חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1332 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת פינחס, כ"ג בתמוז ה'תשע"ב (13/07/12)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1332 - כל המדורים ברצף
השתלבות רק מתוך הידברות
יש חדש
נקודת האחדות שבתוך הפרטים
בין המצרים
יש תקווה
חייבים גאולה
ניצחון במחנה
אבל של כיסופים
הנשיא פוטין ובניין המקדש
דיני 'תשעת הימים'

מס' 1332, ערב שבת-קודש פרשת פינחס, כ"ג בתמוז ה'תשע"ב (13.07.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

השתלבות רק מתוך הידברות

בוּרוּת ובוז כלפי הזולת אינם כלים שמאפשרים להצמיח פתרונות נכונים ואמיתיים, אלא רק מעמיקים את התהום

מייאש למדיי לשמוע את הדיון הציבורי בסוגיית מעמדם של תלמידי הישיבות. פוליטיקאים רוכבים על הסוס הזה מתוך מניעים ציניים, ואינם דנים כלל במהות האמיתית של הדברים. מן הצד השני נאמרות אמירות המעידות על בוּרוּת ועל אי-הבנה של עולם הישיבות. במצב כזה אי-אפשרי לנהל דיון אמיתי וענייני.

הפופוליזם מתחיל בהחלטת בית-המשפט העליון, שהחליט לבטל את חוק טל. ישבה ועדה מכובדת ורצינית ביותר, בראשות שופט בבית-המשפט העליון, למדה את הסוגיה לעומקה ובנתה מסלול שמשלב בין הערך של לימוד התורה וקיום עולם הישיבות ובין הצורך לשרת בצה"ל ולהשתלב בשוק העבודה.

תהליך הדרגתי

במשך חמש שנים כמעט לא נעשה דבר ליישום החוק. רק לאחר פרק הזמן הזה החלו ליישמו, ובמהרה החלו להיראות התוצאות. קמו מסגרות מותאמות לשירות חרדים בצה"ל, ועקומת הגיוס החלה לעלות בתלילות. כמו-כן החלה לפעול מערכת לשירות אזרחי, ואף היא זוכה להצלחה גוברת והולכת.

הנה נתונים שמסרה ראש אכ"א, האלופה אורנה ברביבאי, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת: בעוד בשנת 2007 התגייסו 287 חרדים, ב-2011 כבר התגייסו 1400. יש כאן הכפלת שיעור הגיוס השנתי פי חמישה! אם שנתון במגזר החרדי מקיף 8500 איש, הרי ב-2011 הגענו ל-16.5 אחוזי גיוס, בשעה שלפני חוק טל שיעור הגיוס היה אפסי.

אבל אז באו הפופוליסטים וטענו שזה מעט מדיי. במקום להבין שמדובר בתהליך הדרגתי, שצריך להיעשות בזהירות, מתוך התאמה לאורח החיים ולערכים של הציבור החרדי, נכנסו הללו לסוגיה ברגל גסה, ויצרו אווירה קשה של רדיפה. מזה לא יכול לצאת שום דבר טוב.

ישיבות בחו"ל

רבים ממפריחי הססמאות אינם מבינים כלל את משמעות המושג 'תלמידי ישיבות'. חוזרים שוב ושוב על שקר שכביכול רק בישראל התפתחה תופעת תלמידי הישיבות. כל אלה מוזמנים לבקר בהיכלי התורה בארה"ב ובאירופה, באוסטרליה ובדרום אמריקה. אין שם חשש מפני גיוס לצבא, ובכל-זאת תלמידי הישיבות יושבים ולומדים עד נישואיהם, ורבים מוסיפים ללמוד ב'כוללים' גם אחרי נישואיהם.

תלמידי הישיבות נושאים בעול ומקריבים בעבורו את מיטב שנות עלומיהם. ייתכן שחלקים בציבור אינם מבינים את חשיבותו של העול הזה, אבל יהודים שומרי תורה ומצוות מאמינים בו בכל ליבם ונפשם. מתוך אמונה בעול הזה מחליטים נערים ובחורים צעירים לשבת וללמוד תורה משבע בבוקר ועד עשר בערב, בידעם שהלימוד לא יקנה להם שום תועלת חומרית (בשונה מלימודים אקדמיים).

