חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 ט"ז בחשון התשפ"ז, 27/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1283 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת דברים (חזון), ה' במנחם-אב ה'תשע"א (05/08/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1283 - כל המדורים ברצף
אין מילים. נותר רק לזעוק
יש חדש
מתוך הירידה באים לעלייה
תשעת הימים
לאכול את תשעת הימים
שמחה בגאולה
הספר הכמוס
אהבה ברגע החורבן
חלום המקדש התגשם במקסיקו
מעפר קומי

מס' 1283, ערב שבת-קודש פרשת דברים (חזון), ה' במנחם אב ה'תשע"א (05.08.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אין מילים. נותר רק לזעוק

כל מילה שתיאמר תהיה עלובה וחיוורת לנוכח האסון המזעזע שאירע בשבוע שעבר. עלינו לזעוק אל אבינו שבשמים שיאמר דיי לצרותינו

הימים שבין שבעה-עשר בתמוז לתשעה באב הם ימי פורענות. אם לא דיי לנו בכל הפורענויות שאירעו בימים האלה במרוצת ההיסטוריה היהודית, בא האירוע המחריד שהתחולל בליל שישי שעבר והותיר את כולנו המומים ונדהמים.

מה אפשר לומר לנוכח דבר נורא כזה, שיהודי שולח יד באדמו"ר וצדיק, בנם של קדושים, וגודע את פתיל חייו. כבר התרגלנו למרבה הצער להרבה תופעות שליליות, אבל דבר מטורף ובלתי-נתפס כזה – זאת אי-אפשר לעכל. כל מילה שתיאמר תהיה עלובה וחיוורת לנוכח אסון מזעזע כל-כך.

לא נותר אלא לזעוק אל אבינו שבשמים שיאמר דיי לצרותינו, ושמיתת הצדיק רבי אלעזר אביחצירא זצ"ל תהיה כפרה על הדור כולו, ותביא לנו כבר את הגאולה המיוחלת.

למי אין בית

בימים האלה התמלאו מרכזי הערים באוהלים של אזרחים המוחים על מצוקת הדיור. המחאה בבסיסה צודקת, אף-על-פי שניכרים המניעים הפוליטיים המתדלקים אותה. יותר ויותר משפחות מתקשות כיום למצוא קורת-גג לראשיהן. קניית דירה נהפכה לחלום בלתי-מושג, וגם מחירי הדירות להשכרה מאמירים והולכים.

אבל מראה האוהלים דווקא בימים האלה ממחיש את מצוקת הדיור הגדולה והאמיתית מכולן – העובדה שלשכינה אין בית ושלעם-ישראל אין בית-מקדש. כבר כמעט אלפיים שנה השכינה נודדת ממקום למקום, מגלות לגלות, ועדיין לא באה אל מנוחתה. הארץ נבנית ופורחת, אבל מקום המקדש חרב ושועלים מהלכים בו.

ראו כמה כואב לבני-אדם כשאין להם בית לגור בו. חז"ל אף אומרים שמי שאין לו בית אינו אדם, כי הבית הוא צורך הכרחי ובסיסי לכל אדם באשר הוא אדם. כמה גדול אפוא צערה של השכינה על שאין לה בית לשכון בו. כמה כואב לעם-ישראל על שבית-תפארתנו חרב.

על כך אנחנו אבלים ומצטערים בימים האלה, אך איננו מסתפקים בצער ובאבל. המוני בית-ישראל עוסקים עכשיו בתורת הבית, מטפחים את תודעת המקדש, לומדים להכיר את מבנהו ומהלך עבודתו. ועל-ידי העיסוק בתורת הבית נזכה לראות בקרוב בבניינו.

היוקר – כסימן לגאולה

אחד הסימנים המפורטים בדברי חז"ל על תקופת 'עקבתא דמשיחא' הוא – "יוקר יאמיר". אם היו חסרים לנו סימנים, בא עכשיו גם הסימן הזה. הכול זועקים על המחירים המאמירים ועל הקושי הגובר והולך להתקיים. בעבר באו קריאות המצוקה מהשכבות העניות. כיום גם בני המעמד הבינוני, שמשתכרים יפה, מתקשים לעמוד בעליות המחירים המרקיעות לשחקים.

