חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1340 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תבוא, כ' באלול ה'תשע"ב (07/09/12)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1340 - כל המדורים ברצף
מה באמת העיקר בחיים?
יש חדש
ידיעה ודאית ש"תבוא אל הארץ"
ביכורים
לשוב מתוך רווחה
איפה לחפש
זעקת הסליחות
שאי סביב עינייך
רק ביקשו ממנו להיות 'עשירי'
י''ג מידות ביחיד

מס' 1340, ערב שבת-קודש פרשת תבוא, כ' באלול ה'תשע"ב (07.09.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מה באמת העיקר בחיים?

בימי הסליחות ובימים הנוראים אנחנו מנסים להתנתק משאון העולם ומטרדות היום-יום, ולבחון את חיינו אל מול הערכים האמיתיים

במוצאי השבת הזאת, בחצות הלילה, יתייצבו המוני בית-ישראל בבתי-הכנסת לאמירת הסליחות, לאחר שבני עדות ספרד כבר התחילו בכך מראש-חודש אלול. בלב הומה ונרגש נאמר לפני הקב"ה: "לך ה' הצדקה ולנו בושת-הפנים... נחפשה דרכינו ונחקורה... לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כדלים וכרָשִׁים דפקנו דלתיך".

שעת אמירת הסליחות מציבה לנגד עינינו את הדברים החשובים באמת. כל השנה שטף החיים מעוות את סדרי החשיבות הנכונים. כולנו חשים זאת אם חלילה נוצרת בעיה בריאותית במשפחה. פתאום כל הדברים שנראו חיוניים, נעשים טפלים וחסרי-ערך. עניינים שעמדו במרכז עולמנו מאבדים את טעמם ומשמעותם. כי פתאום מתברר מה חשוב באמת.

האומנם העיקר הבריאות?

ועדיין, עם כל חשיבותה של הבריאות, הביטוי 'העיקר הבריאות' אינו מדוייק. ודאי שהבריאות חשובה לאין-ערוך מכסף ומשאיפות חומריות אחרות, אבל אין היא העיקר. יכול אדם לסבול מבעיות בריאותיות ולהיות מאושר, ואפשר שאדם יהיה בריא כשור ועם זה אומלל.

שלמות המשפחה, נחת מילדים – הם מקצת הצרכים החשובים באמת, והם המעניקים את טעם החיים של בן-אנוש. העולם של ימינו רווי סבל ואומללות מפני שדווקא הערכים החשובים הללו זוכים לתשומת-הלב פחוּתה. קצב החיים המטורף גורם לאדם להסיח את דעתו מהדברים המרכזיים בחיינו.

ועדיין לא הגענו למהות החיים עצמם. יש רבים שלא חסר להם דבר, שזכו למשפחה אוהבת ולילדים נהדרים, ובכל-זאת הם קמים בבוקר ושאלו: "החיים האלה – בשביל מה?!". שבעים-שמונים שנות חייו של האדם חולפות ביעף, ובא רגע שהוא שואל את עצמו את השאלות האמיתיות על תכלית החיים.

זו הנקודה שאליה אנחנו מתחברים בימי הסליחות ובימים הנוראים. אנחנו מנסים להתנתק משאון העולם ומטרדות היום-יום, ולבחון את חיינו אל מול הערכים האמיתיים, מול בורא העולם ומנהיגו. החיים בעולם הזה יש להם תכלית ומטרה. נשמתנו ירדה למטה כדי למלא תפקיד וייעוד. האם אנחנו בכיוון הנכון?

פעמים, כשאנו עורכים חשבון-צדק, מתברר שרוב הזמן אנו עסוקים בדברי הבל ורעות-רוח. מכאן באה אותה תחושה של "בושת הפנים". חלפה שנה ואנו עומדים לפני בוראנו "כדלים וכרשים". אין בידינו לא חסד ולא מעשים, כי השקענו את כוחותינו בדברים חולפים וארעיים, שאינם מקדמים אותנו כלל במילוי תפקידנו בעולם.

