חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1271 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בהר, ט' באייר ה'תשע"א (13/05/2011)

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1271 - כל המדורים ברצף
גמילות חסדים בלי ריבית
יש חדש
ריבית ותחיית המתים
הונאה
ריבית לילה
נשמה וגוף
ניקוי האמת
"למה ניגרע!"
'אבן הטוען' המודרנית
מנהגי פסח שני

מס' 1271, ערב שבת-קודש פרשת בהר, ט' באייר ה'תשע"א (13.05.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

גמילות חסדים בלי ריבית

אחד הטעמים לאיסור הריבית הוא לאפשר מערכת של עזרה הדדית, בלי להפיל את הלווה לבור העמוק של הריבית הקצוצה

יהודים רבים בארץ ובעולם מכירים את הסיטואציה הזאת: התנהלותם הכספית נבדקה על-ידי רשויות המס, והם נתבקשו להסביר תנועות מסויימות בחשבון, הוצאת כספים וקבלת כספים. "אלה הלוואות שנתתי לידידים ולמכרים, ואלה החזרי ההלוואות", משיב היהודי. ואז עולה אור בעיני החוקר, כאילו מצא את אשר חיפש: "ואיפה רישום הריבית שקיבלת?". לך תסביר שאתה יהודי שומר מצוות וחלילה לך מליטול ריבית.

בעולם שלנו הריבית היא דבר בסיסי בהתנהלות כלכלית. מדי חודש המערכת הכלכלית כולה מצפה להודעת נגיד הבנק המרכזי על שיעור הריבית. כל הלוואה בנקאית ומשיכת-יתר כרוכות בתשלום ריבית. תכניות חיסכון נמדדות על-פי הריבית שהן נותנות. ובתוך כל זה יהודי יודע שאיסור ריבית הוא אחד האיסורים החמורים והמגוּנים ביותר.

'היתר עסקא'

לא כל ריבית אסורה. חז"ל תיקנו 'היתר עִסקא', העושה את המלווה למשקיע בעסק, וכך הריבית היא בעצם שותפות ברווחים. מוסדות פיננסיים חותמים בדרך-כלל על ה'היתר' הזה, והדבר מאפשר להם לגבות ולשלם ריבית על-פי ההלכה (ואכן, חשוב לוודא את קיומו של ה'היתר' הזה בכל התקשרות עם גוף פיננסי).

אולם בהלוואות רגילות שבין אדם לחברו הריבית אסורה בתכלית. מצווה גדולה היא להלוות למי שזקוק להלוואה, והתורה מזהירה כמה וכמה פעמים שלא ליטול ריבית על ההלוואה.

אחד הטעמים לכך הוא לאפשר מערכת של עזרה הדדית, בלי להפיל את הלווה לבור העמוק של הריבית הקצוצה. ואכן, כולנו יודעים מה קורה ללווים במה שמכונה 'השוק האפור', איך הלוואה תמימה נהפכת לחוב ענק שמאיים להטביע את הלווה האומלל.

מוסד הגמ"ח (גמילות חסדים) הוא אחד המוסדות המפוארים שהצמיחה היהדות. זה מוסד שכל-כולו עזרה טהורה לזולת – בלי טובות הנאה, בלי בירוקרטיה, בלי עמלות, הצמדה וריבית. הגמ"ח מאפשר להמוני יהודים לשרוד במציאות הכלכלית הקשה, לקבל הלוואות בעבור שמחות או צרכים מיוחדים, ולהחזיר את החוב בתשלומים נוחים.

לסייע לגמ"חים

חשוב שהציבור יסייע לביסוסו ולפיתוחו של מוסד הגמ"ח. בראש ובראשונה ראוי לתרום ברוחב-לב למען הגמ"חים. זו אחת הדרכים הנאות ביותר לקיים את מצוות צדקה וגמילות חסדים ולהיות שותפים בעזרה לזולת שאין לתאר את ערכה. חז"ל אמרו שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה.

גם הנזקקים לגמ"חים צריכים לזכור שהתנהגותם חשובה ביותר להמשך קיומם של הגמ"חים. מי שאינם מחזירים את חובם במועד פוגעים בכלל הציבור. מי ששואלים ציוד ואינם זוכרים להשיבו, מונעים מנזקקים אחרים ליהנות ממנו. התנהגות כזאת גם מסִבה עוגמת-נפש למנהלי הגמ"חים, ובוודאי לא זו הכרת הטובה שהם ראויים לה.

