חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1301 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וישלח, י"ג בכסלו ה'תשע"ב (09/12/11)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1301 - כל המדורים ברצף
המפוח של האש החסידית
יש חדש
שהעולם עצמו יבוא לידי הכרה
קטונתי
רמז בפסוק
מהי אמת
חטא אחד פחות
הסודות מתגלים
תניא שפוקח עיני עיוורים
ויהי נועם

מס' 1301, ערב שבת-קודש פרשת וישלח, י"ג בכסלו ה'תשע"ב (09.12.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

המפוח של האש החסידית

המאסר והגאולה מייצגים נקודת-מפנה בגילוי אור החסידות. ביום הזה קיבלה החסידות 'אור ירוק' מן השמים לפרוץ החוצה

ושוב יתקבצו המוני בית-ישראל בארץ ובעולם בימים חמישי ושישי בשבוע הבא ויחגגו את חג-הגאולה י"ט בכסלו. חגיגת י"ט בכסלו הראשונה נערכה בשנת תקנ"ט (1798), עם שחרורו של רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך, ממאסרו ברוסיה הצארית. מאז נחוג יום זה מדי שנה בשנה, והוא הולך ומתפשט בתפוצות ישראל.

דווקא הפרספקטיבה ההיסטורית מאירה את משמעותו הגדולה של החג הזה. יש אירועים שבשעתו הסעירו עולם ומלואו, וכעבור זמן נגוזו ונשכחו. לעומת זה, יש אירועים שרק במרוצת הזמן מתבררת משמעותם הכללית והנצחית.

חוויה פנימית

י"ט בכסלו נראה בתחילה אירוע נקודתי מאוד. צדיק נאסר, היה שרוי בסכנת נפשות, ולבסוף שוחרר. אולם ברבות השנים נהפך היום הזה ליום של חג והתעוררות כבירה, והוא מקיף המוני יהודים, משכבות רבות ומגוּונות.

אתה פוגש יהודים שעלו מרוסיה. הם אינם חסידים, אבל הם מספרים בחרדת-קודש על ההתוועדויות של י"ט בכסלו, שחיממו את נפשם. אתה מדבר עם יוצאי מרוקו, והם מתרפקים בגעגועים על הזיכרונות מחגיגות י"ט בכסלו בקזבלנקה. יהודי ליטאי מספר בעיניים נוצצות על התוועדות י"ט בכסלו בירושלים, וחובש כיפה סרוגה משחזר את החוויה המופלאה כאשר הישיבה התיכונית שבה למד באה לחגיגת י"ט בכסלו בכפר-חב"ד.

לאחר שחרורו אמר רבנו הזקן משפט מופלא: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב". הוא צפה כבר אז כי היום הזה יפיח רוח-חיים בהמוני העם לדורי-דורות.

אפשרות לטעום

המאסר והגאולה מייצגים נקודת-מפנה בגילוי אור החסידות. ביום הזה קיבלה החסידות 'אור ירוק' מן השמים לפרוץ החוצה. נבלמה מגמת שונאיה ומתנגדיה, שרצו לדכאה ולכלותה, והחלה להתממש נבואתו-הוראתו של המשיח לבעש"ט (בעליית-הנשמה הידועה): "יפוצו מעיינותיך חוצה".

חג הגאולה מעורר את כולנו לזכור כי החסידות היא התגלות של חלק בתורה, שניתן לנו כהכנה לביאת משיח-צדקנו. כשם שבאה השעה שבה נתגלו המשנה והגמרא, ספרי הראשונים וקבלת האר"י ז"ל – כך הגיע זמן שבו החל להתנוצץ אורו של משיח, וניתנה לנו האפשרות לטעום ממכמניה של פנימיות התורה, שתתגלה במלואה בזמן הגאולה.

החסידות מיועדת לכל יהודי ויהודי. לפשוטי-עם ולגאוני-עולם, לתלמידי-חכמים ולאנשי-עמל. היא מחיה את הנשמה; מרווה את הדעת בהבנה מעמיקה בגדולת הבורא, ובעומק משמעותן של התורה ומצוותיה; מפיחה שמחה והתלהבות בעבודת הבורא; היא החיות הפנימית בחיי היהדות.

