חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1327 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בהעלותך, י"ח בסיוון ה'תשע"ב (08/06/2012)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1327 - כל המדורים ברצף
תוצאה של 'חצי עבודה'
יש חדש
אהבה גם ל'בריות'
תאווה
לא גנב
נשמה וגוף
האות נתקבל
הענווה של המשיח
מאש הלבנון ל'ניצוצות'
פת של גויים

מס' 1327, ערב שבת-קודש פרשת בהעלותך, י"ח בסיוון ה'תשע"ב (08.06.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

תוצאה של 'חצי עבודה'

כשאתה משכים להרוג את מי שבא להורגך אין זו 'מלחמת ברירה'. חובתך לצמצם את הנפגעים ולא להמתין שהאוייב יפתח במלחמה בתנאים הנוחים לו

העיסוק התקשורתי בציון שלושים שנים למלחמת שלום הגליל מתאפיין בנימה המניחה כי זו הייתה מלחמה מיותרת, ששיקעה את ישראל בבוץ הלבנוני למשך שנים רבות. זו כמובן עמדה פוליטית מובהקת, של צד מסויים בציבור הישראלי, שהתנגד למלחמה והכשיל אותה.

הטענה כי המלחמה הזאת הייתה 'מלחמת ברירה' – היא שקר מוחלט. היא נכפתה עלינו מכורח הנסיבות שנוצרו בגבול הצפון. חיי תושבי הצפון נהפכו לגיהינום בשל ירי הקטיושות. לבנון נהפכה ל'פתח-לנד' ושימשה בסיס לפעילות טרור עולמית של אש"ף, בראשות רב-המחבלים ערפאת. אתם מכירים מדינה נורמלית שהייתה משלימה עם מציאות כזאת?

עצירת המערכה

המלחמה לא השיגה את כל יעדיה בגלל אותם גורמים שתקעו מקלות בגלגליה ויצרו את הדבר הגרוע ביותר – חצי עבודה. בגלל זאת קיני המחבלים לא חוסלו, ואילו כוחותינו מצאו את עצמם מבוססים בבוץ הלבנוני, חשופים למתקפות בלתי-פוסקות.

מיד עם פתיחת המלחמה זעק הרבי מליובאוויטש על ההכרח לסיים את המלאכה עד תומה בלי להסס. אתה קורא היום את הדברים שאמר באותם ימים ואתה רואה כי צפה את מלוא התסבוכת שאליה ניקלע. הוא המשיל זאת לניתוח שנפסק באמצע מפני התערבותם של רכי-לב, שקשה להם לראות את הדם, וכך משאירים את החולה מדמם ומדרדרים את מצבו.

אותה תסמונת חזרה ונשנתה גם במערכות אחרות. מתחילים במערכה שיש לה יעדים ברורים, ועוצרים באמצע. כך היה במלחמת לבנון השנייה, שנעצרה ממש לפני קריסת החזבאללה. בדיוק כך נהגו במבצע 'עופרת יצוקה', שנבלם לקראת ההכרעה הסופית של החמאס. ואחר-כך באים אותם גורמים שהכשילו את המלחמה וטוענים שהמלחמה הייתה מיותרת ולא השיגה את יעדיה.

מבצע יוצא-דופן היה 'חומת מגן'. החליטו לנקות את שטחי יהודה משומרון מקיני המחבלים ולהחזיר לצה"ל את חופש הפעולה בשטח. עשו את העבודה כראוי, ומאז יש ברוך-השם שקט. כוחות הביטחון נמצאים בשטח וגודעים באיבו כל ניסיון להצמיח תאי טרור. אבל זה יוצא מן הכלל, שהוכיח שיש פתרון לטרור, אם רק נחושים לעשות את הדברים עד הסוף.

הלקח והמסר

רכי-הלב האלה, שאינם רוצים מלחמות 'מיותרות', גוזרים עלינו בסופו של דבר מלחמות קשות פי כמה וכמה. מה הרווחנו מעצירת מלחמת לבנון השנייה? הלוא ברור כי במוקדם או במאוחר תיפתח מערכה חדשה מול החזבאללה, אבל הפעם יהיו לו טילים שיאיימו גם על תל-אביב.