העוצמה האמיתית שלנו

התחושה הזאת לא נועדה להשרות עלינו דכדוך וייאוש. להפך, היא צריכה לפתוח את הלב ולהסיר את שביעות-הרצון העצמית, שאינה מאפשרת לנו להגיע לתיקון עצמי נכון. מכאן סלולה הדרך לתשובה אמיתית – "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך".

איומים רבים מרחפים עלינו. שונאי ישראל שואפים בכל כוחם לפַתֵּח כלים חדשים כדי לפגוע בנו. דבר לא השתנה. נותרנו עם קטן מול שבעים זאבים. זה הזמן להיזכר שהעוצמה היהודית האמיתית היא הרוחנית. עלינו לשוב אל הערכים הנכונים ואל התוכן האמיתי של הקיום היהודי. את זה נמצא בבתי-הכנסת ובתפילה שנשפוך לפני אבינו שבשמים.

הבה נתעורר כולנו להתקרב יותר אל ה' ותורתו, ומובטחים אנו שהקב"ה, שהוא "שומע תפילה", יקבל את תפילותינו ברחמים וייתן לנו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.


אמירת סליחות ותקיעת שופר בקרב עדות המזרח (צילום: מאיר דהן)

  יש חדש

עלוני חג חדשים

לקראת שנת תשע"ג הפיק אגף ההוצאה לאור של צעירי-חב"ד מגוון של עלוני-הסברה חדשים. עלון נרות שבת-קודש נדפס בכחצי מיליון עותקים, והוא יחולק במהלך השנה לנשי ובנות ישראל. בעלון מופיע גם לוח זמני הדלקת הנרות לכל השנה. כמו-כן מופיעה סדרת עלונים מהודרים על חודש אלול וחגי תשרי, לילדים ולמבוגרים. העלונים מוגשים בשפה ברורה ובעיצוב מודרני, והם זוכים להצלחה רבה בציבור הרחב. להשיג בבתי-חב"ד.

בתי-הכנסת הפתוחים

לאחר ההצלחה הגדולה בשנים הקודמות, צעירי-חב"ד מרחיבים את מפעל 'בית-הכנסת הפתוח'. בתי-חב"ד ברחבי הארץ הקימו כמאתיים ושבעים מנייני-תפילה מיוחדים לראש-השנה וליום-הכיפורים, לציבור שאינו רגיל ללכת לבית-הכנסת כל ימות השנה. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי-חב"ד, והבאים גם נהנים מהדרכה מסודרת במשך התפילה. פרטים ורשימת אתרי התפילה באתר www.kipur.org/

'דבר בעתו' תשע"ג

לוח-השנה הפופולרי של הרב מרדכי גנוט, 'דבר בעתו', מופיע זו השנה ה-28. בלוח כל המידע הדרוש לכל יום: השיעורים היומיים, הלכות, מנהגים, זמנים, קורות העיתים, מידע אסטרונומי ועוד. בלוח החדש 1566 עמודים, ונלווה לו לוח זמני היום לערי ארץ-ישראל וחו"ל. הפצה: טל' 072-2328620.

  שלחן שבת

ידיעה ודאית ש"תבוא אל הארץ"

בפרשת השבוע מפורטים הציוויים שיש לקיים לאחר ש"תבואו אל הארץ", ובהם מצוות ביכורים: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה". כמו-כן מופיע בפרשה הציווי לכתוב על אבנים גדולות את כל התורה, והציווי על מעמד הברכות והקללות על הר גריזים והר עיבל: "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן".

אולם שמה של הפרשה אינו תואם לכאורה את תוכנה. הפרשה נקראת 'תבוא', ומשמעות השם הזה היא שיש כאן ציווי לבוא אל הארץ, אבל בפרשה אין ציווי כזה. הציווי להיכנס אל הארץ הופיע בפרשיות הקודמות, ושם נצטוו בני-ישראל לכבוש את הארץ ולחלקה לשבטים, אולם בפרשתנו מדובר על המצוות שיש לקיים לאחר הכניסה לארץ. מהי אפוא משמעות השם 'תבוא'?

