חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1292 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש יום-הכיפורים, ט' בתשרי ה'תשע"ב (07/10/11)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1292 - כל המדורים ברצף
האם אנחנו רוצים להשתנות?
יש חדש
שילוב הקווים: תורה ותשובה
יום הכיפורים
תפילת האותיות
רוצה לחיות
תפילה בין המכונות
כיפורים לעתיד
זעקה לקב"ה מהטנק הבוער
הבדלה במוצאי היום

מס' 1292, ערב שבת-קודש יום-הכיפורים, ט' בתשרי ה'תשע"ב (07.10.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

האם אנחנו רוצים להשתנות?

יום-הכיפורים מַפְנה קריאה אל כל יהודי – אל תעצור, אל תדרוך במקום, אל תתייאש. הקב"ה מושיט אלינו יד, ואנו נקראים לאחוז בה

ביום-הכיפורים אנו עומדים בראש מורכן, מכים על החזה ואומרים "על חטא שחטאנו לפניך". שוב ושוב, בכל תפילות היום הקדוש, אנחנו מונים את רשימת המעידות שלנו. אנחנו מבקשים סליחה ומחילה ומתפללים שלא ניכשל עוד.

במהלך התפילות כל יהודי ויהודי עומד לפני קונו בלב טהור ומתוודה על חטאיו בכנות. אין זו העמדת פנים חלילה. כולנו מרגישים שכשלנו ומעדנו במהלך השנה, ואנחנו מבקשים מהבורא כי יטַהֵר אותנו ויפתח לנו דף חדש. אך האם אנחנו מתכוננים באמת לשנות את דרכינו ואת מעשינו בשנה החדשה?

לא 'כזה אני'

יש מי שאיבדו את הרצון להשתנות ולהתקדם במובן הרוחני. הם, בעיני עצמם, כמו עץ שהתעבה והתקבע, וכבר אי-אפשר לעצב אותו מחדש. "כזה אני, לטוב ולרע", הם אומרים לעצמם ולסובבים אותם. לפעמים העמדה הזאת נובעת מניסיון רב-שנים של קבלת החלטות בימים הנוראים, וחזרה לשגרה הרגילה מיד אחר-כך. למה להתיימר להשתנות אם ממילא אינני מצליח לחולל שינוי בעצמי?

זו גישה לא-נכונה, שגוזרת למעשה התנוונות רוחנית. אדם כזה איבד את הניצוץ ואת התקווה. הוא חי ומתנהל מכוח חוק ההתמדה, אבל אין בו חיוּת פנימית. כשבאים הימים הנוראים הוא שואף 'לעבור אותם' ו'לגמור עם זה'. הוא מחמיץ את האתגר שהם צופנים בתוכם.

לעומתם, יש מי שרוצים באמת להשתנות ומתעוררים בימים הנוראים. הם מקבלים עליהם החלטות טובות, מתחילים התחלות חדשות, אבל בדרך כלשהי הדברים דועכים במרוצת הימים. מסבירה תורת החסידות שעצם הרצון להשתנות, לתקן, להיות אדם אחר – הוא נקודת-משען שממנה אפשר לחולל את השינוי.

אדם הכואב את מצבו הנוכחי ורוצה להשתנות – מעיד שיש בו להבה פנימית. הוא לא נכנע לסחף החיים ולא איבד את הכיוון האמיתי. הוא יודע לאן עליו לחתור, גם אם בפועל אין הוא מצליח לקיים את כל החלטותיו הטובות. אבל יש כאן קצה-חוט שבו אפשר לתפוס.

החלטות 'קטנות'

אחת העצות הניתנות למצב זה היא לכוון את ההתעוררות של הימים הנוראים להחלטות מעשיות ברורות, גם אם הן קטנות. הנטייה הטבעית של אדם בעומדו בהתעוררות ביום-הכיפורים היא להחליט להפוך את חייו ולהשתנות מן הקצה אל הקצה, אבל לפעמים זה גדול מדיי או כללי מדיי. מוטב לבחור כמה משימות קטנות ולהשתדל לעמוד בהן.

