חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1314 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת כי-תשא, ט"ו באדר ה'תשע"ב (09/03/12)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1314 - כל המדורים ברצף
בשם הקִדמה נסוגים לאחור
יש חדש
איך הותר לאהרון להיות כוהן גדול?
פורים
אפשר לסמוך עליהם
חוטא וקמצן
צדיקים במבחן
ריח של משיח
החיים זה לא משחק
קריאת מעשה העגל

מס' 1314, ערב שבת-קודש פרשת כי-תשא, ט"ו באדר ה'תשע"ב (09.03.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

בשם הקִדמה נסוגים לאחור

עכשיו רוצים להפעיל גם תחבורה ציבורית בשבת. ומי בדיוק יפעיל אותה? מי יהיו הנהגים והמכונאים והסדרנים ומבקרי הכרטיסים?

החלטתה של עיריית תל-אביב לתמוך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבתות נתפסת כאקט של קִדמה. כדאי לברר אם אמנם יש כאן קִדמה או שמא זו נסיגה גדולה לאחור.

בימי קדם בני-אדם עבדו כל ימות השבוע. המושג יום מנוחה שבועי היה זר ומוזר. שנים רבות לעגו אומות-העולם לעם-ישראל על שהוא משבית את העבודה יום שלם בשבוע. עם בזבזן, כינו אותנו. ובאמת, ככה זה נראה בעיניים חומרניות. השבתת הפועלים, העבדים והבהמות ממלאכתם יום תמים בשבוע – משמעותה אובדן של כחמישה-עשר אחוזים מהתפוקה.

עברו שנים וגם העולם הלא-יהודי אימץ את רעיון יום המנוחה. הכול הכירו בצורך להתנתק אחת לשבוע מדאגות הפרנסה ומטרדות העבודה. מדינות רבות אף עברו לחמישה ימי עבודה בשבוע. זו המגמה של הקִדמה.

לחץ כלכלי

אבל אצלנו, דווקא החוגים ה'נאורים' וה'מתקדמים' מנהלים מאבק להרס השבת – לא רק במובן של "יום מנוחה וקדושה", אלא אפילו כיום מנוחה פשוט. הם חותרים להפוך את השבת ליום עבודה לכל דבר. הנסיגה לאחור מוצגת כקִדמה וכנאורות.

הגידול המואץ בפתיחת מקומות מסחר בשבת כבר יצר בפועל מציאות שבה רבבות יהודים נאלצים לעבוד ביום השבת. רבים מהם עושים זאת באין-ברירה, רק כדי שלא לאבד את מקום עבודתם. כך מופעל במדינת היהודים לחץ כלכלי על יהודים לעבוד בשבת.

עכשיו רוצים להפעיל גם תחבורה ציבורית בשבת. ומי בדיוק יפעיל אותה? מי יהיו הנהגים והמכונאים והסדרנים ומבקרי הכרטיסים? הפעלת תחבורה ציבורית בשבת פירושה עוד עשרות-אלפי יהודים שייאלצו לעבוד בשבת. הם יקבלו כמובן 'תוספת שבת', דבר שיגביר את הלחץ לעבוד שבעה ימים בשבוע. אח, איזו קִדמה! ממש ימות המשיח.

זו אפוא "התקווה בת שנות אלפיים" – העם היהודי, שקיבל מהקב"ה את המתנה היקרה ששמה שבת, ושמר עליה במסירות-נפש במשך כל הגלות הארוכה, מנפץ אותה לרסיסים דווקא במדינתו העצמאית, והופך אותה ליום עבודה לכל דבר. הכול בשם ה'קִדמה'.

מי ישלם את המחיר

מה שמניע את כל התהליכים האלה הוא להט המלחמה בדתיים, אבל מי שישלם את המחיר לא יהיה הציבור הדתי. יהודים שומרי מצוות יוסיפו לשמור שבת, ולכל היותר יפליטו אנחה על הרס השבת במדינת היהודים. את המחיר האמיתי ישלם הציבור שאינו שומר מצוות. הוא ימצא את עצמו בלי הדבר הנפלא הזה שנקרא שבת. זה יהיה עוד יום רגיל של עבודה, קניות, מוסכּים ואדי דלק.

