חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 ט"ז בחשון התשפ"ז, 27/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1293 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש חול-המועד סוכות, ט"ז בתשרי ה'תשע"ב (14/10/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1293 - כל המדורים ברצף
ימי הצטיידות לכל השנה
יש חדש
לחבר את הדופן השלישית
חג-הסוכות
אתרוג בענווה
סומך ועוזר
'הקפות' סביב הדרגש
אחדות בייחודיות
פעמיים בשנה הכוהנים נאספים
שמחת בית-השואבה

מס' 1293, ערב שבת-קודש חול-המועד סוכות, ט"ז בתשרי ה'תשע"ב (14.10.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

ימי הצטיידות לכל השנה

חגי חודש תשרי יוצרים יחד שלמות אחת, שמאפשרת לנו לצאת בכוחות רעננים למילוי המשימות בשנת חיים חדשה

יש הקובלים על גודש החגים שבחודש תשרי. לדעתם ראוי היה לפזר את החגים על-פני שאר חודשי השנה ולא להגישם בריכוז גבוה כל-כך. אפשר להבין כי מי שרואה בחגים ימי חופשה ועת לארוחות חגיגיות עלול להרגיש כך. אולם כל היורד למהות הפנימית של החגים מבין שכל חגי תשרי הם חטיבה אחת שלמה.

הקב"ה, שהתווה לנו בתורתו את דרך-החיים הנכונה, הציב בתחילת השנה את חודש תשרי, העשיר בחגים ובמועדים, כדי שנצטייד בכל הכוחות הדרושים לנו למשך כל ימות השנה. כל חג ומועד מעניק לנו ערכים ייחודיים ותכנים מגוּונים, ויחד הם יוצרים שלמות שמאפשרת לנו לצאת בכוחות רעננים למילוי המשימות בשנת חיים חדשה.

בתנור השמחה

חלקו הראשון של החודש הוא 'הימים הנוראים', ימי דין ורחמים, ימי תפילה ותשובה. בימים האלה אנחנו מטהרים את עצמנו מכל הדברים השליליים שאולי דבקו בנו בשנה שחלפה, מקבלים עלינו מחדש את מלכותו של הקב"ה וחושפים את הנקודה היהודית הפנימית שבתוכנו.

אבל כדי שנצליח במעשינו במשך כל השנה, לא דיי להצטייד ביראת-שמים ובהחלטות טובות. יוצאים לדרך מתוך שמחה והתרוממות-רוח. עלינו למלא את עצמנו במאגרים של שמחה ואהבת ה'. זו משמעותם של ימי חג-הסוכות ושמחת-תורה.

המצוות המיוחדות של החג מוסיפות עוד מרכיבים ב'חבילת ההצטיידות' הזאת. הסוכה, המבטאת את אהבת ה' לעמו ואת הביטחון המוחלט שלנו בו ובהשגחתו; ארבעת המינים, המייצגים את כל הסוגים שבעם-ישראל, והמבטאים את רעיון האחדות הפנימית של כל חלקי העם.

וכל זה נכנס אחר-כך לתנור החם של שמחת-תורה – שמחה עצומה, טהורה, שאינה מבחינה בין יהודי ליהודי. שמחה המאחדת את כל בני העם היהודי, מהגדול שבלמדנים ועד הפשוט שבפשוטים. שמחה שבה הלב נפתח באהבה אין-סופית אל ה' ותורתו, כפי שאנו רואים בכל שנה ושנה בבתי-הכנסת ובכיכרות הערים.

כוח לאתגרים

ערכים אלה חשובים לנו דווקא במציאות שאנו חיים בה. במשך השנה אנחנו עוסקים יותר מדיי במחלוקות ובוויכוחים. דתיים ולא-דתיים, אשכנזים וספרדים, ימין ושמאל, אליטות ומקופחים, התקשורת ונפגעיה – אלה, לצערנו, מוקדי תבערה קבועים במחוזותינו.