ראוי להרחיב עוד יותר את רשת הגמ"חים. הרבי מליובאוויטש קרא לפני שנים רבות לייסד קרן גמ"ח בכל בית-כנסת. כמו-כן אפשר להרחיב את המוסד הזה לחוגים רחבים יותר. עובדים יכולים לייסד גמ"חים במקום עבודתם, ועם העזרה לזולת להביא גם לידי קידוש שם שמים.


מוסד הגמ"ח. אחד המוסדות המפוארים שהיהדות הצמיחה

  יש חדש

נערכים לתהלוכות

בתי-חב"ד ברחבי הארץ עוסקים בהכנות לקראת תהלוכות הילדים המסורתיות של ל"ג בעומר, שבהן יופגנו אחדות העם והזיקה הבסיסית של כל ילד יהודי לעם-ישראל ולתורת ישראל. התהלוכות יאובטחו בידי המשטרה, ויבטאו את העוצמה הרוחנית של עם-ישראל. מרכז צעירי-חב"ד מכין את כל הדרוש לתהלוכות, ובכלל זה שני ספרונים חדשים של סיפורי צדיקים, שיחולקו לילדים שישתתפו בתהלוכות. התהלוכה הגדולה ביותר תהיה בע"ה בירושלים, ובה ישתתפו יותר מעשרת-אלפים ילדי תלמודי-התורה מכל רחבי העיר.

'ח"י רוטל' לתהלוכות

מנהג לתרום מידה מסויימת של משקה ('ח"י רוטל') לכבוד רבי שמעון בר-יוחאי. ועד האברכים יוזם גם השנה מבצע ארצי, שמאפשר לתרום משקה בעבור ילדי ישראל המשתתפים בתהלוכות ל"ג בעומר. תמורת 120 ש"ח יחולקו לילדים שקיות שתייה במידה זו ('ח"י רוטל'). שמות התורמים יועברו לברכה לציון רשב"י והרבי מליובאוויטש. מוקד התרומות 03-6178299, או בדואר לת"ד 600 כפר-חב"ד 60840.

אלף סיומי זוהר

ארגון אור הזוהר פונה בקריאה לציבור להשתתף בלימוד של הזוהר, בשאיפה להגיע לאלף סיומים של הספר, וזאת על-פי קריאת מקובלי ירושלים בעבר לערוך אלף סיומי זוהר להחשת הגאולה ברחמים. הארגון הוציא-לאור אלף ספרי זוהר, מחולקים ל-70 חוברות, והם ניתנים חינם לכל בית-כנסת ובית-מדרש שמקבל עליו לסיים את כל הזוהר למען גאולת ישראל. טל' 02-5612121.

  שלחן שבת

ריבית ותחיית המתים

בפרשתנו מופיע האיסור על הלוואה בריבית. איסור זה חמור כל-כך עד שחז"ל אמרו כי המלווה בריבית לא יקום בתחיית המתים. נשאלת השאלה, מה הקשר בין ריבית לתחיית המתים? צריכה להיות זיקה בין החטא של הלוואה בריבית לבין העונש של אי-עמידה בתחיית המתים.

המלווה בריבית כופר למעשה בעיקרון היסודי של התורה והמצוות. הקב"ה ברא את העולם בדרך שכל ברכה ושפע יבואו רק על-ידי עבודה ועמל, וכך לא יהיו 'לחם חסד', שהוא 'לחם בושה'. ואילו המלווה בריבית מקבל רווח ללא עמל. הוא נוטל שכר על כסף שנתן לאדם אחר, שעכשיו הוא כבר של הלווה (אם כי הלווה חייב להחזיר לו את ההלוואה). אך עדיין נדרש הסבר במה העניין קשור לתחיית המתים.