ראוי בהחלט להפנות מחאות אל הממשלה, בתקווה שתעשה את מה שלאל-ידה כדי להוריד את המחירים ולהקל על הציבור; אך הזעקה האמיתית צריכה להיות מופנית אל אבינו שבשמים. כבר התקיימו כל הסימנים שנתנו חז"ל. כבר הגיע זמן הגאולה. יהודים מבקשים ומתחננים שכבר יבוא משיח-צדקנו ויביא לנו את הגאולה המיוחלת.

החודש הזה נקרא מנחם-אב, מכיוון שגדולה אמונתנו ותקוותנו שאבינו שבשמים ינחם אותנו על הגלות והחורבן. על תשעה באב אומרים חז"ל, שביום הזה חרב הבית אך גם נולד מושיעם של ישראל. נתאחד כולנו בתפילה ובזעקה לקב"ה שיהפוך את הימים האלה לששון ולשמחה, ובמקום צום תשעה באב נחגוג את חנוכת בית-המקדש השלישי עם משיח-צדקנו.


דגם בית־המקדש מול הר הבית בירושלים. בית לשכינה

  יש חדש

סיומים בגלי האתר

ברשתות הרדיו משודרים בימים האלה סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בתשעת הימים. ברשת ב של קול ישראל יהיה סיום במוצאי שבת, בתכנית 'מלווה מלכה', אחר חצות הלילה. בקול חי (93 ו-92.8) יהיה הסיום בשעה 23:05. בקול ברמה בשעה 21:30. וברשת מורשת בשעה 22:10. גם בימים הבאים, ובכלל זה תשעה באב עצמו, יהיו סיומים בשעות שפורסמו (בתשעה באב עורכים סיום על מסכת מועד קטן, שסיומה מותר בלימוד ביום זה).

אבל ונחמה

צעירי-חב"ד הוציאו לאור חוברת הסברה מיוחדת המיועדת למי שחוו לא-עלינו אירועי פטירה של יקיריהם. החוברת נקראת אבל ונחמה, ובה מוגשת התייחסות מקיפה לעניין הפטירה, משמעותו של מוות, ואיך מתמודדים עם השאלות שהדבר מעלה. כמו-כן מוצגות בחוברת ההלכות הבסיסיות הקשורות בהלוויה, בקבורה, ב'שבעה', באמירת קדיש ובשנת האבל. החוברת כתובה בלשון בהירה ושווה לכל נפש, ומומלץ לתת אותה למי שנזקקים לה בשעה הקשה. את החוברת אפשר להשיג בבתי-חב"ד או ביודאיקה, טל' 1-700-704120.

תפילת הלב עם דודו

הופיעה הפקה חדשה (מס' 16) בסדרה בגן של דודו. במארז שני תקליטורים המיוחדים לתפילה. מילים ולחנים: אורית וגנפלד, שירה ומשחק: דודו פישר. טל' 1-700-704120.

  שלחן שבת

מתוך הירידה באים לעלייה

ספר דברים נפתח במילים: "אלה הדברים אשר דיבר משה". על כך אומרים חז"ל ש"משה מפי עצמו אמרן". כלומר, את הספר הזה אמר משה רבנו מפי עצמו, אולם הדברים יצאו מפיו "ברוח-הקודש" (כפי שמציינים מיד ה'תוספות').

אמנם גם ספר דברים נאמר ברוח-הקודש, אך לעומת ארבעת החומשים שלפניו יש כאן ירידה. בחומשים הקודמים הקב"ה מדבר אל משה בגלוי, ואילו כאן הדיבור האלוקי עובר דרך משה ברוח-הקודש שבקרבו, אך הדבר אינו נראה בגלוי, ולכן יש כאן ירידה.

היום האחרון

הירידה הזאת נותנת מקום גם לירידה לעניין הגלות, וזה הטעם הפנימי שפרשה זו נקראת בתחילת חודש מנחם-אב, בימי האבל על החורבן, קודם התיקון.

