חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1284 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, י"ב במנחם-אב ה'תשע"א (12/08/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1284 - כל המדורים ברצף
הטרמפיסטים של המחאה
חדש על המדף
לבקש מתנת-חינם
קריאת שמע
כאב יהודי
תורה יום-יום
חידה ופתרונה
להתפלל ולבקש
ליהנות מטיול בלי להסתכן
פסיפלורה בגינה

מס' 1284, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן (נחמו), י"ב במנחם אב ה'תשע"א (12.08.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הטרמפיסטים של המחאה

את אלה לא מעניין הכאב האמיתי של המוני המפגינים. להם יש אג'נדה נושנה, ועכשיו הם תופסים טרמפ על גלי המחאה

נכון, התקשורת מעודדת את גלי המחאה הציבורית. נכון, היא מעצימה אותה ומנפחת את המספרים. נכון, מאחורי תנועת המחאה פועלות אנרגיות אופוזיציוניות, שמטרתן הפלת הממשלה הנוכחית. נכון, התנועה הזאת מקבלת תמיכה מהקרן החדשה לישראל ומגורמים אנרכיסטיים.

ובכל-זאת יש כאן אמירה שאי-אפשר להתעלם ממנה. גם התגרנות על מספרי המפגינים מטופשת ומיותרת. ואילו לא היו בהפגנות שלוש-מאות אלף אלא רק מאה ושמונים אלף – מה בכך? גם כאשר מאה ושמונים אלף בני-אדם יוצאים לרחובות יציאתם אומרת שמשהו כואב להם. כואב מאוד.

מקור הזעקה

מצוקת הדיור היא עובדה קיימת. שכר-הדירה שטיפס לרמות של משכורת חודשית. רבבות זוגות צעירים שאין להם שום אפשרות להגיע לדירה משלהם. משפחות שבהן שני בני-הזוג עובדים ומשתכרים יפה, ואין הם מצליחים לחסוך מאומה בגלל יוקר המחיה. זה מקור הזעקה. אלה בעיות אמיתיות המחייבות פתרון.

תובעים מהמפגינים להציג פתרונות. סליחה, אין זה תפקידם. הם משמיעים את הזעקה. הם מציגים את הבעיות. תפקידם של הקברניטים להקשיב למצוקות ולמצוא פתרונות. בידם המידע, בכוחם לגייס את המומחים. הם צריכים לאזן בין כל הצרכים, אבל מתוך הכרה שיש כאן פצע המחייב טיפול ואיחוי.

אך כדי שהמחאה הזאת תצליח לחולל את השינוי הנדרש היא חייבת להקיא מתוכה את הטרמפיסטים. את אלה לא מעניין הכאב האמיתי של המוני המפגינים. להם יש אג'נדה נושנה, ועכשיו הם תופסים טרמפ על גלי המחאה כדי לקדם את עמדותיהם הפוליטיות.

כאלה הם שונאי חרדים מקצועיים, שמנסים לשכנע את המפגינים כי אם אך יכו בחרדים יהיה פה גן-עדן. החרדים הם האשמים במצוקת הדיור, ביוקר המחיה. הם משיגים דירה ברבע מחיר. הם מקבלים יום חינוך ארוך בחינם.

ואתה שומע ומתפוצץ. הציבור הסובל ביותר מהמצוקה הגוברת הוא הציבור החרדי. משנה לשנה מקצצים את התקציבים, חותכים בבשר החי. המשפחות גדולות, כן-ירבו, וגם שתי משכורות מכובדות כבר אינן מספיקות. זה ציבור שהולך לגור בפריפריה, וגם שם מתקשה להשיג דירה. זה ציבור שמשלם אלפי שקלים בחודש על חינוך ילדים, כי מדינת היהודים אינה מתקצבת בית-ספר חרדי כמו כל בית-ספר אחר.

על ההקפאה שמעתם?

