חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1343 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת האזינו, י"ב בתשרי ה'תשע"ג (28/09/2012)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1343 - כל המדורים ברצף
הסוכה שמגינה על העולם
יש חדש
שמחה על נתינת התורה
סוכות
פטורים ומהדרים
אין צער בסוכה
תקיפות יהודית
האור המקיף
ושמחת בחגך עם יצחק פוקס
ברכת 'לישב בסוכה'

מס' 1343, ערב שבת-קודש פרשת האזינו, י"ב בתשרי ה'תשע"ג (28.09.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הסוכה שמגינה על העולם

הסוכה מבטאת את חסדי הבורא ואת העובדה שאנחנו חוסים בצילו ובוטחים בו. חג הסוכות מעניק כוח להבאת יציבות ושלום לכל העמים

העולם בימינו נראה מאוד לא יציב. התמורות המתחוללות במדינות ערב, שנראו בתחילה כ'אביב ערבי' ובהמשך התחוורו כ'חורף אסלאמי', מעוררות דאגה בלב רבים. חתירתה של איראן להשיג נשק גרעיני מדידה שינה מעיני גורמי הביטחון ומאיימת על שלום העולם. גם תהליכים בתוך מדינות אירופה אינם תורמים לתחושת שקט ויציבות.

אנחנו מתחילים שנה שבה צריכות להתקבל הכרעות חשובות, ואין איש יכול לחזות את התפתחויות העניינים בשבועות ובחודשים הקרובים. האם העולם ירכז כוח חזק דיו לסכל את איומי איראן, או שאנחנו ניאלץ לפעול? ואם אכן יפרוץ עימות צבאי, האם יישאר מצומצם או יתרחב לכמה זירות?

תפילה לשלום העולם

גורמי הביטחון ומקבלי ההחלטות עוסקים בניתוח ההיבטים הצבאיים והמדיניים של המציאות המורכבת, אבל אנחנו, הציבור הרחב, איננו יכולים להועיל יותר מדיי בתחומים האלה. הדבר הנדרש מאיתנו בשעה זו הוא לחזק את האמונה. לבטוח בבורא-העולם ולהשליך עליו את יהבנו.

חג הסוכות מסמל את האמונה הזאת בקב"ה ואת הביטחון המוחלט בישועתו. אנחנו יושבים בסוכות, המזכירות את ענני הכבוד שבהם הקיף אותנו הקב"ה בצאתנו ממצרים. כשם שאז הגנו העננים הללו על בני-ישראל מפני כל צרה, כך גם הסוכה מבטאת את חסדי הבורא ואת העובדה שאנחנו חוסים בצילו ובוטחים בו.

בזמן שבית-המקדש היה קיים היו מקריבים בחג הסוכות שבעים פרים, כנגד שבעים אומות-העולם. החג הזה מבטא אפוא את התפילה לשלום העולם כולו, וממנו בא הכוח להבאת יציבות ושלום לכל העמים. כשאנחנו חוגגים את חג הסוכות ומקיימים את מצוות הישיבה בסוכה וארבעת המינים, אנחנו שואבים מלוא חופניים כוחות של אמונה וביטחון, שיעמדו לנו במשך השנה כולה.

להאמין ולבטוח

אכן, יהודי נדרש לעשות ולפעול ולא לשבת בחיבוק ידיים ולצפות לישועת ה'. העשייה וההתמודדות אינן סותרות את האמונה אלא נובעות ממנה. הקב"ה אומר לאדם: "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" – האדם נדרש לפעול ולעשות, וזה הכלי שבו שורה ברכת ה'. ובכל-זאת, לצד העשייה והפעילות הארצית עלינו לחזק את האמונה בה' ולבטוח בו, ולהתפלל שהדברים ייפתרו בבחינת "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון".

בעשורים האחרונים אפשר לראות כיצד הקב"ה מנהיג את העולם, בניגוד גמור לכל התחזיות וההערכות האנושיות. מתחוללים אירועים כבירים, שמשנים את פני העולם, ומשאירים את האנושות כולה משתאה ונדהמת. כך היה לפני שני עשורים, כאשר ממלכת הכפירה והרשע של הקומוניזם קרסה בבת-אחת, ומסך הברזל נפל בקול רעש גדול. כך היה לפני עשור, עם הפיגוע במגדלי התאומים בארה"ב ושרשרת האירועים שהתפתחו בעקבותיו.

