חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1345 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בראשית, כ"ו בתשרי ה'תשע"ג (12/10/2012)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1345 - כל המדורים ברצף
הבריאה שקבעה את הערכים
חדש על המדף
הגוף – מציאות נצחית
שבת בראשית
העולם עומד
ראשית היום
מקור הברכה
חזרה לגן-העדן
מי כתב את ההוראות
שבת מברכים

מס' 1345, ערב שבת-קודש פרשת בראשית, כ"ו בתשרי ה'תשע"ג (12.10.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הבריאה שקבעה את הערכים

פרשת בראשית יש לה חשיבות אדירה, שכן היא מציבה את יסודות המוסר. כאן נקבעים עקרונות המותר והאסור ומושגי הטוב והרע

משחר ההיסטוריה ועד ימינו האדם מתלבט בשאלות של מוסר וערכים. העמדות בסוגיות האלה משתנות ללא הרף, ואפילו בחדות. דברים שנחשבו אסורים בתקופה אחת, נהפכים למומלצים בתקופה אחרת, ולהפך. לכל גישה ותפיסה אפשר למצוא צידוק הגיוני.

הנה, בימינו גוברת התביעה להתיר את ניתוקם של חולים סופניים מהמכשירים המאריכים את חייהם. האומנם זה מעשה ערכי של עשיית חסד עם אדם סובל, או רצח של אדם חי? והוויכוח הגדול בשאלת ההפלות. האם עוּבר אנושי הוא יצור חי, הזכאי לחיים, או שאימו רשאית לחרוץ את גורלו?

השאיפה להיות אדם מוסרי מובילה לפעמים למוסריות יתר, כמו מי שרואים באכילת בעלי-חיים מעשה בלתי-מוסרי. ואולי הם צודקים? באיזו זכות אנו נוטלים את חייו של יצור אחר? ואיפה הגבול עובר? האם הכרוב לא רצה לגדול ולהניב זרעים, ומישהו בא וכרת אותו באבחת סכין?

צלם אלוקים

במובן זה פרשת בראשית יש לה חשיבות אדירה, שכן היא מציבה את יסודות המוסר. כאן נקבעים עקרונות המותר והאסור ומושגי הטוב והרע. אכן, האדם אינו יכול לקבוע עקרונות מוסריים אמיתיים ויציבים, ולכן מוסר אנושי משתנה ללא הרף, בהשראת גלים חברתיים. רק מוסר המבוסס על צו אלוקי מוחלט יש לו קיום לאורך ימים.

אדם הראשון נצטווה על כמה עקרונות מוסר בסיסיים, ובהם איסור עבודה זרה, רצח, גזל, גילוי עריות. כאן נקבע שהדברים הללו אסורים וכי הם בלתי-מוסריים. לעומת זה, האדם קיבל רשות להשתמש בכל היצורים החיים על-פני האדמה – "רדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ".

פרשת בראשית מלמדת אותנו שהאדם נברא 'בצלם אלוקים', שלא כעולם בעלי-החיים, שבו הרג הוא התנהגות נורמטיבית לחלוטין. בעלי-חיים רבים הורגים את בני מינם, במאבקי שליטה וכוח. מבחינה מסויימת זו התנהגות חיובית, שדוחקת הצידה את החלשים ומבטיחה את עליונותם של החזקים. אבל על האדם חלים חוקים אחרים, מוסריים וערכיים, ולכן נטילת חיים היא פשע ואחד האיסורים החמורים ביותר.

של מי הארץ

פרשת בראשית גם מבססת את בעלותנו על ארץ-ישראל. במונחי המוסר האנושי אין היגיון לתביעת בעלות על ארץ מכוח העובדה שלפני אלפיים שנה גורשת ממנה. ארצות נכבשו, אוכלוסיות נדדו, ואי-אפשר להחזיר את הגלגל לנקודת ההתחלה. לכן הטענה על 'זכויות היסטוריות' רופפת למדיי.

