חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1272 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בחוקותי, ט"ז באייר ה'תשע"א (20/05/2011)

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1272 - כל המדורים ברצף
יום של אחדות והתחברות
יש חדש
שעת ההסתר שעת המבחן
פנימיות התורה
הילדים משקפים
פרד"ס בסוד
ברכת התאומים
שמחת רשב"י
המארח של רשב"י
שמחת רשב"י

 

מס' 1272, ערב שבת-קודש פרשת בחוקותי, ט"ז באייר ה'תשע"א (20.05.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

יום של אחדות והתחברות

אין כיום משימה לאומית חשובה יותר מלאחד מחדש את כל חלקי העם, ומלהקנות למאות-אלפי ילדים זיקה יהודית שורשית

אנו חיים בימים של קיטוב חמור בין חלקי העם בישראל. יש קיטוב בין מה שמכונה 'ימין' ו'שמאל', והוא מוצא את ביטויו בעיקר בזירות הפוליטיות. אולם הקיטוב בתחום הדתי יוצר לדאבוננו שתי קבוצות שמתרחקות זו מזו. מתפתחים ציבורים שכמעט אינם נפגשים זה עם זה וחיים במעגלים נפרדים.

הניכור הגובר והולך למסורת ישראל מעמיק את הקיטוב. הדור הצעיר אינו מכיר כלל את עולם המושגים של היהדות. אפילו את אישי התנ"ך אין הוא יודע, והוא מתקשה לקרוא פסוק בתנ"ך כהלכתו.

כל מי שרואה את המציאות לאשורה ויש בו תחושת אחריות להמשך עתידו של עם-ישראל, חייב להיות מודאג לנוכח מגמה זו. אין כיום משימה לאומית חשובה יותר מלאחד מחדש את כל חלקי העם, ומלהקנות למאות-אלפי ילדים, הלומדים בבתי-ספר ממלכתיים, זיקה יהודית שורשית.

רואים צימאון

זכה רבי שמעון בר-יוחאי שדווקא יום ההילולה שלו – ל"ג בעומר – נעשה בפועל ליום שמצליח לאחד מאות-אלפי ילדי ישראל סביב התורה ומצוותיה. זכה הרבי מליובאוויטש, שקריאתו לקיים בל"ג בעומר תהלוכות של ילדים, נתקבלה בכל תפוצות ישראל, והמוני ילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורח-חיים, משתתפים בהן.

כל מי שהשתתף בעבר בתהלוכות האלה נוכח עד כמה הילדים והוריהם צמאים למעט יהדות אמיתית. בתחושתם הפנימית אין הם מנותקים כלל וכלל משורשי חיוּתם, אלא שמעולם לא זימנו לידם אפשרות ממשית להשתתף בפעילות יהודית מקורית.

הפעילים המארגנים את התהלוכות רגילים לזרם הפניות אליהם בעת האירוע ואחריו: מתי יש עוד אירועים כאלה? איפה יש מועדונים וחוגים ביהדות לילדים? למה אין מלמדים בבתי-הספר את מורשת ישראל? למה כלי-התקשורת אינם מציגים את הפעולות היפות האלה לכל עם-ישראל?

לבוש חדש למנהג עתיק

לתהלוכות האלה יש משמעות רבה ביותר בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שמשרים הפוליטיקאים וכלי-התקשורת מרימה חומה בין הציבור הדתי לזה שאינו שומר מצוות. חומה זו מעכבת רבבות יהודים, שנשמתם צמאה למילה יהודית, מלפנות אל הכתובת הנכונה. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הם חשים פתאום שכולנו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ונטולות יסוד.

ובעצם, התהלוכות אינן אלא לבוש חדש למנהג יהודי עתיק בל"ג בעומר. בקהילות ישראל בעבר נהגו המלמדים לצאת עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי ולהעניק לילדים חוויה יהודית מיוחדת במינה. בימינו אנו מגשימים רעיון בסיסי זה על-ידי התהלוכות.