מה הרווחנו מעצירת מבצע 'עופרת יצוקה'? וכי מישהו משלה את עצמו שלא נצטרך לשוב ולהילחם ברצועת עזה? אבל בינתיים אנחנו מאפשרים לחמאס ולארגוני טרור אחרים להתעצם ולהיערך, והתוצאה תהיה מלחמה קשה יותר ואיום גדול יותר על העורף.

איש אינו מעוניין במלחמות, אבל תורתנו מלמדת אותנו כלל גדול: "בא להורגך – השכם להורגו". כשאתה משכים להרוג את מי שבא להורגך אין זו 'מלחמת ברירה', אלא זו מלחמה שנכפית עליך, וחובתך לצמצם את הנפגעים ולא להמתין שהאוייב יפתח במלחמה בתנאים הנוחים לו. זה הלקח וזה המסר.


מבצר הבופור, אחד הסמלים במלחמת שלום הגליל (צילום: Wikimedia Commons)

  יש חדש

התוועדות מרכזית

ההתוועדות המרכזית לקראת ג' בתמוז, יום ההילולא הי"ח של הרבי מליובאוויטש, תהיה אי"ה ביום חמישי, א' בתמוז (21.6), בשעה 8 בערב, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, סביב שולחנות ערוכים. במעמד ישתתפו אלפי חסידי חב"ד ומוקירי הרבי מכל רחבי הארץ. פרטים בטל' 072-2770100.

רשת קייטנות חב"ד

נפתחה ההרשמה למחזור הראשון של קייטנות חב"ד, שבתי-חב"ד מפעילים ברחבי הארץ. הקייטנות מיועדות לכל ילדי ישראל, תלמידי בתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים כאחד. רשת קייטנות חב"ד היא הגדולה בישראל, ופועלות בה כמאתיים קייטנות. הקייטנות מעניקות לילדים שפע של חוויות לצד תכנים וערכים, ברוח חסידית עליזה ותוססת. פרטים והרשמה בבית-חב"ד המקומי.

כינור נשמה 2

המוזיקאי מאיר הלוי אשל הפיק את כינור נשמה יהודי 2 – תקליט ובו שתים-עשרה נעימות חסידיות בביצוע כינור. הפקה איכותית ונעימה לאוזן. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

גרף הדורות

מיכאל בבר הפיק מהדורה חדשה של גרף המציג את הדורות מימי האבות ועד סוף ימי הבית השני. כלי-עזר לתלמיד ולמורה. טל' 050-7956179.

  שלחן שבת

אהבה גם ל'בריות'

בתחילת הפרשה ניתן למשה ציווי לאהרון: "דבר אל אהרון ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות". אהרון הכוהן קיבל את התפקיד להעלות את נרות המנורה בבית-המקדש.

בהפטרה הנביא זכריה ממשיל את מנורת המקדש לעם ישראל, והעלאת הנרות היא בבחינת העלאת אור נשמתם של בני-ישראל. הנשמה נמשלה לנר, כמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם", ועבודתו הרוחנית של אהרון הכוהן היא להצית את האור בנשמות ישראל ולעורר בהן את אש האהבה לקב"ה.

'אומן שעשאני'

עבודתו זו של אהרון באה לידי ביטוי בתיאור שתיארו אותו חז"ל: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות". נאמר כאן הלשון 'בריות', כדי ללמדנו שאהרון אהב גם בני-אדם שאין בהם שום מעלה, והדבר החיובי היחיד שאפשר לומר עליהם הוא שהם 'בריות' – שהקב"ה בראם.

