חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1322 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת אמור, י"ב באייר ה'תשע"ב (04/05/2012)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1322 - כל המדורים ברצף
נערכים ל'הפגנה החברוּתית'
יש חדש
ה'השתקפות' שבלב כל יהודי
פסח שני
"מה הבאת"
מהי השתטחות
מסר משמים
פתיחת ההתגלות
הלוחם שכבש את מירון
מדורות ל"ג בעומר

מס' 1322, ערב שבת-קודש פרשת אמור, י"ב באייר ה'תשע"ב (04.05.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

נערכים ל'הפגנה החברוּתית'

קשה שלא להתרגש לנוכח המחזה החוזר ונשנה בכל שנה ושנה בל"ג בעומר. בכל עיר ויישוב בארץ מתכנסים יחדיו אלפי ילדים והורים, למפגן שכל-כולו קריאה לאהבת ישראל

מערכות התקשורת בישראל נתונות עכשיו בפעילות קדחתנית לקראת יום חמישי הבא, ל"ג בעומר. צוותי שידור ימוקמו בעשרות נקודות ברחבי הארץ וישדרו שידורים חיים מתוך המפגנים המרהיבים, שבהם יתכנסו מאות-אלפי ילדים ובפיהם קריאה אחת: אחדות!

הכתב מנתניה ידווח על עשרת אלפים ילדים המכונסים יחדיו, והכתב מירושלים יתאר בהתפעלות את כיכר השבת המלאה ילדי-חמד, היושבים בסדר מופתי ומקשיבים לדברי תורה. "גם באילת צועדים מאות ילדים בחוצות העיר, ובידיהם שלטים הקוראים לאהבת ישראל", יישמע הדיווח מאילת. וניידת השידור מקריית-מלאכי תספר על המגוון הרחב של הצועדים, ועל המוצגים המושקעים הנעים בראש התהלוכה.

המחיצות נופלות

טוב, זה כנראה לא יקרה, כי כאן לא מדובר ב'מחאה חברתית' אלא ב'הפגנה חברוּתית'. זוכרים איך בקיץ שעבר נפרסה התקשורת בכל מוקדי ההפגנות ברחבי הארץ ודיווחה משם בהתרגשות ובהתפעמות? לוּ היו צוותי השידור נפרסים בל"ג בעומר במוקדי התהלוכות, הייתה להם סיבה מוצדקת הרבה יותר להתפעמות.

ובאמת, קשה שלא להתרגש לנוכח המחזה החוזר ונשנה בכל שנה ושנה בל"ג בעומר. בכל עיר ויישוב בארץ מתכנסים יחדיו אלפי ילדים והורים, למפגן שכל-כולו קריאה לאהבת ישראל ולאחדות ישראל. פתאום נופלות כל המחיצות המלאכותיות. ילדים דתיים ושאינם דתיים צועדים יחדיו, קוראים פסוקים מהתורה ומאמרי חז"ל, ושמחים בשמחתו של רבי שמעון בר-יוחאי.

זכה רבי שמעון בר-יוחאי שדווקא יום ההילולא שלו – ל"ג בעומר – נעשה בפועל ליום שמצליח לאחד מאות-אלפי ילדי ישראל סביב ערכי-הנצח שלנו. זכה הרבי מליובאוויטש, שקריאתו לקיים בל"ג בעומר תהלוכות של ילדים, נתקבלה בכל תפוצות ישראל, והמוני ילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורח חיים, משתתפים בהן.

להשבית אוייב

בימים האלה מרחף בחלל האיום האיראני, ומקבלי ההחלטות נדרשים להכריע הכרעות קשות וגורליות. זה הזמן להכניס לזירת המערכה נשק 'לא-קונבנציונלי'. עכשיו הזמן להשתמש בכוחם המיוחד של ילדי ישראל, שיש בו יכולת מיוחדת לסייע לעם-ישראל דווקא בשעת צרה.

בימי גזֵרת המן, כאשר ריחפה סכנת כליה על עם-ישראל, הפעיל מרדכי היהודי את 'הנשק הסודי' הזה. הוא כינס עשרים ושניים אלף ילדים ולמד איתם תורה. דוד המלך אומר בספר תהילים: "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז... להשבית אוייב ומתנקם". על-ידי 'פי עוללים ויונקים' – תורתם ותפילתם של ילדי ישראל – ניתן 'עוז' לעם-ישראל, ובכוחו 'להשבית אוייב ומתנקם'.

