חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1274 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נשא, א' בסיוון ה'תשע"א (03/06/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1274 - כל המדורים ברצף
משמעותו של גיור אמיתי
יש חדש
רעבון ושובע יחדיו
חג-השבועות
הרכוש האמיתי
לימוד יומי נוגע בנפש
שידוך תמוה
משה, דוד והבעש"ט
קן ברג'ס מצייר את התנ"ך
תלמוד תורה

מס' 1274, ערב שבת-קודש פרשת נשא, א' בסיוון ה'תשע"א (03.06.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

משמעותו של גיור אמיתי

הגיור מבטא את הכמיהה העמוקה של האדם אל האמת. גר-צדק מתנתק מעמו וממשפחתו, ומקבל עליו עול תורה ומצוות המקיף כל צעד בחייו

בחג-השבועות בא לידי ביטוי היחס החם של היהדות כלפי הגרים. אחד הטעמים למנהג קהילות רבות לקרוא בחג הזה את מגילת רות הוא כדי לתת כבוד לרות המואבייה שנתגיירה והצטרפה לעם היהודי. כי בחג-השבועות כולנו נתגיירנו ובאנו בברית עם בורא-העולם במעמד הר-סיני.

המסורת היהודית מציינת את המקום הנכבד שתפסו גרים בעם היהודי. שמעיה ואבטליון, מגדולי התנאים, היו בני גרים. רבי עקיבא, התנא הגדול בתקופת החורבן, היה בן גרים. גם תלמידו רבי מאיר היה בן גרים. סמכותם הרוחנית הגדולה ידועה לכל לומד תלמוד. אף מתרגם התורה הנודע, אונקלוס, היה גר.

באו ביוזמתם

הכבוד כלפי הגרים נובע גם-כן מהעובדה שהם באו ביוזמתם והצטרפו לעם היהודי. היהדות, שלא כדתות אחרות, אינה שואפת להכניס תחת כנפיה את כל בני-האדם. בעוד דת הנצרות או דת האסלאם מבקשות להשליט את אמונתן על כל בני-האדם, היהדות נועדה ליהודים בלבד, ואין לה כל שאיפה לגייר את כל האנושות.

יתרה מזו, גם כאשר גוי בא ביוזמתו ומבקש להתגייר, עלינו לדחות אותו בתחילה ולהסביר לו שהגיור יטיל עליו עול תורה ומצוות, ולמה לו לקבל עליו עול זה. רק אם הוא מתעקש להתגייר, מקבלים אותו. לכן הוא ראוי להערכה, כי בא מעצמו ומרצונו וקיבל עליו את כל המשא הכבד המוטל על יהודי.

הגיור מבטא את הכמיהה העמוקה של האדם אל האמת. גר-צדק מתנתק מעמו וממשפחתו, קושר את גורלו בעם מעונה ונרדף, מקבל עליו עול תורה ומצוות המקיף כל צעד בחיי היום-יום שלו – וכל זה רק משום שהגיע להכרה כי זו האמת וכי זו הדרך הנכונה ביותר להתחבר עם הקב"ה.

בימינו נשמעות טענות על הקשיים שהרבנים עורמים לפני המבקשים להתגייר. הקשיים האלה באים דווקא מתוך ההערכה הגדולה לגרי-אמת. לכן מבקשים לבחון את מבקשי הגיור ולוודא שאכן הם מחפשים את החיבור הפנימי והאמיתי עם העם היהודי ועם הברית שנכרתה עמו בהר-סיני. הקשיים נועדו לנפות את מחפשי ההטבות למיניהם, או את מי שבאו להתגייר רק כדי שיוכלו להירשם כיהודים.

התורה המחברת

יש מי שאינם מבינים מדוע המבקש להתגייר צריך לקבל עליו עול תורה ומצוות. מדוע אינו יכול להיות יהודי שאינו שומר מצוות. השאלה הזאת נובעת מחוסר הבנה על מהותו של העם היהודי. בלי התורה אין שום דבר שמחבר את כל בני העם היהודי, המפוזרים במדינות רבות, הדוברים שפות נבדלות והקשורים לתרבויות מגוּונות. הדבר היחיד שמשותף לכולם הוא הזיקה לתורה ולמצוותיה, כהמשך לקבלת התורה בהר-סיני.

