חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 ט"ז בחשון התשפ"ז, 27/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1279 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בלק, ו' בתמוז ה'תשע"א (08/07/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1279 - כל המדורים ברצף
עיקרון שאין להתפשר עליו
יש חדש
קטנוּת ותקיפות בכפיפה אחת
בלעם
הכשרים בכלא
צעצוע לא מפחיד
הנס הגדול
העולם כארץ-ישראל
לא כסף, הבטחה לעולם הבא
כיבוד הפרטיות

מס' 1279, ערב שבת-קודש פרשת בלק, ו' בתמוז ה'תשע"א (08.07.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

עיקרון שאין להתפשר עליו

יש מדינות שבהן השלטון מתערב בענייני דת. את כל הניסיונות האלה יש לדחות על הסף בנקודה העקרונית – כי זו פגיעה בחופש הדת

הרבה סיסמאות סרק נזרקו לאוויר בפרשת מעצרם של שני גדולי תורה לחקירה על הסכמה שנתנו לספר. אחת מהן היא: "רבנים אינם מעל לחוק". זו, כמובן, טענה דמגוגית, שמטרתה ליצור רושם שתומכי הרבנים סבורים כי רבנים הם מעל לחוק ושהחוק אינו חל עליהם.

איש אינו סבור שרבנים הם 'מעל לחוק'. אם חלילה רב בישראל יהיה חשוד בעבֵרה פלילית, הוא יתייצב לחקירה, ואם יימצא בסיס לחשדות – יועמד לדין. כאן השאלה שונה לגמרי: האם החוק רשאי להיכנס לתוך בית-המדרש ולהתערב בתוכני הדיון התורני וההלכתי. האם החוק מוסמך לקבוע מה מותר לצטט מהמקורות ומה מותר לכתוב בספר תורני.

על העיקרון הזה נאבקו הרבנים כשהודיעו על סירובם להתייצב לחקירה. על הפרת העיקרון הזה יצאו אלפים להפגין ברחובות, כשנודע על המבצע הצבאי המזהיר לשחרורו של גלעד שליט, אופס, סליחה, המבצע ללכידת הרב ליאור בכביש המנהרות.

לא על-ידי קומיסרים

יש מדינות שבהן השלטון מתערב בענייני דת. בהולנד מנסים עכשיו לאסור שחיטה כשרה. יש מקומות שבהם התעוררו יוזמות לאסור את ברית-המילה. כל יוזמה כזאת אפשר לעטוף בנימוקים יפים ומוסריים. אבל את כולם יש לדחות על הסף בנקודה העקרונית – כי זו פגיעה בחופש הדת.

חופש הדת איננו מצטמצם למתן אפשרות להניח תפילין ולערוך ברית-מילה, אלא גם לזכות ללמוד את המקורות, לצטט מהם, לדון בהם ולהתפלפל בהם. במקורות שלנו יש דעות מגוּונות, אמירות לצד זה ולצד אחר. יש התבטאויות הנוטות לחסד, והתבטאויות הנוטות לדין. הדרך להתמודד עם זה היא בתוך עולם בית-המדרש, על-פי כללי הפסיקה והלימוד שנוצקו במרוצת הדורות. לא על-ידי קומיסרים מטעם השלטון.

היה שלטון שניסה לקבוע מה מותר ללמוד ומה מותר לחשוב. זה היה השלטון הקומוניסטי ברוסיה הסובייטית. היו לו נימוקים מצויינים לכל דבר. ברית-המילה – פעולה כירורגית שנעשית בתנאים לא-נאותים. מקוואות – מקור לזיהומים. תלמודי-תורה – מניעת קִדמה ותרבות מילדים.

כמובן, אין להשוות בשום פנים בין החוק הישראלי לזה הסובייטי, אבל ברגע שהעיקרון נפרץ והשלטון מרשה לעצמו להתערב בענייני דת – ההבדל הוא כבר כמותי ולא מהותי.

החג והסמל

בשבוע הבא נציין את חג-הגאולה י"ב-י"ג בתמוז. אלה ימים היסטוריים שבהם נאלץ השלטון הקומוניסטי העריץ להיכנע לאדמו"ר חסידי, שהתייצב מול הממלכה האדירה והכריז כי דת ישראל אינה כפופה לרצון השלטון.

