חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1269 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת קדושים, כ"ה בניסן ה'תשע"א (29/04/2011)

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1269 - כל המדורים ברצף
להחזיר לידינו את קבר יוסף
יש חדש
שלבי העץ כשלבי החיים
אמת ושקר
היכן האחריות
לזעוק באמת
סנֵגוריה בשמים
להתעלות בכוח עצמנו
צייר האותיות
להגיב או להבליג?

מס' 1269, ערב שבת-קודש פרשת קדושים, כ"ה בניסן ה'תשע"א (29.04.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להחזיר לידינו את קבר יוסף

לא המתפללים אמורים לדאוג לביטחונם, אלא כוחות הביטחון, שמתפקידם לאבטח את חופש התפילה במקומות הקדושים

הירי בדם קר מצד 'שוטרים' פלסטינים לעבר מתפללים לא-חמושים – היה צריך להרעיד את אמות הסיפים. במקום זה שמענו גינויים בשפה רפה, ומה שגרוע עוד יותר – הטלת האשמה על המתפללים.

אכן, היהודים הנכנסים באישון לילה להתפלל בקבר יוסף מסכנים את עצמם, אך לא הם אשמים בכך, אלא רשויות המדינה וצה"ל. טוענים כלפי המתפללים שאין הם מתאמים את הכניסה עם כוחות הביטחון, אך הם עושים זאת משום שצה"ל אינו מאשר את הכניסה למקום אלא לעיתים רחוקות.

מובלעת ישראלית

ראוי להזכיר שוב ושוב, שגם על-פי הסכמי אוסלו הגישה לקבר יוסף אמורה להיות חופשית. בהסכמים נאמר במפורש כי קבר יוסף יישאר מובלעת בשליטה ישראלית. צה"ל הפקיר את המקום לידי הפורעים הערבים במהומות תשרי תשס"א (אוקטובר 2000), ואז גם הושאר שם החייל מדחת יוסף לדמם למוות.

מי שהחליטו להפקיר את קבר יוסף אינם מבינים את משמעותו לעם היהודי, אך מתברר שיש יהודים המוכנים למסור את נפשם בעבור המקום הקדוש הזה. במשך כל הדורות מסרו יהודים את נפשם כדי להתפלל בכותל המערבי ובמערת המכפלה, והם ראויים להערכה ולא לגינוי. לא המתפללים אמורים לדאוג לביטחונם, אלא כוחות הביטחון, שמתפקידם לאבטח את חופש התפילה במקומות הקדושים.

חז"ל ניבאו

אי-אפשר שלא להבחין כי המקומות שעליהם ניטש העימות החריף ביותר בינינו לבין הערבים הם הר-הבית, חברון וקבר יוסף. הנוכחות היהודית בשלושת האתרים האלה מדידה שינה מעיני שונאי-ישראל, והם עושים הכול כדי לקעקע את אחיזתנו שם.

אלה המקומות שעליהם אמרו חז"ל (מדרש רבה פרשה עט): "שלושה מקומות אין אומות-העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם, ואלו הם – מערת המכפלה ובית-המקדש וקבורתו של יוסף". והסיבה – את שלושת המקומות האלה קנו אבותינו בכסף מלא. אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה, יעקב קנה את חלקת השדה ליד שכם, שבה נקבר אחר-כך יוסף, ודוד המלך קנה את הר-הבית מאת ארנן היבוסי.

חז"ל מדייקים בלשונם באמרם "אין אומות-העולם יכולים להונות את ישראל", כי כל טענה מצד אומות-העולם לבעלות על חלק כלשהו של ארץ-ישראל אינה אלא הונאה. אבל על שלושת המקומות הללו – הר-הבית, חברון וקבר יוסף – לא יוכלו אפילו הרמאים להונות את ישראל, שכן האתרים האלה נקנו בכסף מלא על-ידי אבות האומה היהודית.

