חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1311 - כל המדורים ברצף
ערב שבת פרשת משפטים/שקלים, כ"ד בשבט ה'תשע"ב (17 בפברואר 2012)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1311 - כל המדורים ברצף
רואים אותך גם בלי מצלמות
יש חדש
הרופא – שליח הבורא
עבד
מכות שפתיים
טובה ליהודי
חסד טהור
חסד לעתיד
טרמפ לשבת יהודית
טלית שאבדה בבית-הכנסת

מס' 1311, ערב שבת-קודש פרשת משפטים/שקלים, כ"ד בשבט ה'תשע"ב (17.02.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

רואים אותך גם בלי מצלמות

קשה להתמודד עם האלימות הגואה כל עוד מסרבים להכיר בסיבה המרכזית שיצרה אותה. הפתרון הוא חינוך לאמונה

שוב אנחנו מזדעזעים מתאונת פגע-וברח, שבה נהרגת חיילת ליד יקנעם מפגיעת כמה כלי-רכב, ואיש מהנהגים האלה אינו טורח לעצור ולהגיש עזרה. אתה שואל את עצמך: איך זה קורה? מה מביא בני-אדם לנהוג באטימות-לב כזאת?

הנהגים בחרו להימלט מן המקום בהנחה שאיש אינו רואה אותם. לוּ ידעו שרואים גם רואים, שיש "עין רואה ואוזן שומעת", ושגם אם האדם יצליח לחמוק מעונש של בשר-ודם, לא יחמוק מהעמידה לדין לפני בורא-העולם – לא היו ממהרים לברוח.

מי הריבון

קשה להתמודד עם האלימות הגואה כל עוד מסרבים להכיר בסיבה המרכזית שיצרה אותה. זו תוצאה ישירה של ההתנתקות מאמונה בבורא עולם. האמונה היא המחסום האמיתי והיציב בפני האלימות, ובלעדיה האדם מתקשה להשתלט על יצריו האפלים. ברגע שהפסיקו לחנך את הילדים והנוער על ערכי מוסר מוחלטים, שהם צו אלוקים – נפתחה הדלת אל הפשיעה.

פרשת השבוע, משפטים, עוסקת בערכי מוסר בסיסיים ובציוויים להתנהגות תקינה בין אדם לחברו. היה אפשר לחשוב שאחרי תיאור מעמד הר-סיני, בפרשה הקודמת, תבוא פרשה העוסקת בציוויים בין אדם למקום, אבל התורה בחרה לפתוח דווקא במצוות שבין אדם לחברו. הדבר מלמדנו שגם ערכים אנושיים בסיסיים חייבים להיות מושתתים על אמונה בבורא-עולם.

אם האדם פורק מעליו עול מלכות שמים ושם את עצמו מעל הכול, שוב אין מחסום אמיתי בפני יצריו. קליפת התרבות שלנו דקה למדיי, ובשעת מבחן אי-אפשר לסמוך עליה. אפילו יהודי ירא-שמים מתפלל "אל תביאני לידי ניסיון", קל-וחומר כשאדם יוצא למאבקי החיים בלי כוחה המרסן והמגן של האמונה.

וכל מאמינים

האמונה באלוקים משמעותה שיש בעל-בית לעולם ושמושגי המותר והאסור אינם נתונים לקביעתו של האדם. עצם ההכרה הזאת מרסנת את האדם וקובעת גבולות למאווייו. האמונה מפנימה בו את ההכרה שלא כל מה שנראֶה לו נכון וצודק הוא אכן כזה על-פי אמות-המידה של הבורא. כך האדם לומד להתאפק ולהיזהר מפני פגיעה בזולת.

החיים מזמנים לנו פיתויים ואתגרים לא-פשוטים. ערכים אנושיים, המבוססים על שכל והיגיון, אינם יציבים דיים לעמוד בשעת מבחן. שכלנו גמיש מאוד, ויכול למצוא צידוקים לכל דבר. כאן נדרש משהו חזק יותר מהאדם עצמו, שלא יאפשר לאדם לכופף אותו. זו האמונה בבורא-העולם וב"עין רואה ואוזן שומעת".