בכוחנו לחזק את שלום העולם על-ידי חיזוק הצד הרוחני שלנו. חיזוק האחדות היהודית, שגם היא ממאפייניו של חג הסוכות, עושה אותנו כלי לברכת ה' – "ברכנו אבינו כולנו כאחד", ובזכותה נעבור בשלום גם את המבחנים שלפנינו. חג שמח!


האחדות היהודית היא ממאפייני חג הסוכות (צילום: יוסי זלינגר)

  יש חדש

פעילות הסוכות

צעירי-חב"ד נערכים לקראת הפעילות הגדולה בימי חג הסוכות. עשרות סוכות ניידות יסובבו אי"ה בחוצות הערים והיישובים, ויזַכו את המוני בית-ישראל במצוות החג. במרכזי הערים בתי-חב"ד מציבים את 'סוכות האחווה', שיאפשרו לציבור לקיים את מצוות הסוכות וארבעת המינים. חסידי חב"ד ישַמחו את כוחות הביטחון, ובייחוד את חיילי צה"ל. כמו-כן תהיה פעילות מיוחדת במרכזים רפואיים, בבתי-אבות, בריכוזי עולים ואף בבתי-כלא.

שמחות בית-השואבה

בלילות חול-המועד בתי-חב"ד מקיימים עצרות גדולות של שמחת בית-השואבה. האירועים נערכים בחוצות הערים, ביטוי לעניינו המיוחד של חג הסוכות, שמביא את אווירת הקדושה אל הרחוב, עד שהרחוב עצמו רוקד. הציבור מוזמן.

סמינר שמחת-תורה

ארגון התקשרות חוויה יהודית עורך בחג הסוכות ובשמחת-תורה סמינר מיוחד בירושלים, בימים שישי-שני, י"ט-כ"ב בתשרי (5-8 באוקטובר), עם מיטב המרצים. שיעורים וסדנאות, ופעילות ערכית לילדים. טל' 077-2171770.

שמחה בכפר-חב"ד

אשנב לחב"ד מארגן אירוח – לגברים בלבד – לשמחת-תורה בכפר-חב"ד, שבו תינתן להם אפשרות לחוות את החג באווירה מיוחדת. פרטים ורישום טל' 052-6565190.

  שלחן שבת

שמחה על נתינת התורה

חג הסוכות מכונה 'זמן שמחתנו'. משמעות הדבר, שהשמחה בסוכות היא עניינו העיקרי של החג. אמנם גם ברגלים האחרים מצווה לשמוח, ואף הם מכונים 'מועדים לשמחה', אולם השמחה בחגים האחרים היא מרכיב נוסף על העיקר, ואילו בחג הסוכות היא מהותו של החג.

עיקרו של  חג הפסח הוא החירות, בהיותו 'זמן חירותנו'. חג השבועות עניינו הוא מתן התורה, כפי כינויו 'זמן מתן תורתנו'. אולם חג הסוכות הוא 'זמן שמחתנו', והשמחה בחג הזה היא ביתר שאת ובדרגה עליונה משמחת החירות ומשמחת מתן התורה. הדבר הזה מתבטא גם באי הזכרת השמחה בתורה בהקשר לחג הפסח, ובאזכור אחד בלבד בשבועות, לעומת שלוש פעמים שהשמחה מוזכרת עם חג הסוכות.

שלב נעלה יותר

עניין זה דורש ביאור: הלוא השמחה הגדולה ביותר של יהודי היא על שהקב"ה "בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". זמן מתן תורתנו היה אמור אפוא להיות החג השמח ביותר. איך ייתכן שאחרי חג השבועות יהיה עוד חג, שבו השמחה מודגשת הרבה יותר, עד שהיא נעשית כל מהותו של החג?

ההסבר הוא שאף השמחה בסוכות קשורה עם מתן התורה, אולם בדרגה עליונה יותר ממתן התורה בחג השבועות. בסוכות אנו שמחים על שלב עליון יותר בנתינת התורה, שכן ביום הכיפורים הקב"ה מחל לנו על חטא העגל, ונתן לנו את הלוחות השניים, שהם בבחינת 'כפליים לתושייה'.

