חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1300 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ו' בכסלו ה'תשע"ב (02/12/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1300 - כל המדורים ברצף
מכבסת המילים עובדת
חדש על המדף
הניצוצות רודפים אחריך
חלומות
מצווה ולא השפלה
רחמים בלי גבול
קפידה ומחילה
בזכות בעלי-העסקים
יצחק מאיר את הניגון
מרבה בקדישים?!

מס' 1300, ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ו' בכסלו ה'תשע"ב (02.12.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מכבסת המילים עובדת

השימוש במילים ובמונחים הוא הבסיס של כל מערכת תעמולתית. יש הבדל מהותי אם אומרים 'פינוי' או 'גירוש'; 'נסיגה' או 'היערכות מחדש'

בעת האחרונה אנו מרבים לשמוע את המונח 'קיצוניים'. הממשלה מוצגת כ'ממשלת ימין קיצוני'. יוזמות מסויימות מוכתרות בכינוי 'קיצוניות'. בקשות של חיילים לשמור על ערכיהם ואמונתם הדתית מתוארות 'הקצנה דתית'.

השימוש במונחים האלה נעשה, כמובן, בכוונה תחילה, בידי יריבים פוליטיים, וגם על-ידי אנשי התקשורת, שאף היא מנסה להכניס את מי שאינו אהוב עליה בהגדרה זו. לעולם לא תשמעו בתקשורת את הביטוי 'שמאל קיצוני', כי השמאל הוא תמיד מכובד ולגיטימי. בישראל יש רק 'ימין קיצוני'.

הקרקע ברחה שמאלה

הכול יודעים כי השימוש במילים ובמונחים הוא הבסיס של כל מערכת תעמולתית. יש הבדל מהותי אם אומרים 'פינוי' או 'גירוש'; 'נסיגה' או 'היערכות מחדש'; 'תושבים' או 'מתנחלים'; 'התחזקות דתית' או 'הקצנה דתית'; 'גורמי שמאל' או 'פעילי שלום'. קוראים לזה מכבסת מילים.

כמה אבסורדי לשמוע שהממשלה התומכת בהקמת מדינה פלסטינית היא 'ממשלת ימין קיצוני'. זו עמדה שאך לפני שני עשורים הייתה מחוץ לקונסנזוס, ודגלו בה מפלגות השמאל הרדיקלי. והנה ממשלה המצהירה על הסכמתה למהלך אסוני כזה היא 'ממשלת ימין קיצוני'.

למרבה הצער, ההקצנה בתחום המדיני מתרחשת בדיוק בכיוון ההפוך. המערכת הפוליטית כולה זזה בקיצוניות שמאלה, עד שמי שעדיין מחזיק בעמדות בריאות של אהבת הארץ והבנת מהות הסכסוך בינינו ובין הערבים מצא את עצמו בקצה הימני של המפה.

אך האומנם שלילי כל-כך לדבוק בעמדות ברורות ונחושות? אולי דווקא מי שנוהגים כך הם אנשי-אמת, נחושים, עקביים, בעלי עקרונות. בני-אדם שעמדתם ברורה ונתיב חייהם סלול לפניהם. בשונה מבני-אדם נבוכים ומבולבלים, שאפשר לטלטלם מצד אל צד; בני-אדם שנגררים אחר אופנות מתחלפות, ולעולם אין הם בטוחים בדעתם.

שאלו אחד מגדולי ישראל, מדוע הוא קיצוני כל-כך בהתנגדותו לפשרות בדת, ומדוע אין הוא חושב שצריך ללכת באמצע ולהתפשר. השיב אותו רב: נהוג שבני-האדם הולכים בצידי הדרכים, מי בימין ומי בשמאל. באמצע הולכים הסוסים. באִמרה זו טמונה אמת עמוקה: בן-אדם צריך להיות נחוש בדרכו, לדעת מה הוא רוצה ולדבוק באמת.