חבל כל-כך שנמנעים מלהשתמש בכוחה הגדול של האמונה, אף-על-פי שרק בעת האחרונה התפרסם סקר המעיד כי יותר משמונים אחוזים מהציבור מאמינים באלוקים. בנקודה הזאת אין ויכוח בין דתיים לשאינם דתיים. גם מי שמגדירים את עצמם 'חילוניים' מצהירים כי הם מאמינים באלוקים. למה אפוא לא לתת ביטוי נאות לאמונה הזאת ולא לבסס עליה את מערכת הערכים שלנו?

חינוך לערכים מוחלטים, המבוססים על אמונה בבורא-עולם, תואם את הכרתו של רוב עצום בציבור (80%!). מדוע אפוא לא ליישם אותו בבתי-הספר הממלכתיים? חינוך כזה הוא התשובה האמיתית לאלימות, כי האדם יזכור תמיד ש'רואים', גם כשאין מצלמות.


חינוך לאמונה מחדיר הכרה שיש "עין רואה ואוזן שומעת"

  יש חדש

סיום הרמב"ם היומי

בעוד שבועיים, ביום שישי, ח' באדר, יסתיים מחזור הלימוד השלושים של הרמב"ם היומי, וייפתח מחזור הלימוד השלושים ואחד. את לימוד הרמב"ם היומי תיקן הרבי מליובאוויטש, ומעלתו המיוחדת היא שהמוני בית-ישראל לומדים יחדיו את כל הלכות התורה. ללימוד הרמב"ם היומי נקבע גם מסלול של פרק אחד ליום, המסתיים אחת לשלוש שנים, וגם מחזור הלימוד הזה מסתיים באותו יום ומתחיל מחזור חדש. זו הזדמנות להצטרף ללימוד הרמב"ם היומי, באחד המסלולים. מטה הרמב"ם היומי, שעל-יד צעירי-חב"ד, הפיק לוח-לימוד למחזור החדש. אפשר להשיגו בבתי-חב"ד וגם בטל' 072-2770100.

משנה לנשמה

בשבת ט' באדר ייפתח מחזור חדש של לימוד משנה לנשמה – לימוד יומי של משנה. לוח של הלימוד היומי אפשר להשיג בטל' 04-8645939.

תפילה לרפואה

ביום רביעי הבא, ערב ראש-חודש אדר, תתקיים אי"ה עצרת תפילה וזעקה ברחבת הכותל המערבי לרפואתו של הרב יעקב יוסף שליט"א, הזקוק לרחמי שמים. לפני התיבה יעבור המקובל רבי יעקב עדס. הציבור נקרא לבוא לתפילה ולעורר רחמים.

  שלחן שבת

הרופא – שליח הבורא

בפרשתנו התורה קובעת את דינו של מי שפגע בגופו של הזולת: "רק שבתו ייתן ורפוא ירפא". כלומר, המזיק נדרש לשלם לניזק את דמי ה'שֶבֶת' – את שביתתו מעבודה, וכמו-כן עליו לשלם את עלות הרופא שירפא אותו.

מהמילים "ורפוא ירפא" חז"ל לומדים ש"ניתנה רשות לרופא לרפאות". היה אפשר לחשוב שהואיל והקב"ה מנהל כל פרט בעולם, הרי מחלה או פציעה (חס-ושלום) באו על האדם ברצון הבורא, ואם הבורא גרם שהאדם יהיה חולה – אולי אסור לאדם להתערב בכך ולעסוק ברפואה. לכן התורה אומרת במפורש "ורפוא ירפא" – ניתנה לרופא רשות לרפא את החולה.

רשות שהיא מצווה

המשמעות הפשוטה של 'רשות' היא היתר, אולם האמת היא שיש כאן גם משמעות של נתינת כוח. העיסוק ברפואה נעשֶה בכוחו ובשליחותו של הבורא, והרופא הוא השליח של הקב"ה להבאת הרפואה לחולה. הוא משמש כעין צינור שבאמצעותו החולה מקבל את ברכת ה' להתרפא. שהרי בריאות הגוף היא מדרכי עבודת ה', כפסק הרמב"ם: "היות הגוף בריא ושלם – מדרכי (עבודת) ה' הוא".