מידה כנגד מידה

הקב"ה נוהג עם האדם באותה מידה שהוא נוהג, מידה כנגד מידה. כשיהודי מלווה כסף לחברו ונזהר שלא ליטול ממנו ריבית, הרי שהוא משתתף עם הזולת בעסקיו ובמסחרו ונותן לו כוח להתפרנס. גם הקב"ה נוהג עם היהודי באותה מידה, והוא משתתף עם היהודי בעבודתו, וכמו שנאמר שכאשר יהודי לומד תורה "הקב"ה קורא ושונה כנגדו".

לעומת זה, אם יהודי אינו נזהר באיסור ריבית, משמעו שאין הוא מוכן להשתתף עם הזולת ולסייע לפרנסתו. לכן גם מלמעלה מתנהגים איתו באותה מידה ואין משתתפים עמו בעבודתו, אלא מניחים לו לעשות את עבודתו בכוחותיו-שלו.

השתתפות של הקב"ה

עתה יובן מדוע המלווה בריבית אינו קם בתחיית המתים. עניינה של תקופת תחיית המתים הוא, שהעולם הזה הגשמי יהיה כלי לעצמותו ומהותו יתברך, ולכן גם הגוף הגשמי יהיה נצחי, כפי שהקב"ה עצמו נצחי. דבר זה נעשֶה על-ידי העבודה של התורה והמצוות בזמן הזה, שעל-ידה הופכים את מציאות העולם הגשמית שתהיה 'דירה' לו יתברך.

אולם עבודת הברואים מצד עצמה אין בכוחה לחולל את המהפך הזה, מכיוון שהיא מוגבלת מעצם הווייתה. כוחנו לעשות את מציאות העולם שתהיה כלי לעצמותו יתברך נובע מכך שכאשר אנחנו עוסקים בתורה ובמצוותיה איננו עושים זאת בכוח המוגבל שלנו, אלא הקב"ה 'קורא ושונה' כנגדנו ואנחנו עושים זאת בכוחות האין-סופיים שלו.

חסר הכוח האלוקי

אולם מי שמלווה בריבית גורם שיתנהגו איתו מלמעלה באותה מידה שהוא נוהג, וכשם שהוא אינו משתתף בפרנסתו של חברו, כך מלמעלה אין משתתפים איתו בעבודתו הרוחנית. לכן אין לעבודת התורה והמצוות שלו הכוח להפוך את מציאות העולם ל'דירה' לו יתברך, וממילא אין גופו מקבל את הכוח הנצחי שיאפשר לו לקום בתחיית המתים.

להפך, על-ידי ריבית הנשך הוא 'נושך' ומחסר חיוּת מהקדושה, וכאשר חסר בקדושה – גוברת הטומאה וה'קליפה' (=המוות). זה הקשר בין איסור ריבית לבין הקימה בתחיית המתים, כי על-ידי הזהירות באיסור ריבית זוכים לתחיית המתים.

(לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 1011)

  מן המעיין

הונאה

הונאה בענייני יראת-שמים

"ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך" (ויקרא כה,יז). גם כאשר מדובר בענייני יראת-שמים אל תרמו איש את אחיו.

(הסבא משפולה) 

הכר את עצמך

אל לו לאדם להונות את מידת האמת שבו עצמו. שומה עליו להכיר באמת את שפלות ערכו.

(רבי צבי-הירש מרימנוב)

לפנים משורת הדין

"ולא תונו איש את עמיתו" זה על-פי הדין, אבל חסיד נוהג לִפְנים משורת הדין. הלפנים משורת הדין הוא שלא ירמה האדם אף את עצמו.

(חידושי הרי"ם)

עמיתך לרמאות

"ולא תונו איש את עמיתו" – אפילו הוא 'עמיתך', חברך לרמאות, רמאי כמוך, אפילו אותו אסור לך להונות.

(אלשיך)

לא להונות את האח

"אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה,יד). לעיתים אדם מורה היתר לעצמו להונות אח או קרוב משפחה בקלות יתרה מלהונות איש זר, באומרו שקרוב משפחתו ממילה חייב לתמוך בו. על כן התורה מזהירה ואומרת "אל תונו איש את אחיו" – לא רק את הזר, אלא אף את האח אסור להונות.

