חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1296 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת לך-לך , ז' במרחשוון ה'תשע"ב (04/11/11)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1296 - כל המדורים ברצף
השאלות שהובילו אל האמונה
יש חדש
הטלטולים מפיצים את הריח
ברית מילה
את מי מכבדים
שתי עיניים
רמזים משמים
חייבים 'רכוש גדול'
מצפה הילה שלא הכרתם
'קוואטר' בברית

מס' 1296, ערב שבת-קודש פרשת לך-לך, ז' במרחשוון ה'תשע"ב (04.11.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

השאלות שהובילו אל האמונה

הכרה בקיומו של בורא עולם אינה חייבת להיות עניין של אמונה בלבד. גם חשיבה הגיונית בריאה מוליכה אל המסקנה הבלתי-נמנעת

מקובל לחשוב שהכרה בבורא עולם היא עניין של אמונה ולא שכל והיגיון. הדבר נתפס כעניין של תחושה ובחירה אישית – מי שרוצה מאמין ומי שאינו רוצה אינו מאמין. אין זה דבר שאפשר להוכיח אותו בכלים רציונליים, אלא זו אמונה פנימית.

האמת היא שאמונה והיגיון הם שני דברים נבדלים. יש באדם כוח של אמונה ויש לו כוחות של שכל וחשיבה הגיונית. כוח האמונה אף נטוע ברבדים עמוקים ביותר של הנפש, ולכן אדם יכול להאמין בדברים שלמעלה מכל שכל והיגיון, כי כאמור, האמונה וההיגיון פועלים במישורים נבדלים.

ועם זה, הכרה בקיומו של בורא עולם אינה חייבת להיות עניין של אמונה בלבד. גם חשיבה הגיונית בריאה מוליכה אל המסקנה הבלתי-נמנעת – יש בורא לעולם. כבר אמר מי שאמר: אינני זקוק לאמונה בקיומו של בורא-עולם; אני יודע שיש בורא לעולם.

גל ההתמרדות דעך

הראשון שהגיע להכרה שכלית זו, לפני כארבעת-אלפים שנה, היה אברהם אבינו. הרמב"ם מתאר את חיפושיו אחר הכוח המניע את היקום. הוא החל לשאול את השאלות עוד בהיותו ילד רך, והגיע למסקנה שחייב להיות כוח עליון אחד, שיצר את הכול ושמנהיג את הכול. בעולם של אלילות ופולחן פסלים גילה אברהם אבינו את האמונה בא-ל אחד.

האמונה הזאת הולידה את העם היהודי, שהנחיל את האמונה בא-ל אחד לאנושות כולה. דרך ארוכה עשתה האמונה הזאת, מניתוץ הפסלים של תרח על-ידי אברהם, דרך המאבקים של נביאי ישראל בעובדי הבעל והעשתורת, ועד הפיכתה של האמונה המונותאיסטית [=אמונה בא-ל אחד] לנחלת האנושות כולה.

עם הפריצה הגדולה של המדע במאות האחרונות היו שסברו כי המדע יכול להחליף את האלוקים. הייתה תחושה שהתבונה האנושית מפצחת את רזי הבריאה, עד שכבר אין צורך להזדקק לכוח על-טבעי.

אך לאחר שגל ההתמרדות דעך, התברר שדווקא המחקר המדעי חושף את עומק המורכבות והתבונה האין-סופית שבכל פרט בבריאה. ככל שהמדע העמיק לרדת לסודות הבריאה, עמדנו נפעמים יותר לנוכח שלמותה הבלתי-נתפסת. הטענה שכל זה הוא פרי המקרה, תוצר של אקראיות צרופה, נעשתה ילדותית ומגוחכת יותר ויותר.