את העוצמה הרוחנית המופלאה הזאת יש לרכז ביום-הסגולה הבא לקראתנו – ל"ג בעומר. זה יום זכאי, שבו זכותם של רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי מגִנה על עם-ישראל. זה יום שבו קל יותר להשיג ישועות ולהביא את התפילות לפני כיסא-הכבוד.

השנה חייבים לעשות מאמץ מיוחד שכל ילדי ישראל ישתתפו בתהלוכות ל"ג בעומר, יתאחדו יחדיו באמירת פסוקי תורה, בתפילה ובמתן צדקה. מובטחים אנו שזכותו של רבי שמעון בר-יוחאי תעמוד לנו לפטור את העולם כולו מן הדין ולהביא לכולנו ישועה והצלה, עד הישועה האמיתית על-ידי משיח-צדקנו.


ילדים בתהלוכות במודיעין־עילית ובגני־אביב. אחדות ישראל אמיתית

  יש חדש

כולנו לתהלוכות

ברחבי הארץ נשלמות ההכנות לתהלוכות הילדים המסורתיות של ל"ג בעומר. מאות-אלפי הילדים שישתתפו בתהלוכות יחזרו לבתיהם ובידם ספרון-קודש חדש, שיצא-לאור לקראת התהלוכות. השנה ראו אור שני ספרונים חדשים של סיפורי צדיקים. האחד מלב אל לב, שיחולק למגזר הכללי, והשני אורח בשבת, שיחולק בתהלוכות שיתקיימו במגזר החרדי. הסיפורים בספרונים נושאים עמם ערכים של אמונת צדיקים ואהבת ישראל.

פעילות במירון

ההילולא המרכזית של ל"ג בעומר תהיה במירון, ליד ציון רשב"י. הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, ידליק את המדורה בשעה 1:30 בלילה. בית-חב"ד במירון יפעיל אוהל מיוחד לזיכוי יהודים בהנחת תפילין, לצד מכירת ספרי חסידות במחירים מוזלים. את האוהל יאיישו כל היממה תלמידי ישיבת תומכי-תמימים בכפר-חב"ד. כמו-כן יוצב במקום מרקע ענק, ועליו יוקרנו כל היממה התוועדויות ומראות-קודש של הרבי מליובאוויטש.

שבת עם חב"ד

ארגון אשנב לחב"ד עורך בשבת הבאה, י"ט-כ׳ באייר, שבת למקורבים בכפר-חב"ד, שתעסוק בנושא: לגלות את ה'זוהר' שבך. פרטים והרשמה בטל׳ 050-2517770.

  שלחן שבת

ה'השתקפות' שבלב כל יהודי

בפרשתנו התורה מציינת את מצוות חג הסוכות ומורה: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". השמחה הזאת היא מדאורייתא. הרמב"ם מקשר את הציווי הזה עם שמחת בית-השואבה, שהייתה בחג הסוכות. על השמחה הזאת נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית-השואבה לא ראה שמחה מימיו".

שמחה זו, כפשוטה, הייתה בבית-המקדש, עם שאיבת המים בעבור ניסוך המים על גבי המזבח. ואכן, על הפסוק "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם" נאמר שהכוונה לבית-המקדש. עם זה, מנהג ישראל לערוך שמחת בית-השואבה בכל מקום, גם לאחר שחרב בית-המקדש, ואפילו בחוץ לארץ.

כמו חתימה

בעניין זה יש פתגם של אדמו"רי חב"ד: "כאשר הקב"ה אמר 'ושכנתי בתוכם' – נעשה בליבו של כל יהודי 'בית-מקדש קטן', וכאשר יהודי היה בא אל בית-המקדש בעלייתו לרגל, השתקף בית-המקדש הגדול בתוך 'בית-המקדש הקטן' שבקרבו".

