חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1290 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשע"א (23/09/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1290 - כל המדורים ברצף
יוצאים לסיור סליחות
יש חדש
כוח מיוחד כדי לברך
ניצבים
איפה בעל-הבית
אלול מטהר
המבחן הלילי
תשובה כהרף עין
מי שענה לדניאל
עירוב תבשילין

מס' 1290, ערב שבת-קודש פרשת ניצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשע"א (23.09.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

יוצאים לסיור סליחות

כאשר שנה מתקרבת לסיומה עוברת תחושת חרדה בלב: מה קורה אצלי? שנה עברה ומה הספקתי? בחיי הרוח אסור לנו להיות מרוצים

האדם, מטבעו, אינו אוהב להרגיש אשם, לבקש סליחה, להתנצל. אנחנו אוהבים להיות צודקים וגאים. קל לנו לשכנע את עצמנו שבעצם אנחנו צודקים, וגם אם לא – לא נורא.

בדיוק אל הנקודה הזאת מכוּונת אמירת הסליחות. אנחנו, האנשים הגאים והזקופים, עומדים פתאום בראש מורכן ובלבבות שבורים ופותחים את אמירת הסליחות בהצהרה: "לך ה' הצדקה ולנו בושת-הפנים". בדומיית הליל אנו נאלצים להודות: "לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כדלים וכרָשִׁים דפקנו דלתיך".

לא להיות 'שמח בחלקו'

יש מידה מסויימת של היטהרות בעצם אמירת הסליחות. הנכונות לבוא לסליחות, להרגיש שאני 'לא בסדר', להודות שיש לי על מה לבקש מחילה – היא-עצמה מנמיכה במידה מרובה את רוח הגאווה וגסות-הרוח, ומעניקה מימד של זוך נפשי.

הגישה הזאת מנוגדת לרוח הכללית הנושבת בחברה המודרנית. על-פי התפיסה המקובלת, האדם אמור לחתור לתחושת שביעות-רצון ולסיפוק עצמי. עליו להשיג את הדברים האמורים לגרום לו להיות מרוצה מעצמו. באה היהדות ואומרת: לא, אסור לאדם להיות שבע-רצון מעצמו.

תכונת 'השמח בחלקו' נפלאה היא בכל הקשור לעולם החומר. ככל שאדם שמח יותר במה שיש לו ואינו שואף לאגור עוד כסף ונכסים – כן גדל אושרו. זה גם העושר האמיתי ("איזהו עשיר? השמח בחלקו"). אך בכל הקשור לנכסים רוחניים – תורה, מעשים טובים, מידות טובות – כאן תכונת 'השמח בחלקו' היא תכונה גרועה מאוד. בעולם הרוח התכונות הנכונות והראויות הן העדר שביעות-רצון ושאפתנות מתמדת. בלעדיהן האדם קופא על שמריו ואינו מתקדם.

את הביטוי 'אצלי הכול בסדר', יש למחוק ממערכת המושגים של יהודי. שביעות-רצון עצמית היא המתכון הבטוח להתנוונות רוחנית ולאבדן היוזמה והחיוּת. לעולם אסור לנו להיות מרוצים. ככל שאנחנו מתקדמים בחיי הרוח, אנחנו אמורים להבין ולהרגיש עד כמה אנחנו רחוקים מן השלמות ומהזדככות רוחנית אמיתית.

חשבון השנה שחלפה

החיים בעולם הזה הם שליחות. עלינו לבצע דברים ולהשיג מטרות במאה ועשרים שנות חיינו. טבעי אפוא שכאשר שנה מתקרבת לסיומה עוברת תחושת חרדה בלב: מה קורה אצלי? שנה עברה ומה הספקתי? עורך היהודי את חשבון השנה שחלפה, ומגיע למסקנה שהיה אפשר לעשות הרבה-הרבה יותר. ואם אפשר היה – צריך היה. ואם צריך היה – עליו לתקן זאת ולהחליט שבשנה הבאה ינצל יותר את כוחותיו ואפשרויותיו.

זו הדרך שבה יהודי מתכונן לראש-השנה, ולאחר הכנה כזאת הוא נכנס ליום-הדין בנפש נקייה יותר ומתוך החלטות ברורות להשתנות ולהתנהג אחרת בשנה החדשה. לכל זה מתלווה הביטחון שהקב"ה אכן מקבל את תשובתנו ומעניק לכל אחד ואחת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת הגאולה האמיתית והשלמה, על-ידי משיח-צדקנו.


