ראש-השנה למסירות-נפש

שביעי-של-פסח, היום שבו הורה הקב"ה למשה "דבר אל בני-ישראל וייסעו", נחשב ראש-השנה למסירות-נפש. בשביעי-של-פסח כל אחד ואחד יכול וצריך לקבל עליו שבמשך כל השנה כולה תהיה לו תקיפות של מסירות-נפש, על התורה, על מצוותיה ועל עבודת הבורא.

 (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

היו מאוחדים

"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד,יד). "ה' ילחם לכם" – בתנאי ש"אתם תחרישון", שתהיו שקטים ולא תהיו נתונים במרירות ובמחלוקות ביניכם.

(שער בת-רבים)

דבר וייסעו!

"ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני-ישראל וייסעו" (שמות יד,טו). אמר לו הקב"ה למשה: עת לקצר ועת להאריך, בניי שרויים בצער, הים סוגר והאוייב רודף, ואתה עומד ומרבה בתפילה?! "דבר אל בני-ישראל וייסעו"!

(שמות רבה)

דרושים מעשים

בהלה ואיבוד עשתונות אינם דרך, ואין משיגים בכך דבר. לא צעקה וזעקה דרושות לשעה כזאת, אלא מעשים ופעולות - "דבר אל בני ישראל וייסעו".

(הרב משה חפץ)

כניסה במסירות-נפש

אף שקריעת הים והליכת בני-ישראל בתוך הים ביבשה הייתה משולבת בנפלאות גדולות ובניסים רבים, תחילת כניסתם למים לא הייתה ניסית. למים נכנסו במסירות-נפש, ורק אחר-כך, ובזכות מסירות-הנפש, נקרע הים לפניהם.

(ספר המאמרים תרפ"א)

אמונה ברועה ישראל

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד,לא). אם במשה האמינו, קל-וחומר בה', ומה תלמוד-לומר במשה, ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם.

(ילקוט שמעוני)

אמונה וראייה

"וירא ישראל... ויאמינו בה'" (שמות יד,לא). אף-על-פי שישראל ראו בעיניהם את הניסים, בכל-זאת נצרכו גם לאמונה, שכן גדולה האמונה מן הראייה. בכוחה של האמונה רואים יותר ממה שרואים בעיניים.

(חידושי הרי"ם)

לקרוע את ה'ים' האישי

המשמעות של קריעת ים-סוף לנו היא, שעל כל אחד ואחד לקרוע את ה'ים' האישי שלו. את 'ים' המחשבות שלו, המחשבות אשר לא לה' המה, ועליו ללכת ב'חרבה'.

(הצמח-צדק)