את מעלת עצם היותם 'בריות' אפשר ללמוד מסיפור הגמרא על אחד התנאים ש"נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר". הכוונה היא שאותו אדם היה 'מכוער' כיעור רוחני, היינו שהיה בשפל המדרגה. התנא גער בו, והאיש השיב: "לך ואמור לאומן שעשאני", ובעקבות זאת התנצל התנא ופייס אותו. כלומר, גם מי שנתון בשפל המדרגה יש בו בכל-זאת מעלה שהקב"ה בראוֹ ויש "אומן שעשאני".

אברהם ואהרון

אהבה זו, אפילו ל'בריות', היא תכונתו המיוחדת של אהרון הכוהן, ובזה מעלתו אף לעומת אברהם אבינו. אמנם עניינו של אברהם היה אהבה, כמו שנאמר "אברהם אוהבי", והוא הנחיל את האהבה הזאת לכל בני-ישראל, ובכל-זאת יש מעלה באהבה של אהרון הכוהן על האהבה של אברהם.

מוסבר בתורת החסידות שהאהבה של אברהם הייתה מוגבלת, ואילו אהבתו של אהרון הכוהן הייתה אהבה בלתי-מוגבלת, והיא מכונה 'אהבה רבה', שאין בה מגבלות כלל. לכן היא הגיעה עד המדרגות התחתונות ביותר – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

שושבין המלכה

לכן אהרון מכונה 'שושבינא דמטרוניתא' – השושבין של המלכה, של עם-ישראל. הוא מרומם ומעלה את עם-ישראל ומקרב אותו לאלוקות, וגם מוריד את האור האלוקי עד למטה.

יש אהבה שכל-כולה תשוקה להתעלות ולהתחבר עם האין-סוף, עד כדי התנתקות מהעולם התחתון. לעומת זה, אהבתו של אהרון הכוהן הייתה מתוך שאיפה שהאור האלוקי יאיר גם למטה, אף במדרגות התחתונות ביותר. זה היה כל עניינו של אהרון – לגלות את הקדושה האלוקית העליונה ביותר בתוך העולם הגשמי התחתון, ובכך "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", דבר שיתממש בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

(תורת מנחם כרך ז, עמ' 247)

  מן המעיין

תאווה

מבקשי התאווה

"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה" (במדבר יא,ד). "התאוו תאווה" – ביקשו את התאווה וחשקו בה, כאותם גבירים מדושנים המבקשים דרכים לעורר בהם את התיאבון.

(דמשק אליעזר)

'תאווה' שקשה להשיגה

אמרו לרבי בונם מפשיסחה שלהיות 'רבי' זו תאווה ככל התאוות. השיב להם: אמת ויציב, אלא שזו תאווה שאין אדם יכול להשיגה אלא אם כן שיבר והכניע בתוכו את כל התאוות האחרות.

חידוש התאווה

חטאם של המתאווים היה שאחרי שבטלה תאוותם בעקבות אכילת המן, שהוא מזון רוחני, "התאוו תאווה" – רדפו אחר חידוש התאווה.

(פניני תורה)

דחיית התאווה

כל דחייה ודחייה שיהודי דוחה את תאוות ליבו ומקרב את נפשו לעבודת ה', הרי היא בבחינת 'מסירות נפש'; וכבר אמרו חז"ל (בבא קמא סה,א) "מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא" [=הריגה למחצה אף היא הריגה].

(תורה אור)

חיפשו מצוות

"ויאמרו מי יאכילנו בשר" (במדבר יא,ד). בעוד ה'ערב רב' רדפו אחרי התאוות, השתוקקו בני-ישראל לקיים את המצוות הקשורות באכילת בשר, ולכן אמרו: "מי יאכילנו בשר".

(צמח צדיק)

הסכם בנפש

חסידים הראשונים עשו הסכם בנפשם שכל דבר המותר, אך שיש לאדם איזה רצון וחמדת-הלב לזה, לא יעשנו. על-ידי כך נעשית שבירת התאווה.

(היום-יום)

עינוי נכון

אין לענות את הגוף על-ידי מניעת מזון ומשקה הנחוצים לבריאות הגוף. יש לענות את הנפש הבהמית על-ידי הימנעות מדברים בטלים או אסורים. דברים אלה קשה יותר לקיים מלהתענות תעניות.