אכן, יש מי ששומר יותר ויש מי ששומר פחות, אבל כל יהודי קשור בבסיסו לתורה ולמעמד הר-סיני. מי שמבקש להצטרף לעם היהודי אינו יכול לעשות זאת אלא על-ידי התחברות לאותה ברית. עליו לנהוג כאבותינו ולהכריז: 'נעשה ונשמע'. רק אז יוכל להתחבר לעם היהודי ולהצטרף ליותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנים של קיום יהודי.


'ושמחת בחגך', בני־ישראל במדבר. ציור: קן ברג'ס

  יש חדש

הילדים ערבים

בחג-השבועות יבואו אי"ה המוני ילדים למעמד קריאת עשרת הדיברות. הרבי מליובאוויטש קרא להביא גם את הטף, כדי שגם הם יהיו במעמד הזה, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. קריאה זו מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר-סיני ומקבלים את התורה". בבתי-כנסת רבים הגבאים נוהגים להכין בשביל הילדים דברי-מתיקה, כדי לעודדם לבוא. צעירי-חב"ד מכריזים על מבצע פרסים ענק, ובו ישתתפו כל הילדים שיבואו למעמד הגדול הזה. פרטים במוקד חב"ד 3770*.

ילדי ירושלים מתאספים

גם השנה יהיה אי"ה בירושלים מעמד מיוחד של קריאת עשרת הדיברות לילדים. המעמד יהיה בשעה 11 בבוקר, בבית-כנסת חב"ד 'בית יוסף' (רח' זוננפלד 23, בשכונת בית-ישראל). צפויים להשתתף בו כאלף ילדים, ומארגניו תלמידי ישיבת תורת אמת. הילדים שיבואו למעמד ייהנו מכיבוד מיוחד.

סמינר שבועות

ארגון התקשרות חוויה יהודית עורך סמינר מיוחד בחג-השבועות. הסמינר יהיה בירושלים, בימים שני-חמישי, ד'-ז' בסיוון (6-9.6), עם מיטב המרצים, המשפיעים והאמנים. תיקון ליל שבועות ופעילות מיוחדת לילדים, בהדרכת מדריכות. טל' 077-2171770.

שבועות בכפר-חב"ד

ארגון אשנב לחב"ד מארגן אירוח לחג-השבועות בכפר-חב"ד, ועריכת תיקון ליל שבועות, שיעורים, התוועדויות וסעודות-חג בצוותא. טל' 3770*.

  שלחן שבת

רעבון ושובע יחדיו

בפרשתנו מופיעה ברכת הכוהנים, שבה נאמר הפסוק "יישא ה' פניו אליך". משמעותה של 'נשיאת הפנים' שהקב"ה נושא פנים לעם-ישראל וסולח להם על עוונותיהם. חז"ל אומרים כי הקב"ה הסביר את פשר נשיאת הפנים הזאת: "וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך' – והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". כלומר, אף שהחיוב מהתורה לברך ברכת המזון הוא רק כאשר האדם אוכל לשובע ("ושבעת") – הרי ישראל מקפידים לברך גם לאחר שאכלו כמות מועטת של 'כזית' ו'כביצה'.

נשיאת הכפיים של הכוהנים החלה כבר בשנות המדבר, ומכאן שכבר אז הצטיינו בני-ישראל במעלה זו שהם מדקדקים לברך אפילו אחרי אכילה מועטת של 'כזית', אף שחובת הברכה היא רק כאשר שבעים.

אכלו ולא ראו

כאן מתעוררת שאלה: הלוא בהיותם במדבר ניזונו בני-ישראל מהמן, והוא היה 'מאכל רעבון', כמו שנאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן". אמנם כאשר אכלו את המן טעמו בו כל טעם של מאכל שחפצו, אבל מכיוון שלא ראו את המאכלים האלה, לא שבעו באכילתו.

