חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:55 זריחה: 5:54 ט"ז בחשון התשפ"ז, 27/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1299 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תולדות, כ"ח במרחשוון ה'תשע"ב (25/11/11)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1299 - כל המדורים ברצף
אתגרי קהילות יהודיות בעולם
יש חדש
קדושה עד עקב הרגל
יעקב ועשיו
תשובה בסיפור
באה העת
גלגולו של ניגון
מקומו של יהודי
השליח שלא נבהל מהאנטישמיות
והוא רחום

מס' 1299, ערב שבת-קודש פרשת תולדות, כ"ח במרחשוון ה'תשע"ב (25.11.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אתגרי קהילות יהודיות בעולם

הציבור הישראלי, המתמודד עם בעיות הביטחון והמחאה החברתית, אינו מודע להתמודדויות של קהילות בחו"ל עם בעיות הקיום שלהן

מי שמבקש לחוש את דופק החיים היהודיים ברחבי העולם צריך להיות בוועידה הגדולה הנערכת השבוע בניו-יורק. מתכנסים שם נציגים מכל קצווי תבל, מהמדינות הגדולות והעשירות, ועד מדינות קטנות ונחשלות. יהיו שם מנהיגי קהילות יהודיות מאלסקה ומתאילנד, מברזיל ומקונגו, מאסטוניה ומפינלנד, וכמובן מישראל ומהמדינות הגדולות בארה"ב, באירופה ובמדינות חבר-העמים. זוהי הוועידה השנתית של שלוחי הרבי מליובאוויטש.

זו ההזדמנות הטובה ביותר להרגיש איך היהדות העולמית חיה ונושמת, מתפתחת ומתעצמת. שם אפשר להבין לעומק את בעיות הקיום של העם היהודי בימינו, מהתבוללות וטמיעה ועד אנטישמיות ואיומי טרור. אולם המפגש עם האנשים הללו גורם לך בעיקר להתפעם מנחישותם להגיע לכל קהילה יהודית, ולוּ הרחוקה והנידחת ביותר, ולהפיח בה את חיי היהדות.

להצמיח יהדות מאפס

אתה פוגש שלוחים צעירים שהגיעו לפני זמן קצר למקומות נידחים ביותר. יש מהם שבאו למקומות נטולי חיים יהודיים כלשהם – לא בית-כנסת, לא קהילה מאורגנת, ומובן שבלי מוסדות חינוך יהודיים. ופתאום נוחת במקום השליח הצעיר, פותח בית-כנסת, מקים מערכת של שיעורי-תורה, מייסד פעילות בעבור הילדים, מתחיל לקיים אירועים בחגים. מאפס ממש מתחילים לפרוח במדבר הצחיח חיים יהודיים.

אתה משוחח עם שלוחים ותיקים מעט, כאלה שהתחילו מאותה נקודה ממש, אבל מאחוריהם כבר פעילות של כמה שנים, ואתה שומע על בית-כנסת שוקק-חיים, על גני-ילדים ואף בתי-ספר, על מקווה-טהרה מפואר, על מגוון מזון כשר – קהילה יהודית משגשגת, מאורגנת ותוססת.

בחזית המערכה

ההשתתפות בוועידה הזאת פותחת לך אופקים על משמעות הקיום היהודי בימינו. הציבור הישראלי, המתמודד עם בעיות הביטחון והמחאה החברתית, אינו מודע להתמודדויות של קהילות בחו"ל עם בעיות הקיום שלהן. לא דומות הבעיות של קהילות יהודיות בגרמניה ובצרפת, לקשיים של קהילות יהודיות בדרום-אפריקה ובספרד. אי-אפשר להשוות את אתגרי הקיום היהודי בארה"ב לסבך הבעיות במדינות חבר-העמים.

האתגר היהודי המרכזי ברחבי העולם הוא להתמודד עם גלי הטמיעה וההתבוללות. לאתר את היהודים הפזורים על-פני מרחבים עצומים, לעורר את הניצוץ החבוי בתוכם, ולקשור אותם למערכת של חיים יהודיים. השלוחים הללו ניצבים בחזית המערכה הזאת, ומחוללים את המהפכה האמיתית ביהדות זמננו.