מי שקורא לתלמידי הישיבות 'משתמטים' מפגין חוסר הבנה מוחלט, וגרוע מזה – הוא מבטא בוז לערכים מרכזיים כל-כך בעולמה של היהדות. בוּרוּת ובוז כלפי הזולת אינם כלים שמאפשרים להצמיח פתרונות נכונים ואמיתיים, אלא רק מעמיקים את התהום.

דווקא מי שעֵר לגידול המבורך של הציבור החרדי צריך לשאוף כי השילוב יבוא מתוך כבוד והידברות. חלילה לנו אם ציבור ענק כזה יחוש נרדף ויועמקו בו רגשות הניכור והקיפוח. כאן מקומה של מנהיגות אמיתית, אבל היא ככל הנראה אינה קיימת.


תלמידי הישיבות נושאים בעול חשוב וחיוני (צילום: בלינקו)

  יש חדש

סיומי מסכת ברדיו

המנהג החסידי לערוך ב'תשעת הימים' סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה, מתקיים גם ברשתות הרדיו. הסיומים יתחילו ביום שישי הבא, ראש-חודש אב, ויימשכו עד תשעה באב. סיומי מסכת ישודרו ברשת מורשת של 'קול ישראל', בקול חי, בקול ברמה ובעוד תחנות רדיו. מועדי הסיומים יפורסמו בע"ה בגיליון הבא.

ימי-עיון לנשים

אור חיה, המרכז לאישה היהודייה, מארגן שלושה ימי-עיון באולמי גוטניק בירושלים, בימים ראשון-שלישי, ג'-ה' במנחם-אב, בנושא "יסוד וסוד התפילה". מרצים אורחים: הרב יוסף טייב, אב בית-דין בצרפת, והרב יצחק גרליק, שליח חב"ד בקאזאן, רוסיה. אפשרות ללינה. טל' 1-700-707282.

'תספורת' חסידית

הוצאת אחד הפיקה את האופשערעניש החסידי – ספר לגיל הרך, המסביר מה בדיוק קורה לפשוט שמגיע לגיל שלוש ועובר את טקס ה'תספורת', שבו משאירים לו את פאות הראש. כתבה: דבורה מינצברג, ציירה: דבורה ברזון-בנדיקט. טל' 03-9606018.

  שלחן שבת

נקודת האחדות שבתוך הפרטים

בחגים ובמועדים נצטווינו להקריב קרבנות מיוחדים, כפי שהתורה מפרטת בפרשתנו. בשמיני עצרת מקריבים "פר אחד, איל אחד". מדוע אחד דווקא? תשובה אחת היא, שהחג הזה הוא כנגד עם-ישראל, המכונה 'גוי אחד', ולכן מקריבים קרבן אחד.

הסבר מעמיק יותר קשור לתוכנו הפנימי של החג הזה. בשמיני-עצרת מסיימים את עבודת החגים ומתחילים להיכנס לתוך החיים בעולם הגשמי. לכן קוראים אז בתורה את פרשת בראשית, המספרת על בריאת העולם. בהתחלת הכניסה אל העולם צריך להדגיש שהכול מתחיל מנקודת האחדות, 'יחידו של עולם'.

יחיד בעולמו

בריאת העולם מתחילה ב"יום אחד". לא נאמר 'יום ראשון', כפי שנאמר בהמשך 'יום שני', 'יום שלישי' וכדומה, אלא 'יום אחד' דווקא. על כך אומר המדרש, שביום הזה היה גלוי וברור ש"הקב"ה יחידי בעולמו". אמנם נבראו שמים וארץ וכל צבאם, ובכל-זאת היה ברור שאין עוד מלבדו וכי 'יחידו של עולם' הוא המציאות האחת החובקת את כל הבריאה.

לאחר שביום הראשון באה לידי ביטוי נקודת האחדות נוצרו בימים הבאים כל הפרטים הרבים של הבריאה, שכן אחרי שנקודת האחדות הובלטה והובהרה, אין הפרטים מסתירים אותה, ואז אפשר לראות גם בריבוי הפרטים שבבריאה שכולם בטלים ל'יחידו של עולם'.