הוויכוחים האלה ככל הנראה לא ייעלמו. ככלות הכול, נבראנו שונים זה מזה, ו"אין דעותיהם שוות". אבל לפחות עלינו לסלק את העוינות והשנאה, וזאת אפשר להשיג רק על-ידי העמקת המכנה המשותף והרקמה הפנימית המחברת את כולנו. ככל שנחוש יותר שכולנו יהודים ואחים, כן אפשר לצפות שיֵרד מפלס היריבות ותגבר האחדות.

ביום-הכיפורים ובשמחת-תורה כולנו רואים כמה המחיצות מלאכותיות וחיצוניות. ההמונים הגודשים את בתי-הכנסת מעידים יותר מכול כי בלב כולנו פועמת נשמה יהודית, החזקה מכל ההבדלים. באחדות הלבבות ובכוחות משותפים נוכל לעמוד באתגרים הצפויים לנו, וברכת ה' תשרה בתוכנו.


אחדות ישראל. הרבי מליובאוויטש עם ארבעת המינים

  יש חדש

הקפות עם בית-חב"ד

בתי-חב"ד ברחבי הארץ מסיימים את הפעילות הענפה של חודש החגים באירועים גדולים של הקפות שניות, שנערכות בכל רחבי הארץ, בתיאום עם הרשויות המקומיות. זו הזדמנות מיוחדת במינה להתחבר אל המוני בית-ישראל, מכל החוגים והגוונים, ולשמוח בשמחת התורה. פרטים בבית-חב"ד.

הקפות בכפר-חב"ד

כמיטב המסורת, ועד כפר-חב"ד מזמין את המוני בית-ישראל להקפות השניות המפורסמות, שנערכות בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר. אלפי יהודים, מכל גוני הקשת, נוהגים לבוא להקפות המיוחדות האלה, ולשמוח שמחה טהורה וסוחפת, עם חסידי חב"ד. את שמחת ההקפות יובילו הזמר נמואל הרוש ותזמורתו של גרשון פרישטט. זמר אורח: יעקב שוואקי. מקומות מיוחדים לנשים. ההקפות יתחילו בשעה 8:30 בערב.

הקפות במערת-המכפלה

כמיטב המסורת של השנים האחרונות, בית-חב"ד חברון מקיים במוצאי שמחת-תורה הקפות שניות במערת-המכפלה, עם תושבי היישוב היהודי בחברון ועם ציבור מגוּון שיבוא מכל רחבי הארץ. הזמר החסידי מנדי ג'ירופי ותזמורתו ירקידו את הציבור. ההקפות מתואמות עם כוחות הביטחון. לפרטים 1-800-400456.

  שלחן שבת

לחבר את הדופן השלישית

ההלכה הבסיסית במצוות סוכה קובעת שאם יש לסוכה שלוש דפנות – היא כשרה. יתרה מזו, דיי שיהיו בה שתי דפנות שלמות והשלישית ברוחב טפח. הדימוי המוחשי לכך הוא צורת האות ה, שיש בה שני קווים שלמים, וקו שלישי קצר יותר.

מצוות סוכה היא מצווה כללית, המסמלת את תכלית עבודת האדם – להפוך את ענייני העולם, שהם בבחינת 'דירת עראי', לדירה לקב"ה, בבחינת 'דירת קבע'. גם פרטי ההלכות של הסוכה צופנים הוראות בפרטי עבודתו הרוחנית של האדם.

שלושה קווים

שלוש הדפנות של הסוכה, הנרמזות בקווי האות ה, רומזות לשלוש דרכי הביטוי של הנפש – מחשבה, דיבור ומעשה. שני הקווים המחוברים מסמלים את המחשבה והדיבור, שיש ביניהם חיבור רציף, ואילו הקו השלישי, המנותק מהשניים הראשונים, מסמל את המעשה, שאף הוא מובדל מהמחשבה ומהדיבור.

הדברים מקבילים למאמר חז"ל שהעולם נברא באות ה. גם בריאת העולם הייתה על-ידי שלושת הכלים האלה, מחשבה, דיבור ומעשה: מחשבה – כדברי חז"ל שבמחשבה אחת נברא העולם; דיבור – "בעשרה מאמרות נברא העולם"; ומעשה – שכן דיבורו של ה' נחשב מעשה, והוא יוצר ופועל בתוך המציאות הגשמית.

