חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1323 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בהר, י"ט באייר ה'תשע"ב (11/05/2012)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1323 - כל המדורים ברצף
דרוש חינוך ולא אזיקים
יש חדש
אפשרות הירידה לצורך הבחירה
פרנסה
גמרא פתוחה וסגורה
מקור בלתי-צפוי
מילים סתומות
ריח של משיח
הניצול מתעד את יהדות רומניה
זמן איחוד הפרשיות

מס' 1323, ערב שבת-קודש פרשת בהר, י"ט באייר ה'תשע"ב (11.05.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

דרוש חינוך ולא אזיקים

גם אם נעמיד שוטרים בכל פינה, לא נפתור את הקלות הבלתי-נסבלת שבה מרשים לעצמם נערים צעירים לשלוף סכין ולדקור בני-אדם

מספרים על עיירה אחת שכאשר שורטטו גבולות המדינה, התברר שקו הגבול עובר בצמוד לעיירה ומפריד בינה ובין בית-העלמין שלה. התושבים קיבלו היתר מיוחד לעבור את הגבול כדי לקבור את המתים. סוחרים ממולחים ניצלו את הפרצה, ובמהרה החלו לעבור הרבה 'ארונות קבורה', שהיו מלאים סחורה מוברחת.

ברבות הימים נעשה הדבר הרגל, ויום אחד הבחינו שומרי הגבול כי זו 'הלוויה' מוזרה – איש אינו בוכה, והמלווים צוחקים. החליטו לפתוח את הארון, ואז החלו המלווים לבכות. כשהסחורה נתגלתה אמר להם המפקד: "שוטים שכמותכם, אילו הייתם בוכים בתחילה, לא הייתם צריכים לבכות עכשיו".

אלימות אינה בידור

אנחנו בוכים אחרי שמתרחשים אירועים קשים ומכאיבים, כמו שאירעו בשבת האחרונה. כולנו מזדעזעים מהקלות שבה נלקחים חיי אדם. עכשיו הכול בוכים: משפחת הנרצח וגם משפחת הרוצח. ברגע אחד של קלות-דעת ונמהרוּת גזר נער צעיר על עצמו חיי כלא לשנים רבות, ואימלל לא רק את משפחת הנרצח אלא גם את משפחתו שלו.

אבל למה איננו בוכים קודם לכן ואין אנו עושים מה שצריך כדי למנוע את מעשי האלימות המטופשים האלה? הטענות כלפי המשטרה יכולות להיות מוצדקות, אבל גם אם נעמיד שוטרים בכל פינה, לא נפתור את הקלות הבלתי-נסבלת שבה מרשים לעצמם נערים צעירים לשלוף סכין ולדקור בני-אדם. בזאת אפשר לטפל רק באמצעים חינוכיים וערכיים.

איש אינו מעז לגעת בהשפעת סרטים אלימים על בני-הנוער. השפעה זו הוכחה בעשרות מחקרים ברחבי העולם. למעשה, אין צורך במחקרים כדי לדעת זאת. ברור לחלוטין שאדם הנחשף למנות גדושות של אלימות, לרבות רציחות, מפתח סוג של אדישות לפשעים האלה.

בני-הנוער קולטים מסר שאלימות ורצח הם תופעות מצויות. צריך רק שתהיה סיבה טובה למדיי (כמו הערה על רעש באמצע הלילה) כדי לממש זאת. איננו משדרים לבני-הנוער מסר ברור וחד-משמעי – רצח ואלימות הם בבחינת 'בל ייראה ובל יימצא' בחברה אנושית מתוקנת.

חינוך לאמונה

אך דרוש גם חינוך. הדרך היחידה למנוע אלימות היא לחזק את האמונה בבורא-עולם ומנהיגו, המשגיח על עולמנו והקובע את המותר ואת האסור. הזיקה בין אמונה זו ובין מוסריות אנושית באה לידי ביטוי חד בתשובתו של אברהם אבינו לאבימלך: "רק אין יראת-אלוקים במקום הזה – והרגוני".

