חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1310 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת יתרו, י"ז בשבט ה'תשע"ב (10/02/12)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1310 - כל המדורים ברצף
אירוע בלתי-ניתן לערעור
יש חדש
התשובה למלאכים
כיבוד אב ואם
איום לא מפחיד
הרגשת הקדושה
הסידור של האם
תורה לעתיד לבוא
איתמר, שנה אחרי: הכאב והצמיחה
כיבוד אב ואם

מס' 1310, ערב שבת-קודש פרשת יתרו, י"ז בשבט ה'תשע"ב (10.02.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אירוע בלתי-ניתן לערעור

למעמד-הר סיני אין מקבילות בשום אומה ולשון. אם הוא לא היה מתרחש, לא הייתה שום אפשרות להמציא אותו

השבוע אנו קוראים בתורה על מעמד הר סיני שבו ניתנה התורה לעם-ישראל. זו הייתה התגלות יחידה במינה של בורא העולם לעיני כל העם.

למעמד-הר סיני אין מקבילות בשום אומה ולשון. כל הדתות והאמונות מבוססות על 'נביאים' שראו דברים, שמעו קולות או חלמו חלומות. היהדות היא האחת והיחידה שבה תיאור מפורט על התגלות אלוקית שאירעה לעיני כל עם ישראל, וזה מקור כוחה ועוצמתה.

הקב"ה עצמו אומר זאת למשה רבנו: "הנה אנכי בא אליך בעב-הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". כי אכן, דווקא בזכות מעמד-הר סיני יש לדת-ישראל תוקף בלתי-מעורער.

עדות היסטורית

תמיד יכול לקרות שאדם בעל כריזמה ויכולת השפעה על בני-אדם יבוא ויציג את עצמו כ'נביא' ויוליך אחריו את הציבור. התורה עצמה מזהירה מפני אפשרות כזאת. לכן לא רצה הקב"ה לבסס את התורה על נבואת משה רבנו בלבד, אלא הוא נתגלה בכבודו ובעצמו אל כל אחד ואחת מבני-ישראל (שמנו כמה מיליונים), ובמעמד נשגב ואדיר השמיע את דיברותיו לעיניהם ובאוזניהם (וחז"ל אומרים שגם נשמות כל בני הדורות הבאים נכחו במעמד הר סיני).

מעמד הר סיני קיבל אפוא אופי של אירוע היסטורי, אשר לו היו שותפים מיליוני בני-אדם. הוא אינו תלוי באמונה באיש כזה או אחר, אלא זו עדות היסטורית מפורטת, המועברת מאב לבנו לאורך הדורות. אם הוא לא היה מתרחש, לא הייתה שום אפשרות להמציא אותו, במיוחד אם מביאים בחשבון שזה אינו סתם אירוע וסיפור, אלא יש לו היבטים מחייבים, המקיפים את כל חיי האדם. כל זה עושה אותו בלתי-ניתן לערעור.

התוקף המוחלט של מעמד הר סיני מאפשר לתורה לקבוע כלל: אם ביום מן הימים יבוא נביא או חולם-חלום ויחולל אותות ומופתים מופלאים ביותר, ויציג את עצמו כמי שהקב"ה דיבר עמו, אלא שיאמר דבר הסותר במשהו את התורה שניתנה בהר סיני – יכולים אנו להיות בטוחים ששקר הוא דובר. כי התורה הזאת, שניתנה לעיני כל העם, היא דבר-ה' שלא ישתנה ולא יומר לעולם.

לקראת סגירת המעגל

במעמד הר סיני נעשינו עם מיוחד במינו, 'עם סגולה'. הוטל עלינו התפקיד לקדש את העולם ולהפיץ בעולם כולו את האמונה בא-ל אחד. נדודיו הרבים של עם-ישראל בכל ארצות תבל לא היו עינוי וסבל בלבד. בנדודים האלה העם היהודי הגשים את השליחות האלוקית שהוטלה עליו, והביא את אור הקדושה לכל העולם כולו.