כשאדם מקבל עליו החלטה מעשית מוגדרת וברורה, הוא מתעֵל את ההתעוררות של יום-הכיפורים לעבר יעד בר-השגה שאפשר לעקוב אחריו. לעיתים היעד נראה 'קטן', אבל אותן החלטות קטנות מכילות ותופסות את ההתעוררות הגדולה, ושומרות עליה לבל תתפוגג. בשנה הבאה נקבל עלינו עוד החלטה טובה, וכך נתקדם ונתעלה.

יום-הכיפורים מַפְנה קריאה אל כל יהודי – אל תעצור, אל תדרוך במקום, אל תתייאש. הקב"ה מושיט אלינו יד, ואנו נקראים לאחוז בה. זה יום נשגב, שבו נחשף הקשר הפנימי העמוק בינינו ובין הבורא. הבה ננצל את היום הקדוש הזה כדי להיות טובים יותר בשנה הבאה.


שנה חדשה, תקוות חדשות, החלטות חדשות.      צילום: ישראל ברדוגו

  יש חדש

'שמרנו לך כיסא'

בססמה 'שמרנו לך כיסא' צעירי-חב"ד מזמינים את המוני בית-ישראל לבוא ביום-הכיפורים להתפלל ב'בית-הכנסת הפתוח'. לקראת הימים הנוראים הקימו בתי-חב"ד ברחבי הארץ כמאתיים ושבעים מנייני-תפילה מיוחדים, בעבור הציבור הרחב. בראש-השנה הייתה היענות רבה, ועתה נערכים במיוחד לקראת יום-הכיפורים. הבאים גם ייהנו מהדרכה מסודרת לאורך התפילה. פרטים ורשימת אתרי התפילה באתר www.kipur.org.

שמחת הסוכות

צעירי-חב"ד נערכים לקראת הפעילות הגדולה בימי חג-הסוכות. עשרות סוכות ניידות יסובבו אי"ה בחוצות הערים והיישובים, ויזַכו את המוני בית-ישראל במצוות החג. במרכזי הערים בתי-חב"ד מציבים את 'סוכות האחווה', שיאפשרו לציבור לקיים את מצוות הסוכות וארבעת המינים. חסידי חב"ד ישַמחו את כוחות הביטחון, ובייחוד את חיילי צה"ל. כמו-כן תהיה פעילות מיוחדת במרכזים רפואיים, בבתי-אבות, בריכוזי עולים ואף בבתי-כלא.

סמינר 'התחדשות'

ארגון התקשרות חוויה יהודית עורך בחג-הסוכות ובשמחת-תורה סמינר מיוחד בנושא 'כוח השמחה' – הובלת החיים בשמחה ובביטחון, על-פי תורת הקבלה והחסידות. הסמינר יהיה בבית ההארחה החדש יהודה בירושלים, בימים שלישי-חמישי, כ'-כ"ב בתשרי (18-20 באוקטובר), עם מיטב המרצים. טל' 077-2171770.

  שלחן שבת

שילוב הקווים: תורה ותשובה

ביסודותיו של יום-הכיפורים עומדים שני עניינים: הראשון הוא עניין התשובה, שכן ביום הזה הקב"ה סלח לעם-ישראל על חטא העגל. העניין השני הוא מתן התורה בשלמותה, כי ביום הזה נתן הקב"ה למשה את הלוחות השניים שהיו בבחינת "כפליים לתושייה", ועמם ניתנו חלקים רבים בתורה שלא ניתנו עם הלוחות הראשונים.

אמנם התשובה הייתה קיימת גם קודם יום-הכיפורים, אבל ביום הזה ניתן לעם-ישראל הכוח להגיע לתשובה עליונה, פסגת ושלמות התשובה. כדברי הרמב"ם על יום-הכיפורים: "זמן תשובה לכול... קץ (=שיא) מחילה וסליחה לישראל".

צדיקים ובעלי-תשובה

גם הלוחות השניים מבטאים שלמות בתורה. המדרש מספר שהקב"ה עודד את משה רבנו שלא להצטער על שבירת הלוחות הראשונים, שכן בהם היו עשרת הדיברות בלבד, ואילו בלוחות השניים "אני נותן לך שיהיו בהם מדרש, הלכות ואגדות". הרי שיום-הכיפורים הוא יום של שלמות ושיא במתן התורה לעם-ישראל.