חז"ל אמרו על המן: "אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל". כלומר, כאשר האדם אינו רואה את מה שהוא אוכל, אף שהוא מרגיש את הטעם בפיו, אין הדבר מביא אותו לכלל שובע. אם-כן, כיצד אפשר לומר שבימי המדבר חלה עליהם חובת ברכת המזון, בשעה שלא היו יכולים לשבוע מהמן?

ברכה במעיים

עלינו לומר שבמן היו שתי תכונות מנוגדות: בשעת האכילה הוא הותיר תחושת רעבון, אבל כשנכנס למעיים הוא השביע גם בכמות קטנה. ברכה כזאת הובטחה לעם-ישראל: "ואכלתם לחמכם לשובע", ופירשו חז"ל: "אוכל קמעה והוא (המזון) מתברך במעיו".

אם ב'לחם מן הארץ' יכולה לשרות ברכה כזאת, שאכילה מועטת תביא תחושת שובע, קל-וחומר במן, 'לחם מן השמים', שרתה הברכה שאכילה מועטת של מן גרמה תחושת שובע, וממילא חלה עליהם חובה מן התורה לברך ברכת המזון.

עונג בלימוד

'לחם מן הארץ' מסמל את התורה הנגלית, הניתנת להבנה אנושית. 'לחם מן השמים' מסמל את תורת החסידות, פנימיות התורה, העוסקת בעניינים אלוקיים שאינם נתפסים לגמרי בהשגתו של האדם. לכן לימוד התורה הנגלית יוצר תחושת 'שובע' וסיפוק, ואילו לימוד פנימיות התורה מותיר את האדם בתחושה של אפסות והתבטלות לנוכח קוצר יכולתו להשיג את העניינים האלוקיים.

אולם תחושה זו היא רק בתחילת הלימוד. כאשר יוסיף האדם וילמד את פנימיות התורה ויכניס אותה לתוך 'מעיו', עד שתיספג בתוכו ותהיה חלק ממנו – יביא גם לימוד פנימיות התורה תחושת 'שובע', ויהיה לו עונג מזה. ולא רק שמחה ותענוג מקיום מצוות לימוד התורה, אלא גם מעצם לימוד ענייני החסידות, שכן התענוג הזה הוא מעין העונג המופלא שיתגלה לעתיד לבוא בגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם כרך לז, עמ' 200)

  מן המעיין

חג-השבועות

שבועה הדדית

'שבועות' מלשון שבועה. במתן-התורה נשבעו הקב"ה וכנסת ישראל זה לזה שבועה הדדית: אנו נשבענו לריבון העולם שלא נחליף אותו חלילה באלוקים אחרים, והוא נשבע לנו שלא יחליף אותנו בעם אחר.

(אור החיים)

נתינה וקבלה

למה נקרא חג-השבועות 'זמן מתן תורתנו' ולא 'זמן קבלת תורתנו'? - משום שזמן מתן התורה אכן אירע ביום זה לפני אלפי שנים, אבל זמן קבלת התורה אינו מוגבל ליום אחד, אלא יהודי חייב לעסוק בקבלת התורה מדי יום ביומו.

(חידושי הרי"ם)

עוצמת החרדה

הרבי הרש"ב מליובאוויטש דיבר פעם אחת בהרחבה על עניין החרדה שהייתה בעת קבלת התורה, ובין דבריו אמר: אף-על-פי שמשה רבנו ידע שהעם יחרד, ואף שיער לעצמו את עוצמת החרדה, בכל-זאת החרדה שהייתה בפועל הייתה גדולה לאין-ערוך ממה ששיער משה בנפשו.

כאיכר לפני הקציר

רבי ישראל מרוז'ין לא היה אומר דברי תורה בשבת שלפני חג-השבועות. הוא היה אומר: אני מרגיש את עצמי כאיכר לפני הקציר; התבואה הישנה כבר אזלה, והחדשה עדיין איננה.

כינויי חיבה

את ימי העולם אפשר לחלק לשתי תקופות: הראשונה מבריאת העולם ועד מתן-התורה, והשנייה מזמן מתן-התורה. מאז נקראו ישראל בכינויי חיבה מיוחדים: 'עם סגולה', 'העם הנבחר', 'גוי קדוש'.