הצילום הקבוצתי המסורתי של השלוחים על רקע בניין '770' (צילום: י' בלינקו, col)

  יש חדש

כינוס השלוחים העולמי

ביום רביעי השבוע נפתח בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי השנתי של שלוחי חב"ד. משתתפים בו יותר משלושת-אלפים שלוחים מרחבי העולם, ובהם כארבע-מאות שלוחים מישראל. בכינוס יהיו עשרות מושבים וסדנאות, בכל קשת העניינים הנוגעים לחיי היהדות בקהילות היהודיות ברחבי העולם. ביום שישי בבוקר יעלו כל השלוחים אל הציון של הרבי ויזכירו את שמות בני קהילותיהם לברכה ולהצלחה.

גמרא וביאורי רבותינו

השנה לומדים בישיבות חב"ד את מסכת קידושין, ולרגל זה יצאה-לאור מהדורה מיוחדת של המסכת עם חידושים וביאורים מאדמו"רי חב"ד. זו המהדורה הבסיסית של עוז והדר, אך מוגשים כאן יותר מ-300 עמודים של חידושי האדמו"רים, בנגלה ובפנימיות התורה. המהדורה בהוצאת חיש, טל' 03-9600770.

מעגל השנה החסידי

הופיע צמד התקליטורים במעגל השנה החסידי, מבית ההפקות של אלאור ולנר. במארז 33 מניגוני חב"ד האהובים והמוכרים, המסודרים לפי חודשי השנה, חודש חודש והניגונים השייכים אליו. טל' 1-700-704120 (להזמנה מרוכזת: 052-3334706).

  שלחן שבת

קדושה עד עקב הרגל

כאשר היה רעב בארץ, בימי יצחק, נגלה אליו הקב"ה והורה לו: "אל תרד מצרימה... גור בארץ הזאת". הקב"ה אף הרעיף עליו ברכות למכביר, וציין בזכות מה זכה יצחק לברכות האלה: "עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי, מצוותיי חוקותיי ותורותיי".

כל ביטוי בתורה מדוייק בתכלית. גם כאן התורה נוקטת את הביטוי 'עקב' ("עקב אשר שמע אברהם בקולי") כדי לבטא רעיון עמוק. תורת החסידות מבארת שבזה התורה מלמדת אותנו על הדרך שבה שמע אברהם בקול ה': עקב רומז לעקב הרגל, החלק התחתון ביותר באדם. אברהם עבד את ה' בשלמות, בכל כוחותיו, שכלו, רגשותיו וכל איבריו, עד שגם עקב הרגל שלו חש את  האלוקות. הקדושה חדרה לתוך כל הווייתו עד העקב ממש.

לא היה הד

עניין זה דורש ביאור: העקב מייצג את ה'דומם' שבאדם. כשם שהבריאה כולה נחלקת לארבעת הסוגים דומם, צומח, חי מְדַבֵּר, כך קיימים הסוגים האלה גם באדם עצמו. הראש והשכל הם בחינת ה'מְדַבֵּר' שבאדם. המידות שבלב הן בחינת 'צומח' וכו'. ה'עקב' הוא ה'דומם' שבאדם, החלק המעשי והביצועי. איך ה'דומם' אמור להרגיש קדושה?

אך זה היה החידוש במעמד הר-סיני, שהקול האלוקי חדר לתוך כל רובדי המציאות, עד הדומם ממש. הקול הזה מתואר בתורה "קול גדול ולא יסף", ופירשו חז"ל: "שלא היה לו בת-קול" [=הד]. ולכאורה מה המעלה בהעדר ההד? לכאורה דווקא ההד מעיד על עוצמתו של הקול, וככל שהקול אדיר וחזק יותר, הוא מחולל הד גדול יותר.