השתקפות בענייני קדושה אינה דומה להשתקפות במראה, המתקיימת כל עוד מקור ההשתקפות נמצא מול המראה, ואילו כשנוטלים את המקור – מתבטלת מיד ההשתקפות. בענייני הקדושה ההשתקפות דומה לחתימה שמטביעים בחותמת. כאן, גם לאחר שנוטלים את החותמת החתימה נשארת בשלמותה. כלשון הזוהר: "דיוקנאה אשתאר בך" [=הדיוקן האלוקי נשאר בך].

משמעות רוחנית

כן הוא בעניין ההשתקפות של בית-המקדש הגדול שבירושלים בתוך 'בית-המקדש הקטן' שבלב כל יהודי: השתקפות זו כמוה כהטבעת חותמת, וגם לאחר חורבן בית-המקדש הגשמי נותרת ה'חתימה' בשלמותה, וה'השתקפות' נשארת קיימת בליבו של כל יהודי.

'השתקפות' זו ודאי שהיא קיימת במשמעות הרוחנית של ניסוך היין וניסוך המים ושמחת בית-השואבה. עכשיו, כשאין לנו בית-מקדש גשמי ומזבח גשמי, צריך כל יהודי לאתר בתוך נפשו את המשמעות הרוחנית של הדברים.

ניסוך היין – זו עבודת ה' מתוך הבנה ותענוג. ניסוך המים – זו עבודת ה' מתוך קבלת עול. שמחת בית-השואבה – זו השמחה על הזכות לעבוד את בורא העולם ולמלא את הייעוד שהועיד לנו – לעשות את העולם הזה הגשמי דירה לו יתברך.

השמחה מקרינה

ה'השתקפות' של שמחת בית-השואבה בלב כל יהודי נושאת עמה מסר עמוק יותר. חז"ל אמרו: "לא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית-השואבה". משמעות הדבר, שהשמחה הזאת מקרינה גם על סביבתו הקרובה והרחוקה של יהודי, עד שגם היא נסחפת בשמחה.

ויותר מזה: "אישה הייתה בוררת חיטים לאור של בית-השואבה". כלומר, האור היה גדול כל-כך, עד שאישה הייתה יכולה לברור חיטים בחצר ביתה מהאור הגדול. המשמעות הרוחנית היא, שיהודי מאיר את סביבתו באור בהיר וחזק כל-כך, עד שגם הזולת יוכל לברור את ה'פסולת' מתוך ה'אוכל' ולהפריד בין הדברים הבלתי-רצויים לדברים החיוביים.

(תורת מנחם כרך כד, עמ' 68, 116)

  מן המעיין

פסח שני

לעולם לא מאוחר

"איש-איש כי יהיה טמא לנפש, או בדרך רחוקה לכם, או לדורותיכם, ועשה פסח לה'" (במדבר ט,י). פסח שני מלמד כי לעולם לא מאוחר מדיי; תמיד אפשר לתקן. אף מי שהוא טמא, או בדרך רחוקה, ואפילו אם זה "לכם" – כלומר מרצונו שלו, בידו לתקן זאת.

(היום-יום)

תענוגות העולם

אם יהודי נכשל בחטא וטימא את נפשו, או שהוא "בדרך רחוקה" – שהתרחק מדרך הישר, הסיבה היא "לכם" – התמסרותו לתענוגות העולם. עליו להתוודות לפני ה' על חטאיו – "פסח" מלשון פה-סח – ולשוב בתשובה שלמה.

(אור תורה)

עבודת בעלי-התשובה

"פסח שני, חמץ ומצה עמו בבית" (רש"י). פסח ראשון רומז לעבודת הצדיקים, ולכן החמץ אסור בבל ייראה ובל יימצא, כי הצדיק אינו מתעסק כלל עם הרע, אלא דוחה ומרחיק אותו; אבל פסח שני, שנועד לתקן חיסרון מסויים, רומז לעבודת התשובה, ולכן "חמץ ומצה עמו בבית", כי בכוחו של בעל-תשובה להפוך גם את החמץ, המסמל את הרע, לטוב, בבחינת "זדונות נעשו לו כזכויות" (יומא פו).

(לקוטי שיחות) 

אין ציבור נדחים

תניא: איש-איש כי יהיה טמא לנפש ועשה פסח לה' בחודש השני. "איש" נדחֶה לפסח שני ואין ציבור נדחים לפסח שני, אלא ישחטוהו ויאכלוהו בטומאה.