בכל ליל שבת אנחנו אומרים בתוך הפיוט 'לכה דודי' את המילים "לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה". השבת היא מקור השפע והברכה של כל השבוע. האוּמנם אנחנו רוצים להרוס לעצמנו את מקור הברכה? לא חבל?


השבת - המתנה היקרה שקיבלנו (צילום: מנדי הכטמן, 'יהדותון')

  יש חדש

מגילה ללא הפסקה

בימי הפורים מפעילים בתי-חב"ד ברחבי הארץ מוקדים מיוחדים לקריאת המגילה ברצף. במקומות רבים מוקמים אוהלים מיוחדים שבהם יקראו את המגילה שוב ושוב, כדי לאפשר להמוני בית-ישראל לקיים את מצוות קריאת המגילה. באוהלים האלה יוכנו מראש כיפות, חוברות של מגילת אסתר, רעשנים ועוד. בכמה מקומות יקבלו המשתתפים אחרי קריאת המגילה שקיות של 'משלוחי מנות' ומטבעות ל'מתנות לאביונים', כדי שיוכלו מיד לקיים עוד שתיים ממצוות היום.

קמחא דפסחא

מיד אחרי פורים פותחים בתי-חב"ד ברחבי הארץ במגבית 'קמחא דפסחא' המסורתית. לנוכח המצוקה הגוברת הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, כדי לשמח את לב המשפחות הנזקקות ולאפשר להן לערוך את חג-הפסח כראוי. פרטים בבתי-חב"ד.

'אחים' של 'צודיק'

צודיק גרינוולד, ששמו היה מוכר עד כה בעולם החזנות, מגיש את תקליטו החדש – אחים. עשרה שירים, שהולחנו בידי יוסי גרין, בביצוע סוחף ומרגש. טל' 1-700-704120.

סדרה לטף

סדרה בת שנים-עשר ספרונים, מודפסים על בריסטול עבה, מגישה את סיפורי התורה וחז"ל לטף. עריכה: דב לוריא. איורים: רחלי דוד. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site .

  שלחן שבת

איך הותר לאהרון להיות כוהן גדול?

פרשתנו מספרת על חטא העגל, שאירע לאחר שמשה רבנו בושש לרדת מההר. התורה מספרת על מעורבותו של אהרון בפרשה הזאת. הוא ביקש מהעם להביא לו את תכשיטי הזהב של הנשים והילדים, יצר את העגל מהזהב שנמסר לידיו, ואף "ויִבֶן מזבח לפניו".

אמנם כל מעשיו נעשו מתוך כוונה חיובית. הוא ביקש לעכב את העם, שהיה להוט למצוא תחליף למשה רבנו, כפי שאמרו לו: "קום עשה לנו אלוקים". תקוותו הייתה שיצליח לדחות את הדברים, ובתוך כך יחזור משה, אך בפועל הוא יצר את העגל ובנה את המזבח ששימש לעבודה זרה!

קירוב אהרון לכהונה

הדבר מעורר שאלה גדולה: ההלכה קובעת שכוהן שעבד עבודה זרה, אסור לו לעבוד במקדש. אם-כן, כיצד אהרון, שבנה מזבח לעבודת העגל (פעולה המוגדרת שימוש לעבודה זרה), נבחר על-ידי הקב"ה להיות כוהן במקדש, ואף לשמש כוהן גדול?

התשובה רמוזה בדברי רש"י בפרשה הקודמת. הקב"ה מצווה את משה: "ואתה הַקְרֵב אליך את אהרון אחיך... לכהנו לי". זה ציווי למשה לקרב את אהרון אליו, ומכיוון שמשה היה בדרגת כוהן, הרי על-ידי שקירב אליו את אהרון – נתקדש גם אהרון בקדושת הכהונה ונעשה כוהן. על כך מציין רש"י: "לאחר שתגמור מלאכת המשכן".