המעשה מנותק

הנתק של הקו השלישי באות ה, המסמל את המעשה, מהקווים האחרים, משקף את הנתק הקיים בין עולם המעשה ובין העולם הרוחני יותר, המרומז ב'מחשבה' וב'דיבור'. בעולם הגשמי לא נראה הכוח האלוקי העומד ביסודה של הבריאה. הקב"ה יצר בכוונה תחילה את הנתק הזה, כדי שאנחנו, על-ידי עבודתנו, ניצור את החיבור והאיחוד הזה בין העולם הגשמי ובין הכוח האלוקי.

הדבר הזה בא לידי ביטוי במצוות סוכה. אף בה קיים המבנה הזה של שתי דפנות מחוברות ודופן שלישית קצרה יותר, כי זו כללות עניינה של הסוכה, לחבר את העולם הגשמי עם הקדושה האלוקית, אף שהגשמיות מעצם בריאתה היא בבחינת קו מנותק ונפרד.

לחתור לשלמות

עבודה זו צריכה להתקיים גם בנפש האדם. על האדם לחבר את כוח המעשה אל המחשבה והדיבור, עד שההתנהגות המעשית שלו תהיה ממילא כפי רצון הנשמה. למשל, האדם צריך להימנע מעשיית דבר אסור לא רק מפני שיש ציווי שלא לעשותו, אלא משום שהגוף הגשמי עצמו יירתע מכך, כמו שאפילו בעל-חיים נרתע מפני אש.

שלמות כזאת קיימת בטבעה אצל צדיקים, שאצלם המעשה מחובר עם כוחות הנשמה, והגוף עצמו שואף למלא את רצון הבורא, ואילו אצל בני-אדם רגילים אין הדבר כך מצד הגוף; ובכל-זאת האדם נדרש לחתור לכך על-ידי עבודה. צריך לחבר אפוא את הדופן השלישית של הסוכה עם שתי הדפנות הראשונות, עד לשלמות המלאה שתהיה לעתיד לבוא, המרומזת באות ם (סופית), הסגורה מכל הכיוונים ושאין בה כל פרצה.

(תורת מנחם כרך ז, עמ' 39)

  מן המעיין

חג-הסוכות

כעין תדורו

תנו רבנן: 'תשבו' כעין 'תדורו'. כיצד? – היו לו כלים נאים, מעלן לסוכה. מצעות נאות, מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה.

(סוכה כח,ב)

הכול מוקף

מצוות סוכה שונה מכל המצוות האחרות. אין היא קשורה באיבר פרטי שבו מקיימים את המצווה, אלא היא מקיפה את כל גופו של האדם. כמו-כן, בסוכה צריך להיות "תשבו כעין תדורו", שכל ענייני האדם שהוא עושה בביתו עליו לעשותם בסוכה. זו אפוא מצווה הכוללת את כל ענייני האדם.

(לקוטי שיחות) 

איך אפשר להצטער

רבי מנחם-מנדל מקוצק היה יושב בסוכה אפילו בשעה שירדו גשמים. הוא היה אומר: יהודי המסוגל להרגיש בסוכה את הגשם ולהצטער על כך – באמת אינו ראוי לשבת בסוכה.

ריקנות מסוכנת

סכך פסול אינו פוסל את הסוכה אלא אם כן יש בו ארבעה טפחים, אולם אוויר ריק, בלי סכך, פוסל את הסוכה בשיעור קטן יותר. מכאן שאדם ריק, ההולך בטל, גרוע מעובר עבֵרה.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

כוח מהסוכה

תובעים מיהודי שכל ענייניו יהיו קשורים עם הקב"ה. לא רק בשעת לימוד התורה והתפילה, אלא גם בשעה שהוא עוסק ב'עובדין דחול'. עליו לקשר את כל מעשיו עם הקב"ה. הכוח לכך ניתן ממצוות סוכה, שבה היהודי מקיים את מצוות ה' גם באכילתו ובשתייתו.