עם זה, דווקא חומש דברים מסתיים ברמז מובהק על הגאולה השלמה. בסוף החומש נאמר: "עד הים האחרון", וחז"ל אומרים שיש לקרוא זאת "עד היום האחרון", כלומר, עד זמן הגאולה השלמה. הרי שדווקא חומש דברים, המסמל ירידה, שממנה נובעת גם ירידת הגלות – דווקא על-ידו באים לביאת המשיח.

בירור הניצוצות

כאן טמונה המשמעות האמיתית של הגלות ושל הירידה בכלל. עניינה של הגלות אינו עונש בלבד, אלא עניין של בירור ותיקון, ודווקא על-ידי הירידה של הגלות מתחוללת עלייה גבוהה ביותר.

דווקא על-ידי הירידה של הגלות, שבה התפזרו היהודים על פני העולם כולו, יכול להיעשות בירור הניצוצות האלוקיים שנפלו למטה. הניצוצות האלה טמונים בכל קצווי תבל, ובעניינים רבים ומגוּונים, ועל-ידי שיהודים עוסקים בעניינים הגשמיים, בכל פינה נידחת בעולם, ועל-ידם עובדים את הקב"ה – הם פועלים בירור ועלייה של הניצוצות האלה, ועל-ידי כך באים לעלייה גבוהה ביותר.

נסיעות של בירור

מזה צריך כל יהודי ללמוד הוראה, שגם מצב של ירידה כמוסה בו תכלית של עלייה. כשיהודי נקלע למקום רחוק ונידח, ולכאורה יש כאן מצב של ירידה – עליו לדעת שהתכלית היא להפיק מתוך הירידה עצמה עלייה גדולה לאין שיעור. עליו למצוא את הניצוצות האלוקיים הטמונים באותו מקום ולהעלות אותם למקורם האלוקי.

כך נהג הבעש"ט, שהיה נוסע למקומות רחוקים, ובנסיעות האלה העלה ניצוצות רבים. ולכן הונהג שגם מי שעוסקים כל השנה בלימוד תורה ובשהייה בד' אמות של תורה, יוצאים בקיץ להפיץ את אור התורה גם במקומות רחוקים. והרי הדברים קל-וחומר: אם על-ידי הגלות פועלים בירור אפילו בארץ העמים, על-אחת-כמה-וכמה כאשר ממלאים את רצון הבורא בהפצת היהדות ובהפצת מעיינות פנימיות התורה – ודאי שעל-ידי זה פועלים את הבירור ומקרבים את הגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם כרך כח, עמ' 262)

  מן המעיין

תשעת הימים

צער החורבן

נאמר בשולחן-ערוך: "וראוי לכל ירא-שמים להיות מצֵר ודואג על חורבן בית-המקדש". שאלו את רבי מנחם-מענדל מקוצק: וכי מי שאינו ירא-שמים אינו צריך להצטער על חורבן בית-המקדש? השיב להם: אדם כזה צריך להצטער תחילה על חורבן עצמו.

גאולה בזכות התקווה

אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווּי, ראויים הם לגאולה בשכר הקיווּי. שמא תאמר "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו"? תלמוד לומר: "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" – קיוויתם ולא נושעתם, קווּ ושובו וקווּ.

(ילקוט תהילים)

הקרבנות מעוררים

על-פי-רוב חלה בימי בין המצרים פרשת פינחס, שבה מופיעות פרשיות הקרבנות, התמידים והמוספים. זאת כדי לעורר את בני-ישראל שישתוקקו לבנין בית-המקדש במהרה בימינו.

(שפת אמת)

חגים חדשים

כאשר תבוא הגאולה יהיה שבעה-עשר בתמוז יום ראשון של חג, ותשעה באב ייהפך ליום האחרון של חג, וימי בין המצרים יהיו ימי חול-המועד, כפי שנאמר (ירמיה לא,יג) "והפכתי אבלם לששון". לכן קוראים בתקופה הזאת את פרשת פינחס, שבה מפורטים הקרבנות של כל מועדי השנה.

