חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1302 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וישב, כ' בכסלו ה'תשע"ב (16/12/11)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1302 - כל המדורים ברצף
לדחות את הפטרונות על הסף
יש חדש
עמידה בניסיון בלי חישובים
דרכי החסידות
הצדיק כדוור
לאהוב יהודי
בני הנסתרים
גאולה במרמה
החסיד שממציא לנו פטנטים
מלאכה בלילות חנוכה

מס' 1302, ערב שבת-קודש פרשת וישב, כ' בכסלו ה'תשע"ב (16.12.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לדחות את הפטרונות על הסף

מישהו חושב שמאות-אלפי יהודים שומרי תורה ומצוות הם ילידים פרימיטיביים שצריך לכפות עליהם את ה'אור'

הגיע הזמן להפסיק לדבר על עצים ולהתחיל לראות את היער. אחת לכמה חודשים מתעורר פולמוס ציבורי בעניין הקשור לציבור הדתי, ומתחילים לדון בעניין עצמו, בשעה שהדיון צריך להתמקד בעצם המגמה. כזה הוא למשל הדיון שהתעורר בעת האחרונה בעניין 'שירת נשים'.

בעבר הטענה כלפי הציבור הדתי הייתה שהוא מפעיל 'כפייה דתית'. הציבור הלא-דתי טען: אל תיכנסו לי לחיים. אל תכפו עליי את אמונתכם ואת ערכיכם. כיום התהפכו היוצרות. כבר שנים רבות לא נחקק שום חוק דתי. להפך, נחקקים עוד ועוד חוקים הנוגסים ב'סטטוס-קוו' שהיה קיים בעבר. עכשיו הלחץ הוא בכיוון ההפוך – מנסים להתערב באורחות חייהם של יהודים דתיים ולכפות עליהם ערכים חילוניים-ליברליים.

לדבר על היער

אפשר לדון על כל עניין בנפרד. אפשר לטעון שאותם חיילים דתיים שביקשו לצאת מהאולם בשעה שזמרת עלתה לשיר, לא ניסו כלל 'להדיר נשים מהמרחב הציבורי', כפי שהעניין סולף ועוּוַת. הם לא יצאו מתוך מחאה והתרסה, אלא ביקשו לשמור על אמונתם ולא לשמוע דבר שההלכה אוסרת עליהם לשמוע.

אפשר גם להתווכח עם היוזמה לכפות לימודי 'ליב"ה' בישיבות ולהסביר מדוע אין זה דבר נכון. אפשר לנסות להבהיר את האופי של לימוד בישיבה, שאיננו לימוד בלבד, אלא הוא מציאות-חיים שלמה, שכולה תורה וקדושה, ואין בה מקום לעניינים אחרים.

אבל במקום לעסוק בכל עץ בנפרד מוטב לדבר על היער כולו. את כל היוזמות האלה יש לדחות בנימוק מרכזי אחד: אל תתערבו לנו בחיים. אל תנסו להשליט עלינו את השקפת-עולמכם. היום זה 'שירת נשים' ולימודי 'ליב"ה', מחר תחליטו שצריך ללמד בנים ובנות יחד, ושחובה על בית-ספר דתי לקבל גם תלמידים לא-יהודים. מחרתיים תתערבו במקוואות ובדרך עשיית ברית-מילה. איך נהגתם לומר? 'צאו לנו מהוורידים'!

חובתה של המדינה

כל המגמה הזאת מדיפה ריח עז של פטרונות תמוהה. מישהו חושב שמאות-אלפי יהודים שומרי תורה ומצוות הם ילידים פרימיטיביים שצריך לכפות עליהם את ה'אור'. את המגמה הזאת יש לדחות על הסף, בלי להתווכח על כל עניין בנפרד. עם כל הכבוד לערכים הליברליים, לנו יש ערכים אחרים, וזה בכלל לא עומד לוויכוח.

נשמעת טענה שהמדינה אינה חייבת לממן ערכים שאינם נראים לה. שוב טעות. 'המדינה' זה גם הציבור הדתי והחרדי. היא גובה מיסים מכל אזרח (ואגב, המיסים ה'עקיפים', כמו מע"מ והמס על הדלק, מכניסים לאוצר יותר כסף מהמס ה'ישיר'), והיא חייבת להחזירם לאוכלוסייה, על-ידי מתן השירותים שהציבור זקוק להם.