(הרבי מליובאוויטש)

אסור ומיותר

יש מי שאומר: מה שמותר הרי מותר, ומה שאסור – אולי אפשר למצוא איזה היתר. החסיד אומר: מה שאסור הרי אסור, ומה שמותר – לא תמיד צריך.

(ספר השיחות תש"ב)

  אמרת השבוע

לא גנב

בליל שבת-קודש ישב רבי הילל ליכטנשטיין מקולומיי בביתו ולמד. בשעת לילה מאוחרת שמע קול צעדים במטבח. הוא קם וניגש אל המטבח וראה שם אדם האוחז בסיר החמין שהוכן לסעודת היום, ומתכונן לקחתו.

אמר לו רבי הילל: "קח לך לבריאות, רק אל תרוץ בלכתך, שלא יחשדו בך השוטרים".

כעבור זמן דפק שוטר על דלת ביתו של הרב ובישר לו שתפס גנב שנטל את סיר החמין מביתו. אמר רבי הילל: "האיש אינו גנב. הוא לקח את הסיר ברשות". תמה השוטר: "אם-כן, למה רץ?". נענה הרב: "נראה שבני-ביתו רעבים והוא רץ להאכילם"...

  פתגם חסידי

נשמה וגוף

"אין נשמה מזוהמת; יש רק נשמה שזוהמה הצטברה עליה. אין גוף טהור; יש רק גוף שהאדם טיהרו וזיככו" (רבי אלימלך מליז'נסק)

  מעשה שהיה

האות נתקבל

צליל סטירה הדהד בבית-הכנסת. עיני כול הופנו לאחור ונדהמו לראות כי הסוטר אינו אלא רבי ליפא, רבה של שאריגרד שבאוקראינה. שקט הושלך לרגע, אך במהרה חזרה התפילה ונמשכה.

מתמיד עצום היה הרב. בשקידתו הרבה כמעט לא נתן תנומה לעפעפיו. בשעת לימודו התנתק לגמרי מסביבתו, עד שלא הבחין כלל בזמן העובר. אחד מתפקידיו של משמשו הזקן היה להזכיר לו כי באה שעת התפילה.

חלפו הימים והשמש הזקן נפטר. חיפשו ראשי הקהילה אדם מתאים, ולבסוף בחרו בבחור צעיר, שנטש את ספסל הלימודים. תקוותם הייתה ששהייתו בקרבת הרב גם תשפר את מצבו הרוחני.

הבחור הפוחז לא התרגש מתפקידו החדש. הוא אף ניצל זאת לרעה, ולעיתים קרובות גרם לרב עוגמת-נפש. כל העת החריש הרב ולא גילה דבר לממונים עליו.

לילה אחד ישב הבחור ובילה עם חבריו עד לפנות בוקר. מכיוון שחשש שאם ישכב לישון על מיטתו לא יתעורר בזמן, כדי להזכיר לרב את שעת התפילה, החליט לשכב על ספסל בבית-הכנסת, בתקווה שיתעורר עם בואם של ראשוני המתפללים.

למעשה ישן הבחור שינה עמוקה ולא התעורר גם כשהציבור התכנס לתפילה. זמן רב המתין הקהל לבואו של הרב, אך כשבושש לבוא התחילו להתפלל בלעדיו. רק בעיצומה של התפילה הבחין הגבאי בבחור הישן. מיד התבהרה לו סיבת איחורו של הרב. חיש-מהר העיר את הבחור ושלחו לקרוא לרב.

הבחור בא אל הרב כהרגלו, ולא אמר דבר על האיחור. הרב עשה את דרכו בניחותא לבית-הכנסת, אך בהיכנסו גילה כי הציבור עומד לסיים את התפילה. הדבר חרה לו מאוד, והוא סטר על לחי הבחור, לעיני כל המתפללים.