הקול נספג

אלא דווקא העדר ההד מבטא את הכוח המיוחד של הקול הזה. כיצד ההד נוצר? כאשר הקול נתקל בעצם כלשהו, הוא מוחזר ממנו וכך נוצרת תופעת ההד. אולם הקול האלוקי לא הוחזר, אלא חדר ונקלט בכל פרט בבריאה, ולכן לא היה לו הד.

אם-כן, ייחודו של הקול האלוקי במעמד הר-סיני שהוא חדר לכל פרט של הבריאה, ובכלל זה לתוך הדומם הגשמי. טעות היא לחשוב שהקדושה מתחברת רק עם כוחות נעלים, כמו שכל ורגש, אלא הקדושה האלוקית נספגת גם בתוך הדומם והחלק הגשמי והנחות ביותר.

בכל האיברים

חז"ל אומרים שלעתיד לבוא "קורות ביתו של אדם מעידים בו". הקיר הגשמי קולט את מעשיו של האדם. כשהוא עוסק בבית בלימוד תורה ובקיום מצוות, הקדושה נספגת גם בקירות הגשמיים, ולעתיד לבוא הקירות יגלו ויכריזו זאת, כמו שנאמר: "אבן מקיר תזעק".

זו הייתה מעלתו המיוחדת של אברהם אבינו – "עקב אשר שמע אברהם בקולי". וזה לימוד לכל יהודי, שענייני התורה צריכים לחדור את כל הווייתו של האדם, כלשון חז"ל "ערוכה בכל רמ"ח איברים", שאז התורה "משתמרת". על יהודי כזה רואים בכל דרכיו שהוא יהודי הלומד תורה, ובכך הוא יוצר בכל מעשה ופעולה את ה'דירה' לו יתברך כאן למטה.

(תורת מנחם כרך לז, עמ' 38)

  מן המעיין

יעקב ועשיו

התרוצצות הבנים

"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (בראשית כה,כד). כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שֵׁם ועֵבֶר יעקב היה רץ ומפרכס לצאת; עוברת על פתחי עבודה-זרה – עשיו מפרכס לצאת.

(רש"י)

טעם החיים

יעקב לא היה יכול לצאת כי עשיו הבכור חסם את דרכו, אבל מי הפריע לעשיו לצאת בעברו על פתחי עבודה-זרה? אלא שבלי יעקב לא היה לעשיו כל עניין לצאת אל העולם, כי מה יעשה שם בלעדיו, עם מי ייאבק ולמי ימרר את החיים?!

(רבי שלמה קלוגר)

חברה רעה

למה פרכס יעקב לצאת בעברו על פתחי תורה, והלוא אמרו חז"ל שהוולד במעי אמו מלאך מלמדו תורה, וכי יש מלמד טוב ממלאך? אלא שכאשר נמצאים בחברתו של עשיו אף הלימוד מפי מלאך בחזקת סכנה הוא.

(רבי בונם מפשיסחה) 

מלחמה מן הרחם

כבר ברחם אמם התנגשו יעקב ועשיו זה עם זה ופרצה ביניהם המלחמה הראשונה. מאז אין שלום ביניהם, המלחמה לא פסקה והיא נמשכת עד עצם היום הזה.

(באר יצחק)

כוחה של האם

הכול תלוי באם, עם מי היא מתחברת ובאיזו סביבה היא מבלה. אם חברתה היא חברת אנשי 'שם ועבר', כי-אז יעקב מפרכס לצאת – היא יכולה לצפות שתלד בן שיגדל כיעקב; אך אם היא נכנסת ובאה בבתי עבודה-זרה – עלול לצאת ממנה עשיו.

(מאוצרנו הישן)

אוחז בעקב

"ויצא הראשון... ויקרא שמו עשיו. ואחרי-כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו, ויקרא שמו יעקב" (בראשית כה,כה-כו). עשיו מסמל את הנפש הבהמית והיצר הרע. לכן הוא יצא ראשון, כי הוא בא לאדם לפני היצר הטוב. יעקב מסמל את הנפש האלוקית והיצר הטוב. אך "וידו אוחזת בעקב עשיו" – ירידת הנפש האלוקית למטה נועדה לתקן את הגוף ואת הנפש הבהמית.