עכשיו אנו עומדים לקראת סגירת המעגל. המהלך שנפתח במעמד הר סיני עומד להסתיים. אנו קרובים לסוף המסע, ולשלב החדש שייפתח בביאת משיח-צדקנו. בקרוב נזכה לראות במו-עינינו מה פעל העם היהודי באלפי השנים שחלפו מאז מעמד הר סיני, ואיך הכשיר את העולם כולו לקראת הגאולה.


"וכל העם רואים את הקולות". ציור של ברוך נחשון, חברון

  יש חדש

כינוס השלוחות

בשבוע הבא ייפתח הכינוס העולמי של השלוחות – נשות השלוחים מכל קצווי תבל. הכינוס נערך במרכז חסידות חב"ד בברוקלין, ניו-יורק. הוא מתקיים בכל שנה סמוך לכ"ב בשבט, יום-השנה להסתלקות הרבנית חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. כאלף שלוחות, מכל קצוות תבל, באות לכינוס והן ידונו בבעיות המיוחדות שעמן מתמודדת שליחת חב"ד, מחינוך הילדים במקומות נידחים ועד פעילות ציבורית בקרב נשים ובנות.

יש ידידים בעולם

שר-החוץ של קנדה, מר ג'ון ביירד, ביקר בשבוע שעבר בכפר-חב"ד, כאורח אגודת חסידי חב"ד, ופגש נציגות של משפחות נפגעי טרור. הוא שמע מפיהן את סיפוריהן הקשים, והתגרש עד דמעות. שר-החוץ סיפר, כי בתחילת דרכו הדיפלומטית שאל את הממונה עליו כיצד קנדה צריכה להגיב על ירי שבוצע אז לעבר מטולה. הלה השיב לו: "איננו מתערבים, כי איננו יודעים להבחין בין כובע שחור לכובע לבן". בתגובה צייר על דף גדול כובע לבן וכובע שחור, וציין כי הכובע הלבן הוא ישראל, מדינה ידידותית, והכובע הלבן הוא חיזבאללה, ארגון טרור ואוייב מר. "זו ההבחנה הברורה, ואני יודע לאיזה צד אני שייך", הצהיר.

תקליט חדש

המפיק יוסי טיברג מגיש את שרגי – תקליט חדש של שרגי גשטטנר, זמר חסידי צעיר ומבטיח. בתקליט אחד-עשר שירים. טל' 1-700-704120 http://www.judaica-il.com/site. .

  שלחן שבת

התשובה למלאכים

הגמרא מספרת שכאשר משה רבנו עלה למרום, כדי לקבל את התורה, באו המלאכים לפני הקב"ה וטענו: "תנה הודך על השמים". הם רצו שהתורה תינתן להם, שהלוא התורה היא רוחנית במהותה, ולכן ראוי שתינתן למלאכים הרוחניים, ולא ליושבי בתי-חומר בעולם הגשמי.

הורה הקב"ה למשה להשיב למלאכים, ומשה שאל אותם: "למצרים ירדתם?! הלוא נאמר בתורה 'אנוכי ה'... אשר הוצאתיך מארץ מצרים'. עוד נאמר בתורה 'כבד את אביך ואת אמך'. אב ואם יש לכם? יצר הרע יש ביניכם?". בכך סתם את טענות המלאכים.

תורה רוחנית

תשובתו של משה דורשת ביאור: הלוא המלאכים ביקשו לעצמם את התורה כפי שהיא קיימת בעולמות הרוחניים, ואם-כן במה השיב להם משה כשהוכיח שהתורה הגשמית לא נועדה בעבורם?

אמנם 'אב ואם' גשמיים אין למלאכים, אבל גם בעולמות הרוחניים קיים מושג של 'אב ואם', בדומה למאמר חז"ל 'ושיננתם לבניך – אלו התלמידים'. כלומר, מלאך שמקבל שפע ממלאך שלמעלה ממנו, יכול לראות בו 'אב', ויכול להחיל עליו את הדיבר "כבד את אביך". וכך בכל ענייני התורה, שקיימים גם במישור הרוחני. מדוע אפוא לא יקבלו המלאכים את התורה?