כשהמדינה מממנת בתי-ספר דתיים וחרדיים אין היא עושה 'טובה', אלא ממלאת את חובתה לציבור. חובתה לאפשר לכל ציבור לחנך את ילדיו על-פי אמונתו וערכיו, ואין לה שום זכות להתערב בענייני ערכים והשקפת-עולם. אנחנו כבר ילדים גדולים, ברוך-השם.


האם ימנעו מחיילים דתיים לשמור על אמונתם וערכיהם? (צילום: דו"צ)

  יש חדש

אור בכל הארץ

צעירי-חב"ד משלימים את ההיערכות למבצע חנוכה. במבצע יביאו את שמחת החג לכוחות הביטחון, למאושפזים במרכזים רפואיים, לקשישים בבתי-אבות, לריכוזי עולים ואף לבתי-כלא ועוד, ויזַכו את הציבור בהדלקת הנרות. אגף ההוצאה-לאור של צעירי-חב"ד הפיק לקראת חנוכה מערך של עלוני-הסברה מרהיבי-עין, לילדים ולמבוגרים, בעברית וברוסית. העלונים יופצו בימי החנוכה במאות-אלפי עותקים וינחילו לציבור את ערכי החג, מצוותיו ומנהגיו. כמו-כן יוצבו חנוכיות-ענק במרכזי הערים, וכאלף חנוכיות ניידות יותקנו על כלי-רכב.

האור ינצח

ביום חמישי בערב, נר שלישי של חנוכה, יקיים מטה צעירי-חב"ד למען נפגעי הטרור פעילות ארצית בססמה האור ינצח. בכל רחבי הארץ יהיו אי"ה הדלקות נר חנוכה מרכזיות, בסימן הזדהות עם משפחות נפגעי הטרור. בערב הזה ידליקו את הנרות נציגי המשפחות, ובכך יפגינו את נחישותו של עם-ישראל לגבור על כל הקשיים ולהוסיף לשאת את אור האמונה והביטחון בה'.

נסיעה לאוהלים

לקראת יום ההילולא של בעל התניא, בכ"ד בטבת, מתארגנת נסיעה קבוצתית לציונו בהאדיטש שבאוקראינה. המסלול יכלול גם שבת במז'יבוז', סמוך לציון הבעש"ט, וביקור בציוני המגיד ממזריטש, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ואדמו"ר האמצעי. טל' 050-4101083.

  שלחן שבת

עמידה בניסיון בלי חישובים

כאשר היה יוסף בבית פוטיפר המצרי הוא היה נתון בידי אדוניו. הוא היה עבד, ובימים ההם היה אדונו יכול לעשות בו ככל אשר יחפוץ. ואכן, חז"ל מספרים שאשת פוטיפר איימה על יוסף שאם לא ימלא את רצונה ייענש בייסורים קשים ועד שיומת. נמצא אפוא שהעמידה בניסיון מצד יוסף הייתה כרוכה בסכנת חיים ממשית.

הפוסקים חלוקים ביניהם בשאלה אם בן-נוח מצוּוֶה על מסירות-נפש. כלומר, האם גוי חייב למסור את נפשו על קיום המצוות שנצטווה עליהן. לדעת כמה וכמה פוסקים אין הוא חייב למסור את נפשו, ואם הוא מוסר את נפשו – הרי יש כאן איבוד עצמו לדעת, שזה איסור שפיכות-דמים שגם בן-נוח מצוּוֶה עליו.

דמות דיוקנו של יעקב

נשאלת אפוא השאלה כיצד היה מותר ליוסף להעמיד את עצמו בסכנת מוות כדי לעמוד בניסיון. הלוא זה היה קודם מתן-התורה, ודינו של יוסף אז היה כשל בן-נוח. מדוע סיכן את חייו כדי לעמוד בניסיון?