(לקוטי שיחות)

מאבק תמידי

"ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר" (בראשית כה,כג). אומר רש"י: "כשזה קם, זה נופל". יעקב ועשיו מסמלים את הנפש האלוקית והנפש הבהמית. כשהנפש האלוקית מתחזקת בלימוד התורה, נעשית חלישות כללית בנפש הבהמית.

(ספר המאמרים קונטרסים)

עשיו בקדושה

"ויהי עשיו איש יודע צַיִד, איש שדה, ויעקב איש תם, יושב אוהלים" (בראשית כה,כז). יעקב ועשיו קיימים גם בתוך עולם הקדושה עצמו, בעבודת הבורא. יש מי שהוא "איש תם, יושב אוהלים" – זו העבודה של לימוד התורה וקיום המצוות; ויש "איש יודע ציד, איש שדה" – העבודה של "כל מעשיך יהיו לשם שמים". האדם 'צד' את ענייני העולם ורותם אותם לקדושה ולעבודת הבורא.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

תשובה בסיפור

באחת מסעודות החג במחיצת הרבי מליובאוויטש שאל אחד המשתתפים על מנהג מסויים. הרבי השיב שחסידי חב"ד לא נהגו לעשות כך, אבל בעירו, יקטרינוסלב, נהגו בכך. שאל השואל: "ואיך הרבי נוהג?".

חייך הרבי והשיב:

"יהודי אחד שוחח עם הגאון הרוגוצ'ובי בעניין תפילין של רש"י ושל רבנו-תם. בתוך כך אמר היהודי: הנוהגים להניח את שני זוגות התפילין עושים זאת מחמת הספק, אבל הלוא אתם יודעים אם רש"י צודק או רבנו-תם, אם-כן אילו תפילין אתם מניחים? השיב הגאון: כשאתה שואל אותי שאלה בהלכה, אני חייב להשיב לך, אבל איני חייב לענות לך איך אני עצמי נוהג"...

  פתגם חסידי

באה העת

"יהודים צריכים לדעת, שוודאי כבר באה העת לביאת המשיח, וצריך להיות רק 'עמדו הכן כולכם', מתוך תשוקה וגעגועים למשיח; וודאי בכך יביאו את המשיח" (הרבי מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

גלגולו של ניגון

העיר לאס-וגאס, שבמדינת נוודה בארה"ב, צהלה ושמחה. בשעה טובה נחנך בחודש אייר תשס"ו הבניין החדש והמפואר של בית-חב"ד. לרגל האירוע זימן השליח, הרב ישראל שאנוביץ, את ידידו ר' מרדכי זיגלבוים, חסיד חב"ד, תושב קראון-הייטס, שניחן בקול נעים, להשתתף באירוע ולעבור לפני התיבה בשבת.

השבת עברה בנעימים ובהתרוממות-רוח, בהשתתפות חברי הקהילה. בסיומה של השבת, כשישב הקהל לסעודה שלישית, פנה השליח אל האורח וביקש ממנו לשיר עם הנוכחים עוד ניגון חסידי.

זיגלבוים ניאות, ופצח בניגון דבקות המכונה 'ניגון פולטבה'. האווירה התחממה, אט-אט החלו עוד קולות להצטרף לשירה. הכול עצמו את עיניהם, ריכזו את מחשבתם והאזינו בערגה לניגון המעורר. עם סיום הניגון שרתה אווירה מיוחדת, וזיגלבוים החליט לשיר עוד ניגון, הקרוי 'ניגון התוועדות'.

כשהחל לשיר את הניגון הבחין כי אחד מחברי הקהילה מביט בו בעיניים פעורות, ונראה שרגשות עזים מציפים אותו. היה אפשר להבחין בנקל בסערת-הנפש המתחוללת בקרבו. מיד בתום הניגון פנה אל זיגלבוים ואמר: "האמן לי, כבר חודש ימים אני מנסה להיזכר בניגון הזה".