(כפליים לתושייה)

פרנסה בלי הונאה

את הברכה לפרנסה נותן הקב"ה, והאדם נדרש רק לעשות 'כלי' לפרנסתו. עליו להשתדל בכל כוחו שהכלי יהיה טהור מכל פסולת של הונאה וכדומה, שאז הוא כלי הראוי לברכה העליונה לפרנסה ברווח, ושפרנסתו תלך למקום הראוי ותנוצל רק לדברים שיש בהם תועלת.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

לא לנצל יראת-שמים

אל תונה את עמיתך ביראת ה' שבך. אל תנסה לזכות באמונו על-ידי יצירת רושם שאתה מקיים את "ויראת מאלוקיך".

(רבי ברוך ממז'יבוז')

יושר וקיום מצוות

"ולא תונו איש את עמיתו... ועשיתם את חוקותיי ואת משפטיי" (ויקרא כה,יז-יח). אם לא תונו איש את אחיו ואם תנהגו ביושר, ודאי שתשמרו גם את שאר החוקים והמשפטים שבתורה. אדם כשר קל לו להיות גם יהודי כשר.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

  אמרת השבוע

ריבית לילה

בעיר לבוב התגורר מלווה בריבית תאב בצע, שהיה מלווה לעשירים בריבית נמוכה ואילו מן העניים גבה ריבית גבוהה.

אמר על כך רבה של לבוב, רבי יוסף-שאול נתנזון:

"בשעה שהוא מלווה כסף לעשירים הוא סמוך ובטוח שהללו יפרעו את חובם במועד, ולכן הוא נוטל מהם ריבית רק על הימים; אולם כשהוא מלווה לעניים, המשיגים את פרנסתם בקושי רב, הוא חושש שמא הללו לא יוכלו לפרוע את חובותיהם, ועל-כן אין הוא יכול לישון במנוחה בלילה. לכן הוא מטיל עליהם לשלם ריבית כפולה ומכופלת, לא רק בעד הימים אלא גם בעד הלילות"...

  פתגם חסידי

נשמה וגוף

"אין נשמה מזוהמת; יש רק נשמה שזוהמה הצטברה עליה. אין גוף טהור; יש רק גוף שהאדם טיהרו וזיככו" (רבי אלימלך מליזנסק)

  מעשה שהיה

ניקוי האמת

בביתו של החסיד הנדיב זאב-וולף, מהעיר סאנוק שבגליציה, הייתה שרויה דאגה רבה. מחלה קשה קפצה עליו ומצבו הידרדר מיום ליום.

רופאים מפורסמים, מקראקוב ומוורשה, הוזעקו למיטתו. הם נתנו לו את מיטב התרופות, אולם הכול היה ללא הועיל. מצבו החמיר והלך.

בשעה קשה זו הִרבה הציבור בתפילות בעבורו, ובמיוחד כל מי שזכו למתת-ידו הנדיבה. גם זאב-וולף התפלל ככל שהיה מסוגל. הוא ביקש שמעשי הצדקה הרבים שעשה ימליצו טוב בעדו.

באותם ימים הפציע בשמי החסידות אורו של רבי צבי-הירש מרימנוב. בימי בחרותו של זאב-וולף, כאשר הסתופף בצילו של רבי מנחם-מענדל מרימנוב, היה רבי צבי-הירש משרתו של הרבי. כל מעשיו היו תמיד בהצנע לכת ולא רבים עמדו על גדלותו.

לאחר הסתלקות רבו הלך רבי צבי-הירש אל רבי נפתלי מרופשיץ ונעשה אחד מחסידיו. שתים-עשרה שנים עברו, וגם רבי נפתלי נסתלק. עתה כבר התקשה רבי צבי-הירש להסתתר מאחורי מעטה של חסיד פשוט. כאשר רבו הפצרות החסידים, נעתר והחל להנהיג עדה בישראל.

רבי צבי-הירש נהג לסובב בעיירות, קיבל יהודים והעניק להם עצה וברכה. דרך מיוחדת הייתה לו: כאשר התייצב לפניו יהודי, היה הוא קובע את הסכום שעל האיש לתת. לעיתים השית על איש עשיר סכום פעוט ועל יהודי עני סכום גבוה. הדבר היה לפלא.

והנה נודע כי רבי צבי-הירש עובר בעיר סאנוק. בני משפחתו של זאב-וולף החולה מיהרו אל אכסנייתו לבקש את ברכתו.