נחישות אינה קיצוניות

רופא שמגלה בגופו של חולה גידול ממאיר, צריך להיות 'קיצוני' – לנתח ולסלק את הגידול. אבוי לו ואבוי למטופליו אם יהיה איש 'אמצע', ויסתפק בתרופות הרגעה ובמשככי כאבים. מהנדס שמאתר ליקויים חמורים ביסודותיו של בית, חייב להיות 'קיצוני' ולתבוע להרוס את הבית.

יהודי צריך להיות 'קיצוני' בהתייחסותו לתורה ולמצוותיה. עליו לקיים את דיני ה'שולחן ערוך' בדקדקנות ולהקפיד על כל סעיף. אין זו 'קיצוניות', אלא דבקות בהלכה. הלוואי שכולנו נדבק באמונה ובערכים בנחישות ובעקביות, ואז נהיה ראויים לברכת ה' בכל מעשינו.


המערכת הפוליטית כולה זזה שמאלה (איור: שלום פייגין)

  ספרים

רש"י כפשוטו
מאת הרב זלמן-לייב גוטליב
בהוצאת מכון לשם

הסדרה המלאה, בת חמשת הכרכים, על חמישה חומשי תורה. מוגש כאן החומש, עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, ותחתיהם ביאור 'רש"י כפשוטו', המבאר את דברי רש"י בלשון ברורה. הביאור נערך בידי צוות תלמידי-חכמים. להשיג בחנויות ספרי הקודש.

אלף המגן
מאת בעל 'פלא יועץ'
בהוצאת מכון הדרת-חן

הספר נדפס בפעם הראשונה על-ידי המחבר לפני כמאתיים שנה, ויוצא-לאור עכשיו במהדורה חדשה ומאירת-עיניים. שני כרכים, ובהם ביאורים ופנינים על התורה והמועדים, פרקי-אבות וספר תהילים. טל' 08-8676157.

סודות הגאולה
מאת מנחם ברוד
בהוצאת צעירי-אגודת-חב"ד

האמונה בגאולה היא מיסודי דת-ישראל, אך רבים אינם יודעים מהי באמת הגאולה וכיצד יבוא המשיח. הספר מגיש את סוגיות הגאולה בלשון בהירה וברורה. ניקוד מלא. 224 עמ'.  טל' 1-700-704120.

סיני מאז ולתמיד
מאת הרב משה גרילק
בהוצאת המחבר

לפני שנים פרסם המחבר בעיתונים את דפי 'דע את יהדותך', וערך את הביטאון 'ניצוצות'. בספר זה מוגש מבחר מאמרים העוסקים באמיתותה של דת-ישראל. 270 עמ'.

  שלחן שבת

הניצוצות רודפים אחריך

לאחר שיעקב עזב את חרן עם משפחתו מספרת התורה: "ויעקב הלך לדרכו". יעקב שב אז מחרן לארץ-ישראל. כלומר, הוא יצא מתחום החולין ועמד להיכנס לתחום הקדושה.

אולם הפסוק הזה משמש גם סימן ועידוד לכל יהודי בסיומו של חודש תשרי, כאשר יוצאים מהאווירה המרוממת של החגים וחוזרים אל החיים הרגילים של השנה. יש מנהג להכריז אז את הפסוק הזה: "ויעקב הלך לדרכו". ולכאורה, בסיומו של חודש תשרי אנו שרויים בתנועה הפוכה – אנו יוצאים מאווירת הקדושה אל חיי החולין (ולא כמו יעקב שהלך מתחום החולין אל תחום הקדושה).

לבן רודף

אולם כשמתעמקים יותר מוצאים שהפסוק הזה נאמר לאחר שלבן רדף אחרי יעקב ואחרי המפגש עמו. המגיד ממזריטש מסביר את העניין הפנימי ברדיפה זו של לבן אחרי יעקב. שהייתו של יעקב בבית לבן נועדה לגאול את ניצוצות הקדושה שהיו טמונים שם, אך יעקב לא הצליח לגאול את כל הניצוצות, ונשארו שם ניצוצות קדושים שלא נגאלו. לכן רדף לבן אחרי יעקב, כדי להביא אליו את ניצוצות הקדושה שהשאיר אצלו יעקב.