(רבי ישראל מרוז'ין)

היום יבוא

הרבי הצמח-צדק מליובאוויטש שמע פעם אחת חסידים מדברים בינם לבין עצמם ואומרים: "מי יודע מתי יבוא המשיח". אמר להם: "זה סגנון דיבורו של בלעם, שאמר (בלק כד,יז) 'אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב', שהגאולה כביכול רחוקה. יהודי צריך לקוות ולצפות שמשיח-צדקנו יבוא היום".

שמחה למעלה

משיח כבר כאן. "הנה זה עומד אחר כותלנו". בעולם עליון יותר כבר שוררים ששון ושמחה; הוא כבר בא. אבל כאן למטה הוא מחכה לבני-ישראל שיעשו תשובה.

(ספר השיחות תש"א)

מה עשיתי היום

בכל יום אנו אומרים בתפילת שמונה-עשרה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", וכן "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". כאשר כל יהודי יאמר מילים אלה באמת, בוודאי ישאל את עצמו: מה עשיתי היום בכיוון זה.

(הרבי מליובאוויטש)

התשוקה והגעגועים יביאו אותו

כבר הגיעה העת לביאת המשיח. צריכים להיות בבחינת "עמדו הכן כולכם", מתוך תשוקה וגעגועים למשיח, ובכך בוודאי יביאו לידי התגלותו.

(ספר השיחות תשמ"ח)

  אמרת השבוע

לאכול את תשעת הימים

רבי ישראל מרוז'ין לא אהב את אווירת הקדרות האופפת את הציבור בתשעת הימים. פעם אחת שאל את אחד מתלמידי הישיבה: "היכן אתה אוכל?".

באותם ימים לא היו בישיבות חדרי אוכל מסודרים. הבחורים היו מוצאים להם משפחות, ואצלן היו אוכלים יום אחד בשבוע. בחור שהצליח למצוא לו שבע משפחות כאלה, היה מסודר לכל ימות השבוע. מתכונת זו כונתה 'אכילת ימים'.

השיב הבחור: "אני אוכל ימים".

נענה הצדיק מרוז'ין: "אם-כן, אולי תאכל גם את תשעת הימים"...

  פתגם חסידי

שמחה בגאולה

"הגאולה נרמזת במילה הראשונה של התורה: 'בראשית', בצירוף אחר של האותיות, הוא תאישר"ב, ראשי-תיבות - תשעה אב יהיה שמחה רבה בגאולה" (אגרא דכלה ה,ב)

  מעשה שהיה

הספר הכמוס

הוא היה מתושביה הטובים והמיוחדים של ירושלים, יהודי עובד ה' וישר-דרך. גם זוגתו הצדקת נודעה במעשיה הטובים. אולם קרוביהם ומכריהם ידעו כמה גדול הכאב המלווה אותם זה שנים, על שלא זכו בפרי-בטן.

זה היה כמה עשרות שנים לאחר גירוש ספרד (בתשעה באב הרנ"ב). משפחות רבות של מגורשים מצאו את מקומן בירושלים, ובזכות עלייה זו גדל היישוב היהודי. בין העולים הייתה גם משפחתו של רבי שלמה לוריא אשכנזי.

יום אחד ישב רבי שלמה בבית-הכנסת אחר התפילה והִרבה באמירת תהילים ותחנונים. הוא נותר לבדו בבית-הכנסת, ופתאום הופיע לפניו איש זקן ונשוא-פנים. לרגע נבהל רבי שלמה, אך האיש פתח ואמר: "אליהו הנביא הנני. באתי לבשרך כי נתקבלו תפילותיך, וייוולד לכם בן צדיק אשר אור תורתו יאיר את העולם כולו. בעת הברית אל תתחיל עד שאבוא, וקראת את שמו יצחק".

אליהו נעלם והותיר את רבי שלמה נפעם ונרגש. הוא לא מיהר לביתו אלא הוסיף לשבת בבית-הכנסת כל היום, שקוע בתפילות ובתחנונים שאכן יזכה למילוי הבטחה שמימית זו. כאשר שב לביתו לעת ערב אף לא סיפר על כך לאשתו.