התגלות השמחה

אולם ביום הכיפורים עצמו עדיין אין השמחה גלויה, מכיוון שביום הזה מודגש בעיקר עניין הסליחה, המחילה והכפרה. עיקר התגלותה של השמחה הוא בחג הסוכות, 'זמן שמחתנו', ועד סיומו וחותמו של החג, בשמיני עצרת ובשמחת תורה.

כמו-כן חג הסוכות מביא לידי גילוי את עבודת ראש-השנה. הקב"ה אומר לעם-ישראל: "קבלו מלכותי ואחר-כך אגזור עליכם גזֵרות". כלומר, תחילה נדרש שעם-ישראל יקבל עליו את מלכותו של הקב"ה, ואז הקב"ה נותן לו מצוות. ראש-השנה הוא הזמן של 'קבלו מלכותי', וחג הסוכות הוא הזמן של "אגזור עליכם גזֵרות", בשפע המצוות של החג – סוכה, ארבעת המינים וכו'. המצוות האלה הן גם מקור השמחה של החג.

תודה בסוכות

מאחר שהשמחה בחג הסוכות קשורה בנתינת התורה, צריכה להיות בחג הזה הוספה בלימוד התורה, ביתר שאת וביתר עוז. על-ידי התורה נוצרת התאחדות נפלאה בין האדם ובין הקב"ה, שכן שכלו של האדם מתאחד עם חכמתו של הקב"ה, וזו אחדות נפלאה שאין כמותה.

אחדות זו באה לידי גילוי בפנימיות התורה. כשיהודי לומד את החלק הגלוי של התורה, לא תמיד הוא מרגיש את האלוקות שבתורה, ולכן האחדות עם הקב"ה יכולה להיות מוסתרת. אולם בלימוד פנימיות התורה מודגשת בגלוי האחדות עם הקב"ה. לכן יש לקשר את הלימוד הזה עם השמחה הגדולה של 'זמן שמחתנו'.

(התוועדויות תנש"א כרך א, עמ' 105)

  מן המעיין

סוכות

לב אחד

'לולב' הוא 'לו לב'. יהודי צריך שיהיה לו לב אחד בלבד המופנה אל הקב"ה, כמו שנאמר "צור לבבי"; הקב"ה הוא פנימיות נקודת לבבי, ואין לי לב אחר.

(לקוטי תורה)

דבר שלם

כאשר אוגדים את ההדס והערבה עם הלולב נעשית המצווה בשלמות. ללמדנו שכאשר הקטן מתחבר עם הגדול נוצר דבר שלם.

(חידושי הרי"ם)

ביטול גזֵרות

מצוות סוכה יש בה סגולה להינצל מכל דבר רע. שאם נגזרה על האדם גזֵרה רעה חלילה, שומר לו הקב"ה את זכות מצוות סוכה, ובזכותה הוא ניצל. הדבר רמוז בפסוק (תהילים כז,ה) "כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלֹה" – בזכות מצוות סוכה האדם ניצל מכל רע.

(בני יששכר)

זה הקב"ה

במדרש נאמר: "פרי עץ הדר" זה הקב"ה, "כפות תמרים" זה הקב"ה, "וענף עץ עבות" זה הקב"ה, "וערבי נחל" זה הקב"ה. כל מצווה מחברת את האדם המקיים אותה עם הקב"ה, מצוֵוה המצוָוה. מובן אפוא ש"פרי עץ הדר" זה הקב"ה וכן שאר המינים.

(הרבי מליובאוויטש)

שישראל ישמחו

ראש השנה, שהוא יום של תחנונים ושיברון-לב, נקבע מהתורה ליום אחד. גם יום הכיפורים, שהוא יום של תענית, סליחה ומחילה, אינו אלא יום אחד. אבל סוכות, שהוא זמן שמחתנו, אמרה תורה לחוג אותו שבעת ימים. כי רצון הבורא שימשיכו ישראל בשמחה, כמו שנאמר "עבדו את ה' בשמחה".