על-כן נאחל איש לרעהו כמנהג החסידים:

"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".


רבי שניאור־זלמן מלאדי מובל למאסר במרכבה השחורה. מאסר שהביא גאולה

  יש חדש

התוועדויות חג-הגאולה

בימים חמישי-שישי בשבוע הבא יחולו ימי הגאולה י"ט-כ' בכסלו, ימי גאולתו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' והשולחן-ערוך, ממאסרו לפני מאתיים ושלוש-עשרה שנים. בבתי-חב"ד ובבתי-כנסת חב"ד ברחבי העולם ייערכו אי"ה התוועדויות וכינוסים לרגל היום הגדול. הציבור מוזמן להתבשם מאור החסידות ולהשתתף בשמחה חסידית אמיתית.

ההתוועדות המרכזית

ועד כפר-חב"ד מזמין את הציבור הרחב להתוועדות המרכזית הגדולה של חג-הגאולה, שתהיה אי"ה ביום חמישי, י"ט בכסלו, בשעה 8 בערב, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, בהשתתפות רבנים ואישי-ציבור. בין אורחי ההתוועדות יהיו הרב הראשי לשעבר הרב ישראל-מאיר לאו, והשליח הראשי בתאילנד הרב יוסף-חיים קנטור. ניגוני שמחה בליווי תזמורתו של ר' משה (מונה) רוזנבלום.

התוועדויות לבני הישיבות

התוועדות מיוחדת לבני הישיבות תהיה אי"ה ביום חמישי, בשעה 9 בערב, בבנייני-האומה בירושלים, בהשתתפות הרב יואל כהן, ה'חוזר' של הרבי. האירוע מאורגן על-ידי תורת חב"ד לבני הישיבות. המארגנים מציינים כי מפני חוסר מקום האירוע מיועד לאברכים ולתלמידי ישיבות בלבד.

  שלחן שבת

שהעולם עצמו יבוא לידי הכרה

הגמרא קובעת כלל: "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו – אל תתגרה בו". אולם הכלל הזה אמור רק על צדיק שאינו גמור. מי שעדיין לא זיכך את עצמו כראוי – יכולה להיות לרע אחיזה בו, והכוחות השליליים עלולים להתגנב אליו. לכן עליו להיזהר ולא להתגרות ברשע כשהשעה משחקת לו, כי יכולים לומר לו: תקן עצמך תחילה.

לעומת זה, צדיק גמור אין לו לחשוש כלל מפני הרשע, ואפילו כשהשעה משחקת לו. מי שהוא טהור וקדוש לגמרי, אין לרע ולענייני העולם כל אחיזה בו, ולכן הוא יכול לפעול ככל הדרוש בלי לחשוש כלל מהרשע.

מדוע חשש יעקב?

על-פי זה מתעוררת שאלה על המסופר בפרשתנו: יעקב אבינו עושה מאמצים מיוחדים כדי לרַצות את עשיו, הוא שולח לו מנחה מכובדת ואומר: "אכפרה פניו... אולי יישא פניי". למה היה יעקב צריך לרַצות את עשיו, והלוא הוא היה צדיק גמור והיה לו הכוח להתגרות בעשיו ולהכניע אותו?!

בתחילת הפרשה יעקב אומר: "עם לבן גרתי", ובכך הוא רומז ל"תרי"ג מצוות שמרתי". הוא השלים את עבודתו ואת תפקידו, כמו שהפרשה מספרת: "ויבוא יעקב שלם". כמו-כן נאמר עליו כי "מיטתו שלמה", שכל בניו צדיקים, ואף זה מעיד על היותו צדיק גמור ושלם בעבודתו. מדוע אפוא חשש כל-כך מפני עשיו?