שני העניינים האלה, תורה ותשובה, מקבילים לשתי דרכי העבודה המרכזיות: עבודת הצדיקים ועבודת בעלי-התשובה. עבודת הצדיקים מתנהלת על-פי הסדר שקבעה התורה, והיא עבודה מסודרת, המתקדמת שלב אחר שלב. לעומתה עבודת בעלי-התשובה עניינה דילוג שלא על-פי הסדר. בעל-התשובה מזנק מעומק הנפילה שלו ומדלג על כמה וכמה מדרגות בבת-אחת.

תשובה ברגע אחד

עם זה, גם הצדיקים זקוקים לעבודת התשובה. אמנם אין זו תשובה על חטאים, מכיוון שהם צדיקים ולא חטאו, אבל זו תשובה במשמעות של שיבה אל המקור והשורש הראשוני, בבחינת "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נְתָנָהּ". השלמות בזה תהיה על-ידי משיח-צדקנו, שעליו נאמר כי יחזיר אף את הצדיקים בתשובה, היינו שיעלה אותם למדרגה העליונה של התשובה.

כמו-כן, גם בעלי-התשובה זקוקים לעבודה מסודרת המיוצגת בתורה. אמנם התשובה במהותה היא למעלה מגדרים מדודים ומוגבלים, שהרי ברגע אחד האדם יכול להתעורר בתשובה ולהפוך את עצמו מן הקצה אל הקצה; ובכל-זאת יש צורך שהתשובה תיכנס למסלול של עבודה מסודרת, כפי שהתורה קובעת ומפרטת.

תשובה מלמטה ומלמעלה

שני העניינים האלה שביום-הכיפורים מרומזים בפסוק: "ביום חתונתו וביום שמחת ליבו". אומרת הגמרא: "ביום חתונתו – זו מתן-תורה, וביום שמחת ליבו – זה בניין בית-המקדש". התורה ניתנה מלמעלה, מאת הקב"ה שירד למטה ונתן לנו את התורה, ואילו בית-המקדש נבנה מלמטה, על-ידי פעולתו ומעשיו של שלמה המלך.

אלה אפוא שני הקווים – תורה ותשובה. התורה באה מלמעלה והתשובה עניינה שהיא מתעוררת מלמטה, מהאדם עצמו. ובאמת גם בתשובה יש שתי התנועות האלה: תשובה שמתחילה מלמעלה – "השיבנו ה' אליך ונשובה", ותשובה שבאה מלמטה – "שובו אליי ואשובה אליכם".

(התוועדויות תשמ"ה כרך א, עמ' 148; התוועדויות תשמ"ג כרך ד, עמ' 1873)

  מן המעיין

יום-הכיפורים

מנעול לארון

עניין יום-הכיפורים בכלל ותפילת נעילה בפרט הוא כמו שעושים ארון, ולאחר שנגמרה מלאכתו עושים לו מנעול, כדי שישתמר כל מה שבתוכו.

(זרע קודש)

רב לסלוח

במידת בשר ודם אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה, ואחר-כך חזר לסורו, קשה מאוד שימחול לו שנית, ומכל שכן בשלישית וברביעית; אבל במידת הקב"ה אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים, כי המחילה היא ממידת הרחמים, ומידותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית אלא בבחינת אין-סוף.

(תניא) 

העוון מתנשא

כשאדם עושה תשובה מאהבה נהפכים כל זדונותיו לזכויות. נמצא אפוא שהעוון מתנשא ונהפך לטוב נשגב. זהו שנאמר: "נושא עוון".

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

איך להכות בווידוי

החסיד רבי שמואל בצלאל היה אומר: כשאומרים 'אשמנו' היו צריכים להכות על החזה במקל יבש ולא ביד, כי כשמכים ביד היצר חושב שמלטפים אותו...

מצוות מתוקנות

"מכל גילוליכם אטהר אתכם" (מן התפילה). "גילוליכם" הוא גם מלשון 'בגלל'. כלומר, המצוות שנעשו בגלל סיבה מסויימת ולא לשם שמים, גם מהן אטהר אתכם.