ולמעשה, ה'רשות' הזאת היא מצווה הן לרופא הן לחולה. נפסק בהלכה שחובה על הרופא לרפא, וכשהוא עוסק ברפואה הוא מקיים מצווה זו. גם לחולה זו מצווה רבה – מצות-עשה מהתורה: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". וכך הזהיר המגיד ממזריטש את בנו: "נקב קטן בגוף גורם נקב גדול בנשמה". שכן חולשה גופנית עלולה לגרום קושי לעסוק בתורה ובקיום המצוות.

לציית להוראות

ולכן התורה הקדושה, תורת אלוקים חיים, מצווה אותנו לציית לכל הוראות הרופא. האדם נדרש שלא להתערב בהנחיות הרופא, אלא לקיימן כפשוטן, שכן בעצם נתינת הרשות לרפא – נעשֶה הרופא שליח. הרופא הוא שליחו של הקב"ה, ואם-כן, הציות להוראותיו מביא לאדם טובה הן לגוף הן לנשמה.

גם אם הוראותיו של הרופא אינן מובנות למתרפא, אל לו לפעול על-פי דעתו ושכלו. אמנם מותר לו לומר לרופא את דעתו ואת נימוקיו, אולם לאחר שהרופא מקשיב לדבריו וקובע את קביעתו – על האדם לציית לו, אם הוראותיו תואמות את דעתו אם לאו.

ציות וביטחון

עם זה, חז"ל מדייקים בלשונם: "ניתנה רשות לרופא לרפאות". הרשות שניתנה לרופא היא אך ורק לרפא, ולקבוע את דרכי הרפואה, אך אין לרופא שום רשות להביע דעה הגורמת רפיון-רוח וייאוש, ולקבוע כי החולה לא יוכל להירפא חס-ושלום.

לצד ההליכה אל הרופא והציות להוראותיו האדם נדרש להתחזק בביטחון בבורא העולם ומנהיגו, שהוא "רופא כל בשר" ומשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית. ככל שהאדם יבטח בקב"ה ויתחזק במילוי הוראותיו של הבורא, בענייני התורה ומצוותיה, יראה את ישועת ה', מתוך שמחה וטוב-לבב.

(אגרות-קודש כרך טו, עמ' קלא, קס, קפז. כרך יח, עמ' עב)

  מן המעיין

עבד

הדבר הקשה ביותר

"כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ד). המשפטים פותחים בדיני עבד, כי אין לאדם דבר קשה מלהיות נכנע ומשועבד לזולת.

(אבן-עזרא)

אזהרה לדיין

פרשת משפטים פותחת בדיני עבד עברי, כדי להזהיר את הדיין שלא יזלזל במשפט העבד, ולא ידחה את דינו ויקדים לטפל בדיני תורה אחרים, מתוך מחשבה שהם חשובים מדין תורה של שפל-רוח ונדכה.

(עיטורי תורה)

הדבר הראשון שצריך לזכור

התורה פתחה את המשפטים בדיני עבד עברי, שהוא יהודי שמכרוהו בית-דין על גנֵבתו, וזה דבר שאינו מצוי כל-כך. אלא הדבר הראשון שיהודי צריך לזכור הוא – היותו "עבד עברי", עבדו של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה.

(שיחות קודש)

עבד לקב"ה

"כי תקנה עבד עברי". מה פירוש 'לקנות עבד', והלוא הוא נעשֶה עבד רק אחרי הקנייה?! אלא יש כאן רמז לקונה – עליו לדעת שהוא קונה אדם שהוא כבר עבד, עבד לאדון אחר – לאדון העולם.

(אלשיך)

קניית היצר

אותו יצר שפיתה אותך לעבור עבֵרות, עליך לקנותו לעבד, וכך תעבוד את הקב"ה בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע.