(פסחים סו,ב)

כשיתחננו תבוא הגאולה

כשם שבני-ישראל הצליחו לחדש את מצוות פסח שני, על-ידי שהתחננו וביקשו "למה ניגרע", כך ברגע שבני-ישראל יתחננו ויבקשו בכל ליבם שתבוא הגאולה, יזכו לראותה מיד.

(רבי שלמה הכהן מרדומסק)

קשה בדרך

"והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" (במדבר ט,יג). איזה איש יכול להחזיק את עצמו בטהרה בעבודת ה', בלימוד התורה ובקיום המצוות? מי ש"בדרך לא היה", שכן בשעה שהאדם מיטלטל בדרכים קשה להיות ירא ושלם כמו בבית.

(החוזה מלובלין)

טענת בעלי-העסק

פסח, מלשון דילוג וקפיצה, מורה על עבודתם של 'יושבי אוהל', שהם למעלה מהעולם. לעומתם, יהודים בעלי-עסק, השרויים בתוך ענייני העולם, טוענים: "למה ניגרע?!", מדוע נבצר מאיתנו לשבת יומם ולילה באוהלה של תורה. התשובה היא שדווקא ליהודים האלה ניתן פסח שני, כלומר דרגה נעלית עוד יותר, כי הם מסוגלים לגלות אלוקות בתוך העולם הגשמי ולעשות אותו דירה לקב"ה.

(שיחות-קודש)

לחדש בתורה

כשם שבני-ישראל פעלו את מצוות פסח שני בטענת "למה ניגרע", כך אפשר לחדש בתורה על-ידי בקשה זו. יהודי צריך להתחנן ולבקש מדוע לא יינתן גם לדור היתום שלנו לחדש בתורה כפי שזכו ה'ראשונים כמלאכים', ואז יקבל סיוע מלמעלה, שעל-ידי יגיעה בתורה כפי יכולתו יזכה לחדש בתורה ולכוון לאמיתתה של תורה.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

"מה הבאת"

כאשר רבי הילל ליכטנשטיין מקולומיי היה אברך צעיר, נתן לו חותנו סכום כסף ושלח אותו עם כמה סוחרים לפרשבורג, כדי שיעסוק במסחר. בבואם לשם יצאו השכם בבוקר אל השוק, ואילו הוא החל להתכונן לתפילה והתפלל באריכות. כשסיים להתפלל הודיעו לו הסוחרים שכבר הגיע הזמן לחזור...

בשובו אל ביתו התגודדו סביבו ילדיו ושאלו: "אבא, מה הבאת?". בשומעו זאת, התעלף. בני-ביתו נבהלו וסברו שאולי גנבו את כל רכושו.

כשהתעורר מעלפונו אמר: "נסעתי לזמן קצר לעיר אחרת, ומיד בשובי שואלים אותי 'מה הבאת?'. חשבתי בליבי, מה ישאלו למעלה בשובי מהנסיעה הארוכה אל העולם הזה, ומה אענה אז?!".

  פתגם חסידי

מהי השתטחות

"כשהייתי בארץ-הקודש שמעתי אנשים אומרים: 'הייתי כבר אצל רשב"י, עכשיו אני הולך אל רבי אלעזר'. אם אומרים זאת בתמימות – זהו עניין ההשתטחות"  (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

מסר משמים

הסיפור מתחיל בשעה שהרב אליהו (אלי) ונחוצקר, כיום מנהל הישיבה התיכונית בקריית-אתא, היה ילד בכיתה ו. המורה שלו סיפר לתלמידים סיפור שזיעזע אותם ונחרת בליבם. זה היה סיפור מרטיט שהתהלך בימים ההם בציבור.

באותה שנה, בל"ג בעומר, אירעה תאונת-דרכים מחרידה בכביש העולה למירון. משאית, שהסיעה את תלמידי ישיבת פרשבורג אל הילולת רבי שמעון בר-יוחאי, התהפכה. כמה מבחורי הישיבה נהרגו, והאחרים נפצעו, מקצתם קשה מאוד.