בירור עשיו

יתרה מזו: יעקב כבר היה מוכן לגאולה השלמה, כפי שהוא רומז בדבריו אל עשיו: "ויהי לי שור וחמור", ואומר המדרש: "וחמור – זה מלך המשיח, שנאמר 'עני ורוכב על חמור'". כלומר, יעקב מודיע לעשיו שהוא כבר השלים את כל העבודה והוא כבר מוכן לגאולה. וכי במצב כזה עליו לחשוש מפני עשיו?

אלא שדאגתו של יעקב לא הייתה לעצמו בלבד. אכן, הוא עצמו היה יכול להתמודד עם עשיו ולהכניע אותו. אולם יעקב רצה לברר את עשיו, כדי שגם עשיו, מצד עצמו, יגיע להכרה באמת ובטוב. לכן חיפש דרכים לרַצות אותו ולהפוך את ליבו, כדי שישלים עמו באמת, כמו שנאמר: "וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו... ויישקהו".

בירור העולם

כך תבוא גם הגאולה האמיתית והשלמה. אמנם הגאולה עצמה תבוא בדרך ניסית, כמו שהרמב"ם מתאר שהמשיח יחזיר את כל ישראל לדרך התורה ויילחם את מלחמות ה', וניצחונו יהיה ניסי – אולם ההכנה לגאולה צריכה להיעשות על-ידי שהעולם עצמו מזדכך ובא לידי הכרה באמיתות הקדושה, האמת והטוב.

לכן חיוני לפעול בדרכי הטבע ובתוך גדרי העולם, כדי שהעולם מצד עצמו ישתנה ויתעלה. אמנם הגאולה תבוא בתהליך ניסי ולמעלה מדרך הטבע לגמרי, וברגע אחד עוברים מחושך כפול ומכופל אל הגאולה האמיתית והשלמה, אבל ההכנה לזה צריכה להיות על-ידי עשייה בתוך גדרי הטבע. זו גם השלמות של ימות המשיח שאז "גם אויביו ישלים איתו" (עם המשיח), ואז יקויים הייעוד: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה... לעובדו שכם אחד".

(תורת מנחם כרך לח, עמ' 267)

  מן המעיין

קטונתי

חששו של יעקב

"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" (בראשית לב,יא). נתמעטו זכיותיי על-ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשיו.

(רש"י)

קטן בעיניו

יעקב היה קטן מאוד בעיניו מחמת ריבוי החסדים שנעשו לו. לכן חשב שאינו ראוי וכדאי להינצל מעשיו, אף שניתנה לו ההבטחה "והנה אנכי עמך" (בראשית כח).

(תניא)

חטא יחסי

כשאדם מתעלה ברוחניות, דרגתו הקודמת נחשבת עתה בבחינת 'חטא', אף שקודם לכן הייתה דרגה טובה ושלמה. לכן חשש יעקב שמפני הקירוב שהעניק לו הקב"ה, מעשיו הקודמים הם בבחינת 'חטא' לעומת דרגתו העכשווית.

(לקוטי שיחות)

חסד מאת ה'

ה"קטונתי" נובע "מכל החסדים". גם מה שקטונתי בעיניי, חסד הוא מחסדי ה'.

(החוזה מלובלין)

הקדמה לרחמים

דברי יעקב "קטונתי מכל החסדים" הם הקדמה לבקשת הרחמים "הצילני-נא... מיד עשיו". ואכן, יעקב ניצל מעשיו ולא זו בלבד, אלא שנעשה קירוב מצד עשיו כלפי יעקב.

(ספר המאמרים תרצ"ט)

קירוב ותוצאותיו

כאשר חכמים גדולים מקרבים אליהם בני-אדם ישרים, הקירוב הזה פועל בהם התבטלות ורצון להתקרב יותר אל ה' ולתקן את חסרונותיהם. אבל כשמראים אותות קירוב לבני-אדם שיש בהם גאווה או חוצפה, הקירוב גורם להם להגביה את עצמם בגאווה של גסות-רוח ובחוצפה גדולה יותר.