חז"ל אומרים שהכוח לעמוד בניסיון בא ליוסף מכך ש"נראית לו דמות דיוקנו של אביו". הדגש כאן הוא על "דמות דיוקנו" של יעקב, שעל זה נאמר כי דמותו של יעקב היא מעין דמותו של אדם הראשון. מבואר על כך בכתבי האריז"ל שהאבות תיקנו את חטאו של אדם הראשון, ומכיוון שיעקב היה 'בחיר שבאבות', והוא השלים את עבודת אברהם ויצחק, הייתה דמות דיוקנו מעין זו של אדם הראשון.

יצא מכל החישובים

כאשר נראתה ליוסף "דמות דיוקנו של אביו", והוא ראה לנגד עיניו את פועלו של אביו לתיקון חטאו של אדם הראשון – הדבר פעל עליו שלא לערוך שום חישובים ושיקולים, אלא לעמוד בניסיון בלי שום שאלות.

הדבר רמוז במילים "וינס ויצא החוצה" – יוסף יצא החוצה מכל ההעלמות וההסתרים ומכל סוג של שיקולים וחשבונות. דבר אחד עמד לנגד עיניו – שלא יהיה חס-ושלום מצב ש"וחטאתי לאלוקים".

הוראה לכל יהודי

מכאן צריך כל יהודי ללמוד הוראה בחייו, על יסוד הפסוק "נוהג כצאן יוסף", שכל ישראל נקראים על שם יוסף, ולכן התנהגותו של יוסף יש בה הוראה ולימוד לכל יהודי:

כאשר יהודי בא לידי ניסיון, ועד שנדמה לו שהוא במצב דומה לזה של יוסף, שהיה "עבד בבית אדוניו המצרי" – צריך ש"דמות דיוקנו של אביו" תעמוד לנגד עיניו. הוא צריך לחוש שכל מעשה שלו אינו עניין פרטי, אלא הוא נוגע לכללות הבריאה, ועד לתיקון חטאו של אדם הראשון. מזה ישאב כוח לעמוד בניסיון, וגם אם יצוצו קשיים בעקבות החלטתו, הרי בסופו של דבר גם בתוך הירידה עצמה הוא יהיה המושל והשולט, כפי שאירע ליוסף, ועד שהוא מלקט את כל ה'אוצרות' שיתגלו בקרוב ממש, בביאת משיח-צדקנו.

(תורת מנחם התוועדויות כרך כט, עמ' 262)

  מן המעיין

דרכי החסידות

יותר מהמלאך מיכאל

מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול, אין מלאך מיכאל מסוגל לפעול. כאשר אבא מסתכל בהתנהגות ילדיו, ורואה אותם חיים באהבה ואחווה שלום ורעות, וכל אחד ואחד דואג לטובת חברו כאילו זו טובת עצמו – מתמלא האב עונג ונחת-רוח, ומפליא לעשות בקיום משאלותיהם.

(אדמו"ר הזקן)

יסוד בדרכי החסידות

התוועדות חסידית בכלל, וביום השבת או במוצאי שבת בפרט, הוא אחד היסודות בדרכי החסידים והחסידוּת. זהו פתח ומבוא למצווה היסודית של אהבת-ישראל. בדרך כלל בכל התוועדות תובעים ראשי המדברים מאת המסובים כי יֵטיבו את הנהגותיהם ודרכיהם, כי יקבעו עיתים ללימוד תורת החסידות, וכי ישמרו על קביעות זו, ועוד שיהיה לימוד שמביא לידי מעשה.

(היום-יום)

ברכת אלוקים

התוועדות חסידית בימים עברו הייתה ברכת אלוקים. היא פתחה צוהר בפינות החשוכות של כל אחד ואחד, להאיר אותן באור החסידות. אחרי ההתוועדות הרגישו שנעשו נקיים יותר.

(לקוטי דיבורים)

טל של תחייה

סיפורי צדיקים המסופרים בהתוועדות חסידית הם טל של תחייה, המחדיר חיות בהשכלה ובעבודה.

(לקוטי דיבורים)

תורה שבכתב ושבעל-פה

סח אדמו"ר הזקן: שמיעת תורה מאת הרבי (המגיד ממזריטש) הייתה בעבורנו תורה שבעל-פה. שמיעת סיפור מפי הרבי הייתה בעבורנו תורה שבכתב.