הבחור קיבל את הסטירה בהבנה, וגם המתפללים ידעו שהיה ראוי לה. אולם הרב לא היה יכול להירגע. מצפונו ייסר אותו – כיצד היה מסוגל להכאיב ליהודי. תפילתו באותו בוקר הייתה כתפילת נעילה של יום-הכיפורים, והדמעות זלגו מעיניו כמים.

עם סיום התפילה עלה הרב על בימת בית-הכנסת והכריז בהתרגשות: "הנני מתחרט חרטה גמורה על הסטירה שנתתי לבחור, ומבקש ממנו סליחה ומחילה". באותו רגע קם הבחור וקרא: "רבי, הסטירה מגיעה לי, וכבר הגיעה לי מזמן בגלל כל אשר עוללתי לך".

עברו כמה ימים ולפתע נודע בעיר כי הרב נטל תיק נדודים ויצא למסע רחוק, בלי לקבוע מועד לשובו. ראש-הישיבה הועמד על-ידו למלא את מקומו. לבני ביתו גילה הרב כי החליט לקבל עליו גלות על המעשה שעשה, עד שיקבל סימן מן השמים שתשובתו נתקבלה.

הרב שינה את בגדיו לבגדי הלך פשוט ונדד מעיירה לעיירה. לעיתים קרובות לא בא אוכל אל פיו זמן ממושך, או שלא מצא מקום להניח עליו את ראשו. לא-אחת ספג קיתונות של בוז, אך קיבל הכול באהבה.

חלפו שנים והרב חש שכוחותיו אוזלים ואין בכוחו להמשיך בנדודים, אך עדיין ציפה לאות מן השמים. בערב שבת בא אל אחת הערים הסמוכות לשאריגרד, ופנה אל הממונה על 'הכנסת אורחים' בעיר, כדי למצוא לו בית שבו יוכל לסעוד בשבת.

כשעמד מול הממונה נדהם לגלות כי האיש אינו אלא אותו בחור ששימש אותו, שבינתיים גדל והקים משפחה ועבר להתגורר בעיר הזאת. האיש לא זיהה אותו והרב לא אמר לו מאומה. הוא נשלח לאכול בביתו של פרנס העיר, מחשובי הקהילה.

בליל שבת שוחח הפרנס עם האורח וגילה שהאיש תלמיד-חכם מופלג. הדבר הסב לו קורת-רוח רבה והוא הזמין את האורח להישאר ללון בביתו. בצאת השבת, אחרי הבדלה, ביקש האורח להמשיך בדרכו ונפרד לשלום מבני הבית.

בתוך כך פרצה המולה בבית הפרנס: פמוטות הכסף היקרים נעלמו ואינם. החשד נפל מיד על האורח, שמיהר לעזוב את הבית. הפרנס רץ אל הממונה מלא כעס וטענות: "כיצד שלחת אליי אורח שאינו אלא גנב?!".

הממונה החליט לאתר את הגנב. הוא עלה על עגלתו ויצא לחפש את האורח, שלא הספיק להרחיק. כשראה אותו היה כעסו גדול כל-כך עד שהנחית סטירה מצלצלת על לחיו ותבע ממנו להשיב מיד את הפמוטות הגנובים. לפליאתו ראה שחיוך רחב התפשט על פני האורח. הדבר העלה את חמתו של הממונה, והוא הרים את ידו בכוונה לסטור לאורח פעם שנייה.

האורח הרים את ידו ואמר: "דיי! סטירה אחת אכן מגיעה לי, אך לא יותר מזה"...

דברי האורח נשמעו מוזרים מאוד באוזני הממונה, והוא הביט בו שוב ושוב. ולפתע נפלטה זעקה מפיו: "אוי, רבי!". הוא קלט כי האורח אינו אלא רבה של שאריגרד, רבי ליפא.

הממונה נפל לפני הרב לבקש סליחה ומחילה, אולם שוב התפשט אותו חיוך על פני הרב והוא אמר: "אינך צריך להצטער. סוף-סוף קיבלתי את האות מן השמים כי תשובתי נתקבלה".