הקשיב הצדיק לדבריהם ואמר: "עליכם לתת לצדקה שנים-עשר אדומים זהב". בני משפחתו של זאב-וולף הוכו בתדהמה. זה היה סכום עצום. מדוע הצדיק דורש סכום גדול כל-כך? הם העזו להעלות את תמיהתם לפני הצדיק, והוא השיב להם:

"נאמר בתורה 'ולא תונו איש את עמיתו'. והלוא כבר נאמר קודם לכן 'אל תונו איש את אחיו'. אלא יש לפרש זאת כך: התורה רומזת גם ל'אמיתו' (ע' מתחלפת בא'). משמעות הדבר, שגם ה'אמת' שלו, המעשים הטובים שהאדם עושה, צריכים להיות נקיים מהונאה. פעמים האדם עושה מעשים טובים, אך הם מלאים פניות אישיות וכוונות שאינן לשם שמים. לכן עליו להשגיח שה'אמת' שלו תהיה ללא הונאה.

"לא לחינם נקבתי בסכום הזה", המשיך הצדיק. "אם תואילו לנדב את הסכום שביקשתי, אוכל לעזור לאביכם".

בני ביתו של זאב-וולף התקשו להבין את הקשר בין הפירוש החסידי לבין התרומה, אך האמינו בדברי הצדיק. מיד עמדו ומסרו לידו שליש מהסכום, ואת היתרה הבטיחו להשלים בקרוב.

"האם אתה מזהה אותי?", פנה רבי צבי-הירש אל זאב-וולף, כאשר עמד ליד מיטתו. זאב-וולף היה חלוש מאוד ולא היה מסוגל לענות. ביקש הצדיק מהנוכחים לצאת מהחדר ולהשאירו לבד עם החולה. לאחר שיצאו העלה הצדיק אש במקטרתו ודקות ארוכות ישב בעיניים עצומות ופניו להבים, עד שהחדר התמלא בעשן המקטרת.

הצדיק קם ופתח את חלון החדר. אט-אט התפזר העשן ואוויר צלול נכנס פנימה. עתה שב אל מיטת החולה ושאל שוב: "זאב-וולף, האם אתה מכיר אותי?". שפתיו של החולה החלו לנוע והוא ענה בלחש: "כן, ודאי, שלום עליכם רבי צבי-הירש, משרתו של רבנו". זה היה אות-חיים רב-משמעות.

כאשר פתח רבי צבי-הירש את הדלת נדהמו הרופאים לראות את השינוי לטובה. בני משפחתו הזילו דמעות של אושר. רבי צבי-הירש בירך את החולה ברפואה שלמה, נפרד ממנו והמשיך בדרכו לעיר לינסק.

את השבת עשה הצדיק בלינסק, ומיד בצאת השבת מיהר לשוב לביתו. בעוברו ליד העיר סאנוק נכנס אליה ופנה אל ביתו של זאב-וולף. הוא שמח לראותו מתאושש וכבר הולך על משענתו.

זאב-וולף התרגש מאוד למראה הצדיק. הוא הורה לבני ביתו לערוך לכבודו שולחן ולמסור לו את יתרת הסכום שהתחייבו לתת. בשעה שישבו אל השולחן החליט לנצל את שעת הכושר, ושאל:

"שתי שאלות לי. האחת, כאשר חליתי התפללתי וביקשתי מהקב"ה שאתרפא בזכות מעשי הצדקה והחסד שעשיתי. מדוע לא עמדו לי זכויותיי אלה? שאלתי השנייה, מדוע ביקש הרבי סכום של שנים-עשר אדומים זהב דווקא?".

נענה רבי צבי הירש: "תשובה אחת לשתי השאלות. אמרתי לבני ביתך פירוש לפסוק 'ולא תונו איש את עמיתו', ועתה אפרש את דבריי. ייתכן שעשית הרבה צדקה וחסד בגופך ובממונך, אך לעיתים נעשו  הדברים לשם פניות אישיות, כדי להגדיל את שמך.

"לכן לא היה בכוח המצוות והמעשים הטובים האלה להמליץ טוב עליך. ביקשתי בעבורך שנים-עשר אדומים זהב, כנגד שנים-עשר חודשי השנה, כדי להסיר מעליך קטרוג זה. ומעתה, כאשר כל הצדקות והחסדים שעשית במשך השנה נוקו מכל שמץ של פנייה, הועילה תפילתך וקמת מחולייך".