אחדות בתחילת הדרך

סדר זה קיים גם בחיי התורה והמצוות. במשך השנה כולה יהודי עוסק בענייני העולם הרבים והמסועפים, וזו התכלית של התורה והמצוות – שיהודי יעסוק בלימוד התורה ובקיום המצוות דווקא בתוך העולם הזה התחתון, שבו עליו להתמודד עם אתגרי העולם ועם פיתויי היצר. אך בתוך העולם הזה נדרש יהודי לגלות את נקודת האחדות האלוקית.

לכן בתחילת הדרך מדגישים נקודה זו של אחדות. הדבר בא לידי ביטוי ביום-הכיפורים, המכונה "אחת בשנה". זה יום מיוחד שבו הקדושה גלויה, כפי שהגמרא אומרת שביום הזה השטן אינו מקטרג (המילה 'השטן' בגימטרייה 364, ואילו בשנת החמה יש 365 ימים. כי ביום-הכיפורים אין לשטן רשות לקטרג).

חיוּת פנימית

נקודת האחדות הזאת באה לידי גילוי בשמיני-עצרת, שבו מדגישים את האחדות – "פר אחד, איל אחד". האחדות האלוקית הזאת נותנת כוח שגם כשנכנסים לחיים הרגילים של השנה כולה, עם ריבוי הפרטים שבהם, יהיה ניכר תמיד כי הם נובעים מנקודה אחת של אמת אלוקית.

גם בעבודה הרוחנית יש נקודה כללית אחת שצריכה לחדור לתוך כל פרטי עבודת ה'. אמנם עבודת ה' מסתעפת ללימוד התורה, לתפילה ולקיום המצוות, ובכל סוג יש ריבוי פרטים, אבל בכולם צריכה להאיר נקודה אחת, שהיא הנשמה והפנימיות והחיוּת של כללות עבודת ה'. מהנקודה הזאת נובע הכוח שכל פרט ייעשה מתוך התמסרות לקב"ה ומתוך חיוּת אמיתית.

(תורת מנחם כרך כז, עמ' 46)

  מן המעיין

בין המצרים

להיות ראויים למקדש

"מקדש שני מפני מה חרב? מפני שנאת חינם" (יומא ט). בית-המקדש היה מאחד ומלכד את עם-ישראל, ולכן נאסר להקריב בבמות, שהיו מרבות פילוג ופירוד בישראל. אך מכיוון שהייתה בהם שנאת חינם, לא היו ראויים למקדש שהוא סמל לאחדות ישראל.

(המהר"ל)

לשוב בשלום

התיקון לחטא זה הוא הגברת אהבה ורֵעות בישראל, ובזכותה יהיה קיבוץ הגלויות, "ושבו בנים לגבולם". יש לזה רמז בפסוק (בראשית כח,כא) "ושבתי בשלום אל בית אבי": כאשר "ושבתי בשלום", כשנשוב לדרך השלום, שהיא ההפך משנאת חינם, נזכה לשוב "אל בית אבי", אל ארץ האבות.

(תולדות יעקב יוסף)

מוצאים סיבות

הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם. עוון זה אינו נחשב רע כל-כך בעיני הבריות, מפני שנדמה לאדם שהוא שונא את חברו בדין. לכן גלות זו, שהיא לצורך תיקון עוון זה, נמשכת זמן רב, כי הבירור של הפסולת הדקה מצריך זמן רב יותר מבירור הפסולת הגסה, שניכר לכול כי פסולת היא.

(לקוטי תורה)

לא להמתין להזמנה

"אקמצא ובר-קמצא חרוב ירושלים" (גיטין נז). במה חטא קמצא, והלוא לא נכח כלל בסעודה? אלא אוהב נאמן צריך לבוא מעצמו לשמחת חברו, ולא להמתין להזמנה. קמצא לא נהג כך, אלא המתין להזמנה, ומזה נוצרה התסבוכת. לכן גם לו חלק בחורבן.