הבטחה ברורה

השם 'תבוא' אינו ציווי אלא הבטחה וידיעה ודאית של העתיד לקרות. הקב"ה אומר לעם-ישראל: "תבוא אל הארץ", במשמעות של הבטחה. כשבני-ישראל יודעים בבירור ובוודאות שייכנסו לארץ, גם ההכנה למצוות שעליהם לקיים לאחר הכניסה לארץ תהיה ברמה אחרת לגמרי.

ובזה יש גם מסר והוראה לבני דורנו, העומדים לקראת הגאולה. השלמות של "תבוא אל הארץ" תהיה בגאולה האמיתית והשלמה, גאולה שאין אחריה גלות. אומרים ליהודי שעליו להיות מלא ידיעה ודאית וברורה שתיכף ומיד יתקיים "תבוא אל הארץ", כניסה בפועל ממש לארץ-ישראל, ובאופן ש"וירישתהּ וישבת בה".

הכנה לקיום העתידי

העבודה של עם-ישראל במשך תקופת הגלות היא בבחינת הכנה לשלמות קיום התורה והמצוות שתהיה בזמן הגאולה. הנביא ירמיה אומר: "הציבי לך ציוּנים", ונאמר על כך ב'ספרי': "אף-על-פי שאני מגלה אתכם מן הארץ – היו מצויינים במצוות, שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים".

כלומר, קיום המצוות בזמן הגלות הוא בבחינת 'ציוּנים' לעומת השלמות של המצוות בזמן הגאולה, "כמצוות רצונך"; אך על-ידי קיום המצוות בזמן הזה, אף שהן בבחינת 'ציוּנים' בלבד, זוכים לשלמות התורה והמצוות בזמן הגאולה, לאחר ש"תבוא אל הארץ".

כוח להתגבר

כדי שההכנה לגאולה תהיה כראוי צריך יהודי להיות חדור בידיעה ודאית שהגאולה באה תיכף ומיד, שכן הידיעה הזאת פועלת שיוכל להתגבר בנקל על כל הקשיים ועל כל ההסתרים של תקופת הגלות, ולעבוד את עבודתו בשמחה ובטוב לבב, בידעו שהגלות אינה אלא זמנית ולשעה קלה בלבד, ותיכף ומיד "תבוא אל הארץ... וירישתה וישבת בה".

חיזוק ההכרה הזאת נעשֶה על-ידי גילוי והפצת תורת החסידות (על-ידי הבעש"ט ורבנו הזקן, שיום הולדתם, ח"י באלול, חל השבוע). ידוע מה ששמע הבעש"ט בהיכל משיח מפיו של משיח, שיבוא "בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה". מכאן שעל-ידי הפצת תורת החסידות מתחזקת עוד יותר הוודאות שתיכף ומיד תבוא הגאולה, מכיוון שכבר נתקיים 'יפוצו מעיינותיך חוצה".

(התוועדויות תשמ"ו כרך ד, עמ' 360)

  מן המעיין

ביכורים

השפע מהקב"ה

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, אשר ה' אלוקיך נותן לך" (דברים כו,ב). עניינה של מצוות הביכורים להוציא מליבך שהשפע הוא פרי "ארצך" ולהביאך לידי הכרה "אשר ה' אלוקיך נותן לך".

(עקדה)

ביכורים ומידות הרחמים

בפרשת ביכורים נזכר י"ג פעמים שם ה', כנגד י"ג מידות הרחמים. ואילו בפרשת י"ג מידות הרחמים (שמות לד) הזהיר על מצוות הביכורים: "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך".

(משך חכמה)

כיצד מפרישים

כיצד מפרישין את הביכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים.

(ביכורים ג,א)

ילדים כביכורים

הקב"ה נכנס לכרם עם ישראל ורואה תאנה שביכרה – ילד או ילדה שנכנסו לגיל מצוות, "אומר הרי אלו ביכורים", הוא מצווה ורוצה שיחנכו ילד זה לתורה ולמצוות, שיביאוהו לבית-המקדש.

(לקוטי שיחות)

לחסום ב'גמי'

אדם שיורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה ונפשו חומדת לאוכלה ותאוותו יוקדת בקרבו, יכרוך עליה גמי, יחסום את תאוותו ויסגור בעדה, כדי לזכך את חומריותו.