אמירת סליחות לפנות בוקר עם בני נוער ברמת־השרון

  יש חדש

לבקש שנה טובה

לקראת השנה החדשה נוהגים לכתוב 'פדיון-נפש' ולבקש שנה טובה ומתוקה. ב'פדיון-נפש' כותבים את השם הפרטי המלא ושם האם, ומציינים את המשאלות הדרושות. רצוי להחליט קודם-לכן החלטה טובה של התחזקות בענייני תורה ומצוות. לאחר מכן נהוג להניח את המכתב באחד מספריו של הרבי מליובאוויטש, ולשגרו כדי להניחו על הציון הקדוש (מס' הפקס': 001-718-7234444).

בתי-הכנסת הפתוחים

לאחר ההצלחה הגדולה בשנים הקודמות, צעירי-חב"ד מרחיבים את מפעל 'בית-הכנסת הפתוח'. בתי-חב"ד ברחבי הארץ הקימו כמאתיים ושבעים מנייני-תפילה מיוחדים לראש-השנה וליום-הכיפורים, לציבור שאינו רגיל ללכת לבית-הכנסת כל ימות השנה. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי-חב"ד, והבאים גם נהנים מהדרכה מסודרת במשך התפילה. פרטים ורשימת אתרי התפילה באתר http://www.kipur.org/.

'דבר בעתו' תשע"ב

לוח-השנה הפופולרי של הרב מרדכי גנוט, 'דבר בעתו', מופיע זו השנה ה-27. בלוח כל המידע הדרוש לכל יום: השיעורים היומיים, הלכות, מנהגים, זמנים, קורות העיתים, מידע אסטרונומי ועוד. בלוח החדש 1472 עמודים, ונלווה לו לוח זמני היום לערי ארץ-ישראל וחו"ל. הפצה: טל' 072-2328620.

  שלחן שבת

כוח מיוחד כדי לברך

בכל שבת הקודמת לראש-החודש אנחנו נוהגים לברך את החודש. שבת פרשת ניצבים היא היחידה שבה אין מברכים את החודש החדש. שבת זו חלה תמיד לפני ראש-השנה, אך אין אנו מברכים בה את חודש תשרי. הבעש"ט אומר שאת החודש השביעי הקב"ה מברך בעצמו, ובכוח זה בני-ישראל מברכים את החודשים האחרים.

פירושו של הבעש"ט הוא על-פי פנימיות התורה, אך מכיוון שהתורה היא תורה אחת, יש הקבלה בין חלקיה הגלויים ובין חלקיה הפנימיים. גם עניין זה, שהכוח לברך את כל חודשי השנה בא מברכת החודש של הקב"ה, מקורו למעשה במדרש.

מסר לישראל

במדרש נאמר: "עד שלא יצאו ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומעבר עיבורים, מקדש שנים ומחדש חודשים. כיוון שיצאו ממצרים, מסרן להם, שנאמר 'החודש הזה לכם ראש חודשים'; מכאן ואילך מסורים לכם".

מדיוק הלשון "מסרן להם", "מסורים לכם", משמע שהקב"ה מוסר לעם-ישראל את כוחו-שלו לקדש חודשים. נמצא אפוא שבני-ישראל מקדשים את החודשים ומברכים את החודש החדש בכוח ברכתו של הקב"ה. הבעש"ט רק מוסיף שברכה זו ניתנת בשבת האחרונה של השנה החולפת, השבת שממנה מתברך ראש-השנה.

אין חבוש מתיר עצמו

מדוע יש צורך בכוח מיוחד כדי לברך את החודשים? משום שבני-ישראל נמשלו ללבנה, ובלבנה יש שינויים – פעמים היא מלאה ופעמים חסרה. זה גם מצבו של עם-ישראל – פעמים הוא במצב של גלות ופעמים במצב של גאולה.

כדי שיוכל להיות מולד הלבנה וקידוש החודש, היינו שממצב של תכלית ההעלם יתחולל מצב של גילוי – אין בני-ישראל יכולים לעשות זאת בכוח עצמם, כי מי ששרוי בתוך מצב של גלות וחושך אין בכוחו לצאת ממצב זה למצב של גילוי. לכן הוא זקוק לנתינת-כוח מלמעלה.

