חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1360 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בשלח, י"ד בשבט ה'תשע"ג (25/01/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1360 - כל המדורים ברצף
כמו בבחירות, אבל להפך
חדש על המדף
עקרונות זהים בשבת ובמן
מן
החושך מבליט את האור
ממחשבה לשמחה
אתרוג בט"ו בשבט
ישירו מחדש
מצוות התלויות בארץ, כאן ועכשיו
'שירת הים' בתפילה

מס' 1360, ערב שבת-קודש פרשת בשלח, י"ד בשבט ה'תשע"ג (25.01.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כמו בבחירות, אבל להפך

במקום לחפש את מגרעותיו של הזולת ואת נקודות התורפה שלו, לחפש את צדדיו החיוביים ואת נקודות האור שלו

מערכת הבחירות כבר מאחורינו. יש השמחים על תוצאותיה ויש המצטערים. יש מנצחים ויש מובסים. אבל טוב שהמלחמה הזאת כבר נסתיימה, ואיתה ההתקפות האישיות, ההשמצות וחיפוש המגרעות שבזולת.

עכשיו נסתיימה תקופת הססמאות ומתחילה ההתמודדות האמיתית עם האתגרים העומדים לפנינו, והם גדולים ומורכבים. אנו מוקפים אויבים החושבים ומדברים על השמדתנו (היוֹ-לא-תהיה). בלב ארצנו קמה ישות עוינת, השואפת לרשת את הארץ ולבוא במקומנו, ולצערנו היא מתקדמת אט-אט לעבר יעדיה המסוכנים.

בתוך העם נוצר שסע עמוק. במקום להתאחד נוכח הסכנות, במקום לעמוד איתנים ומלוכדים על שמירת הנכסים החיוניים לנו כל-כך, אנו עסוקים במאבקים פנימיים, המחלישים מאוד את יכולת עמידתנו. הקיטוב הפנימי קורע את החברה לגזרים, ואנו יודעים היטב מה קרה במהלך ההיסטוריה לעמים שהתפוררו מבפנים.

ריפוי פצעי העם

עכשיו צריך לעשות היפוך-כיוון. להשתמש בדיוק באותה טכניקה ששימשה את המפלגות במערכת הבחירות, אבל בכיוון ההפוך. במקום לחפש את מגרעותיו של הזולת ואת נקודות התורפה שלו, לחפש את צדדיו החיוביים ואת נקודות האור שלו.

באותו להט שבו עסקו המפלגות במתקפות הדדיות הן נדרשות עכשיו לחפש את הדרך המאחדת ולהדגיש את המכנה המשותף. זו השעה לדחוק את הקיצונים ומלבי השנאה למקומם הראוי, בשולי החברה, ואילו הכוחות שטובת העם לנגד עיניהם צריכים לחתור לקירוב הלבבות ולריפוי פצעי העם.

אנו רוצים להאמין כי גם המפלגות שבחרו לנהל מסע תעמולה של שיסוי ציבור אחד כנגד רעהו יבינו כי מערכת הבחירות נסתיימה, וכעת המבחן האמיתי הוא בחיפוש פתרונות אמיתיים ולא בהפרחת ססמאות. כעת צריכה להיפתח הידברות אמיתית בין חלקי הציבור, מתוך כבוד הדדי והבנת צרכיו, ערכיו, מצוקותיו וחרדותיו של כל אחד ואחד מהצדדים.

כבר הוכח כי כאשר הייתה כוונה כנה לחפש פתרונות, הם נמצאו. כשהיה רצון להבין את הזולת, צמחה הבנה הדדית נפלאה. עימותים וכיפופי-ידיים לא יביאו שום תועלת. הם רק יגביהו את חומות העוינות והשנאה ויגרמו להתקפדות של כל צד בתוך עצמו.