חינוך שאינו מבוסס על אמונה בה', לעולם יהיה רופף וכפוף לשינויים. ערכים המושתתים על היגיון אנושי עלולים להשתנות על-פי הנסיבות והצרכים. רק ערכים המבוססים על אמונה בבורא-עולם קבועים ובלתי ניתנים להזזה. הדיבר "לא תרצח" – הוא צו מוחלט. הציווי האלוקי "מיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם" – הוא סופי ונצחי.

רובו הגדול של הציבור מאמין בבורא-עולם. המחקר המקיף של מכון גוטמן העלה כי כ-80 אחוזים מאזרחי ישראל מאמינים באלוקים. אם-כן למה אין נותנים לו להיכנס לבתי-הספר הממלכתיים? אם כל ילד ונער היה חש ומפנים שיש "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" – ההכרה הזאת הייתה מחסום בפני התלהטות היצרים. זה הפתרון ואין בלתו.


את המחסום צריך לקבוע בתוך הנפש, ואז לא יצטרכו מחסומי ברזל

  יש חדש

זוהר חובק עולם

ארגון אור הזוהר יוזם משמרות שייצרו רצף של לימוד ספר הזוהר לאורך כל היממה, בכל כדור הארץ, למען גאולת עם ישראל. הארגון קורא לכל מי שמוכן לקבל עליו ללמוד זוהר חצי שעה בכל יום, מל"ג בעומר תשע"ב ועד ל"ג בעומר תשע"ג, לפנות אל המוקד ולהירשם, וזכות רשב"י תעמוד לכל המשתתפים. טל' 02-5612121.

סמינר שבועות

ארגון התקשרות חוויה יהודית עורך סמינר מיוחד בחג השבועות. הסמינר יהיה בבית-ההארחה החדש 'בית יהודה' בירושלים, בימים שישי-ראשון, ד'-ו' בסיוון (25-27.5), עם מיטב המרצים. תיקון ליל שבועות ופעילות ערכית לילדים, בהדרכת מדריכות מנוסות. טל' 077-2171770.

פסוקים מזמרים

גירסא דינקותא מגישה את הספר שנים-עשר הפסוקים, המוגשים לצד הסבר וציורים. לספר צמודים לחצני נגינה, המשמיעים את הפסוקים. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

איזה כיף לאהוב

שגית קוסקס-זיסמן כתבה ואיירה את הספר איזה כיף לאהוב. ספר שמדבר בשפה מובנת לילדים על רגש האהבה לזולת. טל' 050-2774003.

  שלחן שבת

אפשרות הירידה לצורך הבחירה

חייו של יהודי צריכים להיות במגמה של עלייה מתמדת, עלייה מדרגה לדרגה, בבחינת "יֵלכו מחיִל אל חיִל". לעומת זה, בפרשת בהר אנחנו רואים כיוון הפוך לחלוטין – מגמה של ירידה מדרגה לדרגה, עד דרגה תחתונה ביותר.

הפרשה נפתחת בפסוק "וידבר ה' אל משה בהר סיני". נקודת ההתחלה היא מעמד הר סיני, מתן התורה. העם עמד אז במדרגה עילאית, שכן עוד קודם נתינת התורה נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" – ויחן בלשון יחיד, כי הם התאחדו "כאיש אחד בלב אחד". במתן-התורה התעלו עד שאפילו בעלי-המום שבהם נרפאו, ועד שהיו "לפנים ממלאכי השרת".

מסלול של ירידות

ומכאן מתחילה מגמה של ירידה. תחילה מדובר על הכניסה לארץ-ישראל, שבה כבר אין "לחם מן השמים" אלא צריכים לעסוק בעבודת האדמה – "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך". אחר-כך מתואר עוד שלב, שבו עלולה להישאל השאלה "מה נאכל בשנה השביעית", כי היהודי מצד עצמו כבר אינו בטוח כל-כך שהפרנסה והשפע באים מלמעלה.

בהמשך הפרשה מתוארות עוד ירידות, מדרגה לדרגה, כפי שאומרים חז"ל שהפסוקים האלה מתארים מסלול של ירידה אצל האדם: בתחילה הוא נחשד על השביעית, ועונשו שימכור את מיטלטליו. אם לא חזר בו, ימכור את אחוזתו, ואחר-כך את ביתו, עד שהוא לוֹוה בריבית, ולבסוף אף מוכר את עצמו לעבד אצל גוי עובד עבודה זרה.