תחזור הראייה

זה גם ההסבר הפנימי להפסקת קידוש החודש על-פי הראייה בתקופת הגלות. עניינה של הראייה, שרואים בגלוי גם בתוך שלב ההעלם וההסתר שמתוכו עצמו צומח הגילוי החדש. גילוי זה אינו קיים בתקופת הגלות, ולכן אפשר רק לחשב את המולד על-פי החשבון, שזה כוחה של התורה שגם בזמן הגלות יכולים לפחות להבין שההעלם אינו העלם אמיתי, ולהפך, שדווקא הוא מוליך לתכלית הגילוי.

אולם על-ידי היגיעה וההתבוננות השכלית באים לזמן שבו יחזור קידוש החודש על-פי הראייה, דהיינו שייראה בגלוי, גם לעיני בשר, שההעלם והגילוי נובעים מנקודה אחת – "לילה כיום יאיר".

(תורת מנחם כו, עמ' 231)

  מן המעיין

ניצבים

הקב"ה מברך

את פרשת ניצבים קוראים לעולם בשבת שלפני ראש-השנה. בשבת זו אין אנו מברכים את החודש, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו מברך אותו, ובכוח זה אנו מברכים את שאר חודשי השנה.

(כתר שם טוב)

הכול שווים

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (דברים כט,ט). כולכם שוים לפני ה'. "ראשיכם" "זקניכם" ו"שוטריכם" אינם חשובים ומיוחסים בעיניו יותר מ"חוטב עציך" ו"שואב מימיך".

(כלי יקר)

משלימים זה את זה

כל הסוגים שבישראל יוצרים 'קומה אחת שלמה', בבחינת גוף גדול שכל חלק ממנו משלים את חברו. גם הראש זקוק לרגל כדי להגיע למחוז חפצו. וכך גם ראשי העם זקוקים לפשוטי העם. כל אחד ואחד יכול למצוא בעצמו חסרון מסויים שחברו משלים אותו.

(לקוטי תורה)

אחדות אמיתית

לאחדות אמיתית אפשר להגיע רק כאשר עומדים "לפני ה' אלוקיכם". כי כאשר בני-אדם מתאחדים בארגון כלשהו, זו אחדות חלקית בלבד, המוגבלת לזמן מסויים ולמטרה מסויימת. ואילו ההתאחדות "לפני ה' אלוקיכם" מקיפה את האדם כולו, עם כל כוחותיו, למשך כל ימי חייו.

(לקוטי שיחות)

ניצבים בזכות האחדות

כאשר שוררת בישראל אחדות – "כולכם לפני ה' אלוקיכם", כי-אז זוכים ל"ניצבים", שעומדים בחוזק וביציבות, בלי כל חשש ומורא מפני המקטרגים.

(מאור עיניים)

עמידה באמת

"אתם" אותיות 'אמת'. העמידה לפני ה' יתברך צריכה להיות באמת, בלי כל אבק של רמייה וכזב. בזכות האמת אפשר להתייצב לפני שופט הארץ בימים הנוראים.

(רבי אהרון מקרלין)

האבן נמסה

"אתם" ראשי תיבות: אבן מקיר תזעק. הימים הנוראים מסוגלים לתשובה, ואפילו הלבבות שהתאבנו יכולים לזעוק ולהתקרב אל ה'.

(רבי יעקב-צבי מפוריסיב)

אחדות עם הפרטים

הפסוק מפרט את כל הסוגים שבישראל ואינו מסתפק במילה "כולכם". שכן יהודי חייב להיכנס לברית עם הקב"ה הן כחלק מהכלל הן כיחיד, על-פי תפקידו המיוחד והפרטי. רק בצירוף פעולותיו של כל יחיד נעשית כריתת הברית הכללית בין הקב"ה לישראל.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

איפה בעל-הבית

רבי נפתלי מרופשיץ ראה פעם אחת יהודי העומד ומכה על חזהו באמירת 'אשמנו, בגדנו', בעודו ממלמל את המילים מן השפה ולחוץ ומחשבותיו נתונות לדברים אחרים לגמרי.

אחרי התפילה אמר לו הצדיק: "כאשר בעל-הבית נמצא בבית אלא שהוא ישן – יש תועלת בדפיקות על הדלת, שיגרמו לו להקיץ משנתו; אבל כאשר בעל-הבית נמצא בכלל במקום אחר, אין כל תועלת בדפיקות, כי בעל-הבית אינו נמצא בבית"...