הוא הקים רשת מחתרתית של חסידים נחושים ובעלי מסירות-נפש, שהתפזרו על-פני כל המדינה ושימרו את גחלת היהדות. הם פתחו בתי-כנסת, תלמודי-תורה, מקוואות-טהרה. במחתרת דאגו לשחיטה כשרה, לברית-מילה ולאספקת תשמישי-קדושה וספרות יהודית.

ובסופו של דבר התברר כי הנחישות היהודית עמדה אפילו מול אימי השלטון הקומוניסטי. הרבי שוחרר, ושליחיו הוסיפו לשמר את גחלת היהדות ברחבי ברית-המועצות. החג הזה מסמל את עוצמת האמונה היהודית ואת הכוח שהקב"ה נותן למי שמוסרים את נפשם למענו. זה גם תמרור אזהרה לכל שלטון לבל יעז להתערב בענייני תורה וקיום מצוות. כי התורה היא באמת מעל השלטון.


הרבי הריי"צ (במרכז) והרבי (משמאל)

  יש חדש

התוועדויות חג הגאולה

בימים חמישי ושישי בשבוע הבא יצויינו ימי הגאולה י"ב-י"ג בתמוז, שבהם שוחרר הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, לפני שמונים ושלוש שנים, על פעילותו לשמירת גחלת היהדות. בריכוזי חב"ד בארץ ובעולם יהיו התוועדויות מיוחדות, ובהן יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים האקטואליים. בתי-חב"ד מזמינים את הציבור לבוא להתוועד יחדיו, שבת אחים גם יחד, לשמוח בשמחת הגאולה, ולשמוע דברים מפי רבנים, משפיעים חסידיים ואישי-ציבור.

נסיעה לאוהלים

נפתחה ההרשמה לנסיעה קבוצתית לאוקראינה, לאוהלי הקודש של הבעש"ט ושל בעל התניא, לקראת ח"י באלול, יום-הולדתם. בשבת-קודש פרשת תבוא ישהו הנוסעים במז'יבוז', סמוך לציון הבעש"ט. כמו-כן יבקרו באוהל המגיד ממזריטש באניפולי, בציון רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ובציון אדמו"ר ה'אמצעי' בנייז'ין. טל' 050-4147620, 050-4101083.

לאופר מנגן חב"ד

הופיע תקליט חדש ומלהיב של ניגוני חב"ד – משה לאופר מנגן חב"ד. אחד-עשר ניגונים אותנטיים, בביצוע עשיר, עם הזמרים שלמה שמחה, מנדי ג'רופי, שמוליק ליסטוונד ומנחם לוי. טל' 1-700-704120.

  שלחן שבת

קטנוּת ותקיפות בכפיפה אחת

בתוך ברכותיו של בלעם מופיעות נבואות על העתיד. אחת מהן היא הפסוק "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". חז"ל מפרשים שהפסוק הזה מדבר על המלך המשיח. אולם הרמב"ם מפרש את חציו הראשון של הפסוק על דוד המלך ואת חציו השני על המשיח: "דרך כוכב מיעקב – זה דוד; וקם שבט מישראל – זה מלך המשיח".

ידוע הכלל שכאשר יש שתי דרשות של חז"ל על פסוק אחד חייב להיות קשר ביניהן, ובוודאי אין סתירה ביניהן. עלינו למצוא אפוא את הקשר בין שתי הדרשות האלה, שלכאורה סותרות זו את זו, שכן לפי דרשה אחת הפסוק אמור על המלך המשיח ולפי דרשה אחרת על דוד המלך.

דוד והמשיח

את הקשר אנו מוצאים בדברי חז"ל שאילו זכינו הייתה הגאולה השלמה באה מיד עם הכניסה לארץ-ישראל, ובית-המקדש הראשון היה קיים קיום נצחי. והלוא בית-המקדש הראשון נקרא על שם דוד. יתרה מזו, על המשיח נאמר "ועבדי דוד מלך עליהם". הרי שהמשיח עצמו נקרא 'דוד'.