כוחה של האבוקה

אלא תשובתו של משה הבהירה למלאכים שהתורה צריכה להינתן דווקא לבני-האדם בעולם הזה התחתון, משום שכל עניינה של התורה לפעול בעולם הזה הגשמי. אמנם התורה קיימת גם בעולמות הרוחניים, ולומדים אותה גם ב'מתיבתא דרקיע' [=בבית-המדרש שבשמים], ושם הלימוד הוא אף נעלה יותר ורוחני יותר – אבל התכלית של התורה הוא לפעול דווקא כאן למטה.

בתורת החסידות מובא על כך משל מאבוקה גדולה, שגדולתה ועוצמתה נבחרת דווקא על-ידי כוחה להאיר גם למרחקים. אמנם שם מאיר אור קטן וחלש בלבד, ואילו בקרבת האבוקה האור גדול וחזק לאין שיעור, אבל דווקא שם באה לידי ביטוי עוצמתה של האבוקה.

כוח הקדושה

זה מה שמשה רבנו אמר למלאכים: "יצר הרע יש ביניכם?". דווקא שפלותו של העולם הזה הגשמי, שבו יש יצר הרע וצריך להילחם ברע ולעמוד בניסיונות – היא המביאה לידי ביטוי את עוצמתה של הקדושה האלוקית, שבכוחה להאיר גם את החושך של העולם הזה התחתון.

בעולם הזה עצמו מתגלה הקב"ה דווקא במצוות המעשיות, יותר מבמצוות הרוחניות, כמו אהבה ויראה. כי ככל שהקדושה יורדת לרבדים התחתונים יותר ומרוממת גם אותם – בכך בא לידי ביטוי הכוח האלוקי האין-סופי, שיכול להאיר ולקדש גם את העולם הזה התחתון ולעשות ממנו דירה לו יתברך.

 (תורת מנחם כרך כה, עמ' 28)  

  מן המעיין

כיבוד אב ואם

הקב"ה שותף

"כבד את אביך ואת אִמך למען יאריכון ימיך" (שמות כ,יב). תנו רבנן: שלושה שותפים הם באדם, הקב"ה אביו ואימו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אומר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני. בזמן שאדם מצער את אביו ואת אימו, אומר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלא דרתי ביניהם – ציערוני.

(ילקוט שמעוני)

כבוד ומורא

תנו רבנן: איזהו מורא ואיזהו כבוד? "מורא" – לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. "כבוד" – מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא.

(קידושין לא,ב)

בעלי בחירה

אף-על-פי שעיקר ההולדה תלויה בברכתו של הקב"ה, יש לראות בהורים שותפים לקב"ה בהולדת הבן, משום שהם בעלי רצון ובחירה. לכן התורה ציוותה את האדם לכבדם, כי הם סיבת היותו בעולם.

(ספר המאמרים תשי"א) 

אריכות ימים אמיתית

"אריכות ימים" אינה סתם אריכות שנים, כי יש אדם שחי שנים רבות, אבל ימיו עוברים וחולפים ולא נשאר מהם מאומה בדברי הנצח של עם-ישראל – תורה, יראת-שמים ומידות טובות, שנזכרים לדורי-דורות. אריכות ימים היא כאשר נוסף על אריכות השנים, כל יום בחיי האדם מלא תורה ועבודה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

על-אף האזהרות

שלוש פעמים התורה מזהירה על כיבוד אב ואם, ואילו על כיבוד בן אין אפילו אזהרה אחת. ואף-על-פי-כן כל ההורים מוסרים את נפשם בעבור בניהם, ואילו בן שמוסר את נפשו למען הוריו – אין זה מצוי כל-כך.

(מאוצרנו הישן)

כשהבנים נעשים הורים

"וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (תהילים קכח). דרכם של בנים שהם מלאי טענות כלפי ההורים, על שאין הם דואגים להם, ושאין הם נותנים להם די צורכם. אבל כשהם מגיעים לשלב של "ראה בנים לבניך" – כשהם עצמם נעשים הורים, והם שומעים מפי בניהם אותן טענות, כי-אז "שלום על ישראל" – הם מתחילים לנהוג בנועם, ואין להם עוד טענות אל הוריהם.