עדיין לא נתקדש

האיסור על כוהן ששימש לעבודה זרה לעבוד במקדש חל רק על מי ששימש לעבודה זרה בהיותו כוהן. אם בשעה ששימש לעבודה זרה עדיין לא היה כוהן, אין הדבר מונע ממנו את האפשרות להתקדש בקדושת הכהונה.

משה נצטווה לקרב אליו את אהרון ולקדש אותו בקדושת הכהונה רק "לאחר שתגמור מלאכת המשכן". נמצא שבשעה שאהרון בנה את המזבח בעבור העגל – עדיין לא היה כוהן, ועדיין לא נתקדש בקדושת הכהונה. לכן היה יכול להיות כוהן במשכן ואף כוהן גדול.

הקרובים אל הנשיא

הציווי "ואתה הקרב אליך את אהרון" שציווה הקב"ה את משה נושא עמו הוראה נצחית בכל דור ודור. משה היה הרועה של כל בני-ישראל, ובכל-זאת נצטווה לקרב אליו במיוחד את אהרון ובניו, כדי שיעסקו בעבודת המשכן בעבור עם-ישראל כולו.

נשיאי ישראל בכל דור ודור מעניקים חיוּת לכל אחד ואחת מעם-ישראל, ובכל-זאת הם מצוּוים "ואתה הקרב אליך": מתוך כל ישראל הם מעניקים שפע מיוחד לקרובים אליהם ולמי שמסתפחים ל'צבא השם', כדי להפיץ את אור התורה ואת הדרכת נשיאי ישראל לכל העם כולו, בדוגמת הכוהנים שעבדו במשכן בעבור כל ישראל. ראשי ישראל כבר סיימו את 'מלאכת המשכן', בתוך כל אחד ואחד מישראל, וכל מה שנותר ל'כוהנים' הוא לגלות את ה'משכן' שכבר קיים בליבו של כל יהודי.

(לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 176)  

  מן המעיין

פורים

יהודי – יחידי

"איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי" (אסתר ב,ה). למה נקרא שמו יהודי, והלוא ימיני הוא? לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם, לפיכך נקרא יהודי, לומר 'יחידי'.

(מדרש רבה)

יהודי גם בשושן

מרדכי היה יהודי לא רק בביתו או בבית-המדרש, אלא "יהודי היה בשושן הבירה" – גם בעיר, ברחוב, התנהג כיהודי. זה פירוש הפסוק (שיר השירים) "ייתנך כאח לי... אמצאך בחוץ אֶשָׁקְךָ" –  גם כשתהיה בחוץ אֶשָׁקְךָ ולא אתבייש בך.

(רבי יהונתן אייבשיץ)

העם כולו 'עם מרדכי'

"כי הגידו לו את עם מרדכי" (אסתר ג,ו). אמרו להמן שעליו לדעת כי כל העם שסביב מרדכי הוא "עם מרדכי" – עם שמתנהג בדרך של "לא יכרע ולא ישתחווה".

(הרבי מליובאוויטש)

הדת מצווה להיבדל

"ודתיהם שונות מכל עם" (אסתר ג,ח). "ודתיהם", מצוות דתם מחייבת אותם ל"שונות מכל עם" – להיות שונים מכל העמים האחרים.

(רבי בונם מפשיסחה)

כשיהודי מתנהג כראוי

"אם מזרע היהודים... נפול תיפול לפניו" (אסתר ו,יג). אם יהודי מתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג, ואין הוא כורע ומשתחווה להמן – כי-אז ודאי ש"נפול תיפול לפניו".

(שיחות קודש)

תחפושת מהמגילה

"ורבים מעמי הארץ מתייהדים" (אסתר ח,יז). לסעודת פורים אצל רבי חיים מצאנז נכנס פעם אחת יהודי מקלי-הדעת בעיר, שהתחפש לרבי, חבש שטריימל לראשו ולבש בגדי אדמו"ר. הגיב הצדיק: "זה באמת נוסח פורים, ככתוב 'ורבים מעמי הארץ מתייהדים'".