אך הדבר מעורר שאלה: הלוא דוד המלך והמלך המשיח מייצגים דברים המנוגדים מן הקצה אל הקצה. דוד מייצג קטנות, כמו שנאמר "דוד הוא הקטן". כל מה שעשה ופעל בא ביגיעה ובעמל והיה כרוך במלחמות, עד שאמר לו הקב"ה: "דם לרוב שפכת". לעומת זה, המלך המשיח מייצג גדלות – "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבהּ מאוד". גם פעילותו תהיה ברוח ה' שבקרבו, והוא יביא את העולם לידי שלום מוחלט, עד ש"וכתתו חרבותם לאיתים".

מקור התקיפות

ההסבר הוא שהגדולה והרוממות של המשיח באה משום שבפנימיותו הוא בבחינת "דוד הוא הקטן". דווקא מפני שבתוך-תוכו הוא חש עצמו קטן, והוא מבטל את עצמו לחלוטין אל הקב"ה, הוא יכול להכיל את הגדולה האמיתית, גדולה שאינה באה ממנו ומכישרונותיו ומיכולותיו, אלא מרוח ה' השורה עליו.

וכמו-כן אצל דוד ראו בגלוי את ה'קטנות' ואת הביטול, אבל בפנימיותו היה בו תוקף במלוא העוצמה, וכפי שניכר בצוואתו לשלמה בנו.

לא להתבייש

שתי התנועות הנפשיות האלה צריכות להיות אצל כל יהודי, שהרי הגאולה העתידה היא תוצר של עבודתנו בזמן הזה, ועל-כן גם בעבודתנו הרוחנית צריכים להיות שני המרכיבים האלה שיהיו אצל המשיח.

מצד אחד יהודי נדרש שתהיה בו ענווה ושירגיש עצמו בטל ומבוטל לפני הקב"ה, אך דווקא מתוך ההתבטלות הזאת צריך להיות בו התוקף של המשיח בכל הקשור לעמידה איתנה על כל ענייני התורה והמצוות, ושלא להתבייש ולהתרשם מפני המלעיגים ומפני כל מיני הפרעות וקשיים. כשכל יהודי עובד את עבודתו בשתי התנועות הנפשיות האלה הוא מקרב את ביאת משיח-צדקנו, שאצלו יבוא השילוב הזה לידי ביטוי שלם ומלא.

(תורת מנחם כרך לז, עמ' 131)

  מן המעיין

בלעם

מלאך רע עונה אמן

"את אשר תברך מבורך" (במדבר כב,ו). אין ישראל זקוקים כלל לברכותיו של בלעם, שהרי הם מבורכים ועומדים מפי הקב"ה. אלא שדבריו הם בבחינת אף מלאך רע בעל כורחו עונה אמן.

(תורת חיים)

אברהם הקדים

"ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו" (במדבר כב,כא). אמר הקב"ה, רשע, כבר הקדימך אברהם, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו".

(רש"י) 

רוצה בקיום האומה

מה פשר השוואה זו? אלא כך אמר הקב"ה: אברהם השכים בבוקר וחבש את חמורו כדי לקיים את רצונו, ולא עלה בידו, שלא הנחתי לו להקריב את יצחק, משום שרוצה אני בקיומה של אומה זו. כל-שכן שמזימתך להרע לישראל – תופר.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

הפה בשליטה

"ויפתח ה' את פי האתון" (במדבר כב,כח). טעמו של הנס היה להזהיר את בלעם שלא יֵלך אחר נחש וקסם ולא יקלל את ישראל. כשם שהקב"ה פותח את פי הנאלמים, כך בכוחו לאלם את פיהם של מדברים, או לשים בפיהם דברים אחרים, שידברו כרצונו.

(רמב"ן)

בדרך נס ופלא

"ויפתח ה' את פי האתון" (במדבר כב,כח). כשם שהאתון אינה בכלל 'מדַבֵּר', אלא שהקב"ה גזר עליה שתפתח את פיה, כך גם בלעם, אף שהתנבא דברים נשגבים על אחרית הימים, אין זה מכוחו ובזכותו אלא בדרך נס ופלא.