כלומר, בניצוצות הקדושה שהיו טמונים אצל לבן היו שני סוגים: היו ניצוצות שיעקב היה יכול לבררם על-ידי עבודתו, והיו ניצוצות שהבירור שלהם לא היה יכול להיעשות על-ידי עבודתו של יעקב, אלא רק על-ידי שלבן רדף אחריו ומסר אותם לרשותו.

מצוות באי-ידיעה

גם במצוות שלנו קיימים שני הסוגים האלה. יש מצוות התלויות ברצונו ובדעתו של האדם, והוא מקיים אותן מתוך רצון וכוונה לעשות את המצוות האלה. ויש מצוות שאי-אפשר לקיים מתוך רצון וכוונה מראש, אלא דווקא מתוך אי-ידיעה, כמו למשל מצוות 'שִׁכְחָה' (המצווה להשאיר בשדה בעבור העניים מעט תבואה שהאדם שכח לקחתה).

בתורת החסידות מוסבר שהמצוות שקיומן יכול להיות רק שלא מדעת נובעות מדרגה עליונה ביותר, ולכן אי-אפשר לקיים אותן מתוך דעת אלא דווקא באי-ידיעה, למעלה משייכות לרצונו ולדעתו של האדם.

קידוש החולין

כשם שיעקב בירר את ניצוצות הקדושה בבית לבן, כך אנחנו, על-ידי לימוד התורה וקיום המצוות, מבררים את ניצוצות הקדושה הפזורים בעולם. וגם בזה יש שני סוגים: יש ניצוצות קדושה המתבררים על-ידי התורה והמצוות, ויש ניצוצות הנגאלים על-ידי שיהודי עוסק בענייני חולין לשם שמים או בבחינת "בכל דרכיך דָעֵהוּ".

לכן מכריזים את הפסוק "ויעקב הלך לדרכו" דווקא עם היציאה מחודש תשרי והכניסה לחיי החולין. בחודש תשרי התעלה כל יהודי לדרגה גבוהה בעולם הקדושה, ובירר את הניצוצות שהיה עליו לברר, ועכשיו הוא יוצא לברר את ניצוצות הקדושה שבתוך החולין. זה הזמן לנתינת-כוח מיוחדת, המרומזת בפסוק הזה – שיהודי מברר את ענייני החולין ומעלה אף אותם אל הקדושה.

(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 260)

  מן המעיין

חלומות

החיים כחלום

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח,יד). כל ימי חייו של אדם אינם אלא חלום, אך אפשר להפיק ממנו תועלת בהיותו סולם שבו זוכים לעלות לשמי מרום.

(תולדות יעקב יוסף)

חלום מחזק

במילה "ויחלום" מרומזות ירידת הנשמה ועלייתה. חלום פירושו חזיון לילה, והוא רומז לירידת הנשמה לעולם של 'לילה' וחושך. אך חלום הוא גם מלשון חיזוק, כמו "ותחלימני ותחייני", וזה רמז לעליית הנשמה, על-ידי ירידתה למטה ועבודתה בתורה ובמצוות.

(ספר המאמרים תש"ח)

החלום עוזר

עניינו של חלום הוא דבר שאינו יכול להתרחש כלל, או דבר שקשה להגיע אליו, אך בשעת החלום הכול יכול להיות. החלום עוזר לחולם החלום שהדבר יוכל אחר-כך להתקיים בשעה שהוא ער.

(הצמח-צדק) 

חלומו של צדיק

'ארצה' מבטא את החומריות שבגשמיות, ואילו 'השמימה' הוא נוטריקון של ה-שמים הרומז על בחינה שהיא למעלה מהשמים. חלומו של הצדיק הוא לחבר את החומריות שבגשמיות עם הרוחניות שברוחניות.

(ספר השיחות תש"ד)

אין קושיות

"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" (בראשית כח,יד). כאשר רבי ישראל מרוז'ין היה ילד ולמד חומש עם המורה, היה מקדים לשאול את כל הקושיות שרש"י שואל. כשלמד את הפסוק הזה שאלו המלמד מדוע אינו שואל את קושיית רש"י שהיה צריך להיכתב "יורדים ועולים" ולא "עולים ויורדים". ענה לו רבי ישראל: על חלום אין מקשים קושיות...