עברה שנה ולבני הזוג נולד בן בעל פנים טהורות ומאירות. בשמחתם שמחו כל מכריהם, מאנשי ירושלים, אשר ציפו בדריכות לחגיגת הברית המרגשת.

יום הברית הגיע. הכול היה ערוך ומוכן. ליד השולחנות המתינו גדולי ירושלים וחכמיה, אולם על פניו של רבי שלמה נראתה מתיחות. כל העת הביט לעבר הפתח, כמצפה לאורח מיוחד.

הקרואים החלו לדחוק בו, אולם רבי שלמה חזר ואמר: "עדיין לא הגיעו כולם". השעה התאחרה מאוד ומקצת האורחים כבר עזבו את המקום, ואז הופיע בפתח אליהו הנביא ואמר: "עמדת בניסיון כאשר המתנת לי".

האורחים לא הבינו את פשר החיוך המאושר שעלה על פני האב, אשר החל בעריכת הברית. האורחים לא זכו לראות את אליהו, ורק רבי שלמה לבדו ראה אותו. הילד נקרא יצחק.

בהתרגשות לקחו בני-הזוג את התינוק לאחר הברית. הם הבינו כי ילד כזה ראוי לשמירה מיוחדת. האישה גילתה דבר פלא באוזני בעלה, כי מיד לאחר הברית התרפא המקום כאילו נימול הילד לפני כמה ימים.

כבר בנעוריו ניכרו בילד כישרונות מופלאים, עם שקידה יוצאת דופן על לימודו, אך רבי שלמה לא זכה לראות את בנו בגדולתו. כאשר היה הילד בן שמונה נפטר האב. האם האלמנה ניסתה להתפרנס בכוחות עצמה, ללא הצלחה. על-כן החליטה לצאת עם בנה למצרים, לבקש את עזרת אחיה.

אחיה של האם, רבי מרדכי פרנסיס, היה מנכבדי קהילת מצרים. הוא קיבל אותם בסבר פנים יפות, דאג לכל מחסורם, ואת הילד יצחק הכניס לישיבת הרדב"ז, הלוא הוא רבי דוד בן-זמרא, שבה למדו למדנים מופלגים במיוחד.

זמן קצר אחר-כך נשא הנער יצחק את בתו של דודו, רבי מרדכי. האישה הצעירה ידעה להעריך את מעלותיו של בעלה וליוותה אותו במסירות בכל אשר ילך.

ישיבת הרדב"ז לא סיפקה את צימאונו של הצעיר, והרדב"ז שלחו לישיבת רבי בצלאל אשכנזי, המופלגת עוד יותר בחכמה וביראה. ימים ולילות שקד יצחק על התורה עד למעלה מכוחותיו, וזכה להגיע לשלמות בעבודת ה'. סודות התורה נתגלו לפניו ורוח-הקודש החלה מפעמת בקרבו. אז גם נודעה לו שליחות נשמתו, אולם הגילוי הגדול עדיין היה לפניו.

יום אחד, בשעה שישב בבית-הכנסת במצרים, ראה כי אחד המתפללים אוחז ספר בידו, וכאילו מתפלל מתוכו, אולם כאשר הביט בספר מקרוב ראה כי אין זה סידור תפילה אלא ספר ששוליו מלאים הערות בכתב-יד, ספר העוסק בסודות וברזים שבתורה.

הוא פנה אל המתפלל ושאל: "סלח לי מר, אולי תאמר לי מניין לך ספר זה?". האיש נבוך וסיפר כי יהודי פשוט ועם-הארץ הוא, העוסק במסחר בארצות הסביבה. לקרוא לשון-הקודש לא למד מעולם, ותמיד התבייש בראותו את הכול מתפללים מתוך סידור ורק הוא אינו יודע. באחד ממסעותיו מצא את הספר הזה, ומאז הוא לוקח אותו עמו, וכאשר הוא נכנס לבית-הכנסת, הוא מדפדף בספר, כדי שהמתפללים יחשבו שהוא מתפלל מתוך סידור.