(עלי זית)

אסור לדון

אב ובנו באו להתדיין אצל הדיין רבי יצחק פייגנבוים. בשעת הדיון נהג הבן בגסות רבה, ולא פסק מלבזות את אביו. קפץ רבי יצחק ממקומו נרגז ונרעש והודיע כי הוא פוסל את עצמו מלדון בדין זה, כי לאחר שראה את דרך התנהגותו של הבן כלפי אביו, הוא חש שנהפך להיות שונאו, ושונא אסור לו לדון בדין זה.

יותר מכבוד שמים

רבי שמעון בן-יוחאי אומר, גדול כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו. שבכבוד הקב"ה נאמר (משלי,ג) "כבד את ה' מהונך" – אם יש לך, אתה חייב; ואם לאו, אתה פטור. אבל בכבוד אב ואם נאמר "כבד את אביך ואת אמך", ואפילו אתה מחזר על הפתחים.

(ירושלמי פאה)

  אמרת השבוע

איום לא מפחיד

רבי קלונימוס-קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, לחם בתקיפות ביהודים שהחלו לפרוץ את גדרי התורה והמסורת בעירו. הללו, בחוצפתם, שלחו להתרות בו, שאם לא יפסיק להילחם בהם, ילשינו עליו לשלטונות שהוא עובר על החוק בנושאו משרת רב בישראל בשעה שאינו דובר פולנית.

כשהאדמו"ר שמע זאת הורה לכנס את כל היהודים בבית-הכנסת, ושם נשא דברים חוצבי להבות על החובה לדבוק בתורה ובמצוותיה ולא להיגרר אחר הרוחות המנשבות בחוץ. בתוך הדברים התלהב וקרא בקול אדיר לעבר אותם פורצי-גדר: "שוטים שבעולם! אתם מאיימים עליי בהלשנה לשלטונות. אני מוסר את נפשי לקב"ה פעמיים ביום באמרי 'שמע ישראל', ואתם חושבים להפחידני בזוטות כאלה?!".

דבריו הנלהבים חדרו גם ללב אותם יהודים, ומעתה הכניעו את עצמם לפני האדמו"ר.

  פתגם חסידי

הרגשת הקדושה

"יש דברים שניתנים מלמעלה, אבל הרגשת קדושת השבת ניתנה לישראל. כפי שיהודי מתכונן לשבת וכפי שהוא מנצל אותה - כך הוא מרגיש את קדושת השבת" (אדמו"ר הזקן)

  מעשה שהיה

הסידור של האם

"הבאתי לך מתנה ליום-הולדתך", קרא ר' יוסף טלר בחגיגיות, בהיכנסו הביתה. דינה, האישה הצעירה, נשאה אליו עיניים שואלות, והוא הושיט לעברה חבילה קטנה. דינה פתחה את העטיפה ואור עלה בעיניה. "זו המתנה היקרה לי ביותר", אמרה בהכרת תודה, למראה הסידור המהודר שבעלה העניק לה, עם הקדשה אישית.

לדינה מלאו אז עשרים שנה. שנתיים קודם לכן, בשנת תרפ"ב (1922), נישאה לר' יוסף. הם התגוררו בעיר נירגהאזה בהונגריה. בני-הזוג היו ידועים במעשי החסד שלהם, וביתם היו פתוח לכל נזקק וקשה-יום. דינה הייתה ראשונה להתנדב לארגן חתונה לכלה חסרת כל, או לסייע לחסרי-בית. במרוצת השנים נולדו להם שלשה ילדים, יהודית, ישי ועדית, שהתחנכו אף הם לחסד ולנתינה.

החיים השלווים הופרו עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה. גזֵרות חדשות צצו מדי יום ביומו. ילדי משפחת טלר סבלו, כשאר ילדי היהודים, מהצקות והשפלות בבית-הספר. כעבור זמן נסגר בית-הספר לפני יהודים.

האיסורים תכפו ובאו. נאסר על היהודים לשבת בגנים ציבוריים. אסור היה לעלות לאוטובוסים ולהיכנס לחנויות. המצב הכלכלי החמיר. גם לברוח לא היה לאן. מעת לעת היו גויים נכנסים לבתי היהודים ולוקחים מכל הבא ליד. בקושי רב הצליחה משפחת טלר להתקיים בזכות פרה מניבה, עד שיום אחד לקחו גם אותה.