בספר הזוהר נאמר שבימים הסמוכים לביאת המשיח אף ילדים קטנים יֵדעו את סודות תורת הנסתר, וזו תהיה ההכנה לקראת הגאולה הקרובה. זו המשימה המוטלת על כולנו בימים אלה של ערב הגאולה – להביא את אור התורה לכל יהודי, ובמיוחד לכל ילד יהודי, ובמהרה נזכה לצאת בתהלוכה הגדולה והמרכזית לקבל את פני משיח-צדקנו.


התהלוכה הגדולה בכיכר השבת בירושלים. יום של אחדות

  יש חדש

יוצאים לתהלוכות

בתי-חב"ד ברחבי הארץ משלימים את ההכנות למאות תהלוכות הילדים המסורתיות של ל"ג בעומר, שבהן יופגנו אחדות העם והזיקה הבסיסית של כל ילד יהודי לעם-ישראל ולתורת ישראל. התהלוכות יאובטחו בידי המשטרה, ויבטאו את העוצמה הרוחנית של עם-ישראל. מרכז צעירי-חב"ד סיפק שלל אמצעי-עזר לתהלוכות, מכובעים ועד שלטים, מוצגים ועוד. התהלוכה הגדולה ביותר תהיה בע"ה בירושלים, ובה ישתתפו יותר מעשרת-אלפים ילדי תלמודי-התורה מכל רחבי העיר.

ספרונים חדשים

מאות-אלפי הילדים שישתתפו בתהלוכות יחזרו הביתה ובידם ספרון-קודש חדש, שיצא-לאור לקראת התהלוכות. השנה יצאו-לאור שני ספרונים חדשים של סיפורי צדיקים. האחד שליחות עלומה, שיחולק למגזר הכללי, והשני האברך הרעב, שיחולק בתהלוכות שיתקיימו במגזר החרדי. הסיפורים בספרונים נושאים עמם ערכים של אמונת צדיקים ואהבת-ישראל.

אוהל במירון

בית-חב"ד במירון מפעיל אוהל מרכזי ליד ציון רשב"י במירון. את האוהל מאיישים תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בכפר-חב"ד, לזיכוי יהודים בהנחת תפילין, לצד מכירת ספרי חסידות במחירים מוזלים. כמו-כן מוצב במקום מרקע ענק, ועליו מוקרנים כל היממה התוועדויות ומראות-קודש של הרבי מליובאוויטש.

תהלוכה עם הרבי

הפקה חדשה מבית JEM: תהלוכת ל"ג בעומר בהשתתפות הרבי מליובאוויטש בשנת תשד"מ. מראות מרהיבים ושיחת הרבי עם תרגום בעברית. טל' 1-700-704120.

  שלחן שבת

שעת ההסתר שעת המבחן

הקב"ה מבטיח בפרשתנו כי אם עם-ישראל ילך בדרך התורה ויקיים את מצוותיה – יזכה לשפע ברכה. התורה מבטיחה: "ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו", ועוד ברכות רבות ונפלאות, עד לברכה "ואולך אתכם קוממיות".

בזמן שבית-המקדש היה קיים אכן ראו בעיני בשר את הברכות האלה. בתקופות שבהן בני-ישראל עשו את רצונו של הקב"ה, זכו לראות את התגשמות ההבטחות. חז"ל אף מספרים ש"ירדו להם גשמים... עד שנעשו חיטים ככליות". כלומר, מרוב שפע וברכה גדלו החיטים עד שהגיעו לגודל של כליות.

למה לא רואים?

אולם בתקופת הגלות אין רואים את שפע הברכה המובטחת על קיום התורה והמצוות. זה חלק מעניינה של הגלות, שהאמת האלוקית שרויה בגלות והיא נסתרת. בזמן בית-המקדש ראו אלוקות בגלוי, וכל מי שעלה לרגל ראה את עשרת הניסים שנעשו בבית-המקדש. לעומת זה, בתקופת הגלות הדברים אינם נראים ואינם גלויים.

נשאלת אפוא השאלה למה יצר הקב"ה מצב כזה, שבו אין רואים אלוקות, אין רואים את השכר על קיום התורה ומצוותיה, ולעיתים אף רואים מצב הפוך – מי שמקיימים את התורה ואת מצוותיה סובלים רדיפות ומחסור, ואילו 'עוברי רצונו' נהנים משפע ומשגשוג?