  פתגם חסידי

אלול מטהר

"חז"ל אמרו: 'אין אדם חוטא ולא לו'. המילים 'לא לו' יוצרות את המילה 'אלול'. כשבא חודש אלול 'אין אדם חוטא', והוא מתנקה מפגמיו" (בעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ)

  מעשה שהיה

המבחן הלילי

ימי הסליחות בעיירה ברדיצ'ב. רוח של תשובה נישאת באוויר. מרוצת החיים מתמתנת. בני-אדם עסוקים יותר במחשבותיהם, משתדלים לצמצם את ענייני החולין ולהרבות בלימוד, בתפילה ובמעשי חסד המוסיפים זכויות. ריח הימים הנוראים הקרבים ובאים מורגש היטב.

הערבים מוקדשים ללימוד בבית-המדרש. להט ההתעוררות מושך אליו גם את מי שאינם מבינים היטב את שיעורי התורה. אף הם באים לחסות בצילם של לומדי התורה. צעירים ומבוגרים מתקנים את מעשיהם, בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. הימים ימי רצון, שבהם אפשר לפעול רבות, אך צריך לנצל את הזמן.

רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, הידוע בכינויו 'סנֵגורם של ישראל', עסוק יומם ולילה בחיפוש זכויות על עם-ישראל, כדי להדוף כל מקטרג. לעיתים הוא נזקק לפעולות שאינן שגרתיות כדי להמליץ יושר, להמתיק את הדינים ולבקש בעבור כלל ישראל שנה טובה ומתוקה.

ליל 'זכור ברית' [=ערב ראש-השנה] הגיע. בלילה הזה לא הלכו לישון כבלילה רגיל. כל אחד ואחד לפי דרכו הכין את עצמו לקראת ראש-השנה.

ברדיצ'ב התמלאה יהודים מכל עיירות הסביבה, שבאו לערוך את תפילותיהם במחיצתו של הצדיק. בטוחים הם בכל ליבם כי כאן התפילות נשמעות ומתקבלות יותר, וגם יזכו להתעוררות פנימית יותר מבמקום אחר.

לפנות בוקר השמש עובר ברחובות להעיר את הקהל לאמירת הסליחות, אולם הלילה זה היה כמעט מיותר. רוב האנשים חטפו שינה קצרה, אך התעוררו בעצמם, נכונים להתחיל. במוחם הולמות המחשבות על המילים שהם עומדים לומר: "לך ה' הצדקה ולנו בושת-הפנים".

רבים מהתושבים והאורחים ממהרים לטהר את עצמם במקווה טהרה, ומשם הם פונים לעבר ביתו של רבי לוי-יצחק, כדי ללוותו אל בית-הכנסת. אחרים ממהרים אל בית-הכנסת, לתפוס מקום טוב ולהתכונן לאמירת הסליחות.

שעת סליחות הגיעה, אך הצדיק מתמהמה בביתו. "ודאי יש דברים בגו", אומרים החסידים איש אל רעהו. יודעים הם כי הצדיק מקפיד על זמנו של הציבור ולא יאחר בלי סיבה מיוחדת.

סוף-סוף הצדיק יוצא מביתו. אך מה זה בידו? לתדהמת כל הסובבים אותו הם מגלים כי הוא מחזיק בידו סל גדול, ובו בקבוק וודקה ומיני מאכל.

מה לאמירת סליחות ולבקבוק הוודקה ודברי המאכל? – תמהו התלמידים.

"הבה נלך!", קרא הצדיק לחסידים. הם הלכו כמה דקות בחשֵכה לעבר בית-הכנסת, אולם אז פנה הצדיק אל הדרך המובילה לקצה השני של העיר. משתוממים הוסיפו החסידים ללכת אחר רבם, מצפים להבין את פשר הדברים.

הרבי עצר ליד בית בקצה העיירה, ששימש מעין פונדק ללינת לילה לאורחים וחסרי בית. ישנו שם יהודים ולהבדיל גויים שלא מבני העיירה. ריח חריף של אלכוהול עמד באוויר. האנשים היו שרועים על הקרקע, שקועים בשינה עמוקה זה לצד זה.