התכלית – להתגבר

אלא היא הנותנת: התכלית של מעמד הר סיני אינה בהישארות ליד הר סיני, בלי שיהיה לבני-ישראל קשר עם חיי העולם ועם ההתנהלות על-פי דרך הטבע. להפך, התכלית היא להיכנס ל'ארץ נושבת', שבה נדרשים להתנהג על-פי דרכי הטבע, המניחות מקום לתהליך הירידה המפורט בפרשתנו – ובכל-זאת יפעל יהודי, בעזרת הכוח שקיבל בהר סיני, כדי להתגבר על כל הקשיים וההסתרים.

גם הקשיים ואפשרויות הירידה נועדו לגרום עלייה. הקב"ה רוצה שיהודי ישיג דברים שלא כמתנת חינם (המכונה 'לחם בושה'), אלא דווקא מתוך עבודה. לשם כך ניתנה אפשרות של ירידה, עד הירידה הגדולה והחמורה ביותר, כדי שתעמוד לפני היהודי אפשרות של בחירה חופשית, והוא יבחר בטוב ובקדושה.

כוח להתרומם

זה הקשר בין תחילת הפרשה לסופה: גם כשיהודי עוסק בענייני הארץ והטבע, הוא מצוי "בהר סיני", ובעצם עומד מעל מגבלות העולם. ואפילו מי שלמרבה הצער הידרדר עד ש"נמכר לנכרי", ועלול לחשוב להתנהג כמוהו – אומרת לו התורה שהוא יהודי ואל לו לעשות כמעשה הנכרי.

הפרשה מסתיימת באמירה: "אני ה'", וכפי שמפרש רש"י: "נאמן לשלם שכר". אפילו יהודי שנמכר לנכרי מאיר בו שכר המצווה, שמבטא את האור האלוקי הבלתי-מוגבל, ויש לו הכוח להתרומם ממגבלות הטבע ולהתחבר עם הקב"ה.

(תורת מנחם כרך לו, עמ' 355. לקוטי שיחות כרך יז, עמ' 304, 311)

  מן המעיין

פרנסה

לעורר את האמונה

"וכי תאמרו מה נאכל" (ויקרא כה,כ). בעל עסק צריך לעורר בעצמו את האמונה והביטחון הגמורים בקב"ה, הזן ומפרנס לכל בשר, כי הוא יתברך ייתן לו את פרנסתו ברווח. ועוד יותר, על האדם להיות שרוי בשמחה ובטוב לבב באמת, כאילו פרנסתו כבר מזומנת לפניו.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

הדאגה החמורה

יהודי התאונן לפני רבי מנחם-מענדל מקוצק שדאגת הפרנסה מטרידה אותו מאוד. אמר לו הרבי: תתפלל אל ה' והוא ישלח לך את פרנסתך. טען האיש: "אינני יודע איך להתפלל". "אם כן", אמר הרבי, "הדאגה הזאת חמורה מדאגת הפרנסה".

ריבית אינה אוכל

"ובמרבית לא תיתן אכלך" (ויקרא כה,לז). התורה מצווה שלא תוציא את פרנסתך, את האוכל הבא אל פיך – מן הריבית.

(מאוצרנו הישן)

אמצעי פרנסה כשרים

"את כספך לא תיתן לו בנשך... אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (ויקרא כו,לז-לח). אל תלווה בריבית ואל תחשוב שזה יהיה מקור פרנסתך. שכן "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען", וזו ארץ טובה, ארץ זבת חלב ודבש, ושם תוכל למצוא אמצעי פרנסה טובים וכשרים מזו.

(כפליים לתושייה)

עצה לדאגת הפרנסה

העצה לדאגת הפרנסה היא לומר בכל יום, או מזמן לזמן, את פרשת המן בכוונה, ולהתבונן היטב במה שנאמר בפרשה זו (שמות טז,ד): "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו".