(רבי ברוך ממז'יבוז')

אפשר לרחוץ

"הריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה" (מן התפילה). כולנו משולים לכלי מלא זוהמה, אך כל זמן שהכלי עצמו שלם, עדיין אפשר לרחוץ אותו ולנקותו ולהחזירו לטוהרו.

(ה'שר שלום' מבעלז)

זמן תשובה

הרבי הריי"צ מליובאוויטש סיפר: פעם אחת, למחרת יום-הכיפורים, נכנסתי אל אבי, הרבי הרש"ב, ושאלתיו: "ומה עכשיו?". ויענני: "עכשיו במיוחד צריך לחזור בתשובה".

גילו ברעדה

אם בראש השנה בפרט ובעשרת ימי תשובה בכלל אמרו חז"ל שצריכים להיות לא רק 'ברעדה' אלא 'וגילו ברעדה', הרי בימי השמחה שבין עשרת ימי תשובה לחג-הסוכות והימים שלאחריהם – צריכים לשמוח ביותר.

(הרבי מליובאוויטש) 

  אמרת השבוע

תפילת האותיות

לאחר שנחנך בית-הכנסת הגדול לעדת הספרדים בטבריה באו ביום-הכיפורים רבים מחכמי הספרדים להתפלל בו. בחצר בית-הכנסת עמדו שני יהודים פשוטים, שלא ידעו להתפלל ואף לא ידעו קרוא וכתוב. הדבר היחיד שידעו הוא לומר את אותיות הא-ב. אך מרוב תשוקתם להצטרף לתפילה, עמדו זה כנגד זה וקראו את האותיות, בעודם מקפצים ורוקדים בכל כוחם איש כנגד רעהו.

בתוך כך יצא מבית-הכנסת רבי אברהם מקאליסק ועמד שעה ארוכה ליד השניים. לאחר מכן אמר: "הפמליה של מעלה ירדה לכאן לא בזכות האורחים החשובים שנתכנסו בבית-הכנסת, אלא כדי לשמוע את רינתם של שני היהודים הפשוטים האלה, ולכן ביקשתי גם אני להצטרף אליהם".

  פתגם חסידי

רוצה לחיות

"רוצה אני לחיות, כי בעולם הבא אין ימים נוראים, ומה תעשה נשמת אדם מישראל בלי יום-הכיפורים? מה טעם בכלל לחיים בלי תשובה" (רבי שמעלקה מניקלשבורג)

  מעשה שהיה

תפילה בין המכונות

ליל יום-הכיפורים תש"ד (1943). אירופה בוערת. מלחמת-העולם השנייה בעיצומה. בכל יום ויום מובלים רבבות יהודים למחנות-עבודה ולכבשנים. הנאצים בוררים מתוכם את הצעירים והחזקים הראויים לעבודה. אלה נשלחים למחנות עבודה ולמפעלי תעשייה בעבור הצבא הגרמני.

ישראל שפיצר היה אז נער צעיר. תחילה הובל לאושוויץ, ומשם נשלח למחנה הריכוז ליד העיר מילדורף. המחנה היה למעשה שלוחה של מחנה דכאו. שם היה בית חרושת ענק, תת-קרקעי, לייצור חלקים למטוסים.

המפעל היה מוגן היטב מפני הפצצות אוויריות, אף שמפעם לפעם נשמעו הדי ההפצצות של כוחות הברית. העבודה במפעל התנהלה במשך כל היממה. מי שעבד ביום, הלך לנוח בלילה, ומי שעבד בלילה – נח ביום.

לקראת יום-הכיפורים ביקשו שפיצר וחבריו שעבודתם תהיה במשמרת לילה. עם כניסת היום הקדוש מצאו את עצמם מול המכונות, מייחלים בכל ליבם למצוא רגע של הפוגה, שבו יוכלו להסתתר מעיני השומרים הגרמנים, ולהתאחד במשהו שיזכיר להם את תפילת יום-הכיפורים.

אך המשאלה הזאת נראתה בלתי-אפשרית. השומרים סובבו ביניהם, וכל תנועה קלה הייתה עלולה לעלות להם ביוקר. הם נאלצו לחשוק את שפתותיהם ולהמשיך במלאכתם.