מי אנחנו שנשפוט

כיום, כשאנחנו יודעים מעט על העולם המופלא המתקיים בתוך תא חי אחד – אי-אפשר שלא לעמוד משתאים. הצלחנו ליצור מחשבי-על, לבנות מכונות מתוחכמות ומשוכללות, להטיס חלליות לכוכבי-לכת – אבל כל זה איננו מתקרב לרמת המורכבות והדיוק של המערכות הפועלות בתוך תא אחד. לנו לא נותר אלא לעמוד פעורי-פה מול התבונה האלוקית הבלתי-נתפסת שמאחורי הבריאה.

לעיתים אנחנו מתקשים להבין את דרכי הבורא. יש השואלים שאלות על הנהגתו. אבל כל מי שחושב ולו מעט על מהותו של אותו 'כוח עליון' שיכול ליצור עולם עצום ומופלא כזה – מבין מיד שאין לבני-אנוש שום יכולת לשפוט את דרכיו ולרדת לרזי מהלכיו. וכלשון הנביא: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי".


אברהם אבינו מנתץ את הפסלים. תחריט נחושת מהגדת אמסטרדם

  יש חדש

עלייה לקבר רחל

בשבוע שעבר דנה הכנסת דיון מיוחד בוועדה משותפת לוועדה לפניות הציבור ולוועדת הכלכלה לענייני תחבורה להיערכות מחודשת לקראת העלייה ההמונית לקבר רחל אימנו ביום ההילולא שלה, יום שלישי הקרוב, י"א במרחשוון. בוועדה נמסר כי בשנה שעברה עלו לקבר ביממה הזאת כמאה ועשרים אלף איש. נציגי זרועות הביטחון הבטיחו להיערך כהלכה לעלייה המונית זו. נציגי אגד שמעו את הביקורת על קריסת מערך ההסעות בשנה שעברה, והתחייבו להפיק את הלקחים ולתת פתרונות הולמים. אגד יעמיד מערך אוטובוסים שוטף מבנייני האומה לקבר רחל ובחזרה.

הופיע: דפי שופר

הופיעה המהדורה החדשה של מדריך דפי שופר, לכשרות, נופש וצרכנות דתית. במדריך 320 עמודי מידע על בתי-כנסת, בתי-ספר, ישיבות, תשמישי-קדושה, ציוד לבתי-כנסת ולמוסדות ועוד. טל' 03-9678555.

הבעש"ט לפעוטות

הסופרת והמאיירת שרית בניסטי מגישה את הבעל-שם-טוב – ספר לפעוטות ובו סיפורים חסידיים על הבעש"ט. הספר כתוב בחרוזים ומאוייר באיורים מושכי-לב. טל' 050-7846770.

  שלחן שבת

הטלטולים מפיצים את הריח

פרשתנו נפתחת בציווי הראשון של הקב"ה לאברהם אבינו, היהודי הראשון: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". הקב"ה ציווה אותו לצאת ממקומו, להיטלטל בדרכים, לנסוע הרחק, למקום לא-נודע. לשם מה נדרש אברהם ליטול את מקל הנדודים?

אומרים חז"ל: "לְמה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסימון [=בושם מיוחד], מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית, ולא היה ריחו נודף". אברהם דמה לצנצנת בשמים סגורה וחתומה המונחת בפינה, שהציבור אינו מודע לריחה הטוב. "כיון שהייתה מיטלטלת – היה ריחו נודף". על-ידי טלטול הצנצנת, החל ריחו של הבושם לנדוף ולהתפשט.

הצלחה פי אלף

כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: "טלטל עצמך ממקום למקום, ושמך מתגדל בעולם". נמצא שהטלטולים האלה של אברהם, כאשר יצא ממקומו ונדד ממקום אחד למשנהו ובכל מקום האיר את אור האמונה ופרסם שיש בורא יחיד לעולם – על-ידי כך "היה ריחו נודף".