הבן, ישי, היה ילד מוכשר ועדין, אהוב על כולם. הוא הבין כי בתנאים האלה נחוץ לו מקצוע שיכול לספק פרנסה, ולמד את מקצוע החייטות. הוא היה אז בן חמש-עשרה בלבד, אך ההחלטה הזאת הצילה את חייו אחר-כך, בהיותו במחנה ההשמדה.

ביום שחור אחד, ב-17 במרס 1944, פלשו הנאצים לעיר. כל היהודים הועלו למשאיות. יפה, אימהּ של דינה, הושלכה באכזריות ובפראות למשאית, לעיני דינה וילדיה. היא נחבלה קשה ומתה במקום.

מכאן החלה שרשרת של סבל ועינויים. הם הועברו לגטו, ושם חיו בצפיפות ובתנאים קשים ביותר. אך הגרמנים דחקו לזרז את השמדת היהודים, ויום אחד הועלו דינה, ר' יוסף וילדיהם לרכבת שהביאה אותם לאושוויץ.

בכל הזמנים הקשים התנחמה דינה בסידור שקיבלה מבעלה. היא הצליחה להסתירו ולקחתו עמה לכל מקום. אך בעלותה לרכבת לא לקחה עמה את הסידור. אולי לא הספיקה, ואולי הדבר נאסר עליה.

באותו יום נמהר נלקחה דינה למשרפות, עם בעלה ובתה הצעירה, עדית, בת השש-עשרה. שני הילדים האחרים, ישי ויהודית, ניצלו בניסי-ניסים. כמה וכמה פעמים היה ישי בדרך למשרפות, ובכל פעם ניצל ברגע האחרון.

רוח החסד שספג בבית נשארה איתו גם בתופת. הוא הצליח להגניב שאריות מזון לילדים רעבים במחנה. כמו-כן הצליח בדרכים מתוחכמות להניח תפילין מדי בוקר, בתוך הבלוק באושוויץ.

לאחר השואה עלה ישי לארץ. הוא הקים כאן משפחה, אך כעבור כמה שנים היגר לקנדה. נולדו לו ארבעה ילדים, ואחריהם נכדים ונינים לרוב.

עברו שנים. בשנת תשל"ד (1974) נסע ישי לבקר בבודפשט שבהונגריה. בשבת הלך לבית-הכנסת הגדול בעיר. האולם היה גדול ומפואר, אולם המתפללים בו היו מעטים מאוד. לידו ישב יהודי שנראה אורח. הגבאי ניגש אל האיש והגיש לו סידור כרוך בכריכה נאה. "מתנה בעבורך. מזכרת מהביקור", אמר.

ישי ניצל את ההזדמנות. גם הוא רצה ליטול עמו מזכרת, וביקש מהגבאי לתת גם לו סידור. הוא הבטיח לתת ביום ראשון תרומה נאה לבית-הכנסת. הגבאי נענה בחפץ-לב, הלך לירכתי בית-הכנסת, וחזר ובידו סידור ישן ובלה מעט.

בסיום התפילה הטמין ישי את הסידור במגֵרת השולחן, ואחרי השבת חזר לבית-הכנסת, השאיר תרומה נאה ולקח את הסידור. בבואו לביתו הניח אותו בין ספריו בלי לפתוח אותו, והעניין נשכח ממנו לגמרי.

עברו עוד עשרים ושבע שנה. בשנת תשס"א (2001) החליטו ישי ואשתו אסתר לשוב לארץ. הם החלו באריזת תכולת הבית. במהלך האריזה ראה ישי את הסידור הישן שקיבל בבית-הכנסת בבודפשט. הוא דפדף בדפיו הדהויים, ואגב כך פתח את הדף הראשון. הוא הביט בכתוב, ופתאום נפלטה מפיו צעקה שהחרידה את הבית.

אשתו מיהרה אליו ומצאה אותו רועד מהתרגשות. הוא לא הצליח להוציא מילה מפיו, ורק הצביע על ההקדשה שהייתה כתובה בסידור: "לאשתי היקרה איזבלה (דינה) ביום הולדתך ה-20, מבעלך יוסף. 24 דצמבר, 1924"!