הטבת הנפש

סיפורי חסידים הם הטבה כללית, העושים מן האדם בעל מידות ועובד ה'. לאחר הטבת הנרות מגיע תורו של האור המאיר.

(ספר המאמרים תשי"א)

איך לספר ולשמוע

צריכים לדעת איך לספר סיפור חסידי. שהסיפור יישמע חי ממש. יותר מכך צריכים לדעת איך לשמוע סיפור, שמן השמיעה יתהווה במוח השומע ציור שלם, כאילו הוא חי אותו מאורע.

(אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

חסיד חזק

חסיד המקושר לרבי ודבוק ומסור לו במידה הגדולה ביותר, עדיין הוא חסיד חלש. חסיד הוא מי שמסור לפעולותיו של הרבי.

(ספר השיחות ת"ש) 

  אמרת השבוע

הצדיק כדוור

אל הצדיק רבי אליעזר-חיים רבינוביץ', בעל 'שיח אליעזר', בא יהודי והתאונן על מצוקתו הכלכלית הגדולה. אמר לו הצדיק: "בעוד כמה ימים תתקיים הגרלה על סכום גבוה. אגלה לך את המספרים הזוכים, וכך תוכל לזכות בסכום הגדול ולפרנס את משפחתך".

שמעו זאת בני-ביתו של הצדיק ובאו אליו בטענה: "אם אתה יודע אילו מספרים יעלו בהגרלה, מדוע אינך מגלה זאת לנו, וכך נוכל גם אנחנו להיחלץ מהדחקות שבה אנו שרויים?".

אמר להם הצדיק: "למה הדוור איננו עשיר, והלוא הוא מוליך ומביא מכתבים שבהם ממון רב? אלא שתפקידו של הדוור למסור את המכתב לתעודתו ותו לא"...

  פתגם חסידי

לאהוב יהודי

"אהוב יהודי – והקב"ה יאהב אותך. עשה טובה ליהודי – והשם יתברך ייטיב איתך. קרב יהודי – וה' יקרב אותך" (חסידי המגיד ממזריטש)

  מעשה שהיה

בני הנסתרים

שנים רבות שימש שמעון-לייב בלן בית-המרחץ המרכזי בעיר מינסק. בעיני הכול היה אדם פשוט ועם-הארץ. כמו רבים מהיהודים הפשוטים בעיר היה חבר ב'חברת התהילים' העירונית, והשתתף באמירת תהילים.

מינסק הייתה עיר תורה נודעת, אשר הצמיחה למדנים גדולים. ישיבות היו בה לרוב, ובני התורה נדדו משיעור אחד למשנהו ומבית-מדרש זה לאחר.

יהודים שאינם בני תורה כמעט לא נחשבו בעיני בני העיר. הללו כונו על שם עיסוקם, כמו שמעון-לייב הבלן, ולכל היותר ציינו את מעשיהם הטובים או את אמירת התהילים שלהם.

בית-המרחץ במינסק לא פעל כל ימות השבוע. את הימים והשעות שבהם היה פנוי מעבודה ניצל שמעון-לייב לשוטטות בעיר. גם התנהגותו זו תרמה לרושם שהוא בטלן שאינו מסוגל לקחת ספר וללמוד.

ובכל-זאת הבחינו הכול כי שמעון-לייב מרבה לעשות מעשי חסד. אם נודע לו כי פלוני נקלע לקשיים והוא זקוק בדחיפות להלוואה, לא עבר זמן והוא השיג אותה בעבורו. משפחות נזקקות נהנו לקבל מידו סלי מזון, עצי הסקה ובגד לחג.

כשנולד נחמן-יצחק, בנם הצעיר של שמעון-לייב ואשתו, נודע בעיר כי הילד בעל כישרונות מזהירים. נחמן-יצחק שקד על לימודיו ועד מהרה נעשה למדן מופלג. הלמדנים נהגו לתהות כיצד ילד כישרוני כל-כך ותלמיד-חכם הוא בנו של אדם פשוט ועם-הארץ.