האורות במפעל הענק היו דולקים דרך-קבע במלוא עוצמתם, הן בלילה הן ביום. רק כאשר הייתה נשמעת בלילה אזעקה, המתריעה על התקפה אווירית, היו מכבים את כל האורות במפעל, כדי לשמור על הוראות ההאפלה.

פתאום, באותו לילה של יום-הכיפורים, כבו האורות בכל המפעל. הדבר אירע בלי שנשמעה אזעקה ובלי כל סיבה נראית לעין. פלא גדול יותר התגלה רגע לאחר מכן – בדיוק במקום שבו עבד שפיצר, ורק שם – תחת אחת המכונות הגדולות שגובהה כשלושה מטרים – נשארה דלוקה נורה אחת, שלא כבתה משום-מה. נוצר שם כעין תא מוגן מעין רואים, ובו יכלו ישראל וחבריו להרגיש בטוחים.

נפעמים מהפלא התאספו שם כמה עשרות יהודים והחלו להתפלל את תפילת ערבית של יום-הכיפורים. מחזורי-תפילה לא היו ברשותם, כמובן, אך היה ביניהם יהודי שזכר את נוסח התפילה על-פה. הוא התפלל בקול ועמו התפללו כל הנוכחים.

ההתרגשות הייתה גדולה. במעמקי המפעל המאיים הזה, בעיצומם של ימי מלחמה, ראו ביטוי מוחשי לפסוק "ממעמקים קראתיך ה'". הם הספיקו להתפלל את תפילת ערבית, ובליבם קיוו כי החושך יימשך עוד זמן רב. אולם בתום תפילת שמונה-עשרה נדלקו האורות, והם נאלצו לחזור מיד למקומות עבודתם.

הגיע חצות הלילה. זו הייתה שעת חלוקת מנת המרק. המרק עצמו היה דליל מאוד ולא היה בו כדי להשביע, אולם זו הייתה הסעודה הלילית, שהייתה אמורה לתת כוח להמשך העבודה.

באותו לילה חולקו המנות כרגיל. הגרמנים ידעו כי היום חל הצום הקדוש, ולכן עקבו בשבע עיניים אחר היהודים לראות אם יש מי שמשתמטים מלקחת את המרק. "באין ברירה הלכנו לקבל את המרק, אך כאילו נדברנו מראש, כאשר התרחקנו משם כחמישים מטרים, שפכנו את המרק באין-רואים והמשכנו את הצום", מספר שפיצר.

למחרת נשאר שפיצר במחנה. אסור היה לאסירים לעבור מצריף לצריף, ומי שנתפס מפר את ההוראות היה סופג מכות אכזריות. אולם שפיצר לא היה מוכן לוותר על תפילת יום-הכיפורים, והתגנב לצריף של הקבוצה מליטא.

דרי הצריף, ועוד כמה קבוצות, באו מליטא היישר למילדורף, ולא עברו במחנה אושוויץ. לכן לא עברו את המקלחות ואת החלפת הבגדים לבגדי ה'פסים' הידועים. כך נשתמרו בידם בחסדי ה' תשמישי קדושה מסויימים. היו עמם סידורים, מחזורים וחומשים, כמה זוגות תפילין ושופר אחד.

שפיצר קיבל סידור. הסכנה בשהייתו שם הייתה גדולה. בכל רגע ורגע היו הזקיפים עלולים לגלותו. הוא התפלל במהירות. בתוך שעה אחת התפלל שחרית, מוסף, מנחה ונעילה, ומיהר להתגנב בחזרה לצריפו.

בצהרי היום חולקה הארוחה היומית. כל אחד ואחד קיבל מנת דייסה ושתי פרוסות לחם. שפיצר וחברו החליטו להטמין את הלחם והדייסה עד הלילה במקום מסתור, כדי לשבור את הצום בערב. אולם מזלם לא שפר עליהם. שק של מלט נפל בדיוק על שתי צלחות הדייסה, וכשבא הלילה נאלצו להסתפק בלחם בלבד.