(רבי מאיר מאפטה)

שש אלפי שנות עבודה

"שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם" (שמות כא,ד). "שש שנים" רומז לששת אלפי שנות קיום העולם הנוכחי, שבהן "יעבוד" – זה הזמן לזכך את העולם בלימוד התורה ובקיום המצוות. ואז "ובשביעית יצא לחופשי חינם" – על-ידי זה באים לאלף השביעי ונעשים משוחררים מכל ההסתרים שיש כיום בעולם וזוכים לגילויים הנעלים העתידים לבוא.

(הרבי מליובאוויטש)

קבלת עול של עבד פשוט

ה'צמח-צדק' אמר: קבלת עול משנה את המהות. על-ידי קבלת עול של עבד פשוט, כזה שגם בשנתו ניכר עליו עולו, יכול גם למדן וגאון להגיע למעלתו וחשיבותו של יהודי בעל מסירות-נפש פשוט ותמים.

שמחה בעבדות

אדמו"ר הזקן אמר: בעבודה מתוך קבלת עול צריכה להיות מורגשת שמחת הנפש על שהאדם זוכה להיות עובד ה'.

  אמרת השבוע

מכות שפתיים

בימיו של רבי יהונתן אייבשיץ כרב העיר פראג פרצה מריבה בין שני יהודים, ואחד מהם הלך והלשין על חברו לשלטונות.

רבי יהונתן היה ידוע בחריפותו ובשנינותו, והוא הגיב ואמר:

"התורה אומרת 'וכי יריבון אנשים והִכה איש את רעהו באבן או באגרוף'. אם חלילה יהודים רבים ביניהם, מוטב שיכה איש רעהו באבן או באגרוף, מכיוון שפגיעה גופנית ניתנת לריפוי ולפיצוי. לעומת זה, אם הם בוחרים לפגוע איש ברעהו על-ידי מלשינות ולשון-הרע – פגיעתם של אלה הרסנית וארוכת-ימים הרבה יותר ממכות גופניות, ושום תרופה לא תועיל לנפגע".

  פתגם חסידי

טובה ליהודי

"אם עובר עליי יום שבו איננו עושה שום טובה ליהודי – היום הזה אינו נחשב אצלי ליום כלל וכלל" (רבי משה מקוברין)

  מעשה שהיה

חסד טהור

יעקב-קרפיל היה יהודי פשוט בתכלית. אשתו, ציפה-ברכה, הייתה אף היא אישה פשוטה, שנתייתמה בגיל צעיר. אך שניהם היו יראי-שמים מאוד, תרמו הרבה לצדקה ודקדקו במצוות על-פי מיטב ידיעתם. דבר אחד העיב את אושרם: ילדים לא היו להם. אמנם נולדו להם כמה ילדים, אך הם מתו זמן קצר אחרי הלידה.

באחד ממסעותיו של יעקב-קרפיל בכפרי האזור, לצורכי מרכולתו, התלווה אליו רוכל כמותו, והם צעדו יחד. יעקב הבחין כי הרוכל, ר' הירש-לייב שמו, אינו פוסק מלמלמל. הוא שאל אותו מה הוא אומר, והאיש השיב  כי הוא משנן את לימודו.

יעקב-קרפיל פרץ בבכי. הוא הבין כי הצועד לצידו הוא תלמיד-חכם, והביע את תשוקתו העזה ללמוד תורה. הוסכם ביניהם כי בחזרתם לעיירה שאריי, שבה התגורר יעקב-קרפיל, יתחיל ר' הירש-לייב ללמדו תורה.

זו הייתה תקופת הצדיקים הנסתרים. הם היו תלמידי רבי אדם 'בעל-שם' מרופשיץ, ואחריו תלמידי הבעל-שם-טוב. אחת ממשימותיהם הייתה לפנות אל היהודים הפשוטים, לעודדם, ולהעשיר את ידיעותיהם. בזכות ר' הירש-לייב נעשה יעקב-קרפיל יהודי יודע ספר.