(ספר המאמרים תש"י)

תנועה של חיים

"וירא העם וינועו" (שמות כ,טו). בשעה שראו ישראל אלוקות, מיד 'וינועו' – נעשתה אצלם תנועה של חיים.

(היום יום)

יחסי אב ובן יחיד

"והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות יט,ה). יחסו של הקב"ה לבני-ישראל הוא כיחס האב אל בנו-יחידו. אחד מביטויי הקִרבה המיוחדים שהקב"ה מגלה לבני-ישראל מופיע בפסוק שלפנינו, כשהקב"ה פונה אל בני-ישראל ואומר להם: "והייתם לי סגולה מכל העמים".

(ספר המאמרים תש"ד)

נחרתה האמונה הפשוטה

מהיום הבהיר האמיתי הראשון, כאשר ה' יתברך הביא אותנו למעמד הר-סיני, כשנתן לנו את התורה הקדושה ואמר "אנוכי ה' אלוקיך" – מאותו היום נחרתה בנפש בני-ישראל האמונה הפשוטה, שכל המתרחש אצל כל יהודי, בכל מקום שהוא, הוא בהשגחה פרטית.

(ספר השיחות) 

  אמרת השבוע

הרכוש האמיתי

פעם אחת שאלו את ר' אנשיל רוטשילד מפרנקפורט, אבי שושלת רוטשילד, כמה הוא ערך רכושו. נקב ר' אנשיל בסכום שנשמע נמוך לעומת גודל עסקיו ורכושו.

ראה ר' אנשיל את הבעת התמיהה על פני אנשי-שיחו והסביר: "כל ההון שברשותי איני יכול להיות בטוח שהוא אכן שלי, כי הוא עלול לרדת לטמיון. מה שבאמת שלי הוא מה שנתתי לצדקה – זאת איש לא יוכל לקחת ממני".

והוסיף ואמר, שהדבר רמוז בפסוק "ואיש את קודשיו לו יהיו" – מה שהאדם נותן לצורכי קדושה, זה יהיה שלו.

  פתגם חסידי

לימוד יומי נוגע בנפש

"לימוד תורה בכל יום ויום נוגע בנפש ממש, בנפש הלומד ובנפשות בני-ביתו. הלימוד יוצר בבית אוויר של תורה ויראת-שמים" (היום-יום)

  מעשה שהיה

שידוך תמוה

תושבי העיירה הקטנה, הסמוכה לעיר ברודי, הכירו אותו בכינויו ר' ישראל המלמד. הוא בא לעיירה לאחר שנתאלמן מאשתו הצעירה. כאן לימד ילדים והשריש בהם תורה ומידות טובות.

התושבים התרשמו מחכמתו ומלמדנותו, ובחלוף הזמן החלו להביא לפניו סכסוכים שהתעוררו ביניהם. התושבים העריכו מאוד את דרכו בבירור הסכסוכים, שכן הוא עשה זאת בנועם ובחכמה, וגם מי שחויבו בדין יצאו מרוצים.

סוחר מהעיירה ניהל עסקים עם אחד מנכבדי העיר ברודי, ר' אפרים. בנו היה הגאון רבי גרשון מקיטוב, אב בית-דין בעיר ברודי. פעם אחת נתגלע סכסוך בין ר' אפרים ובין הסוחר, ור' אפרים נסע אל העיירה כדי לברר את העניין. לאחר שלא הגיעו לעמק השווה, הזמין ר' אפרים את הסוחר לבוא עמו לברודי ולהביא את הסוגיה לפני בית-הדין.

הסוחר השיב לו: "למה לנו לנסוע לברודי, בשעה שכאן מצוי ר' ישראל המלמד, אשר טורח ללבן את פסק הדין עד ששני הצדדים מתרצים לו. הבה נלך אליו, והיה אם לא תתרצה, אלך לדון עמך בעיר ברודי". הסכים ר' אפרים והלך עם הסוחר אל המלמד.