(רבי אלימלך מליזנסק)

לא לבטל

פירות ביכורים לא הוקרבו על גבי המזבח, אלא ניתנו לכוהן לאכילה. ללמדך שתפקידו של האדם אינו לבטל את הגשמיות, אלא להחדיר לתוכו קדושה, כמו שהוא בגשמיותו.

(לקוטי שיחות)

להחדיר קדושה

זהו שנאמר "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" ולא כל ראשית (כפירוש רש"י). כלומר, האדם רשאי להשאיר לעצמו פירות בכלל וגם פירות מובחרים, שהם בבחינת 'ראשית', אלא שעליו להחדיר בהם קדושה, שיהיה ניכר שמפירות אלו הרימו ביכורים.

(הרבי מליובאוויטש)

גבורה שמתמתקת

"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" (דברים כו,טו). נאמר על כך בתלמוד הירושלמי (מעשר שני): "כמה גדול כוחן של עושי מצווה, שכל השקפה שבתורה ארורה, וזה בלשון ברכה". קללה שנהפכת לברכה גדולה מברכה סתם, כי כאשר הגבורה נמתקת ונהפכת לחסד, נמשך החסד באופן של גבורה, בהתגברות ובחוזק רב.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

לשוב מתוך רווחה

פעם אחת נזדמנו אצל 'הסבא משפולי' הצדיקים רבי זושא מאניפולי ורבי אריה-לייב 'המוכיח' מפולנאה. אמר רבי זושא לרבי אריה-לייב: "במחילה מכבודך, אתה מעכב את המשיח. אתה מסובב בקהילות ישראל ומשמיע דברי קטרוג על אחינו היהודים. אילו היית מלמד זכות עליהם – היו דבריך מקרבים את הגאולה".

רבי אריה-לייב נבוך מדבריו הנוקבים של רבי זושא ולא מיהר להשיב. נענה 'הסבא משפולי' ואמר: "אכן, יש יסוד לדבריו של רבי זושא. אף אני סבור שאין בני-ישראל חוזרים למוטב על-ידי תוכחות וייסורים, אלא דווקא מתוך רווחה. כמו שנאמר: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כול'. נמצאנו למדים שקל יותר לעבוד את ה' כשיש 'רוב כול'".

  פתגם חסידי

איפה לחפש

"חיפוש חטאים ולימוד זכות – שתי מידות טובות הן; אלא שאת החטאים צריך האדם לחפש בתוך עצמו, ואילו ללמד זכות צריך על אחרים" (רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

  מעשה שהיה

זעקת הסליחות

זעקת אימים פילחה את חשכת הלילה. זה היה הלילה הראשון של הסליחות בעיר פראג. בבית-הכנסת העתיק 'אלטנוי שול' התכנסו מאות יהודים בשעת חצות. אווירת תשובה והתעוררות אפפה את כולם. החזן כבר התעטף בטליתו והתכונן לפתוח בהכרזת 'אשרי יושבי ביתך'. ופתאום נשמעה הזעקה שהחרידה את המתפללים.

באותם ימים היו תושבי פראג וסביבותיה נתונים לחסדי אצילים ששלטו באחוזות האזור. הללו חיו חיי הפקר ותענוגות. כאשר התרוקנה קופתם עודדו כנופיות של פורעים להיכנס אל תוך הגטו היהודי כדי לגזול ולחמוס מחנויות היהודים, ולאחר מכן לחלוק את השלל עם האצילים.

כאשר התלוננו היהודים באוזני האצילים על ההתקפות, היו אלה מעמידים פני תם ואומרים: "הלוא אישרנו לכם לבנות חומה סביב הגטו. בידכם להעמיד שומרים לאורך החומה".

ואכן, היהודים העמידו שמירה, אלא שמחירה של שמירה ראויה ומלאה היה יקר בעבור קופת הקהילה. לכן בזמנים רגועים העדיפו להסתפק בשומר אחד, עזריאל שמו, שהיה מסייר לאורך החומה במשך הלילה, ועמו נכדו, ראובן, בחור אמיץ, עשוי ללא חת.