סיפור זה מלמד אותנו שכאשר עוסקים בהפצת האמונה ומתמסרים לקרב עוד ועוד ברואי עולם אל הקב"ה, בסופו של דבר גם האדם העוסק בכך יוצא נשכר. מוסבר בתורת החסידות שאדם העוסק בצדקה "נעשים מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה". נמצא שעל-ידי פעילותו בצדקה גשמית או רוחנית מזדככים מוחו וליבו, עד שהוא מצליח ללמוד בשעה אחת מה שאורך במצב רגיל אלף שעות.

התבטלות מוחלטת

אך כדי שפעילות זו תצליח יש לקיים את הציווי 'לך-לך' על-פי הפירוש הפנימי: "לך-לך "מארצך" – התנתק מהרצונות האישיים שלך; "וממולדתך" – צא מההרגלים הטבעיים; "ומבית אביך" – מההשפעות הטבעיות שספגת בבית אביך. משמעות הדבר – התבטלות מוחלטת אל הקב"ה עד שהאדם נהפך לדף חלק, המוכן לקבל כל מה שיצווה הקב"ה עליו.

שני הדברים כרוכים זה בזה. כדי להגיע להתבטלות מוחלטת, עד שאין האדם מותיר שום מציאות ממהותו הקודמת, עליו לצאת בשליחותו של הקב"ה, גם אם הדבר מחייב נסיעה למרחקים, טלטולים ועזיבת המקום הקיים והמוּכָּר.

בלי קשיים

זו ההוראה שעלינו ללמוד מאברהם אבינו. עלינו לקיים את "לך-לך" – לצאת בשליחותו של הקב"ה כדי להפיץ את אור התורה והמצוות, בלי לשקול שיקולי תועלת אישיים. אבל בסופו של דבר, כמו שהיה אצל אברהם, גם השכר לא יאחר לבוא.

וייתן הקב"ה שהפעילות בשליחותו תהיה מתוך שמחה וטוב לבב וללא קשיים, אף שאצל אברהם אבינו היו הדברים כרוכים בניסיונות, אבל עכשיו, מכיוון שהדורות נחלשו, ודאי יהיה הכול מתוך מנוחה ומתוך שמחה.

(תורת מנחם  כרך כט, עמ' 164)

  מן המעיין

ברית מילה

גוף תמים

"התהלך לפני והיֵה תמים" (בראשית יז,א). גוף שחסר בו דבר-מה באיבריו, או שלקה בבריאותו, נקרא בעל מום ואינו תמים. לכן אמר הקב"ה לאברהם שיִמול, ואז יהיה תמים.

(מעשי ה')

סימנים להחזרה

כשם שמחזירים אבֵדה בסימנים, כך עתידים ישראל לחזור אל אביהם שבשמים בזכות שני סימנים שיש בהם – אות מילה ואות תפילין.

(שם משמואל)

כאילו מלו עצמם

"ונמלתם את בשר ערלתכם" (בראשית יז,יא). על-ידי שישראל ימולו אחרים, ייחשב לזכותם גם מה שמלו את עצמם בגיל שמונה ימים, אף שלא הבינו כלל את מה שעושים להם.

(פניני התורה) 

גילויים נעלים

אף שאברהם היה נביא עוד קודם שנימול, הרי על-ידי כריתת הערלה, שהיא מ'קליפת נֹגה', היה ביכולתו לזכות לגילויים נעלים יותר, שאינם יכולים להתלבש בלבושיה הגשמיים של קליפה זו.

(ספר המאמרים תש"ט)

ברית בבשר

"והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם" (בראשית יז,יג). הברית עם הקב"ה טבועה וחתומה בגוף הגשמי עד שהיא נראית וניכרת גם לאומות העולם.

(הרבי מליובאוויטש)

קשר על-שכלי

ישמעאל נולד בדרך טבעית, ואילו יצחק נולד בדרך ניסית. ישמעאל נימול כשהיה בן שלוש-עשרה, כשהגיע לבגרות שכלית, ואילו יצחק נימול כשהיה בן שמונה ימים. ללמדנו אצל ישמעאל הקשר עם הקב"ה הוא שכלי והגיוני בלבד, ואילו יצחק קשור עם הקב"ה קשר עצמי, שאינו מבוסס כלל על השכל.