(ספר המאמרים תש"ד)

לא בייסורים

יעקב התפלל שמידת הענווה תהיה אצלו מצד חסדי ה' ולא חלילה מפני ייסורים וצער.

(החוזה מלובלין)

לעולם קטן

ככל שאדם מקטין ומשפיל את עצמו, עדיין אינו מגיע לאפסותו האמיתית. לעולם הוא קטן מכפי שנדמה לו.

(מעיינה של תורה)

  אמרת השבוע

רמז בפסוק

כאשר באו לאסור את בעל ה'תניא', הורה לשלוח מיד שליח אל רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ולמסור לו 'פדיון נפש'. השליח יצא בבהילות, ושכח לשאול לשם אימו של הרבי.

כששמע רבי לוי-יצחק על דבר המאסר, נפל על הארץ וזעק זעקה גדולה ומרה. אחר-כך שאל לשמו של הרבי, והשליח התנצל ששכח לברר זאת. פתח הצדיק חומש בראשית, שהיה מונח על שולחנו, ונפתח הספר בפסוק: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים". אמר רבי לוי-יצחק: "שבר – ראשי-תיבות: שניאור בן רבקה", ואכן כיוון לאמת.

הסביר הגאון רבי משה-דובער ריבקין, ראש ישיבת 'תורה ודעת' בניו-יורק, כי כשם שיעקב ראה ברוח-קודשו, שדווקא במצרים יש 'שבר', כך גילו לרבי לוי-יצחק שדווקא על-ידי המאסר תבוא התגלות גדולה של פנימיות התורה.

  פתגם חסידי

מהי אמת

"עשרים ואחת שנים עמלתי על האמת: שבע שנים למדתי מהי אמת; שבע שנים שקדתי על גירוש השקר; ושבע שנים התאמצתי להכניס את האמת לתוכי" (בעל התניא)

  מעשה שהיה

חטא אחד פחות

שמו של שמעון-לייב נודע לשמצה בעיר וילנה. האיש ירד מדרך הישר ופרק מעליו עול תורה ומצוות. מיום ליום נודע על עוד ממעלליו. העיר כולה הזדעזעה כאשר עבר עבֵרה חמורה ומכוערת ביותר.

הציבור נחלק בתגובתו. היו שזכרו את ימיו הטובים ונדו בראשם בעצב, כאומרים "כמה מצער לראות אדם נופל ברשתו של היצר ומידרדר לבאר-שחת". אחרים הביעו את זעמם על חוצפתו ועל העזתו לפרוץ את חומות התורה והיראה.

הכול התרחקו ממנו. איש לא רצה להימצא בקרבתו. בכל מקום הצביעו עליו באצבע מאשימה. גם כאשר רצה להיכנס לאחד מבתי-הכנסת בעיר, סולק בחרפה.

באותם ימים הייתה וילנה המעטירה מרכז של תורה ויראת-שמים. בעיר התגוררה גם קהילה חסידית שגדלה והלכה. בני הקהילה היו חסידיו של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא.

החסידים נהגו להתפלל בבתי-כנסת משלהם ('שטיבלאך'), שבהם יכלו לנהוג בחופשיות במנהגיהם הייחודיים, כמו לימוד חסידות והכנה לתפילה, תפילה באריכות והתוועדויות חסידיות בימי רצון.

יום אחד עבר האיש ליד בית-כנסת חסידי, שמע את הניגונים המרטיטים הבוקעים ממנו, והחליט להיכנס. הכירו המתפללים מיד כי זה 'בעל-העבֵרה' הידוע, וקיוו כי ביקורו יהיה חד-פעמי. דיי והותר ספגו עלבונות והצקות מאת מתנגדיהם, ולא היו חסרים גם את הצרה הזו. עתה ירננו עליהם שהם נותנים מחסה לפורץ-גדר וחוטא. עם זה התאפקו ולא אמרו לו דבר.