(הרב שמשון-רפאל הירש)

סוכה בלי הפסקה

"חג הסוכות שבעת ימים לה'" (ויקרא כג,לד). שבעה ימים רצופים, בלי הפסק. כי מצוות סוכה נוהגת בין ביום בין בלילה, שלא כשאר מצוות החג, כמו נטילת ד' מינים, שאינה נוהגת בלילה. לכן החג נקרא על שם מצוות סוכה ולא על שם שאר המצוות הנוהגות בחג הזה, כי למצוות סוכה אין הפסק בכל ימי החג.

(נחלת צבי)

נענוע וזעזוע

אחרי התשובה של יום הכיפורים בא בחג הסוכות הנענוע והזעזוע. 'תנועה של תשובה' אין הכוונה שהתנועה מביאה את התשובה, אלא שהתשובה מנענעת את האדם ומזעזעת אותו.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

זכות לשמוח

באחת ההתוועדויות של שמחת בית השואבה אמר האדמו"ר האמצעי: כשהקב"ה מזכה יהודי לשמוח בשמחת בית השואבה אחת לשבעים שנה, הרי זה כדאי. וסיים: לפעמים זה יכול לבוא בלי הכנה, בשעת אמירת 'לחיים'.

  אמרת השבוע

פטורים ומהדרים

לאחר שהרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש ייסד את ישיבת תומכי-תמימים, בשנת תרנ"ז, ירד שנה אחת בחג הסוכות גשם שוטף. שלח הרבי שליח לבדוק אם הבחורים אוכלים בסוכה או נכנסו לאכול בחדר-האוכל.

חזר השליח וסיפר שהתלמידים אוכלים בסוכה, ואינם שמים את ליבם על הגשם היורד.

הרבי נהנה מזה מאוד, ואמר: "בזה ניכרת הפעולה של לימוד החסידות. אף שהם פטורים מן הסוכה, בכל-זאת הם מהדרים לאכול בסוכה אפילו תחת גשם שוטף".

  פתגם חסידי

אין צער בסוכה

"חז"ל אמרו: 'מצטער פטור מן הסוכה'. אכן, יהודי שמסוגל לשבת בסוכה ולהצטער בגלל סיבה גשמית כלשהי – באמת אינו ראוי לשבת בסוכה" (רבי מנחם-מענדל מקוצק)

  מעשה שהיה

תקיפות יהודית

זה קרה ברוסיה, בקיץ תרל"ט. הצלחתם של היהודים עוררה את קנאתם של אדוני היערות והכפרים. הללו החלו לשלהב את האיכרים כי היהודים אוכלים את לחמם וכי עליהם לפרוע בהם פרעות ולהשיב את כספם הגזול כביכול.

עד מהרה התקבלו ידיעות על פרעות שנעשו בכמה כפרים, ובהן נרצחו יהודים רבים ורכושם נשדד. מצב היהודים היה קשה. לא הייתה להם אפשרות להגן על עצמם. הדרך היחידה הייתה השתדלות דיפלומטית והפעלת לחץ על שרי הממשלה, כדי שזו תגן על אזרחיה היהודים.

הרבי מהר"ש מליובאוויטש, רבי שמואל שניאורסון, החל לפעול לעצירת גל ההסתה והפרעות. הוא נפגש עם כמה משרי הממשלה, וקיבל מהם התחייבות לפעול להרגעת הרוחות. בחורף תר"מ אכן נראה היה שהעניין נרגע, אך עם בוא הקיץ התעוררו הפרעות מחדש.

הרבי החליט לצאת לחוץ לארץ, לצרפת ולגרמניה, ולהפעיל לחץ חיצוני על ממשלת רוסיה. כאשר שב לאחר מסעו זה אל שרי הממשלה, קיבלוהו הללו בקרירות רבה.

הרבי החליט לכנס את העשירים היהודים בעיר פטרבורג לדיון במצב. באסֵפה הביע את דעתו כי לנוכח כישלון המאמצים שנעשו עד כה אין מנוס מליזום פגישה עם שר-הפנים, ולתבוע ממנו לפעול שהצאר הרוסי יקבל משלחת של היהודים. "רק צו מלכותי מאת הצאר יוכל להפסיק את הפרעות ואת גלי הטרור המשתוללים במדינה", אמר הרבי.