הנוכחים הביטו בו בתהייה, והאיש מיהר להסביר: "ודאי אתם זוכרים שבחג-הפסח האחרון לא שהיתי עמכם. נסעתי עם משפחתי לעשות את החג בקליפורניה. שם פגשתי את שליח הרבי, הרב שלמה קונין. במהלך החג שמענו ממנו סיפורים מרתקים, ואחד מהם שבה את לבי במיוחד. וכך סיפר הרב קונין:

"זה היה לפני כשלושים וחמש שנה. אז נולד דור המרדנות האמריקני. סטודנטים רבים חיפשו מענה לתהיותיהם וניסו דרכים מגוּונות, לעיתים לא-מקובלות, לספק את צימאון נפשם. הייתי אז שליח צעיר, ומפעם לפעם יצאתי לסבבי הרצאות באוניברסיטאות. בכל אוניברסיטה שהיתי כמה ימים, ומסרתי סדרת הרצאות.

"כמעט בכל מקום הייתי נתקל בסטודנט אחד שניסה להתריס כנגדי ולהציק בשאלות. לא קל להמשיך בהרצאה כאשר מישהו יורה לעברך שוב ושוב שאלות וקושיות, אבל זה היה אתגר שהייתי ערוך לקראתו.

"באוניברסיטת ברנדין נצמד אליי סטודנט שהגדיר את עצמו 'אתאיסט', והחזיק בדעות מוזרות וחריגות גם במושגי הימים ההם. סבלתי רבות מהשאלות המתריסות שלו, והוא אף הצליח לגרור עמו רבים מחבריו. פשוט לא יכולתי להמשיך בהרצאה. ואז צץ במוחי רעיון.

"פתאום התחלתי לשיר אחד מניגוני חב"ד האהובים עליי. הם השתתקו באחת והאזינו מרותקים לניגון. כשסיימתי לשיר את הניגון פעם אחת, התחלתי לשיר אותו שוב ושוב, כדי שהניגון ייקלט בליבם.

"כשסיימתי את הניגון הפניתי את מבטי לעבר הצעיר המתריס, וממש לא האמנתי למראה עיניי: הסטודנט ישב בעיניים דומעות ונראה שבור ורצוץ. בהמשך ההרצאה ישב בשקט מוחלט, שקוע במחשבותיו.

"לאחר ההרצאה ניסיתי לדובב אותו, ולבסוף הסכים לספר לי את פשר הדבר. 'ראביי, הרסת אותי לגמרי' – פתח ואמר, ואז סיפר לי:

"הוא נולד בחווה מבודדת במדינת איווה. מהוריו לא קיבל שום רקע יהודי. הוא רק ידע שהוא יהודי, אך זו הייתה עובדה נטולת משמעות בעבורו.

"בבית התגורר גם סבו הזקן, אבי אימו. את רוב שנותיו עשה ברוסיה, ולעת זקנתו היגר לארה"ב. הוא היה יהודי מאמין ושומר מצוות. הצעיר זכר כי סבו לא אכל מתבשילי הבית, וניזון מפירות וירקות. מפעם לפעם בישל לעצמו ביצים או תפוח-אדמה בסיר קטן שיוחד בעבורו.

"בוקר אחד הושיב אותו הסבא על ברכיו, ואמר: 'נכדי היקר, אני רוצה ללמד אותך ניגון חסידי עתיק, ואני מקווה שתזכור אותו היטב'. הסבא עצם את עיניו והחל לשיר את הניגון בדבקות, וחזר עליו שוב ושוב. הניגון ריגש את הילד, ואז נשמעה צפירת רכב ההסעה שבא לקחתו לבית-הספר. הוא נפרד מסבו ויצא ללימודים.

"בשובו הביתה בצהריים סבו כבר לא היה בין החיים. הוא נפטר מהתקף-לב. הילד ניסה להיזכר בניגון ששמע ממנו באותו בוקר, אך הניגון נשכח ממנו. מאז ניסה פעמים רבות להיזכר בניגון. לעיתים הרגיש שהוא על קצה לשונו ממש, ובכל-זאת לא הצליח להיזכר.

"עיניו התמלאו דמעות. 'ברגע שהתחלת לשיר את הניגון ידעתי כי זה הניגון שלימד אותי סבי!', קרא בהתרגשות.