באחד הכפרים באזור התגורר יהודי פשוט ועם-הארץ, גרשון-יצחק שמו. הוא שכר מהפריץ המקומי את הפונדק ואת זכויות הדיג בבריכות הדגים ובנהר, ופרנסתו הייתה בשפע. ברבות הימים העביר הפריץ הזקן, שהיה שונא ישראל, את ניהול האחוזה לבנו, שבניגוד לאביו היה אדם ידידותי וטוב-לב.

אלא שאז נתמנה במקום כומר חדש, והוא לא פסק מלהסית את התושבים נגד היהודי. מצבו של גרשון-יצחק ירד פלאים, והוא שקע בחובות. לפריץ הזקן נודע כי היהודי צבר חוב גדול, ובשצף-קצף הִתרה בו כי אם לא ישולמו החובות מיד, ישליך אותו ואת אשתו לבור הכלא.

שוב התערב הכומר ושכנע את הפריץ בשפת חלקות כי זה יהיה מהלך חסר תועלת. תחת זאת הציע לקחת כ'משכון' את הילד דוד, בן השתים-עשרה, בנו של גרשון-יצחק. הפריץ עשה כעצתו, לקח את הילד ומסרו לידי הכומר.

ההורים בכו והתחננו לפני הפריץ להחזיר להם את בנם, אך הוא, בצחוק שטני, ענה להם כי את הילד לקח בעבור הריבית המגיעה לו, וכי הילד יגדל להיות נוצרי טוב. באשר להם – אם לא יחזירו במהרה את הקרן, ייקח גם אותם לעבדים.

ההורים השבורים פנו אל הפריץ הצעיר, וביקשו ממנו להתערב לטובתם. הלה הביע נכונות לעזור, אך הטיל ספק ביכולתו לשכנע את אביו העיקש. עם זה הבטיח לעדכן אותם בנעשה בבנם. לפנות ערב סיפר להם כי הכומר ניסה לכפות על דוד להתנצר. הילד התנגד, והכומר הִכה אותו עד שהתעלף והיו צריכים להזעיק רופא.

ההורים היו גאים בבנם, העומד על יהדותו בגאון, אך היו שבורים ורצוצים מהמצב. באין-ברירה מכר גרשון-יצחק את זכויותיו בפונדק ועוד פריטי רכוש בחצי מחיר. הוא קיווה להשיג את רוב החוב, ובזה לשדל את הפריץ.

הדבר נודע לכומר, והוא המליץ לקונה הפונדק להתחרט על העסקה ולתבוע את כספו. "היהודי יברח מכאן ותוכל לקבל את הפונדק בחינם", יעץ הכומר. היהודי נאלץ להחזיר לקונה את הכסף, אף בלי לנכות ממנו את דמי הסחורה שהשתמש בה.

מצבו של גרשון-יצחק היה בכי-רע. פתאום נזכר ברוכל יעקב-קרפיל, הבא לכפרו לעיתים קרובות. הוא החליט לנסוע אליו, לעיירה שאריי, לבקש את עזרתו.

אך התברר שהכומר שומר את צעדיו. בעודו מתכונן לצאת לדרך קרא לו הפריץ הזקן והצליף בו בשוטו על ניסיונו 'לברוח'. בקושי רב הצליח גרשון-יצחק לשכנע אותו כי הוא נוסע לבקש עזרה מאחיו היהודים, ואז הפקיד עליו הפריץ שומר ללוותו.

 יעקב-קרפיל התרגש מאוד למשמע סיפורו העצוב של הכפרי. לאחר התייעצות עם אשתו, החליטו לתת את כל רכושם בעבור הצלת הילד. להשלמת הסכום אף נזקק לקחת הלוואה. יעקב-קרפיל לא הסתפק בכך, ואף התלווה אל גרשון-יצחק בשובו אל הכפר.

הפריץ לקח את הכסף, אך הודיע כי את הבן לא יוכל להחזיר, מאחר שהוא בידי הכומר. רק בזכות התערבותו של יעקב-קרפיל, שהצליח לשכנע את הפריץ הצעיר להפעיל את סמכותו, הוצא הילד מבית הכומר, מוכה וחבול. יעקב-קרפיל אף דאג לשלוח אותו לישיבה ובהמשך השיא אותו עם בת אחיו.