(תורת מנחם)

טלטלת הסוכות

אחרי התשובה של יום-הכיפורים בא חג-הסוכות שבו מנענעים את הלולב. הנענוע והזעזוע מסמלים שהתשובה צריכה לטלטל את האדם ולזעזע אותו.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

שמחה שבעה ימים

ראש-השנה, שהוא יום של תחנונים ושבירת הלב, נקבע ליומיים. יום-הכיפורים, שהוא יום של תענית, סליחה ומחילה, אינו אלא בן יום אחד. אבל סוכות, שהוא זמן שמחתנו, אמרה התורה לחוג אותו שבעה ימים. כי רצון הבורא שישראל יהיו שרויים בשמחה.

(רבי שמשון רפאל הירש)

להזמין שמחה

חג-הסוכות נקרא 'זמן שמחתנו'. 'זמן' מלשון זימון והזמנה. בחג-הסוכות מזמינים ומקבלים שמחה לכל ימות השנה.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

אתרוג בענווה

רבי יחזקאל-שרגא הלברשטאם, בעל 'דברי יחזקאל', ששימש אדמו"ר בשינאווה, דיבר באחד מימי חג-הסוכות, בעת עריכת ה'שולחן', על האתרוג המהודר שזימן לו הקב"ה. אחד המסובים קרא בהתפארות שהאתרוג שלו מהודר מאתרוגו של הרבי.

פנה אליו הצדיק ואמר: "האתרוג שלך פסול". מיהר האיש אל ביתו והביא את האתרוג. לקח הצדיק את האתרוג והראה לכל הנוכחים שהפיטם היה למעשה תלוש וחובר אל האתרוג באמצעות מחט דקיקה.

נדהם האיש והגיב בהתפעלות: "מניין ידע זאת הרבי?!". השיב הצדיק: "האתרוג מסמל ענווה, וכשראיתי שהוא הביא אותך לידי גאווה, היה ברור לי שהוא פסול".

  פתגם חסידי

סומך ועוזר

"סוכה ראשי-תיבות: סומך ועוזר כל הנופלים - מי שמקיים את מצוות סוכה, הקב"ה עוזרו ומחזיקו ביד ימינו" (בני יששכר)

  מעשה שהיה

'הקפות' סביב הדרגש

צ'נסטוחוב, העיר הפולנית, הייתה עד מלחמת-העולם השנייה מרכז יהודי שוקק, עד שהגיע יום מר ויד הכורת הנאצי עלתה עליה. כל היהודים נכלאו בגטו, שהיה השלישי בגודלו אחרי גטאות ורשה ולבוב בפולין הכבושה.

בערב יום-הכיפורים תש"ג באה אל הגטו יחידת אס-אס 'מובחרת', שהתפארה בהצלחותיה בשילוח כרבע מיליון יהודים למשרפות בטרבלינקה. צ'נסטוחוב נחשבה בעיניהם מלאכה קלה, שכן בה היו כחמישים אלף יהודים 'בלבד'.

במשך השנה ערכו הרוצחים כמה וכמה 'אקציות' [=ריכוז יהודים לקראת גירוש והשמדה]. הראשונה בהן הייתה 'האקצייה הגדולה', שבה נלקחו רוב יהודי צ'נסטוחוב והובלו בקרונות בקר אל מחנה טרבלינקה.

כמה אלפי יהודים השאירו הגרמנים בגטו. על אלה הוטל לעבוד מבוקר עד ערב בבתי-החרושת שליד צ'נסטוחוב, האחד מפעל למתכות והשני לייצור כדורי רובים. שוטרי האס-אס עמדו על גבם של העובדים והקפידו שלא יפסיקו את עבודתם לרגע.

המפעל לייצור כדורי הרובים נקרא 'האסאג', ובו נאלצה שארית הפלֵטה של גטו צ'נסטוחוב לייצר בעבור המרצחים את כדורי הרובים שבהם טבחו ביהודים.

יהודי מיוחד היה הסנדלר של המחנה. הוא היה אוּמן במלאכתו, ובין השאר הוטל עליו לתקן את נעליהם ומגפיהם של הקצינים והחיילים. לכן התאפשרה לו תנועה חופשית יותר בין הגטו ובין מחנה העבודה.