(רבי יצחק מוורקי)

ירושלים חיה וקיימת

"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל). חז"ל (פסחים כד), אמרו שגזֵרה על המת שישתכח מן הלב. מי שמתאבל על ירושלים מוכיח שירושלים חיה וקיימת, שאילולא כן כבר הייתה נשכחת. לכן הוא זוכה ורואה בתקומתה ובשמחתה.

(רבי חיים מוולוז'ין)

לצורך הקביעות

ימי בין המצרים הם שלושה שבועות. המספר שלושה מורה על קביעות וחזקה. יש כאן רמז כי הכוונה הפנימית של החורבן והגלות היא המעלה והיתרון של בית-המקדש השלישי, הקבוע והנצחי, ועל-כן זו ירידה לצורך עלייה.

(הרבי מליובאוויטש)

גאולה מתוך הצרה

הגאולה באה מתוך הצרה, כפי שנאמר (ישעיה נט,יט-כ), "כי יבוא כנהר צר... ובא לציון גואל". לכן בסדר תפילת שחרית אומרים "יענך ה' ביום צרה" ולאחר מכן "ובא לציון גואל".

(אור התורה)

מציאות לא-אמיתית

אמרו חז"ל (סוכה נב,ב): ארבעה דברים הקב"ה מתחרט עליהם שבראם, ואחד מהם הוא הגלות. הטעם שחז"ל הודיעו לנו זאת הוא כדי שלא נשלים עם הגלות, אלא נזכור שהגלות היא דבר לא-רצוי ולא-טבעי, וכמו-כן שלא נתרשם מחושך הגלות ולא נתייאש חלילה, שכן יודעים אנו כי הגלות אינה מציאות אמיתית וסופה להתבטל.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

יש תקווה

כאשר רבי יקותיאל-יהודה הלברשטאם, בעל 'שפע חיים' מצאנז, התגורר בארה"ב, נכנס אליו בחור ישיבה שהנהלת הישיבה החליטה לסלקו מהמוסד וביקש להחזירו לישיבה. האדמו"ר ריחם עליו וקיבל את בקשתו.

נכנס אליו משגיח הישיבה וטען שכל הבטחותיו של הבחור אינן שוות דבר, כי כבר הבטיח עשר פעמים שיתקן את דרכיו וחזר שוב ושוב לסורו, ואיך אפשר עכשיו להאמין לו.

כששמע זאת האדמו"ר התרגש מאוד וקרא: "אתה מייאש אותי. הלוא זקני כבר הלבין ואני הבטחתי מאות פעמים כי אחזור בתשובה, ומדבריך עולה שכבר אין לי תקווה"...

  פתגם חסידי

חייבים גאולה

"אם היהודים מגיעים למצב שהם יכולים לשאת את הגלות ואינם הופכים עולמות כדי שתבוא מיד הגאולה – זה עצמו מחייב שהקב"ה יוציאם מהגלות" (רבי בונם מפשיסחה)

  מעשה שהיה

ניצחון במחנה

גרמני חמוש הביל קבוצת קשישים במרכז מחנה ההשמדה דכאו. מדי פעם העיף מבט אכזרי לאחור, לוודא שכולם צועדים בעקבותיו, והאיץ בהם להזדרז. ברור היה לאן פניהם מועדות.

יהודה-אריה וליס היה אז צעיר שעסק במלאכה במחנה. כשהבחין בקבוצת הקשישים זקף לרגע את גבו ופלט אנחה. פתאום יצא אחד הקשישים מהשורה וזרק לעברו שקית בד קטנה. יהודה תפס את השקית ומיהר להעלימה תחת בגדיו.

הקבוצה המשיכה בדרכה, ויהודה ציפה לרגע שבו יוכל לבדוק את תכולת השקית. להפתעתו הרבה מצא בתוכה זוג תפילין. התלבטות קשה התרוצצה בקרבו. זה זמן רב לא באו לידיו תפילין, ועתה יש לו אפשרות להניחן. עם זה, החזקת התפילין כרוכה בסכנת-חיים ממש.

יהודה השאיר את התפילין ברשותו. הוא לא היה מסוגל לוותר עליהן, במיוחד לאחר שקיבלן מיהודי זקן המובל לדרכו האחרונה. בערב הטמין את התפילין תחת הדרגש שלו. בליבו גמלה החלטה להניחן מחר בבוקר.