סוג שני של טרמפיסטים מורכב משונאי המתנחלים. שוב ושוב יזרקו את הססמה שצריך להעביר כספים מההתנחלויות לטובת הרווחה. הם לא יניחו לעובדות לבלבל אותם. מי משקיע בהתנחלויות? על ההקפאה שמעתם? כבר שנים הממשלה אינה בונה בהתנחלויות. אפילו לבנות בכסף פרטי אין היא מניחה. אבל הללו יוסיפו לפמפם את הססמאות על ההתנחלויות שחולבות את משאבי המדינה.

את הטרמפיסטים האלה יש לסלק ולהתמקד בתביעה לשינוי סדר העדיפויות, כדי להילחם ביוקר המאמיר וכדי לאפשר לציבור לחיות בכבוד. אם הכול יתאחדו מאחורי תביעה זו, בלי פוליטיקה ובלי חרחור שנאה כנגד קבוצות אוכלוסייה – השינוי יתחולל בעזרת ה'.


חרדים במאהל המחאה. מצוקה של כולם (צילום: 'כיכר השבת')

  ספרים

חומש אור החיים
ביאור מאת שמואל-נחום הלחמי
בהוצאת המחבר

חומש דברים עם פירוש אור-החיים וביאור 'אור לעיניים' מאת המחבר. כמו-כן יש בספר מדור 'מקורות וביאורים', שבו ניתנת אפשרות הרחבה לדברים. 558 עמ'. טל' 052-7161132.

שערי חדוה
מאת הרב יצחק-שבתי הכהן אנגל
בהוצאת המחבר

לקט מקיף של רעיונות על השבת והמועדים, על-פי מקורות מהראשונים ומהאחרונים, ספרי מוסר וחסידות, מתובלים במשלים ובסיפורי חסידים. שני כרכים. טל' 054-8459260.

תורה סדורה
מאת יאיר הס
בהוצאת עוז לישראל

סיכומים קצרים של המצוות והמאורעות בכל פרשה מפרשיות התורה. הספר גם משופע בטבלאות על מאורעות ותאריכים בתורה. 508 עמ'. טל' 054-8490532.

אל תשאלו מה קרה לי
מאת יצחק סימן-טוב
בהוצאת המחבר

סיפור חייו של איש-עסקים ירושלמי, שומר מצוות. מסעות בעולם וחוויות מיוחדות. בספר מובא גם סיפור מופת הקשור ברבי מליובאוויטש. עורך: מנחם מיכלסון. 256 עמ'. טל' 052-3976158.

  שלחן שבת

לבקש מתנת-חינם

בתחילת פרשתנו משה רבנו מספר על התפילות שהתפלל לפני ה', כי יאפשר לו להיכנס לארץ-ישראל. את תפילתו הוא מתאר במילים: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא". את המילה 'ואתחנן' חז"ל מפרשים במשמעות של תחנונים וגם במובן של 'ואתחנם' (מלשון חינם), כלומר, בקשת מתנת-חינם, דבר שהמתפלל בעצם אינו ראוי לו.

היה מקום לחשוב שמגיע לאדם כי הקב"ה ימלא את בקשותיו. הלוא הקב"ה ברא אותו, וממילא הוא חייב כביכול לספק את צרכיו. ובפרט שהוא בן אברהם יצחק ויעקב – אם-כן הוא זכאי ל'סעודת שלמה בשעתה' (כלשון חז"ל) ויותר. ובמיוחד בהיותו שומר תורה ומצוות, שעל זה הבטיח הקב"ה: "אם בחוקותיי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם".

שכר מתוך חסד

אך לפי מחשבה זו, למה בכלל צריך להתפלל? אם האדם זכאי לקבל את השפע, ובפרט אם הרוויח זאת במעשיו הטובים – לשם מה התפילה?

על זה היה אפשר להשיב שהתפילה נחוצה קודם-כול כדי שהשפע יינתן בסבר פנים יפות, ולא כמילוי חובה ששמחים להיפטר ממנה. שנית, גם השכר שהאדם זכאי לו אי-אפשר לומר שהקב"ה חייב לתת אותו, אלא זה חסד מאת הקב"ה, כמו שנאמר: "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". כלומר, גם מתן השכר לאדם כפי מעשיו הוא חסד מאת הבורא. לכן צריך להתפלל על כך.