קול הזעקה שנשמע היה של עזריאל השומר. בעוד המתפללים מעכלים את הנעשה נשמעה שוב זעקת השבר, והפעם קרובה יותר. כמה צעירים התכוננו לחוש לעזרת השומר, אך בטרם הספיקו לזוז הופיע עזריאל בפתח, כולו חבול וזב דם, גונח ומתנשף.

בהתרגשות רבה סיפר עזריאל את שאירע. הוא היה עם נכדו בסיור שגרתי לאורך החומה, ופתאום קלטו אוזניהם רחש. כשהתקרבו למקור הרחש הביטו אל מעבר לחומה, והבחינו בחמושים המנסים לטפס במעלה החומה. נכדו האמיץ לא נרתע. בשקט המתין לראשון, וכאשר זה הניח רגל אחת על החומה הגיח מולו ודחפו בכוח לאחור. הלה נפל למטה, ובדרכו הפיל עמו עוד כמה מחבריו.

אולם במהרה קלטו עזריאל וראובן כי לא יוכלו לבדם לבלום את המִתקפה. הם ביקשו לרוץ ולהזעיק את בני הקהילה, אך בתוך כך הצליחו כמה מהפורעים לעלות על החומה, התנפלו על השומרים ודקרו אותם. ראובן נפצע פצעים אנושים, ואילו סבו נפצע קל, ורץ כל עוד נפשו בו להזעיק עזרה.

בית-הכנסת התרוקן באחת. הכול רצו להגן על בתיהם ועל יקיריהם. רק יהודי אחד נשאר במקום. זה היה ישיש תלמיד-חכם וחולני בן קרוב למאה, שענייני העולם לא עניינו אותו, ואת רוב ימיו ולילותיו בילה בבית-המדרש רכון על תלמודו.

כאשר הבחינו הפורעים באנשי הקהילה השבים איש-איש לביתו, נרתעו והתחבאו עד שהרחובות יתרוקנו. או-אז יצאו ממסתורם והתקדמו לעבר בית-הכנסת.

מנהיג כנופיית הפורעים היה אציל ידוע, גלטינג שמו. הוא היה שונא ישראל מושבע. בכל פעם שיהודי העז להתלונן על אחד מאנשיו היה מעניש את המתלונן באכזריות. הוא הוביל עכשיו את אנשי הכנופיה אל בית-הכנסת, וקרא לעברם: "סוף-סוף נוכל לשים יד על אוצרות הכסף והזהב שהם מחזיקים שם".

בעוד הפורעים מתקדמים במעלה הרחוב התארגנו מאחוריהם יהודים רבים. הללו יצאו להדוף את הסכנה ולהתייצב כנגד הפורעים.

בינתיים הספיקו גלטינג ואנשיו להיכנס אל פתח ה'אלטנוי שול'. מראהו המפואר של בית-הכנסת עורר ברגע הראשון מורא מסויים אפילו בחסרי הלב האלה. גלטינג התעשת ראשון ושאג: "זו ההזדמנות שלנו לקחת מלוא חופניים מאוצרות הכסף והזהב שהיהודים מטמינים מאחורי הווילון ההוא".

פתאום התייצב מולם היהודי הישיש, חוסם בגופו את המעבר לעבר ארון הקודש. דמותו התמירה, זקנו הלבן הארוך ועיניו החודרות הטילו אימה על הכנופיה. אפילו גלטינג נראה לרגע מהסס. "הסתלקו מכאן בריונים!", קרא הזקן. "כיצד העזתם להיכנס לבית-הכנסת בחרבות שלופות?! ידיכם הטמאות לא יוכלו לעולם לטמא את ספרי-התורה שבארון הקודש, כי הם למעלה מבינתכם!".

גלטינג התעשת והגיב בלעג: "וכי מי יעמוד נגדנו, אתה או אולי אלוקיך המסתתר מאחורי הווילון?!". פניו לבשו ארשת אכזריות. בחמת רצח שלף את חרבו והניפה באיום לעבר הישיש, מנסה להתקדם לעבר ארון הקודש.

ברגע זה קרה דבר לא-ייאמן. גלטינג כאילו התאבן על מקומו. רגעים אחדים עמד כך, בלי תזוזה, חרבו מונפת באוויר. הפורעים שמאחוריו לא ידעו את נפשם מרוב תדהמה. הם לא הבינו כיצד מנהיגם האמיץ עומד עתה כפסל, בלי יכולת להוציא הגה. גם היהודים שהגיעו אל המקום וצפו במתרחש עצרו את נשימתם.