נירגהאזה הייתה רחוקה מאוד מבודפשט, אך ככל הנראה אחרי השואה נאספו ספרי הקודש שנותרו בקהילות הונגריה החרבות, והועברו לבית-הכנסת הגדול בבודפשט. כך הגיע לשם גם הסידור של אימו, ויד ההשגחה כיוונה שהסידור הזה יגיע דווקא לידי בנה!

כמה שנים לאחר מכן זכה ישי לנינה, שנקראה על שם אימו, דינה. בהתרגשות רבה הכריז ישי כי כאשר הנינה תגיע לגיל מצוות תקבל את הסידור היקר של אימו.

ישי החזיר את נשמתו ליוצרה לפני כחודש, בט"ו בטבת תשע"ב.

(תודתנו לנכדתו ליאורה רודריג על משלוח הסיפור, לרגל יום השלושים לפטירת הסב)

  לומדים גאולה

תורה לעתיד לבוא

חכמי-ישראל נתאוו לימות המשיח, כדי שיוכלו לקבל את ההתגלות הגדולה של חכמת התורה שתהיה אז (כפי שהרמב"ם כותב בסוף ספרו). באיזו התגלות מדובר? הלוא מתן-תורה היה פעם אחת ויחידה ו"התורה הזאת לא תהא מוחלפת". ובכל-זאת הנביאים מדברים (ישעיה נא,ד. וראה ויקרא-רבה פרשה יג,ג) על "תורה חדשה" ועל כך שכל התורה שאנו לומדים בזמן הזה היא בבחינת 'הבל' לגבי תורתו של משיח (קהלת-רבה פרשה יא,ח).

אנו נוגעים כאן, למעשה, בשאלת מהותה של התורה. תורת החסידות מסבירה את מהותה של התורה על-פי ההגדרה המופיעה בספר שמואל-א (כד,יג): "כאשר יאמר משל הקדמוני". מפרש זאת רש"י (משפטים כא,יג): "משל הקדמוני היא התורה". הגדרה זו מסייעת לנו לחדור לסוד מהותה של התורה.

האור כמשל

מהו משל? כאשר קשה להביע רעיון כלשהו בצורתו העצמית, משתמשים במשל. כלומר, מלבישים אותו רעיון עצמו בדברים קלים וקרובים יותר להבנה, אשר באמצעותם קל יותר להבין את הרעיון. משל הוא אפוא אותו רעיון, אך ברמה נמוכה ופשוטה יותר. במשל (כאשר הוא משל אמיתי ומושלם) מצויים כל ההיבטים של הרעיון, ועל-ידו אפשר להבין את הרעיון על כל פרטיו, אלא שהמשל משמש מעין לבוש לרעיון המופשט.

לדוגמה, האור והחושך הגשמיים יכולים לשמש משל לאור וחושך בעולם השכל. החכמה נקראת אור והיעדרה מכונה חושך. אדם יכול לומר משפט כגון זה: "פתחתי את הספר ולא הבנתי שום דבר. הייתי כמו עיוור שהולך בחושך. ולפתע הבריק במוחי הרעיון, כאילו האירו את הלילה בזרקור ענק". כאן אנו רואים יפה את החפיפה שבין המשל לנמשל.

יתרה מזו, מוסבר בתורת החסידות, שבמשל אמיתי, משל של התורה, לא זו בלבד שהמשל תואם את הנמשל, אלא שהוא עצמו נובע ומשתלשל ממנו. המשל שהובא בדוגמה ממחיש זאת היטב. 'אור' פירושו – בהירות, גילוי. כאשר מדברים במושגים גשמיים, בהירות פירושה אור גשמי, וכאשר מדברים במושגים השייכים לעולם השכל, בהירות ואור פירושם חכמה. זה אותו דבר עצמו, הלובש בכל עולם לבוש המתאים לאותו עולם, ומאחר שזה אותו דבר במהותו, יכול האחד לשמש משל לשני.