מתוך ענווה

משה רבנו מלמד אותנו שהגישה הנכונה היא להתחנן ולבקש ולא לתבוע. גם אם יש לאדם מעשים טובים, עליו לפנות אל הקב"ה בלשון תחנונים, מתוך התבטלות ולא בעזות-פנים חלילה, כמי שמבקש מתנת-חינם שאין הוא זכאי לה.

ויתרה מזו, עליו להרגיש שבעצם לא מגיע לו דבר, כי אין לו באמת זכויות שמחייבות לתת לו את בקשתו. אפילו משה רבנו, שידע כי הוא קיבל תורה מסיני והכיר את מעלותיו וזכויותיו, הרגיש את עצמו "עניו מאוד מכל האדם אשר על-פני האדמה". הוא, בענוותנותו, סבר שאילו היה אדם אחר מקבל את הכוחות שהוא קיבל – היה מגיע למדרגה גבוהה לאין-ערוך. לכן הרגיש שבעצם לא מגיע לו דבר.

הקב"ה אינו חייב דבר

זו מעלת הצדיקים, שמעשיהם הטובים אינם נחשבים בעיניהם, והם תובעים מעצמם פי כמה וכמה. לכן אין הם מרגישים שמגיע להם, אלא להפך, הם עומדים לפני ה' כאביונים המבקשים מתנת-חינם.

וזו גם האמת וההתייחסות הנכונה אל הקב"ה, כפי שהמדרש אומר: "אין לברייה כלום אצל בוראו". עבודת האדם אינה תופסת מקום אצל הבורא, שכן המרחק שבין הבורא ובין הברואים הוא אין-סופי. לכן אין מקום שהאדם יחשוב כי נתן כביכול דבר-מה לקב"ה, והקב"ה חייב לשלם לו תמורתו. אלא כל מה שמבקשים מהקב"ה צריך להיות מתוך גישה שזו מתנת-חינם, והקב"ה עושה חסד עם האדם ונותן לו את השפע אך ורק משום שהוא רב-חסד ובעל הרחמים.

(לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 28)

  מן המעיין

קריאת שמע

בכל שמועה

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו,ד). הגמרא אומרת (ברכות יג): "שמע – בכל לשון שאתה שומע". כל השמועות שיקלטו אוזניך תשמע בהן ש"ה' אלוקינו ה' אחד"; בכל דבר ראֵה את גדולתו ואחדותו של הקב"ה.

(שפת אמת)

המצווה הראשונה

מסדר המשנה פתח את המשניות במצוות קריאת שמע של ערבית – "מאימתי קורין את שמע בערבית" (ברכות ב,א). המצווה הראשונה מהתורה שאדם מישראל מתחייב בה היא מצוות קריאת שמע של ערבית, כי בהיותו בן שלוש-עשרה היהודי נכנס לעול המצוות, והמצווה הראשונה שהוא מתחייב בה היא מצוות קריאת שמע של ערבית.

(הגר"א)

בכל מידה

"ואהבת את ה' אלוקיך" (דברים ו,ה). ה' – זו מידת הרחמים; אלוקים – זו מידת הדין. משמעות הדבר: בין אם הקב"ה יתנהג אתך ברחמים ובין אם יתנהג עמך במידת הדין, תמיד תקיים "ואהבת את ה' אלוקיך".

(אלשי"ך) 

לרגע שהלב ייפתח

"והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך" (דברים ו,ו). הדברים האלה צריכים להיות מוכנים ומזומנים תמיד על לבבך, ואם אך ייפתח ליבך לרגע – מיד יחדרו לתוכו.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

עול מביא אהבה

"שמע ישראל... ואהבת" (דברים ו,ד-ה). התורה מבטיחה כי לאחר שיקבל עליו האדם עול מלכות שמים, באמירת "שמע ישראל", תתעורר בקרבו אהבה ללא גבול אליו יתברך – "ואהבת את ה' אלוקיך".

(המגיד ממזריטש)

קול מהר חורב

כל אחד ואחד צריך להיות בבחינת "שמע ישראל" – להאזין לקול היוצא מהר חורב בכל עת ובכל רגע, ומכריז ואומר: "ה' אלוקינו ה' אחד".