פתאום נשמע קול חרחור מפיו של גלטינג והוא צנח על הארץ מת. לאנשיו לא נותרה ברירה אלא להסתלק במהירות. הם נטלו בחופזה את גוויית האציל ונעלמו.

במהירות הבזק נודע נס ההצלה בכל הגטו, ובתוך זמן קצר שוב התמלא בית-הכנסת המוני מתפללים. הפעם נאמרו הסליחות בכוונה טהורה ונרגשת כדרך שלא נאמרו מעולם. מעומק הנפש הודו היהודים לקב"ה על נס ההצלה והתחננו כי יאמר דיי לצרות הגלות ויביא את הגאולה השלמה.

  לומדים גאולה

שאי סביב עינייך

נבואת ישעיה שמתחילה בפסוק "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח" (ישעיה ס, הפטרת השבת) מתארת את נפלאות מהלך הגאולה. התיאור פותח באור הגדול שיאיר על עם-ישראל ובנהירה ההמונית של כל הגלויות לארץ-ישראל: "שאי סביב עינייך וראי, כולם נקבצו באו לך, בנייך מרחוק יבואו".

בהמשך מתואר הסיוע שיושיטו אומות-העולם למהלך הגאולה. הנביא אומר: "כי לי איים יקווּ, ואניות תרשיש בראשונה, להביא בנייך מרחוק, כספם וזהבם איתם". המפרשים נחלקו בפירוש המילים "כספם וזהבם איתם", אם הכוונה לכסף ולזהב של בני-ישראל, שהגויים יביאו אותם מהארצות שבהן ישבו היהודים, או שהכוונה לרכוש של הגויים עצמם.

עם כל הרכוש

הרד"ק מביא את שני הפירושים: "כספם וזהבם איתם – אפשר 'כספם וזהבם' של ישראל, כלומר: עם כל ממונם יבואו, לא יניחו מממונם דבר בארצות הגולה. או אפשר: 'כספם וזהבם' של האומות".

האברבנאל מקשה על הפירוש ש"כספם וזהבם" הכוונה לרכוש של היהודים: "בבוא עליהם צרה וצוקה וחבלי משיח, ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר במדבר העמים – איך יישאר בידיהם כספם וזהבם?! ועינינו רואות היום הזה בני הגלות שגורשו מארצם שהיו למשיסה ולבוזזים, ולא דבק בידם מאומה מן החרם".

לכן הוא מפרש שהכוונה לרכוש של אומות-העולם: "אומרו 'כספם וזהבם איתם', אין ראוי לפרשו על ישראל, אבל הוא חוזר אל האיים ואניות תרשיש, שזכר שיביאו כספם וזהבם איתם להקריב מנחה 'לשם ה' אלקיך ולקדוש ישראל כי פארך'".

עם זה, הרבי מליובאוויטש הזכיר כמה פעמים את ההבטחה "כספם וזהבם איתם", ופירש אותה על הרכוש של בני-ישראל (כמו הפירוש הראשון של הרד"ק). כך, למשל, בשיחת שבת ויצא תשנ"ב (התוועדויות תשנ"ב כרך א, עמ' 356): "תיכף ומיד ממש הולכים כל ישראל – 'ארו עם ענני שמיא' – יחד עם כל מעשינו ועבודתנו, יחד עם כל הרכושים הגשמיים ('כספם וזהבם איתם'), ביחד עם הבתי 'מקדש מעט', וכן הבתים הפרטיים. ממילא יֵלכו כולם ברצונם הטוב"...

הגויים ירוצו

לאחר מכן אומר הנביא: "ובנו בני נֵכר חומותייך ומלכיהם ישרתונך... ופתחו שערייך תמיד, יומם ולילה, לא יסגרו, להביא אליך חיל גויים ומלכיהם נהוגים".