מעלת החידוש

אלא שכאשר רואים ניסים ורואים מיד את השכר על קיום התורה והמצוות – אין זה חידוש שיהודי לומר תורה ומקיים את מצוותיה. החידוש הוא דווקא במצב שבו "גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו", ובכלל זה גלות רוחנית, כאשר אין רואים שקיום התורה והמצוות מביא שפע וברכה – ובכל-זאת יהודי ממלא את רצונו של הקב"ה. כאן רואים את עוצמת הקשר של יהודי עם הקב"ה ותורתו.

ולמעשה, זו כל התכלית של נתינת התורה דווקא לבני-אדם כאן בעולם הזה. הלוא המלאכים טענו שראוי לתת להם את התורה – "תנה הודך על השמים". על כך השיב להם הקב"ה, שאם המלאכים יעסקו בתורה אין בכך חידוש. החידוש הוא שבני-אדם, אף-על-פי שיש להם יצר-הרע, המפתה אותם לעבור על רצון ה', בכל-זאת הם מקיימים את רצונו. לכן דווקא הם ראויים שתינתן להם התורה.

בחירה כשלא רואים

כשם שהתורה ניתנה דווקא בעולם הזה הגשמי, כך עיקר המעלה של לימוד התורה וקיום מצוותיה הוא בזמן הגלות. בתקופה זו, שבה שורר הסתר של האור האלוקי, באה לידי ביטוי הבחירה שיהודי בוחר בטוב בבחירתו החופשית.

אמנם הקב"ה אומר ליהודי: "ובחרת בחיים", אבל בזמן הגלות אין רואים בעיני בשר שדרך התורה והמצוות היא דרך החיים. ובכל-זאת יהודי מאמין לקב"ה ובוחר בדרך זו, ואז יזכה שבסופו של דבר גם יראה בעיניו הגשמיות את כל ההבטחות של הקב"ה, עד ו"ואולך אתכם קוממיות", שהולכים בקומה זקופה אל הגאולה השלמה.

(תורת מנחם כרך כה, עמ' 28, 32)

  מן המעיין

פנימיות התורה

המשכילים יזהירו

"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". "והמשכילים" אלה רבי שמעון בר-יוחאי וחבריו; "יזהירו כזוהר הרקיע" – כאשר התאספו לחבר את הזוהר היה מזהיר עליהם אור עליון והרצון העליון היה מתגלה אליהם, וניתנה הרשות לרבי שמעון וחבריו לגלות את הסודות הסתומים.

(תיקוני הזוהר)

הזוהר מרומם

אדמו"ר ה'צמח-צדק' אמר לאחד החסידים ב'יחידות': לימוד הזוהר מרומם את הנפש, לימוד המדרש מעורר את הלב, ואמירת תהילים מתוך דמעות מדיחה את הכלי.

לזכור את נותן התורה

"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משלי ד,ד). "לקח טוב" זה תורת הנגלה; "נתתי לכם" – הלומד עלול לפעמים לחשוב שהתורה היא שלו ולשכוח חלילה את נותן התורה. העצה היא: "תורתי", זו תורת החסידות, "אל תעזובו", ואז אין מקום לחשש זה.

(הבעל-שם-טוב)

אש בלב

לימוד פנימיות התורה מכניס חיוּת בתורת הנגלה. כאשר יהודי לומד הלכה והוא יודע שהלכה זו עצמה ילמד בגן-העדן, אחרי מאה ועשרים שנה – מתלקחת בקרבו אש קטנה.

(היום יום)

דגן, תירוש ויצהר

"ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" (דברים יא,יד). "ואספת דגנך" זו תורת הנגלה, שנמשלה לחיטה, כמו שנאמר (משלי ט,ה) "לכו לחמו בלחמי". "ותירושך" זו תורת החסידות, שנמשלה ליין, כמאמר חז"ל (עירובין סה,א), "נכנס יין יצא סוד". "ויצהרך" זה סוד שבסוד, שנמשל לשמן הצף על גבי היין.