  לומדים גאולה

הענווה של המשיח

הענווה היא מתכונותיו המובהקות של המלך המשיח. הוא מתואר "עני ורוכב על חמור" (זכריה ט,ט), דבר המבטא את הענווה והפשטות שלו, כאחד העם.

כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' היה אומר שמשיח-צדקנו יתענג במיוחד מהיהודים הפשוטים, בעלי מסירות-הנפש. אף-על-פי שילמֵד תורה את כל העם, ובכלל זה גדולי-הגדולים, וכולם ילמדו מפיו את 'תורתו של משיח', עם זה תהיה בו ענווה והתבטלות פנימית מופלאה, כדי להתייחס לאנשים פשוטים וללמוד גם עמם, על-פי רמתם ומידת הבנתם (ראה ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 194).

ענווה פנימית

איך ייתכן שמי שמביא את הגאולה לעם-ישראל ולעולם כולו יוכל להיות עניו כל-כך? אותה שאלה נשאלת על ענוותנותו של משה רבנו, שהתורה מתארת במילים: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג). הלוא משה הוא שקיבל את התורה מסיני; הוא היה עם הקב"ה בהר ארבעים יום וארבעים לילה; ועוד קודם לכן, הוא שהוציא את בני-ישראל ממצרים ובכל זמן שרצה היה מדבר עם ה'. איך ייתכן אפוא שיהיה עניו מכל אדם?

אכן, משה ידע והכיר את מעלותיו, ועם זה זכר כל הזמן שאת המעלות הללו קיבל מאת הקב"ה. לוּ היו הכוחות האלה ניתנים לאדם אחר – חשב בליבו – היה אף הוא מגיע לאותה דרגה, וייתכן שאף היה מגיע לדרגה גבוהה יותר. לכן היה עניו מכל האדם.

אך ביסוד הענווה של משה רבנו עמד לא רק החשבון שעשה (שמישהו אחר היה אולי מגיע למדרגה גבוהה יותר). ענוותו זו הייתה ענווה הטבועה בעצם מהותו, ענווה שהיא למעלה מכל חשבון שכלי. עצם העובדה שהחשבון שעשה משה רבנו פעל בו תחושה של ענווה נבעה מהענווה הבסיסית שבו. שהרי זה חשבון פשוט, וכל אחד ואחד יכול לעשות לעצמו חשבון זה, ובכל-זאת לא כל אחד בא לידי ענווה (ראה לקוטי שיחות כרך יג, עמ' 30).

תקיפות והתבטלות

הענווה הזאת אינה סותרת נחישות ותקיפות, אלא להפך, דווקא ממנה באה התקיפות הגדולה ביותר, שכן אין היא נובעת מן האדם עצמו, אלא מהשאיפה למלא את רצונו של הקב"ה.

למעשה, שילוב זה, בין תקיפות והתנשאות ובין ענווה גמורה, צריך להיות אצל כל יהודי. מצד אחד התורה דורשת מהיהודי לסלק לחלוטין כל פירור של יֵשות עצמית ולהתבטל לגמרי לקב"ה. מצד שני התורה מצפה ממנו להציג לא-אחת תקיפות ונחישות-דעת עד כדי מסירות-נפש בפועל. התורה דורשת ממנו לדחות בתוקף את השפעותיו השליליות של העולם ולעמוד נגד כל גורם שמנסה להפריעו בעבודתו לקונו. איך ייתכן להכיל בו-בזמן גם העדר שמץ של ישות עצמית וגם עוז-רוח ותקיפות רבה כל-כך?