עברו השנים ושמעון-לייב נפטר לבית עולמו. רבים מבני העיר, שהכירו את מעשי החסד שלו, באו ללוותו בדרכו האחרונה. ביניהם היו גם תלמידי-חכמים, שבאו מתוך כבוד שרחשו לבנו, נחמן-יצחק.

המלווים לא ציפו לשמוע נאומי הספד על האיש, שהיה בעיניהם יהודי פשוט, אולם דווקא נחמן-יצחק בנו קם והחל להספידו במילים בלתי-רגילות.

הנאספים נדהמו לשמוע מפי הבן כי שבחו של אביו לא היה במעשיו הטובים בלבד, אלא דווקא בגדולתו בתורה. "מורי ורבי", זעק הבן בקול בוכים וסיפר, כי אביו היה מורו ורבו העיקרי, וממנו למד את רוב תורתו.

הדבר היה לפלא בעיני הכול. רק עתה החלו להבין כי שמעון-לייב הבלן היה צדיק נסתר, ובמראהו החיצוני ובשוטטותו בעיר הצליח להסתיר את עצמו.

מיד העמיד בית-הדין מניין אנשים על קברו והללו ביקשו בשם כל אנשי העיר מחילה על שלא נהגו בו כבוד ראוי. כמו-כן הכריזו שכל מי שפגע בכבודו יֵלך בעצמו לבקש סליחה. מאז נהגו רבים מתושבי העיר לפקוד את קברו של שמעון-לייב ולהתפלל שם.

שמעון-לייב היה חבר בחבורת הצדיקים הנסתרים, שבראשם עמד רבי אליהו בעל-שם מוורמייזה. הם חיו בתוך קהילות ישראל או נדדו ממקום למקום, ובפעולותיהם לעורר את המון העם לעבודת ה' זרעו את הניצנים הראשונים לתנועת החסידות, שקמה מאוחר יותר על-ידי רבי ישראל בעל-שם-טוב.

עתה היה ליבם של בני העיר נתון עוד יותר לעתידו של נחמן-יצחק היתום. במיוחד נגע הדבר למעשה כאשר בא זמנו להינשא. נכבדי העיר נדברו ביניהם כי לבחור נעלה ומובחר כמותו ראוי לחפש נערה מעולה ומיוחדת, מהמשפחות המיוחסות ביותר.

בעיר מינסק חי אז יהודי שתקן, שנראה אף הוא פשוט בחיצוניותו, ר' יונתן השמש שמו. לו ולאשתו באשה-רחל הייתה בת, שרה-רבקה שמה. בחינוכה השקיעו את כל מאמציהם. אף שבאותם ימים לא היה מקובל ללמד בנות תורה, לימד ר' יונתן את בתו ככל שהיה יכול, עד שהשיגה ידע נרחב. היא הייתה גם בעלת מידות טובות וצנועה בכל הליכותיה.

בהגיעה לפרקה החלו להגיע עבורה הצעות נכבדות, אולם הוריה דחו את כולן. התנהגותם עוררה תמיהה בעיני המציעים, ובאין-ברירה נאלצו לספר כי הנערה כבר שודכה בילדותה. מי הבחור? זאת לא רצו לומר.

רק כמה חודשים לאחר מכן הִכתה הבשורה את אנשי העיר: הבחור ששרה-רבקה שודכה לו בילדותה ואשר כעת היא עומדת להינשא לו – אינו אלא העילוי החשוב נחמן-יצחק!

לבני העיר נודע כי שמעון-לייב, הצדיק הנסתר, הוא שקבע קודם פטירתו מי תהיה הכלה המיועדת לבנו, וגם הספיק לסכם עם ר' יונתן השמש את פרטי השידוך.

כעת נשאו בני העיר את עיניהם אל ר' יונתן השמש, בהבינם כי אף הוא צדיק נסתר. רבים החלו לעקוב אחר צעדיהם של ר' יונתן ואשתו, והם כבר לא יכלו לחיות בהסתר כבעבר. לא עברו ימים רבים ור' יונתן ואשתו נעלמו מן העיר.