בתחילת הדרך

"ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם" (בראשית מא,א). כשאדם מגיע לימי הזקנה, לקץ ימיו, מתגלה לפניו שכל החיים לא היו אלא חלום – "והנה עומד על שפת היאור", עדיין הוא עומד רק על "שפת היאור".

(רבי משה-מיכל מביאלה)

חלומו של פרעה

"ופרעה חולם" – בהיותו חולם מענייני רעיונותיו חלם גם-כן שהיה עומד על שפת היאור. כדברי רז"ל, כשם שאי-אפשר לבר בלי תבן, כך אי-אפשר לחלום בלי דברים בטלים.

(ספורנו)

הודעות בחלום

החלומות הטובים בענייני תורה, שמודיעים לאדם בחלום, באים בדרך-כלל לאחר שקידה גדולה. כאשר האדם עוסק בתורה בשקידה גדולה, או שהוא עוסק בעבודה שבלב ביגיעה עצומה, הנה כאשר נשמתו עולה למעלה בלילה, והיא שואבת לה שם חיים מהחיים העליונים, מודיעים לו אז חידושי תורה בנגלה שבתורה או בפנימיות התורה, איש-איש כפי שקידת עבודתו במשך היום.

(היום-יום) 

  אמרת השבוע

מצווה ולא השפלה

חסידים רבים באו לשבות בצילו של רבי שמואל מקַמַד, והמיטות שהוכנו בעבור האורחים לא הספיקו. נטל הצדיק סולם וטיפס אל עליית הגג והוריד משם מזרנים בעבור האורחים.

נזעקו החסידים ואמרו: "למה הרבי משפיל את עצמו? אנחנו נוריד בעצמנו את המזרנים".

השיב להם הצדיק: "מחר בבוקר, כשאלך עם טליתי בידי לבית-הכנסת להתפלל, האם גם אז תבואו אליי ותטענו שזו השפלה בעבורי וכי אתם מוכנים להתפלל במקומי? ואם תטענו כך, האם אשמע לכם? הכנסת אורחים מצווה גדולה היא ולא השפלה".

  פתגם חסידי

רחמים בלי גבול

"אל יתפלל אדם בעבור זכויותיו, כי אולי זכויותיו מועטות. מוטב להתפלל לרחמי ה', כי רחמיו וחסדיו אין להם גבול" (רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

  מעשה שהיה

קפידה ומחילה

הנער דובער הפליא את כל רואיו בלמדנותו ובשקידתו המופלגת. הוא היה בנו של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן בעל התניא, ולימים מילא את מקום אביו וכונה 'אדמו"ר האמצעי'.

כבר בהיותו בן חמש-עשרה היה מופשט לחלוטין מענייני העולם, וגדולי החסידים קבעו כי הוא עומד מעל דרגת ה'בינוני' המתוארת בספר התניא. תאוות העולם הזה ומלחמת היצר כבר אינן קיימות בעולמו, כי נפשו התנקתה מהרע לגמרי.

העיד עליו אביו באוזני מחותנו, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, כי נשמת בנו באה מעולם גבוה ונסתר, שכל שבילי העולמות העליונים נהירים לפניו, וכי עבודתו היא כאחד הצדיקים הגדולים, אף שהדבר אינו ניכר עליו כלל.

החסיד הרב נחמן מאושץ, שהיה בן-גילו של רבי דובער, חווה בעצמו סיפור שהוכיח לו עד היכן מגיעה מידת גדולתו וצדקותו של דובער, על-אף גילו הצעיר.

בצעירותם למדו השניים יחד ב'חברותא' זמן ממושך, עד שהיו בני שש-עשרה. אז נפרדו השניים. אדמו"ר האמצעי הוסיף לשקוד על לימודיו, ואילו נחמן פנה למסחר ונעשה סוחר מצליח.

עברו שלוש שנים. יום אחד בא נחמן לביקור אצל רבו, אדמו"ר הזקן. חסיד היה בלב ונפש ומקורב מאוד אל הרבי, ואף באותו ביקור גילה לו הרבי יחס מיוחד. הוא רצה לבקר גם את חברו, דובער, ולשוחח עמו, לאחר שלא ראה אותו שלוש שנים.