חברים ובני משפחה לא חדלו מלפקוד את מיטת חוליו של אחד הבחורים הפצועים. מצבו נחשב אנוש. הוא שכב במחלקת טיפול נמרץ, מחוסר הכרה. חבריו עשו משמרות להיות עמו, ובד-בבד ארגנו קבוצות של אומרי תהילים לרפואתו.

בוקר אחד התעורר הבחור הפצוע. שמחתם של הוריו ושל חבריו הייתה גדולה, וכולם היו מלאי הודיה ושבח לקב"ה. הרופאים ובני המשפחה ניסו לדובבו ולשוחח עמו, אולם הבחור לא הגיב מיד. נדמה היה שהתעורר מחלום עמוק ועדיין היה נתון לרישומו.

עבר זמן-מה עד שפתח הפצוע את פיו. הוא אמר שחשוב לו מאוד לספר דבר-מה, אך קודם לכן הוא רוצה לשמוע מה שלום חבריו שנסעו עמו ברכב. אחרי התלבטויות רבות סופר לו בזהירות על תוצאותיה הקשות של התאונה, ועל פטירתם של חבריו הטובים.

דמעות זלגו מעיניו וחנקו את גרונו. לבסוף התגבר והחל לספר:

בשעה ששכב מחוסר הכרה ראה את אחד הנספים בתאונה, חברו הטוב בישיבה, שעמו למד 'חברותא' בקביעות. היה ברור לו שהלה נהרג, שכן הוא, הבחור הפצוע, שאל אותו: "היכן אתה שם, למעלה?".

הבחור הנפטר השיב כי הוא נמצא במחיצתו של רש"י. לתמיהת הפצוע במה זכה לכך, ענה הנפטר כי הקפיד מאוד לקרוא בכל שבוע את הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום ואחד רש"י, היינו עם פירוש רש"י על כל הפרשה.

"באתי לבשר לך", המשיך הנפטר, "כי אתה תחלים ותצא בריא מהפציעה הקשה, אולם זאת בתנאי..."

"מה התנאי?", שאל הפצוע בחזיונו, והנפטר ענה: "אם תקבל עליך לפרסם ברבים מכאן ולהבא את חשיבות הקריאה של שניים מקרא ואחד תרגום עם פירוש רש"י של הפרשה כולה".

"מובן שהסכמתי, ואז התעוררתי", סיים הפצוע את דבריו הפלאיים באוזני הנוכחים המשתוממים.

בשעתו הסיפור הזה הִכה גלים ועבר מפה לאוזן בקרב ציבור לומדי התורה ושומרי המצוות, ואף מחוצה לו.

שנים רבות עברו. בשנת תשנ"ז חל ל"ג בעומר במוצאי שבת. כבר בימים שקודם השבת מילאו המונים את ציונו של רשב"י ואת אזור מירון כולו. חדרי הנופש ובתי-ההארחה למיניהם, ואף מקומות הלינה המאולתרים, היו תפוסים עד אפס מקום.

בצהרי יום שישי, בשעה מאוחרת יחסית, באה למירון מירושלים קבוצה מתלמידי ישיבת פרשבורג, והם חיפשו מקום להתאכסן בו. לאחר שכל מאמציהם למצוא מקום מסודר עלו בתוהו, ניסו האורחים לדפוק על דלתות התושבים במושב מירון, בתקווה שמישהו מהם יסכים לארח אותם.

רצתה ההשגחה והם התדפקו על דלת ביתו של הרב אליהו ונחוצקר, שהוא גם בעל משק במושב מירון. התלמידים, ובראשם מבוגר אחראי, פנו בתחינה אל בעל-הבית שיכניסם אל ביתו למשך השבת. "אין לנו ברירה", חזרו ואמרו, "לחזור לירושלים כבר לא נוכל בשעה כזאת".

כדרכם של בני אברהם אבינו, קיימה בהם משפחת ונחוצקר הכנסת אורחים מלאה, על-אף גורם ההפתעה והקושי בארגון. הקבוצה זכתה ליהנות מסעודות שבת ומלינה נוחה ביד רחבה.

במוצאי שבת התארגנה הקבוצה לעלות אל ציונו של רשב"י, אולם אז גילו כי אין בידם שמן בעבור ההדלקה על הציון. הם שאלו את בעל-הבית אם יוכל לתת להם שמן. האיש בדק ומצא ליטר אחד בלבד של שמן, ואותו נתן בידיהם.