(לקוטי שיחות)

מלאך הברית

בברית מילה נוהגים להעמיד כיסא של אליהו הנביא מלאך הברית. אליהו מסמל מסירות-נפש, שהרי מסר את נפשו פעמים רבות על ענייני התורה והמצוות. דבר זה מרמזים לבן הנימול, שעליו לדבוק בקב"ה עד כדי מסירות-נפש.

(רבי שמשון-רפאל הירש) 

  אמרת השבוע

את מי מכבדים

שאלו חסידים את רבי ישראל מרוז'ין על דרכו לנהל את חצרו בפאר ובגינוני מלכות. השיב האדמו"ר: התורה מספרת על אברהם אבינו 'ואברהם כבד מאוד, במקנה, בכסף ובזהב'. לשם מה התורה מדגישה שאברהם היה משופע בממון?

"אלא", הסביר האדמו"ר, "התורה יודעת כי בני-אדם מתייחסים בכבוד ובדרך-ארץ למי שהפרוטה מצויה בכיסו, ולכן כשהיה אברהם בעל רכוש, היה יכול להפיץ את האמונה בבורא עולם".

והמשיך האדמו"ר בחיוך: "נאמר בתהילים 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'. יש לפרש זאת כך: טוב לשמוע תורה ממי שיש בידו גם זהב וכסף"...

  פתגם חסידי

שתי עיניים

"הקב"ה ברא לאדם שתי עיניים. אחת כדי לראות בה את גדולת ה' והשנייה כדי להביט בשפלות עצמו" (רבי שמחה-בונם מפשיסחה)

  מעשה שהיה

רמזים משמים

באותו יום שישי בחודש מרחשוון תשט"ז (1955) מיהר אהרן אוחנה לצאת ראשון מבית-הכנסת 'בית-א-ל' בקזבלנקה, לאחר תפילת שחרית. הוא חש שדבר-מה מאיץ בו.

רוח סתווית ערה נשבה בחוץ וראשי הדקלים נעו אנה ואנה. פתאום הבחין אהרן בדף מתעופף עם הרוח בשביל שבו הלך. הוא נראה דף-קודש מתוך סידור או משניות וכדומה. הוא החליט לתפוס את הדף ולברר אם אכן זה דף מספר-קודש.

נזהר שלא להסב את תשומת-לב העוברים והשבים, החיש את צעדיו בעקבות הדף. כמעט הצליח לאחוז בו, אך הדף חמק והתעופף. עכשיו כבר ראה בבירור כי זה דף-קודש, והוא החל לרוץ בעקבות הדף, ולבסוף הצליח ותפס בו.

כשהרים את הדף הזדקרו ממנו המילים: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". זה היה דף מספר בראשית, בדיוק מהפרשה של אותו שבוע!

אהרן ישב על אחד הספסלים בגן ציבורי כדי לנוח מריצת הבוקר הבלתי-מתוכננת. הוא החל לסדר את מחשבותיו. האם יש קשר פלאי בין הדף שמצא לבין ההתחבטויות הקשות שטרדו את מנוחתו בשנה האחרונה?

הוא נולד בעיר גולימין, המרוחקת כחמש-מאות ק"מ מקזבלנקה. בהיותו בן שמונה התייתם מאביו, משה. כשגדל מעט החל לסייע בפרנסת המשפחה, ועם הזמן הקים עסק משגשג. גם בתוך הקהילה התקדם ומונה לראש קהילת המלאח בגולימין.

הוא נהג לנסוע בתחילת השבוע לקזבלנקה ולחזור לביתו בגולימין לקראת השבת. הפעם נאלץ להתעכב, ולכן החליט לשבות בקזבלנקה. בבית-הכנסת שמע הבוקר מפי הרב אלמליח על ההוראות שניתנו לאברהם אבינו בדבר הדרך שעליו ללכת בה. אף הוא חווה בעת האחרונה כמה וכמה סימנים, וזה האחרון הוא המשמעותי שבהם.