כך אירע שבראש-השנה הופיע פתאום ובידו שופר. זו הייתה הפתעה מרנינת-לב לכל מי שהתאספו בצריפו בשעת הפסקת הצהריים, ושמעו תקיעות חרישיות. הסנדלר לא סיפר מניין השיג את השופר.

באחד מימי חג-הסוכות עברה התלחשות: "הסנדלר מתעכב. עדיין לא חזר מהגטו. מי יודע מה יביא הפעם".

רגיל היה הסנדלר לחזור מהגטו בשעה מאוחרת, לאחר חלוקת הארוחה. כשהיה בא, היה פונה תחילה אל המטבח, לקבל את המנה המיוחדת שנשמרה בעבורו. באותו יום לא פנה אל המטבח כהרגלו. היו שראו אותו נכנס מיד אל צריפו, ועושה דבר-מה מאחורי דרגש עץ גדול.

השמועה עשתה לה כנפיים: הסנדלר הצליח להחדיר אל המחנה ספר-תורה קטן! "קרב ובא חג שמחת-תורה, ואנחנו נזכה לרקוד עם ספר-תורה ממש", אמר הסנדלר בעיניים נוצצות.

הכול היו סקרנים לדעת כיצד הצליח הסנדלר במבצע כזה, אך הוא שמר את סודו ולא גילה דבר. עם זה, יודעי דבר חקרו ודרשו עד שהתמונה התבהרה.

לאחר כיבוש הגטו ריכזו הנאצים במחסן גדול בקצה העיר את כל תשמישי הקדושה שאספו. על המחסן העמידו שמירה קפדנית במיוחד. בדרך רגילה לא הייתה כל אפשרות להציל דבר-מה מהמחסן. הסנדלר הצליח לשחד את הקצין הממונה, אף שעלול היה הדבר לעלות לו בחייו.

בראש-השנה הצליח להוציא משם שופר, ואילו עתה, לאחר שהבטיח לקצין כי יכין לו זוג מגפיים מהודרים, כשם שהכין בעבור מפקדים בכירים יותר, הרשה לו הקצין לקחת ספר-תורה.

הסנדלר בחר ספר-תורה קטן, כי רק אותו היה מסוגל לכרוך סביב גופו. כך, מתוך סיכון עצמי רב, הצליח לחדור אל המחנה וספר-התורה עמו, בלי למשוך את תשומת-לב השומרים. לאחר מכן התברר כי ספר-התורה ניצל ברגע האחרון ממש, שכן הגרמנים כבר החלו להכין מוקד גדול, שבו ישרפו את כל תשמישי הקדושה שרוכזו במחסן.

"מי מקבל עליו להטמין את ספר-התורה?" – פנה הסנדלר הגיבור אל הקבוצה שכונתה  'המתפללים'. הללו דאגו לערוך תפילה בכל שבת-קודש בפינה נסתרת בין המיטות.

מישהו הגה רעיון והחברים ניגשו לביצוע. הם שלפו אחד מקרשי דרגשי העץ, ובחלל שנוצר הכניסו את ספר-התורה הקטן. הקרש הושב על כנו כאילו לא אירע דבר.

הגיע ליל שמחת-תורה. ההתרגשות גאתה. מכל הצריפים נאספו ובאו חרש אל הצריף שבו היה טמון ספר-התורה. החשש פן ייוודע לשומרים על דבר ספר-התורה ופן יאונה לו רע, גדול היה מחששם של האנשים לחייהם. לכן החליטו שלא להוציאו ממקומו, אלא רק לגלותו מעט. הקרש הוזז וגוויליו של ספר-התורה נגלו לעיני המתפללים.

וכך תוארו הדברים בעדות חיה מפי מי שנכח באותו מעמד: "...אותו ערב של שמחת-תורה נערכו 'הקפות' בצריף שלנו. 'הקפות' משונות במקצת. ספר-התורה היה מונח בתוך מחבואו, כי פחדנו בעד גורל הספר, שלא ייפול לידי הטמאים... לכן סידרנו את ה'הקפות' באופן שיהלום תנאי מחתרת.