(אדמו"ר הזקן)

לשם מה צריכים אותך

אדמו"ר הזקן אמר לחסיד שירד מנכסיו והתאונן על מצבו המר: אתה מפרט מה שאתה צריך, אך אינך אומר לשם מה צריכים אותך. אותך צריכים כדי שתאיר את סביבתך בתורה ובעבודה שבלב. עשה את המוטל עליך והקב"ה יעשה את שלו וייתן לך את כל צרכיך.

רגש פנימי

כל יהודי מאמין שהקב"ה זן ומפרנס לכול, אבל אמונה זו היא בדרך 'מקיף', ואילו ביטחון הוא רגש פנימי, ו"הבוטח בה' – חסד יסובבנו" (תהילים לב,י).

(אגרות-קודש)

הקב"ה יעשה את הכלי

"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" (תהילים נה,כג). כאשר אדם בוטח בקב"ה אזיי "הוא יכלכלך" – הקב"ה עושה בעבורו את הכלי, ואם כלי אחד נפגם, הוא מזמן לו כלי אחר.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

גמרא פתוחה וסגורה

באסֵפת רבנים, שבה השתתף גם הגאון רבי חיים מבריסק, התבטא אחד הנוכחים בביקורת כלפי הגאון רבי אליהו-חיים מייזל מלודז'. אותו רב התבטא, שאמנם הרב מייזל עוסק הרבה בעשיית חסד, אבל עסקנותו באה על חשבון לימוד התורה ומבטלת אותו מהתורה.

רבי חיים מבריסק התרעם מאוד על הדברים והגיב בחריפות: "רב שסוגר את הגמרא שלו כדי לעסוק בגמילות חסדים ובצדקה, הרי גם בשעה שהגמרא שלו סגורה – פתוחה היא לפניו. ואילו רב שאינו מוכן לסגור את הגמרא שלו בשעה שצריך לעסוק בגמילות חסדים ובצדקה, הרי גם בשעה שהוא יושב מול גמרא פתוחה – באמת היא סגורה לפניו".

  פתגם חסידי

מקור בלתי-צפוי

"חז"ל המשילו את הפרנסה לקריעת ים-סוף. כשם שקריעת ים-סוף הייתה נס בלתי-צפוי, כך מזונותיו של אדם באים לו ממקור בלתי-צפוי" (החוזה מלובלין)

  מעשה שהיה

מילים סתומות

סנדר ומרדכי הרימו כוסיות 'לחיים' ואיחלו זה לזה 'מזל וברכה', להצלחת העסקה החדשה. הנתונים שהציג מרדכי, הסוחר הנודע והממולח מבוקרסט שברומניה, לסנדר, יהודי אמיד מהעיירה אראד, היו מפתים. סנדר נתן את אמונו באיש, שלשל לידיו את הכסף, וציפה לרווחים.

עברו שבועות וחודשים. סנדר המתין בקוצר-רוח לידיעה כלשהי ממרדכי. עם הזמן החלו הספקות לכרסם בלבו. זה היה כל כספו, ומי יודע אם פעל נכון כשהשקיע את כל רכושו בעסקה הזאת?

יום אחד נשמעו דפיקות על דלת ביתו של סנדר. האיש שבפתח הודיע לו: "מרדכי פשט את הרגל. כספו וכספך, וכספם של כל לקוחותיו, ירדו לטמיון. הוא עצמו נעלם". הזר יצא, מניח את סנדר המום.

האיש פרץ בבכי מר: "מאדם אמיד, הנותן לאחרים, נעשיתי עני ואביון". הוא התקשה להכיל את הבושה, והסתגר בביתו. ידידיו הטובים לא נתנו לו מנוח. הם הציעו לו לצאת ולהיות רוכל בכפרים ובעיירות שבהם אין מכירים אותו. כך תיחסך ממנו הבושה והוא ישתכר מעט לפרנסת ביתו. קיבל סנדר את עצת חבריו ויצא לדרך.

בעיירה גרוסוורדיין שכן באותה עת רבי ישראל מוויז'ניץ, בעל 'אהבת ישראל'. כשמו כן היה, קיבל כל יהודי באהבה והרעיף עליו את שפע ברכותיו. החליט סנדר להיכנס אל הרבי ולקבל את ברכתו בדרכו החדשה. הרבי קיבלו בסבר פנים יפות ובירכו בהצלחה מופלגת.