לעומת זה, התביעה הבאה מכוח האמונה בבורא העולם, שברא את העולם ונתן את ארץ-ישראל לעם-ישראל – יש בה כוח מוסרי אמיתי. וזה ההסבר שרש"י מביא, בשם חז"ל, לבחירת התורה להתחיל דווקא בסיפור הבריאה:

"שאם יאמרו אומות-העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בְרָאָהּ ונְתָנהּ לאשר ישר בעיניו. ברצונו – נְתָנה להם, וברצונו – נְטָלה מהם ונְתָנה לנו".

זה מקור בעלותו של עם-ישראל על ארץ-ישראל, ולכן חזרתנו לארצנו היא המעשה הנכון והמוסרי ביותר. כי יש מי שקובע מה מותר ומה מוסרי.


מרחבי הבריאה. גלקסיה לוליינית (צילום: טלסקופ החלל 'האבל', נאס"א)

  ספרים

ביאור תניא
מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
בהוצאת מגיד

עוד שני כרכים בסדרת ביאור תניא של המחבר. בדרכו הבהירה הוא מבאר כאן את החלק הרביעי של התניא – אגרת הקודש. טל' 02-6330533.

אבא
מאת ארי סמית
בהוצאת אשכילה

הסופר מגולל כאן את סיפוריהם המרתקים של עשרות יהודים שחשו אצל הרבי מליובאוויטש כבנים אצל אביהם. סיפורים אותנטיים, המובאים בשם אומרם. 232 עמ'. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

ביום שמחתכם ומועדיכם
מאת הרב נפתלי ש' ועקנין
בהוצאת המחבר

ספר מקיף המגיש את ההלכות הנחוצות לחגי ישראל ולשמחות בבית היהודי, ובכלל זה מנהגי עדות ישראל, יהדות צפון אפריקה, גרוזיה ומנהגי חב"ד. 604 עמ'. טל' 08-9242279.

תומכי תמימים
בעריכת יוסף-יצחק בלוי
בהוצאת קה"ת

לקט מתורת אדמו"רי חב"ד על ישיבת תומכי תמימים, מהותה, ייחודה, חוקת הישיבה ואורחות תלמידיה, ייעודה ועוד. 842 עמ'. טל' 03-9606018.

  שלחן שבת

הגוף – מציאות נצחית

בעקבות חטא עץ הדעת נגזרה מיתה על האדם – "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". כל אדם ימות בבוא זמנו, וגופו ישוב להיות עפר. דבר זה מעורר שאלה: הלוא הקב"ה הוריד את נשמותינו לעולם הזה כדי לזכך את הגוף על-ידי קיום התורה והמצוות. מהי אפוא התכלית אם לאחר כל העבודה האדם מת וגופו חוזר לעפרו?

יתרה מזו, שיבת הגוף לעפרו אינה דבר שנתחדש בו, אלא היא מובנית בעצם הווייתו, כלשון הפסוק "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". הוא שב אל העפר מפני שנוצר מן העפר. נמצא אפוא שחיי הגוף אינם דבר אמיתי גם בשעה שהוא חי, שהלוא 'שינוי החוזר לברייתו אינו נחשב שינוי', ומכיוון שהאדם היה עפר ויחזור להיות עפר, הרי השינוי שחל בהיותו חי אינו דבר אמיתי, ואם-כן גם עבודת התורה והמצוות אינה אמיתית חס-ושלום?!

שינוי חיצוני

התשובה היא שבאמת המצב הפוך לחלוטין. כאשר העולם נברא היה עיקרה של השכינה כאן למטה. הקב"ה ברא את העולם הגשמי כדי שדווקא הוא יהיה 'דירה' לו יתברך. גם הבחירה של הקב"ה בעם-ישראל – "ובנו בחרת מכל עם ולשון" – היא בגוף הגשמי של היהודי.

לכן קיומו של הגוף הוא דבר אמיתי ונצחי, והשינוי שחל בו, שבשלב מסויים הגוף מת – הוא הדבר הזמני והחיצוני. המוות נגרם מדבר חיצוני, מחטא עץ-הדעת, שגרם ירידה רוחנית והביא לידי סילוק השכינה מהעולם התחתון. אבל מעשי בני-אדם אינם יכולים לשנות חלילה את בחירתו של הקב"ה, ולכן כל מה שנגרם בעקבות החטא הוא דבר זמני, ובסופו של דבר רצונו של הקב"ה יתמלא במלואו.