(לקוטי תורה)

התקשרות ודבקות

תורת הנגלה היא בבחינת 'התקשרות'. בהתקשרות מתקשרים שני דברים, אך עדיין נראה מקום הקשר. פנימיות התורה היא 'דבקות'. בדבקות אף שיש כאן שני דברים, מקום הדבקות אינו ניכר.

(ספר השיחות תש"ג)

להיות בגן-העדן

פעם אחת יצא הרבי הרש"ב מליובאוויטש מחדרו ואמר לאחד החסידים המקורבים אליו, שישב כל העת ליד החדר: הייתי עכשיו שלוש שעות בגן-העדן. והסביר: כשלומדים חסידות בעיון, שרויים בגן-העדן.

העומק שבדברים

תורת החסידות תובעת בכל דבר ועניין הבנה פנימית, הבנה בעמקות הדבר. החסידות חושפת את העומק שבכל דבר.

(לקוטי דיבורים)

  אמרת השבוע

הילדים משקפים

רבי עקיבא סופר מפרשבורג (נכדו של ה'כתב סופר') היה אומר, כי אם אנחנו רוצים לעמוד על ערכו וטיבו של אדם, עלינו לבחון את החינוך שהוא נותן לילדיו. הדרך שבה האדם מחנך את ילדיו משקפת את שאיפותיו האמיתיות ואת מאווייו הפנימיים.

והוא היה אומר כי הדבר רמוז בפסוק "והיה ערכך לפי זרעו" (המדבר בפשטות על אדם המקדיש את שדה אחוזתו): כשאתה רוצה לדעת את ערכו של אדם, הערך נקבע "לפי זרעו". אם הוא מחנך את בניו ובנותיו בדרך התורה והמצוות וליראת-שמים – זו הוכחה שאף הוא אוהב תורה וירא-שמים בפנימיות לבבו.

  פתגם חסידי

פרד"ס בסוד

"גם בגילוי הסוד שבתורה היו שלבים, בשיטת הפרד"ס: את הפשט שבסוד גילה רשב"י. את הרמז שבסוד גילה האריז"ל. את הדרש שבסוד גילה הבעש"ט. ואת הסוד שבסוד יגלה המלך המשיח" (ה'צמח-צדק')

  מעשה שהיה

ברכת התאומים

ל"ג בעומר נחשב יום זכאי במיוחד בכל הקשור לילדים. רבים שלא זכו לברכת פרי-בטן נושעו בזכות ברכות שקיבלו מצדיקי החסידות ביום זה. גם ליד ביתו של הרבי מליובאוויטש נהג להתאסף בל"ג בעומר קהל רב של מבקשי פרי-בטן, בציפייה לברכתו הקדושה.

הרב אלתר בוקיעט, משליחי חב"ד בבוסטון שבארה"ב, היה בשנת תשד"מ אברך צעיר. הוא התגורר אז בשכונת קראון-הייטס בברוקלין ולמד ב'כולל'. ההכנות לתהלוכת ל"ג בעומר המרכזית, המתקיימת בחזית בניין 770, בית-המדרש המרכזי של חב"ד, היו בעיצומן, וקהל רב התחיל להתאסף במקום כבר בשעות הבוקר המוקדמות.

הממונים על הסדר החליטו להפנות את מבקשי הברכה לפרי-בטן להמתין ליד ביתו של הרבי, מרחק שני רחובות משם. הדבר נועד לאפשר להם לבקש ברכה בפרטיות, בלי להיות חשופים לעיני הקהל.

באותו בוקר המתינו ליד ביתו של הרבי עשרות רבות של מבקשי ברכה. התאספו שם יהודים מכל גוני הקשת, חסידים, ליטאים, דתיים מודרניים ועוד.

כשיצא הרבי מביתו התחוללה שם דרמה קורעת לב. אנשים בכו, זעקו והתחננו. הרבי בירך אותם זה אחר זה. עשרים דקות נדרשו עד שהרבי עבר את הדרך הקצרה מביתו אל המכונית. הרב בוקיעט, שהיה אחד הסדרנים במקום, נתבקש להתייצב ליד דלת המכונית ולסגור אותה מיד אחרי כניסתו של הרבי אליה.