סימן הצדיק לחסידיו ואלו נכנסו אחריו בשקט, נזהרים שלא להעיר איש. בחשֵכה השוררת קשה היה להבחין בתווי פניהם של האנשים, אולם במהרה איתר הצדיק יהודי אחד, על-פי הציצית שהשתלשלה מבגדיו והכיפה שלראשו.

הצדיק הוציא את בקבוק הוודקה מסלו ופתח אותו. ריחו החריף של המשקה נדף באוויר. בעדינות נגע קלות בכתפו של היהודי והעירו משנתו. כשהאיש פקח עיניים פנה אליו הצדיק בשאלה: "אולי תרצה להרטיב את גרונך במעט יין-שרף? או שמא תרצה לטעום חתיכת מליח או מיני מתיקה?".

היהודי, שזה עתה התעורר וגם לא הבחין מי האיש שהעיר אותו משנתו, הגיב בגערה: "שוטה שכמותך, כיצד אתה מצפה שאשתה קודם שנטלתי את ידיי?! איך אוכל לברך? וכי גוי אני בעיניך?!".

התעלם הרב מגערותיו ופנה לחפש יהודים אחרים. גם להם הציע לשתות ולאכול, ותגובת כולם לא הייתה שונה משל היהודי הראשון. "האם גויים נחשבנו שנשתה ונאכל בלי נטילת ידיים ובלי ברכה?!", הגיבו בטבעיות.

מהם פנה הצדיק אל אחד הגויים שישנו שם. הוא העיר אותו ואמר: "הנה בידי יין-שרף, התרצה להרטיב בו את גרונך?". אך שמע הגוי מפי הרב את המילה 'יין-שרף', תפס את הבקבוק, מזג לעצמו כוס ורוקן אותה בבת-אחת אל תוך גרונו. כעבור רגע כבר התהפך לצד השני ושקע שוב בשנתו.

לא הסתפק הצדיק באחד. הוא פנה אל גוי שני ושלישי, רביעי וחמישי, וכולם הגיבו בדרך דומה. עד מהרה נתרוקן הבקבוק לגמרי ועמו גם הסל העמוס דברי מאכל.

הם יצאו חרש מהבית, ואז נשא הצדיק את עיניו השמימה ואמר: "ריבונו-של-עולם! ראה-נא את עמך ישראל. 'יעקב' – גם כשהוא ישן, אינו מסוגל לאכול או לשתות קודם שייטול את ידיו ויברך ברכה. לעומתו, 'עשיו' זולל וסובא. מיד כשהוא רואה מאכל או משקה הוא חוטף ואוכל בלי לחשוב כלל. רק בגלל זאת ראויים בניך להיכתב לחיים טובים".

ובפנים קורנות פנה אל חסידיו ואמר: "עתה, יהודים, נוכל לגשת לומר 'זכור ברית'"...

  לומדים גאולה

תשובה כהרף עין

התשובה מביאה את הגאולה, כדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה): "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין". אולם יש לברר מהי אותה תשובה הנחוצה להבאת הגאולה.

בגמרא (סנהדרין צז,ב) יש מחלוקת בעניין זה בין רבי אליעזר לרבי יהושע: "ר' אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין". רבי יהושע אינו חולק על עצם הצורך בתשובה לפני הגאולה, אלא על מה שרבי אליעזר אומר "אם לאו – אין נגאלין". לדעתו, כשיגיע זמן הגאולה, שום דבר לא יוכל לעכב אותה; אם ישראל יעשו תשובה מאליהם – מה טוב, ואם לאו – יאלץ אותם הקב"ה לשוב בתשובה ולהיגאל: "הקב"ה מעמיד להן מלך שגזֵרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

קריאה לתשובה

הרמב"ם (שם) קובע כך בפסק-הלכה: "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין". כלומר, הגאולה תבוא לאחר שעם-ישראל ישוב בתשובה, והתורה הבטיחה שבסוף הגלות ישוב העם בתשובה. אלא שניתנה לנו הברירה לשוב בתשובה בעצמנו, או לחכות שהקב"ה ייצור נסיבות שיאלצו אותנו לשוב בתשובה.

מדברי חז"ל עולה, שבתקופה המקדימה את ביאת המשיח תחול הידרדרות קשה בשמירת התורה והמצוות, ואף ירידה במוסריות אנושית בכלל. אלה הסימנים המאפיינים את תקופת 'עקבתא דמשיחא'. ואז, כשהמצב מגיע לשפל המדרגה, מתחוללת התשובה שמביאה את הגאולה.