הכול הסכימו לניתוח המצב של הרבי, אולם איש מהנוכחים לא התנדב ללוות את הרבי לפגישה עם שר-הפנים. הם חששו מאוד למעמדם. על הצטרפות למשלחת שתיפגש עם הצאר – לא היו מוכנים לחשוב כלל.

הנוכחים אף טענו כלפי הרבי כי בנסיעתו לחוץ-לארץ עורר עליו את כעסם של שרי הממשלה, ושל שר האוצר במיוחד. לדבריהם, ביקורו של הרבי בחו"ל גרם להכפשת שמה של רוסיה, ובעקבות זאת התרשמו בעלי הבנקים הגדולים בצרפת ובגרמניה כי המצב ברוסיה אינו יציב, וחזרו בהם מכוונתם להעניק הלוואות-ענק לשלטון הרוסי.

תשובתו של הרבי הייתה נחושה: "אני נהנה לשמוע שהצלחתי במשימתי. רק כאשר השלטונות יחושו שהדבר פוגע בכלכלת המדינה יקומו לעשות מעשה. ידוע לי גם כי בעוון זה אני עלול לשבת במאסר, אך כמו אבותיי, אינני חושב על עצמי כלל בשעה זו".

כשראה הרבי שאיש מן הנאספים אינו מצטרף אליו, הכריז: "אם יראים אתם לגופכם ולרכושכם, אקח שני חסידים שלי ונלך. החסידים אינם מוגי-לב כמו הגבירים הפחדנים, והם מוכנים למסור את גופם ורכושם בעבור כלל ישראל. והשם יזכה אותנו להיות שלוחים טובים להצלחת אחינו בני-ישראל". הרבי עזב את המקום וקהל הנאספים נותר נרגש, ממתין בחרדה לבאות.

בהשתדלותו של רופא המקורב לבית המלוכה, הפרופסור ברטנסון, נקבעה לרבי פגישה עם שר-הפנים כעבור שבוע ימים. הרבי לקח עמו שני חסידים והתייצב בטרקלינו של השר.

הופעתו המרשימה של הרבי עשתה רושם עז על שר-הפנים. השר קידם את פני האורח בלחיצת יד, והושיב אותו לימינו. אך כעבור רגע חזר ולבש ארשת רשמית, והחל להשמיע באוזני הרבי דברים קשים על מה שעולל לשמה הטוב של המדינה בביקורו בחו"ל. "הלוא על כך בלבד יש לדון אותך כמורד במלכות או כמי שפוגע באינטרסים החיוניים של המדינה", אמר השר.

הרבי ענה בתקיפות, ברוסית צחה, שהפתיעה אף את מלוויו החסידים: "וכי הממשלה סבורה כי דם יהודים יישפך, רכושם ייבזז, ואנחנו עוד נכרע ברך לנשק את ידי הרוצחים והחומסים?!".

הרבי הוסיף להשמיע דברים מעומק ליבו, ובסיומם אמר: "כאזרחי המדינה, הממלאים את חובתם בגוף ובממון כלפי המדינה – דורשים אנו מאת הממשלה הגנה על נפשנו ורכושנו".

השר נראה נבוך מאוד מדבריו התקיפים של הרבי. בקושי פצה פיו, והבטיח לתת מענה בתוך כמה ימים. בסיום הפגישה ליווה את הרבי והביע את תקוותו "לסיים את הפרשה בצורה הטובה והיעילה ביותר".

בשובו אל מלונו היה הרבי חלוש מאוד, ואמר למלוויו: "ביקור זה עלה לי בהרבה בריאות, אבל בעזרת השם יביא את התועלת האמיתית וירים את כבוד ישראל".

לעת ערב קיבל הרבי עוד דיווח קשה על פרעות שנעשו ביהודים. הידיעה גרמה לרבי להתעלף. הרופא ברטנסון, שהובהל אליו, הוכיחו על שאין הוא דואג לבריאותו, שכן ההתרגשות מסוכנת לו.