מסרה את נפשה

"רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (אסתר ד,יד). אסתר הייתה יכולה להרגיש שלמה עם עצמה ועם השיקולים המונעים ממנה לפעול. גם מרדכי ידע בוודאות ש"רווח והצלה יעמוד ממקום אחר". ובכל-זאת סיכנה אסתר את חייה למען עם-ישראל. לכן זכתה שהמגילה נקראת על שמה – 'מגילת אסתר'.

(לקוטי שיחות)

מיגון לשמחה

"והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום-טוב" (אסתר ט,כב). עניינו המיוחד של חודש אדר הוא שהשמחה בו היא על שהחודש נהפך "מיגון לשמחה", שאז השמחה היא ביתר שאת וביתר עז. לכן שמחת פורים היא "עד דלא ידע", כי כאשר באים אל השמחה מתוך מצב של הפך השמחה, השמחה גדולה מאוד.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

אפשר לסמוך עליהם

שאלו פעם אחת את רבי אייזל חריף, רבה של סלונים, מדוע לא נאמר במפורש בתורה ש"המבזבז (לצדקה) – אל יבזבז יותר מֵחוֹמֶש", כפי שהתורה מזהירה בעניין מצוות 'מחצית השקל': "העשיר לא יַרבה".

השיב רבי אייזל:

"המגבית של 'מחצית השקל' נעשתה בפומבי, לעיני כול, ושם היה חשש שמא העשירים יבקשו להפגין לעין הציבור את מידת פזרנותם לצדקה וירצו לתת יותר ממחצית השקל. לכן ראתה התורה צורך להזהיר שלא יוסיפו על מחצית השקל. לעומת זה, בצדקה רגילה, הניתנת בצנעה, לא היה צורך להזהיר ולכתוב במפורש שאין לבזבז יותר מחומש. אפשר לסמוך על בעלי הממון שבעניין זה לא ימהרו לעבור גם על הוראה הכתובה בדברי חז"ל"...

  פתגם חסידי

חוטא וקמצן

"מעדיף אני את החוטא על פני הקמצן. החוטא מתחרט אחרי מעשה החטא, ואילו הקמצן חוטא ונהנה על שכספו נשאר בידו" (בעל חידושי הרי"ם)

  מעשה שהיה

צדיקים במבחן

נקישות רמות נשמעו על דלת ביתו של גביר העיירה, הסמוכה לעיר רַדומסק. בפתח עמדו נציגי המורדים הפולנים וביקשו לדבר עם הגביר בדחיפות. הגביר נעתר לפגוש אותם בחוסר רצון, אך כששמע את דרישתם, ענה להם בלאו מוחלט. הללו יצאו מהבית בזעם, מפזרים איומים רבי-משמעות.

זה קרה לפני יותר ממאתיים וחמישים שנה. לאחר שנים של כיבוש פולין בידי הרוסים התעוררו בני העם הפולני והרימו את נס המרד. ההתארגנות המחתרתית צברה כוח רב, והפילה את חיתתה על כל התושבים. לעומת זה, האזרחים הרוסים, והיהודים בתוכם, לא אהדו את המורדים, ונמנעו מלסייע להם.

המורדים שבאו אל הגביר דרשו ממנו לפתוח בעבורם את אוצרות התבואה והיין ואת מחסני המזון שברשותו. הם טענו כי מצרכי המזון נחוצים לאספקה בעבור הכוחות המורדים. הם אף הזהירו אותו כי סירובו נתפס בעיניהם כהכשלת המרד, והתוצאות יהיו בהתאם.

עברו כמה ימים והמורדים מימשו את איומיהם. הגביר נלקח בידי כוחות המורדים. הוא הועמד למשפט מהיר ודינו נחרץ למוות. היה ברור לכול כי המורדים מסוגלים להוציאו להורג בכל רגע.

בניו של הגביר היו שבורים מהצרה שניחתה על ראשם. הם מיהרו לצאת אל הצדיק רבי שלמה הכוהן מרדומסק, בעל 'תפארת שלמה', אשר נודע בסיפורי המופת שנקשרו בשמו. הם פרצו בבכי על אביהם הנתון בסכנת חיים, אולם הצדיק הורה להם להפסיק מבְּכוֹת: "למה אתם עושים מזה עניין גדול כל-כך?!", שאל. "אביכם יחיה ובקרוב ישוחרר. לכל היותר יסתכם הדבר בתשלום כסף".