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

אהבה בכל המצוות

מצוות אהבת ה' איננה מוגבלת לחובת האהבה בלבד, אלא היא כוללת את קיום כל המצוות. כל המצוות שנצטווינו לעשותן עלינו לקיימן מתוך אהבה אמיתית.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

יראה באהבה

בתוך אהבת ה' צריכה להיות כלולה גם יראת ה'. זהו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך" – 'את' לרבות יראת שמים, שבאהבה תהיה כלולה גם היראה.

(אדמו"ר הזקן)

  אמרת השבוע

כאב יהודי

האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים-אלעזר שפירא, בעל 'מנחת אלעזר', אושפז באחרית ימיו במרכז רפואי בבודפשט. בערב שבת ביקש רשות לקיים מניין ליד מיטת חוליו. הנהלת המרכז הרפואי לא הסכימה לכך, אך הרופא המטפל החליט לקבל עליו את האחריות, בתנאי שהתפילה תתנהל בשקט.

כאשר התחילה התפילה והצדיק הגיע למילים "יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר... ויצעקו אל ה' בצר להם" – פרץ בבכי ומפיו התפרצה זעקה. לאחר התפילה שאל הרופא את הצדיק מדוע לא שמר את הבטחתו. השיב הצדיק שגם חולים אחרים זועקים, ואפילו באמצע הלילה.

תמה הרופא: "החולים האלה זועקים מתוך כאביהם וייסוריהם". נענה הרבי ממונקאטש: "והאם אתה יודע מהו 'כאב יהודי'? כמה כואב ומר ליהודי המצפה כבר אלפיים שנה לביאת המשיח?"...

  פתגם חסידי

תורה יום-יום

"לימוד תורה בכל יום ויום נוגע בנפש ממש, בנפש הלומד ובנפשות בני-ביתו. הלימוד יוצר בבית אוויר של תורה ויראת-שמים" (היום-יום)

  מעשה שהיה

חידה ופתרונה

גל חדש של שנאה כלפי יהודים התפרץ בעקבות שרֵפת התלמוד ברומא, לפני כארבע-מאות וחמישים שנה. בפקודת האפיפיור שלחה האינקוויזיציה את ידה גם בערים אחרות, ובהן התבצעו שרֵפות דומות של התלמוד וספרי יהדות אחרים. רוחות השנאה פשטו והלכו בעולם הקתולי כולו.

בעיר פראג משל המלך פרדיננד הראשון, אשר נטה חסד ליהודים, ועמד בקשרים טובים עם כמה ממנהיגיהם. אולם כשהחל מסע השיסוי ביהודים, חדרו הדברים גם לליבו והרעילו את מוחו.

באותה עת נפגש בנו של המלך, הנסיך פרדיננד, שליט ממלכת בוהמיה, עם ידידו הטוב יוהן, שליט מורוויה. שניהם היו משכילים וחובבי מדעים, במיוחד אסטרונומיה ומתמטיקה. במפגש דנו בחידה מתמטית סבוכה. הם ניסו לפתור אותה, ללא הצלחה.

החליטו השניים להתערב ביניהם. הם קבעו להיפגש בעוד כמחצית השנה, ועד אז ינסה כל אחד ואחד מהם לפתור את החידה. מי שיביא עמו את הפתרון יוכר כבעל הסמכות וכמכריע בכל ויכוח שיתגלע ביניהם.

חמישה חודשים עברו מאז ההתערבות והנסיך פרדיננד לא מצא פתרון לחידה. הוא חקר אצל טובי המלומדים שבממלכה, אך איש לא ידע להשיב. הנסיך חשש מאוד מהפסד בהתערבות, והדבר השפיע על מצב-רוחו.

יום אחד יצא הנסיך לבקר באחת מאחוזותיו הגדולות, ופגש את מנהל האחוזות המוכשר, ר' משה-יצחק. את האחוזות ירש הנסיך מקרוב משפחתו, שמת חסוך בנים. את האחוזות ניהל ר' משה-יצחק בהצלחה רבה, והנסיך פרדיננד ביקש ממנו בשעתו להמשיך בתפקידו.