(רבי יצחק-אייזיק מקומרנה) 

אי-הידיעה כחטא

"ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, כי לא ידעתי" (במדבר כב,לד). רבי חיים מצאנז שאל רב אחד מדוע אין הוא מתעניין בגורלו הקשה של פלוני, מתושבי עירו. ענה לו הרב שלא ידע כלל על מצבו הקשה. אמר לו רבי חיים: "אצל בלעם נאמר 'חטאתי כי לא ידעתי'. משמע שאי-הידיעה היא עצמה חטא".

פעולת הדיבור

"וַיִקָּר אלוקים אל בלעם" (במדבר כג,ד). ההבדל בין "ויקר", שנאמר אצל בלעם, ל"ויקרא", שנאמר אצל משה, הוא, שהדיבור ירד אל בלעם והוא לא נתעלה על-ידי הדיבור ונשאר אותו בלעם כמקודם. לעומת זה, משה רבנו התקרב אל השכינה על-ידי הדיבור.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

חזרו כבתחילה

"ויקם בלעם וילך וישב למקומו, וגם בלק הלך לדרכו" (במדבר כד,כה). הפסוק בא להציג את גודל רשעתם. אף שבלעם ראה בנבואה את גודל מעלת ישראל, ובלק שמע כל זאת – בכל-זאת הלכו לדרכם הרעה כבתחילה, ולא לקחו מוסר.

(קרבן העני)

  אמרת השבוע

הכשרים בכלא

כאשר הרבי הריי"צ מליובאוויטש נאסר בידי השלטון הקומוניסטי נלקחו ממנו הטלית והתפילין. הרבי הכריז על שביתת רעב. החוקרים ניסו לאיים עליו ולהפחידו, אך הרבי לא נרתע. כעבור יום, ביום שישי, נכנעו הסובייטים והחזירו לו את הטלית והתפילין.

באותו מעמד הודיע הרבי: "לא אוֹכל את המזון של הכלא, אלא רק מזון שיביאו בעבורי מביתי, ואפילו יהיה זה לחם בלבד".

החוקר התרתח: "וכי אתה חושב לתת הכשר על מטבח בית-הסוהר?!".

"אינני נותן הכשרים", השיב הרבי והניח מיד את התפילין.

  פתגם חסידי

צעצוע לא מפחיד

חוקריו של הרבי הריי"צ איימו עליו באקדח. השיב הרבי: "הצעצוע הזה יכול להפחיד מי שיש לו אלים רבים ועולם אחד, אולם לי יש אלוקים אחד ושני עולמות"

  מעשה שהיה

הנס הגדול

איש בקהל לא מחה על דברי הלגלוג של הצעיר העשיר. הם ידעו כי מי שיתייצב נגדו ישלם את המחיר.

עמנואל פילוסוב נולד בעיר לנינגרד שברוסיה. אביו, אברהם, נטש את דרך התורה בהיותו צעיר לימים, ונמשך אחר הקומוניזם. הוא התרחק מאחיו היהודים, וגם את בנו, עמנואל, חינך ברוח כפרנית זו. עמנואל גדל, ואף שרוממות הקומוניזם והשוויון הייתה בגרונו, ידע לטוות את הקשרים הנכונים וצבר הון רב. הוא עבר להתגורר בסמרקנד שבאוזבקיסטאן.

זה היה בשנת תרפ"ה (1925). המהפכה הקומוניסטית הביאה עמה רדיפות דת ויהדות, בהיקף שלא היה כמותו. אחד לא נרתע מפני הגזֵרות – הרבי הריי"צ, רבי יוסף-יצחק שניאורסון מליובאוויטש. הוא שיגר את חסידיו לרחבי רוסיה, ללמד ילדים תורה ולהקים בתי-כנסת ומקוואות-טהרה, פעילות שהייתה כרוכה במסירות-נפש ממש.

החסיד ר' שמחה גורודצקי נשלח לאוזבקיסטאן, למלא את מקום הרב הקודם, שנאלץ להימלט מפני השלטונות. עינה של הבולשת הייתה פקוחה גם באוזבקיסטאן, אולם עדיין התירו שם במידת-מה ללמד ילדים תורה ולקיים פעילות יהודית.