האתרים האלה מסמלים את יסודות אחיזתו של עם-ישראל בארץ-ישראל. כאן נטועים שורשי הזיקה העמוקה של העם היהודי לארצו ולמולדתו. לכן הערבים מתאמצים כל-כך לקעקע אחיזה זו, ולכן הנפש היהודית מתעקשת כנגדם, עד כדי מסירות-נפש.


שלושת האתרים שאפילו הגויים אינם יכולים לערער את זכותנו עליהם. ציור: ברוך נחשון, חברון

  יש חדש

תקליטורי התניא

הופיעה הסדרה קרוב אליך הדבר – סדרה בת שבעה תקליטורים ובה מאות שיעורים מוקלטים המבארים את ספר התניא. השיעורים נמסרים מפי הרב ברוך וילהלם, מבית-חב"ד בנהריה, והם מסבירים את ספר התניא בלשון ברורה ומובנת לכול. טל' 054-7770816.

חדווה דניגונא

המוזיקאי החסיד ר' גיל עקיביוב מכפר-חב"ד הפיק לקראת הפסח את חדווה דניגונא – תקליטור מושקע ואיכותי ובו מבחר מניגוני חב"ד. יש כאן הקפדה רבה על דיוק בניגונים ושירה אותנטית, לצד עיבוד מקצועי ועשיר. עשרה ניגונים. טל' 1-700-704120.

מילון ליידיש

המרכז להחדרת שפת היידיש, 'דער שליסל' [=המפתח], מגיש מילון לשפת האידיש, ובו חמשת-אלפים ערכים. מנהל המרכז, הרב שאול-יודא שטיין, מציין כי זה המילון הראשון מסוגו שכתבוהו יהודים יראי-שמים, השואפים להקנות לדור הצעיר את השפה שבה דיברו גדולי ישראל וצדיקי החסידות באירופה. למילון שני חלקים: יידיש-עברית ועברית-יידיש. טל' 050-4123774.

  שלחן שבת

שלבי העץ כשלבי החיים

התורה קובעת כי עץ פרי עובר שלושה שלבים מבחינה הלכתית: השלב הראשון – "שלוש שנים יהיו לכם ערלים". בשלוש השנים הראשונות פירותיו אסורים באכילה. השלב השני – "בשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'". פירות השנה הרביעית נקראים 'נטע רבעי', ובזמן המקדש היו מעלים אותם (או את דמיהם) לירושלים ואוכלים אותם שם בקדושה. לאחר מכן בא השלב השלישי – "בשנה החמישית תאכלו את פריו".

המדרש אומר כי מצוות הערלה היא תיקון לחטא עץ הדעת: "מי יגלה עפר מעיניך, אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד על ציוויך... – והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים". כלומר, אדם הראשון נצטווה שלא לאכול מפרי עץ הדעת במשך שלוש שעות בלבד (כי בשבת כבר היה מותר לו לאכול מהפרי), ולא עמד בזה, ואילו בני-ישראל נמנעים מאכילת פירות עץ חדש במשך שלוש שנים.

שלושה שלבים ביום

שלושה שלבים אלה קיימים בעבודתו של יהודי בכל יום ויום. השלב הראשון הוא שעת התפילה, שאז אין לו שום עסק עם ענייני העולם. כשיהודי עומד לפני קונו ומתפלל, הוא מרגיש 'כעבדא קמיה מריה' [=כעבד העומד לפני אדונו], ואז אין לו שום שייכות לענייני העולם. מצב זה דומה לשלוש שנות הערלה, שבהן הפירות אסורים לגמרי.

לאחר התפילה היהודי יושב ללמוד תורה, כמאמר חז"ל: "מבית-הכנסת – לבית-המדרש". אין הוא עובר מיד מהתפילה להתעסקות בענייני העולם, אלא תחילה הוא יושב ללמוד תורה. שלב זה הוא בדוגמת השנה הרביעית, שבה אפשר לאכול את הפירות, אלא שיש לאוכלם בקדושה. ואז בא השלב השלישי, שהוא בדוגמת השנה החמישית, שהיהודי יוצא לעסוק בענייני העולם.