כמה ימים לאחר מכן נכנס האיש שנית לבית-הכנסת, בעיצומה של התוועדות חסידית. גם הפעם לא אמרו לו המשתתפים דבר, ומאז החל האיש להופיע במקום תדיר. ככל שתכפו שם ביקוריו התחולל בו שינוי לטובה. הוא זנח את מעשיו הרעים והביע רצון לחזור לדרך הישר.

כשלושה חודשים נמנע האיש ממעשי החטא, והכול שמחו על השינוי שחל בו, אך אז נודע כי שוב סרח וחטא חטא חמור. הפעם התקשו החסידים להבליג. הם החליטו כי החשש לחילול כבוד החסידות מאלץ אותם לסלקו מחברתם.

כאשר מסרו לו את דבר החלטתם, טען האיש כי בכך הם גוזרים עליו נפילה לשאול תחתית: "מאז באתי בחברתכם התאמצתי שלא למעוד שוב, ולמרבה הצער כשלתי. אבל אם תרחיקו אותי, אאבד את התקווה להיחלץ מדרך החטא ואני עלול חלילה לרדת מטה-מטה".

הימים היו סמוכים לראש-השנה, וחסידים רבים נסעו לליאוזנה, אל הרבי. נכנסו זקני החסידים מווילנה ושטחו לפני הרבי את סיפורו של האיש. הם סיפרו על החלטתם לסלקו מאיתם, כדי לשמור על כבוד החסידות.

הרבי האזין להם רוב-קשב, ואז פתח ואמר: "אספר לכם סיפור:

"לאלכסנדר מלך רוסיה נודע כי ביער נצפה דוב ענק. בהיותו חובב ציד, חפץ מאוד לצוד את הדוב, ולהציג את פרוותו בגאווה לעיני האצילים והשרים.

"מזג-האוויר היה קר וסוער, אך הוא היה נחוש לצאת בעקבות הדוב. בטוח היה בעצמו ובהכרתו את  היער. הוא נכנס בין העצים והחל לחפש אחר הדוב.

"לפתע הבחין בדוב והחל לדלוק אחריו. שוב ושוב חמק הדוב ממנו, מתוך מנוסה למעבה היער, והמלך בעקבותיו. הלילה החל לרדת, סופת שלגים השתוללה, ושלג כבד כיסה את היער. כאשר סוף-סוף החליט המלך לשוב על עקבותיו קלט כי אין לו שום מושג כיצד מוצאים את הדרך החוצה.

"המלך ניסה ללכת בין עצי היער, בתקווה למצוא שביל מוּכר, אך לשווא. הלילה ירד, והמלך בילה אותו בין העצים, רועד מקור וחרד מפני חיות הטרף.

"הבוקר עלה ושוב ניסה המלך לחזור לדרך המלך, אך לא מצא את הנתיב. ייאוש השתלט עליו. הוא חש שכוחותיו אוזלים. פתאום שמע קול קורא: 'מי שם?!'. 'אני!', השיב אלכסנדר בקול רפה, אך בגאווה שעדיין לא עזבה אותו.

"המציל היה סוחר יהודי שעשה את דרכו ביער והבחין בדמותו של האיש התועה. הוא לא ידע את זהות האיש שהציל, אך דאג לו במסירות. הוא הביאו אל ביתו, חימם את גופו, השביעו במאכל והרווהו במשקה. כאשר הגיעה העת להיפרד, שאלוֹ אלכסנדר כיצד יוכל להודות לו, והסוחר ענה כי עשה זאת שלא על-מנת לקבל פרס.

"כמה ימים לאחר מכן התקבלה בבית הסוחר הזמנה מלכותית להשתתף בערב מיוחד בארמון המלוכה. לבש הסוחר את מיטב בגדיו ובא אל הארמון. עם הגעתו למקום זכה לכבוד הגדול ביותר שחלק המלך מעודו לאדם כלשהו. המלך הושיב את היהודי לידו, וסיפר באוזני כל המסובים כמה הוא חייב תודה לאיש הזה, שהציל את חייו. הוא העניק לו מתנות רבות והשתדל בכל דרך להסב לו את התענוג הגדול ביותר שרק אפשר".