ר' שמחה החל לפעול במרץ. הוא כינס את המבוגרים לשיעורי בוקר, ואסף את בעלי המלאכה הפשוטים ללימוד תורה בערב. בעבור הילדים חידש את פעילותו של ה'תלמוד-תורה'.

הכול רחשו לו כבוד ובירכו על פעילותו, חוץ מעמנואל פילוסוב. הוא כבר נחשב אחד מנכבדי הקהילה, והיה שמור לו מקום מכובד ב'מזרח'. אך גם כשבא לבית-הכנסת זלזל בדת-ישראל. בכל הזדמנות שפך אש וגפרית על פעילותו הדתית של ר' שמחה.

ערב אחד, בשעה שר' שמחה היה בדרכו לעריכת חופה של בני-זוג מהקהילה,  נשמעה לפתע דפיקה על דלת ביתו.

האורח לא היה אלא עמנואל. הצעיר הגאה והחצוף עמד עתה בראש מורכן והציג לפני ר' שמחה מברק שקיבל זה עתה מאימו, מלנינגרד. האיש פרץ בבכי מר וסיפר כי אביו נפגע בתאונת דרכים קשה, וספג פגיעת ראש ושברים בכל חלקי גופו. האם ביקשה מבנה לבוא בדחיפות.

"ר' שמחה, אנא ברך את אבי שיתרפא ויחיה. רק נס יוכל להושיע אותו", זעק עמנואל מקירות ליבו. ר' שמחה הסביר לו כי הוא יהודי פשוט, העוסק בהפצת היהדות, ואין בכוחו להעניק ברכות. "יש מי שבכוחו לברך, זה הרבי מליובאוויטש, שאני איני אלא שליחו. הרבי שוהה כעת בלנינגרד, פנה אליו בבואך לשם", אמר לעמנואל.

ר' שמחה צייד את עמנואל במכתב אל הרבי. הוא כתב כי לאיש הזה השפעה גדולה בקהילה, ואף שעד עתה התנגד לכל ענייני היהדות, ראוי לברך את אביו, בתקווה שיתהפך ליבו. עמנואל הודה לר' שמחה ויצא ללנינגרד.

עמנואל ישב ליד מיטת אביו. הרופאים לא בישרו טובות. לאחר שעמנואל לחץ עליהם להפוך את העולם כדי להציל את אביו, אמרו שהסיכוי היחיד להצילו הוא לנתחו ניתוח ראש מסובך ומסוכן. אימו של עמנואל הייתה חסרת-אונים והניחה את ההחלטה הגורלית בידי בנה.

מבלי משים הכניס עמנואל את ידו לכיס בגדו, ואצבעותיו נתקלו במכתב שנתן לו ר' שמחה בעבור הרבי הריי"צ. מיד לבש את מעילו והודיע לאימו כי עליו לצאת להתייעצות.

לבטים גדולים מילאו את ליבו; מה זה היה לו, שעד עתה היה מלגלג על החסידים הרצים אל הרבי לבקש ברכתו, והנה הוא עומד בפתח ביתו של הרבי בעבור אותה מטרה. עם זה החליט להיכנס, ומסר לידי הרבי את מכתבו של ר' שמחה.

הרבי הרים את עיניו הטובות מהמכתב ושאל: "ומה מצבו עכשיו?". לעמנואל הוקל מעט, והוא סיפר על הניתוח שהרופאים מבקשים לעשות. הרבי השיב שלדעתו לא כדאי לעשות את הניתוח. הוא המליץ לגשת אל רופא מסויים בלנינגרד, המטפל בתרופות צמחוניות.

עמנואל חש אכזבה. "רבי, באתי לקבל ברכה", אמר.

הרבי הניד את ראשו בהסכמה ואמר: "אכן, אני מברך אותו ברפואה שלמה וקרובה, אולם טוב תעשה אם תיגש אל הרופא הזה". עמנואל קיבל את הדברים, ונפרד מהרבי.

הרופא שהרבי המליץ עליו שמע מעמנואל על מצבו של אביו ואמר שהוא מוכן לנסות לטפל בו בעזרת התרופות שלו. "הסכנה שבניתוח ראש גדולה מדיי", אמר, "אין לנו מה להפסיד".