הגלגל מסתובב

הזהות היהודית יקרה לרובו הגדול של העם. גם צורכי הביטחון והכלכלה מובנים לכול. השאלה כיצד לשלב את הצרכים ואת הערכים צריכה להידון ברצינות, בלי תופי מלחמה ובלי לפזול כל הזמן לעבר הרווח הפוליטי. עד הבחירות הבאות יש זמן רב, ועכשיו צריך לפעול בענייניות ומתוך שאיפה להושיט יד איש אל רעהו.

נבחרי הציבור שמייצגים את שומרי התורה והמצוות לגוניהם צריכים לשלב ידיים ולפעול כגוש אחד. לפעמים נדמה למישהו שבנקודת-זמן כלשהי הוא יכול להרוויח משהו אם יתבדל מאֶחיו, אבל לבסוף הוא ישלם את המחיר. הגלגל מסתובב, ויבוא רגע שבו יזדקק לעזרת חבריו. כבר ראינו את כל זה בשנים האחרונות.

ממשלה חדשה ונבחרי ציבור חדשים מביאים עמם תקווה לדבר-מה חדש וטוב יותר. הבה נתפלל לבורא-העולם כי ישלח ברכה במעשי ידיהם, לטובת כולנו ולטובת עם-ישראל כולו.


הבחירות מאחורינו. עכשיו צריך לחפש את האחדות (צילום: בלינקו)

  ספרים

דעת דורות
מאת דב רוזמן
בהוצאת פלדהיים

מארז המציג את סדר הדורות והאירועים מבריאת העולם ועד ימינו. לצד ספר המפרט את הדברים מוגש אוגדן מפות להמחשה. 02-6513947.

פרופ' גרין, שלום וברכה
מאת הפרופ' וולוול גרין
בהוצאת בית-חב"ד באר-שבע

הפרופ' גרין, מומחה לאפידמיולוגיה, עבד בשירות נאס"א באוניברסיטת מינסוטה וניהל התכתבות מרתקת ומעמיקה עם הרבי מליובאוויטש. לימים עלה לארץ, ועבד באוניברסיטת בן-גוריון. כאן מוגשת ההתכתבות עם הרקע למכתבים ולסוגיות שנידונו בהם. 256 עמ'. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

באתי לגני אחותי כלה
מאת נדב כהן
בהוצאת אשכילה

חמישה מאמרי חסידות של הרבי מליובאוויטש, המבארים את מאמר 'באתי לגני' של אדמו"ר הריי"צ, לצד ביאור בשפה בהירה וברורה. 216 עמ'. טל' 03-9600770.

על אם הדרך
מאת ירוחם לנדסמן
בהוצאת מייזליק

סדרה חדשה של סיפורים חסידיים, מדורות שעברו ומדורנו, בניחוחו המיוחד של הסופר החסידי. 394 עמ'. טל' 077-9110410.

  שלחן שבת

עקרונות זהים בשבת ובמן

הפעם הראשונה שבה נצטוו בני-ישראל על שמירת השבת היא בפרשתנו, בעניין ירידת המן. מכאן שיש קשר מיוחד בין המן ובין השבת, שהלוא כל דבר בתורה הוא בתכלית הדיוק.

זיקה זו עולה גם מדברי רבי סעדיה גאון, שאם אין יודעים איזו פרשה קוראים בשבת, יש לקרוא את פרשת המן. כמו-כן נאמר בזוהר שהברכה על ירידת המן בששת ימי השבוע הייתה בשבת, אף שבפועל לא ירד מן בשבת. וכך נאמר גם במדרש שהקב"ה בירך את יום השבת – "בירכו במן". כל אלה מעידים על הקשר בין השבת ובין המן.

יסודות באמונה

ירידת המן חיזקה כמה וכמה יסודות באמונה. היותו של המן 'לחם מן השמים' המחיש שהכול ניתן מהקב"ה ושהאדם נדרש להישען לחלוטין על בורא העולם ומנהיגו. עם זה המן לימד שהאדם אינו רשאי לשבת בחיבוק ידיים, אלא נדרשת פעולה מסויימת מצידו – לצאת וללקט את המן.