לפנות בוקר השכים קום. כל דרי הצריף עדיין ישנו. יהודה קם בזריזות והוציא את התפילין ממחבואן, ובהתרגשות הניחן על ידו ועל ראשו. פתאום נפתחה הדלת ושומר גרמני נכנס. הוא סקר את הצריף, מאיר בפנסו לכל עבר. כשהבחין ביהודה העטור בתפילין שאג בזעם והזעיק את חבריו. הללו תפסו את יהודה, הוציאוהו מהצריף ורשמו את המספר המקועקע על ידו.

בבוקר נצטוו כולם להתייצב למסדר הידוע לשמצה, שבו ערכו הגרמנים משפטי ראווה והוצאות להורג. אף אסירות מחנה הנשים הוכרחו לבוא, לצפות במחזות הזוועה.

הכול עמדו בדממה, בשורות ישרות כסרגל, ממתינים לשמוע מה תהיה גחמתו החדשה של קצין המחנה. הקצין קרא בקול את מספרו של יהודה-אריה וליס.

ליד הקצין עמד שולחן, ומעליו קורת עץ גדולה, שממנה השתלשל חבל. זה היה עמוד התלייה. יהודה נתבקש לעמוד על השולחן, והקצין הציג את התפילין ונפנף בהן לעיני האסירים. "רואים אתם, בזה השתמש ה'כלב' הזה", זעק בקול ניחר. "מה שייעשה לו עתה ישמש אזהרה לכולכם". צחוק מרושע התגלגל מפיו בסיום הצהרתו.

חייל גרמני כרך את החבל סביב צווארו של יהודה. הקצין פנה בלעג אל יהודה ושאלו מהי בקשתו האחרונה. יהודה לא חשב פעמיים וענה בקול צלול: "רצוני להניח את התפילין האלה עוד פעם אחת!".

הקצין פרץ בצחוק. "מצויין!", הכריז. "כאשר תיתלה עם התפילין זה יהיה אות ומופת לכל האסירים".

לעיני כל האסירים כרך יהודה בדבקות את התפילין על ידו ועל ראשו, וקרא בקול "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הוא הרים לרגע את עיניו וראה את עיני אחיו נעוצות בו. פתאום הבחין בדמעות זולגות מעיניהם. זה היה דבר חריג, שכן אחרי כל הייסורים שעברו יבש מעיין דמעותיהם לגמרי. פתאום הוא רואה כי הם מזילים דמעות.

באותו רגע מילאה את ליבו הרגשת ניצחון אדירה על עצם הנחת התפילין לעיני כול, בשיא ימי הזוועה, בעיצומו של מסדר נאצי. בקול גדול קרא לעבר אחיו: "יהודים! מדוע אתם עצובים, אינכם רואים שניצחתי?!"...

הוא היה בטוח שבאותו רגע יישמט השולחן שתחת רגליו, החבל יתהדק והוא יעבור לעולם שכולו טוב, אך זה לא אירע. קצין בכיר בא למקום והמראה לא מצא חן בעיניו. הוא פקד על החיילים להסיר את החבל מעל צווארו של יהודה ואמר לו: "מוות בתלייה קל מדי בעבורך. עכשיו כרע על ברכיך, והחזק את הידיים למעלה". הוא ציווה להניח אבן כבדה בכל אחת משתי ידיו, ולהלקותו עשרים וחמש צליפות מגלב, בלי שהאבנים ייפלו מידיו.

עם כל צליפה הרגיש יהודה כיצד כוחותיו אוזלים. בקצה הרצועה הייתה קשורה אבן שפצעה את ראשו ואת כל גופו. הקצין עמד מעליו ובצחוק מרושע קרא אליו: "הרי לא תחזיק מעמד. השמט אבן ונירה בך מיד...". יהודה התגבר בכל כוחו וחשב בליבו: "לא אתן לו את התענוג הזה. אסבול את הצליפות ולא אפיל את האבנים"...