הרד"ק מפרש את הפסוקים: "אמר כנגד העיר ירושלים, שערייך יהיו נפתחים תמיד, בלילה כמו ביום, כדי שייכנסו נושאי חיל הגויים אליך למנחה, כי יהיה שלום בעולם וילכו בלילה בעת החום. ומלכיהם נהוגים – יהיו נהוגים אליך, שיבואו לפני מלך המשיח, כעבדים לפני אדוניהם".

האברבנאל מפרש: "תהיה ביאת הגויים לירושלים כל-כך מתמדת, עד שיהיו שערי ירושלים תמיד פתוחות יומם ולילה לא יסגרו, להביא אליה  חיל גויים. ומלכיהם שיבואו נהוגים – כי להיותם מארץ רחוקה לא ידעו הדרך ויצטרכו לתיירים שינהגו אותם".

הרבי מליובאוויטש אומר: "בהפטרה הנוכחית נאמר שלעתיד לבוא יראו בגלוי את המעלה של יהודים, והגויים יעבדו את היהודים: 'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח', עד כדי כך שאפילו כאשר 'החושך יכסה ארץ וערפל לאומים', בכל זאת 'עליך יזרח ה' וגו'' – יהודי יהיה מאיר, והוא יאיר את כל סביבתו, 'והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך'. יראו כיצד הגויים משרתים את היהודים: זה ירוץ להביא יהודים ("בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תאמנה"), זה ירוץ להביא מנחה, זה ילך להביא את 'כספם וזהבם' וכו'".

  חיים יהודיים

רק ביקשו ממנו להיות 'עשירי'

המתפללים בבית-הכנסת השכונתי בצפת התקשו למצוא עשירי לתפילת מנחה. יום אחד עבר לידם נער בלי כיפה וכדורסל בידו. הוא חזר זה עתה מהמגרש. "צדיק, בוא תשלים מניין", קראו לעברו המתפללים. הוא השיב שהוא ממהר לשוב לביתו. "ייקח רק כמה דקות", הפצירו בו והוא נענה. במהלך התפילה ישב ורק ענה 'אמן'. הוא אפילו לא ידע כיצד מחזיקים סידור.

גם למחרת ביקשו ממנו להשלים מניין, והנער כבר הבין שאי-אפשר להתחמק. הפעם היה התשיעי, ונאלץ להמתין כמה דקות לבוא העשירי. בינתיים, צפה במתפללים המעטים שהשתתפו בשיעור תורה. עברו כמה חודשים. הנער בן השש-עשרה החל להתעניין במסורת, עד שנעשה זה שפתח את בית-הכנסת לתפילת מנחה וערבית. "אלה היו טפטופים קלים שנהפכו לזרם שוצף", הוא מספר.

נער בג'ינס נכנס לישיבה

הנער הזה הוא כיום הרב אדיר עמרוצי (37), ראש-ישיבה לנערים מתקרבים בתל-אביב ורב בישיבה הספרדית המפורסמת 'כיסא רחמים' בבני-ברק. בני המשפחה לא אהבו את ההתקרבות לשמירת תורה ומצוות, ומקצתם אף ניתקו עמו קשר לזמן-מה. הם חלמו שילמד במכללת תל-חי, אבל לנער היו תכניות אחרות. הוא החליט ללמוד ב'כיסא רחמים'. "עבדתי במפעל בצפת כמה חודשים", מספר הרב עמרוצי. "בכסף שצברתי קניתי תפילין חדשות, ובחמישים השקלים שנותרו נסעתי בפעם הראשונה לבני-ברק".

זה קרה השבוע, לפני עשרים ואחת שנים. נער לבוש מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו נכנס להיכל הישיבה. הוא התקבל בחיוך על-ידי ראש-הישיבה, הרב מאיר מאזוז. "אחיו, הרב צמח, החל ללמד אותי ממש מאפס", אומר הרב עמרוצי. לימים נעשה הוא עצמו מגיד-שיעור בישיבה ומקורבו של ראש-הישיבה.

התלמיד נהפך לרב

חלפו שנים, הרב עמרוצי הקים בית בישראל והחל לעסוק בקירוב יהודים, בעיקר בשכונת שפירא בתל-אביב. הוא מוסר שיעורים בתל-אביב, בראשון-לציון, באור-יהודה ועוד. במרוצת השנים גם הוציא-לאור ארבעה-עשר ספרים, ובהם 'אביעה סליחות' – ביאור על הסליחות.