שניים אוחזים כמשל

עכשיו נוכל להבין את המשמעות שבהגדרת התורה 'משל'. התורה שאנו מכירים, המדברת במושגים גשמיים השאובים מהעולם הזה, היא משל בלבד לתורה האמיתית, תורתו של הקב"ה. התורה כפי שהיא בשורשה אינה מדברת על שני אנשים שאוחזים בטלית, או על מי שמחליף פרה בחמור. היא עוסקת בעניינים רוחניים טהורים ועדינים ביותר. אלא שאותה תורה עליונה התלבשה בלבוש הגשמי וכך יכולים אנו ללמדה. התורה שלפנינו היא אפוא משל בלבד לתורה האמיתית.

לאמיתו של דבר, יש בזה אין-סוף דרגות. מכיוון שהמרחק בין הקב"ה לבין עולמנו הוא אין-סופי, גם הדרגות הקיימות בתורה הן אין-סופיות. בעולם הגשמי עצמו אפשר ללמוד את התורה בכמה וכמה רמות, וגם בעולמות העליונים יש אין-סוף דרגות בתורה.

כיום אנו יכולים ללמוד את התורה רק כפי שהתלבשה במושגי העולם הזה, אבל על כך אמרו: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". כשתבוא הגאולה, ייפתחו לפנינו מעיינות התורה העליונים ונוכל להבין את התורה הטהורה, כפי שהיא נלמדת על-ידי הקב"ה עצמו. וכך תהיה זו אותה תורה, ועם זה – "תורה חדשה".

  חיים יהודיים

איתמר, שנה אחרי: הכאב והצמיחה

זו הייתה שבת שנצרבה בדם בתודעת הציבור. שנה חלפה מאז הרצח המתועב של משפחת פוגל באיתמר בליל שבת-קודש. רב היישוב, הרב נתן חי (59), חוזר לליל הדמים ומספר על השנה שעברה על היישוב.

קרוב לעשרים שנה משמש הרב חי רבו של איתמר. קודם לכן למד בכולל 'מרכז הרב' בירושלים. כשקיבל עליו את התפקיד לא חשב לרגע כי הרבנות ביישוב הקטן תהפוך למשימה קשה כל-כך. "היישוב, הקרוי על שמו של איתמר בן אהרון הכוהן, הוקם על-ידי שלושים וחמש משפחות של אברכים, ועם הזמן צמחנו. כיום אין ביישוב זרם אחיד. יש כאן דתיים ולא-דתיים, לצד חסידי חב"ד וברסלב", מספר הרב. "המכנה המשותף לכולם: אהבה עצומה לארץ-ישראל".

אין הרתעה

הטרור החל להכות באיתמר לפני אחת-עשרה שנים, עם הירצחו של אריה ארלנדו, ששמר על גבעה. מאז הִכה הטרור פעמים רבות. בין האירועים המזעזעים רצח שלושת בחורי ישיבת 'חיצים', רצח בני משפחת שבו, ורצח בני משפחת פוגל. "אנחנו מוקפים בשני כפרים עוינים, עוורתא – שממנו יצאו רוצחי משפחת פוגל, ובית פוריק, כפר שהגיע לשיא בהצמחת מחבלים ביהודה ושומרון", אומר הרב.

למה היישוב חשוף כל-כך? הרב חי מסביר: "מאז הסכם אוסלו ההגנה על היישוב נעשתה מורכבת. במקום לייצר הרתעה לאומית, הצבא מגיב נקודתית. בסוף תופסים את המחבלים, אבל אין אווירה של הרתעה. אנחנו נגררים ולא יוזמים".

הטון קובע

הרב חי חוזר לאותו ליל שבת נורא: "לא הרגשתי טוב באותו ערב והתכוננתי ללכת לישון. בעוד אני עולה על יצועי, קיבלתי התרעת חירום במערכת הפנימית, על מחבלים שחדרו ליישוב. יצאתי לחדר מזכירות היישוב, לראות כיצד מתמודדים. כששמעתי על הרצח, חשבתי רק על דבר אחד: איך יקבלו את הבשורה הסבים משני הצדדים. רק המחשבה על תגובתם גרמה לי זעזוע גדול.