לא עבר זמן רב וסנדר ראה בהתממשות הברכות. הוא הצליח מאוד במרכולתו, קנה בזול ומכר ברווח נאה, ומספר לקוחותיו גדל והלך. במרוצת הזמן החל לסחור גם עם הגויים, מכר לרבים מהם בהקפה, ואחת לכמה חודשים היה בא אליהם לגבות את החובות.

דבקותו של סנדר בבעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ התחזקה. אחת לחודש היה שב לביתו, משאיר לאשתו סכום נאה לפרנסת הבית, ושוב יוצא למסע. בכל נסיעה כזאת היה הולך לגרוסוורדיין ונכנס אל הצדיק.

ביקורו האחרון התנהל בדרך שונה מן הרגיל. הרבי קרא את הפתקה שהגיש לו, ובה בקשותיו, אך לא מיהר להשיב. בעיניים חודרות הביט בסנדר זמן-מה, ולבסוף אמר: "שתינצל מידי הגויים". סתם ולא פירש.

לא היה לסנדר קצה חוט להבין את כוונתו של הצדיק, וגם לא היה לו פנאי להתבונן בדבר. לא עברו ימים רבים ודברי הרבי נשכחו ממנו.

באחד מסיבובי גביית החובות בא סנדר לעיירה פלוטניצ'ה. לעת ערב ניגש עייף ומזיע לאחרון שבבעלי החוב, אנטוני האיכר. האיש קיבל את פניו בחיוך ואמר: "כבר יורד הלילה, ואתה נראה תשוש ועייף. שכב לישון כאן ומחר בבוקר אשלם לך את חובך".

סנדר לא רצה ללון בבית שיש בו אבזרי פולחן נוצריים, והתחמק בתירוץ שהבית קטן ולא יהיה להם נוח להלינו שם. אנטוני דחק בו והציע לו לישון באסם שבחצרו, שם בחר גם בנו, תאודור, מצע נוח על הקש. עייפותו של סנדר גברה עליו. הוא נענה להצעה והלך לשכב במקום שהוצע לו, ליד בנו של האיכר.

סנדר ניסה לישון אבל השינה נדדה ממנו. הוא ידע כי אם לא יישן, לא יצליח לעמוד במטלות הצפויות לו ביום המחר. לבסוף סבר כי אולי המקום שבו שכב לישון אינו נוח לו. הוא שאל את בן האיכר אם יסכים להחליף איתו מקום. הצעיר נענה, וחיש מהר שקע בשינה עמוקה.

אך לסנדר ההחלפה לא הועילה כלל. כשנוכח כי לא יצליח לישון, החליט לקום ולצעוד אל העיירה הסמוכה, שבה היה אמור לפגוש עוד לקוחות. את חובו של אנטוני יגבה בדרך חזרה.

גם לאנטוני היו 'נדודי שינה'. באותה שעה החל להסיק את התנור בביתו. לשאלת אשתו ענה בקוֹר-רוח כי הוא מתכוון להרוג את היהודי ולהשליך את גופתו לתנור, כדי שלא יישארו סימנים. האישה נבהלה, אך אנטוני הסביר לה כי יש כסף רב ברשות היהודי, וכך ייטלו את הכסף וגם ייפטרו מהחוב.

אומר ועושה ויצא בחושך וחרבו בידו אל האסם. הוא ידע בדיוק היכן שכב סנדר לישון, ובהינף יד הטיל את החרב על האיש הישן והרגו. הוא גרר את הגופה אל תוך הבית ואז פתאום ראה את פני ההרוג: בנו, תאודור!

"מה עשית?! רצחת את בננו!", פרכה האישה את אצבעותיה. הוא התגונן וטען כי הדבר נעשה בשגגה. ריב קולני וסוער פרץ ביניהם.