הנדיב הודה כי אכן פעמים רבות נדב לצדקה מתוך חישובי כדאיות גשמית או רוחנית. רבי צבי-הירש עזב את סאנוק וחזר לרימנוב, אך דבריו הנוקבים היו נר לרגליו של זאב-וולף. הוא הוסיף לעסוק בצדקה וחסד, אך נזהר שלא להונות את עצמו ושכל מעשיו אכן יהיו לשם שמים.

  לומדים גאולה

"למה ניגרע!"

יש התוהים על כל התפילות, הזעקות והפעולות שנועדו להחיש את ביאת המשיח. להם נראה שהגאולה ומועדה נקבעו מראש, ואין לאנשים קטנים כמונו אפשרות להתערב בדבר ולהשפיע על מועד הגאולה. טענה זו מנוגדת לכל המקורות, האומרים בפירוש שהגאולה תלויה בנו ובמעשינו, ושבידנו להחישהּ ולהקל מ'חבלי המשיח'.

מי שרוצה להיווכח מה גדול כוחם של יהודים, ימצא זאת בעניין פסח שני. כאן אנו רואים כי 'התעקשות' של יהודים יכולה לשנות אפילו את סדרי התורה.

בתורה יש דברים התלויים בתנאי זמן ומקום: יש זמנים לקריאת-שמע, לתפילות, לקיום מצוות מסויימות וכדומה. מי שלא קיים מצווה במועדה – הפסיד אותה. התורה גם קבעה זמן מיוחד להקרבת קרבן הפסח – י"ד בניסן – וגם הגבילה את אפשרות ההקרבה לטהורים בלבד. והנה, היו אנשים שבערב-פסח לא היו טהורים ולא יכלו להקריב את הפסח, ובאו אל משה רבנו בתביעה: "למה ניגרע!". בעקבות זאת נתן הקב"ה את עניין 'פסח שני', שמאפשר להקריב את הפסח גם חודש אחרי-כן – בי"ד באייר!

שינויים בתורה?!

הדבר דורש ביאור: אם הדבר היה קיים בתורה במקורה, למה הקב"ה לא הודיע על כך למשה מלכתחילה; ואם לא היה בתורה דבר כזה – איך ייתכן שבני-אדם, בטענותיהם ובתביעותיהם, יגרמו לתורה להשתנות?! וכפי שה'אור-החיים' שואל: "ומה רצו, ליתן להם תורה חדשה?!".

תורת החסידות מסבירה סוגיה זו על-פי מאמר חז"ל על הפסוק "טוב וישר ה', על-כן יורה חטאים בדרך": "שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: חטאים תרדוף רעה. שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו. שאלו לקב"ה: חוטא מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו". אנו רואים אפוא כי עניין התשובה אינו קיים לא מצד החכמה, לא מצד הנבואה, אף לא מצד התורה, אלא רק מצד הקב"ה בכבודו ובעצמו.

התורה מייצגת את הדרך הישרה והמסודרת שבה האדם צריך לצעוד. היא קובעת מה עליו לעשות, מתי ואיך – וכך צריך יהודי לחיות ולהתנהג. ברגע שיהודי סוטה מהדרך הסלולה שהתורה פורשת לפניו, הוא יוצא מתחומה; אין לתורה עוד מה לומר לו. על-כן אין בתורה, מצד עצמה, עניין כמו 'פסח שני': היא קובעת כי יש להקריב את הפסח ב'פסח ראשון' דווקא, ואין אפשרות אחרת.

כוחה של תשובה

אלא שכאן נפל דבר. יהודים לא יכלו לשאת את המחשבה שמצווה גדולה כל-כך כקרבן פסח תחסר להם. תביעתם לא הייתה מחאה, אלא זעקה פנימית שנבעה מכאב עמוק. הם אכן רצו שתינתן להם 'תורה חדשה' – שהקב"ה יסדר להם דרך של תשובה ותיקון.