"מאותו יום השתנה הצעיר הזה לבלי-הכר", סיים הרב קונין את סיפורו. "הוא האזין להרצאות בקשב רב, והשאלות ששאל היו שאלות ראויות ומַפְרות". כשסיים הרב קונין את הסיפור פצח שוב בניגון הישן.

את הסיפור הזה סיפר חבר הקהילה בלאס-וגאס לנוכחים וסיים: "גם אני ניסיתי פעמים רבות להיזכר בניגונו של הרב קונין, אך ללא הצלחה. עכשיו האורח שלנו שר את אותו ניגון ששר לפנינו הרב קונין. זה הניגון ששר הסבא הזקן מרוסיה באוזני נכדו הצעיר, מתוך אמונה כי יום יבוא והניגון הזה יתנגן באוזניו, יהדהד במוחו, ויעורר את נשמתו להתקרב אל אביו שבשמים".

  לומדים גאולה

מקומו של יהודי

בזמן הגאולה יתקבצו כל היהודים מכל קצות העולם לארץ-ישראל, וכולם יחיו בארץ-ישראל. המצב שיהודים נמצאים בחוץ-לארץ אינו המצב הטבעי והנכון לעם-ישראל. מקומו של כל יהודי בארץ-ישראל, ורק בזמן הגלות, שבה הדברים אינם מתנהלים כפי שהיו צריכים להיות, יכולה להיות מציאות שיהודים חיים מחוץ לארץ-ישראל.

זה אחד ההסברים מדוע בזמן הגאולה נאמר ליצחק דווקא "כי אתה אבינו" (כמאמר הגמרא במסכת שבת פט,ב). וכפי שהרבי מליובאוויטש מסביר: "משום שאז יראו בגלוי בבני-ישראל את מעלת התמימות והשלמות, שהכוח על כך נלקח מיצחק אבינו ('עולה תמימה'), ולכן הם נמצאים במקומם האמיתי, שולחן אביהם בארץ-ישראל, שעניין זה, להיות בארץ-ישראל בלבד, היה דווקא אצל יצחק, מה שאין כן אצל אברהם ויעקב היו זמנים שהם היו בחוץ-לארץ" (לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 123 ואילך).

אבוקה מושכת ניצוצות

אך מציאות זו מעוררת שאלה: הלוא אחד מתפקידיו של העם היהודי הוא להנחיל לכל בני-האדם את 'שבע מצוות בני נוח'. הרמב"ם כותב כי אחד הדברים המרכזיים שיעשה משיח הוא – "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", והוא מביא על כך את הפסוק "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד". אך אם כל היהודים ייגאלו מהגלות ויהיו על אדמתם בארץ-ישראל – כיצד יוכלו לפעול בקרב האומות ולהביא אותם לידי הכרה בנחיצות קיומן של שבע מצוות בני נוח?

התשובה לשאלה זו טמונה גם-כן במאמר הגמרא שבזמן הגאולה נאמר ליצחק "כי אתה אבינו" (ראה לקוטי שיחות שם). אצל יצחק ראינו דבר שלא היה אצל אברהם ויעקב. פעולתו של יצחק לא הייתה על-ידי הליכה "מעיר לעיר ומממלכה לממלכה" לפרסם את שמו של הקב"ה בכל מקום ומקום, כפי שפעל אברהם, אלא בהיותו במקום אחד, בארץ-ישראל, משך אליו את באי העולם, בדוגמת אבוקה גדולה המושכת אליה את הניצוצות.

דבר זה אנו רואים בפרשת תולדות. כאשר נוצר מצב של "ויהי רעב בארץ" הייתה "דעתו (של יצחק) לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב". הוא חשב לעשות זאת לא רק כדי לספק מזון לבני-ביתו, אלא מתוך אמונה עמוקה בהשגחה עליונה. יצחק הבין שהרעב נעשה בהשגחה ובכוונה מיוחדת מהקב"ה, כדי שיֵצא מארץ-ישראל ויפרסם את שמו של הקב"ה במדינות אחרות, כפי שעשה אביו אברהם בזמנו, כאשר היה רעב בארץ.