בעקבות מעשה זה נותר יעקב-קרפיל בעל-חוב גדול. גם בריאותו התרופפה. עם זה, הוא ואשתו לא איבדו לרגע את ביטחונם בה', והיו מלאי הודיה לה' על שזכו לקיים מצווה גדולה זו.

ואכן, מעשיהם הטובים עשו רושם גדול בשמים. יום אחד הופיעו בביתם רבו ר' הירש-לייב עם חברו ר' קהת. הללו שמעו מהבעש"ט כי בשמים הוחלט שבני הזוג יהיו עשירים, ושאף ייוולד להם בן בתום שנה. בהוראת הבעש"ט השאירו אצל יעקב-קרפיל סכום גדול כהלוואה.

לא עבר זמן רב ויעקב-קרפיל התעשר והחזיר את כל חובותיו. לא היה גבול לאושרם של בני-הזוג כאשר זכו לחבוק בן. הבן נקרא יוסף-יצחק, ונודע לימים כ'עילוי משאריי'. כשגדל נשא לאישה את אחות אביו של בעל התניא, רבי שניאור-זלמן מלאדי.

  לומדים גאולה

חסד לעתיד

בימות המשיח יהיה שפע רב בעולם, כפי שהרמב"ם מתאר בסוף ספרו: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר". באותם ימים גם יתקיים הייעוד: "לא יהיה בך אביון" (דברים טו,ד). לא יהיו עניים שיזדקקו לצדקה ולא יחסר דבר לאיש.

אבל מציאות זו מעוררת שאלה: אחת המצוות שהאדם חייב בהן בתמידות היא הצדקה. מצווה זו היא אחת הגדולות והמרכזיות בתורה, עד שהיא נחשבת אחד משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם (גמילות-חסדים). כיצד אפוא תתקיים מצווה זו בימים שבהם אין למי לתת צדקה, מכיוון שיש שפע רב לכול?

למה יש עניים?

השאלה מתחזקת עוד יותר כאשר מבינים את הסיבה האמיתית למציאות שבה יש עשירים ועניים. במדרש (תנחומא משפטים ט) מובא: "אמר דוד לפני הקב"ה... תיישב עולמך בשווה, העשירים והעניים". דוד המלך שאל את הקב"ה, מדוע ברא בעולם עשירים ועניים, ולא נתן לכולם שפע בשווה. השיב לו הקב"ה: "אם-כן, 'חסד ואמת מן ינצרוהו'? (תהילים סא,ח). אם יהיו כולם עשירים או עניים, מי יוכל לעשות חסד?". כל המציאות של עניים ועשירים נועדה לאפשר את הצדקה והחסד. איך אפוא יתקיימו מצוות אלה בימות המשיח?

התשובה היא, שעצם מציאות החסד יכולה להתקיים גם בלי שיהיו עניים. חז"ל אומרים: "גדולה גמילות-חסדים יותר מן הצדקה", ואחת הסיבות לכך, שגמילות-חסדים היא "בין לעניים ובין לעשירים". גם עשיר, שיש לו שפע רב, נהנה לפעמים מהלוואה לצורך עסקיו, וכך הזולת יכול לגמול עמו חסד.

כך יוכל החסד להתקיים בתקופת הגאולה: אמנם צדקה כפשוטה, לתת לעני את מחסורו, לא תהיה אז, משום ש"לא יהיה בך אביון", אבל גמילות-חסדים תהיה גם תהיה. הכול יהיו עשירים, ואמנם לא יזדקקו לגמילות-חסדים כדי להשלים מחסור (אפילו מחסור של עשיר, שהרי אם חסר לו דבר-מה, הוא עני באותה שעה), ועם זה ילוו איש לרעהו ויגמלו חסד זה עם זה, כדי שיתקיים עמוד החסד (ראה לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 317, וכרך כג עמ' 269).