ר' ישראל ערך את הדין ביניהם, ואת הסכסוך הסבוך והמורכב פתר בקלות, לשביעות רצון שניהם.

החל ר' אפרים לשוחח עם המלמד בדברי תורה, ונדהם מגאונותו ומעומק ידיעותיו. במהלך השיחה התברר לו כי המלמד הצעיר התאלמן מאשתו. הוא ביקש לדבר עמו ביחידות ושאל אם ירצה לקחת את בתו הגרושה לאישה.

ר' ישראל, שראה ברוח-קודשו כי בתו של ר' אפרים היא זיווגו, השיב בחיוב. אולם הוא הציב שני תנאים. האחד, שלא ייוודע הדבר לאיש, שכן רבים מנכבדי העיירה רוצים בו לחתן, וכיצד יוכל להיראות לפניהם כשייוודע שעשה שידוך עם בן עיר אחרת.

התנאי השני, שלא יצויין דבר על חכמתו או למדנותו. לכן גם לא יכתבו בשטר התנאים שום תוארי-כבוד, אלא את שמו: "ישראל בן אליעזר" בלבד.

הסכים ר' אפרים לתנאים. שטר התנאים נכתב ונחתם בשני העתקים; האחד נשאר בידי ר' ישראל, ואת השני לקח עמו ר' אפרים. מאושר יצא ר' אפרים בחזרה לעירו ברודי, אך למרבה הצער חלה בדרך, ובטרם הגיעו לביתו השיב את נשמתו ליוצרה.

בנו, רבי גרשון מקיטוב, קיבל לידיו את בגדיו וכליו של אביו. באחד הכיסים מצא את שטר התנאים שעשה. הדבר נראה מוזר ביותר בעיניו. כיצד יעשה אביו, איש נכבד ותלמיד-חכם, שידוך עם אדם בלתי-מוכר, ובלי לציין את שם עירו ודבר על משפחתו?!

הראה רבי גרשון את כתב-התנאים לאחותו, הכלה המיועדת, ותשובתה הפתיעה אותו: "אם אבינו כתב זאת וחתם על כך, אל לנו להרהר אחריו, ודאי ידע מה שעשה", אמרה.

עבר זמן, ר' ישראל סיים את תקופת התחייבותו לשמש מלמד בעיירה. הוא שם את פעמיו לעיר ברודי, אולם עכשיו שינה את חזותו. הוא פשט את הבגדים שלבש בהיותו מלמד ולבש פרוות איכרים ועליה חגורה עבה. כך הגיע לבית-הדין בברודי, מקום מושבו של רבי גרשון.

בתחילה חשב רבי גרשון כי הוא עני המבקש נדבה, ונתן לו תרומה, אך האיש רמז לו כי דבר סתר לו אליו. הוא הראה לו את שטר התנאים החתום בידי אביו וביקש לערוך את החתונה. רבי גרשון נבהל והתבייש מאוד לנוכח סגנון לבושו ודיבורו של ה'איכר', וביקש ממנו להמתין.

הוא קרא לאחותו, תיאר לפניה את האיש ושאל לדעתה. היא ענתה לו כמקודם, שאם אביהם ייעד לה את האיש הזה, הרי זה מן השמים.

באין-ברירה קבע רבי גרשון את מועד החתונה, והחל בהכנות לקראתה. אף הכלה התכוננה לחתונתה בהתרגשות ובתום-לב, אף שסברה כי החתן הוא בור ועם-הארץ. רק סמוך למועד החתונה גילה לה ר' ישראל מי הוא ומה מעלותיו.

הפתעה עצומה נכונה לכלה. היא למדה כי החתן הוא צדיק נסתר, אשר זכה להתגלויות מופלאות מן השמים, וכי הוא חבר בחבורת הצדיקים הנסתרים. היא הבטיחה לו כי לא תגלה לאיש דבר, וכי מוכנה היא גם לעבור עמו תקופות ארוכות של עוני ומחסור.