מדי יום ביומו טפטפו לפיו של האב הפצוע שיקויי צמחים, על-פי הוראותיו של הרופא. השינוי היה מהיר ומפתיע. כעבור כמה ימים החל הפצוע לזוז מעט במיטתו. השברים החלו להתאחות, וכעבור זמן כבר היה יכול להתיישב בכוחות עצמו. עבר עוד זמן והוא החל ללכת על רגליו, עד שחזר לביתו בריא ושלם.

בסעודת ההודיה שערך עמנואל דיבר האב בהתרגשות על ברכת הרבי שהצילה אותו. הוא סיפר על חייו המנותקים מיהדות ועל החינוך הקומוניסטי שהעניק לבנו. "ברור לי כי לא התרופות הצמחוניות הן שהצילו אותי, אלא ברכת הרבי הצילה את חיי, והתרופות לא היו אלא כסות לנס הכביר", הכריז.

רגע אחד השתתק, ואז הוסיף בהתרגשות: "אולם הנס הגדול של הרבי הוא, שהצליח להחזיר את בני ואותי אל חיק האמונה היהודית"...

  לומדים גאולה

העולם כארץ-ישראל

בנבואת בלעם מתוארת שליטתו של המלך המשיח על העולם: "ומחץ פאתי מואב וקַרקַר כל בני שת. והיה אדום יְרֵשָׁה, והיה יְרֵשָׁה שעיר אויביו". גם בספר תהילים (עב,ח) מופיע תיאור על היקף שליטתו של המשיח: "ויֵרְד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ". אבן-עזרא מפרש שהמשיח ישלוט על כל העולם כולו: "ימשול מים הדרומי, הנקרא הים האדום, עד ים הצפוני, הוא ים אוקיינוס, ומנהר היוצא מעדן, שהוא תחילת המזרח, עד אפסי ארץ, שהוא סוף המערב".

עולה כאן השאלה, האם הארצות שהמשיח ישלוט עליהן ייחשבו גם הן חלק מארץ-ישראל. הרמב"ם פוסק (הלכות תרומות פרק א, הלכה ב): "ארץ-ישראל האמורה בכל מקום היא הארצות שכובש אותן מלך ישראל או שופט או נביא מדעת רוב ישראל, וזה הוא הנקרא כיבוש רבים". נמצא אפוא שהארצות שהמשיח יכבוש יקבלו דין של ארץ-ישראל.

הרדב"ז אכן מפרש כי מלך ישראל שכבש ארצות נוספות על גבולות הארץ המובטחת לישראל, יש להן דין של ארץ-ישראל לעניין המצוות התלויות בארץ: "משמע מהכא, שאם נכבש כל ארץ-ישראל, ואחר-כך הלך מלך ישראל על-פי בית-דין וכבש מקומות, אף-על-פי שאינן מן הארץ שניתנה לאברהם אבינו, יש להן קדושה כשאר ארץ-ישראל".

הקדושה תתפשט

נראה שזו משמעות דברי חז"ל ש'ארץ-ישראל' תתפשט על כל העולם (ילקוט שמעוני ישעיה רמז תקג): "עתידה ירושלים להיות כארץ-ישראל, וארץ-ישראל ככל העולם כולו". ועוד אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שפג): "עתיד הקב"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו… נמשלו ישראל כנקבה – מה נקבה נוטלת עישור מבית אביה [=מעשר לנדוניה], כך תפשו ישראל ארץ שבעה עממין, שהיא עישור של שבעים אומות. ולפי שירשו כנקבה, לפיכך אמרו שירה כנקבה, 'אז ישיר משה ובני-ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר'; אבל לעתיד לבוא, שהם יורשים כזכר [=הכול], דכתיב: 'מפאת קדים עד פאת ים', לפיכך אומרים שירה בלשון זכר: 'שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים'".

השל"ה ('בית דוד' לז, ב) מסביר שאין סתירה בין הייעוד בדבר שליטה בכל העולם לבין ההבטחה על שלוש ארצות נוספות בלבד (קיני, קניזי וקדמוני), משום שמדובר בתקופה מאוחרת מזו: "עשרה אומות הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו ולא נתן אלא שבעה, ולעתיד עוד שלושה. וקשה: וכי לעתיד יש גבול בדבר? הלוא כתיב 'וירד מים עד ים', כי בוודאי ימשול משיח מסוף העולם ועד סופו! ...על-כן נראה, שכל הצלחות הגדולות לא יהיו תיכף בביאת הגאולה, רק בהמשך הזמן, שתתרבה הדעה בישראל... אז תתבטל הקליפה מכול וכול ויתקיים 'וירד מים עד ים'".