זו הייתה תקופת דמדומים במהפך השלטוני במרוקו. הצרפתים עמדו לעזוב לטובת עצמאותה של מרוקו. התהפוכות הדאיגו את היהודים. בימי הצרפתים זכו יהודי מרוקו ליחס נאות, והללו אף סייעו בעליית רבים מהם לארץ. עכשיו היה קשה להעריך כיצד ינהג השלטון המוסלמי.

אהרן נזכר במה שאירע בליל ב של ראש-השנה האחרון. לאחר שהמשפחה ישבה לסעודת חג יידו פתאום השכנים הערבים אבנים גדולות אל תוך הבית. עוד אירוע ששימש בעבורו סימן לצורך לעלות לארץ-ישראל.

התלבטות קשה התחוללה בליבו. העלייה לארץ היא הדבר הנכון ביותר בעבורו ובעבור משפחתו. אך כיצד יותיר לבדם את אימו ואת אחיו הצעירים, שעדיין לא נישאו. והלוא גם העסק לא יתקיים בלעדיו.

בעודו שקוע במחשבותיו התיישב לצידו על הספסל אדם זר, לָבוש לְבוש אירופי. בלי להביט באהרן החל לדבר, כאילו לעצמו. "בוֹנז'וּר [=בוקר טוב] אהרן אוחנה", אמר. דמו של אהרן קפא לרגע. מיהו האיש ומניין הוא מכיר אותו? הוא רצה לקום וללכת, אך האיש המשיך בנימה סמכותית: "יש לנו על מה לשוחח, אולם אבקש ממך כי בכל עת שיחתנו לא תביט בי".

אהרן ישב כמשותק והקשיב לדברי האיש, שהציג את עצמו בשם מרטין. "אנו יודעים עליך הכול, ואת התשובות לכל שאלותיך תקבל, אך לא עכשיו", אמר. האיש אכן ידע עליו הכול. על היותו ראש הקהילה בגולימין ועל עסקיו בקזבלנקה. הוא אמר כי גם ראה את המרדף אחר הדף לפני שעה קלה...

אהרן היה המום למדיי, ואז קם האיש והשאיר על הספסל את כרטיס הביקור שלו. "אתה מוזמן לפגישה 'איתנו' ביום ראשון בעשר בבוקר", אמר ועזב את אהרן תוהה. הוא עיין בכרטיס הביקור. נכתב עליו 'חלקי חילוף לרכב'. מה לו ולחלקי חילוף לרכב?

המחשבות טרדו את אהרן כל השבת. ביום ראשון בבוקר התייצב בכתובת שקיבל. לפניו עמד בניין רחב-ידיים, מרשים בחזותו החיצונית. עם כניסתו ראה נער שחרחר הרומז לו לעלות אחריו.

הוא נכנס לחדר גדול בקומה השנייה, שסביב קירותיו עמדו ארונות עמוסים בספרוּת רכב וחלקי חילוף. איש לא נראה שם. פתאום זז אחד הארונות על צירו ונחשף פתח לחדר פנימי. שם, מאחורי שולחן משרדי, המתינו לו מרטין ועוד חבר, אך עכשיו קיבלו את פניו בחיבוק ובנשיקות.

השניים פתחו ארון ובו עמד ספר-תורה. הם חבשו כיפות לראשם וביקשו ממנו להישבע בספר-התורה כי ישמור בסוד את כל אשר ייאמר. אהרן סירב להישבע, בגלל חומרת השבועה בתפיסה ההלכתית, אך הצליח לשכנע אותם כי דיי בהבטחתו לשמור על סודיות.

השניים גילו לו כי הם שליחי המוסד הישראלי, ונשלחו למצוא אדם שיתאים לפעול לעלייתם החשאית והברחתם של יהודי הקהילות במרוקו לארץ-ישראל. "בך מצאנו את האדם המתאים ביותר", אמרו לו.