הגיע הרגע. הרבי נכנס לרכב, והרב בוקיעט ניסה למלא את המשימה, אולם באותו רגע נדחף אל בין הדלת והמכונית אברך צעיר, חסיד סאטמר על-פי מראהו, וביקש את ברכת הרבי. הרב בוקיעט עמד והחזיק בדלת, ושמע כי הרבי מברך את האיש שיזכו להוליד ילד.

ואז חייך הרבי במאור-פנים ואמר: "אבל הילד צריך שיהיה לו עם מי לשחק...". האיש לא קלט ממש את משמעות הדברים ועמד ללא תגובה, והרבי הוסיף: "אמור 'אמן'!...". האיש ענה מיד: 'אמן', ועזב את המקום.

חלפו שנים. הרב בוקיעט יצא למקום שליחותו בבוסטון. בכ"ד במנחם-אב תשנ"ט החליט לנסוע לניו-יורק, לפקוד את קבר אביו. האב נטמן בבית-העלמין מונטיפיורי, שבו שוכן גם ציוּנו של הרבי. באותו יום חל יום-הולדתו של האב, ובנו הרגיש צורך לפקוד ביום הזה את קברו.

מכיוון שציפה לו סדר-יום עמוס למדיי, החליט לצאת לניו-יורק לפנות בוקר, כדי שיספיק לחזור לבוסטון בהמשך הבוקר. הנסיעה עברה במהירות ובשעה חמש בבוקר כבר היה ב'ציוּן'.

כשנכנס פנימה הבחין ביהודי שעל-פי חזותו הוא חסיד סאטמר, העומד עם שני בניו, ויחדיו הם נושאים תפילה על הציוּן.

בתחילה לא ייחס לכך הרב בוקיעט תשומת-לב מיוחדת, והחל לומר את התפילות והבקשות הנאמרים במקום. אך מעת לעת, כשהרים את עיניו לרגע והעיף מבט באיש ובבניו, הבחין כי האיש מביט בו שוב ושוב במבט בוחן.

בשלב מסויים הבחין הרב בוקיעט כי האיש מוציא מכיסו דפי מאמר חסידות, ואומר לילדיו: "התחילו לומר!". הבנים אמרו יחדיו את מאמר החסידות ליד הציוּן.

כשסיים הרב בוקיעט, יצא מן הציוּן ופנה לשתות משהו בפינת הקפה המיועדת למבקרים. הוא מצא שם את החסיד ושני בניו. שוב הביט בו האיש במבט ממושך, והדבר גרם לרב בוקיעט לגשת אליו ולפתוח עמו בשיחה.

לאחר כמה מילות נימוסין אמר האיש, בהצביעו על שני בניו: "אלה ילדיו של הרבי. הם נולדו בזכות ברכה  שקיבלתי מהרבי".

הרב בוקיעט התעניין לפרטי הדברים והאיש סיפר: "לפני כחמש-עשרה שנה באתי אל הרבי לבקש ברכה, לאחר ששנים עברו ולא זכינו לילדים. הרבי בירך אותי בילד והוסיף: 'אבל הילד צריך שיהיה לו עם מי לשחק...'. אני לא קלטתי ברגע הראשון את משמעות הדברים, ואז הרבי אמר: 'אמור אמן!'. אמרתי 'אמן', והנה, אלה התאומים שנולדו לנו".

פתאום הבריק במוחו של הרב בוקיעט הבזק של זיכרון חד וברור. בהתרגשות אחז בידו של החסיד ושאל: "אמור לי, מתי ובאיזו הזדמנות קיבלת את ברכתו של הרבי?".

"זה היה בל"ג בעומר, בשנת תשד"מ, ליד ביתו של הרבי, כשהרבי כבר היה בתוך המכונית שלו", ענה האיש.

הרב בוקיעט היה נסער: "הייתי לצידך בעת שקיבלת את הברכה!... אני האברך שהחזיק את דלת המכונית במאמץ רב שלא תיסגר עליך, מלחץ האנשים והצפיפות שהייתה שם", אמר לו.