באותו זמן צעד סנדר לעבר העיירה השנייה. שוטרים שראו אותו חשדו שהוא גנב. הוא סיפר להם מי הוא והיכן לן בלילה, והשוטרים לקחוהו עמהם לבית האיכר, כדי לאמת את דבריו. בהגיעם אל הבית שמעו מאחורי הדלת את קולות הריב בין האיכר ובין אשתו. האיכר זעק כי כוונתו הייתה להרוג את היהודי והבן נהרג בטעות. עכשיו עליהם לטעון שהיהודי האורח הרג את בנם...

לא עברו דקות אחדות ואנטוני נכבל באזיקים ונלקח בידי השוטרים. הם אמרו לסנדר כי שיחק לו מזלו שתפסוהו. אילולי כן היו מאמינים לאנטוני, וסנדר היה יושב במאסר על רצח הבן.

סנדר נשא עיניו לשמים והודה לה'. או-אז נזכר פתאום במילותיו של הצדיק: "שתינצל מידי הגויים"...

  לומדים גאולה

ריח של משיח

מסופר על רבי מנחם-מענדל מוויטבסק שפעם אחת נכנס אדם אל ביתו נרעש כולו ובישר שיש שמועה שהמשיח בא. ניגש הצדיק לחלון, פתחו והריח את האוויר שבחוץ. לאחר מכן אמר: "לא, אין באוויר ריח של משיח". תלמידיו הסבירו כי היה עליו לפתוח את החלון, שכן בתוך חדרו היה תמיד ריח של משיח.

מה משמעות הסיפור הזה? וכי בחדרו של רבי מנחם-מענדל כבר בא משיח ובאה הגאולה? אך אנו מוצאים עוד דברים מעין זה. למשל, מובא בשם רבנו הזקן (פלח הרמון שמות, עמ' ז) ש"לפני נשמות הגבוהות כרבי שמעון בר-יוחאי וחבריו לא נחרב הבית". גם כאן נשאלת אותה שאלה: הלוא רבי שמעון בר-יוחאי נרדף מפני הרומאים וסבל את כל קושי גזֵרותיהם; איך אפשר לומר שלגביו לא נחרב הבית?

האמת הקיימת תתגלה

ההסבר טמון בהבנה מעמיקה יותר של מושג הגאולה. יש הרואים בגאולה מהפכה של כל המציאות – עולם חדש, בני-אדם חדשים. מבחינה מעשית זה נכון – העולם אכן ישתנה לגמרי. אך מבחינת המהות הפנימית של הדברים אין כאן שום מהפכה, אלא להפך – בזמן הגאולה תתגלה מהותו האמיתית של העולם. הגאולה לא תיצור שום אמת חדשה, אלא רק תסיר את המסווה שמפריע לנו לראות את האמת של העולם הקיימת גם עכשיו.

הגאולה דומה להפצעת השחר – העולם נשאר בדיוק כפי שהיה בלילה, אלא שבבוקר רואים הכול בבהירות, ואילו בלילה גיששנו באפֵלה. כך כל 'חומרי' הגאולה כבר נמצאים עכשיו, רק שאיננו רואים אותם בבהירות. כשתבוא הגאולה ויאיר האור, נראה ונבין את האמת בפשטות, ועד שלא נוכל כלל להבין איך יכולנו לחשוב אחרת.

האמת היא שהקב"ה נמצא כאן גם עכשיו. התורה והמצוות הן אמת מוחלטת גם עכשיו. היותו של עם-ישראל 'ממלכת כוהנים' נכונה גם עכשיו. ההכרח באחדות, בצדק וביושר עומד במלוא תוקפו גם עכשיו. אלא שבזמן הגלות כל האמיתות הללו שרויות בהעלם, והמציאות הנראית לעינינו יכולה להיראות אחרת. לנו נדמה לפעמים שהקב"ה אולי אינו כאן, שאולי אפשר ללכת בדרך שונה מדרך התורה, שאולי יהודי דומה לגוי, שאולי אפשר להפיק תועלת ממחלוקת ומהפך השלום. אבל זה דמיון ואשליה, לא המציאות האמיתית.