ניתוק מענייני העולם

שלושה שלבים אלה קיימים גם במחזור החיים הכללי של יהודי. בשנים הראשונות לחיי האדם אין הוא עוסק כלל בענייני העולם ומקדיש את כל-כולו ללימוד תורה ולעבודת ה'. השנים האלה הן בבחינת 'שנות ערלה', שבהן ענייני העולם מובדלים ממנו לגמרי.

לאחר מכן בא השלב שבו האדם כבר יכול להתעסק בענייני העולם, אבל עליו להתעסק בדברים שהם בתחום הקדושה בלבד, בדוגמת השנה הרביעית, שנת 'נטע רבעי'. ורק לאחר השלב הזה הוא יכול להיכנס ממש להתעסקות בענייני העולם.

התכלית – לפעול בעולם

אבל יש לזכור כי תכלית הכוונה שבשבילה נבראו כל העולמות היא לעשות 'דירה' לקב"ה דווקא בעולם הזה הגשמי והחומרי, ולשם כך יש לצאת אל העולם ולפעול בו. אין להסתפק בהתעסקות בענייני קדושה, אלא צריך לפעול גם בענייני הרשות, ולהחדיר בתוכם את הקדושה האלוקית.

כאשר פועלים על-פי הסדר הזה מצליחים להתמודד עם ענייני העולם ולמלא את התכלית העיקרית – לעשות 'דירה' לקב"ה כאן בעולם הזה, כפי שהדברים יתגלו בשלמותם בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם כרך יא, עמ' 46)

  מן המעיין

אמת ושקר

גנֵבה ושקר

"לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" (ויקרא יט,יא). הפסוק נכתב בלשון רבים, ללמדנו שכשם שאסורה גנֵבת דעת של היחיד ואסור לשקר ליחיד, כך אסורה גנֵבת דעת של הרבים, גנֵבת דעת העם, במסווה של דיפלומטיה ופוליטיקה.

(מטה אהרן)

אין שקרים אין גנבים

מי שאינו מדבר שקרים, אין גנֵבה בביתו. רמז לדבר, שנאמר "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו" – כשהאדם נזהר מאמירת שקר, אין גנבים בביתו.

(רבי פינחס מקוריץ)

קוץ של אמת

הרבי הריי"צ מליובאוויטש אמר: כשמחזיקים במידת האמת, אפילו בקוץ הראשון של האות א שבאמת – גם זו אמת.

מתביישים מהאמת

האמת אוהבת להיות עירומה. אין היא סובלת כל מלבוש וכל כסות. ומאחר שהבריות בטבעם צנועים הם ובעלי בושה, הם בושים להתקרב אליה...

(רבי אייזל מסלונים)

שקר משולש

השקר של העולם הזה הוא שקר משולש: נוח וקל לשקר, השקר מתקבל יותר מדבר אמת, והכול חשודים בשקר.

(אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ)

את מי אפשר לרמות

את הקב"ה אי-אפשר לרמות; בני-אדם אסור לרמות; ואם האדם מרמה את עצמו – הריהו מרומה.

(רבי פינחס מקוריץ)

מצויה באנשים פשוטים

האמת היא בריאה טהורה, ברה וזכה, הראויה לבעל חכמה, אבל היא מצויה יותר באיש פשוט. לאמת עוצמה רבה. גם השקרן יכרע ברך לפניה. לפני האמת הכול מתבטלים.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

תורה שלמה

"אשר נתן לנו תורת אמת" (נוסח ברכת התורה). האמת עצמה היא תורה שלמה. התורה היא אמת והיא מביאה אותנו אל האמת, שנוכל לקלוט את האמת ולהבינהּ.