הבטחת הצדיק הרגיעה את הבנים, והם שאלו בהיסוס: "מה עלינו לעשות?". השיב הצדיק: "עליכם לגשת אל ראש המורדים ולבקש ממנו לשחרר את אביכם". בניו של הגביר קיבלו את ברכתו ויצאו לדרכם.

לא קל היה להשיג פגישה עם מנהיג המורדים היהיר. רק לאחר מאמצים רבים הצליחו להתייצב לפניו. עם זאת, האיש קיבל את פניהם בסבר פנים יפות, והדבר היה לפלא. הבנים ניסו לשכנע אותו כי החשדות המיוחסים לאביהם אינם נכונים. המנהיג לא קיבל את טענתם, ובקול תקיף שאל: "וכי לדעתכם דן אותו בית-הדין על לא-דבר? הוא סירב לסייע לכוחותינו, וזו עבֵרה חמורה ביותר".

בטרם הספיקו הבנים לענות שינה פתאום ראש המורדים את טעמו, כאילו התרכך מעט, ואמר: "לפטור אותו מעונש אי-אפשר, אולם אסכים לשחררו תמורת כופר. עוד היום עליכם להביא לכאן שלושים אלף רובל".

מאושרים מהתפנית החדה הביעו בני הגביר מיד את נכונותם להביא את הכסף. אף שזה היה סכום עתק, במה נחשב הכסף לעומת הצלת חיי אביהם ממוות. עוד באותו יום מסרו את הסכום המלא לידי ראש המורדים.

כאשר האב המשוחרר שמע מבניו כי עצת הרבי מרדומסק היא שהביאה לידי הצלתו, פנה מיד לרדומסק, להודות לרבי. נהרה של שמחה שרתה על פני הצדיק כשקיבל את פני הגביר. "הודו לה' כי טוב", קרא, אך לפתע פנה אל הבנים ושאל: "וכמה כופר היה עליכם לשלם?".

כאשר שמע את הסכום הביע הרבי את תמיהתו: "כל-כך הרבה?! הלוא זה הון רב!". שוב פנה אל הגביר ואמר: "אם-כן, גם את הכסף יחזירו לך!...".

במדינה התחוללו בינתיים תהפוכות ותמורות. תחילה גברה יד המורדים, אך בהמשך הצליחו הרוסים להכניע את המרד. מחסניהם ורכושם הולאמו.

זמן קצר לאחר מכן נקרא הגביר אל משרדי הממשלה. נאמר לו כי בבדיקות שנערכו בספרי המורדים התגלה כי נגבה ממנו כופר של שלושים אלף רובל, בגלל סירובו לסייע להם.

הקצין הודיע לגביר: "מתוך הערכה לנאמנותך ולמסירותך למדינה החליטה הממשלה להחזיר לך את כל כספך". באומרו זאת מסר לידיו שלושים אלף רובל!

המופת האחרון הצטרף לראשון והפליא את כל הסביבה. כמה מהחסידים ניגשו אל הצדיק לספר לו כיצד התקיימו דבריו עד תום. אך להפתעתם, כאשר התחילו לספר את מה שאירע, גער בהם הצדיק: "אינני רוצה לשמוע מכם לא מעשיות ולא מופתים. צאו מביתי!". החסידים ברחו בבהלה, מחשש לקפידת הצדיק, והדבר היה לפלא.

אחד מזקני חסידי רדומסק החליט לברר את פשר הדבר. באחת הסעודות שאל: "תמיד ידענו שהסיפור במופתי הצדיקים מחזק את האמונה, כפי שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. מדוע אפוא הרחיק הרבי את מי שבאו לספר זאת?!".