נחמן ידע כי זמנו של דובער יקר. את הפגישה הקצרה ניצל לדברים חשובים בלבד, ובתוך כך הביט בגמרא הפתוחה לפני חברו. הוא ראה כי הוא עומד בדף ד באותה מסכת. בסיום הפגישה הבטיח נחמן לחזור ולבקר אותו למחרת, לפני נסיעתו לביתו.

למחרת, לאחר התפילה, שוב נכנס נחמן אל חברו וידידו דובער. שוב הביט בגמרא הפתוחה לפני בנו של הרבי, והבעת תימהון התפשטה על פניו. הרבי כבר עמד בדף מ!

הוא התקשה להסתיר את מחשבותיו, ובגיחוך קל פנה אל דובער ושאל: "אמור לי חברי וידידי, כיצד קרה שאתה לומד במהירות עצומה כזו? רק אתמול עמדת בדף ד ואילו היום אתה כבר עומד בדף מ? מדוע כשלמדנו יחד לא למדנו במהירות כזאת?". שתק רבי דובער ולא ענה דבר. לאחר מכן נפרדו השניים, ונחמן חזר לביתו.

לא עבר זמן רב ועסקיו של נחמן החלו להידרדר. הפסד אחר הפסד אירע לו, וגם ביתו עלה באש. בתוך זמן קצר איבד מחצית מרכושו. ליבו נשבר בקרבו, והוא האמין כי מאת ה' הייתה זאת, כדי לעוררו בתשובה. אך עדיין לא מצא את הדבר הצריך תיקון.

שוב נסע נחמן אל אדמו"ר הזקן ונכנס ל'יחידות'. במר ליבו סיפר את מה שעבר עליו מאז ביקורו האחרון, וביקש לדעת מה עליו לעשות.

הרהר רבי שניאור-זלמן רגעים אחדים ואמר: "שמע-נא, נחמן, אינני רואה בך שום דבר עוון שגרם לנזקים האלה. נראה לי שזו תוצאה של 'קפידה'. אולי כשהיית כאן גרמת לי להקפיד עליך בגין דבר מסוים?".

"לא! לא!", השיב החסיד בהתרגשות, "להפך, הרבי אף קירבני מאוד".

"אם-כן", אמר הרבי, "אולי זו תוצאה מקפדנותו של בני? אולי עשית דבר שעורר 'קפידה' מצידו עליך?".

אימץ החסיד את זיכרונו, ולא נזכר בשום דבר. בשעתו לא ייחס חשיבות לדברים שאמר בנימה של הלצה, ולכן לא זכר זאת. "לא ייתכן, הלוא ידידות עמוקה שוררת בינינו", אמר לאדמו"ר הזקן.

כאשר אך יצא מחדר הרבי, נזכר בהתבטאותו הפזיזה כלפי רבי דובער, כיצד הוא לומד מהר כל-כך, ומיד ביקש לחזור ולהיכנס אל הרבי. הפעם סיפר כל מה שאירע בפעם הקודמת.

אמר לו אדמו"ר הזקן: "אם-כן, עליך לבקש את סליחתו. מה שאירע לך הוא בוודאי בעקבות הדברים שאמרת, שעוררו את קפדנותו".

כשבא נחמן לבקש את מחילת רבי דובער, אמר לו בן הרבי:

"חלילה לי מלהקפיד עליך, אולם כשהערת את הערתך תמהתי עליך. ראשית, הרי בהיכרות הארוכה שהייתה לנו יודע אתה היטב שאני לומד כל דבר בעיון ובעומק, ולא הייתי ממהר בלימוד שטחי.

"שנית, הלוא מאז שנפרדנו לפני שלוש שנים הלכת אתה לעסוק במסחר, ואילו אני שקדתי על לימודיי, וברוך השם ראיתי הצלחה בעמלי.

"נוסף על אלה, הלוא יש לי זכות אבות, של אבי הגדול, ולכן זיכני הקב"ה בהצלחה מיוחדת בלימודי. אם-כן, מדוע הדבר נראה לך בלתי-אפשרי?!