אהרן קיבל עליו את התפקיד, ורתם למשימה את המשאיות שלו ואת כל מה שהיה לו. הוא גיבש תכנית-פעולה שעל-פיה נשלחו בכל שבוע כמה משפחות לאגדיר, בלי שהם עצמם ידעו כי משם הם עתידים לעלות לארץ. שם המתינו שבוע לקבלת מסמכים מזויפים, ואז עברו את הגבול בדרכם לארץ-ישראל.

כך הצליח אהרן להעלות עשרות-אלפי משפחות ארצה, עד שהתגלה סודו והוא נאלץ לברוח עם משפחתו. את דרכו בארץ החל בקריית-גת.

(על-פי הספר 'בין אנשים כחולים'. תודה למחבר משה בר-חן)

  לומדים גאולה

חייבים 'רכוש גדול'

בבשורת ברית בין-הבתרים הודיע הקב"ה לאברהם אבינו כי בניו עתידים להיות שרויים בגלות, ולאחר מכן יֵצאו ברכוש גדול: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא-להם, ועבדום ועינו אותם... ואחרי-כן יֵצאו ברכוש גדול" (בראשית טו,יג-יד).

ההבטחה כי היציאה מהגלות תהיה "ברכוש גדול" היא מהותית. הגמרא (ברכות ט,א) מסבירה את מה שאמר הקב"ה למשה רבנו ביציאת מצרים (שמות יא): "דבר-נא באוזני העם", כי ישאלו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב. אומרת הגמרא: "אין נא אלא לשון בקשה. אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק (אברהם אבינו) 'ועבדום ועינו אותם' קיים בהם, 'ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית-האסורים, והיו אומרים לו בני-אדם: מוציאין אותך למחר מבית-האסורים ונותנים לך ממון הרבה. ואומר להם: בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום". אך הקב"ה בכל-זאת ביקש כי תקויים הבטחתו בדבר ה'רכוש גדול'.

ירידה לצורך עלייה

ה'רכוש גדול' הגשמי הוא שיקוף של ה'רכוש גדול' הרוחני. זו הייתה מטרת הירידה למצרים, שעל-ידי הגלות והשעבוד יצאו משם בני-ישראל ב'רכוש גדול' גשמי ורוחני. מסביר הרבי מליובאוויטש (שיחות-קודש תש"מ עמ' 717):

"ידוע שה'ירוד ירדנו' בגלות מצרים הייתה בעבור ה'ואנכי אעלך גם עלֹה' – שתי ירידות כנגד שתי העליות: ה'אעלך' שהייתה ביציאת מצרים, ו'גם עלֹה' שתתקיים בגאולה העתידה. אילו זכו, הייתה נכללת הירידה של הגלות הנוכחית כבר ב'ירוד' הראשון, בגלות מצרים, ויציאת מצרים הייתה כוללת את הגאולה האמיתית.

"והלוא גם אז זו הייתה ירידה לצורך עלייה, כפי שנראה בפועל, שעל-ידי הירידה בגלות מצרים הגיעו לא רק לדרגה שבה עמדו קודם הירידה, אלא לאחר הירידה נעשתה הוספה שלא הייתה קודם הירידה.

"...וזה גם הביאור על הטענות, שמוותרים על ה'רכוש גדול' – והעיקר לצאת רגע אחד קודם מהגלות וללכת אל הגאולה. כך טענו יהודים וגדולי ישראל ואבות העולם כפי שהגמרא מספרת, שיהודים במצרים טענו, שמוותרים הם על 'רכוש גדול', ובלבד שיֵצאו כבר מהגלות.