ר' משה-יצחק הבחין במצב-רוחו הקודר של הנסיך, ושאל לסיבת הדבר. סיפר לו הנסיך על החידה ועל ההתערבות. שאל היהודי אם ניסה לפנות גם אל חכמי היהודים. הנסיך הגיב בהיתול: "וכי מה היהודים יודעים מלבד הבכי על חורבן בית-מקדשם?".

זו הייתה הזדמנות בעבור ר' משה-יצחק לספר לנסיך הצעיר כמה דברים שלא ידע על היהודים. הוא נקב לפניו בשמות כמה וכמה מגדולי ישראל שנודעו בהשכלתם הרחבה ובקיאותם גם בחכמות הטבע. "גם כיום יש לנו חכמים כאלה", אמר. "אני ממליץ לפניך לפגוש את רבה של פראג, רבי יהודה ליוואי, המהר"ל".

זיק של תקווה עלה בעיני הנסיך. הוא השיב כי הוא מוכן לפגישה כזאת, אולם מבקש שהדבר ייעשה בחשאיות, שכן הוא חושש מהחרפה שתיגרם לו, כשייוודע שנזקק לעזרת העם השפָל. הוא לא חש בנימה הפוגעת שבדבריו, אולם ר' משה-יצחק לא נשאר חייב.

בדברים בוטים הוכיח ר' משה-יצחק את הנסיך על שהלך שולל אחרי הכמרים, וקבע כי שנאתם מדברת מתוך גרונו. הנסיך טען לפניו כי היהודים תאבי בצע ועשירים. ר' משה-יצחק השיב כי היהודים, על-אף היותם גולים ממדינה למדינה, עובדים במרץ בעבודות פרך כדי להרוויח את לחמם. לעומתם, הגויים מבזבזים את כספם על שכרות והוללות.

"יש בין היהודים גם עניים מאוד", אמר ר' משה-יצחק, "ובכל-זאת המדינה מבקשת למלא את קופתה מהמיסים הגבוהים המוטלים עליהם". הוא קבל לפני הנסיך על המיסים הגבוהים שחייבים לשלם גם בעלי מלאכה ועסקים זעירים.

הנסיך הופתע מנימת דבריו של ר' משה-יצחק.  זה הבהיר לו כי בעקבות מסע השנאה המשתולל נגד היהודים החליט לפקוח את עיני הנסיך, לבל יילכד בפח הכמרים והאצילים, שונאי-ישראל.

דבריו של ר' משה-יצחק הותירו רושם עמוק על הנסיך. כמה וכמה ימים התהלך שקוע במחשבותיו. הוא הכיר היטב את מסע ההסתה שהכמרים מנהלים נגד היהודים, ואת הקושי של אביו המלך לעמוד כנגדם. בסופו של דבר קרא לר' משה-יצחק וביקש להזמין את רבה של פראג אליו.

הנסיך הציע להביא את המהר"ל אל ארמונו במרכבתו המלכותית, אולם המהר"ל דחה את ההצעה והודיע כי יבוא בעגלה רגילה. כעבור שבוע הופיע המהר"ל בבית הנסיך.

כאשר הציג הנסיך את החידה המתמטית לפני המהר"ל פתר אותה הרב מיד, כלאחר-יד. הדבר עשה רושם עז על הנסיך. התפעלותו גברה שבעתיים כאשר המהר"ל הוסיף וכתב את פתרון החידה בשפת המדינה, בלשון צחה וברורה.

כעת היה הנסיך אסיר תודה למהר"ל והוא ביקש לשלם לו ביד רחבה. בתגובה השיב המהר"ל, כי מימי משה רבנו מסורת היא בעם-ישראל ללמד חכמה לכל דורש ללא תשלום, חוץ מן הזקוקים לתשלום לפרנסתם.

לבקשת הנסיך נשאר המהר"ל שבוע ימים בביתו של ר' משה-יצחק. בכל הימים האלה שוחחו המהר"ל והנסיך שיחות ממושכות בענייני אמונה ומדע. הנסיך יצא מגדרו לנוכח חכמתו של המהר"ל, והתפעל מבקיאותו בכל תחום של חכמה ומדע.