המן נשא עמו מסר חשוב לעם-ישראל: גם בחיי המעשה, כאשר האדם נדרש לעמול להשגת פרנסתו, עליו לזכור שהכלים הטבעיים שבאמצעותם ניתנת הפרנסה אינם אלא לבוש לברכה האלוקית, אך בפנימיות הדברים הפרנסה היא 'לחם מן השמים', כי הכול ניתן מאת הקב"ה.

לבטוח ולפעול

אותם עקרונות מצויים גם ביום השבת. השבת מלמדת את ערך הביטחון בה', כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה אומר לישראל:  "לווּ עליי... והאמינו בי ואני פורע". האדם נדרש לבטוח בה' שיספק לו את צורכי השבת, והוא רשאי ללוות כסף לשם כך מתוך אמונה שהקב"ה יפרע את החוב.

עם זה נדרשת פעולה מצד האדם – הוא צריך ללכת וללוות את הכסף. יתרה מזו, ההיתר ללוות מתוך הסתמכות שהקב"ה יפרע את החוב הוא רק אם יש לאדם חפצים שאותם יוכל למשכֵּן עד פירעון ההלוואה. אם אין לו חפצי ערך משלו – "לא ילווה ושהקב"ה יפרע".

מעלת השבת

גם השבת, כמו המן, מלמדת את האדם שהטבע אינו אלא כלי בידי הבורא. כשהאדם בטוח בקב"ה שיפרע את ההלוואה שנטל בעבור צורכי השבת, אף אם אינו רואה בדרך הטבע כיצד יקרה הדבר, הוא לומד שגם כשהוא עוסק בעסקי הפרנסה בששת ימי החול, השפע האמיתי בא מאת הקב"ה, והוא מקור הפרנסה.

אך גם הפעולה הנדרשת מצד האדם, כמו ללְוות את צורכי השבת, היא אך ורק קודם השבת, ואילו בשבת עצמה אין שום התעסקות בהשגת צרכיו של האדם. בשבת האדם צריך לחוש כאילו "כל מלאכתו עשויה", ולכן אסור לו אפילו "להרהר כלל בעסקיו". בשבת היהודי מתעלה למדרגה גבוהה אף מזו שבה נדרשת פעולה ו'קבלה' של השפע, כי ביום השבת מאיר גם למטה האור האלוקי כפי שהוא למעלה.

(לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 173)

  מן המעיין

מן

לחם או עוגות

"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמות טז,ד). המן מכונה בתורה "לחם", "עוגות", וגם נאמר עליו "וטחנו". הא כיצד? לצדיקים הוא לחם, לבינונים עוגות, ואילו הרשעים טחנו בריחיים.

(יומא עה,א)

אין פסולת

על המן אמרו חז"ל (יומא עה,ב) שהיה נבלע באיברים ולא הייתה בו פסולת. במשמעות הרוחנית הכוונה היא שלא הייתה במן שום תערובת של רע.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

שפע שכולו טוב

גם כיום יכולה להיות השפעה מעין זו, וזאת על ידי מצוות הצדקה, שהיא מצווה שאין לה גבול, ואדם אוכל פירותיה בעולם הזה. בעקבות עשיית הצדקה ניתנת לאדם השפעה אלוקית, השפעה שכולה טוב בגשם וברוח.

(ספר המאמרים תש"ט)

קטנות אמונה

"ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו" (שמות טז,ד). כל מי שיש לו מה לאכול היום ואומר: מה אוכל למחר? – הרי זה מקטני אמנה.

(מדרש תנחומא)

דרשו ממשות

"ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע" (שמות טז,ח). למה התרעמו ישראל ושאלו בשר ולחם, והלוא במן טעם כל אחד ואחד את טעם המאכל שהתאווה לו? אלא שבני-ישראל לא רצו להסתפק בטעם בלבד ודרשו ממשות.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

חיים במדבר

"ובני-ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת" (שמות טז,לה). במדבר התקיימו בני-ישראל בזכות שלושה דברים: מן – בזכות משה, מים – בזכות מרים, ענני הכבוד – בזכות אהרון. אבל עם כניסתם לארץ-ישראל נדרשו לחיות בזכות עצמם, מיגיע כפיהם.