"אולם", סיים רבי דובער, "צר לי מאוד על הנזק וההפסד שאירע לך בעת האחרונה, ועוד יותר מכך שאולי חלילה כל זה קרה בגללי.

"מוחל אני לך בלב שלם ובמחילה גמורה, והשם יתברך ימלא את חסרונך וישיב לך את כל אשר הפסדת – בכפליים!".

לימים, כאשר היה ר' נחמן מספר את הסיפור, היה מסכם בהתלהבות, כי ברכתו של בן הרבי הצעיר התקיימה למופת, כי אכן באותה שנה עלה והצליח והרוויח יותר מכפליים מכל שווי רכושו בעבר.

(לרגל יום הולדתו והסתלקותו של אדמו"ר האמצעי בט' בכסלו, ויום גאולתו בי' בכסלו)

  לומדים גאולה

בזכות בעלי-העסקים

הגאולה היא שלב הסיום של התפקיד והייעוד שהוטל עלינו – להפוך את העולם הזה הגשמי ל'דירה' לקב"ה. העבודה של עם-ישראל במרוצת הדורות יוצרת את ה'דירה' לקב"ה, והיא תתגלה בשלמותה בזמן הגאולה.

עבודה זו מתחלקת בכללות לשני קווי-פעולה, שאותם מייצגים שני השבטים יששכר וזבולון. יששכר מייצג את היהודים העוסקים בתורה, יושבי אוהל, ואילו זבולון מייצג את היהודים העוסקים במשא-ומתן ועסוקים רוב שעות היום בענייני הפרנסה.

דירת קבע

אך מתברר שבמובנים רבים גדולה מעלתו של 'זבולון' ממעלת 'יששכר'. בברכת משה רבנו לבני-ישראל הוא אומר: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך". הוא מקדים את זבולון ליששכר, משום ש"זבולון בצאתך", על-ידי פעולתו בעסקיו, פועל יותר למילוי תכלית הבריאה מ"יששכר באוהליך".

הדבר הזה רמוז גם בדברי לאה לאחר שנולד זבולון. היא קראו לו זבולון מלשון "בית זבול... בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי" (כפירוש רש"י). אף בזה מתגלה שעיקר בניית 'דירת הקבע' נעשית על-ידי זבולון.

מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 134): "המשכת הקדושה בגשמיות העולם היא בעיקר על-ידי עבודתם של בעלי עסקים, שעל-ידי שעוסקים בעניינים גשמיים של העולם לשם שמים ומקיימים בהם מצוות כו', עושים את העולם הזה הגשמי 'דירה' להקב"ה; בעבודת זבולון נעשה ה'בית זבול' – דירה לו יתברך".

כשם שהקב"ה רוצה שה'דירה' בעבורו תהיה דווקא בעולם הזה התחתון ולא בעולמות עליונים ונעלים יותר, כך פעולת עשיית ה'דירה' היא דווקא על-ידי הירידה למטה, לענייני העולם, לעסקים ולעיסוק במשא-ומתן. בזה מעלתם המיוחדת של היהודים שבבחינת 'זבולון'.

גילוי העוצמה

אך כאן מתעוררת שאלה: מעלתו זו של זבולון היא דווקא בזמן הזה, כאשר יש צורך לברר את ענייני העולם הזה ולעשות אותם כלים לאור הקדושה, אבל כאשר משימה זו תסתיים, לא יהיה עוד צורך בעבודתו של 'זבולון', ואז כל בני-ישראל יעסקו אך ורק בתורה. אם-כן, איך אפשר לומר שזבולון הוא 'בית זבול', בית קבע?

ההסבר הוא שמעלתו של זבולון אינה בעצם העיסוק בענייני העולם, אלא מפני שעל-ידי עבודה זו מתגלים התוקף והנצחיות שבעם-ישראל ובתורה. כמו מעלת הניסיון, שאינה נובעת מהניסיון עצמו, אלא מהעובדה שהוא מגלה את עוצמת הקשר שבין יהודי לקב"ה.