עצמיות הגוף

לכן 'עצם הלוז', שלא נהנתה מעץ הדעת, אינה שבה לעפרה, אלא היא נשארת קיימת לעולם, וממנה ייבנה הגוף מחדש בתחיית המתים. 'עצם הלוז' מייצגת את עצמיות הגוף, כפי שנברא על-ידי הקב"ה, כדי שיהיה קיים קיום נצחי, ולכן אין היא מתכלה ונפסדת.

נמצא אפוא שדווקא המוות הוא השינוי, וזה 'שינוי החוזר לברייתו', שהלוא הגוף ישוב ויחיה בתחיית המתים. לכן הגוף הוא מציאות אמיתית ונצחית, וגם הזיכוך שנוצר בגוף על-ידי עבודת התורה והמצוות הוא נצחי וקיים לעולם.

אין לדחות

כשיהודי חי בעולם הזה ועוסק בזיכוך הגוף על-ידי לימוד התורה וקיום המצוות הוא יוצר דבר קבוע ונצחי, וגם המוות אינו יכול לפגוע בפעולתו של היהודי. לכן חשוב לנצל כל רגע להפצת התורה והמצוות ולהפצת מעיינות החסידות בכל מקום. לכל אדם נקבע מה הוא נדרש לפעול ואיזה חלק בעולם הוא צריך לברר ולזכך, ואם הוא מתרשל בעבודתו או דוחה את הפעולה, הוא עלול חלילה להפסיד.

יש לפעול בשמחה ובזריזות, ולהכין את העולם לקיום הייעוד "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", בקרוב ממש.

(לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 83)

  מן המעיין

שבת בראשית

שבת שנותנת חיוּת

כל ימות השנה, הן ימות החול, השבתות והמועדים הכלליים, הן המועדים הפרטיים, יום הכניסה לתלמוד תורה, יום הבר-מצווה ושאר ימי בני-האדם ומאורעותיו, כולם מקבלים את חיוּתם משבת בראשית שבאותה שנה.

(כתר שם טוב)

האיחול: לחוש

יש מאמר מאדמו"ר הזקן שהארה משבת בראשית מאירה בכל שבתות השנה. אדמו"ר האמצעי היה מאחל לעצמו לחוש את הגילויים של שבת בראשית בכל שבתות השנה, ועל-אחת-כמה-וכמה לחוש את הגילויים האלה בשבת בראשית עצמה.

(ספר השיחות תש"ד)

אור החכמה

"בראשית ברא" (בראשית א,א). המילה 'בראשית' רומזת לחכמה, וכמו שכתוב "ראשית חכמה יראת ה'". האור והחיוּת מהחכמה המאירה בשבת בראשית נמשכים על כללות השנה, והוא מה שכל ימות השנה מקבלים משבת בראשית.

(הרבי הריי"ץ מליובאוויטש)

הכול בהרחבה

ה'צמח-צדק' היה נוהג בשבת בראשית להאריך בקריאת 'שניים מקרא ואחד תרגום', משום שבדרך שהאדם מציב את עצמו בשבת בראשית, כך תהיה התנהגותו כל השנה כולה. לכן כל ענייני שבת זו יש לעשות בהרחבה וב'התפשטות'.

שפע כל השנה

כשאדם קובע את התנהגותו בשבת בראשית בהרחבה, הרחבה זו באה לידי ביטוי בכל השנה כולה בכל העניינים, בהרחבה בגשמיות ובהרחבה ברוחניות.