בעומק הדברים אין כל סתירה, ולהפך, שתי התכונות נובעות ממקור אחד. תקיפותו של יהודי בכל הקשור לעבודת הבורא נובעת מההכרה העמוקה שהקב"ה הוא המציאות האחת והיחידה הקיימת בעולם, וששום דבר אינו יכול להפריע למילוי רצונו. דווקא משום שהאדם אינו מחשיב את עצמו כלל למציאות עצמאית, תקיפותו בענייני התורה והמצוות אינה ביטוי של יֵשות עצמית, אלא בדיוק להפך – ביטוי להכרה העמוקה שאין שום מציאות מלבד הקב"ה. דווקא ההתבטלות והעדר כל יֵשות עצמית הם הגורמים לאדם לגלות מתוכו שיא של תקיפות ועוצמה בכל הקשור לענייני התורה ומצוותיה.

זו מעלתו המיוחדת של המלך המשיח. אין בו אפילו שמץ של יֵשות אישית, ולכן יוכל למלוך על העולם כולו ולהביא את דבר-ה' לכל העולם.

  חיים יהודיים

מאש הלבנון ל'ניצוצות'

לפני שלושים שנה, בימי מלחמת שלום הגליל, היה יגאל הושיאר חייל צעיר בגולני, והימים האלה לא יישכחו מליבו: "בתחילת המלחמה הייתי בחפ"ק הסיירת שהגיע לבופור. כל מה שלמדנו בטירונות לא הכין אותנו למציאות הקשה. כשראיתי את החברים שנהרגו לידי ואת הפצועים הזועקים לעזרה, ביקשתי מהקב"ה שיציל אותי. הבטחתי שאם אנצל אחזור בתשובה. לא ידעתי מה זו חזרה בתשובה, אבל ביקשתי. בקשה של יהודי".

לא-אחת היה נתון בסכנת נפשות ממשית: "הייתי עם הסמח"ט, גבי אשכנזי, לימים הרמטכ"ל, באותו נגמ"ש. פתאום נורתה אלינו אש תופת. נשכבנו מיד על הקרקע, כדי שלא ניפגע מרסיסים. בעוד אנו שוכבים ומייחלים לנס, הביט בי אשכנזי ואמר: 'פחד זה דבר טבעי; אין חייל שאינו פוחד'".

משמעות החיים

לימים גילה את הדברים שזעק אז הרבי מליובאוויטש, על הצורך לסיים את המלחמה בהכרעה מהירה. "כמי שהיה שם, אני יכול לומר שדברי הרבי היו מדוייקים לגמרי", הוא אומר. "עשו חצי עבודה ונשארו תקועים בבוץ, תוך סיכון יום-יומי של החיילים. כל כניסה שלנו ללבנון הייתה כרוכה בסכנת נפשות של ממש".

שם, תחת האש, החלה נשמתו להתעורר, אך חלפו שנים עד שמימש את הבטחתו. זה קרה באוסטרליה. הושיאר, יליד קריית-גת, התחבר שם לחסידי חב"ד. כשחזר לארץ החל ללמוד בישיבה ולקיים מצוות. הוא הוקסם מאישיותו של הרבי והכין עליו סרט. "התגובות שקיבלתי גרמו לי להיכנס לעשייה הזאת", הוא אומר בחיוך, "ומאז הכול היסטוריה".

חלופה איכותית

לפני שמונה-עשרה שנה הקים הושיאר את חברת המדיה 'ניצוצות', ונעשה חלוץ סרטי היהדות. "מלכתחילה הייתי מאחל לכל הורה שילדיו יהיו שקועים בלימוד תורה בלבד, אבל אנו מוּדעים למציאות", הוא מסביר. "אנו מציעים חלופה של תכנים ראויים ונקיים, בהיקף של שלוש-מאות הפקות – מסיפורי צדיקים ועד סיכום פרקי גמרא בדרך עלילתית ומרתקת. אלה הפקות שמחזקות יראת-שמים ומידות טובות".

בשנה הבאה מתכונן הושיאר לפתוח מסגרת לימודים חדשה, 'אומנות ואמונה' שמה, שבה יכשיר את הדור הבא של שחקנים שומרי תורה ומצוות, ובעלי גישה ערכית.