"כל אחד ואחד שנכנס לצריף, היה הולך וסובב את דרגש העץ, אשר בתוכו טמון היה האוצר הגדול שלנו. בהגיעו למקום היה מתכופף ומנשק את הגווילים, וכך הלך המצעד הזה, בצנעה ובחשאי, ובהתאפקות יתרה, אם-כי באוזנינו הדהד הפזמון החסידי מן הימים ההם, אשר קיבל משמעות כל-כך עצומה וכל-כך ממשית במחנה שלנו – 'שישו ושמחו בשמחת-תורה, כי היא לנו עוז ואורה'".

בסופו של דבר ניצל ספר-התורה הזה והובא ארצה על-ידי ר' נח אדליסט. כאן נמסר לבית-הכנסת של חסידי גור בבני-ברק.

  לומדים גאולה

אחדות בייחודיות

אחד הדברים המרכזיים שמביאים את הגאולה הוא האחדות, ואולי לכן חג-הסוכות קשור כל-כך בגאולה ("סוכת עורו של לווייתן"), שכן במצוותיו של החג הזה מודגש במיוחד מוטיב האחדות של כל ישראל.

הסוכה מבטאת את האחדות בהיותה "סוכת שלום", וכפשטות הדברים, שכאשר אדם יוצא מביתו ויושב בסוכה, הוא גם מסיר את המחיצות שבינו ובין האנשים האחרים וקל לו יותר להתאחד איתם. חז"ל גם אומרים: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". האחדות מתבטאת ביתר-שאת במצוות ארבעת המינים, הרומזת לכל הסוגים שבעם-ישראל, כדברי המדרש הידועים. ועל כך אומר הקב"ה: "יוקשרו כולם אגודה אחת".

אחדות בכל מין ומין

תורת החסידות ('וככה' תרל"ז פרק פז ואילך, 'בסוכות תשבו' תשל"ח, 'וחג האסיף' תשמ"ג) מרחיבה את רעיון האחדות שבמצוות חג-הסוכות. האחדות קיימת לא רק בחיבור ארבעת המינים, אלא גם בכל אחד ואחד מהם בנפרד.

האחדות שבאתרוג היא בהיותו פרי ש"דר באילנו משנה לשנה". כל פרי יש לו עונת גידולו, ולאחר מכן הוא נושר או מרקיב. לעומת זה, האתרוג יכול להישאר על האילן בכל עונות השנה, אין הוא נפגע משינויי העונות, ולהפך, הוא אף גדל בכל העונות ויש בו ההשפעות של הקיץ והחורף, הסתיו והאביב. כך האתרוג מבטא את אחדותן של כל עונות השנה, היוצרות יחדיו שלמות אחת.

גם הלולב מבטא את רעיון האחדות. הלולב נקרא בתורה "כפת תמרים", והכתיב חסר (כפת ולא כפות). דרשו מכך חז"ל, שהלולב צריך להיות "כפות" (קשור) – שהעלים יהיו צמודים ומחוברים ולא מפורדים. עוד דבר שיש בלולב, שכל אחד ואחד מעליו מורכב משני עלים המחוברים יחדיו. כך גם בלולב עצמו מופיע מוטיב האחדות.

הדס כשר הוא שעליו מסודרים בשלשות ("תלתא בחד קינא"). זו כוונת הפסוק בהגדרה "ענף עץ עבות". המספר שלוש מבטא את שלמות ה'קווים' הנבדלים – ימין, שמאל ואמצע – ובהדס בא לידי ביטוי הרעיון שכל שלושת ה'קווים' הללו יוצאים מנקודה משותפת אחת.

גם בערבה אנו מוצאים את מוטיב האחדות. הערבה נקראת בגמרא "אחווינא", משום שהיא גדלה בטבע באחווה עם ערבות אחרות – "אגודות-אגודות". אמנם כל ערבה היא אילן לעצמו, אך היא נוטה לגדול עם ערבות אחרות, וזה ביטוי לאחווה ולאחדות.