(הרבי מליובאוויטש)

פרשה שמחה

פרשת בראשית היא פרשה שמחה, שהרי הקב"ה ראה את כל הבריאה שהיא בבחינת "כי טוב". אמנם סוף הפרשה מעציב קצת, אבל באופן כללי זה שבוע שמח. אצל כל ישראל שבת בראשית היא שבת של ששון ושמחה, שהרי מתחילים לקרוא את התורה מחדש.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

עונג ושמחה

מהסבר זה עולה שעניינה של שבת בראשית הוא כעניין שמחת תורה. לכן אף שכל שבת עניינה עונג, כנאמר "וקראת לשבת עונג", ורק החגים הם "מועדים לשמחה", שבת בראשית, בהיותה כשמחת תורה, שונה משאר שבתות השנה, ומלבד העונג יש בה גם שמחה.

(שיחות קודש)

נכנסים ללימוד תורה

כשם שיש שמחה גדולה אצל האב, כאשר הוא מכניס את בנו ללמוד תורה, גם בשבת בראשית יש שמחה גדולה, כי בה הקב"ה מכניס את בני-ישראל ללמוד תורה.

(הצמח צדק)

  אמרת השבוע

העולם עומד

רבי חיים-שמחה ויטלס, רבה של בוברקה בפולין, היה משתדל לסיים את תפילתו עם הציבור, כדי שלא יצטרכו להמתין לו בסיום קריאת-שמע ושמונה-עשרה. כמו-כן היה בקי בכל דיני השולחן-ערוך והיה משיב מיד למי ששאל שאלה הלכתית.

הוא היה אומר בחיוך שזה מה שנאמר במשנה "על שלושה דברים העולם עומד – על הדין ועל האמת ועל השלום": יש שלושה דברים שגורמים שה'עולם', הקהל, יהיה 'עומד' וממתין: 'על הדין' – כאשר שואלים את הרב שאלה והוא צריך לעיין בספרים; 'על האמת' – כאשר הרב משתהה עד שהוא מגיע ל'אמת' שבסוף קריאת-שמע; 'ועל השלום' – כשהרב מתמהמה לסיים שמונה-עשרה ולומר 'עושה שלום'...

  פתגם חסידי

ראשית היום

"אם בראשית היום נותן האדם אל ליבו שהאלוקים ברא את השמים ואת הארץ, הוא חש במשך היום שה'ארץ' אינה אלא תוהו ובוהו" (רבי חנוך מאלכסנדר)

  מעשה שהיה

מקור הברכה

יתום וגלמוד נותר שמואל בעולם אחרי פטירתם של הוריו. תושבי העיירה הפולנית מישקוב היו טרודים בעיסוקיהם, ואיש לא התפנה להתעניין במצבו של הנער היתום.

יום אחד נעלם הנער. הוא לקח עמו תרמיל קטן ויצא לשוטט בעולם הגדול. בחלומותיו קיווה להצליח בעסקים ולהיות עשיר גדול.

הנער החל להתרועע עם סוחרי השוק ולמד מהם את רזי המקצוע. בין ידידיו החדשים נמצאו רבים שאינם יהודים, וכך התקרר אט-אט יחסו כלפי התורה והמצוות. פעם החסיר מצווה אחת, פעם זלזל במצווה אחרת, עד שזנח לגמרי את דרך התורה והמצוות.

אחרי כמה ניסיונות כושלים בעולם העסקים הציע לו אחד מידידיו לייבא בדים למישקוב. "הביקוש כאן גדול, ועדיין אין מי שמייבא לכאן בדים בקביעות", שכנעו הידיד. שמואל החל לעסוק בכך וראה הצלחה בפועלו. במהרה נעשה בקי במסחר האריגים, עד שהקים בית-מסחר גדול, שהיה שוקק קונים.

אלא שעם ההצלחה גדל גם תאבונו של שמואל. הוא החליט לפתוח את בית-המסחר גם בשבתות. בליבו חשב שעכשיו יגדלו רווחיו, אלא שמאותו רגע החלו עסקיו להידרדר.

יהודים רבים החלו להדיר את רגלם מבית-המסחר של שמואל. הם לא רצו להיכנס לחנות המחללת את השבת בפרהסיה. על המדפים הצטברה סחורה רבה ויקרה, ואין קונה. חובותיו של שמואל גדלו והלכו, ובעלי החוב ירדו לחייו.