לאחר החתונה ניסה רבי גרשון ללמד את גיסו דברים יסודיים, אך ר' ישראל הגיב כמי שאינו מבין דבר וחצי דבר. רבי גרשון לא היה יכול עוד לשאת את הכלימה. הוא אמר לאחותו שאם תרצה להיפרד מהאיש הזה, יסדר לה גט; אם לאו, הוא מבקש ממנה שיעברו לעיר אחרת, כדי שלא יהיה ללעג בעיני הבריות בגלל החתן הבור שלקחה.

ר' ישראל ורעייתו עברו למקום מרוחק. היא עבדה ופִרְנסה אותם, והוא התבודד בין ההרים משבת לשבת. לאחר שעברו שבע שנים, שבהן התעלה והתקדש, קיבל את ההוראה לצאת מהמסתור ולהתגלות לעולם.

באותה עת נמסרה הודעה לחכמי ברודי: "יש אור גדול בסביבות קהילתכם, לכו אחריו להביאו העירה". או-אז הבינו כי זה ר' ישראל, שהסתיר את עצמו עד כה. גם רבי גרשון הופתע לגלות את גודל קדושתו וגאונותו של גיסו. הוא נקשר אליו קשר נפשי ונעשה תלמידו הנלהב.

ר' ישראל נודע בעולם כרבי ישראל בעל-שם-טוב, והוא נסתלק בחג-השבועות, ו' בסיוון התק"כ.

  לומדים גאולה

משה, דוד והבעש"ט

חג-השבועות קשור בשלושה רועי-ישראל: א) משה רבנו, כי ביום הזה ניתנה התורה על-ידו; ב) דוד המלך, שנסתלק בחג-השבועות; ג) הבעש"ט, שגם יום הסתלקותו היה בחג-השבועות. שלושתם גם קשורים לגאולה העתידה:

על משה רבנו נאמר במדרש (שמות רבה פרשה ב): "אמר לו הקב"ה למשה, סימן זה לך, במדבר אתה מניחן ומן המדבר [אתה] עתיד להחזירן לעתיד לבוא, שנאמר (הושע ב,טז) לכן הנה אנכי מפתֶּיהָ והולכתיה המדבר".

על דוד המלך נאמר בירושלמי (ברכות פרק ב הלכה ד): "אחר ישובו בני-ישראל וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם (הושע ג,ה). רבנן אמרי אהן מלכא משיחא [=זהו המלך המשיח]. אין מי חייא הוא – דוד שמיה, אין מי דמכייא הוא דוד שמיה [=אם מן החיים הוא – דוד שמו, אם מן המתים הוא – דוד שמו]." בהמשך מובא על זה הפסוק (תהילים יח,נא) "ועושה חסד למשיחו לדוד".

והבעש"ט התחיל להפיץ את תורת החסידות, פנימיות התורה, שעליה אמר לו המלך המשיח כי הוא (המשיח) יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

חיבור תורה ומעשה

באחת משיחותיו (התוועדויות תשמ"ב כרך ג, עמ' 1563) הסביר הרבי מליובאוויטש את החיבור בין שלושתם:

"כאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של משה – הרי הוא יודע שמשה נקרא משה רבנו, לפי שהוא נתן את התורה לבני-ישראל, כמאמר המשנה 'משה קיבל תורה מסיני'. ואפילו אם עדיין לא למד משנה זו – הרי הוא יודע מה שכתוב 'תורה ציווה לנו משה גו''. וכאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של דוד – הרי הוא יודע שדוד הוא דוד המלך, ועניינו של המלך הוא – לספק לבני המדינה את כל צורכיהם הגשמיים. זאת אומרת: אצל משה רבנו מודגש העניין של לימוד התורה, ואצל דוד המלך מודגש עניין המעשה בפועל...

"וכאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של הבעל-שם-טוב – הרי הוא יודע שאצל הבעש"ט מודגש החיבור של מעשה (באופן ניסי) עם תורה: כאשר ישנה הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע – הרי הלשון הרגיל בפי כל העם, אפילו אצל קטנים, לקשר זאת עם דרך הנהגת הבעש"ט – 'אַ בעל-שם'סקע הנהגה' [=הנהגה בעש"טית], שזוהי הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע. וביחד עם זה יודע כל אחד ואחד שלבעש"ט היו תלמידים – והרי מציאותם של תלמידים נוצרת על-ידי לימוד תורתו.