"אהה!", זה היה תורו של החסיד להיזכר גם הוא. "עתה אני מבין מדוע פניך נראו לי מוכרות, אך לא זכרתי איפה ראיתי אותך", אמר בהתרגשות.

הוא המשיך וסיפר לרב בוקיעט כי בניו אלה נולדו לו כשנתיים לאחר ברכת הרבי, ומלבדם אין לו עוד ילדים. "אלה ילדיו של הרבי, והיום הם נעשים 'בר-מצווה'. לכן באתי עמם לבקש ולהתפלל ולחגוג את היום בד' אמותיו של הרבי", הוסיף ואמר בעיניים בורקות.

  לומדים גאולה

שמחת רשב"י

גילוי החסידות הוא שלב מתקדם יותר בגילוי פנימיות התורה שפתח בו רבי שמעון בר-יוחאי. לכן בחצרות החסידים שמחים במיוחד בל"ג בעומר, יום שמחתו של רשב"י [רבי שמעון בר-יוחאי].

כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר, כי "אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מן החגים המצויינים. הרבי היה יוצא אל השדה. לא היה נוטל ידיו לסעודה, אך לוקח יין-שרף, דבר שהיה אסור עליו מטעמי בריאות. היו רואים אז הרבה מופתים, ובעיקר לגבי הולדת ילדים. כל השנה היו מצפים לל"ג בעומר" (היום-יום יח באייר).

בשיחה אחרת הרבי הריי"צ מדבר על חשיבות השמחה בל"ג בעומר במירון. בתוך הדברים סיפר, שיהודי אמר פעם אחת לאביו, הרבי הרש"ב, שיש יהודים שאינם מניחים תפילין אך הולכים לקברו של רשב"י במירון. השיב לו הרש"ב: "אם רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה חי היום, היה עושה מיהודים אלה 'נברשת מאירה'" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 331).

למעלה מהחורבן

בשנת תרפ"ט ביקר הרבי הריי"צ בארצנו הקדושה. לימים סיפר: "כשזכיתי להיות אצל הרשב"י במירון, שמעתי ביטוי זה: מירון הוא 'אוהל שמח'; מי שבא לשם מתחזק. כמו-כן שמעתי: רשב"י הוא 'רבי שמח'. הוא לקח על עצמו כל מה שיהודים מחסרים ח"ו בקיום התורה והמצווה" (לקוטי דיבורים חלק ג, עמ' 1034). בהזדמנות אחרת אמר: "כשהייתי בארצנו הקדושה, שמעתי אנשים מדברים: הייתי אצל הרשב"י ואני הולך אל ר' אלעזר. או: הייתי אצל ר' חייא ואני הולך אל ר' עקיבא. אם אומרים זאת בתמימות - זהו עניין ההשתטחות" (ספר השיחות תש"א עמ' 121).

רבנו הזקן אמר, שלגבי רשב"י לא נחרב בית-המקדש. פירש זאת רבי הילל מפאריטש: רשב"י היה נשמה דאצילות, ולגבי נשמה גבוהה כזאת אין חורבן הבית בבחינת העלם והסתר על האלוקות (פלח הרימון עמ' ז). נשיאי החסידות ציינו את המעלה המיוחדת שבלימוד ספר הזוהר. ה'צמח-צדק' אמר: "לימוד ספר הזוהר מרומם את הנפש" (היום-יום טז בטבת).

בספר הזוהר נזכרים מאמרי חז"ל שנאמרו לאחר ימיו של רשב"י (כמו מאמריו של רבה בר-בר-חנה). אמרו על כך חסידים בשם רבנו הזקן: בשעה שרשב"י חיבר את ספרו, היה בגן-עדן, למעלה מהזמן. עוד אמרו חסידים בשם אדמו"ר הזקן: רשב"י חיבר עשרים ושניים ספרים, כמספר כב האותיות: ספר האורה, ספר הברכה וכך הלאה. אך אלינו הגיע רק חלק קטן מהספר השביעי - ספר הזוהר (מגדל עז עמ' תכו).