תעשיית הצריבות לשיא

התסכול הגדול של יוצרים מסוגו נובע ממכת הצריבות. כתשעים אחוזים מהסרטים שהוא מפיק, שעליהם עמל צוות של צלמים, במאים, תסריטאים, כותבים ועוד – צרובים. "עשינו מחקר וגילינו שרק עשרה אחוזים מהציבור קונים דיסקים מקוריים, וכל השאר צורבים בעצמם או קונים ממי שצרבו. זה גזל ממש, והדבר מקשה מאוד לקיים את המפעל", הוא אומר בכאב.

"האם אנחנו שורדים? ממש לא. נשארנו יחידים מכל חברות ההפקה הדתיות והחרדיות, כי אנחנו רואים בזה שליחות שהיא מעבר להיבט הכלכלי, אבל קשה מאוד להתקיים", הוא מספר. מפעם לפעם הוא מקבל שיחות טלפון מאנשים שצרבו ומבקשים מחילה. "חייבים לחנך את הילדים והנוער שאסור לצרוב את פרי עמלו של הזולת. בסוף זה ישתלם לכולם", הוא מבקש.


חלוץ הפקות על טהרת הקודש. יגאל הושיאר

  פינת ההלכה ומנהג

פת של גויים

שאלה: מהו איסור 'פת של גויים' ובאילו תנאים מותר לאכול לחם זה?

תשובה: מכיוון שהלחם הוא עיקר מזונו של אדם אסרו חז"ל אכילת לחם של גויים, שמא יבואו להתקרב אליהם ואף להתחתן עמם. זאת, אף אם הגוי אין לו ילדים, ואף אם איננו עובד עבודה זרה בפועל. גם פת של יהודי, אם האופה גוי, יש בה איסור זה.

האיסור הוא על לחם ממין דגן (חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, שיפון וכוסמין), או עוגה שיכולה להגיע לידי  ברכת 'המוציא' בקביעת סעודה. סופגניות של גויים, המטוגנות בשמן, דינן כ'בישולי גויים'.

אם יהודי עשה אחת משלוש המלאכות: הדלקת התנור, הכנסת הבצק לתנור או 'השלכת קיסם' (=הגברת חום התנור, גם על-ידי חיתוי הגחלים) –  אף אם האופה עצמו גוי – כל המאפים שבתנור מותרים, כי דיי בהיכר המבטא שפת של גויים אסורה.

ב'השלכת קיסם' הותר גם כל מה שיאפו שם באותו יום, בתנאי שנשארו גחלים מן ההיסק הראשון. בתנור המופעל בחשמל על המשגיח להדליק לפחות גוף חימום אחד, שיישאר דולק כל הזמן. אם לאו, וכמו-כן בתנור המופעל בגז, על יהודי להדליק את התנור בכל פעם מחדש.

במקומות שפת ישראל אינה מצויה התירו 'פת פלטר' של גוי, שאפאהּ הגוי כדי למוכרהּ (לעומת 'פת בעל-הבית', שנאפתה לצורך בני-ביתו). אולם בעשרת ימי תשובה חייבים להיזהר גם מזה, או להתיר את הפת על-ידי 'השלכת קיסם', אלא אם כן היהודי נמצא בדרך ואין לו 'פת ישראל' אף לא במרחק גדול. מידת חסידות שלא לאכול 'פת פלטר' רגילה כלל.

כל האמור להיתר הוא רק כאשר ברור לחלוטין שבחומרים שבהם האופה משתמש אין חשש כשרות. שמנים ושומנים שבבצק ובתבניות, שמרים וחומרי התפחה, אבקת אפייה, אנזימים, מייצבים, חומרי טעם, ריח וצבע, עלולים להכיל מרכיבים לא-כשרים, וככל שהאפייה מתוחכמת יותר, החשש גדל והולך. זאת מלבד חובת ניפוי הקמח, ובפרט בימי הקיץ.

מקורות: ע"ז לה,ב. טושו"ע יו"ד סי' קיב ונו"כ. או"ח סי' תרג. 'הכשרות' פ"ז ס"ה-ל, ופי"ט ס"א-יג, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)