פקיחת העיניים

כשמבינים נקודה זו מתבהר גם הקשר בין הגאולה לבין גילוי תורת החסידות. ידוע שהתנוצצות אור הגאולה החלה בימי הבעש"ט (כפי שמובא בכמה ספרים). אנו גם יודעים שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך – מעיינות החסידות – חוצה". ואכן, גילוי החסידות והגאולה האמיתית והשלמה הם מהות אחת.

תורת החסידות היא גילוי של האמת האלוקית. החסידות מגלה שהקב"ה נמצא בכל דבר. החסידות מבהירה את מהותן של התורה והמצוות ואת עומק נשמתו של יהודי. החסידות מחיה עקרונות-יסוד כמו אהבת ישראל ושמחה של מצווה. ועם זה, החסידות לא חידשה דבר, כי הכול כבר היה קיים בתורה עוד לפני הופעת החסידות.

כזאת היא גם הגאולה – היא חידוש שאינו חידוש. היא אינה אלא בבחינת 'פקיחת העיניים'. אנו נזכה לפקיחה זו של העיניים רק בזמן הגאולה ממש, אבל נשמות גבוהות ומיוחדות רואות גם בתקופת הגלות את האמת האלוקית. כזה היה רבי שמעון בר-יוחאי, וכמותו צדיקים גדולים בדורות הבאים. לכן נזקק רבי מנחם-מענדל מוויטבסק לפתוח את החלון, כי בחדרו האירה תמיד האמת של הגאולה.

  חיים יהודיים

הניצול מתעד את יהדות רומניה

באחד הבתים בפאתי העיר יאסי שברומניה הסתתרו בפחד בני משפחת טרקטין. זה היה בתחילת חודש תמוז תש"א (1941). הרומנים והגרמנים העלילו על היהודים שהם מאותתים למפציצים הסובייטיים. זו הייתה יריית הפתיחה לטבח אכזרי ביהודים.

שמשות דלת הכניסה נופצו. אב המשפחה התעשת במהירות ואטם את הדלת השבורה בעזרת קרשים שמצא בחצר. כשהגיעו הגרמנים אל הבית אמר מפקד הכוח לחייליו שלדעתו זה מחסן והורה להם להמשיך אל הבית הבא. הקרשים הצילו אותם. בפוגרום נרצחו קרוב לחמישה-עשר אלף יהודים הי"ד.

יהדות ברומנית

ברוך טרקטין היה אז נער בן ארבע-עשרה. אביו, ר' יעקב-קאפל, היה מעמודי התווך של חצר האדמו"ר מפאשקאן-בוהוש. ברוך שרד מאימי השואה ובשנת תש"י עלה לארץ ושימש מהנדס מכונות. אבל לרגע אחד לא שכח מאין בא. "הקדשתי מזמני יום-יום לקהילה היהודית ברומניה", מספר טרקטין.

לפני כעשרים וחמש שנה נתקל בעיתון בשפה הרומנית היוצא-לאור בארץ. "ראיתי שיש בו הכול חוץ מיהדות", הוא אומר. "פניתי אל המערכת והצעתי לכתוב טור שבועי על פרשת השבוע. המערכת נענתה ומאז הטור מופיע בקביעות. נעזרתי לא-אחת בגיליון 'שיחת השבוע', שהוא בעיניי העלון היהודי האיכותי ביותר".

רומניה מוקירה

טרקטין לא הסתפק בכתיבת טור שבועי. עם פתיחת מסך הברזל נסע לרומניה וגילה כי יהודים רבים בקהילה רחוקים מאוד מעולם של תורה ומצוות. ראשי הקהילה הציעו לו לכתוב ספר על פרשת השבוע משולב בסיפורי חסידים, בשפה הרומנית. בתוך כמה חודשים הספר יצא-לאור ונעשה מבוקש בקרב יהודי הקהילה.

ההצלחה הביאה אותו לכתוב עוד ספרי יהדות בשפה הרומנית: מילון אישי, תנ"ך, מגילת אסתר, מגילת רות ופרקי אבות. ספר על רבני רומניה העניק לו את הפרס הגדול ביותר ברומניה – 'פרס האקדמיה הרומנית'. בעקבות זאת באו פניות להוצאת הספר בעברית. ארבע שנים של עמל הולידו סדרת ספרים מושקעת, שהופיעה זה עתה בהוצאת 'מוסד הרב קוק'. "זו אנציקלופדיה מקיפה של יהדות רומניה, בת שלושה כרכים ו-1442 עמודים", מציין טרקטין, שערך את הספר עם הד"ר זאב הרשקוביץ.