הקבוצה הודתה לו על הנדיבות ועל האירוח בשבת כולה, ואף הביעו את רצונם להתפלל על הציון בעבורו ובעבור בני משפחתו. הם פנו לצאת מן הבית, ופתאום נזכר הרב ונחוצקר כי לפני שנים קיבל מֵכל ובו שמונה-עשר ליטר שמן מאחד מערביי הסביבה, ומאז המֵכל שוכן במחסן כאבן שאין לה הופכים. מיד רץ להביא את הפח מהמחסן ומיהר למסור אותו להם.

השתדלותו ורצונו הטוב הרשימו מאוד את חברי הקבוצה, ושוב הודו לו על הכול ובמיוחד על המחווה האחרונה. כשנפרדו שאל הרב ונחוצקר את האיש המבוגר מאיזו ישיבה באו. "מישיבת פרשבורג בירושלים אנו, ואני אחד מצוות הישיבה", ענה האיש והוסיף לשאול: "האם שמעת אי-פעם על הישיבה הזאת?".

הרב ונחוצקר לא היה צריך לאמץ את מוחו רבות, שכן הסיפור ששמע בתור ילד נחקק היטב בליבו. "ודאי", ענה לאיש, והחל לספר את כל אשר זכר מסיפור התאונה, הפצוע שהחלים, ופרסום לימוד שניים מקרא ואחד תרגום עם רש"י.

למשמע דבריו אורו פניו של האיש, והוא אמר במפתיע: "אם-כן, זכיתי שהדברים אכן התפרסמו כראוי. אני אותו בחור פצוע"...

(סיפר הרב אליהו ונחוצקר)

  לומדים גאולה

פתיחת ההתגלות

רבי שמעון בר-יוחאי פתח את שלב ההתגלות של פנימיות התורה, ויש קשר הדוק בין גילוי זה לבין הגאולה. בספר הזוהר ('רעיא מהימנא' פרשת נשא, חלק ג, עמ' קכד,ב) נאמר: "בגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמים" (=בזכות שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים, שהוא ספר הזוהר, יֵצאו עמו מהגלות ברחמים). ואכן, לימוד פנימיות התורה נחשב אחד האמצעים החשובים לזירוז הגאולה וההכנה לקראתה.

הקשר בין גילוי פנימיות התורה לבין הגאולה אינו בבחינת 'סגולה', כעין פעולה 'שמימית' נסתרת. כאשר מבינים את מהותה של הגאולה, ברור שהקשר בינה לבין גילוי הנסתר ישיר בתכלית. הגאולה היא המשך ישיר לגילוי פנימיות התורה, והיא משלימה תהליך זה במלוא העוצמה.

ההסתר יוסר

מהותה האמיתית של הגאולה היא – "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" (ישעיה מ,ה). וכן: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (שם יא,ט). זו בעצם הגאולה - גילוי האמת האמיתית והפנימית של כל דבר. יוסר סופית ההעלם וההסתר שמכסה כיום את האמת, והיא תיראה בגלוי בעיני בשר.

כל השינויים שיתחוללו בעולם בימות המשיח יהיו תוצאה טבעית ומתחייבת מגילוי האמת. כאשר הכול יראו בעיניהם שהקב"ה הוא המהות האמיתית של כל המציאות, ממילא "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" (כלשון הרמב"ם בסיום ספרו). כאשר כל הגויים יראו בגלוי שהיהודים הם "כוהני ה'" ו"משרתי אלוקינו" (ישעיה סא,ו) - מובן שלא יפגעו בהם לרעה, ולהפך, ישתוקקו לסייע לעם-ישראל. כשכל אדם יראה את האמת, שהזולת אינו חי על חשבונו וכי שלמותו של הזולת היא גם שלמותו שלו - מובן שלא יהיו מלחמות ושנאות ולא קנאה ותחרות. כל אלה תוצאה מתבקשת מגילוי האמת.

העולם מתכונן

הכנת העולם לקראת הגאולה החלה עם התגלות פנימיות התורה, על-ידי רבי שמעון בר-יוחאי, מחבר ספר הזוהר. הוא פתח את ה'צינור' של פנימיות התורה, וממנו מתחיל תהליך הגילוי של אור הנסתר, שיגיע לשיאו בזמן הגאולה.