"אף-על-פי-כן עיכב אותם הקב"ה עוד 'הרף עין' בגלות – מכיוון שכל הכוונה של 'ועבדום וענו אותם ארבע-מאות שנה' הייתה רק בעבור ש'ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול', ואם יגיעו לאחר הירידה רק לדרגה שעמדו בה קודם הירידה – לא היה צורך בכל הירידה. כדי שיגיעו לעלייה הנעלית יותר – למעלה מכפי שעמדו קודם הירידה – היה צורך בעוד רגע בגלות.

מטרת העיכוב

"ובדומה לזה הוא הביאור גם על אריכות הגלות הנוכחית, שהיא על דרך ה'ירוד ירדנו' שהיה בגלות מצרים... יהודים טוענים ומתחננים לצאת מהגלות בהקדם האפשרי. דיי בעצם הגלות של 'שכינתא בגלותא', וממילא בהימצאותם של בני-ישראל בגלות. מדוע אם-כן מעכבים אותם באריכות הגלות שכזו?!

"והביאור הוא כדלעיל: כל כוונת הגלות היא רק כדי שיגיעו לדרגה נעלית יותר מכפי שהיו קודם הגלות; כדי ש'יצאו ברכוש גדול'; ולולא זאת לא הייתה כל הירידה. וכדי להגיע לעלייה זו יש לעכב יהודים עוד רגע בגלות, כדי שכאשר הם יֵצאו מהגלות, יהיה זה עם כל השלמות, בעלייה נעלית יותר מכפי שהייתה קודם הירידה".

  חיים יהודיים

מצפה הילה שלא הכרתם

היישוב מצפה הילה נהפך בשנים האחרונות לשם נרדף לחייל החטוף גלעד שליט. עם שחרורו נתמלא היישוב הפסטורלי בגליל המערבי מאות צוותי תקשורת מהארץ ומהעולם. אך יש פן שלא סוקר: ההתעוררות הרוחנית שחלה ביישוב בשנים האחרונות.

עדות קטנה לכך אפשר היה לראות במוצאי שמחת-תורה האחרון. מאות מבני היישוב, לצד רבים מהיישובים הסמוכים, רקדו בהקפות השניות. בין הרוקדים והשמחים היה גם ששון חורש (58), גבאי בית-הכנסת במצפה הילה. כמי שהחל את התחייה הרוחנית ביישוב היה מאושר לשמוח בהקפות השניות שנערכו זו הפעם הראשונה. "השמחה הוכיחה את החיבור של כולנו למסורת", הוא אומר. "אנשים שלא היו קשורים מעולם למסורת רקדו עם ספר-התורה".

חורש וזורע

חורש גדל בבית מסורתי. לפני כעשרים שנה עבר למצפה הילה, עם רעייתו וארבעת ילדיו. לאחר שנפטרו הוריו, בתוך חודש אחד, החל תהליך ההתקרבות שלו ליהדות. "בשנת האבל קיבלתי עליי כמה מצוות וכשעברה השנה הוספתי לקיימן", מספר חורש. דחיפה של ממש החלה על-ידי בנו, שכיום הוא חסיד חב"ד. "במהלך שירותו בצבא הוא החל להתקרב וסחף אותי אחריו", אומר האב בחיוך.

ככל שהתקרב יותר לעולם המסורת גילה עד כמה היישוב שבו הוא חי מנותק ממנה כמעט לגמרי. בית-הכנסת שבקצה היישוב עמד מוזנח. חוץ מיום-הכיפורים לא נראה בו איש. לפני שבע שנים החל המפנה: "בא לכאן בחור צעיר מטעם 'קרן וולפסון' וסייע לנו בהקמת מניין. קיבלנו חדר במועדון היישוב והתחלנו לנסות לארגן מניין בשבת".

התפילה נענתה

מקצת התושבים החלו לחשוש מהמגמה החדשה. ועד היישוב כינה אסֵפת חירום. נראה היה שהכול נעצר. "אחד החברים שלנו ביקר באותם ימים בניו-יורק ונשא תפילה בציון של הרבי מליובאוויטש", משחזר חורש. "הוא ביקש שנזכה להקים מניין קבוע. באותו שבוע הצלחנו לארגן מניין בתפילות השבת".