(רבי מרדכי יפה)

ניסיון העושר

"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים... למען אנסנו היֵלך בתורתי" (שמות טז,ד). כשהעני הוא ירא-שמים אין בכך כל רבותא; כל העניים מטבעם יראי-שמים הם. הניסיון האמיתי יהיה בשעה ש"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". רק אז אוכל לדעת אם אמנם אתם יראי ה' באמת.

(רבי חנוך מאלכסנדר)

עטוף בטל

"ותעל שכבת הטל" (שמות טז,יד). כאן נאמר "ותעל שכבת הטל", ואילו בפרשת בהעלותך (במדבר יא,ט) נאמר "וברדת הטל". אמר רבי יוסי בן-חנינא: טל מלמעלה וטל מלמטה והמן דומה כמו שמונח בקופסא.

(יומא עה,ד)

  אמרת השבוע

החושך מבליט את האור

האדמו"ר בעל 'חקל יצחק' מספינקה ישב עם חסידיו בשולחן ט"ו בשבט, ודיבר במעלת היום. הוא נטל פרי ועמד לברך עליו 'שהחיינו'. באותו רגע נשמע קול שמשות מתנפצות, רסיסי זכוכית כיסו את הרבי וחסידיו, ועל השולחן נחתו שתי אבנים, שיודו אל תוך בית-המדרש בידי פרחחי הגויים.

שמחת היום הושבתה, ובלב החסידים הרבים עלתה מחשבה: וכי אפשר לברך 'שהחיינו' על זמן כזה, שבו חוצפת הגויים עוברת כל גבול?

הניח הצדיק את הפרי שבידו על השולחן ואמר: "ט"ו בשבט מזכיר לנו את חביבותה של ארץ-ישראל, והקב"ה רוצה להבליט עוד יותר את מעלתה של ארץ-ישראל, כשהוא ממחיש לפנינו את מהותה של הגולה המקוללת. דווקא החושך מדגיש את האור". הרים הצדיק מחדש את הפרי ובירך בכוונה גדולה: "שהחיינו... לזמן הזה".

  פתגם חסידי

ממחשבה לשמחה

"מי שמקפיד לחשוב רק מחשבות משמחות, נזהר מלדבר דיבורי עצבות ומרה שחורה, ומתנהג כאילו הוא שמח – סופו להיות שמח באמת" (הצמח-צדק)

  מעשה שהיה

אתרוג בט"ו בשבט

אווירה חגיגית מורגשת בשוקי ירושלים לקראת ט"ו בשבט. דוכנים עמוסים פירות צבעוניים נראים בכל פינה, ותושבי העיר קונים בשמחה, מתוך חיבת ארץ-ישראל, כדי לתת שבח והודיה לקב"ה על טובו ושפעו.

בבית-מדרשו של רבי שלמה מזוועהיל, בשכונת בית-ישראל בירושלים, נערכת סעודה חגיגית לרגל היום. על שולחנו מועמסות זו אחר זו קערות וסלסילות מלאות מיני פירות מרהיבי עין, בצבעים מגוּונים, ואף ריבת אתרוגים משובחת שהוכנה בידי אשת אחד החסידים.

האדמו"ר מתיישב על מקומו ומתחיל להתבונן בפירות. השאלה באיזה פרי לבחור לברכת 'בורא פרי העץ' היא עניין הלכתי מרתק, ואכן, לאחר הרהור קל הרבי בוחר פרי, מברך עליו בכוונה רבה וטועם. לאחר מכן הוא מחלק את הפירות בין הנוכחים.

בתוך כך נכנס לבית-המדרש ילד חביב כבן עשר. הנער מוּכר לנוכחים, בהיותו מתגורר בסביבה ומבקר תכופות בבית-המדרש, ונהנה לצפות באירועים המתרחשים בו, כמו ה'טיש' המסורתי של האדמו"ר.

הצדיק מסמן לילד להתקרב. נרגש פוסע הילד אליו והרבי שואל אותו: "ריבת אתרוג כבר טעמת?".