רבי יצחק עודד את רוחו וביקש לקנות ממנו את הספר במחיר גבוה. האיש דחה את הצעתו הנדיבה ואמר כי הוא מוכן להעניק לו את הספר חינם אין-כסף, אך בפיו בקשה אחת: "הלוא אתה חתנו של רבי מרדכי פרנסיס, הממונה על המכס במצרים. סחורה חשובה הבאתי לנמל, והיא תקועה אצל עובדי המכס. בקש מדודך לשחרר בעבורי את הסחורה ואתן לך את הספר".

לא השתהה רבי יצחק, ומיהר אל בית דודו-חותנו לעשות כבקשת האיש. בהיותו נכבד בבית חמיו סודרו הדברים חיש-מהר, הסחורה השתחררה, ורבי יצחק קיבל את הספר.

זו הייתה ההתוודעות הראשונה של רבי יצחק עם ספר הזוהר. הוא דבק בו והעמיק בסודותיו. לא חלפו הימים והוא נודע בכינויו האר"י, הלוא הוא רבנו יצחק לוריא אשכנזי, ראש חכמי תורת הנסתר, שגילה והפיץ את פנימיות התורה וסלל את הדרך בנתיבותיה.

(לרגל ה' במנחם-אב, יום הילולת האר"י ז"ל)

  לומדים גאולה

אהבה ברגע החורבן

תשעה באב הוא היום שבו שפך הקב"ה את חרון אפו על עם-ישראל, הצית אש בהיכלו והחריב את עיר קודשו. מיום זה מתחילה הגלות האיומה והנוראה, שבה אנו שרויים עד היום הזה.

על רגע החורבן מספרת הגמרא (יומא נד,ב): "בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובין המעורין זה בזה. הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו". עלינו לשים לב לדרך עמידת הכרובים בשעת החורבן – "מעורין זה בזה".

דרך עמידת הכרובים

בגמרא (בבא בתרא צט,א) יש מחלוקת בדבר עמידת הכרובים בבית-המקדש: "חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית". כלומר, לפי דעה אחת פנו הכרובים איש אל אחיו, ואילו לפי הדעה השנייה הם עמדו וגבו של האחד כלפי רעהו. הגמרא מתווכת בין שתי הדעות ומסבירה שעמידת הכרובים הייתה משתנה על-פי מצבו של עם-ישראל: "כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום".

כלומר, בשעה שהיהודים היו עושים את רצון ה', היו הכרובים פונים איש אל אחיו ומבטאים את אהבת הקב"ה לעמו, כפי שהרשב"ם מפרש: "דוגמת חיבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה". כך מצאנו גם במסכת יומא (שם, א): "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגלגלין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום".

אם-כן, כאשר הכרובים פונים איש אל רעהו ("מעורין זה בזה") הדבר מבטא את אהבתו של הקב"ה לעמו ומוכיח שישראל עושים רצונו של מקום. איך ייתכן אפוא שברגע החורבן הנורא, כאשר הקב"ה שופך על בית-המקדש את חרון-אפו, יעמדו הכרובים באופן שמבטא אהבה וחיבה לעם-ישראל?!

תורת החסידות מסבירה, שאף שבחיצוניות ובגלוי הגלות היא דבר רע ומר, הרי בפנימיותה צפון עניין נעלה ונשגב ביותר. בתוך הגלות מסתתרת הגאולה השלמה, הגאולה שאין אחריה גלות. מטרת הגלות היא זיכוך העולם וגאולת הניצוצות האלוקיים הפזורים בו, ועל-ידי כך מכשירים את העולם לקראת הגאולה. בתוך כל הקשיים, הסבל, הצרות והרדיפות של זמן הגלות חבויה אותה תכלית נשגבה שמוליכה לבניין בית-המקדש השלישי ולגאולה השלמה. הגלות דומה לזריעה, שאף שהזרעים נרקבים לפי שעה בתוך האדמה, הרי בתוך הריקבון וההרס מתרחשת הצמיחה שמביאה יבול הגדול עשרת מונים מן הזרעים שנזרעו בארץ.