נקודה משותפת

כך מבטא כל אחד ואחד מארבעת המינים את רעיון האחדות. הדגש כאן הוא לא על טשטוש ההבדלים, אלא דווקא על הבאת האחדות בתוך כל ההבדלים והשינויים. כל אחד ואחד מהמינים הללו (ועל אחת כמה וכמה ארבעתם יחדיו) מבטא בדרכו שלו את התפיסה, שאף שיש כאן ריבוי גוונים, ויש שינויים ויש הבדלים – בכל-זאת כולם מאוחדים יחדיו וכולם יוצרים במשותף מצווה אחת.

בזה ייחודה של האחדות הבאה לידי ביטוי בארבעת המינים לעומת האחדות שמבטאת הסוכה. האחדות המושגת על-ידי הסוכה איננה יורדת לפרטים הקטנים. היא אחדות כללית, 'מלמעלה'. עניינם של ארבעת המינים הוא להוריד את האחדות של הסוכה לרמה של פרטים ופרטי-פרטים, ולהדגיש שגם בתוך מציאות של ריבוי פרטים וריבוי גוונים – יש נקודה משותפת של אחדות.

הכרה כזאת של אחדות ישראל נחוצה מאוד בימים אלה של ערב הגאולה האמיתית והשלמה, ובזכותה נזכה במהרה לשבת בסוכת עורו של לווייתן, בביאת משיח-צדקנו.

  חיים יהודיים

פעמיים בשנה הכוהנים נאספים

בין הרבבות שינהרו ביום ראשון הקרוב אל רחבת הכותל המערבי, למעמד ברכת הכוהנים המסורתית, יהיו כמה מאות מצאצאיו של הרב מנחם-מענדל גֶפְנֵר. לשלושה מהם יהיה חלק בניהול התפילה: הרב דוד-מרדכי גֶפְנֵר יהיה החזן בתפילת שחרית; הרב שלמה אליאס ייגש לעמוד התפילה בתפילת מוסף; והרב ברוך ברנדונין יוביל את ברכת הכוהנים עצמה.

זה רגע השיא של ההכנות הרבות שהמשפחה עורכת כבר חודשיים קודם חג-הסוכות, בתיאום עם הקרן למורשת הכותל ורב הכותל הרב שמואל רבינוביץ.

'עיד אל-גפנר'...

הכול החל באחד מחודשי הקיץ בשנת תש"ל (1970), בימי מלחמת ההתשה. רבי מנחם-מנדל גפנר, חסיד ירושלמי ותיק, מירר בבכי מול אבני הכותל. הוא נזכר בדברי המדרש: "מיום שחרב בית-המקדש אין יום שאין בו קללה. אמר רב אחא: אם-כן, בזכות מי אנו עומדים? – בזכות ברכת כוהנים". עלתה בו מחשבה שאם תיאמר הברכה המיוחדת הזאת ברוב עם, כמו בימי קדם, יפעלו הדברים למעלה לטובת עם-ישראל.

כך נולד הרעיון לערוך ברכת כוהנים במעמד שלוש-מאות משתתפים, ביום שלישי, ג' בכסלו. הוא פנה אל אדמו"רים ורבנים, והם התלהבו מהתכנית וקראו לחסידיהם להשתתף במעמד. ההפתעה הייתה גדולה כשקהל גדול נהר אל רחבת הכותל. הערבים הסקרנים שאלו לפשר החגיגה, ובמהרה פשטה השמועה כי היהודים חוגגים את 'עיד אל-גפנר'...

'ואני אברכם'

המעמד עורר הדים רבים, ובתוך חודשיים נערך עוד מעמד. במרוצת הזמן נקבע כי המעמד ייערך פעמיים בשנה: בחול-המועד סוכות ובחול-המועד פסח. הרב גפנר זכה לקיים מעל חמישים מעמדים כאלה, עד פטירתו בשנת תשמ"ד. את מורשתו ממשיכים כיום בניו ונכדיו.