כוונות נסתרות

אלא שנוכח זאת מתעוררת מחדש שאלת דוד המלך לקב"ה: אם עמוד החסד יכול להתקיים גם בלי שיהיו עניים ועשירים, לשם-מה ברא הקב"ה עניים ועשירים בעולם? על כך יש להשיב שתי תשובות:

תשובה אחת: מציאות של חסד בלא מחסור אכן אינה יכולה להתקיים בזמן הזה אלא בימות המשיח בלבד. בימינו אלה, כשהטוב מעורבב עם הרע, אנשים לא יגמלו חסד כדי לקיים את עמוד גמילות-החסדים. אם לא יעמדו לפניהם עניים ונזקקים, לא יגמלו בפועל חסד. רק בימות המשיח, כשהעולם יתעלה לדרגה עליונה יותר, יהיה אפשר לקיים את עמוד החסד גם בלי נזקקים.

תשובה שנייה: עצם הצורך בקיומו של חסד עדיין אינו מצדיק את עשייתם של אנשים לעניים. מדוע דווקא הם צריכים להיות העניים שמאפשרים את קיומו של עמוד החסד? ואכן, זוהי ה"תפילה לעני", שהיא זעקתו של העני "מדוע הגיע לחלקו שיהיה הוא העני" (ספר המאמרים קונטרסים כרך א, עמ' 238). אלא כאן משתלבות כוונות נסתרות של הקב"ה, הקשורות בתהליך בירורו וזיכוכו של העולם, ועל-פיהן אדם פלוני צריך להיות עני ואדם פלוני להיות עשיר. אבל בזמן הגאולה, כשיסתיים בירורו וזיכוכו של העולם, שוב לא תהיה סיבה שמישהו יהיה עני, ולכן מציאות החסד תתקיים אז רק כדי שיתקיים עמוד החסד ולא מתוך מחסור.

  חיים יהודיים

טרמפ לשבת יהודית

יום חמישי, שעת ערב מוקדמת, פילדלפיה. נפתלי פיש, סטודנט בן 23, עומד בצומת ומנסה לתפוס טרמפ. היעד הסופי שלו הוא קנדה, לבילוי משותף עם חבריו. כוונתו של פיש להתקדם לתחנה מרכזית, ושם לעלות לאוטובוס ישיר לקנדה. רכב, שנוסע לעבר ניו-יורק, עצר לו.

הנהג החל לשוחח עמו. אלה היו ימי סוף הקיץ תשל"ד (74'), ימי ה'היפים'. השניים שוחחו על משמעות החיים. הטרמפיסט התעניין על היעד הסופי של הנהג. "אני עושה את השבת בישיבת 'הדר התורה' בברוקלין", השיב הנהג, והוסיף: "אולי תצטרף אליי? תהיה לך הזדמנות לטעום שבת שלא-תישכח". הסטודנט הצעיר נענה.

עומק על החיים

חודשים קודם לכן היה הצעיר שרוי בעיצומם של הלימודים לתואר שני בפסיכולוגיה. "יום אחד פגשתי סמוך לשערי האוניברסיטה את הרב אברהם שם-טוב, לאחר מכן התברר לי כי הוא שליח חב"ד בעיר", מספר הד"ר פיש (60). "הוא שוחח איתי והציע לי ללמוד יחד כמה פעמים בשבוע. עד אז הייתי מנוכר מאוד ליהדות. החלטתי לתת סיכוי ללימוד המשותף. התחלנו ללמוד בספר ה'תניא', ובמבט לאחור אני יודע שזה נתן לי עומק על החיים".

השבת בשכונת חב"ד בניו-יורק הייתה מסעירה. "חוויתי שבת מיוחדת ומרוממת, ובמוצאי-השבת הציעו לי לגשת לבית-המדרש של הרבי מליובאוויטש, מרחק קצר מהישיבה. זו הייתה 'שבת סליחות', והרבי עדיין התוועד עם החסידים".

קרן לייזר

אלפי חסידים עמדו צפופים בהיכל בית-המדרש. מאחור, במבט מבוייש, עמד צעיר לבוש מכנסי ג'ינס. "ופתאום הרבי הסתכל בי, והרגשתי כאילו קרן לייזר חודרת לתוכי. המבט שלו הדליק את הניצוץ האלוקי שלי. באותו ערב, קיבלתי עליי לקיים מצוות", הוא מספר. בעצת ידידים החליט להמשיך בלימודי פסיכולוגיה, אבל עם זווית יהודית.