"זאת אומרת: אצל הבעש"ט מודגש החיבור של שני העניינים ביחד: לימוד התורה ומעשה בפועל באופן ניסי...

"העילוי שנפעל על-ידי הבעש"ט לעומת המעמד ומצב שהיה בזמנו של משה רבנו (במתן תורה) ובזמנו של דוד המלך – כי הגילוי של 'מעשה מרכבה' שהיה בשעת מתן תורה היה לפי שעה בלבד, והוא נמשך ונתגלה למטה (עד לעניינים של מעשה בפועל) על-ידי גילוי תורת החסידות, שזה היה החידוש שנפעל על-ידי הבעש"ט, ובאופן של הולך ומוסיף מדור לדור, עד לקצה הכי תחתון בדורנו זה".

מי"ד הם נגאלים

בשיחה אחרת (התוועדויות תנש"א, כרך ד, עמ' 356) הרבי אומר ששלושתם רמוזים במילה 'מיד' הקשורה עם הגאולה, כלשון הרמב"ם: "מיד הם נגאלים". 'מיד' ראשי-תיבות: משה רבנו; ישראל, הבעש"ט; דוד המלך.

הסדר של שלושת הרועים במילה 'מיד' תואם את מהלך הגאולה: הכוח לגאולה בא ממשה רבנו, שהוא קיבל את התורה מסיני, ועל-ידה עם-ישראל מכין את העולם לגאולה. שלב ההכנה המתקדם יותר נעשֶה על-ידי פנימיות התורה, שנתגלתה על-ידי הבעש"ט. והגאולה בפועל היא על-ידי דוד המלך, 'דוד מלכא משיחא', "יעמוד מלך מבית דוד".

  חיים יהודיים

קן ברג'ס מצייר את התנ"ך

במשך שבועות הסתגר אמן המוזיקה קן בֶּרְגֶ'ס (בשמו העברי: אברהם בר) בחדר-עבודתו בביתו בירושלים וניסה לצייר במכחולו את מעמד הר-סיני. קודם שניגש למלאכה התעמק בלימוד המקורות וניסה להבין את המשמעות הפנימית של מתן-התורה.

אט-אט התחברו הפרטים לכדי ציור מרהיב, שיככב בתערוכה מיוחדת שברג'ס עורך בימים האלה. בתערוכה מוצגים שמונה-עשר ציורים שצייר. ותתפלאו, עד לפני כמה חודשים כמעט לא נגע במכחול. גם בני משפחתו לא ממש קולטים איך אדם שאינו צעיר החליט פתאום לעסוק בציור.

קריירה בין-לאומית

רבים מכירים את שמו מעולם המוזיקה החסידית. ברג'ס נולד בלונדון, בבית נוצרי. "כשהייתי ילד נהגתי לצייר פה ושם, ואימי תמיד אמרה שהיא צופה לי עתיד של צייר", הוא מספר. החיים הובילו אותו לאפיק אחר. בהיותו נער קנה גיטרה ופתח בקריירה מוזיקלית.

הפריצה שלו אירעה כשהלחין שירים לזמר בין-לאומי. זה מכר מהתקליט יותר מ-2.5 מיליון עותקים. לימים, במהלך ביקור בפריז, פגש במוזיקה יהודית והוקסם. ברג'ס התחיל להתעניין ביהדות, ואחרי-כן גמלה בליבו החלטה להתגייר ולעלות לארץ-ישראל. יותר מעשר שנים התמיד בלימודי יהדות, עד שעבר את תהליך הגיור הסופי.

אריה באולפן

בהתייעצות עם רבותיו החליט ברג'ס שלא לזנוח את עולם המוזיקה. "התחלתי לעבוד עם אמנים דתיים וחרדיים והיו תוצאות טובות ברוך השם. רבים מהם הקליטו באולפן שבניתי בביתי", מספר ברג'ס, שיצירותיו נהפכו ללהיטים ברבות השנים.