לקראת סיום המלחמה, בעקבות התקדמות כוחות הברית, הועלו אסירי מחנה מילדורף לקרונות רכבת שנסעה ליעד לא-ברור. לילה אחד, בשעה שתיים לפנות בוקר, עצרה הרכבת מול מחסום של טנקים אמריקניים. כל השומרים הגרמנים נעלמו לפתע, והאסירים קלטו כי המלחמה הסתיימה וכי הם חופשיים.

ר' ישראל שפיצר ניסה לעלות לארץ בשנת תש"ז, באנייה 'יציאת אירופה תש"ז'. האנייה הוחזרה על-ידי הבריטים. בפעם הבאה ניסו הוא וחבריו לעלות לארץ בקבוצות קטנות, ובאדר תש"ח עמדו רגליו של ר' ישראל על אדמת ארץ-הקודש.

כיום הוא מתגורר בירושלים, לאורך ימים ושנים טובות.

  לומדים גאולה

כיפורים לעתיד

חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד) שיום-הכיפורים יתקיים גם לעתיד לבוא, בזמן הגאולה. נשאלת השאלה: הלוא זה יום שנועד לכפר על חטאים ועוונות, הבאים מפיתויי יצר-הרע; אבל לעתיד לבוא, כאשר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", לא יהיו חטאים ועוונות, ומה אפוא עניינו של יום-הכיפורים?

למעשה, שאלה דומה מתעוררת על עצם מהותו של יום-הכיפורים גם בזמן הזה. זה יום של התעלות רוחנית עצומה, כאשר בני-ישראל דומים  למלאכים, ובה-בשעה זה יום של וידוי והזכרת חטאים ועוונות. איך ההידמות למלאכים מתיישבת עם אמירת הווידוי והכאה על חטא: אשמנו, בגדנו וכו'? לכאורה השעה המתאימה להתוודות על החטאים היא כאשר אנו שרויים במצב רגיל, של בני-אדם העלולים לחטוא, ולא כשאנו דומים למלאכי השרת.

כשמתעלים מכירים בחיסרון

שאלה דומה מתעוררת על בקשת 'סלח לנו' שאנו מבקשים בכל תפילת שמונה-עשרה. אנו אומרים את הבקשה הזאת אחרי כל העבודה של פסוקי-דזמרה, ברכות קריאת שמע, קריאת שמע, כאשר אנו עומדים בעיצומה של תפילת שמונה-עשרה, שבה האדם עומד במדרגה עליונה של 'עבד העומד לפני אדונו'.

לכאורה היינו צריכים לבקש סליחה על חטאינו מיד בעמדנו להתפלל. הדעת נותנת שקודם שהאדם פונה אל הקב"ה לבקש את צרכיו עליו לבקש תחילה סליחה ומחילה על מעשיו הבלתי-רצויים. אבל אנחנו איננו מבקשים סליחה בתחילת התפילה, אלא באמצע התפילה דווקא, בפסגת ההתעלות של התפילה!

אלא שיש דברים שאינם נחשבים חטא במצבו הרגיל של האדם, כי על-פי מדרגתו הנוכחית ומגבלותיו הטבעיות אי-אפשר לדרוש ממנו יותר מזה. דווקא כשהוא מתעלה למדרגה עליונה יותר, נדרשת ממנו עבודה בדרגה גבוהה יותר, ואז הוא מכיר שעבודתו הקודמת היא בבחינת חטא.

לכן כשיהודי מתעלה לתכלית השלמות של עבודת התפילה, ועומד 'כעבד לפני אדונו' בתפילת שמונה-עשרה, הוא מכיר ומרגיש שהדברים שקודם לכן נראו בעיניו שלמים ונכונים הם בעצם חטא, ועליו לבקש מהקב"ה: "סלח לנו... כי חטאנו".

מול עוצמת הקדושה

כך גם ביום-הכיפורים: במשך חודש אלול ועשרת ימי תשובה היהודי כבר שב בתשובה על כל הדברים הבלתי-רצויים וכבר תיקן אותם בתכלית השלמות. בדרגה הרוחנית שהוא עומד בה בערב יום-הכיפורים כבר אין לו חטאים ועוונות, והוא שלם בעבודתו.