היישוב גדל וגם הפעילות היהודית. אבל הדובדבן שבקצפת, כפי שחורש מגדיר זאת, הוא פרוייקט בר-המצווה. "כל ילד שמגיע לגיל מצוות משתתף בתכנית מיוחדת שבנינו", הוא מספר. "חברנו עדיאל מנחם עורך לו היכרות עם הסידור, התפילין, המזוזה, הטלית, הציצית, נטילת ידיים, קריאת שמע, עלייה לתורה, הפטרה ועוד. אנחנו פועלים באהבה, בהבנה ומתוך קירוב הלב. יש לנו מאה אחוז של הצלחה ביישוב. אין ילד שמגיע לגיל המצוות ואיננו משתתף בפרוייקט".

בונים ומתרחבים

בקרוב עומדים המתפללים במצפה הילה לעבור לבית-כנסת חדש ומפואר. "כבר אין מקום בבית-הכנסת הישן", אומר חורש. "מאז החלה בניית בית-הכנסת החדש עברו כמה שנים ובינתיים הצטרפו עוד מתפללים, וככל הנראה נצטרך להרחיב גם אותו".

אף-על-פי שנעשה שומר מצוות לא חשב מעולם לעזוב את מצפה הילה. "קל מאוד לעבור למקום דתי, שבו יש שירותים דתיים נוחים, אבל העדפתי להישאר פה, כמו שהרבי אומר, שיהודי צריך לחוש שליחות ומחוייבות גם ליהודי שני".


חורש בבית-הכנסת, השבוע, ובידו ספר התניא שהודפס במצפה הילה

  פינת ההלכה ומנהג

'קוואטר' בברית

שאלה: מה תפקידו של ה'קוואטר' בברית-מילה?

תשובה: נוהגים לעשות שליח להכניס את התינוק למקום המילה, והוא הנקרא בפי האשכנזים 'קוואטר'.

במקור זה היה תפקידו של הסנדק, אלא שבמשך הדורות חילקו את הסנדקאות לשני כיבודים: א) הכנסתו למקום הברית (='קוואטר'. ויש שקראו לו 'סנדק קטן'). ב) החזקתו בשעת המילה עצמה, שהיא עיקר הסנדקאות. והנהיגו לכבד בזה איש ואישה. האישה מביאה את התינוק עד פתח בית-הכנסת או האולם ומוסרת אותו לאיש, והאיש מכניס אותו פנימה.

נהגו לכבד ל'קוואטר' בני-זוג נשואים בלבד, אם כי אפשר לכבד אב ובתו או בן ואימו.

מקובל לכבד בזה בני זוג שטרם נפקדו בילדים, סגולה לפקידה.

מנהג הוא שלא לכבד אישה בהיריון ל'קוואטר'. הרבי מליובאוויטש הסביר שהדבר דומה למנהג שלא לקחת אישה הרה ל'שושבינה' בחופה, מכיוון שהעובר מגדיל את מציאות אימו בדרך שהיא נחשבת כשניים (ולכן ב'כפרות' היא צריכה כפרה בשביל שניים); ואין ממנים 'שושבינים' או 'קוואטר' אלא זוג שלם (או בשושבינים כמה זוגות שלמים), בלי 'נספחים'.

נהגו שה'קוואטר' לובשים בגדי שבת, ויש נוהגים שהגבר מתעטף בטלית.

המחזיק את התינוק בשעת הברכה  מחזירו לגבר ה'קוואטר', וזה מחזירו לידי האישה, והיא מוליכה אותו מצד צפון בית-הכנסת, ומחזירה אותו לאימו.

מקורות: רמ"א יו"ד רסה,יא. שערי הלכה ומנהג יו"ד סי' צח. אוצר הברית (תשנ"ג) עמ' קפו, רלא, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)