כאילו לא דיי בזאת, יום אחד פרצה שרֵפה בבית-המסחר וכל הסחורה היקרה עלתה בלהבות.

שבור ומדוכא החליט שמואל לנסוע ליריד בוורשה, בתקווה למצוא שם עסק כלשהו. בפרוטותיו האחרונות שילם לעגלון בעבור הנסיעה, ומכיוון שאלה היו ימי חורף קשים ומושלגים, התקדמה העגלה אך בקושי.

כשהתקרבו לעיר רדומסק הודיע לו העגלון כי עליהם לעצור בעיר עד שתחול הפוגה במזג-האוויר הקשה. הם נכנסו לעיר בשעת לילה, ושמואל חיפש בית מואר, שבו יוכל ללון בלילה.

כשראה אור באחד החלונות, נקש בדלת. את הדלת פתח יהודי בעל עיניים עמוקות והדרת פנים בלתי-רגילה. זה היה ביתו של הצדיק רבי שלמה מרדומסק, בעל 'תפארת שלמה'. שמואל זכה לאירוח חם ולבבי. כשהתחמם מעט ליד התנור ושתה כוס תה מהביל, שאל אותו הצדיק מאין בא ומה מטרת נסיעתו.

שמואל סיפר על המשבר שפקד את עסקיו. הצדיק שאל בנחת: "סיפרת לי על ענייניך הגשמיים, ומה באשר לענייניך הרוחניים?". שמואל פרץ בבכי. בעיניים מושפלות סיפר כיצד החל לזלזל בשמירת המצוות, עד שהחל לפתוח את בית-מסחרו בשבת.

הצדיק הנהן בראשו ואמר לו בנימה אבהית: "על השבת אומר הקב"ה 'מתנה טובה יש לי בבית גנזיי, ואני מבקש ליתנה לישראל'. זו מתנה טובה המביאה ברכה לכל ימי השבוע. מי ששומר אותה כראוי, רואה הצלחה במעשה ידיו, ואילו כאשר מחללים את השבת, תובעת השבת את עלבונה.

"לא פלא", המשיך הצדיק, "שהפסדת את רכושך דווקא בשרֵפה, שכן נאמר 'לא תבערו אש... ביום השבת'. כאשר השבת אינה נשמרת כהלכתה קורה ההפך מזה".

הדברים חדרו עמוק לליבו של שמואל. הוא המתין לשמוע מה יורה לו הצדיק. "אם תחליט לשמור את השבת בכל מחיר, גם אם תפסיד בגלל זה הון רב – תראה ברכה בכל מעשה ידיך למעלה מדרך הטבע". שמואל קיבל עליו לשמור את השבת ויהי מה.

למחרת התבהרו השמים ושמואל יצא לדרכו. מיד בהיכנסו לוורשה פגש אותו בעל אחוזה והציע לו עסקה  של כריתת עצים ביערותיו תמורת שכר נאה. שמואל נטה להסכים, אלא שאז העיר בעל האחוזה כי העבודה צריכה להתנהל שבעה ימים בשבוע. שמואל השיב מיד בשלילה.

עברו עליו כמה ימים של שיטוט ביריד, בלי שהצליח למצוא שום עסק ראוי לשמו. כבר התכונן לעזוב את היריד, ואז פנה אליו אדם והציע לו לשמש סוכנו במסחר שוורים וסוסים. ההצעה קסמה לשמואל, אך שוב נאמר לו כי עבודה זו כרוכה בחילול השבת, והוא דחה את ההצעה מיד.

העמידה בניסיונות גרמה לשמואל תחושה טובה, אך מצבו הכלכלי לא השתפר. הוא חזר לעיירתו בידיים ריקות, ולאחר זמן החליט לנסוע שוב אל הצדיק שהבטיח כי מצבו ישתפר למעלה מדרך הטבע.

הרבי מרדומסק קיבל את פניו בסבר פנים יפות ושמח לשמוע כי עמד בניסיון פעם ופעמיים. "שמואל חביבי", אמר לו הצדיק, "לאחר שהוכחת כי השבת יקרה לך ואינך מוכן לוותר עליה בשום אופן, תאיר לך ההצלחה פנים. לך לדרכך וקבל את העסק הראשון שיזדמן לך, וה' יהיה בעזרך".