מי שמתחיל לעורר את העם לתשובה הוא המשיח עצמו. הוא פועל בדרך של "יכוף כל ישראל לילך בה (בדרך התורה) ולחזק בדקה" (כפי שהרמב"ם מתאר את סימני המשיח). ואז, אם עם-ישראל מתעורר בתשובה – באה הגאולה מיד, בלי ייסורים מיותרים, אבל אם הקריאה לתשובה אינה נענית, הקב"ה עושה דברים שמאלצים את העם לשוב בתשובה.

רגע של תפנית

אך לאיזה סוג של תשובה הקב"ה ממתין כדי שתבוא הגאולה? האם הכוונה שעם-ישראל כולו צריך לחזור לשמירת התורה והמצוות, ועד אז אין הגאולה יכולה לבוא?! גם מושג זה עצמו טעון בירור – מה רמת שמירת התורה והמצוות הנדרשת לגאולה, וכי יש הכרח שכל ישראל יהיו צדיקים גמורים עוד לפני הגאולה?!

בעל 'מנחת אלעזר' כותב בפירוש ('דברי תורה' מהדורה ג,כד) שהטיעון "שהגאולה מתעכבת עד שישובו כל ישראל, זהו נגד מקראות רבים", והוא מביא ראיה מסימני חז"ל על תקופת 'עקבתא דמשיחא', ש"אדרבה, יהיה רוב פני הדור כן (=במצב של "חוצפא יסגי" ושאר הסימנים השליליים). אם-כן, איך יהיה זה דורו של משיח, הרי יעכבו מלבוא משיח עד שישובו כולם ויהיו צדיקים כולם!", והוא מסיים: "אלא ודאי כי הדברים הנ"ל הם הבל וריק וכזב".

ה'כלי-יקר' (סוף פרשת שמות) אומר: "מיד כאשר תגמור בליבך לשוב בתשובה שלמה עד ה', אף-על-פי שעדיין לא עשית הדבר הראוי להיעשות בפועל" – כבר תבוא הגאולה. אם רק "יראה ה' בך סימני טהרה, שנכון ליבך אל ה', אך שהמניעה היא שלא תוכל לעשות בפועל כל מצוותיו – מכל-מקום, תיכף 'ושב ה' אלוקיך את שבותך'". כלומר, התשובה יכולה להיות כהרף-עין: רגע של התעוררות ותפנית ('תשובה' מלשון פנייה) אל ה' – "ומיד הן נגאלין" (תורה-אור וארא נז,ד).

  חיים יהודיים

מי שענה לדניאל

אלפי המשתתפים בפסטיבל הכליזמרים בלונדון שפשפו את עיניהם כשעלה אל הבימה דניאל אהביאל, חסיד עטור זקן עבות ובידו כינור. במשך חצי שעה ריתק דניאל את המשתתפים במיטב היצירות. מאחורי הקלעים התנהלה דרמה לא-פשוטה. דניאל התעקש להופיע בפסטיבל, בעוד מנהלת הפסטיבל התנגדה להופעת יהודים דתיים.

מה שהיא לא ידעה, שבאותה הופעה דניאל סגר מעגל מרגש. בדיוק במדינה שבה נולד והתחנך בבית-ספר לא-יהודי – הוא עלה אל הבימה והשמיע יצירות יהודיות שחדרו ללבבות אלפי יהודים.

זיהוי כישרון

אהביאל נולד בשנת תשכ"ג (1963) בלונדון שבאנגליה. "למדתי בבתי-ספר לא-יהודיים, וכל מה שידעתי על היהודים היה שרצחו אותם בשואה. הוריי לא הלכו מעולם לבית-הכנסת, גם לא בראש-השנה ויום-כיפור, וכך לא ידעתי יהדות מהי", הוא מספר.

כשהיה בן שמונה היה מלווה את אחיו לטיפול במוזיקה. שם נהנה להקשיב לנעימות. "המטפלת הייתה אומרת להוריי שהיא מזהה אצלי כישרון מוזיקלי", נזכר דניאל. הוריו נהנו מהמחמאות ושלחו אותו לבית-ספר מוזיקלי. הוא למד לנגן בכמה וכמה כלים, אך לא עזב את הכינור.