ואכן, יהודה עמד בכל הצליפות, וכשהונחתה עליו האחרונה – התעלף. הגרמנים היו בטוחים שמת, וזרקו אותו לערֵמת גופות נפטרים. כעבור כמה שעות התעורר יהודה והרגיש כאב חד בראשו, זה היה חור שנוצר מהאבן של המגלב. בקושי הצליח להזיז את עצמו ולצאת מערֵמת המתים. למרבה המזל עבר לידו יהודי, וזה טיפל בו במסירות, הניח על החור רטיית בד, והחביאו באחד הצריפים.

זה קרה שבועות אחדים בלבד לפני סיום המלחמה. יהודה התאושש, וכאשר הגיעו האמריקנים לשחרר את המחנה, היה בין הניצולים. הוא עלה לארץ-ישראל, הקים משפחה וחי עד שנת תשס"ח.

אולם כעין 'זיכרון' לאותו מעמד נשמר על גופו לאורך כל השנים. אלה היו כאבים שסבל בתמידות, במקום שבו פער המגלב את החור בראשו. זו הייתה עדות חיה לסיפורו המצמרר.

(מפי בנו, הרב יוסי וליס, מנכ"ל 'ערכים')

  לומדים גאולה

אבל של כיסופים

החסידות, שחרתה על דגלה את השמחה בעבודת ה', לא הסכימה להפוך את ימי 'בין המצרים' לימי עצב ודכדוך הנפש. אמנם אלה ימי אבל וצער, שבהם צריך למעט בשמחה, אבל אסור לשקוע בעצבות. לכן חיפשו כל דרך אפשרית המותרת על-פי ההלכה, כדי להביא שמחה של מצווה, ובמקום להתרכז באבל על החורבן – למלא את הלבבות בכיסופים לגאולה.

הגישה החסידית הזאת אף הביאה על החסידים עלילות כאילו ביטלו את האבל ואת הצומות. בימים שבהם ניטש במלוא עוזו מאבק ה'מתנגדים' נגד החסידים התחוללה סערה בעקבות 'עדות' של מישהו שסיפר כי ראה במו-עיניו חסיד הנוהג הפך ההלכה: הוא שמח בתשעה באב ובכה בשמחת-תורה. כשהחלו לחקור ולדרוש את העדות התברר שתשעה באב חל באותה שנה בשבת, ואילו הבכי בשמחת-תורה היה בכי של התעוררות הלב וגעגועים...

"עוסקים בבניין הבית"

בימי 'בין המצרים' מרבים בחצרות חסידים לעסוק בעניין הגאולה האמיתית והשלמה ובציפייה לבניין בית-המקדש השלישי. הרבי מליובאוויטש הוסיף וקרא ללמוד בימים האלה את סוגיות המשכן והמקדש, החל מהתורה שבכתב (פרשיות תרומה, ויקהל-פקודי; יחזקאל פרקים מ-מג), המשך בתורה שבעל-פה (מסכת מידות), ועד להלכה (הלכות בית-הבחירה לרמב"ם) ולביאורי החסידות על עניינו של בית-המקדש.

הרבי ביסס את קריאתו על סיפור המדרש (תנחומא פרשת צו, יד): "כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר? – 'הגד את בני-ישראל את הבית וייכלמו מעוונותיהם ומדדו את תכנית'. אמר יחזקאל לפני הקב"ה: עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית?... וכי יכולין הן לעשות? הנח להם עד שיעלו מן הגולה ואחר-כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקב"ה ליחזקאל: ובשביל שבניי נתונים בגולה יהא בניין ביתי בטל?! אמר לו הקב"ה: גדול קרייתה בתורה – כבניינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה – אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

להתחיל לחיות

בשנת תנש"א הוסיף הרבי ואמר: "כיוון שעומדים על סף הגאולה שבאה תיכף ומיד ממש, מובן, שלימוד הלכות בית-הבחירה בשנה זו צריך להיות באופן אחר לגמרי:

"לכל לראש – שהלימוד הוא לא מצד התגברות רגש האבלות וההשתדלות לתקן החיסרון דחורבן בית-המקדש, אלא (גם לולי החורבן) מצד הכוסף וההשתוקקות להמעלה והשלמות דבית-המקדש השלישי, עליו נאמר 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון', גדלות שלא הייתה מעולם (לא בבית שני, ולא בבית ראשון, ולא במשכן שעשה משה)...