בדרכו חזרה שמע כרוז המודיע על מכרז שיתקיים בעוד כמה ימים. זה היה מכרז על החלפת מסילות הברזל בכמה נתיבים מרכזיים. מכרז בהיקף כזה היה דמיוני לחלוטין בעבור שמואל, אך הוא בטח בדברי הרבי וניגש למכרז.

בדרך שאין לה כל הסבר מצא שמואל חן בעיני הממונים. כשהגיע שלב ההכרעה הוכרז כי שמואל היהודי ממישקוב זכה במכרז. יתרה מזו, אף פטרו אותו מתשלום דמי המכרז.

כששב אל הרבי מרדומסק אמר לו הצדיק: "הנה גם אתה קיבלת 'מתנה טובה' מגנזי המלך, והכול בזכות שמירת השבת".

  לומדים גאולה

חזרה לגן-העדן

כאשר הקב"ה ברא את אדם הראשון קבע את מקומו בגן-העדן, כמו שנאמר: "ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר... ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב,ח; ב,טו). הגמרא (ברכות לד,ב) מבחינה בין ה'גן' ובין ה'עדן': "עדן – שלא שלטה בו עין כל בריה. שמא תאמר אדם הראשון היכן היה, בגן; ושמא תאמר הוא גן הוא עדן? תלמוד לומר 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן', גן לחוד ועדן לחוד".

בתורת החסידות (ספר המאמרים עת"ר עמ' ריג) מוסבר שגן-העדן מייצג גילוי אלוקי עצום. האדם נברא לתוך מציאות שבה האור האלוקי מאיר בגלוי, ובוודאי לא היה מקום שהרע יוכל להפריע לטוב. "דמתחילה היה הכוונה שעבודתו יהיה בגן עדן דווקא, וכן היה צריך להיות, כמו שהאלוקים עשה את האדם ישר כו'... דבתחילה היה גופו מזוכך בתכלית, ולא היה בו תערובות רע, ואור נשמתו האיר בו בגילוי, והיה עבודתו לא לברר ולזכך... כי אם היה עבודתו להמשיך גילוי אור אין סוף... ולכן הניחהו בגן עדן, שהוא מקום מוכשר על המשכת האור".

אולם החטא יצר מציאות שבה האור האלוקי מוסתר והרע יכול להעלים את האמת: "ואחר-כך כשחטא... נשתנה אופן העבודה, וצריך להיות לברר ולזכך כו', ומשום זה נגרש מגן עדן, שאינו ראוי להיות בגן עדן... והיה עבודתו אז לא להמשיך גילוי אלוקות כי אם לעבוד את האדמה לברר בירורים".

מחול בגן-העדן

בסיום מסכת תענית נאמר: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'".

הרבי מליובאוויטש שואל מה עניינו של גן-העדן בשעה שתבוא הגאולה ותהיה התגלות אלוקית אין-סופית המכונה 'מחול', כמו מעגל שאין בו ראש וסוף? מסביר הרבי (התוועדויות תשד"מ כרך ד, עמ' 2444):

"כאשר נברא העולם – נברא גם 'גן-עדן', כחלק ממציאות העולם, כמסופר בפשטות הכתובים: 'ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם', ושם היה מקומו של אדם הראשון – 'וישם שם את האדם אשר יצר', 'ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה'.

"ומובן, שמלבד 'גן-עדן' הייתה מציאות העולם שמחוץ לגן-עדן, אשר גם בה היו כמה וכמה עניינים... ובכללות 'לא לתוהו בראה לשבת יצרה', שעניין זה נאמר (לא רק בנוגע לגן-עדן, אלא גם) בנוגע למציאות העולם כולו... אלא ש'גן עדן' הוא המקום הכי מובחר ונעלה שבמציאות העולם גופא, ושם היה כאמור מקומו של אדם הראשון...