כאן נתגלה כוחה העצום של התשובה, שמגיעה אל הקב"ה עצמו, למעלה מהסדר הקבוע של התורה. אמנם על-פי התורה "עבר זמנו, בטל קרבנו", אך מצד הקב"ה ניתנת הדרך של התשובה, שמאפשרת לתקן את הפגמים. זו דרך שאינה על-פי הסדר הרגיל, ולכן לא נכתבה בתורה מלכתחילה. מגיעים אליה על-ידי עבודה שאף היא אינה על-פי הסדר – עבודת התשובה. הזעקה הפנימית של היהודי, הפורצת מעצם נשמתו, עולה אל הקב"ה עצמו ופותחת צינורות חדשים של שפע אלוקי שמאפשרים לתקן את כל הפגמים – ובשעה אחת.

לכן יש בכוחה של התשובה לדלג גם על הקיצים והחשבונות של הגאולה, וכפסק הרמב"ם: "ישראל עושים תשובה – ומיד הם נגאלים", מיד ממש, ברגע אחד. כי על-ידי התשובה מגיעים אל הקב"ה עצמו ומשנים את כל הסדרים.

  חיים יהודיים

'אבן הטוען' המודרנית

מה אתם עושים אם מצאתם ברחוב חפץ שאין בו שם או מספר טלפון? מה הסיכויים שלכם להשיב את האבֵדה לבעליה? בדרך-כלל מסתפק המוצא בתליית מודעה בבית-הכנסת שלו, אבל בימינו ייתכן שתושב הדרום איבד חפץ בצפון ולהפך, ואין שום סיכוי שיראה את המודעה בבית-כנסת אי-שם. יש אפשרות לפרסם מודעה בעיתון, אבל הדבר כרוך בהוצאה כספית.

כל ילד שלמד את פרק 'אלו מציאות' מכיר את 'אבן הטוען' בירושלים, שבה היו מכריזים על אבֵדות ומציאות. זו הייתה הדרך בימי המקדש לחבר בין מי שמצא אבֵדה למי שאיבד אותה. אחרי החורבן תיקנו שדיי להכריז בבתי-הכנסת ובבתי-המדרש. עם התפתחות אמצעי התחבורה נעשתה השבת אבֵדה משימה קשה יותר ויותר.

ניצול הטכנולוגיה

אבל דווקא התפתחות הטכנולוגיה הביאה פתרון לבעיה. לפני ארבע שנים השיק הרב אורי בריליאנט (32) מבית-שמש אתר אינטרנט ייחודי ושמו 'איבוד' (ebood.co.il). "האתר הוא בבחינת 'אבן הטוען' מודרנית, שבו אפשר לפרסם ללא תשלום מציאות ולאתר אבֵדות", אומר בריליאנט. "מיום הקמתו פורסמו באתר יותר מ-6500 מודעות על אבֵדות ומציאות, וקצב המודעות גובר עם הזמן".

מניין צץ הרעיון? "מאז היותי ילד חשתי תסכול כאשר מצאתי חפצים ולא הצלחתי לאתר את בעליהם", הוא אומר. "הרגשתי שאנו בעצם מחמיצים מצווה בתורה. עם התפתחות הרשת המקוּונת והאפשרות לקשר בין אנשים ללא עלות ובקלות מדהימה, צץ בראשי החלום להקים אתר השבת אבֵדה. לפני כמה שנים למדתי בניית אתרים, וברוך השם בתוך כמה חודשים היה האתר באוויר".

התמונות האחרונות

ברשימת הפריטים שאבדו או נמצאו מאות זוגות תפילין, מצלמות לסוגיהן, טלפונים, ארנקים, תכשיטים, תיקים, בעלי-חיים ועוד. יש גם אבֵדות יוצאות-דופן: סד לשיניים, שקית סוללות, שקית מצרכים, מכשיר שמיעה, פאות, מגפון וכלי-נגינה. יש גם אבֵדות מרגשות, כמו מצלמה ובה התמונות האחרונות של אחות שנפטרה, ומצלמה שאבדה בזמן הגירוש מגוש-קטיף.