הרבי ענה לו: "אין אנו ברשות עצמנו כלל. גופנו ונשמתנו נתונים ומסורים רק לטובת כלל ישראל בגשמיות וברוחניות. כך היה עם אבותיי הקדושים, וכך הוא עמי, עד כי יראה השם בעוניינו וישלח לנו גואל צדק". באמרו זאת פרץ הרבי בבכי מר, בכי שהרעיד את כל גופו.

כעבור כמה ימים חזר הרבי אל שר-הפנים לקבל את תשובתו. השר קיבל את פניו בכבוד רב ואמר: "הממשלה נקטה אמצעים יעילים לטובת היהודים".

ואכן, כל מושלי המחוזות, עד אדוני הכפרים והיערות, קיבלו פקודה תקיפה וחד-משמעית לגזור עונשים קשים על כל המתכוון להסית, להפעיל טרור או לפגוע בקבוצה כלשהי מאזרחי המדינה.

כששמע זאת, הגיב הרבי: "אילו היו שומעים בקולי בתחילה, היה נחסך דם יהודי רב"...

  לומדים גאולה

האור המקיף

מוסבר בתורת החסידות שבזמן הזה האור האלוקי הניתן לקליטה הוא אור מצומצם, המכונה 'ממלא כל עלמין', ואילו לעתיד לבוא יאיר האור ה'סובב כל עלמין', המכונה 'אור מקיף'. זה הקשר המיוחד בין חג הסוכות ובין הגאולה, שכן גם בחג הסוכות אנו זוכים ל'אור המקיף'. הסוכה עניינה 'אור מקיף', החובק את היהודי.

על הפסוק (שיר-השירים ב,ו) "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" מבואר שיש כאן רמז למועדי חודש תשרי: "שמאלו תחת לראשי" מכוּון כנגד ראש-השנה ויום-הכיפורים, שהם ימי הדין והיראה ("שמאל"); ואילו "וימינו תחבקני" אמור על חג הסוכות, שבו מתגלית אהבתו של הקב"ה לעם-ישראל בבחינת 'תחבקני'.

מעלת החיבוק

חיבוק הוא אחד מביטויי האהבה. אפשר, כידוע, לבטא אהבה בדרכים רבות: בדברי אהבה, במבט אוהב, בנשיקה וגם בחיבוק. למה נבחר דווקא החיבוק כביטוי לאהבתו של הקב"ה לעם-ישראל?

מסבירה תורת החסידות, שהחיבוק שונה במהותו משאר ביטויי האהבה. אפשר לראות את ההבדל כבר בצורה החיצונית: כל ביטויי האהבה האחרים קשורים בדרך כלשהי בפנים (מדברים אל פני האהוב, מביטים בפניו, נושקים בפניו), ואילו החיבוק הוא דווקא מאחור; המחבק לופת דווקא את גבו של אהובו.

שוני חיצוני זה מגלה את השוני המהותי. שאר ביטויי האהבה קשורים ביכולתו של האהוב להשיב אהבה. המדבר דיבורי-אהבה מצפה שהאהוב ישמע את הדברים, יבינם, יגיב עליהם. כך גם במבט או בנשיקה. לכן כולם קשורים בפנים, שבהם משתקפת אישיותו של האדם. לעומתם, החיבוק מבטא אהבה שאינה מצפה לאהבה חוזרת. האדם כאילו אומר: גם אם לא תשיב לי אהבה, אוסיף לאהוב אותך. משום כך הביטוי החיצוני של אהבה זו הוא בחיבוק, שמקיף גם את חלקו האחורי של הגוף, אותו חלק שאינו מגיב ואינו משיב אהבה.

אהבה בסוכות

זה משל לקשר שבין הקב"ה לעם-ישראל. גם אצל יהודי יש 'פנים' ויש 'אחור' (כלפי הקב"ה). אותו חלק מהחיים שמוקדש לתורה, לתפילה ולעבודת ה', הוא בבחינת 'פנים', שכן בו משתקפת החזרת האהבה מצד היהודי כלפי הקב"ה. החלק האחר של החיים – הצרכים הגשמיים, האכילה, השתייה, השינה וכדומה – הוא בבחינת 'אחור', שכן באופן חיצוני לפחות איננו רואים שם את הקדושה ואת האהבה לקב"ה.