אדמו"ר האמצעי שאל את משרתו: ממה אתה נהנה יותר - מלימוד משניות או מלימוד ספר הזוהר? ענה המשרת: מלימוד הזוהר, אף-על-פי שבלימוד משניות אני מבין, לפי ערך, מה שאני לומד, ואילו את דברי הזוהר אינני מבין. אמר לו הרבי: אכן, הנשמה נהנית יותר מלימוד זה. והוסיף: הנשמה מבינה מה שהיא לומדת (שמועות וסיפורים כרך ב, עמ' 43).

יתרון האור מן החושך

שאלו אצל משפיע חסידי: איש פשוט, שאין לו שייכות ללימוד ספר הזוהר - מה לו ולשמחת ל"ג בעומר? הסביר המשפיע: רשב"י טיהר את האוויר המעופש של העולם, וכך גרם טובה לכל יהודי באשר הוא. שכן כאשר אוויר העולם אינו נקי - הדבר משפיע לרעה על כל אחד ואחד, איש-איש לפי דרגתו; על רב בדרך אחת ועל יהודי פשוט בדרך  אחרת.

הרבי מליובאוויטש מבאר (ספר השיחות תשמ"ט ב עמ' 437) שרשב"י היה מתלמידי רבי עקיבא שנשארו בחיים, לאחר מות שאר התלמידים, כי נהג כבוד בחבריו, והייתה אצלו אהבת ישראל בהדגשה (ראה שבת לג,א). כלומר, הוא תיקן את העניין של "לא נהגו כבוד זה בזה". לכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה גדולה - מפני העילוי של שלום הבא לאחר מחלוקת, כיתרון האור שבא מתוך החושך.

  חיים יהודיים

המארח של רשב"י

מאות-אלפי העולים לקברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון, ביום ל"ג בעומר, נהנים משפע של מזון ומשקה, המחולקים חינם באוהלי-ענק ממוזגים, סמוך למתחם הציון. קרוב למאה אנשי צוות עובדים בשירות האורחים הרבים. כמויות מזון עצומות מוזרמות אל הציבור לאורך כל היממה.

מאחורי פרוייקט החסד הזה עומד הרב בערל פריד (36), בעל מוסדות חסד בצפת. זו השנה התשיעית הוא מפיק את המבצע הגדול של 'אור הרשב"י'. בפעם הראשונה הוא מתראיין ומספר כיצד נולד הרעיון ואיך הוא מצליח להאכיל מאות-אלפי בני-אדם.

בית של אורחים

מצוות הכנסת אורחים חקוקה אצלו כבר מינקותו, באנטוורפן שבבלגיה. "היה לנו בית בן חמש קומות ושלוש מתוכן נועדו לאורחים. אני כמעט לא זוכר יום בלי אורחים", מספר פריד. לאחר שהתחתן עבר למנצ'סטר, ויום אחד באו הוא ורעייתו לביקור בארץ-הקודש. "נקשרנו למקומות הקדושים והחלטנו לעלות לארץ", הוא אומר.

כבר בשנה הראשונה לבואו, בתשס"ג, החליט לעשות מעשה לטובת הבאים למירון. "כמה ימים לפני ההילולא הקמתי מעין סוכה קטנה, ובה הצבתי שלושה סירי חמין ענקיים ושתייה מתוקה. על-פי החישוב שעשיתי, הסירים היו אמורים לספק כאלפיים מנות. בתוך שעה וחצי הכול נגמר. הייתי בהלם. רצתי מיד לחנויות במירון ובצפת וקניתי מוצרי מזון, אבל הכול נגמר במהירות", הוא מספר.

תפריטי לילה ויום

בשנה הבאה הוא כבר נערך אחרת. "הקמנו אוהלים ענקיים ממוזגים, ובנינו מטבח גדול. גם הצבנו מְכוּלוֹת שתייה גדולות. בעזרת צוות גדול חילקנו אוכל ושתייה למאות-אלפי החוגגים לאורך יום ההילולא".