אבל כשהוא נכנס ליום-הכיפורים ומתעלה על-ידי קדושת היום, עד שהוא מתדמה למלאכים – או-אז הוא מכיר ומרגיש עד כמה עבודתו הרוחנית רחוקה מהשלמות הנדרשת, ודווקא המצב הרוחני העילאי הזה גורם לו לחוש צער וכאב על שאינו עובד את קונו בשלמות הראויה. לכן הוא מתוודה על חטאיו, והווידוי מעמיק והולך ככל שהוא מתעלה עוד יותר במשך יום-הכיפורים. כי כשהוא נכנס ל'היכל המלך', ובמיוחד כשהמלך (הקב"ה) מכניס אותו ל'חדר לפְנים מחדר' – הוא מבין כי עליו להתעלות עוד יותר, עד שהוא מבקש מחילה על מדרגתו הקודמת.

וכך בזמן הגאולה, כאשר נתעלה לדרגות עליונות של קדושה ורוחניות, נרגיש בבוא יום-הכיפורים כי עלינו לתקן את עבודתנו לפני הבורא. כי ככל שזו הייתה עבודה גדולה ועליונה, עדיין היא נחשבת בבחינת 'חטא' לעומת עוצמת הקדושה שתאיר אז (ראה התוועדויות תשמ"ב כרך א, עמ' 96).

  חיים יהודיים

זעקה לקב"ה מהטנק הבוער

מלחמת יום-הכיפורים בעיצומה. עם-ישראל, שהופתע ממתקפת-הפתע המצרית, מצליח להדוף את המתקפה, וכוחות צה"ל החלו לכתר את הארמייה השלישית של צבא מצרים. בטנק החלוץ, בקדמת הכוח הישראלי, יושב התותחן דוד גולן, צעיר מסורתי, שנשלף בעיצומו של יום-הכיפורים מבית-הכנסת.

"זו הייתה שעת צהריים. השמש סינוורה את עינינו", הוא משחזר. "הכוח שלנו שעט לעבר אחד הרכסים השולטים, ואז הסתערו לעברנו המוני חיילים מצרים, מצויידים בטילי 'סאגר' (טיל נגד טנקים). טיל אחד פגע בצריח הטנק שלנו. מפקד הטנק נפצע קשה. אני נפצעתי בגבי. נאלצנו לנטוש את הטנק במהירות".

רגשות תודה

הפצועים שכבו בתוך התופת, וכדורים שורקים סביבם. "באותו רגע זעקתי אל הקב"ה שיושיע אותי", מספר גולן. "למרבה הצער, מפקד הטנק לא שרד. בניסים גדולים הצליחו לחלץ אותי לטנק אחר. עד היום אני זוכר את רגשות התודה לקב"ה על חסדיו הרבים. מאז אותו אירוע הרגשתי צורך להתקרב אל בורא-העולם".

דוד גולן (59), בוגר 'בצלאל', הוא דור שביעי בירושלים. אביו היה נשיא בית-המשפט המחוזי בבירה. כיום הוא חסיד חב"ד ומשמש אדריכל ומתכנן בכיר בעיריית ירושלים. לצד עיסוקו זה החל לשלוח ידו בציור. "ציור ואדריכלות נוגעים זה בזה, ואדריכלים רבים עוסקים בציור", הוא מסביר. "זה קרה יום אחד, כשהלכתי ברחובות יפו, וראיתי מודעה קטנה המזמינה להצטרף לקבוצת ציירים. החלטתי לנסות".

מהים אל המכחול

הנופים האהובים עליו הם נופי ים-המלח. "אני נהנה מהחום המלטף, מהאוויר המרגיע ומהשקט הקסום. ניסיתי להעביר את המראות באמצעות המכחול", הוא אומר.

לפני כמעט חמש שנים חווה דוד שכול צורב. בנו, משה ז"ל, בן השש-עשרה, תלמיד ישיבת חב"ד, נהרג בדרך לחלוקת נרות חנוכה לחיילים בבסיס צה"ל ליד אילת. כשהחליט דוד להציג את ציוריו בתערוכה בירושלים, ביקש לקרוא לה בשם רב-המשמעות: "חיים בים המוות".