העיסוק בציור החל באקראי. מספרת רעייתו, נאווה: "במהלך הקלטות עם הזמר מרדכי בן-דוד צייר בעלי אריה על דף שהיה מונח לפניו. הדף התגלגל באולפן ובן-דוד שאל מי הצייר המוכשר. בעלי הודה ב'אשמה', והכול התלהבו מהכישרון הלא-ידוע שלו". בני משפחתו החלו להאיץ בו לנסות לצייר. לפני כמה חודשים קנו לו מתנה – ערכת מכחולים וצבעים. רק אז ניסה לשחזר את הכישרון הנעלם.

מכת הצריבות

ציוריו של ברג'ס קשורים לתנ"ך ולגאולה: בריאת העולם, נהרות בבל, גן-עדן, מתן-תורה ועוד. הוא מסביר את ההבדל בין ציור למוזיקה: "יצירת שיר קשורה באנשים רבים – המלחין, המעבד, הזמר, הנגנים ועוד. בציור יש רק צייר ומכחול". ברג'ס מגלה סיבה מדאיגה לפנייה לעבר הציור במקום המוזיקה: "כיום צורבים ומעתיקים את התקליטורים, ויוצרי המוזיקה אינם יכולים להתפרנס בכבוד. המוזיקאים אינם יכולים להרשות לעצמם להשקיע ביצירותיהם, והתוצאה היא ירידה בולטת ברמת השירים".

ברג'ס מודה בכל יום מחדש על כניסתו לעולם היהודי. באלבום האחרון שהפיק ייחד שיר למסעו הארוך. "השיר הוא תפילה אישית על הרצון להיות מחובר לקב"ה ולמקום שבו הוא נמצא - בכל מקום", הוא אומר. "אני מודה בשיר על לידתי מחדש, על ההארה שהקב"ה האיר לי את דרכי, ואני גם מתייחס לחבריי בעבר שהִפנו לי עורף כששמעו שהתגיירתי ונעשיתי יהודי".


ברג'ס מצייר. "בציור יש רק צייר ומכחול"

  פינת ההלכה ומנהג

תלמוד תורה

שאלה: כיצד מקיימים את מצוות תלמוד תורה?

תשובה: במצווה זו כמה וכמה פרטים. בנוגע לאדם עצמו המצווה מתחלקת לשני חלקים: א) לנצל כל רגע אפשרי ללימוד תורה. ב) לשאוף להשיג את היעד של ידיעת (=להבין ולזכור את) התורה שבכתב ושבעל-פה כולה.

בחלק הראשון – כל יהודי חייב לקבוע לו עיתים ללימוד תורה ביום ובלילה. עדיף שהלימוד יהיה במסגרת של ישיבה, כולל או לפחות בית-כנסת. גם מי שזמנו דחוק ביותר חייב למצוא לפחות כמה דקות בכל יום ללימוד התורה. נוסף על כך יש לנצל ללימוד תורה כל זמן פנוי, כגון בעת נסיעה, בהמתנה בתור וכדומה.

בחלק השני – יש להתייעץ עם תלמיד-חכם כדי לקבוע סדר עדיפות ואת חלוקת הזמן בין התחומים: מעט תנ"ך, הלכה למעשה (כגון: הלכות תפילה, ברכות, שבת ומועדים, כשרות, טהרה) - כל אחד ואחד לפי מצבו ועיסוקיו. כמו-כן חשוב להקדיש זמן ללימוד מוסר וחסידות, המעוררים ליראת שמים ולקיום המצוות. ככלל, יש להעדיף את "מה שליבו חפץ".

חשוב ללמוד עם חברותא, או להשתתף בשיעור קבוע, דבר שמחזק את הקביעות ואת רמת הלימוד.

האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש כתב: "חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכול לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת-שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים".

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן, הל' ת"ת פ"א, ה"ד-ה. פ"ב, ה"ח-ט. פ"ג, קו"א א. פ"ד ה"ד, ו. 'היום יום', ד' סיוון.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)