היה אפשר לחשוב שאהבת הקב"ה לעם-ישראל תקיף רק את חלק החיים שבו היהודי קשור לקב"ה – את התורה, התפילה, קיום המצוות, עבודת ה'. אומרת כנסת-ישראל: לא ולא! "וימינו תחבקני"! הקב"ה 'מחבק' את היהודי גם 'מאחוריו', גם את החלקים שבהם אין הקשר שלו עם בוראו נראה בגלוי; אהבת ה' לעם-ישראל מקיפה גם את העיסוקים הגשמיים השגרתיים ביותר.

ביטוי לזה אנו רואים במצוות סוכה. וכי היהודי מצוּוה ללמוד בסוכה, להתפלל בה, לקיים בה מצוות? לאו-דווקא. המצווה היא לעשות בה את צרכיו הגשמיים: לאכול, לשתות, לישון, לנוח. כאן טמון הדבר הנפלא ביותר: אותה אכילה, אותה שתייה, אותה שינה ומנוחה שהאדם עושה בסוכה, אף-על-פי שהן צרכיו הגשמיים, נהפכות למצווה ומבטא את הקשר בין היהודי ובין בוראו!

זה כביכול ה'חיבוק' של הקב"ה, האהבה הגדולה שלו אף לצדדים שאינם קשורים עמו. הקב"ה כאילו אומר בכך, שאהבתו לעם-ישראל גדולה כל-כך, עד שגם צרכיו הגשמיים של יהודי יקרים לו והוא מקיפם באור האלוקי של המצווה.

  חיים יהודיים

ושמחת בחגך עם יצחק פוקס

שיחת הטלפון שקיבל יצחק פוקס הייתה מפתיעה. מעברו השני של הקו דיברה אשתו של אחד מגדולי הזמר בישראל. "בעלי מאושפז בבית-חולים ובשעות האחרונות הפסיק לדבר. הרופאים אומרים שלא נותר לו זמן רב לחיות", אמרה האישה, והוסיפה: "אני ממש מבקשת שתבוא ותנגן לו שיר מהאלבום שלך". פוקס חשב שהיא התבלבלה, שכן אותו זמר נהג להשמיע דעות שאינן עולות בקנה אחד עם האמונה בקב"ה.

"אני שומעת את התקליט שלך שוב ושוב, וחשוב לי שהוא ישמע קצת, לפחות עכשיו", הפצירה האישה. פוקס, שכבר היה עמוק בדרכי התשובה, הכיר בעבר את הזמר, ונענה לבקשה. הוא ישב מולו במחלקה, ושר וניגן בעיניים סגורות אחד משיריו הראשונים, 'יהא רעווא קדמך'. למחרת שוב התקשרה האישה. "הוא בכה כמו ילד קטן, בלי הפסקה", סיפרה לו. כמה ימים אחר-כך חל יום-הכיפורים, והזמר החולה החליט לצום, בפעם הראשונה בחייו. הוא נפטר כמה שבועות אחרי-כן. "אבל לפחות בסוף ימיו זכה להתעורר", מציין פוקס בהתפעלות.

עולים לירושלים

פוקס (58) הוא תופעה ייחודית במוזיקה היהודית. אין לו מפיק ומשרד יחסי-ציבור, וקשה להשיגו. כבר בילדותו נמשך למוזיקה, וכשבגר נהג להופיע ולשיר משירי ארץ-ישראל. "היה לי רצון ליצור משהו משלי", הוא אומר, אבל באותו זמן לא ידע מה בדיוק הוא מחפש.

"כשבתי הבכורה הגיעה לגיל שש אמרתי לעצמי שיש לי אחריות גדולה לחייה. הוריי באו מגזע חסידים, והעניין הזה תמיד צף בתוכי", הוא מספר. "גרנו אז בחיפה והחלטנו לעלות לירושלים. הרגשנו ששם נתחבר יותר למסורת".

מוזיקה לבעלי-תשובה

גם כשהחל לשמור מצוות הוסיף לעסוק במוזיקה והופיע בחתונות בירושלים, עם חברי להקה שקיבץ. כעבור שנתיים הצטרף לחסידות ברסלב, ושם מצא את מבוקשו. במרוצת השנים פגש בעלי תשובה, ושמע מהם על החֶסר במוזיקה המתאימה להם. "הם לא התחברו למוזיקה החסידית, מפני שעדיין לא נכנסו 'פנימה', אך נטשו את המוזיקה הריקה והנכרית. הרגשתי שזה הייעוד שלי, למלא את החלל הזה", הוא אומר.