לאחר נישואיו של נחמן-יצחק לחצו עליו גדולי מינסק לעמוד בראש אחת הישיבות הגדולות. כשראו בני הזוג כי לא יוכלו לנהל את חייהם בדרך של פשטות, כפי שחיו הוריהם, החליטו לצאת לדרך נדודים, עד שבאו לעיירה הרקי. בעיירה זו ניכר שיממון רוחני רב. לא היה בה רב ואף לא מלמד לילדים.

נחמן-יצחק ורעייתו קבעו את דירתם בעיירה, והחלו לפעול להרמת מצבה הרוחני. כעבור שנים נתמנה נחמן-יצחק לרבה של הרקי, ובפעולותיו הטובות, עם זוגתו הצדקת, הצליח להעלות את רמתם הרוחנית של תושבי העיירה, עד שנעשתה מרכז של תורה ומידות טובות.

  לומדים גאולה

גאולה במרמה

התורה מספרת שראשית ייחוסו של המשיח בסיפור יהודה ותמר, שממנו נולד פרץ, שמזרעו יהיה המשיח. וכך אומר המדרש (רבה פרשה פה): "ויהי בעת ההיא – רבי שמואל בר-נחמן פתח: כי אנכי ידעתי את כל המחשבות. שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף; ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו; ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה. והקב"ה היה עוסק – בורא אורו של מלך המשיח".

בפירוש יפה-תואר העניין מבואר יותר: "בא לתרץ סמיכות הפרשיות... כי ה' המסבב הסיבות הכין הכול בחכמה, כי על-ידי מכירת יוסף ירדו בני יעקב למצרים ונשתעבדו בהם; אך הקב"ה, המכין את הרפואה לפני המכה, סיבב הדברים כי ייוולד להם גואל... בעוד שבני-אדם עסוקים במחשבותיהם ובמעשיהם, הקב"ה לבדו חושב מחשבות לטובתם".

עניין עמוק למבינים

המהר"ל מפראג מציין כי בעניין זה טמון סוד עמוק (גבורות ה' פרק יח, ועוד): "הדבר הזה מופלא מאוד למבינים... כי הוא עמוק מאוד". הוא מסביר שהקדושה וה'קליפה' כרוכות זו בזו, עד שה'קליפה' עצמה היא הנותנת כוח לקדושה להעבירה מן העולם. הוא קושר זאת בפסוק שנאמר על יעקב (בראשית כה,כו): "וידו אוחזת בעקב עשיו", ומסביר שהדבר דומה לפרי, "שכאשר הוא בלתי-נשלם, הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדול ועומד על שלמותו, ואז, כאשר הפרי גדול, נפסדה הקליפה מכוח גידול הפרי".

הרבי מליובאוויטש מבאר (תורת מנחם כרך ח, עמ' 222) שכמה וכמה עניינים נעלים ביותר נולדו דווקא דרך 'ירידה' ו'מרמה': "עניינים נעלים צריכים לבוא בדרך של מרמה דווקא. וזהו גם תוכן העניין של מעשה יהודה ותמר, שעל-ידי זה הייתה לידת זרח ופרץ, שממנו בא משיח, שלכן נאמר בהם 'תולדות מלא'. וכללות העניין בזה – שדווקא על-ידי הירידה נמשך ומתגלה אור נעלה ביותר שלמעלה גם מהאור שהיה קודם חטא עץ הדעת, ועד שהוא למעלה גם מהאור שהיה מאיר לפני הצמצום".

והוא מביא עוד כמה וכמה דוגמאות: "וזהו גם תוכן העניין של לידת אפרים (שעליו נאמר 'כי הפרני אלוקים בארץ עניי') מאסנת בת פוטיפרע, ובפרט לפי הדעה שאסנת הייתה בת דינה שנולדה משכם – כידוע שעניינים נעלים בכלל, ובפרט עניינים שלמעלה מהשתלשלות, באים על-ידי עניין של מרמה, וכיוצא בזה.

"ועל דרך שמצינו בברכות יצחק ליעקב, 'ויתן לך האלוקים מטל השמים וגו'' – שהן ברכות נעלות בעניינים רוחניים... – שהוצרכו לבוא בדרך מרמה דווקא".