הביט בו הרבי במבט בוחן והשיב: "לאחר חטא העגל, כאשר הקב"ה אמר למשה רבנו 'ואעשך לגוי גדול', יכול היה משה לחשוב שמכיוון שהגיע לדרגה נפלאה כל-כך, יוכל להרפות מעט מעבודתו. בכל-זאת עמד בניסיון ותבע שהקב"ה יסלח לישראל, עד שאמר 'ואם אַיִן, מחני-נא מספרך'.

"כך בכל דור ודור בוחנים מלמעלה את הצדיקים. נותנים להם אפשרות להראות מופתים, כדי לנסותם אם ייכנס בהם חלילה רגש של גאווה והם ירפו מעבודתם. לכן ביקשתי להרחיק את החסידים ממני, לבל אפול חלילה לתחושות של יֵשות וגאווה".

  לומדים גאולה

ריח של משיח

מסופר על רבי מנחם-מענדל מוויטבסק, שפעם אחת נכנס אדם נרעש לביתו ובישר שיש שמועה שהמשיח בא. ניגש הצדיק לחלון, פתחו והריח את האוויר שבחוץ. לאחר מכן אמר: "לא, אין באוויר ריח של משיח". תלמידיו הסבירו כי היה עליו לפתוח את החלון, משום שבתוך חדרו היה תמיד ריח של משיח.

מה משמעות הסיפור הזה? וכי בחדרו של רבי מנחם-מענדל כבר בא משיח ובאה הגאולה? אך אנו מוצאים עוד דברים מעין זה. למשל, מובא בשם רבנו הזקן (פלח הרמון שמות, עמ' ז), ש"לפני נשמות הגבוהות כרבי שמעון בר-יוחאי וחבריו לא נחרב הבית". גם כאן נשאלת אותה שאלה: הלוא רבי שמעון בר-יוחאי נרדף מפני הרומאים וסבל את כל קושי גזֵרותיהם; איך אפשר לומר שלגביו לא נחרב הבית?

גילוי האמת הקיימת

ההסבר טמון בהבנה מעמיקה יותר של מושג הגאולה. יש הרואים בגאולה מהפכה של כל המציאות – עולם חדש, בני-אדם חדשים. מבחינה מעשית זה נכון – העולם אכן ישתנה לגמרי, אך מבחינת המהות הפנימית של הדברים אין כאן שום מהפכה, אלא להפך – בזמן הגאולה תתגלה מהותו האמיתית של העולם. הגאולה לא תיצור אמת חדשה, אלא רק תסיר את המסווה שמפריע לנו לראות את האמת הקיימת גם עכשיו.

הגאולה דומה להפצעת השחר – העולם נשאר בדיוק כפי שהיה בלילה, אלא שבבוקר רואים הכול בבהירות, ואילו בלילה גיששנו באפֵלה. כך כל 'חומרי' הגאולה כבר נמצאים עכשיו, אך איננו רואים אותם בבהירות. כשתבוא הגאולה ויאיר האור, נראה ונבין את האמת בפשטות, ועד שלא נוכל כלל להבין איך יכולנו לחשוב אחרת.

האמת היא שהקב"ה נמצא כאן גם עכשיו. התורה והמצוות הן אמת מוחלטת גם עכשיו. העובדה שעם-ישראל הוא 'ממלכת כוהנים' נכונה גם עכשיו. ההכרח באחדות, בצדק וביושר עומד במלוא תוקפו גם עכשיו. אלא שבזמן הגלות, כל האמיתות הללו שרויות בהעלם, והמציאות הנראית לעינינו יכולה להיראות אחרת. לנו נדמה לפעמים שהקב"ה אולי אינו כאן, שאולי אפשר ללכת בדרך שונה מדרך התורה, שאולי יהודי דומה לגוי, שאולי אפשר להפיק תועלת ממחלוקת ומהפך השלום. אבל זה דמיון ואשליה, לא המציאות האמיתית.

החסידות והגאולה

הבנת נקודה זו מבהירה גם את הקשר בין הגאולה ובין גילוי תורת החסידות. ידוע שהתנוצצות אור הגאולה החל בימי הבעש"ט (כפי שמובא בכמה ספרים). אנו גם יודעים שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך – מעיינות החסידות – חוצה".