"ידעתי שתפקידי כעת משמעותי מאוד, לא רק בדברי החיזוק שאשמיע, אלא בעיקר בטון הדברים. אם רב אומר דברים נשגבים, אבל עיניו כבויות, אין לזה כוח. ביום השבת דאגתי שהתפילות ייערכו במועדן, כי היה ברור לי ששמירת הסדר הרגיל הוא חלק מהחזרת הבריאות הנפשית".

בקו האש

בימים שלאחר הרצח, זרמו אל הרב חי שאלות רבות. "האירוע הזה השאיר הרבה טראומות, ושאלות של אמונה. השתדלנו להשיב על כולן", הוא מספר."למה דווקא אנחנו? – נשאלתי שוב ושוב, והשבתי: מאז שעם-ישראל חזר לארץ-ישראל, רוב ההרוגים היו בירושלים ובקרבתה, בגלל שהגויים מרגישים כי מוקדי הכוח טמונים במקומות הקדושים. אנחנו חלק מהמערכה. לבני-הנוער השבתי שרוב ההרוגים בצבא הם מ'גולני' ו'צנחנים', כי הם העומדים בקו האש. גם אנחנו מוצבים בקו האש וחיים במסירות-נפש".

שנה אחרי היישוב שב לחיי שגרה תוססים. "אין כיום כמעט מקום לקליטת תושבים, הכול כאן בתפוסה מלאה ברוך השם", אומר הרב ומחייך לראשונה מתחילת השיחה. "מכל אירוע מצער גדלנו והתחזקנו. זו התשובה שלנו. בעת האחרונה הוקמה אולפנה לבנות, ובקרוב נסיים לבנות בית-כנסת קבע ובית-מדרש. העשייה החיובית תנצח".


הרב חי: "העשייה החיובית תנצח"

  פינת ההלכה ומנהג

כיבוד אב ואם

שאלה: אדם שחש כי לא כיבד את אביו ואימו כראוי, אף שההורים עצמם אין להם שום טרוניה עליו; האם הוא חייב לבקש את סליחתם, או שדיי לו בתשובה נכונה ובבקשת מחילה מהקב"ה?

תשובה: שאלה זו תלויה בשאלה אם 'כיבוד אב ואם' זו מצווה שבין אדם למקום או גם מצווה שבין אדם לחברו. כי במצווה שבין אדם לחברו לא מתכפר החיסרון על-ידי תשובה בלבד, עד שיפייס את חברו.

הרמב"ן מפרש שעשרת הדיברות נחלקו לשני חלקים: "חמישה בכבוד הבורא, וחמישה לטובת האדם. כי לכבוד הבורא ציווה לכבד האב, המשתתף ביצירה...". לפי זה עיקר המצווה הוא כבוד הבורא. מקורו במאמר חז"ל: "בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני".

לעומת זה, בתלמוד הירושלמי נתבאר שכיבוד אב ואם הוא בגדר 'פריעת חוב', ובפירוש המשנה לרמב"ם מנה את כיבוד אב ואם בין המצוות שבין אדם לחברו. בספר החינוך מפרש את טעם המצווה כהכרת טובה להורים על שהביאוהו לעולם.

אדמו"ר ה'צמח צדק' ביאר, שאף שאין לכבד את כוחות הטבע, מפני שאין להם בחירה חופשית ואינם אלא "כגרזן ביד החוצב בו", אולם ההורים, שהביאו את האדם לעולם בבחירתם, מגיע להם שכר וכבוד על כך.

על-פי דעה זו עולה שיש בכיבוד אב ואם חובה שבין אדם לחברו, ולכן אם האדם מרגיש שלא כיבד את הוריו כראוי, עליו לבקש את מחילתם, נוסף על התשובה שהוא עושה כלפי הקב"ה.

מקורות: משנה סוף יומא. קידושין ל, סע"ב; לא ע"ב. ירושלמי ופיה"מ להרמב"ם פאה פ"א מ"א. רמב"ן וראב"ע שמות כ,יג. ספר החינוך מצוה לג, ומנחת חינוך שם. אור התורה פ' יתרו (ח"ח עמ' ג'ג). לקוטי שיחות כרך לו עמ' 90, וש"נ. אוצר כיבוד אב ואם סי' רמ ס"ק ה וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)