על כך אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה... שכון בארץ", וכפי שחז"ל מפרשים: "שַׁכֵּן את השכינה בארץ". הקב"ה הבהיר לו שדרך העבודה שלו בפרסום שמו של הקב"ה אינה על-ידי ירידה לחוץ-לארץ, אלא על-ידי הגברת הקדושה בארץ-ישראל, וממנה יוקרן אור הקדושה לכל באי עולם.

הגויים יבואו ללמוד

כך יהיה גם בזמן הגאולה. הנביא ישעיה מתאר את הימים האלה: "והיה באחרית הימים  נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו –  לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ב-ג).

כלומר, רק בזמן הגלות יהודים נדרשים להתפזר בכל קצות תבל כדי להפיץ את אור הקדושה, כפי שעשו אברהם ויעקב, אולם בזמן הגאולה יתנהלו הדברים בדרכו של יצחק. אנחנו נשב כולנו בארץ-ישראל, והגויים עצמם יבואו לארץ-ישראל כדי ללמוד איך לקיים את שבע מצוות בני נוח ולפעול לתיקון העולם.

  חיים יהודיים

השליח שלא נבהל מהאנטישמיות

זה היה בוקר שגרתי בעיר מאלמו שבשוודיה. שליח חב"ד בעיר, הרב שניאור קסלמן (32), יצא עם רעייתו לעבר בית-חב"ד. לפתע הבחין ברכב שחור הדוהר לעברם במהירות. "הבנתי מיד שזה  ניסיון לפגע בנו", הוא משחזר. "ברגע האחרון הצלחנו לחמוק ממנו ולעבור לצד השני של הרחוב. זה היה רגע טראומטי בעבורנו".

האירוע החמור הזה הוא אחד מכמעט שישים (!) אירועים  אנטישמיים שחווה הרב קסלמן בשבע שנות שליחותו בעיר. "רוב האירועים מילוליים, אבל היו גם אירועים פיזיים", מספר השליח. "קללות בערבית מוטחות לעברי לא-אחת מפי ערבים, והיו גם אירועים אלימים ממש".

רבע מהאוכלוסייה מוסלמית

כשנשלח הרב קסלמן, אברך צעיר מארה"ב, לשליחות בשוודיה, לא חלם לרגע כי דווקא שם יצטרך להתמודד עם עוינות מוסלמית. "זמן קצר לאחר בואנו לכאן התחלנו לקלוט את המצב", הוא מספר. "באזור שלי מתגוררים שלוש-מאות אלף תושבים, כרבע מתוכם מוסלמים. ביניהם פזורים, על-פי הרישומים, כשש-מאות וחמישים יהודים. רבים מהם לא יצרו קשר כלשהו עם הקהילה".

המוסלמים במאלמו מובילים הפגנות סוערות נגד ישראל. מאחוריהם עומדים נציגים בכירים בפרלמנט השוודי. הרב קסלמן, חסיד עטור זקן, צועד ברחוב לבוש חליפה וכובע. הלבוש היהודי הגאה הפך אותו ליעד קבוע למתקפות אנטישמיות. "הרב של חב"ד, עם המגבעת השחורה שלו, הציצית והזקן הארוך - הוא יהודי בולט שמעורר את רגשות המוסלמים", נכתב בעיתון 'פורוורד', בכתבה שסיקרה את החיים היהודיים בשוודיה. העיתון תקף את חברי הפרלמנט שמלבים את השנאה כנגד היהודים.

צהרון לימודי

הקהילה במאלמו שמרה על צביון יהודי-רוחני בעשורים האחרונים, ופעילותו של הרב קסלמן חיזקה את יסודות הקהילה. "הקמנו בתחילה מערך נרחב של שיעורי-תורה למבוגרים", הוא אומר. "בהמשך ייסדנו מחנה-קיץ לילדי הקהילה, ואחרי-כן התחלנו להפעיל צהרון קבוע. במאלמו, לצערנו, אין בית-ספר יהודי, והצהרון מספק לילדים תכנים יהודיים מדי יום ביומו".