חורבן לצורך בניין

גם חורבן בית-המקדש הוא בבחינת 'סותר על-מנת לבנות'. הרס בית-המקדש השני נועד לבנות דבר גדול ונשגב לאין-ערוך – את בית-המקדש השלישי, שמעלתו עולה על הבית השני. בחיצוניות הרי זה הרס וחורבן, אבל בפנימיות מסתתרים כאן הבניין והיצירה.

לכן בעת החורבן פנו הכרובים איש כלפי רעהו, וסימלו את אהבת ה' לבניו. שכן בתוך החורבן הסתתרה אהבת ה' לעמו והרצון האלוקי להביאם אל הגאולה השלמה ואל הבית השלישי. בגלל חטאינו לא יכולנו להגיע לעלייה זו אלא על-ידי החורבן והגלות, ועל כך אנו מתאבלים ומצטערים, ועם זה עלינו לדעת שכל מטרת הגלות והחורבן אינה אלא הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי.

עלינו לבטל את סיבת הגלות, על-ידי תשובה ומעשים טובים והתחזקות באהבת-ישראל; ובה בשעה יש לטפח את הציפייה לגאולה השלמה על-ידי העיסוק בתורת בית-המקדש ובתפילה ובתביעה מהקב"ה שימהר לגאלנו, תיכף ומיד ממש.

  חיים יהודיים

חלום המקדש התגשם במקסיקו

בין הרבבות שעלו לרגל אל שריד בית מקדשנו בחול-המועד סוכות, לפני שבע שנים, היה גם ידידיה כהן, צעיר נמרץ. "בכניסה למתחם הכותל הבטתי סביב וראיתי אלפים הצועדים לעבר הכותל. באותם רגעים הרהרתי בליבי אם הם יודעים לעבר מה הם צועדים ומה משמעותו של המקום", מספר כהן.

השאלה הוסיפה לטרוד את מוחו. "חשבתי לעצמי שכיום יש מוזיאון לכל דבר, חוץ מבית-המקדש. יש מקומות שבהם ממחישים את כלי המקדש, אבל עדיין אין מקום שכולו מוקדש למבנה המקדש", הוא אומר.

שבעה מטרים גובה

הוא החליט להקים את המוזאון והחל לעניין משקיעים. בדרך-לא-דרך הגיע אל המיליארדר היהודי משה סאבא ז"ל ממקסיקו. "הוא שמע את הרעיון וזיק ניצת בעיניו", נזכר כהן. "אני רציתי להקים את המוזיאון בארץ-ישראל, אבל סאבא אמר שרצונו לתרום תחילה למוזיאון כזה במקסיקו". לשם כך עבר כהן להתגורר במקסיקו.

לפני שנתיים הושלמה בניית המוזאון. "במרכז המוזאון עומד דגם מרהיב של בית-המקדש, שבעה מטרים וחצי גובהו, לצד דגמים מוגדלים של כלים ועוד מוצגים. בנינו אפילו דגם של הר-סיני. מטרת המוזאון הייתה להמחיש שכל היהודים בעולם מחוברים למקור אחד – התורה ובית-המקדש", הוא אומר.

ההתרסקות הטרגית

יום חנוכת המוזאון היה חג של ממש. "ההתרגשות בקהילה הייתה מאוד גדולה. בתוך חודש וחצי ביקרו במוזאון קרוב לחמישה-עשר אלף יהודים. התורם סאבא התרגש מאוד והביע את רצונו לבנות מוזאונים דומים בישראל ובניו-יורק", מספר כהן.

לפני שנה וחצי החל כהן לארגן ערב התרמה גדול בברוקלין, לקראת בניית המוזאון בניו-יורק. אורח-הכבוד היה אמור להיות משה סאבא. "ממש באותו יום התרסק המסוק הפרטי שלו, ובמסוק היו הוא ואשתו, בנו וכלתו", מספר כהן בכאב. "החלטנו שלמרות המכה הקשה נמשיך בפרוייקט שהוא אהב כל-כך, אם-כי במתכונת שונה".