ואכן, גילוי החסידות והגאולה האמיתית והשלמה הם מהות אחת. תורת החסידות היא גילוי של האמת האלוקית. החסידות מגלה שהקב"ה נמצא בכל דבר. החסידות מבהירה את מהותן של התורה והמצוות ואת עומק נשמתו של יהודי. החסידות מאירה עקרונות-יסוד כמו אהבת-ישראל ושמחה של מצווה. ועם זה, החסידות לא חידשה דבר, כי הכול כבר היה קיים בתורה עוד קודם הופעת החסידות.

כזאת היא גם הגאולה – אין היא אלא בבחינת 'פקיחת העיניים'. אנו נזכה לפקיחה זו של העיניים רק בזמן הגאולה ממש, אבל נשמות גבוהות ומיוחדות רואות גם בתקופת הגלות את האמת האלוקית. כזה היה רבי שמעון בר-יוחאי, וכמותו צדיקים גדולים בדורות שלאחריו. לכן נזקק רבי מנחם-מענדל מוויטבסק לפתוח את החלון, כי בחדרו האירה תמיד האמת של הגאולה.

  חיים יהודיים

החיים זה לא משחק

הצופים בפסטיבל עכו, שנערך בחול-המועד סוכות האחרון, שפשפו את עיניהם בתימהון כשראו שחקן חרדי עולה לבימה ומבצע הצגה מקצועית מרשימה. בהפסקה, מאחורי הקלעים, ניגשה אליו בימאית ושאלה: "אתה תומר?!". השחקן השיב בחיוב. "אתה היית פה לפני עשר שנים בהצגה שהפקתי, לא?!". השחקן השיב בחיוב, שנית. בעודה מעכלת את הדברים, נדהמת, שב השחקן אל הקהל שהמתין להמשך ההצגה.

עשר שנים קודם לכן, פסטיבל עכו. תומר רטהאוז, שחקן צעיר מבטיח, השתתף בהצגה שזכתה בפרסים יוקרתיים. רטהאוז היה אז תלמיד באחד מבתי-הספר הגדולים למשחק. ההצגה שידרגה את מעמדו. ניבאו לו עתיד גדול בעולם המשחק, אבל לשחקן הצעיר היו תכניות אחרות.

התכניות השתנו

"אחרי שלוש שנים של לימודים אינטנסיביים החלטתי לטוס להודו", מספר רטהאוז (37). "שם חשתי לראשונה את המושג 'השגחה פרטית' – לכל דבר שקורה לי, גם אם זו החמצת אוטובוס, יש סיבה". סעודת ראש-השנה שעשה באחד מבתי-חב"ד גרמה לו להתעניין יותר ביהדות. כשחזר לארץ הוסיף להתחזק, וכעבור זמן לא-רב החל לחבוש כיפה וללבוש ציצית.

מה אני עושה בכישרון המשחק? שאל את עצמו הצעיר המתחזק. בעצת רבו, החליט לנצל את המשחק להעברת מסרים יהודיים. הוא הקים תאטרון יהודי – 'תאטרון המעיין' – המעלה מגוון הצגות בעלות תוכן ערכי.

לראות את הטוב

'ספינת הדגל' שלו היא הצגה הנקראת 'הכול א-א'. מסביר רטהאוז: "זו קומדיה בלשית, המבוססת על סיפור חסידי. אנו מביאים את סיפורו של אדם שנקלע לצרות. בהתחלה קשה לו לתפקד, אבל אז הוא מחליט להסתכל על חצי הכוס המלאה, ובהמשך הצרות נעלמות. קל להתחבר לסיפור, כי אלה קשיים שכל אדם חוֹוה בחייו. יש בסיפור אהבת ישראל, השגחה פרטית, ביטחון בהשם, אמונה ושמחה".

עם ההצגה הזאת עלה לפסטיבל בעכו. "הרגשתי סגירת מעגל מרגשת, מעין תיקון להצגה לפני עשור", הוא אומר בחיוך. "אחרי ההצגה באו אליי חברים מהעבר, ושאלו בתדהמה: 'מה, ככה נתנו לך להופיע כאן?', כשהם מצביעים על הכיפה השחורה ופתילות הציצית".