כמי שעשה את הדרך לעבר התשובה הוא מבין היטב את התהליך העובר על בעלי-תשובה. הוא ממליץ למתקרבים: "רצוי תמיד להתקרב עם עוד מישהו, בן משפחה או חבר. זה הרבה יותר קל".

לבדוק מה נכנס

בשנה האחרונה נחשף הרב עמרוצי לציבור בתכנית ברדיו 'קול-חי', שבה הוא מעניק ייעוץ אישי למאזינים שעולים לשידור. בתכנית ובשיעורים הוא מעודד את הציבור לקבל עליהם התחזקות בענייני תורה ומצוות. "אתה רואה דברים מדהימים", הוא מספר. "ראיתי אנשים שחלו במחלה הנוראה, ונרפאו בזכות החלטה להשתתף בקביעות בשיעור".

בימי אלול אלה הרב עמרוצי מעלה נקודה להתעוררות: "רבים בעם מתקרבים לאור התורה, אבל באותה שעה חודרים לבתיהם של יהודים שומרי תורה ומצוות דברים לא-רצויים, שמן הראוי להתרחק מהם. צריך להתחזק לשמור על קדושה וטהרה, והקב"ה יעניק לנו את כל הברכות".


מהמגרש לישיבה. הרב אדיר עמרוצי

  פינת ההלכה ומנהג

י''ג מידות ביחיד

שאלה: מי שאינו יכול לבוא לאמירת 'סליחות' בציבור, אילו חלקים מתוך סדר הסליחות הוא רשאי לומר ביחיד?

תשובה: עיקר תוכן ה'סליחות' הוא – שלוש-עשרה מידות הרחמים: "ה', ה', א-ל רחום וחנון...". וכלשון חז"ל: "מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח-ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר  לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפניי כסדר הזה, ואני מוחל להם".

הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד 'פסוקי דזמרה', ופיוטי הסליחות עם י"ג המידות שאומרים ביניהם – הם במקום תפילת העמידה (שמונה-עשרה). אחר-כך אומרים וידוי, 'ואנחנו לא נדע' וקדיש תתקבל – כבסיום התפילות בכל השנה.

מכיוון שעיקר אמירת י"ג מידות היא בציבור, הרי זה כדבר שבקדושה, ולכן אין אומרים אותן ביחיד "דרך תפילה ובקשת רחמים". עם זה, מותר לאדם לאומרן "דרך קריאה בעלמא", בטעמי המקרא, כקורא בתורה.

על-פי מנהג חב"ד אין אומרים י"ג מידות ביחיד אף לא בנגינת הטעמים. לכן כשאומרים סליחות ביחיד צריך לדלג בנוסח 'א-ל ארך אפיים' גם על המילים "ושם נאמר", כמובן.

האומר סליחות בציבור ואינו מצליח להתקדם באותו קצב של הציבור יש המתירים לו לומר את י"ג מידות הרחמים כל זמן שהציבור עדיין אומר את הסליחות, אף שהם עומדים במקום אחר.

מי שאינו חלק מהמניין ועוסק בעניין אחר אינו חייב לומר את י"ג מידות הרחמים בשעה שהציבור אומר אותן, אך מובן שזו זכות לומר זאת. עם זה, אין להפסיק לאמירה זו כשהאדם עומד בתפילתו במקום שאסור להפסיק.

מקורות: ר"ה יז,ב. מדרש 'תנא דבי אליהו' זוטא פכ"ג. טושו"ע או"ח סי' תקסה ס"ה ונו"כ. תהלה לדוד סי' סו ס"ק ז. 'סליחות – ליקוט טעמים ומקורות' מהרבי מליובאוויטש (נדפסו בסוף ה'סליחות' מנהג חב"ד), וש"נ. ס' היכל מנחם ח"ג עמ' רסה. וראה כף החיים סי' קלא ס"ק כג-כד. לקט הקמח החדש שם ס"ק ז. שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' פט. 'התקשרות' גיליון תקלד עמ' 16, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)