אלא שבימי רבי שמעון בר-יוחאי עדיין לא היה העולם בשל לגילוי אמת זו. לכן הגילוי היה מוגבל ביותר - לחוג מצומצם של אישים בעלי שיעור-קומה מיוחד. אולם ספר הזוהר עצמו מנבא (בראשית קיח,א) שכאשר יתקרבו ימות המשיח תתגלה חכמת הנסתר בהיקף רחב, עד שאפילו ילדים קטנים יֵדעו סודות כמוסים.

תהליך זה היה הדרגתי. בתחילה הייתה פנימיות התורה ידועה ליחידי-סגולה בלבד. אחר-כך, כשהחלו להתקרב ימות המשיח, בא האריז"ל והחל להפיץ את תורת הנסתר במידה רחבה יחסית, ואמר שכבר "מותר ומצווה לגלות זאת החכמה". אולם עדיין נשארו הדברים נחלתו של חוג מצומצם.

אחרי-כן, כאשר הגיע 'חצות' של האלף השישי והחל להתנוצץ אור הגאולה, הגיע גם הזמן לגלות את פנימיות התורה בהיקף רחב יותר. אז פתח הבעש"ט את אור הנסתר לכל העם, ואִפשר לכל יהודי לטעום מהאור הגנוז של הגאולה, ובכך להתכונן בפועל ממש לגאולה המתקרבת. הבעש"ט גם גילה שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך - מעיינות החסידות - חוצה".

ועכשיו, כאשר מעיינות החסידות כבר נפוצו בכל רחבי תבל, ודאי שכבר העולם מוכן לגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

הלוחם שכבש את מירון

ימי מלחמת השחרור, שנת תש"ח (1948). חיילי חטיבה שבע, שלחמו באזור הצפון, נערכו לכיבוש הכפר הערבי מירון. להפתעתם גילו כי הערבים ברחו עוד קודם בוא הצבא. כשנכנסו לציון רבי שמעון בר-יוחאי שמחו לראות כי הערבים לא פגעו בציון הקדוש, אולם בהמשך גילו כי קצה מצבת התנא האלוקי – שבור ופגום.

בשיחות עם השבויים נודע כי הערבים ניסו להרוס את המצבות של רשב"י ובנו רבי אלעזר. הערבי שהנחית את המכה הראשונה על הציון החל לזעוק מכאבים, חבריו נבהלו וההרס הופסק. החיילים היהודים ניסו לחפש אבן שתשלים את המצבה. כשמצאו אבן גילו כי זו החתיכה שנשברה מהמצבה והושלכה החוצה.

הילולא ראשונה

הרב יעקב טננבוים היה לוחם צעיר בחטיבה. הוא נולד בטורנה שבסלובקיה בשנת תרפ"ד (1923), נצר למשפחת רבנים מיוחסת. בבחרותו נשלח לישיבה בפאקש שבהונגריה, וזכה ללמוד בחברותא עם האדמו"ר מערלוי. בשואה איבד את רוב בני משפחתו, והוא עצמו ניצל בניסים גדולים מהמחנות.

לאחר המלחמה עלה על אניית המעפילים 'אקסודוס'. הבריטים החזירו אותה לקפריסין ומשם לגרמניה. בתחילת חודש אייר תש"ח הצליח טננבוים להגיע לארץ-ישראל וגוייס מיד לצבא. "לאחר כיבוש מירון, הציע אחד החיילים בחטיבה, ר' יוסי גלילי ז"ל, ליישב את המושב", מספר הרב טננבוים. "בל"ג בעומר תש"ט כבר ערכנו במקום סעודה גדולה לכבוד רשב"י".

מתיישבים במירון

הוא זוכר היטב את הימים ההם: "זה לא היה פשוט. היה צריך לנקות את כל השטח ממוקשים. בל"ג בעומר הייתה התלהבות גדולה וכל הלילה רקדנו ושמחנו. באותו לילה היה ברור כי תוקם התיישבות במירון. גלילי הציע לחיילים הדתיים שבפלוגה להירשם להתיישבות. כך הקמנו למעשה את היישוב מירון".