חוזרים לשורשים

רטהאוז נולד בבית לא-דתי ביישוב אבן-יהודה, ועשה מסלול שגרתי של נער ישראלי. לאחר שירותו הצבאי, כלוחם קרבי בנח"ל, הלך ללמוד משחק, ולאחר שהתקרב אל היהדות שב להתגורר באבן-יהודה, ליד הוריו. "כשחזרתי בתשובה חשבתי שלא אחזור לשחק, אבל הבנתי שאם קיבלתי חוש מסויים מהקב"ה, עליי לנצל אותו. ההצגה 'הכול א-א' הוכללה ב'סל תרבות ארצי' של משרד החינוך. ילדים מכל המגזרים מקבלים באמצעותה מסרים יהודיים וחסידיים", הוא אומר.

ההצגות מזמנות לו סיפורים מפתיעים. "פעמים רבות קרה לי שצופים לא-דתיים ניגשו אליי לאחר ההצגה ואמרו שהם צאצאיו של הבעל-שם-טוב, של רבי אלימלך מליז'נסק, של המגיד ממזריטש ושל עוד גדולי חסידות, מקצתם 'גיבורי' ההצגה. הם ידעו שהם צאצאים ותו לא, וההצגה הזכירה להם את שורשיהם. מי יודע מה יכול לפעול רגע של התעוררות".


הכול א-א. תומר רטהאוז (צילום: יוסי פורמנסקי)

  פינת ההלכה ומנהג

קריאת מעשה העגל

שאלה: מדוע העלייה הראשונה לתורה, קריאת הכוהן, בפרשת תישא, ארוכה במיוחד?

תשובה: יש כלל שאין קוראים אדם לעלות לתורה בתוכֶן שהאדם עלול להתבייש ממנו, כגון לקרוא לבעל-מום לעלות לקטע המדבר על מומי כוהנים (בפרשת אמור, ויקרא כא), או למי שחשוד על עבֵרה כלשהי לעלות לקטע המדבר על אותה עבֵרה.

מעשה העגל היה העוון הראשון אחרי מתן תורה, ושימש פתח לכל העוונות שעשו בני-ישראל לאחר מכן. לכן נאמר (לב,לד): "וביום פקדי – ופקדתי עליהם חטאתם", ואמרו חז"ל, ש"אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפירעון עוון העגל".

לכן מבקשים לקרוא את כל מעשה העגל בעלייה של הלוי, מכיוון שהוא השבט היחיד שלא חטא בעגל, ואין בכך פגיעה בו. כדי שהדבר יתאפשר מאריכים בקריאת הכוהן.

אם אין לוי בבית-הכנסת, זו עוד סיבה שלא לבקש מראש מהכוהן לצאת החוצה, כדי להימנע מלהעלותו לתורה, אלא יעלו את הכוהן שוב 'במקום לוי' (כי גם הכוהנים הם משבט לוי). וכשאין כוהן,  יקראו ללוי מתחילת פרשת השבוע עד סוף מעשה העגל, ויחלקו את אחת העליות הבאות לשתיים, כדי שיהיו שבעה קרואים.

בקריאת מעשה העגל מנמיכים את הקול, אבל יש להקפיד שגם אז יוכל כל הציבור לשמוע את הקריאה היטב.  למנהג חב"ד, אלה הקטעים שקוראים בקול נמוך: מ"וירא העם" עד "לגוי גדול" (לב, א-י), וחוזרים לקרוא ("ויחל משה...") כרגיל, ושוב בקול נמוך מ"וישמע יהושע" עד "מהר חורב" (לב,יז – לג,ו), וחוזרים לקרוא כרגיל. למנהגים אחרים יש שינויים קטנים.

מקורות: רש"י שמות לב,כו. לד. ספר חסידים סימן תשסח. מג"א סי' תכח ס"ק ח, וסו"ס קלח. לוח 'דבר בעתו'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)