ששת החודשים חלפו. הנסיך הזמין אליו את עמיתו יוהן ואת ההגמון. לתדהמת הנוכחים הציג את פתרון החידה בדרך קלה וברורה, כפי ששמע מהמהר"ל. הפתרון הקסים את כולם, והם הודו מיד כי הנסיך פרדיננד זכה בהתערבות.

על השאלה כיצד מצא את הפתרון, ענה: "לא פרי חכמתי וידיעותיי הוא. עם כל רצוני הטוב לא אוכל לגלות את זהותו של האדם שפתר לי את החידה, שכן הלה דרש ממני בתוקף להימנע מלגלות את שמו".

  לומדים גאולה

להתפלל ולבקש

עד כמה צריך להתפלל ולבקש את הגאולה? האדמו"ר ממונקאטש (בספרו 'חיים ושלום', תחילת פרשת ואתחנן) לומד מתפילתו של משה רבנו שיש להתפלל בלי גבול: "נודע במדרש ובספרים, כי משה רבנו ע"ה התפלל תקט"ו תפילות, כמניין 'ואתחנן', ואם היה מתפלל עוד תפילה אחת היה נענה ליכנס לארץ, אלא שהקב"ה אמר לו 'רב לך'. ומזה מוסר-השכל נגד האווילים הטועים בזמננו שלא להרבות בתפילה על הגאולה השלמה (גם ברוב צרותינו חבלי משיח האלו), באמרם כי מה ייתן ומה יוסיף תפילתנו על התפילות בשמונה-עשרה על ככה, ועדיין לא נושענו. ומזה ראיה, כי אם משה רבנו ע"ה היה מתפלל עוד תפילה אחת, היה נענה.

"וכיוון שאלינו לא נאמר (חלילה) 'רב לך', מלהתפלל עוד, ומי יודע כמה אלפי אלפים תפילות יצטרכו לגאולה שלמה במהרה בימינו, כמו שכתוב 'כי ביתי בית תפלה יקרא וגו'', שיהיה נבנה מתפילות ישראל... על-כן בוודאי כעת מצווה רבה להתפלל ולשפוך נפשו רק על ככה... וגם ברובי התפילות אולי ימצאו פעם אחת בעת רצון שהוא מסוגל להיענות בגאולה שלמה במהרה בימינו. והמבין יבין לעשות בכל האופנים".

גאולה בימי משה

בתורת החסידות מבואר כי משה רבנו התפלל לא רק בעד עצמו, אלא מפני שידע כי אם הוא יכניס את בני-ישראל לארץ, תבוא הגאולה מיד. כך מבאר כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק (אור התורה ואתחנן עמ' סה): "הנה עניין בקשת משה שיכנוס הוא לארץ וייכנסו בני-ישראל על-ידו דייקא, הוא שאז אם משה היה מכניסן ובונה הבית-המקדש, לא היה נחרב בית-המקדש לעולם, והיה לו קיום נצחי כמו שיהיה לעתיד לבוא".

הרבי מליובאוויטש (התוועדויות תנש"א כרך ד, עמ' 91) מפיק את ההוראה הנצחית מתפילתו של משה רבנו: "משה התחיל תפילתו באומרו 'אתה החילות להראות את עבדך – פתח להיות עומד ומתפלל', זאת אומרת ש'אף-על-פי שנגזרה גזֵרה [שמשה לא ייכנס לארץ-ישראל] אמר לו, ממך למדתי שאמרת לי ועתה הניחה לי. וכי תופס הייתי בך? אלא לפתוח פתח, שבי היה תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו'.

"שכן, היות שמדובר על הכניסה לארץ-ישראל והבאת הגאולה השלמה לכל בני-ישראל – הנה הגם שידע על הגזֵרה, המשיך משה לעשות כל התלוי בו להתפלל, ועוד הפעם ועוד הפעם, עד – להתפלל תקט"ו תפילות – שמא זה יפעל שהקב"ה יבטל גזֵרתו וייתן לו להכניס את בני-ישראל לארץ-ישראל.