בשנת תשל"ז (77') עלה פיש לארץ והקים בית בישראל, והתקדם בשמירת התורה והמצוות. בהמשך חזר לארה"ב להשלים את התואר, וחזר שוב לישראל, הפעם כד"ר. הוא החל לעבוד כפסיכולוג במשרד ממשלתי, ופיתח שיטה לגמילה מסמים, 'נחת-רוח' שמה. השיטה זכתה להצלחה, והוא הוציא-לאור ספר באנגלית על השיטה.

חסידות ופסיכולוגיה

בזכות שיטתו הצליח לגמול רבים מהסם, והתקבל לעבודה בכלא 'מעשיהו', שם טיפל באסירים שבאו מרקע דתי. בשנים האחרונות פתח קליניקה פרטית, ופיתח שיטות לגמילה מהתמכרויות. "הניסיון מוכיח ששילוב של התורה בפסיכולוגיה פותר המון בעיות. כשמשלבים אמונה וערכים בטיפול – יש תוצאות מדהימות", אומר פיש, מומחה לפסיכולוגיה קלינית והיפנוזה.

הד"ר פיש משלב את תפיסות ספר ה'תניא' בשיחות עם מטופליו: "אני מדגיש באוזניהם את המשמעות של יהודי שנברא בצלם אלוקים, והערך שלו מעבר להישגיו. כשאדם מבין פתאום שהוא שווה משהו מעצם היותו יהודי, הוא כבר מרגיש מאושר. מכאן, אפשר רק להתקדם".


הד"ר פיש. תפיסות התניא בעבודה פסיכולוגית

  פינת ההלכה ומנהג

טלית שאבדה בבית-הכנסת

שאלה: מי שהתפלל בבית-כנסת, ואחרי התפילה לא מצא את טליתו, אבל מצא טלית דומה לה – האם מותר לו לקחת אותה?

תשובה: אמרו חז"ל: "נתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה – לא ישתמש בהם, עד שיבוא הלה וייטול את שלו". גם אם האיש שאל את כל הנוכחים וברור שאין לחפץ בעלים כאן, וסביר להניח שהבעלים החליף את החפצים – כל זמן שייתכן שהבעלים לא עמד על הטעות, אסור לקחת את החפץ, וגם אם המאבד לקח אותו, אסור לו להשתמש בו.

אם עבר זמן שבו סביר להניח שהבעלים עמד על הטעות, מותר לקחת את החפץ, כי מכיוון שלא טרח לחפש את שלו (או שחיפש ולא מצא) יש לשער שהחליט כי החילופין יישארו בעינם. אך אם נודע מי המחליף, צריך להודיע לו על החילופין.

ואם עבר זמן רב, ומסתבר שהבעלים לא יבוא עוד לחפש זאת, יש מקום להתיר להשתמש בחפץ אפילו אם נלקח קודם שהבעלים גילה זאת, כי אז סביר שהמצב הוא כעין מכירה.

יש מקום להקל אם מי שאבדה לו טלית בבית-הכנסת מצא שם טלית דומה, ואין הוא יודע בוודאות אם היא שלו או לאו. אבל אם הוא בטוח שאינה שלו, אף שגם לו אבדה טלית כזאת, אין היתר לקחתה לעצמו, אלא כשיש לחוש לחילופין, בדרכים האמורות.

מוסדות ציבור, שאנשים רבים רגילים לבקר בהם, ושוכחים שם חפצים אישיים (טליתות, מגבות, מטריות ועוד), מודיעים מראש שכל חפץ שלא יידרש במשך תקופה מסויימת – יזכו בו בעלי המקום. נכון לנהוג כך, וכעבור הזמן האמור הם רשאים לעשות בו מה שירצו.

מקורות: ב"ב מו,א. שו"ע חו"מ סי' קלו ס"ב. שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' יז. פתחי חושן (ח"א) הל' אבידה פ"ד סי"ט, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)