"מאיתי יצאו הדברים"

במקום אחר הרבי מבאר (לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 195) שבמעשה תמר היו שני עניינים הפוכים, והא בהא תליא: "לכתחילה סברו שמצד זה ש'זנתה תמר כלתך' צריך להיות 'הוציאוה', וכפירוש הזוהר – 'בגלותא' [=יציאה לגלות]; ולאחר מכן, בקשר למעשה זה גופא של תמר, יצאה בת-קול: 'ממני ומאיתי יצאו הדברים כו' להעמיד מלכים בישראל', שבעצם כל המטרה הייתה כדי להביא ללידת פרץ וכו' עד משיח, שעניינו הוא הגאולה.

"אלא הביאור בזה:  כל הכוונה של הגלות, שבאה 'מפני חטאינו', היא כדי שעל-ידי בירור חושך הגלות יתגלה יתרון האור בגאולה העתידה. ולכן הגם שבתחילת העניין נחשבה באמת פעולתה של תמר בתור חיסרון, שהתוצאה ממנה צריכה להיות 'הוציאוה בגלותא', אבל לאחר מכן... נתגלה ש'ממני ומאיתי יצאו הדברים כו' להעמיד מלכים בישראל', שבזה יש מלכתחילה כוונה עליונה, שיבוא מזה פרץ וכו' עד ש'עלה הפורץ לפניהם', שיפרוץ את כל הגדרים, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש".

  חיים יהודיים

החסיד שממציא לנו פטנטים

לקול תשואות מאות משתתפי הכינוס השנתי של מהנדסי החשמל בישראל צעד בשבוע שעבר הפרופ' הרב מנחם-מענדל קריצ'בסקי (65) לקידמת הבימה, וקיבל תעודת הוקרה על מפעל חיים עתיר בהצלחות מהפכניות בתחום הנדסת החשמל, במסגרת עבודתו בחברת 'סייטק'. החסיד בעל החיוך הביישני עבר בין האישים הבכירים, ובהם שר התשתיות עוזי לנדאו, שביקשו ללחוץ את ידו.

"למען האמת", מגלה לנו קריצ'בסקי, "לא רציתי כלל לקבל את הפרס. אני לא אוהב פרסומת. גם בשנה שעברה הציעו לי לקבל פרס וסירבתי, אבל הפעם החלטתי להיענות רק מפני שהקמת החברה לוּותה בברכתו הישירה של הרבי מליובאוויטש. ראיתי בקבלת הפרס סוג של סגירת מעגל".

הגר שקירב

קריצ'בסקי נולד בברית-המועצות. בתחילת שנות השבעים עלה לארץ. ברוסיה החל להתמחות במחקר ופיתוח של טכנולוגיות חשמל, ובארץ המשיך את הלימודים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. אף שבא ממשפחה בעלת שורשים חב"דיים, זיקתו ליהדות הייתה דלה. "בבאר-שבע הכרתי כמה מחסידי חב"ד, ומשם החלה ההתקרבות לתורה ולמצוות", הוא אומר. ההתקרבות הואצה במהלך מלחמת יום-הכיפורים. הוא הכיר אז גר-צדק מירושלים. "למדתי ממנו דברים רבים על היהדות".

לימים החל לגבש קבוצת מחקר באנרגייה חשמלית. "בקרב העולים מרוסיה יש מומחים רבים בהנדסת חשמל, ונתַנו להם הזדמנות טובה לקבל עבודה וגם להתאקלם בארץ. רבים מחברי הקבוצה המשיכו לתעשיות מובילות בארץ", הוא אומר.

המפעל של הרבי

בשנת תשמ"ז הודיע הרבי מליובאוויטש כי צפוי גל עלייה גדול מברית-המועצות, וקרא להיערך לקראתו. רבים סברו שזו תחזית לא-מציאותית, אך הרבי קרא להכין דירות ומקומות עבודה בעבור העולים. קריצ'בסקי פנה אל הפרופ' ירמיהו ברנובר והציע לו לייסד מפעל שיספק פרנסה לעולים מרוסיה. ברנובר קיבל את ברכתו של הרבי, וקריצ'בסקי יצא לחו"ל, כדי להכין תשתית מקצועית להקמת החברה.