"יתרה מזו: אפילו לאחר שאמר לו הקב"ה 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' – הרי ספק גדול אם משה קיבל זאת כביכול, שכן הכלל הוא ש'כל מה שיאמר לך בעל-הבית עשה חוץ מצא', הנה אפילו כשבעל-הבית האמיתי (הקב"ה) מצווה על משה 'צא', 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' – מסתבר לומר, שמשה מסר את נפשו והמשיך לבקש ולהתפלל להיכנס לארץ-ישראל.

להוסיף להתפלל: עד מתי!

"ומכאן ישנו גם הלימוד לדורות... שמבלי הבט על התפילות ובקשות שהיו עד עתה, צריכים עוד פעם ושוב להתפלל ולבקש מהקב"ה: 'עד מתי'...

"והדבר בטוח שהתפילה והבקשה מתקיימות, ותיכף ומיד ממש – ובאופן ד'מתנת חינם' ('ואתחנן', 'אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם'), שלא בערך לעבודה – באה הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, 'גואל ראשון הוא גואל אחרון', וכל בני-ישראל הולכים לארץ-ישראל בגאולה הנצחית, ויורד למטה בית-המקדש השלישי שעומד מוכן ובנוי למעלה".

  חיים יהודיים

ליהנות מטיול בלי להסתכן

עשרים דקות לפני כניסת השבת קיבל חיים אוטמזגין, מפקד היחידות המיוחדות של זק"א, הודעה כי נער בן שש-עשרה נעלם בים בנתניה. זה קרה לפני שבועיים. מה עושים? בעוד זמן קצר השבת נכנסת. בהתייעצות עם רב הארגון הוחלט כי זה מקרה של פיקוח נפש, וצוות חיפוש יצא לאזור. כעבור כמה שעות התברר שהנער טבע למוות.

"האירוע הזה הסתיים באסון, לצערנו, אבל יש מאות נעדרים שבזכות תושיית המתנדבים שלנו אותרו ושבו לחיים שגרתיים", מספר אוטמזגין, המפקד גם על היחידה לאיתור נעדרים. היחידה מטפלת בפניות רבות על נעדרים. אלה באים מכל השכבות: ילדים קטנים, מבוגרים חולי אלצהיימר, מטיילים שתעו בדרכם, או אדם שלא שב לביתו משום-מה.

טרגדיה בחופשה

בהיותו צעיר החל אוטמזגין להתנדב בארגוני רפואה. "גרתי אז בפתח-תקווה, והקמתי קבוצת מתנדבים קטנה", הוא מספר. "בכל אירוע שהתרחש באזור היינו באים ומושיטים יד לסיוע. זה היה לפני כעשרים שנה, קודם הקמת זק"א. באותם ימים לא הייתה מוּדעות לכל הסוגיה של כבוד המת באסונות, וזה היה עיסוק גדול בעבורנו - לדאוג לכבוד הנפטר".

לפני קרוב לעשר שנים חווה אסון משפחתי. "באחד מימי חודש ניסן קיבלתי הודעה שקרוב משפחתי, אברך תלמיד-חכם מבני-ברק, נעדר זה כמה ימים", הוא משחזר. "גייסתי את כל מערך המתנדבים שעמד לרשותי, כשלוש-מאות איש, ויצאנו לחיפושים נרחבים אחריו. בסופו של דבר איתרתי אותו באחד מחדרי הישיבה, מוטל על הרצפה. התברר שלקה בהתקף לב, ומכיוון שהזמן היה זמן חופשה, לא העלה איש על דעתו לחפש אותו במבנה הישיבה".

היחידות המיוחדות

מאז אותו אירוע החליט לטפל בעצמו בכל קריאה על נעדר. השהייה הממושכת בשטח עם המתנדבים באותו אירוע, ובמקרי היעדרות אחרים, הקנתה לו ניסיון רב. בהמשך מונה למפקד היחידות המיוחדות בזק"א: יחידת איתור נעדרים, צוללנים, שיט, רכבי שטח, כלבי חילוץ והצלה ועוד. "לכל יחידה תפקיד מוגדר, והמטרה המרכזית היא הצלת חיים", הוא מסביר.