בלי הסתרים

רבנו הזקן מבאר (לקוטי תורה מסעי פט,ב) את הדברים במובן הרוחני. בארץ-ישראל השפע האלוקי מתקבל בפחות צמצומים ומסכים המעלימים עליו, ואילו בחוץ-לארץ הוא מצטמצם ומתגשם יותר. כאשר אומרים שכל העולם יהיה כארץ-ישראל, מתכוונים לומר שהאור האלוקי יאיר בעולם כולו בלי הסתרים.

וכך הוא אומר: "לעתיד לבוא, שיזדכך העולם ולא יהיה העולם מסתיר כלל, לכך נאמר: 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ'. ואז יזדכך אפילו ארץ העמים, וכמו שכתוב: 'אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'... וזהו עניין עתידה ארץ-ישראל שתתפשט בכל העולם כולו, וארץ-ישראל תקבל ממקום עליון יותר".

  חיים יהודיים

לא כסף, הבטחה לעולם הבא

כאשר השלטון הקומוניסטי ברוסיה הסובייטית אסר בשנת תרפ"ז (1927) את הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, גייס האדמו"ר בעל 'מנחת-אלעזר' ממונקאטש סכום עצום של מאה אלף מטבעות צ'כיים. הוא שיגר את הכסף אל אחד מגדולי עורכי-הדין, כדי שיעשה הכול לשחרורו של הרבי.

עורך-הדין הפתיע: הוא דחה את הכסף, וביקש שהרבי ממונקאטש יבטיח שיזכה לחיי העולם הבא. ה'מנחת-אלעזר' זימן אליו מיד שני סופרים, וכתב וחתם את ההבטחה על תעודה מיוחדת. הוא אף פנה אל נשיא צ'כיה, תומאס מסריק, בקריאה לפעול למען הרבי. הוא הציג את הרבי כ'האוטוריטה הגדולה ביותר בעם היהודי'".

מברק של הרב קוק

הגילויים האלה מופיעים בספר 'פדה בשלום', שיצא-לאור בשבוע שעבר, ובו נחשפות עובדות חדשות השופכות אור על פרשת המאסר והשחרור. בספר גם מסמכים אותנטיים מתוך חומרי החקירה. "לצד הגילויים מובא בספר הרצף המלא של המאסר והגאולה, ובכלל זה קטעי עיתונות מאותם ימים, המספקים הצצה נדירה על הפרשה", אומר הרב יוסף-יצחק יוזביץ', מעורכי הספר, שיצא-לאור מטעם מכון 'באהלי צדיקים'.

אחד הגילויים בספר הוא מברק ששיגר הרב הראשי לארץ-ישראל, הראי"ה קוק, בערב ראש-חודש תמוז, אל משרדי הג'וינט בארצות-הברית: "מידע חמור התקבל. הרבי שניאורסון מליובאוויטש נאסר בלנינגרד על-ידי הבולשביקים. לנסות מקסימום כדי לשחרר. לדווח תוצאות".

עוז למען השבת

בספר מתוארת העמידה האיתנה של הרבי מול החוקרים והסוהרים, אף שמעליו ריחף עונש מוות. הרבי נאסר ביום רביעי. בשבת התברר לשלטונות שהרבי לא צולם בעת מאסרו. כמה סוהרים וצלם באו לצלם אותו בתאו. באותה עת התפלל הרבי וטליתו כיסתה את פניו. כשנכנסו לתא וראו את המחזה, הלכו להם. כעבור זמן חזרו, אך הרבי עדיין התפלל. כשהבחין בהם, סימן בידו שאינו יכול להפסיק. הם שוב הלכו. כעבור זמן חזרו בשלישית, ואז אמר להם הרבי שהואיל והיום שבת, אסור לו להצטלם. הם קיבלו זאת והלכו.