קִרבה אל הבורא

"המוטו שלי הוא לראות את הטוב, החיובי והיפה שבכל אדם", אומר דוד. "גם אחרי שחזרתי בתשובה שמרתי על קשר עם כל בני המשפחה והחברים. הכיפה והזקן לא יצרו מסך מפריד בינינו. להפך, אחרי שהתקרבתי לאור היהדות והחסידות נוצר בינינו קשר חם ועמוק עוד יותר".

בכל שנה, ביום-הכיפורים, דוד מתרגש מחדש. "מאז אותה מלחמה עברתי כמה וכמה תחנות בחיים. ההתקרבות לא נעשתה בן-לילה, אבל תחושת הקִרבה אל הבורא החלה אז. העמקתי בהתקרבותי לבורא לאחר שהתחלתי ללמוד חסידות. זה חיזק אותי מאוד ודיבר אל מעמקי נפשי. יום-הכיפורים בשבילי הוא יום טהור, שבו מרגישים את הקשר הבלתי-אמצעי בינינו ובין הבורא, כשכולנו לבושים לבן ומרגישים כמלאכים. יום-הכיפורים הוא סמל של התעלות וקִרבה אל הבורא, וחיזוק תחושת ההשגחה והאהבה התמידית של בורא-העולם אלינו".


גולן: "קשר בלתי-אמצעי לבורא" (צילום: ישראל ברדוגו)

  פינת ההלכה ומנהג

הבדלה במוצאי היום

שאלה: במה שונה הבדלה זו, של יום-הכיפורים שחל בשבת, מכל הבדלה של מוצאי שבת?

תשובה: מכיוון שזו הבדלה בצאת יום-הכיפורים, נוסף על השבת, יש דברים השנויים במחלוקת.

ברכת הבשמים: בשבת רגילה מברכים על הבשמים בתוך ההבדלה, כדי להשיב את 'הנשמה היתרה' של השבת שהלכה לה. ביום-כיפורים רגיל לא תיקנו ברכה זאת (ולכן אם תיאמר הברכה – יהיה בכך הפסק בין ברכת היין לשתייתו). לפי הרמב"ם, הטור והשולחן-ערוך, אין מברכים גם הפעם על הבשמים, לפי שאין ביום זה נשמה יתרה מפני התענית, וכן נהגו הספרדים. אבל רבים מהראשונים והאחרונים חלקו על זה, ומהם שכתבו שאדרבה, בוודאי הייתה ביום זה נשמה יתרה, והאשכנזים וחב"ד נהגו כמותם. ספרדי שרצונו להחמיר ולברך על הבשמים, יעשה זאת אחרי ברכת 'על הגפן' שלאחר שתיית יין ההבדלה.

ברכת הנר: במוצאי שבת רגילה מברכים על האש, אך במוצאי יום-הכיפורים יש לחַזר אחרי נר דולק, כדי להדגיש שהיום נאסר להדליק אור. יש לברך ברכת 'בורא מאורי האש' על נר ששָׁבַת, היינו נר שדלק מערב יום-הכיפורים, או לפחות על נר שהודלק ממנו.

אם אין נר כזה – במוצאי יום-כיפורים רגיל אין מברכים על מאורי האש, אבל כשיום-הכיפורים חל בשבת, לדעת המשנה ברורה, כף החיים וילקוט יוסף, באין-ברירה מברכים על נר שהודלק מגפרורים, כרגיל. אך לפי אדמו"ר הזקן אין לברך עליו.

מקורות: רמב"ם הל' שבת פכ"ט הכ"ח. טושו"ע סי' רחצ ס"א וסי' תרכד ס"ג, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן,  משנ"ב ושעה"צ וכף החיים שם. ש"ש כהלכתה (ח"ב) פ"ס סכ"ג, נטעי גבריאל הל' יוה"כ  פרק סז, ילקוט יוסף ח"ה (מועדים) עמ' 115, קיצור שו"ע עם הגהות 'דרכי הלכה', סי' קלג אות לז, וש"נ.

תיקון: 'עירוב תבשילין' מתיר לעשות דברים בחג לצורך השבת, ולא בשבת לצורך החג, כפי שנדפס בטעות בגיליון הקודם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)