הילד משיב בשלילה, והרבי מגיש לו כף מריבת האתרוגים ומורה לו לברך ולטעום. לאחר שהילד טועם אומר לו הצדיק: "היודע אתה כי סגולה גדולה היא לאכול אתרוגים בט"ו בשבט? – בראש-השנה לאילנות נידונים הפירות ונידון גם האתרוג שיזכה להשיג כל אחד ואחד. לכן אנו מתפללים היום על האתרוג של חג הסוכות הבא עלינו לטובה, שיהיה יפה ומהודר".

הילד חוזר למקומו, ובחלוף ט"ו בשבט הוא שוכח את הדברים לגמרי.

חודש תשרי מגיע, ועמו שוק ארבעת המינים, עם כל המולתו ותכולתו. גם כאן סובבים נערי ירושלים בין הדוכנים ועוקבים אחר הנעשה. הם צופים בסוחרים המכריזים בקולי קולות על סחורתם, וביהודים מדקדקים במצוות הבודקים בעין בוחנת את ארבעת המינים, שיהיו בתכלית ההידור.

באותה שנה מתמלא הילד האמור ברצון עז לאתרוג מהודר ויפהפה משלו. בשנים הקודמות בירך על ארבעת המינים של אביו. הוא יודע שפרנסת אביו דחוקה ביותר, ואך בקושי הוא יכול לקנות לעצמו את ארבעת מינים, אולם החשק הגדול שהתעורר בליבו גובר והולך, ולבסוף הוא מגלה לאביו את מבוקשו.

שומע האב את דברי הילד, וליבו מתרונן לנוכח חיבת המצווה הממלאה את לב הילד. מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לממן אתרוג מהודר בעבור בנו, אך הוא מוציא מכיסו כמה מטבעות ונותנם לילד, בתקווה שיצליח למצוא אתרוג בכסף הזה.

הילד מודה בחום לאביו ורץ בהתרגשות לעבר חנות האתרוגים הידועה של ר' זלמן זוננפלד. כשהוא מתייצב בין הלקוחות גוחן אליו ר' זלמן ושואל: "כן, מה רצונך?". משיב הילד: "אתרוג מהודר אני רוצה!".

"וכמה יש לך?", מוסיף המוכר לשאול. הילד פותח את ידו, ונותן למוכר לספור את המטבעות שבידו.

מביט בו ר' שלמה בסלחנות ואומר: "טוב, גש לקצה החנות, שם תמצא אתרוג בשבילך. בשום אופן אל תחטט בארגזים אחרים שבחנות, שמעת?". הילד מהנהן בראשו בחיוב, וניגש אל המקום שאליו הִפנה אותו בעל החנות.

מרים הילד אתרוג אחד, מביט בו ומחזירו למקומו. מרים אתרוג שני, וגם בו הוא מוצא פגמים. כך הוא מחפש בין האתרוגים, ופתאום הוא מעלה ממעמקי הארגז אתרוג יפה ומהודר ששובה את ליבו. ככל שהוא מסובב אותו ומביט בו אין הוא מוצא בו שום פגם. זה אתרוג מושלם בכל המובנים, הן בצבעו היפה, הן בגידולו הנאה, וגם פיטם מפואר לו.

בהתרגשות רבה הוא מציג את האתרוג לר' זלמן. ר' זלמן מביט באתרוג ומתחיל לגעור בילד: "הלוא אמרתי לך לא לגעת בארגזים אחרים. וכי חשבת שאמכור לך אתרוג שכזה בכמה פרוטות?! מחירו של אתרוג זה הוא פי מאתיים מהסכום שבידך".

הילד מנסה להצטדק ולהסביר שמצא את האתרוג בארגזים שאליהם המוכר שלח אותו, וכי לא נגע בארגז אחר; אך בעל החנות ממאן להאמין לו.

למזלו של הילד מתערבים בשלב הזה לקוחות השוהים בחנות. הללו נהנו להביט בילד הצעיר הבורר לעצמו אתרוג. עכשיו הם מעידים באוזני ר' שלמה כי צודקים דברי הילד.