השיבה הביתה

כמו צעירים רבים גם הוא חיפש כיוונים רוחניים בחייו: "ידעתי שאני יהודי, אבל במוסדות שלמדתי בהם תמיד היה מסר סמוי שהעם היהודי היה העם נבחר וכיום הדת הנוצרית החליפה את הדת היהודית", הוא אומר. בשלב מסויים החליט לעלות לארץ-ישראל. "פתאום הרגשתי שבאתי הביתה. קשה להסביר את התחושה המדהימה הזאת. הרגשתי כאילו אני יוצא מחושך לאור", הוא אומר בהתלהבות.

כאן ביקר בבתי-כנסת ובמקומות הקדושים, אך לא קלט את משמעותם. העיסוק היום-יומי במוזיקה הביא אותו לבית-ספר לאמנויות במצפה-רמון, שאליו נתקבל כמורה למוזיקה. משם עבר עוד כמה וכמה תחנות, ובמהלכן התחתן והחל להתקרב יותר ויותר ליהדות.

קדושה שנותנת השראה

לימים הקים להקה משלו, ועדיין הכינור לא מש מידיו. "בדרך-כלל לכינור אין תפקידים קצביים", הוא מסביר. "אני הצלחתי לפתח שיטת נגינה קצבית בכינור, דבר שמעורר בכל פעם מחדש התלהבות מצד הקהל".

עם השנים נעשה דניאל אחד הכנרים הבולטים ביותר בציבור הדתי-חרדי בישראל. לצד הופעותיו, הוא מוציא מעת לעת תקליטים, שבהם בעיקר לחנים מקוריים שלו, אותם הוא מבצע בכינור. אין לו ספק שהעלייה לארץ-הקודש עוררה בקרבו את חדוות היצירה בעוצמה כזאת. "אני יוצא הרבה להופעות בקהילות יהודיות ובבתי-חב"ד בעולם, וכשאני נוחת בארץ אני מרגיש תחושה מיוחדת. הקדושה של ארץ-ישראל נותנת לי את ההשראה בכל פעם מחדש. האווירה בארץ משפיעה עליי מאוד, ובכל הופעה, כשאני רואה את תגובות הקהל, אני מרגיש שליחות בתפקידי. זו תחושה מרוממת", הוא מסכם.


אהביאל. שליחות עם כינור

  פינת ההלכה ומנהג

עירוב תבשילין

שאלה: מה עניינו של 'עירוב תבשילין' שעושים השנה בערב ראש-השנה?

תשובה: כאשר חג חל בערב שבת מתעוררת שאלה בדבר בישול (ומלאכות אחרות) בחג לצורך השבת. מותר לבשל ולהכין אוכל בחג לצורך החג, אבל לא לצורך יום אחר, אפילו הוא שבת.

על-כן תיקנו חז"ל את התקנה הנקראת 'עירוב תבשילין', שעיקרה הכנת תבשיל מיוחד מערב החג לצורך השבת, ועל-ידי כך מותר להוסיף לבשל ולאפות ולהדליק נרות וכו' גם בחג לצורך השבת.

וכך עושים זאת:

לוקחים בערב החג חתיכת בשר או דג (או תבשיל אחר) בנפח 27 סמ"ק לפחות (קרוב לנפח של קופסת גפרורים רגילה), וכמו-כן חלה, לחמנייה או פיתה בנפח 54 סמ"ק. מניחים אותן בצד ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ומוסיפים: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת". את הלחם והתבשיל יש לשמור במקרר לפחות עד שמסיימים את כל ההכנות לשבת שנעשות בחג.

רב העיר או הקהילה (ולמנהג חב"ד – כל אדם) נוהג לעשות את עירובו באופן שעל-ידי כך הוא מזכה ומוציא ידי חובה את כל מי ששכחו לעשות 'עירוב'.

חשוב לדעת שה'עירוב' מאפשר לעשות רק מלאכות שאפשר ליהנות מהן בחג עצמו, אבל אין הוא מתיר להתחיל בישול ביום שישי בסוף היום. בקביעות כמו השנה יש לזכור שה'עירוב' מתיר הכנה מיום-טוב שני לשבת, אבל לא מיום-טוב ראשון לשני. לכן מדליקים את נרות יום-טוב שני רק ביום חמישי בערב, אחרי צאת הכוכבים, ומאש קיימת כמובן.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקכז ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)