"ועוד ועיקר – שהלימוד הוא מתוך ידיעה והכרה בוודאות גמורה שאין זה 'הלכתא למשיחא' כי-אם, הלכה למעשה בפועל ברגע שלאחרי זה, כיוון ש'מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל (כבר עתה למעלה, ותיכף) ייגלה ויבוא משמים' ברגע כמימרא!

"ועל דרך המדובר בתקופה האחרונה בנוגע להוספה המיוחדת בלימוד התורה בענייני גאולה ומשיח - לא (רק) בתור 'סגולה' למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה, אלא (גם ו)בעיקר כדי להתחיל 'לחיות' בענייני משיח וגאולה, 'לחיות עם הזמן' דימות המשיח... ועד להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לזמן מיוחד זה, שעומדים על סף הגאולה, ומראים באצבע ש'הנה זה (המלך המשיח) בא'" (ספר השיחות תנש"א כרך ב, עמ' 691).

  חיים יהודיים

הנשיא פוטין ובניין המקדש

סוללת המאבטחים של נשיא רוסיה פוטין נדרכה עם השינוי הבלתי-צפוי במסלול הביקור. בעודו פוסע לעבר היציאה מרחבת הכותל המערבי, בתום תפילה שנשא בביקור לילי, פסע פתאום לעבר אחד המתפללים, חסיד מזוקן.

כמה דקות קודם לכן, כשפסע פוטין לעבר הכותל, קרא אותו מתפלל לעברו: "ברוך הבא, הנשיא פוטין. תתפלל על בית-המקדש". פוטין הביט לעברו והשיב: "בשביל זה באתי לכאן". אחרי התפילה ביקש פוטין לשוחח עם האיש.

משאלה של אימא

החסיד הוא גבריאל מרדכיוב, תושב ירושלים. השיחה עם פוטין, שתיכף נשוב אליה, סגרה בעבורו מעגל, ואגב כך חשפה את סיפורו של יהודי שחייו אינם נפרדים מהכותל המערבי. מרדכיוב נולד ברוסיה. בילדותו למד בבית-ספר ממשלתי ובקושי ידע דבר על יהדותו. "ידעתי שיש אלוקים, שבת ותפילין", הוא מספר לנו. "הדבר היחיד ששמרנו בבית, היה פסח. היינו אוכלים מצות".

כשבגר למד תִכנות של ציוד צבאי ואחר-כך עבד בבית-חרושת. "אימי, שהייתה אישה מאמינה, תמיד אמרה לי שרצונה כי אהיה רב. לא ידעתי מה זה רב, אבל משאלתה חדרה לתוכי", הוא נזכר ומחייך.

רוצה להיות רב

בהיותו בן 26 עלה לארץ. הוא ביקר בירושלים וראה זקן חרדי נותן צדקה לעני. "הוא הזכיר לי את סבא. פתאום הזיכרונות צפו", הוא מספר. "למחרת, כשביקרתי במרכז קליטה בתל-אביב, אמרתי להם שאני רוצה להיות רב... הם אמרו לי 'אבל אין לך כיפה', ואני התעקשתי. הם שלחו אותי לישיבה בירושלים. שם קיבלו אותי במאור-פנים, והראו לי היכן קונים כיפה"...

מרדכיוב התחזק בשמירת מצוות, הצטרף לחסידות ברסלב, התחתן והחל לגור בירושלים. בדרך עבר מכשולים וקשיים. המהפך החל כשבא יום אחד לכותל. "ישנתי שם כמה פעמים. לילה אחד, בעודי מביט באבני הכותל, הרגשתי תחושה עילאית מיוחדת, שקשה לתארה במילים. זו הייתה מתנת חינם עבורי. פשוט לא יכולתי לזוז מרוב יראה". מאז אותו ביקור הוא לא נפרד מהמקום.