רגשי חרטה ממלאים את המוכר על שחשד לשווא בילד. הוא גם רואה בכך את יד ההשגחה, ולכן הוא פונה אל הילד בחיוך סלחני ואומר: "נראה שמן השמים רצו לזכותך השנה באתרוג מהודר, ומכיוון שהגיע לידך בדרך כשרה, הרי הוא שלך. זכית בו!".

מאושר כולו מקבל הילד לידיו את האתרוג, עטוף וארוז כראוי, ולעיני הלקוחות השמחים בשמחתו הוא יוצא מן החנות בריצה, להראות את האתרוג לאביו ולספר לו את אשר אירע.

רק בהגיעו הביתה, ולאחר שנרגע מעט, הוא נזכר פתאום במה שאירע בט"ו בשבט אשתקד, ובמילותיו של הצדיק מזעווהיל, כי אכילת ריבת האתרוג בט"ו בשבט והתפילה על האתרוג סגולה הן לאתרוג נאה ומהודר בחג הסוכות. הוא מספר זאת לאביו ודמעות עומדות בעיני שניהם.

  לומדים גאולה

ישירו מחדש

בשירה ששרו משה ובני-ישראל אחרי קריעת ים-סוף רמוזה השירה שנשיר בזמן הגאולה. וכך נאמר בגמרא (סנהדרין צא,ב): "אמר רבי מאיר, מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה''. שר לא נאמר, אלא 'ישיר', מכאן לתחיית המתים מן התורה. כיוצא בדבר אתה אומר (יהושע ח) 'אז יבנה יהושע מזבח לה'', בנה לא נאמר אלא 'יבנה', מכאן לתחיית המתים מן התורה".

שואל הרבי מליובאוויטש (שבת פרשת בשלח תשל"א): מה העניין שכאשר משה רבנו יקום בתחיית המתים, ישיר מחדש את השירה ששר בשעת קריעת ים-סוף? מה שייכותה של שירה זו לעתיד לבוא, לזמן שבו יחיו המתים?

משה ויהושע ישירו

מסביר הרבי, שהקשר בין השירה ששרו בשעת קריעת ים-סוף לבין הזמן של תחיית המתים מובן בפשטות: יציאת מצרים היא עניין נצחי, שהרי אפילו בבוא הגאולה יוסיפו להזכיר את יציאת מצרים, כפי שנאמר במשנה (סוף פרק א בברכות) "כל (ימי חייך) להביא לימות המשיח", שאפילו כאשר המשיח יבוא יוסיפו להזכיר את יציאת מצרים, וממילא יאמר משה רבנו את השירה שאמרו ישראל בעת יציאתם ממצרים.

דבר זה מובן אף בפשטות הכתובים: ה'בן חמש למקרא' למד כבר בפרשת בא את הפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", שיש לזכור את יציאת מצרים; והפירוש הפשוט בזה הוא, שיש לזכור זאת תמיד. ומכיוון שהזכירה של יציאת מצרים היא עניין נצחי, מובן שגם אז יאמר משה את השירה כפי שאמרהּ בשעת קריעת ים-סוף.

אבל עדיין קשה הראיה שמביאים מ"אז ידבר יהושע", שנאמר בנוגע לנס של "שמש בגבעון דום". מה הקשר בין הגאולה העתידה ובין הנס שאירע בעת הכניסה לארץ-ישראל? וכמו-כן בנוגע ל"אז ישיר ישראל, עלי באר ענו לה": אמנם היה שם נס גדול, אבל אין לזה לכאורה שייכות לתחיית המתים!

גם שאלות אלה מתבארות בפשטות: מיד אחרי הפסוק "אז ידבר יהושע... שמש בגבעון דום" נאמר שנס זה הוא נס יוצא מן הכלל, "ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו". שמעולם לא היה נס כזה, ושוב לא יתרחש עוד נס כזה. מזה מובן שאותו הנס הוא דבר נצחי, שיזכרו אותו תמיד, מכיוון ששוב לא יהיה נס שכזה, אפילו בעת הגאולה וביאת המשיח.