במגירות שלו שמורים שירים שכתב. לילה אחד נכנס לאולפן והקליט בבת-אחת אלבום שלם. המפיץ אמר לו שאם ימכור מאתיים עותקים זה יהיה הרבה. האלבום נמכר באלפי עותקים.

צריבות לא צורבות

תופעת הצריבות אינה מטרידה אותו: "הצריבות לא צורבות לי", הוא מפתיע. "הלוואי שעוד ועוד בני-אדם יצרבו. יש לי עניין שהמוזיקה שלי תופץ. בעבורי זו מחמאה. זו התכלית שלי".

בעבור פוקס חג הסוכות הוא חג מיוחד. "זה היה החג היחיד שהקפדתי לשמור עוד בטרם הייתי שומר תורה ומצוות", הוא מגלה. "תמיד אהבתי את החג הזה והתחברתי אליו בדרך נעלמה. סוכות תמיד המחיש לי את מציאות החיים האמיתית – שהחיים החומרניים אינם נצחיים, אלא דבר ארעי, בדיוק כמו הסוכה".


למלא את החלל. יצחק פוקס (צילום: נתן בריסק)

  פינת ההלכה ומנהג

ברכת 'לישב בסוכה'

שאלה: כשאוכלים עוגה או פירות בסוכה, האם מברכים 'לישב בסוכה'?

תשובה: נאמר בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים", ופירשו חז"ל "תשבו – כעין תדורו". כלומר, בימי חג הסוכות נעשית הסוכה ביתו העיקרי של האדם. על-כן מצוות הישיבה בסוכה כוללת כל דבר שדרך האדם לעשותו בביתו: אכילה ושתייה, שינה, לימוד תורה, שיחת רעים וכו'. בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה לפחות 'כזית' לחם.

מדין התלמוד צריך לברך על הסוכה בכל פעם שנכנסים לתוכה, גם אם אין אוכלים בה; אולם למעשה כתבו הפוסקים, שמברכים רק על הקביעות העיקרית – האכילה – והיא פוטרת את כל שאר הדברים הנעשים בסוכה.

אכילת לחם בשיעור של יותר מ'כביצה' (ששיעורה: ל'שיעורי תורה' – 54 סמ"ק, ויש נוהגים – 100 סמ"ק) מחייבת לכל הדעות ברכת 'לישב בסוכה'.

המקדש על היין מברך 'לישב בסוכה' אחרי סיום הקידוש, והשומעים אומרים אותה בישיבה, לאחר ברכת 'המוציא'. ויש נוהגים לברכה בעמידה ומיד אחר-כך יושבים לברך 'המוציא'.

עוגות ושאר מיני מזונות מעל השיעור האמור חובה לאכול בסוכה. למנהג חב"ד – מברכים 'לישב בסוכה', אולם יש נמנעים מלברך, ואחרים נוהגים לברך רק כשאכילה זו באה לקבוע 'קידוש במקום סעודה'. הספרדים מברכים על עוגות רק כשהן בשיעור המתאים לקביעת סעודה (בנטילת ידיים וברכת המוציא). שתיית תה או קפה עם כיבוד אחר, שמקובל לאוכלו בבית בתורת קביעות, חייבים לעשותה בסוכה, אך בלי ברכה.

כבר במשנה מוזכר כי רצוי שלא לאכול ולשתות מאומה, אפילו מים, מחוץ לסוכה. למנהג חב"ד מהדרים בכך, אך אין לברך על כך 'לישב בסוכה'.

מקורות: סוכה כו,ב. מה, סע"ב ומרדכי שם. שו"ע או"ח ונו"כ סי' תרלט ותרמג. שו"ע אדמו"ר הזקן ומשנ"ב שם. שו"ת יחוה דעת ח"א סי' סה. ספר המנהגים חב"ד עמ' 67. אוצר מנהגי חב"ד עמ' ש. וראה שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב סי' רסח.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)