וכך: "כל זמן שאין לבני-ישראל משא-ומתן בענייני העולם, לבררם ולזככם, אף שעוסקים בתורה ובעבודת ה' – הרי התוקף והנצחיות שבנשמתם לא באו עדיין לידי גילוי, ועל-אחת-כמה-וכמה לא לידי פועל בעבודתם, ולכן אין זו עבודה שתעשה בפועל דירה להקב"ה. דווקא בעבודת זבולון, שעוסק ב'תחתונים', ובכל-זאת עוסק בתורה ומקיים מצוות, הרי זה מגלה את תוקף היותו דבוק בתכלית עם ה', ובזה עושים 'דירה' לשכינה באופן קבוע ונצחי.

"וזהו הקשר בין עניין ה'דירה' העתידה להיות בגמר העבודה עם זה שאז 'לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... יהיו ישראל חכמים גדולים' – כי עניין ה'דירה', 'דירת קבע' של הקב"ה, מתגלה בעסק התורה של ישראל, אלא כדי שעסק זה יהיה בתכלית השלמות הרי זה לאחרי העבודה כל משך זמן הגלות".

  חיים יהודיים

יצחק מאיר את הניגון

כששואלים את יצחק מאיר (30) על השתייכותו המגזרית, הוא משיב בחיוך: "אני לוקח מכולם". ובאמת, קשה להגדיר אותו. הוא למד בישיבות ליטאיות בירושלים ('מיר' ו'חברון'), ואחר-כך שירת בצה"ל ולחם במלחמת לבנון השנייה. אלבומו החדש, 'עתיקא קדישא', מכנס זמירות שבת מכל חצרות החסידים וקהילות ישראל.

"יש לי חלום להקליט את ה'פס קול' של מעגל השנה היהודי. לאפשר לציבור לפגוש את סגולת הזמן על-ידי האוצר הבלתי-נדלה של הניגון והשירה החסידית, שליוותה את אבותינו. להקליט את הישן בכלי חדש", אומר יצחק, שאביו, הרב אליאב מאיר, הוא רב היישוב גמזו. בתחילת החודש התחיל מאיר להגשים את החלום, בדמות האלבום השני שלו, המצטרף לאלבום הראשון, 'נשמות חדשות'.

הנשמה נפתחת

הקריירה המוזיקלית של מאיר, המתגורר בשכונת רחביה שבירושלים, נולדה דווקא מעולם ההוראה. "אני מלמד במרכזים תורניים ברחבי הארץ", הוא מספר. "יש לנו מפגשים שבהם לומדים יחד חסידות ותורת הרב קוק. השיעורים מתקיימים בקבוצות של דתיים ושאינם דתיים. שם גיליתי את הכוח העצום של הניגון. פתחנו כמה מפגשים בניגונים, והיו מפגשים שסיימנו בשיר שקשור לתורה שלמדנו. גיליתי שעם כל חשיבותו של הלימוד, הדבר שמשאיר רושם עמוק יותר בנפש ופותח את הנשמה ללמוד – הוא דווקא הניגון".

מאיר החל להעלות מופעים מוזיקליים מושקעים, שבהם הוא שוזר את התוכן התורני והסיפור החסידי עם הניגון והשירה. "לא למדתי מוזיקה", הוא אומר במבוכה קלה. "איני מנגן בכלי כלשהו, וגם לשיר לא למדתי. שאלתי את עצמי: איך אתה מעז לגעת בתחום שדורש הרבה ידע. אבל אולי החיסרון הוא דווקא יתרון".

כוח הפשטות

מאיר מציין כי "הלחנים שהם ממש נכסי צאן ברזל של עם-ישראל, רובם ככולם לא הולחנו בידי מוזיקאים מקצועיים. למשל, הניגון 'א-לי אתה ואודך' של בעל התניא כוחו דווקא בפשטותו. לניגון יהודי יש כוח עצום. אני גם רואה זאת בתגובות הציבור שבא להופעות שלנו, ובתגובות על התקליטים. המוזיקה הזאת מדברת לכל המגזרים, אשכנזים, ספרדים, דתיים ולא-דתיים".