ואם-כן, כאשר תהיה תחיית המתים ויהושע יקום, ויראו אז את כל הניסים שיתרחשו לעתיד  לבוא – הרי זה יעורר אותו ויזכיר לו את הנס "שמש בגבעון דום", שקרה בעת המלחמה בכניסה לארץ-ישראל בפעם הראשונה, ולכן יהיה "אז ידבר יהושע", שבתחיית המתים ידבר יהושע על הנס של שמש בגבעון דום.

שיר חדש

כך גם באשר ל"אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה", שזה גם-כן עניין נצחי שיזכרו אותו תמיד. רש"י מפרש (חוקת כא,כ) שבארה של מרים "נגנזה בימה של טבריה, והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים, והיא הבאר". מזה מובן שתמיד יזכרו את נס הבאר, כי כאשר יסתכלו – בעת עמידה על הישימון – בימה של טבריה יראו את הבאר כמין כברה בים, וממילא אפילו לעתיד לבוא, בשעת תחיית המתים, יזכרו את הנס שהתרחש בבאר, ויתקיים "אז ישיר ישראל", שיאמרו מחדש את השירה "עלי באר ענו לה".

חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שפג) שביציאה ממצרים "אמרו שירה כנקבה, 'אז ישיר משה ובני-ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר'; אבל לעתיד לבוא... אומרים שירה בלשון זכר: 'שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים'".

  חיים יהודיים

מצוות התלויות בארץ, כאן ועכשיו

"עכשיו נקיים את מצוות לקט ולאחר-מכן את שכחה ופאה", מכריז הרב רונן זר באוזני קבוצה של כמה מאות בני-אדם. כולם דרוכים לדבריו, להוטים לקיים את המצוות הנדירות. שלב אחר שלב הרב זר עובר איתם על כל המצוות האלה, כמו ראשית הגז, לקט, שכחה, פאה, תרומות ומעשרות. ספק רב אם היו זוכים לקיים את המצוות האלה לולא היוזמה הברוכה.

"היוזמה נולדה מתוך לימוד בכולל בבית א-ל", מספר הרב זר (47). "כתוב בהרבה ספרים שאדם צריך להשתדל ולרדוף אחרי תרי"ג המצוות. חשבתי ליזום מסגרת שבה יוכלו המוני בית-ישראל לקיים את המצוות התלויות בארץ".

חזרה לימי קדם

אומר ועושה. הוא קיבל אישור מוועד היישוב בית א-ל ליישם את המיזם על קרקע חקלאית השייכת ליישוב. בשלב הבא פנה אל גדולי הדור. "התייעצנו איתם על כל פרטי המצוות", הוא אומר. "אט-אט הרעיון קרם עור וגידים. לפני ארבע שנים יצאנו לדרך". הקרקע בבית א-ל סיפקה מענה חלקי. הרב זר פנה אל חברו, המגדל גפנים. "יש בגפן מצוות ייחודיות, כמו עוֹללוֹת ופֶּרֶט", הוא מסביר. ההיענות הייתה מפתיעה, וקרוב למאה איש הצטרפו לקבוצה הראשונה.

"זה יום חווייתי לכל המשפחה", מפרט הרב זר. "הקבוצה משתתפת בכל התהליכים, משלב הקציר ועד האפייה, בשילוב סדנה מיוחדת, המפרטת כל מצווה. אחרי מצוות לקט, שכחה ופאה, עורכים קציר, לוקחים את החיטה ושמים אותה בגורן, ואז מפרידים את הגרגירים מהגבעולים, באמצעות כלים עתיקים. אחרי כל התהליך טוחנים את הגרגירים בריחיים, ומסיימים באפיית פיתות בטאבון".

מצוות פטר חמור

מצווה גוררת מצווה. הוא החל ליזום טקס 'פדיון פטר חמור'. "פנו אליי מפינת-חי והציעו לערוך את הטקס בחמור שברשותם. פרסמנו כמה מודעות, והוצפנו בפניות", הוא מספר.