החברה הוקמה בהר החוצבים בירושלים. במרוצת השנים היא רשמה לא-מעט הצלחות, וכיום היא עובדת עם כארבעים מדינות ברחבי העולם. "כמעט אין כיום מפעל גדול בישראל שאינו מרושת בעבודות שלנו. כיום עובדים בחברה קרוב למאה עובדים, רובם עולים מרוסיה", מספר קריצ'בסקי. נשיא החברה כיום הוא דני ברנובר, בנו של הפרופ' ירמיהו.

האור האמיתי

קריצ'בסקי מעניק מסר לדור הצעיר: "בכל דבר שאדם עובד, הוא צריך להשקיע. אם אתה לא לומד, לא תתקדם". כחסיד חב"ד הוא מנצל את תפקידו לקירוב יהודים לתורה ולמצוות. כל עובדי המפעל מקבלים מצות שמורות לחג-הפסח, ובחנוכה מתקיימות הדלקות יום-יומיות במפעל.

תעודת ההוקרה הוענקה לקריצ'בסקי על המצאת אחד-עשר פטנטים בתחום החשמל, אבל יש לו עוד אחד-עשר 'פטנטים', שבהם הוא גאה לא-פחות: "יש לי אחד-עשר ילדים, רובם משמשים כיום שליחי חב"ד ברחבי העולם. זה קצת קשה, כי אני בקושי רואה את הנכדים, אבל זה האור האמיתי".


הפרופ' קריצ'בסקי ותעודת ההוקרה (צילום: מ' רוזנבלום)

  פינת ההלכה ומנהג

מלאכה בלילות חנוכה

שאלה: מה טעם המנהג שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים?

תשובה: ימי חנוכה ניתנו להלל והודאה, ויש אומרים שגם לשמחה, אבל אין בהם איסור מלאכה. עם זה, נהגו הנשים (ובכמה קהילות גם הגברים) שלא לעשות מלאכה כל עוד הנרות דולקים, ומנהג זה יש לו תוקף כעין נדר.

אחד הטעמים הוא, כדי שלא יבואו להשתמש באורם של הנרות וליהנות מהם (ויש מסבירים: שמא יכבה האור בבית באמצע המלאכה ויוסיפו לעשותה לאור הנרות). לפי זה, לאחר שעובר זמן החובה של בעירת הנרות, שהוא חצי שעה או לכל היותר חמישים דקות, שאז מותר מן-הדין להשתמש לאור הנרות, וכן אם נמצאים בחדר אחר, שאין הנרות דולקים בו - אין מניעה מלעשות מלאכה. וכך נקטו רוב הפוסקים והקהילות, וכן מנהג חב"ד (שמותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות).

טעם אחר נאמר בזה בכמה פוסקים, כדי לציין את החגיגיות של ימי החנוכה. הנוהגים לפיו נמנעים ממלאכה כל עוד מצויים נרות דולקים, או כלשון "כל זמן שנרות של בית-הכנסת דולקות, והוא עד כחצות הלילה".

אך הכול מודים שחשוב שכל בני-הבית יציינו את החג על-ידי שיתכנסו ליד הנרות, ולא יתפזרו במשך חצי השעה הראשונה. וזה הטעם שנהגו שהילדים משחקים בסביבון בחנוכה.

מנהג זה נוגע בעיקר למלאכות כמו: תפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ, אבל לא לבישול, אפייה והכנת צורכי סעודה וכדומה – שהרי גם אם מציינים בזה את החג, לא ייתכן להחמיר יותר מבחול-המועד. ויש נוהגים בירושלים להחמיר בחצי השעה הראשונה ולהימנע גם ממלאכות אלה.

מקורות: טושו"ע סי' עתר ס"א ונו"כ, משנה ברורה, כף החיים, פסקי תשובות ס"ק ב וש"נ. השלמה לשו"ע אדמו"ר הזקן סוס"ד (במהדורה הישנה כרך ג-ד עמ' 1369; בחדשה ח"ד עמ' תפד). נטעי גבריאל הל' חנוכה פרק לח. אנציקלופדיה תלמודית סוף ערך 'חנכה'. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 71.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)