מאיר נזכר בסיפור: "לפני כמה שבועות נסעה קיבוצניקית מהצפון במכונית ושמעה את השיר 'י-ה אכסוף'. היא פשוט נאלצה לעצור את הרכב בשולי הדרך מרוב התרגשות והתעוררות מהשיר. זו אישה לא-דתית, אך ניגון פשוט ועתיק בן יותר ממאה שנה הרטיט את נשמתה".

בקשת הגיורת

בעוד המוזיקה הכללית נעשית פרועה, מאיר זיהה את הגעגוע למוזיקה היהודית השורשית. "בני משפחה שליוותה נערה שהייתה בהליך גיור, שאלו אותה ביום כניסתה לעול התורה איזו מתנה היא מבקשת. 'את דיסק זמירות השבת', השיבה להם. הסיפור הזה נותן לי כוחות גדולים מאוד ומלמד אותי על כוחו של הניגון היהודי ועל יכולתו לקרב את האדם אל הבורא".

מאיר שר באלבום עם חברים ועם זמרים ידועי-שם. "אחד הניגונים החב"דיים בתקליט נפתח בקולו של הרבי מליובאוויטש, המדבר ושר בהתוועדות, ואליו אנחנו מצטרפים בכלים חיים ובשירה שמחה", הוא מציין.


הפסקול של מעגל השנה היהודית. מאיר

  פינת ההלכה ומנהג

מרבה בקדישים?!

שאלה: למה נהוג בחב"ד שאחרי 'עלינו' וקדיש יתום, אומרים תהילים וקדיש יתום, ואחר-כך האבלים קוראים משניות ואומרים קדיש דרבנן?

תשובה: ידועה התקנה לומר בכל יום אחרי התפילה בציבור את שיעור התהילים היומי, ולכן יש לומר לאחר מכן קדיש, כתקנת חז"ל לומר קדיש אחרי אמירת פסוקים, ובלשון הלבוש: "לעולם צריכים לאמור קדיש לאחר שאמרו פסוקים".

מי שנמצאים בשנת האבל קוראים אחרי-כן משניות, לעילוי נשמת הנפטר (שכן 'משנה' אותיות 'נשמה'). ואומרים אחריו 'קדיש דרבנן', כפי שתיקנו חז"ל לומר קדיש זה אחרי משנה ואגדות חז"ל.

אמנם כתבו הפוסקים: "כאשר טוב למעט בברכות, כך טוב למעט בקדישים". וב'ערוך השלחן' כתב הטעם לכך, משום ש"אין משתמשים בשרביטו של מלך... רק כפי מה שהרשה אותנו". אך החשש להרבות בקדישים הוא רק כשחוזרים שוב על אותו סוג של קדיש (וגם בזה מקילים ברוב קהילות האשכנזים, למשל בראש-חודש ובחודש אלול, וכן ב'תיקון ליל שבועות'; אבל בחב"ד נזהרים מזה).

וזה לשון הבן-איש-חי: "אם למד תורה שבכתב ורוצה לומר קדיש 'יהא שלמא', ואחר-כך למד תורה שבעל-פה ואומר קדיש 'על ישראל', או להפך – לית לן בה [=אין כל חשש], שאין בזה 'מרבה בקדישים'. ולכן נוהגים פה עירנו לומר כל יום אחר קביעות תורה שבעל-פה קדיש 'על ישראל', ואחר-כך לומדים תהילים ואומרים קדיש 'יהא שלמא'".

גם בחזרה על אותו קדיש, אם זו "מצווה בפני עצמה", כמו אמירת תהילים אחרי התפילה (או קדיש אחרי כל ספר בתהילים, למנהג חב"ד כשיש 'חיוב', וכן מופיע ב'קריאי מועד' הספרדי לליל הושענא רבה) – אין בכך כל חשש.

מקורות: שבלי הלקט, עניין תפלה סי' ח. רמ"א, באר היטב, שו"ע אדמו"ר הזקן, משנה ברורה וכף החיים סי' נד ור"ס נה. לבוש סי' קלב. קשר גודל סי' ח ס"ט. ערוך השלחן סי' נה ס"ד וסי' קלג ס"ב. בן איש חי שנה א פרשת ויחי ס"ט.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)