איך משתתפים רבים כל-כך יכולים להשתתף במצווה אחת? "למעשה כל מי שנרשם אצלנו מצטרף לחווה כשותף, באמצעות חתימה על טופס מיוחד שיש בו 'קניין'. מובן שהכול נעשֶה בהדרכת רבנים. למעלה מאלף איש כבר נרשמו לטקס, השלישי עד כה, שנערך ביום חמישי האחרון".

פדיון 'שבויים'

העיסוק במצוות האלה מזמן לרב זר סיפורים מוזרים ומשעשעים כאחד. "היה לי חמור בחצר שאותו רצינו לפדות. הדבר התעכב פעם אחר פעם, ופתאום, שבוע לפני קיום המצווה, החמור נעלם. התברר שמישהו ביישוב ראה את החמור מתהלך בשדה ושלח אותו לכפר ערבי. הצלחתי ליצור קשר עם הערבי, והלה ביקש תמורתו סכום כסף. כך עשינו גם 'פדיון שבויים' לחמור"...

ועוד סיפור: "בטקס אחר של 'פטר חמור' נסעתי עם החמור למקום המעמד, אי-שם בנגב. עם החמור היה גם עז, שנועד להיות הפדיון של החמור. ברכב גם נסעו, להבדיל, שני ילדיי. בכביש שש המכונית נתקעה. לא הועילו כל מאמציי והזמנתי גרר. בינתיים מצאתי את עצמי בצד הכביש עם שני ילדים קטנים, חמור ועז. בסופו של דבר מישהו חילץ אותנו והגענו לאירוע, שהיה מעמד גדול של קידוש השם".


הרב זר (מימין) עם רבי דוד בצרי בטקס פדיון פטר חמור

  פינת ההלכה ומנהג

'שירת הים' בתפילה

שאלה: למה נהוג לקרוא את שירת הים בתפילת שחרית בכל יום?

תשובה: בסיום 'פסוקי דזמרה' נהוג (לפחות מתקופת הגאונים) להוסיף את 'ויברך דוד' (מספר דברי הימים), ואת 'ויברכו שם כבודך' (מספר נחמיה), ולבסוף את שירת הים (שמות יד,ל–טו,יט). הסיבה היא שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת 'ישתבח', שהיא הברכה שלאחר 'פסוקי דזמרה', דרשו אותם חז"ל מתוך שירת הים ומתוך הפסוקים של 'ויברך דוד' (על-פי הרמב"ם, ספר האשכול ועוד, נאמרת השירה אחרי ברכת 'ישתבח').

בזוהר נאמר שכל האומר את שירת הים בכל יום ומכוון בה יזכה לאומרה לעולם הבא, לפי שיש בה נס יציאת מצרים שבעולם הזה, ויש בה לימות המשיח, ויש בה תחיית המתים ("אז ישיר", לשון עתיד).

בסידור השל"ה כתב בשם ספר חרדים שצריך לומר את 'שירת הים' בקול ובשמחה רבה, ויכוון כאילו באותה שעה יצא ממצרים.

נהוג לעמוד באמירת 'ויברך דוד'. לפי האריז"ל הציבור עומד עד "אתה הוא ה' האלוקים", ואכן למנהג הספרדים מתיישבים אז (ואין נעמדים ל'ישתבח' ול'ברכו'), אולם האשכנזים רגילים לעמוד ברציפות עד אחרי 'ברכו'. ויש שנתנו טעם לזה, לפי שאמרו חז"ל שאמירת השירה בפי בני-ישראל הייתה כקריאת 'הלל', וההלל נאמר בעמידה.

מקורות: סוטה כז,ב. זוהר ח"א רמג,ב. ח"ב נד,ב. טור סו"ס נא ונו"כ, שו"ע אדמו"ר הזקן ס"א, שו"ע הזוהר סט"ו-יז, פסקי תשובות ס"ק יח וש"נ. סידור צלותא דאברהם ח"א עמ' רלג.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)