"קשה לדעת מי הצליח למצוא, אך בכל יום מגיעים מכתבי תודה מרגשים", אומר הרב בריליאנט. הנה ציטוט מאחד המכתבים: "חודש אחרי החתונה נעלמה לנו טבעת הנישואין. רק אחרי חצי שנה שמענו על האתר ומיד מצאנו בו הודעה שהתאימה לתיאור. יצרנו קשר עם הצדיק, נפגשנו, ואכן - זו הטבעת!". אדם אחר כותב: "בזכותכם מצאתי את התפילין שלי שאבדו לפני כחודש".

ומי כעמך ישראל

מגוון האבֵדות המתפרסמות באתר מביא את הרב בריליאנט לחוש את מעלתו של עם-ישראל. "גם יהודים שאינם שומרי מצוות מתאמצים להשיב אבֵדה לבעליה", הוא אומר. "יהודים אוהבים להשיב אבֵדות שלא על-מנת לקבל פרס. באתרים דומים בחו"ל יש אפשרות לציין תגמול כספי שיקבל המוצא. בארץ האפשרות הזאת לא עלתה כלל על הדעת".

השימוש החיובי שהוא משתמש בטכנולוגיה אינו מסתיים בהפעלת אתר 'איבוד' בלבד. את מרבית יומו הוא מקדיש לאתר שיעורי 'הדף היומי', שבו הוא מוסר שיעורים. "מטרתי לאפשר לציבור לנצל רגעים קצרים בעבודה או בדרך אליה כדי ללמוד את 'הדף היומי' בצורה מסודרת".


אלו מציאות. בריליאנט בביתו, השבוע

  פינת ההלכה ומנהג

מנהגי פסח שני

שאלה: מה משמעותו של פסח שני בימינו ומה עושים בו?

תשובה: בזמן המקדש, מי שלא הקריב קרבן פסח במועדו (בערב פסח, י"ד בניסן), היה חייב להקריבו בי"ד באייר. לכן היום הזה נקרא 'פסח שני'. היעב"ץ מציין שפסח שני נקבע ביום זה (אף שכדי להיטהר דיי בזמן קצר בהרבה) מכיוון שבני-ישראל אכלו מהמצות של פסח מצרים עד ליל ט"ו באייר, כך שהקדוּשה ההיא נמשכת עד לילה זה.

לכאורה יום זה הוא חג רק למי שהקריבו בו את הקרבן, ולא לכלל ישראל, אך ב'מגילת תענית' (ברייתא מתקופת בית שני ובה מצויינים תאריכי-שמחה, פרק ב) מוזכר "פיסחא זעירא, דלא למספד ודלא לאתענאה" [=פסח קטן, שלא להספיד ושלא לצום בו].

בשולחן-ערוך וברמ"א (סימן קלא) נשמט תאריך זה מרשימת הימים שאין אומרים בהם תחנון, כנראה מפני ההלכה שאחרי החורבן "בטלה מגילת תענית", אך הפוסקים הספרדים ורוב הפוסקים האשכנזים הזכירו שאין לומר בו תחנון, כמו בתאריכים אחרים שהוזכרו במגילת תענית (ויש שהוכיחו מהגמרא שגם אחרי החורבן זה יום שמחה). כמו-כן אין אומרים בו 'צידוק הדין' ואין מקימים בו מצבה. האשכנזים אומרים בו 'למנצח... יענך'.

ראוי ללמוד ביום זה את פרשת היום (במדבר ט,ט-יב) והלכותיו (תקציר מהן מופיע במסכת פסחים צט,א).

מנהג ישראל לאכול מצה בסעודת היום, זכר להקרבת הפסח (שהייתה ביום, והיא העיקר), אף שאכילת פסח שני הייתה רק במוצאי היום - אור לט"ו באייר. אך היו גדולים שנהגו לאכול מצה גם (או רק) במוצאי היום. ויש שלא נהגו בזה כלל.

אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש כתב: "פסח שני עניינו - שאין 'מקרה אבוד'. תמיד אפשר לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו 'לכם', שהדבר היה ברצונו – בכל-זאת אפשר לתקן".

מקורות: פסחים צב,ב. ר"ה יט,ב. חולין קלט,ב. שדי חמד, שו"ת דברי חכמים סו"ס נז. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב סי' ריד. בין פסח לשבועות פ"ז, ונטעי גבריאל, פסח ח"ג סי' נז, וש"נ. לוח 'היום יום'. לוח דבר בעתו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)