הרבי סיים את סיפורו, והישיר מבט אל זקני החסידים. הללו אימצו את מוחם בניסיון להבין את פשר הסיפור, ותלו ברבי עיניים בציפייה. חייך הרבי ואמר: "שווּ בנפשכם את הכבוד והעונג הגדול שחווה אותו סוחר. דעו, כי כל זה אינו מגיע לאחד מאלף אלפי-אלפים מגודל התענוג הנגרם לריבונו-של-עולם כשאתם מקרבים את היהודי האומלל הזה, ובזכות הקירוב שלכם הוא עושה עבֵרה אחת פחות!...

"האם תרצו למנוע את התענוג הזה ואת נחת-הרוח הגדולה הזו מהקדוש-ברוך-הוא?!".

  לומדים גאולה

הסודות מתגלים

גילוי פנימיות התורה קשור קשר הדוק עם הגאולה. בספר הזוהר ('רעיא מהימנא' פרשת נשא, חלק ג, עמ' קכד,ב) נאמר במפורש: "בגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמים" (=בזכות שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים, שהוא ספר הזוהר, יֵצאו מהגלות ברחמים). ואכן, לימוד פנימיות התורה נחשב אחד האמצעים החשובים לזירוז הגאולה ולַהתכוננות לקראתה.

לפעמים נדמה שהקשר בין גילוי פנימיות התורה לבין הגאולה הוא בבחינת 'סגולה' – כעין פעולה 'שמימית' נסתרת. אבל כאשר מבינים את מהותה של הגאולה מבינים גם-כן, שהקשר בינה לבין גילוי הנסתר הוא קשר פנימי ומהותי. הגאולה היא המשך ישיר לגילוי פנימיות התורה, והיא השלמתו של תהליך זה במלוא העוצמה.

תוצאה מתבקשת

מהותה האמיתית של הגאולה היא – "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" (ישעיה מ,ה). וכן: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (שם יא,ט). זו בעצם הגאולה – גילוי האמת האמיתית והפנימית של כל דבר. יוסר סופית ההעלם וההסתר שמכסה כיום על האמת, והיא תיראה בגלוי בעיני-בשר.

כל השינויים שיתחוללו בעולם בימות המשיח יהיו תוצאה טבעית ומתחייבת של גילוי האמת. כאשר הכול יראו בעיניהם שהקב"ה הוא המהות האמיתית של כל המציאות, ממילא "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" (כלשון הרמב"ם בסיום ספרו). כאשר כל הגויים יראו בגלוי שהיהודים הם "כוהני ה'" ו"משרתי אלוקינו" (ישעיה סא,ו) – מובן שלא יפגעו בהם לרעה, ולהפך, ישתוקקו לסייע לעם-ישראל. כשכל אדם יראה את האמת, שהזולת אינו חי על חשבונו, ולהפך, שלמותו של הזולת היא גם שלמותו-שלו – מובן שלא יהיו מלחמות ושנאות ולא תהיה קנאה ותחרות. כל אלה יהיו תוצאה מתבקשת מגילוי האמת.

גילוי בשלבים

לפיכך מובן שהכנת העולם לקראת הגאולה החלה עם ראשית התגלותה של פנימיות התורה. הדבר התחיל על-ידי רבי שמעון בר-יוחאי, מחבר ספר הזוהר. הוא פתח את ה'צינור' של פנימיות התורה, וממנו מתחיל תהליך הגילוי של אור הנסתר, שיגיע לשיאו בזמן הגאולה.

אלא שבימי רבי שמעון בר-יוחאי עדיין לא היה העולם בשל לגילוי האמת הזאת. לכן הגילוי נעשה במידה מוגבלת ביותר – לחוג מצומצם של אישים בעלי שיעור-קומה מיוחד. אולם ספר הזוהר עצמו מנבא שכאשר יתקרבו ימות המשיח, תתגלה חכמת הנסתר בהיקף רחב, עד שאפילו ילדים קטנים יֵדעו סודות כמוסים (זוהר בראשית קיח,א).