אורות במקדש

כהן החליט להביא את בית-המקדש אל הציבור. הוא החל לבנות דגמים מוקטנים של בית-המקדש, שבהם משולבים אורות ואפקטים מיוחדים. "אפשר להאיר בדגם קטע אחר קטע – העזרה, ההיכל, האולם וכדומה. צד מיוחד מאפשר לקרוא מידע על כל נקודה במקדש", הוא מסביר. "כבר ייצרנו עשרות דגמים כאלה, והם שוּוקו לבתי-ספר במקסיקו ובפנמה ובקרוב גם לברזיל, לארה"ב, לאירופה, לדרום-אפריקה, לאוסטרליה ולישראל".

התגובות מעודדות אותו להמשיך. "אנשים רואים את הדגם ומתחילים להבין מה חסר לנו כיום. בני-נוער אומרים לי שלא ידעו כלל מהו בית-המקדש". כהן אינו מתכוון לנוח. "אני עדיין מקווה להקים בארץ מוזאון יהודי בדומה לזה שבמקסיקו".


דגם המקדש המוקטן. בתמונה הקטנה: כהן, הרב המקומי והנגיד סאבא בחנוכת המוזאון במקסיקו

  פינת ההלכה ומנהג

מעפר קומי

שאלה: מדוע יושבים בתשעה באב על כיסאות נמוכים?

תשובה: בספר איוב (ב,יג) נאמר כי חברי איוב, לאחר ששמעו על מות בניו, "וישבו איתו לארץ". מזה למדו חז"ל ש"אין האבל רשאי לישב על-גבי המיטה אלא על-גבי קרקע".

לדברי הרמב"ם, למדו זאת מהפסוק (שמואל-ב יג,לא): "ויקם המלך, ויקרע את בגדיו וישכב ארצה".

מכאן פסקו שאסור לאבל לשבת גם על-גבי כר, כיסא או ספסל, אלא אם כן הוא חולה או זקן והדבר קשה לו. יש נזהרים שלא יהיה הכיסא גבוה משלושה טפחים (לפי 'שיעורי תורה' - 24 ס"מ), אך הרבי מליובאוויטש לא נזהר בכך, הן באבלות הן בתשעה באב.

גם כשיושבים על הרצפה נהוג (ברוב הקהילות) להניח על הרצפה בד או משטח כלשהו, שיפריד בין האדם ובין הרצפה (ויש שישבו על הקרקע ממש).

בתשעה באב: בסעודה המפסקת נהוג לשבת על כיסא נמוך, כסעודה שפלה. לאחר מכן מותר לשבת על כיסא רגיל עד תפילת ערבית, או עד צאת הכוכבים (המוקדם ביניהם), אך ראוי להימנע מכך משקיעת השמש. גם את הילדים יש לחנך בזה.

בתפילה אפשר לעמוד (חוץ מקריאת איכה והקינות, הנהוגות בישיבה), אך אם רוצים לשבת מותר רק על כיסא נמוך.

הסנדק בשעת הברית, וכמו-כן המגביה את ספר-התורה, יושבים כדרכם. גם הנוסע ברכב, באוטובוס או ברכבת רשאי לשבת.

אחר חצות היום (באזור המרכז: 12:46) יושבים על כיסא רגיל.

מקורות: אבל: מו"ק כח,ב (לגרסת הרמב"ן והטור). ירושלמי ברכות ג,א. רמב"ם הל' אבל ה,יז; רדב"ז שם ופי"ג ה"ג. טור יו"ד שפז ובדרישה; שו"ע ס"א ובש"ך וערוה"ש ודעת-תורה שם. טעמי המנהגים עמ' תסח. נטעי גבריאל אבלות א, קח. ילקוט יוסף ז,קכט. תשעה באב: שו"ע או"ח תקנב,ז, ברכ"י ח, כה"ח לט, ו'מנהג ישראל תורה' ו. שו"ע תקנט ס"ג, וא"ר. נטעי גבריאל בין המצרים פנ"ג ס"ה, פס"ח וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)