"ומזה מובן שכאשר יתוקן החטא ומציאות העולם תחזור לשלמותה, כפי שהייתה בהתחלת הבריאה... – הרי לא ייתכן לומר שהמציאות של 'גן-עדן' תתבטל מן העולם! דבר הכי מופרך: וכי מפני שיתבטל החטא תתבטל המציאות של 'גן עדן'?!...

השלמות העליונה

"אדרבה: מכיוון שלעתיד לבוא יהיה העולם בתכלית השלמות, באופן נעלה יותר מהשלמות שהייתה בתחילת הבריאה – הרי בוודאי שיהיה בו גם המקום של 'גן-עדן', שהוא החלק הכי מובחר ושלם שבמציאות העולם, ולא עוד אלא שגם המקום ד'גן עדן' יהיה נעלה יותר מכפי שהיה בתחילת הבריאה...

"על-פי זה מובן בפשטות... מה שכתוב 'עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים... בגן עדן': גם לעתיד לבוא, בעולם התחייה, יהיה המקום של 'גן עדן' במציאות העולם, ושם תהיה השלמות הכי נעלית שבעולם התחייה – כשם שהיה בתחילת הבריאה, ואדרבה, באופן נעלה יותר".

  חיים יהודיים

מי כתב את ההוראות

כעשרים ספרים פרסם הרב דוד-מיכאל אברהם (52), ד"ר לפיזיקה, המלמד בכולל בר-אילן. רובם עוסקים ביהדות, בפילוסופיה ובמשמעות הפילוסופית של הפיזיקה. אבל ספרו האחרון, 'אלוקים משחק בקוביות', שפורסם בשנה שעברה, עורר סערה גדולה. הספר מתקומם נגד הטיעון שתאוריית האבולוציה שוללת את קיומו של אלוקים. הוא טוען בדיוק את ההפך, שדווקא התאוריה הזאת מוכיחה את קיומו של בורא ומתכנן.

"אני לא ביולוג ואני לא מתווכח עם ביולוגים", הוא אומר. "אבל כאשר ביולוגים מנסים להסיק מהביולוגיה שאין חלילה בורא עולם, זו כבר איננה ביולוגיה. אלה בני-אדם המאמינים בדת האתאיזם, ומנצלים את הילת המדען שלהם להסקת מסקנות שאין לה דבר עם המדע. אני אומר בדיוק להפך, דווקא תאוריית האבולוציה מגישה על מגש של כסף את ההוכחה לקיום אלוקים".

מסקנה הפוכה

את טענתו הוא מדגים במשל המפעל: "אדם נכנס למפעל ורואה מערכת מורכבת שמתנהלת בתיאום מושלם. יש חדרי ייצור, מחסן, מחלקת שיווק וכו'. ברור לכול שיש מי שמנהל את המפעל ומתאם בין כל חלקיו. יבואו ויאמרו: לא, אין מנהל, יש רשימת הוראות על הקיר, ועל-פיהם המפעל מתנהל. גם אם זה נכון, השאלה היא מי כתב את רשימת ההוראות הזאת".

ההסבר האבולוציוני אינו משיב על השאלה הזאת, כמו שהרב אברהם מסביר: "גם המפעל התפתח בתהליך אבולוציוני. בהתחלה היה שם קיוסק, ואז התמעטו הקונים, והבעלים החליט להקים מפעל קטן. אחר-כך חבר אליו אדם שהיה לו מחסן, ואט-אט נוצר מפעל גדול. האם זה מוליך למסקנה שאין מנהל למפעל? בדיוק להפך".

הדים באקדמיה

לצד המִתקפות על הספר גילה עד כמה שימש פה לרבים, במיוחד למי שעוסקים בביולוגיה. "יש יהודים דתיים המלמדים ביולוגיה, ומרגישים קרועים בנפשם. הם כאילו עושים הפרדה בין אמונתם הדתית ובין עיסוקם המקצועי. ואני אומר שאין סיבה להרגשה הזאת. האבולוציה אינה שוללת את קיומו של בורא עולם, אלא מחזקת את האמונה בו", הוא אומר.