תהליך זה נעשה בהדרגה. בתחילה הייתה פנימיות התורה ידועה ליחידי-סגולה בלבד. אחר-כך בא האריז"ל והחל להפיץ את תורת הנסתר במידה רחבה יחסית, ואמר שכבר "מותר ומצווה לגלות זאת החכמה". אולם עדיין נשארו הדברים נחלתו של חוג מצומצם.

אולם כאשר הגיע 'חצות' של האלף השישי והחל להתנוצץ אור הגאולה, הגיע גם הזמן לגלות את פנימיות התורה בהיקף רחב יותר. אז פתח הבעש"ט את אור הנסתר לכל העם, ואִפשר לכל יהודי לטעום מהאור הגנוז של הגאולה, ובכך להתכונן בפועל ממש לגאולה המתקרבת. הבעש"ט גם גילה שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך – מעיינות החסידות – חוצה".

שלב מתקדם יותר נעשה על-ידי רבנו הזקן בעל התניא, שהלביש את פנימיות התורה בכלים של הבנה והשגה, ובכך פתח אותה לפני כל אחד ואחד. עכשיו הכול כבר מוכן לבוא הגאולה.

  חיים יהודיים

תניא שפוקח עיני עיוורים

זו הייתה עוד שיחת טלפון שגרתית בארגון מסיל"ה – מכון ספרי יהדות לעיוורים. על הקו הייתה נערה עיוורת מחיפה, והיא סיפרה כי החלה להתקרב לתורה ולמצוות, אך אינה מצליחה למצוא ספרי יהדות בכתב ברייל. "שמעתי את סיפורה ושלחתי לה ספרי יהדות בסיסיים", מספר הרב אריה בן-דוד (56), הספרן הראשי של הארגון. "כעבור זמן שוב טלפנה הנערה וסיפרה שהספרים עזרו לה מאוד והיא מעוניינת להתקרב יותר ליהדות. קישרתי אותה עם בית-חב"ד המקומי, וגם שלחתי לה את ספר התניא בכתב ברייל".

ספר התניא נתן לנערה הבנה עמוקה על התורה והמצוות. כעבור זמן נרשמה ללימודים במוסד תורני בירושלים. "לימים היא החלה להרצות ולספר את סיפורה, וכיום היא משמשת עובדת סוציאלית", אומר בן-דוד בגאווה.

חמצן לנשימה

בן-דוד מתגורר בכפר-חב"ד. אל הארגון הגיע לאחר שנולד לו בן עיוור, יוסף-חיים שמו, לפני עשרים וארבע שנים. האב חש היטב את המצוקה הגדולה בספרי לימוד וספרי יהדות לקהילת העיוורים. הוא פגש את הרב אברהם לביא, יו"ר ארגון מסיל"ה, ובתוך זמן קצר הצטרף לארגון. במרוצת השנים הופיעו ספרי-קודש רבים בכתב ברייל, ובהם תנ"ך עם פירוש רש"י ותרגום אונקלוס, רוב מסכתות התלמוד הבבלי והירושלמי, מחזורים, סידורים, משניות עם פירוש ברטנורא, רמב"ן, אור-החיים ועוד.

"עד לפני כחמש-עשרה שנה כמעט לא היה אפשר להשיג ספרי-קודש בכתב ברייל", אומר בן-דוד. "איננו מדפיסים בכמויות גדולות, וכל ספר רגיל תופח אצלנו לשלושה כרכים. לכן הכול יקר מאוד. אבל חשוב לזכור שספר ברייל לעיוור הוא כמו חמצן לנשימה. אני חי עם זה יום-יום ורואה את הברכה הגדולה בתרגום הספרים לברייל".