מאז הפרוייקט התעצם והלך בכל שנה ושנה. בתפריט המוגש בליל יום ההילולא: לחמניות וחלות, סלטים, מרק חם, דגים, אורז, חמין, קוגל ירושלמי ועוד. לפנות בוקר התפריט משתנה בקפה לסוגיו, מיני מאפה, גבינות, סלט ירקות וסלט טונה. על מלאכת הבישול מופקדים שפים מקצועיים. "אנחנו שמים דגש על ניקיון, מתוך גישה של הקפדה על כבוד הבריות", הוא מדגיש. "גם חלוקת האוכל נעשית  מתוך חיוך ובדרך שמכבדת את האדם".

סיפורי ישועות

בפיו של פריד סיפורים רבים על יהודים שהיה להם חלק בפרוייקט ונושעו, בכל תחומי החיים. "היה זוג מניו-יורק שלא נפקד בילדים שתים-עשרה שנים. שנה אחת הגיעו לרשב"י והשתתפו בהוצאות על-פי יכולתם, וברוך השם, בשנה שלאחר-מכן כבר נפקדו בזרעא חיא וקיימא", הוא מספר.

בשנים האחרונות הקים פריד גם אוהל מיוחד המיועד לתפילות וללימוד. באוהל שישה בתי-כנסת, העשויים להכיל מאות בני-אדם בו-בזמן. הקשר שלו למירון אינו מצטמצם לל"ג בעומר; לפני כמה שנים הקים כולל מיוחד, סמוך לציון רשב"י. לדבריו, "לאורך ימות השנה לומדים אברכים בכולל את תורת רבי שמעון. ביום ההילולא יש מניין מיוחד לאמירת תהילים בעבור מבקשי הברכות, ורואים ישועות רבות".


ארוחות למאות-אלפי חוגגים. פריד במירון

  פינת ההלכה ומנהג

שמחת רשב"י

שאלה: יום פטירתו של רבי שמעון בר-יוחאי, ל"ג בעומר, הוא יום שמח. האם אפשר ללמוד מזה שכל יום-שנה לפטירה ('יאָרצייט') יש לציין בדרך של שמחה?

תשובה: ביום-השנה לפטירתו של כל יהודי עולה נשמתו מדרגה בגן-העדן. העלייה באה לאחר דין ומשפט מחודש על הזכויות וכו' שיש לנפטר.

מאחר שמעשיהם הטובים של הבנים נחשבים זכות בעבור האבות, נהוג בישראל (מנהג ששורשיו מגיעים עד דוד המלך) לצום ביום זה, וכמו-כן נוהגים להדליק נר נשמה, להתפלל לפני התיבה ולומר 'קדיש', לעלות לתורה ביום עצמו (אם הוא יום קריאה) ובשבת שלפניו, ללמוד משנה (אותיות נשמה), ולעלות לקבר ולומר שם פרקי תהילים ותפילות לעילוי הנשמה.

בעניין ל"ג בעומר הדין שונה, מאחר שרבי שמעון בר-יוחאי ציווה לשמוח באותו יום. ההלכה היא שאם האב ציווה שלא ינהגו הבנים אבֵלות לאחר שלושים יום - שומעים לו. לכן אנו שמחים בל"ג בעומר, וכלשון ה'משנת חסידים': "ביום זה... מצווה לשמוח שמחת רשב"י, ואם דר בארץ-ישראל, יֵלך לשמוח על קברו ושם ישמח שמחה גדולה".

עם זה ידוע לנו מהתורה ומדברי חז"ל שמשה רבנו לא היה שמח לקראת פטירתו, שהרי לא זכה להיכנס לארץ, ועל-כן מצויין (בטור ובשולחן-ערוך) יום פטירתו, ז' באדר, כיום תענית צדיקים. בדורות האחרונים ממעטים בתעניות, מפני החולשה.

השנה, כשליל ל"ג בעומר חל במוצאי-שבת, על כל רב, מורה, מדריך והורה, לעורר ולהזהיר את בני-הנוער, שלא להתחיל חלילה בהדלקת המדורות לפני שעת צאת השבת (8:20 בערב בערך).

מקורות: גשר-החיים פרק לב. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב סי' רכב.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)