מעצמה שנכחדה

"הספר מביא את סיפורה של יהדות רומניה", אומר טרקטין. "הבאתי כאן את תולדותיהם של אדמו"רים, רבנים וראשי קהילות. יש כתבות וסיפורים על 3260 רבנים ששירתו ברומניה מהמאה  ה-16, ובהם שושלות אדמו"רי רוז'ין, סדיגורה, בוהוש, שטפנשטי, פשקאן, ווסלוי, שושלת ויז'ניץ, סירעט, בויאן, אוסיאטין, סאטמר, ספינקה. פרק בספר מיוחד לסיפורי בתי-הכנסת ברומניה, ופרק אחר עוסק באדמו"רים ורבנים שנספו בשואה הי"ד, ומספרם יותר מארבע-מאות". הוא מציין את האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש, אשר הסתיר מאות פליטים בשואה, מתוך סיכון חייו.

חוקר החסידות הרב ד"ר יצחק אלפסי הוא מעורכי הספר. "לא היה כבושם הזה לא בכמות ולא באיכות", העיד.


"לא היה כבושם הזה". טרקטין והאנציקלופדיה

  פינת ההלכה ומנהג

זמן איחוד הפרשיות

שאלה: השבת קוראים בארץ-ישראל את פרשת בהר בלבד, ובשבת הבאה יקראו בחו"ל את בהר-בחוקותי, ובכך ייסגר הפער שנוצר. מדוע לא עשו זאת בפרשיות תזריע-מצורע או אחרי-קדושים?

תשובה: המנהג העתיק בארץ לפני כשבע-מאות שנה, וכן מנהג הספרדים בצפת בדורו של מרן הבית-יוסף (לפני כארבע-מאות שנה), היה להפריד את פרשיות תזריע-מצורע בארץ, כדי להתחבר עם בני חו"ל בפעם הראשונה שאפשר – בשבת פרשת מצורע, שאצלם זו תהיה פרשת תזריע-מצורע.

לעומת זה, מנהג תושבי הארץ הוותיקים בזמן הבית-יוסף היה כנהוג בימינו, להפריד את פרשיות בהר-בחוקותי. מנהג זה חוזק בספר 'תיקון יששכר' מאותו דור, וכך הוכרע בספרים רבים העוסקים במנהגי הספרדים.

ב'תיקון יששכר' מנמק, שהמנהג העיקרי הוא מנהג ארץ-ישראל, שבו חוגגים יום אחד בלבד של חג, וקיום יום-טוב שני בחו"ל הוא רק משום שחז"ל קבעו להוסיף לנהוג כ"מנהג אבותיהם בידיהם". לא נכון אפוא שייעשו העיקריים כטפלים ונגררים אחרי בני חו"ל. לכן ממתינים עד השבת השישית מפסח, כדי שיקראו הכול את פרשת במדבר לפני חג-השבועות, כמנהג הקבוע.

מתשובת המהרי"ט (רבנו יוסף די-טראני, מאותו דור), על שאלות דומות, עולה שיש עדיפות לדחיית כל שינוי ברצף הקריאה עד המועד המאוחר ביותר. לכן דוחים את ההתאמה עד פרשת בחוקותי, שאז חייבים בני חו"ל לאחד את הפרשיות, כדי שפרשת בחוקותי (שם) לא תהיה צמודה לחג השבועות, כפי הסימן שנמסר מהקדמונים בעניין זה – "מנו ועיצרו" (=יש לקרוא את פרשת במדבר, העוסקת במניין בני-ישראל, לפני חג השבועות, הנקרא 'עצרת').

מקורות: כפתור ופרח פי"ד.  שו"ת מהרי"ט ח"ב חאו"ח סי' ד. מג"א סי' תכח ס"ק ו, כף החיים שם, ו'בין פסח לשבועות' פ"ד, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)