תניא לעיוורים

ספר התניא הודפס בכתב ברייל על-ידי מסיל"ה לפני שבע-עשרה שנה, וזכה לביקוש גדול בקרב העיוורים. בקיץ תנש"א ייחד הרבי מליובאוויטש שיחה מיוחדת להדפסת התניא באנגלית בכתב ברייל. הרבי סיים את דבריו באיחול ש"הלומדים בספר זה יתרפאו וילמדו תורה בשלמות, כולל תורת משיח, ושיזכו לגאולה השלמה". בשנים האחרונות יצאו-לאור כמה מהדורות של תניא בברייל. "הוצאנו לאור גם את התניא המחולק לשיעורים היומיים של חת"ת [=שיעורי חומש, תהילים, תניא], וגם ביאור בברייל לספר התניא", מציין בן-דוד.

לפני כמה שנים קיבל בן-דוד שיחת טלפון מאישה מבוגרת, עולה מרוסיה. היא נולדה עיוורת ולא הייתה לה שום גישה לספרי יהדות שיעזרו לה להתקדם בהתקרבות ליהדות. "אני מתגורר ליד המעון של ילדי צ'רנוביל בכפר-חב"ד. נעזרתי בדוברי רוסית כדי להוציא-לאור את התניא בתרגום רוסי בכתב ברייל", מספר בן-דוד.

האצבע הקוראת ראשונה

שדר הרדיו הוותיק יוסי גיל, סיפר על השינוי שחולל בו ספר התניא שהופיע בברייל. "כשגיליתי את הספר, הלימוד בו נהפך לחלק משגרת חיי. הלימוד החזיק אותי וחיזק אותי. הספר נתן לי להבין את המציאות ולראות אותה בדרך שונה מכפי שתפסתי אותה עד אז".

בן-דוד נעזר בבנו שבגר במלאכת עריכת הספרים התורניים. "האצבע שלו קוראת את הספרים ראשונה, וכך אנו יודעים איך להדפיס בדרך הטובה והנוחה ביותר", מסביר האב.


הרב בן-דוד ובנו אוחזים בתניא בכתב ברייל

  פינת ההלכה ומנהג

ויהי נועם

שאלה: מדוע אומרים בסיום תפילת ערבית במוצאי שבת את פרק 'ויהי נועם' ואת סדר קדושה ('ואתה קדוש')?

תשובה: 'ויהי נועם' הוא מזמור של ברכה, שבו בירך משה את בני-ישראל כאשר סיימו את מלאכת המשכן. אנו אומרים אותו כברכה לימי המעשה של השבוע החדש (יש שכתבו הטעם, שכעת יוצאים משבת לחול, ובחול צריכים שמירה). כמו-כן אומרים סדר קדושה, מאחר שעל-ידי מלאכת המשכן שרתה השכינה בישראל, ולכן אומרים 'יושב תהילות ישראל'. אך מתחילים ב'ואתה קדוש' ולא ב'ובא לציון גואל', כתמיד, לפי שאין גאולה בלילה.

בכך אנו מאריכים את תפילת ערבית, כדי שישתהו ישראל עוד קצת, שכן בבית-דין של מעלה ממתינים מלהחזיר את נשמות הרשעים לגיהינום (השובת ביום השבת) עד שבית-הכנסת האחרון ישלים את סדריו באותו ערב.

על-פי האריז"ל נוהגים לומר (לפחות) פסוק ראשון של 'ויהי נועם' בעמידה, מפני גודל החשיבות של אמירה זו, הבאה כדי להמשיך את האור של תוספת שבת בכל ימי החול.

אם חל יום-טוב (פסח, שבועות, סוכות, ראש-השנה או יום-הכיפורים) באחד מימי המעשה (ואפילו ביום שישי) בשבוע הקרוב, אין האשכנזים נוהגים לומר 'ויהי נועם', מכיוון שאנו כופלים בו את הברכה על 'מעשה ידינו', וצריך שיהיו כל ששת הימים ראויים למלאכה. וכן מנהג חב"ד. הספרדים נוהגים על-פי הקבלה לומר זאת גם אז.

מקורות: שבלי הלקט סי' קכט. טושו"ע או"ח סי' רצה, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"א-ג. כף החיים ס"ק ט.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)