אחד הדברים העיקריים שבהם הרב קסלמן מתגאה הוא הגאווה היהודית שהחזיר לקהילה היהודית. "בשעה שהאנטישמיות מרימה כאן ראש, אין אנו מתביישים ביהדותנו, איננו מתקפלים ואיננו מסתירים את זהותנו", הוא אומר בטון נחרץ.

אשרינו שזכינו

הפעם היחידה שבה התבצר הרב קסלמן בביתו הייתה במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' בעזה. "קיבלנו הנחיות ברורות ולא יצאנו מהבית. ברחוב הייתה אווירה קשה מאוד נגד ישראל והיהודים. ברחוב סובבו כל היום כלי-רכב ועליהם תמונות של ילדים הרוגים מעזה", נזכר הרב קסלמן.

בשנים האחרונות המשטרה מתייחסת ברצינות לתלונות על אירועים אנטישמיים, וזה נותן יותר ביטחון. ובכל-זאת, איך רב צעיר מצליח לשרוד בשגרה מסוכנת זו? תופתעו מתשובתו הכנה: "לכל שליח בעולם יש קשיים. יש מי שקשה להם יותר ממני. מעולם לא הרגשתי שליח של מסירות-נפש. הרבי שלח אותנו לכאן, ואנחנו צריכים לעשות את המוטל עלינו. אשרינו שזכינו שאלו הקשיים שלנו".


גאווה יהודית ברחוב. הרב קסלמן צועד במאלמו

  פינת ההלכה ומנהג

והוא רחום

שאלה: מה עניינה של תפילת 'והוא רחום' הנאמרת בתחנון בימי שני וחמישי?

תשובה: כשעלה משה רבנו למרום, לקבל את הלוחות האחרונים, עלה ביום חמישי בשבוע וירד ביום שני. הימים האלה הם ימי רצון, ולכן מוסיפים בהם תחנונים. ייחודם של הימים האלה הוא גם בהיותם ימי דין בבית-דין של מעלה ושל מטה (ולכן גם קובעים בהם תעניות מסויימות).

כתבו הגאונים שאת תפילת 'והוא רחום' יסדו שלושה חכמים שהגיעו בספינה אל ממשלת הגמון אחד, והלה ביקש לנסותם בכבשן האש אם הם מזרע ישראל, כחנניה מישאל ועזריה. הם ביקשו ממנו זמן שלושים יום, שבהם צמו והתפללו. לסוף הזמן חלם זקן אחד מקרא שכתוב בו פעמיים 'כי' ושלוש פעמים 'לא', ולא ידע מה הוא. אמרו לו החכמים, זה הפסוק: "כי תעבור במים – איתך אני, ובנהרות – לא ישטפוך, כי תלך במו-אש – לא תיכווה, ולהבה - לא תבער בך" (ישעיה מג,ב). ונכנס הזקן באש, ונחלקה האש לשלושה חלקים ויצא בשלום.

ויסדו אותם חכמים 'והוא רחום' על הנס הגדול. וכל אחד ואחד מהשלושה התחיל ב'רחום' וסיים ב'רחום': האחד "והוא רחום...", והשני "אנא א-ל מלך רחום וחנון...", והשלישי "אין כמוך חנון ורחום...".

על-פי נוסח אשכנז אומרים תפילה זו מיד אחרי חזרת הש"ץ. ב'נוסח ספרד' (האשכנזי) ובנוסח חב"ד אומרים זאת לאחר נפילת אפיים. הספרדים נוהגים לאומרה בסיום התחנון, אחרי כל ה'סליחות'.  סיום התפילה – לכל הנוסחאות – הוא בפסוק 'שמע ישראל'.

בכל העדות מקפידים לומר תפילה זו בעמידה, ויש מהספרדים האומרים אותה בקול רם.

מקורות: אבודרהם, סדר שחרית של חול. כל בו סי' יח. טושו"ע או"ח סי' קלד, ונו"כ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)