הסוכנות היהודית צירפה אל החיילים קבוצת עולים מרומניה, וזה היה הגרעין הראשוני של היישוב. מאז מתגורר הרב טננבוים במירון, נצר יחיד למקימי היישוב. חתנו, הרב מרדכי הלפרין, משמש יו"ר ועד היישוב, ונכדו הרב יוסי הלפרין משמש שליח חב"ד במקום.

חצי מיליון חוגגים

הרב טננבוים מספר על ימי הבראשית: "הסוכנות הקימה כמה בתים קטנים תחת ציון רשב"י, ולידם נבנו לולי עופות קטנים, לפרנסת התושבים. עבדנו כל היום בייעור, שתלנו את כל היערות שאתם רואים כיום סביב הציון. בהמשך הכשרנו את המקום שיהיה ראוי למגורים. למעשה, הכנו את התשתית המקצועית להקמת היישוב".

קשה כיום לדמיין את מירון בל"ג בעומר בלי מאות-אלפי החוגגים, אבל בל"ג בעומר הראשון לאחר שחרור המקום השתתפו כמה מאות בני-אדם בלבד. "לא חלמנו שזה יגיע לממדים הגדולים של היום", אומר הרב טננבוים בהתרגשות. "משנה לשנה הציבור גדל והלך בקצב מדהים". השנה המשטרה צופה שיבואו למירון כחצי מיליון בני-אדם. "כן ירבו ושהחגיגה תגדל ותלך, עד ביאת משיח-צדקנו", מאחל הרב טננבוים, זקן מושב מירון.


כך הקמנו את מירון. הרב יעקב טננבוים

  פינת ההלכה ומנהג

מדורות ל"ג בעומר

שאלה: מה מקור המנהג להדליק מדורות בליל ל"ג בעומר?

תשובה: מנהגים שונים הונהגו בקהילות ישראל לכבודו של התנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי, שבהם שלובים קריאת מאמרי זוהר (ולימוד פנימיות התורה בכלל) עם שירת פיוטים בשבחו של התנא, הדלקת נרות ושמחה של מצווה, כפי שציווה רשב"י לשמוח ביום זה.

ההדלקה על ציון רשב"י במירון היא מנהג עתיק, שנהגו בו גדולי ישראל, עם השמחה שם ברוב עם. המנהג כבר מתועד על-ידי רבי עובדיה מברטנורה, במכתבו משנת רמ"ט (1489). מהטעמים שנאמרו בו:

א) כמנהג ישראל להדליק נר נשמה, על-פי הפסוק "נר ה' נשמת אדם".

ב) ביום פטירתו גילה רשב"י לתלמידיו את סודות התורה, כמסופר ב'אידרא זוטא' שבזוהר. כל אותו היום לא נפסקו האור והאש מן הבית. ואף היום עצמו התארך, ולא הייתה רשות לשמש לשקוע עד שסיים רשב"י לגלות את סודותיו, שאז עלתה נשמתו למרום. וזה האות כי כל האורות בטלים ומשמשים את האור הגנוז לצדיקים.

ג) שבעת שבועות הספירה הם כנגד שבעת הקולות ("קול ה'..." שבתהילים פרק כט), והשבוע החמישי (ספירת ה'הוד') הוא כנגד "קול ה' חוצב להבות אש". לכן ביום ל"ג בעומר, בספירת 'הוד שבהוד', מרבים באור.

בד-בבד עם הדלקה זו נהגו להרבות בהדלקות לכבוד רשב"י בירושלים, בחברון ובמקומות רבים בארץ-ישראל. בקהילות ישראל נהגו להרבות בנרות בבתי-הכנסת לכבודו.

מן הראוי לדאוג שבכל אתר ואתר ייעשו המדורות כשמחה של מצווה, מתוך הסבר מתאים לנוער ולעם בדבר מהות היום ותורתו של רשב"י.

מקורות: זוהר ח"ג רצא,ב. בני יששכר, אייר, מאמר ג אות ו. ספר השיחות תרצ"א עמ' 330. בין פסח לשבועות פי"ח. טעמי המנהגים עמ' רנב. ספר התודעה, חודש אייר.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)