כשהוחלט להמיר את עונשו בהגליה לעיר רחוקה, הודיעו לו שיהיה עליו לנסוע בשבת-קודש. הרבי סירב להשתחרר והודיע: "אשב ככל שיידרש, אך בשבת לא אסע". וזאת בשעה שכל דקה במרתפי הכלא הייתה בבחינת פיקוח-נפש ממש.

לא מוכר ולא קונה

בספר מתוארת הסערה שחולל המאסר ביהדות העולם. "רבני גרמניה גייסו למאבק את הציר הסובייטי בברלין. מר שניאור-זלמן רובשוב (לימים 'שז"ר'), ניצב אף הוא במרכז הפעילות החשאית. ראשי מדינה, דיפלומטים, סופרים ואנשי רוח, פעלו למען הצלתו של הרבי. כשנודע דבר המאסר בפולין, הורה ה'אמרי אמת' מגור לכנס את כלל ילדי ישראל לתפילה מיוחדת, ולנקוט בכל הפעולות האפשריות".

אחרי שהרבי שוחרר בניסי-ניסים שאלו החסידים את הרבי לתחושותיו. השיב הרבי: "אם יציעו לי מיליונים תמורת רגע אחד של ייסורים כאלה בעתיד – לא אקנה; ואם יציעו לי מיליונים תמורת רגע אחד מייסוריי בעת המאסר – לא אמכור".


עטיפת הספר על רקע תמונתו של הרבי הריי"צ

  פינת ההלכה ומנהג

כיבוד הפרטיות

שאלה: האם יש איסור להסתכל לתוך רשותו של אדם אחר?

תשובה: בפרשתנו נאמר (במדבר כד, א-ה): "וישא בלעם את עיניו, וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלוקים. וישא משלו ויאמר: ...מה טובו אוהליך, יעקב; משכנותיך, ישראל". אמרו חז"ל: "מה ראה? ראה שאין פתחי אוהליהם מכוּונים זה לזה. אמר: ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה".

כשאדם צופה לתוך רשותו של הזולת זו הפרעה שנקראת בפי חז"ל 'היזק ראייה'. משמעות הנזק היא, שכאשר אדם יכול להסתכל במעשיו של שכנו, מלבד האיסור שבדבר, הוא מונע ממנו שימוש של צנעה בתחומו-שלו, מחשש שיראו אותו.

לכן אסרו חז"ל לפתוח בחצר השותפים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, וכל חלון שממנו השכן יכול לראות את מעשי שכנו בבית או בחצר. כאשר שני שותפים מתגוררים בחצר הרי הם כופים זה את זה לבנות ביניהם מחיצה בגובה ארבע אמות (כשני מטר), כדי שהאחד לא יראה את מעשי שכנו.

כל זה נקבע בזמן חז"ל בחצר הפתוחה לבית, שהיו רגילים לעשות בחצר חלק ממעשי הבית.  כמו-כן דנו באשר לגגות, לגינות ולמפלסים הסמוכים זה לזה או לחלונות ולפתחים.

רבנו אליהו מזרחי כתב שלא חששו אלא ל'היזק ראייה' ולא ל'היזק שמיעה', שאין השכן יכול להתנגד למחיצת קרשים בינו ובין שכנו, ואין לו זכות לתבוע שתוקם מחיצת אבנים, כדי שהשכן לא ישמע את מה שהוא ובני-ביתו מדברים. אבל הפירוש הוא שאין כופים לבנות מחיצה אטומה לרעש, אבל אסור להקשיב למה שהשכנים מדברים (ויש אומרים שהמאזין עובר על "לא תלך רכיל"). ואפשר שגם בכך האדם מונע את חברו מלהשתמש בחופשיות ברשותו.

מקורות: ב"ב ס,א. רמב"ם הל' שכנים פ"ה ופ"ז. טושו"ע חו"מ סי' קנד-ז, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן, חו"מ הל' נזקי ממון סי"א-י"ד (במהדורה הישנה כרך ה-ו עמ' 1766 ובחדשה כרך ו עמ' קכו). שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רעו. פתחי חושן ח"ה פי"ד. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'הזק ראיה', כרך ח טור תרנט.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)