"אין שבוע שאין בו מקרי היעדרות", הוא קובע. "בשבוע האחרון טיפלנו בקריאה על ילדה בת ארבע-עשרה מפתח-תקווה שירדה לרוקן את פח האשפה ונעלמה. לבסוף הצלחנו לאתר אותה. טיפלנו גם בקריאה על חולה אלצהיימר מהמרכז שנעלם ועל תושב נתניה שלא שב לביתו. השניים ברוך השם אותרו".

חוקי בטיחות

לדבריו, עובדת היותו שומר תורה ומצוות מקדשת שם שמים בציבור הרחב. "יש פה קידוש השם גדול מאוד, כי רוב מקבלי השירות אינם אנשים דתיים, וכשהם נחשפים למידת הנתינה שלנו, כשומרי מצוות, אין הם מפסיקים להתפעל".

לקראת עונת החופשות והטיולים אוטמזגין מפנה קריאה אל הציבור: "את כללי הבטיחות צריך להפוך לחוקי בטיחות שבלעדיהם לא יוצאים לשום מקום. צריך לדעת לאן נוסעים ולהיערך בהתאם. לצערי יש בוּרוּת עצומה באשר לסכנות שהטבע מזמן למטייל הלא-מנוסה. נוסף על החשש מאבדן דרך, יש סכנות רבות כמו מכת שמש והתייבשות, שרבים אינם מוּדעים להן. צריך ללמוד את ההנחיות ולא להתבייש לשאול".


אוטמזגין: "להכיר את הסכנות ולא להתבייש לשאול"

  פינת ההלכה ומנהג

פסיפלורה בגינה

שאלה: שתלנו לאורך הגדר שיחים של פסיפלורה (שעונית). האם יש בפירותיה ערלה, והאם היותה גדר משנה את הדין?

תשובה: שיח הפסיפלורה נותן פרי מיד בשנה הראשונה לזריעתו. לכן סוברים פוסקים רבים כדעת הרדב"ז בזה, שדינו כירק, ואין בו איסור ערלה. זו ההכרעה המקובלת.

יש המטילים בזה ספק ומחמירים, אך כשהפסיפלורה ניטעה לצורך גדר היא פטורה מערלה לכל הדעות. עצי-פרי שניטעו כדי לשמש גדר או לנוי בלבד (כגון עצי זית ותמר הניטעים בערים לאורך הכבישים), או כדי להשתמש בענפיהם להסקה או לבניין (במקרים שאין בכך משום 'בל תשחית'), ולא לצורך פירותיהם – אינם חייבים בערלה, ומותר לאכול באקראי את פירותיהם.

כל זה כשניכר שניטעו לכך, כגון שניטעו בגבול החצר או הגינה. עם זה, אם בשעת הנטיעה חשב הנוטע גם לאכול את הפירות או לשווקם, נחשב הצמח כנטיעה רגילה החייבת בערלה.

חשוב לדעת: מכיוון שבנטיעת ירק בצד גפן עוברים על איסור 'כלאי הכרם', האוסר את שני המינים גם בהנאה, יש להיזהר שלא לטעת פסיפלורה פחות משישה טפחים (48 ס"מ) מן הגפן, או תחת גפן המודלית על גדר או על קורה, שהרי לדעה המקובלת - הפסיפלורה היא ירק ודאי, וגם האוסרים מחשש ערלה הרי זה רק מספק. ואם נטעו בטעות, יש לעקור אחד מהם.

מקורות: ראה רמב"ם הל' מעשר שני פ"י ה"ב. שו"ע יו"ד סי' רצד סכ"ג, וסי' רצו ס"ב-ג. סדר ברכת הנהנין, פ"ו ה"ו-ז. שו"ת: יחוה דעת ח"ד סי' נב, וש"נ. ציץ אליעזר ח"ב סי' טו. שבט הלוי ח"ו סי' קסה. שנתון 'תחומין' ח"ז עמ' 91, 'משפטי ארץ – ערלה', פרקים א,ז, וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית ערך 'אילן' כרך א עמ' תקכח.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)