השיחה עם פוטין

ובחזרה למפגש עם פוטין. "סיפרתי לו שכאשר בנו את בית-המקדש שלמה המלך היה מתפלל שהקב"ה ייענה לתפילותיהם של כל העמים", הוא משחזר. "פוטין התרגש ושאל אותי איך אני מסתדר בארץ, לעומת רוסיה. אמרתי לו ששם לא למדתי כלום על יהדות. פוטין נזכר בשכניו היהודים וסיפר שהוא זוכר כי היו מתפללים ועושים מנהגים מסויימים".

מרדכיוב ניצל את ההזדמנות הנדירה כדי לדבר עם פוטין על בית-המקדש ועל האבות. "שהשם יקבל את תפילותיך", איחל לו פוטין בסיום השיחה. בשלב זה זינק על החסיד צבא עיתונאים. "לא הבנתי על מה המהומה", מצטנע מרדכיוב. "דיברתי מתוך הלב, ואני מקווה שזה נכנס לליבו. בשבילי, בלי בית-המקדש אין שום דבר". הוא מסיים את השיחה: "אני נכנס כרגע להתפלל בכותל, אז נמשיך מאוחר יותר, טוב?".


סגירת מעגל בכותל. מרדכיוב משוחח עם נשיא רוסיה

  פינת ההלכה ומנהג

דיני 'תשעת הימים'

שאלה: האם מותר לטעום בערבי השבתות של 'תשעת הימים' את המאכלים הבשריים שמתבשלים לכבוד השבת?

תשובה: נוהגים שלא לאכול בשר מראש-חודש ואילך (ויש ספרדים המקילים בראש-חודש עצמו) אלא בסעודות מצווה ובסעודות שבת. טעימה בערב שבת לצורך הבישול – מותרת, אבל טעימה לקיום המנהג 'טועמיה חיים זכו' – יש אוסרים. מתירים אכילת בשר לחלשים, לחולים ולנשים בהיריון, כשאינם יכולים להסתפק בדגים או בתחליפים אחרים.

כביסה: אסור לכבס וללבוש בגדים מכובסים בתשעת הימים, אך לכבוד שבת מותר. האיסור חל על בגדים עליונים בלבד, כגון חולצות, מכנסיים, חצאיות ושמלות, אבל בלבנים ובגרביים מקילים לגמרי. בתנאי ארצנו החמה נהוג ללבוש למשך שעה קודם תשעת הימים את הבגדים שרוצים ללבוש בתשעת הימים, ואז כבר אין להם דין של בגד מכובס.

מי שבגדיו מלוכלכים או ספוגים זיעה, ואין לו בגד נקי שכבר נלבש, רשאי להחליפו בבגד מכובס, אם לפי הרגלו אין הוא מסוגל להשתמש בו כך. הוא הדין בסדינים, במטפחות וכדומה.

רחצה: איסור הרחצה בתשעת הימים הוא רק על רחיצת כל הגוף בו-בזמן. בקהילות ספרד נהגו לאסור רק רחצה במים חמים, ובקהילות אשכנז אסרו אף בצוננים. מובן שאין לאסור כלל רחצה שיש בה צורך הלכתי או בריאותי.

האיסור אינו אלא ברחיצה של תענוג. לכן מי שרגיל להתרחץ לעיתים קרובות, ואם לא יתרחץ יצטער – מותר לו להתרחץ כהרגלו, אפילו במים חמים ובסבון, ובלבד שיעשה זאת בצנעה. מותר גם לטבול במקווה טהרה למי שמנהגו בכך.

(למנהג רוב הספרדים מתחילים דיני רחצה, כביסה ותספורת רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ולכן השנה מותר לעשות זאת בשבוע שבין ג' לח' באב. עם זה, רצוי שלא להסתפר ביום שישי, ח' באב).

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקנא ס"ג וסט"ז. כף החיים שם ס"ק צא, קפד-קצ. גשר החיים עמ' רכ, רלד. הוספות לשו"ע אדה"ז חלק ה-ו עמ' 1846. שערים המצויינים בהלכה סי' קכב ס"ק יג. ילקוט יוסף ח"ה עמ' 562 ואילך. פסקי תשובות סי' תקנא ס"ק מ וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)