נכדו, הרב ברוך גפנר, המשמש ראש כולל של חסידות ויז'ניץ בבני-ברק, הוציא-לאור לפני כמה שנים ספר מיוחד – 'ברכת הכוהנים' שמו, המגיש לקט מקיף על הברכה המיוחדת. "זה מעמד הפונה היישר אל הנשמה היהודית", הוא אומר. "אין שום תזמורת, חזן, או מקהלה מקצועית. יש רק דבר אחד: 'ואני אברכם'. הברכה האלוקית היא המושכת את כל שכבות העם".

יותר מחמישים אלף

איך נערכים לאירוע הגדול? הרב ברוך מסביר: "חודשיים לפני סוכות מתחילים התיאומים עם גורמי הביטחון. יש גם דיונים העוסקים בשמירת צביונו הרוחני של המעמד. איננו מאפשרים לגורמים שונים לנצל את המעמד הקדוש לצרכים אחרים".

על-פי הערכות המשטרה משתתפים באירוע יותר מחמישים אלף בני-אדם. יותר מאלף כוהנים, מכל רחבי הארץ, באים לברך את עם-ישראל. "אנחנו יודעים על רבים שבאים מחו"ל במיוחד כדי להשתתף במעמד", אומר הרב ברוך. "פעם אחת בא יהודי שחלה במחלת כבד, וסיפר לי שבא במיוחד כי הוא מאמין שהברכה תרפא אותו. לימים צלצל אליי לספר שחל שיפור גדול במצבו. יש אין-ספור סיפורי מופת של יהודים שנושעו בזכות הברכה".


המעמד הגדול. למעלה במרכז: הרב מנחם-מנדל גפנר, מימין: בנו הרב ישראל, ומשמאל: הנכד הרב ברוך (בחתונתו, לפני 28 שנים)

  פינת ההלכה ומנהג

שמחת בית-השואבה

שאלה: מה משמעותה של 'שמחת בית-השואבה' המתקיימת בחול-המועד סוכות?

תשובה: בזמן שבית-המקדש היה קיים הייתה מתחילה שמחה זו במוצאי החג הראשון, ואמרו חז"ל: "כל מי שלא ראה שמחת בית-השואבה – לא ראה שמחה מימיו". השמחה ליוותה את שאיבת המים בעבור ניסוכם על-גבי המזבח, ככתוב "ושאבתם מים בששון". בתלמוד הירושלמי נאמר ש"משם שואבים רוח-הקודש", שכן השכינה שורה מתוך שמחה. חסידים ואנשי מעשה עושים 'זכר למקדש' גם בדורותינו, בשיר ושבחה לה' כמעט כל הלילה, ומרבים בנרות.

בחצרות האדמו"רים עורכים 'שולחנות' וגם בחוגים אחרים עורכים שמחה. הצד השווה (כמעט) שבכולם, יש המזמרים את ט"ו פרקי 'שיר המעלות' שבתהילים (קכ-קלד), ו'מוכרים' אותם לכל המרבה ב'מחיר' (לפי הנהוג בקהילה: כסף, דפי גמרא או סימני שולחן-ערוך), וה'קונה' שר בעצמו או מכבד אחר תחתיו. כמו-כן שרים זמירות ופיוטים מהימים הנוראים ומחג-הסוכות.

בחסידות חב"ד הייתה השמחה נערכת בעבר בסוכה או בבית-המדרש, אך משנת תשמ"א החל הרבי מליובאוויטש להורות לשמוח בלילות חג-הסוכות ברחובה של עיר, והחסידים קיימו ומקיימים זאת בשירה ובריקודים וכלי-זמר ברוב שעות הלילה, הן בחו"ל הן בארץ-ישראל.

מקורות: סוכה נא,א . רמב"ם סוף הל' לולב. משנ"ב סי' תרסא, נטעי גבריאל סוכות פרק עב, ליקוטי מהרי"ח ח"ג (בדפוס ראשון קג,א), וש"נ. אוצר מנהגי חב"ד, אלול-תשרי, עמ' שיט-שכג. לוח דבר בעתו, טז בתשרי. וראה שערי המועדים, חג הסוכות, סי' מט ואילך.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)