ספרו כבר עורר הדים חיוביים גם באקדמיה. סטודנט לביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב סיפר לו כי המרצה שלו הפנה את תלמידיו לספר הזה ואמר שאכן הטיעון המרכזי שלו נכון, ואין שום קשר בין האבולוציה ובין שלילת האמונה באלוקים.

האומנם מכונה?

הרב אברהם מביע פליאה על יהודים דתיים שמתבלבלים מתאוריית האבולוציה. "האמת היא שאלה שטויות ממש", הוא אומר. "הבעיות האמיתיות מחכות לנו במדעי המוח. בשנים האחרונות מתפתחת תפיסה שאין חלילה נשמה, ושכל התהליכים הנפשיים, ובהם הבחירות של האדם, בעצם מוכתבים מראש על-ידי כוחות כימיים ופיזיקליים".

תפיסה זו שוללת את הבחירה החופשית ובעצם הופכת את האדם למכונה. ספרו החדש, שעומד לצאת לאור בחודשים הקרובים, מתמודד עם הסוגיות האלה. "כאן אני מתווכח גם במישור המדעי", הוא אומר, "ואני טוען שזו שטות מוחלטת. חקר המוח עוסק בצד החומרי של המוח, אבל מאחורי החומר יש נשמה רוחנית, שאותה המדע אינו יכול לחקור, והיא מותר האדם".


הרב ד"ר אברהם. יש אלוקים

  פינת ההלכה ומנהג

שבת מברכים

שאלה: מה משמעותה של 'ברכת החודש' בשבת שלפני ראש-חודש?

תשובה: בזמן שבית-דין היה מקדש את החודש על-פי ראיית הירח, היה "ראש בית-דין אומר: 'מקודש!', וכל העם עונים אחריו: 'מקודש! מקודש!'". לאחר שחדל קידוש החודש ונקבע הלוח על-פי החשבון, הנהיגו להכריז את יום ראש-החודש ברבים, בעיקר כדי לפרסם זאת בקרב העם. בחרו לשם כך ביום השבת, משום שאז כל הקהל נמצא בבית-הכנסת.

נהוג להכריז זאת בעמידה, כעין זכר לקידוש החודש שהיה מעומד (ומתוך חביבות העניין, עומד גם הציבור כולו). יש נוהגים שהרב הוא המכריז, זכר לראש בית-דין. נהוג שהמכריז מחזיק בידיו באותה שעה את ספר-התורה.

נוסף על כך אנו מברכים את החודש הבא, ומתפללים עליו שיהיה לטובה ולברכה. בקהילות אשכנזיות מקדימים להכרזה נוסח 'יהי רצון', המכוון ישירות לחודש הבא, ובקהילות הספרדים – ארבע בקשות אחרות, כלליות, המתחילות גם הן ב'יהי רצון': על חכמי ישראל, על ישועת עם-ישראל והצלתו ועל בניין בית-המקדש והחזרת עטרה ליושנה. למנהג חב"ד מסתפקים בתפילת "מי שעשה ניסים".

על-פי תקנת כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש (שכתב כי זו "מצווה רמה ונישאה, המביאה שפע ברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות") משכימים בשבת מברכים לבית-הכנסת לומר את כל ספר התהילים בציבור, ולאחר התפילה נהוג לערוך 'התוועדות' בבית-הכנסת, כדי לחזק ולהתחזק בתורה ובתפילה ובאהבת-ישראל, מתוך שמחה וטוב-לבב, ועל כל משתתף להמשיכה בסעודת השבת עם בני-ביתו. כל זה נעשֶה בתוקף מיוחד בשבת בראשית, שברכתה משפיעה על כל השנה.

מקורות: ר"ה כד,א. אבודרהם, סדר ר"ח בתחילתו. מג"א תיז,א. שערי אפרים י,לד ושערי רחמים שם (וראה משנ"ב קמו, בשעה"צ יח). קובץ מכתבים שבסוף ספר תהילים 'אוהל יוסף יצחק', עמ' 192. וראה לקוטי שיחות ד,1139. ח,354. ט,187. טז,523.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)