(לקוטי דיבורים)

  אמרת השבוע

היכן האחריות

שוחט תלמיד-חכם וירא-שמים בא לפני רבי ישראל מסלנט ואמר שרצונו לעזוב את משרת השחיטה. "זו אחריות כבדה, וליבי נוקפני שמא אכשל במלאכה זו", הסביר.

שאל רבי ישראל: "ממה בדעתך להתפרנס אם תעזוב את השחיטה?".

השיב השוחט: "בדעתי לעסוק במסחר".

קרא רבי ישראל בהתרגשות: "תמהני עליך. אתה חושש ממלאכת השחיטה, שאין בה אלא לאו אחד של איסור 'נבֵלה', ואינך חושש מעסקי המסחר שכרוכים בהם כמה וכמה אזהרות ואיסורים – 'לא תגזול', 'לא תחמוד', 'לא תעשוק', 'לא תונו', 'לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו', ועוד ועוד מצוות לא-תעשה ועשה?!".

  פתגם חסידי

לזעוק באמת

"גם כשצועקים 'עד מתי' - הרי זה מפני הציווי כו'. ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא!" (הרבי מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

סנֵגוריה בשמים

סוחר היין שעבר ברחובות העיר סֶליש שבהרי הקרפטים (כיום אוקראינה) נבהל לרגע כששמע קול הקורא אליו: "יהודי! יהודי!". לרגע חשב שמישהו קורא לעזרה, אך להפתעתו ראה כי הקורא אינו אלא רבה של סליש, רבי שמואל-שמלקה קליין, אחד הצדיקים המופלאים בזמנו.

סליש הייתה ידועה בכרמיה המשובחים. סוחרי יין היו באים אליה מכל קצות הארץ להכין בה יין, ולהובילו למכירה בעריהם. עתה הגיעה עת הבציר, וגם סוחר היין מהעיר למברג (ללוב) היה בין הבאים. ואז שמע פתאום את הרב קורא לעברו.

הסוחר התקרב אל הבית, והרב סימן לו לעלות לביתו, כי דבר-מה לו אליו. "אמור-נא לי", פנה אליו רבי שמואל-שמלקה, לאחר שהסוחר התיישב מולו, "האם אתה מכיר את רבה של למברג?".

"ודאי", נענה הסוחר מיד, "הלוא הוא רבי יוסף-שאול נתנזון, בעל הספר 'שואל ומשיב', אישיות ידועה ונערצת".

הצדיק מסליש הוסיף ושאל: "האם תוכל לתאר לי מעט מסדר יומו?".

הסוחר הכיר מקרוב את הרב, והחל לתאר את סדר יומו: "מדי יום ביומו הרב משכים קום קודם עלות השחר...".

כאן הפסיקו רבי שמואל-שמלקה והוסיף לתאר: "בטרם הוא נוטל את ידיו הוא אומר 'מודה אני' בכוונה עצומה, ובמילים 'בחמלה רבה אמונתך' לוהטת בו האמונה כאש. ומה אחר-כך?", שוב הִפנה הצדיק שאלה אל הסוחר.

המשיך הסוחר: "את תפילתו הוא מתחיל רק לאחר לימוד של כמה שעות"... שוב הפסיק אותו הצדיק והמשיך: "והרי לומד הוא תורה לשמה, בגלל ציווי ה' ללמוד את תורתו הקדושה. ומה הלאה?".

"אחר-כך הוא הולך לבית-הכנסת להתפלל", אמר הסוחר, ושוב קטע אותו הרב מסליש ואמר: "ותפילתו היא בהתלהבות עצומה, ועם זה הוא חש שפלות אמיתית בהגיעו למילים 'ונפשי כעפר לכול תהיה'...".

"אחרי התפילה הוא אוכל ארוחת בוקר", המשיך הסוחר... והצדיק השלים את דבריו: "וכל כוונתו באכילה היא לשם שמים, שיוכל להוסיף לעסוק בתורה ובעבודת ה', ובוודאי לא לשם תאווה חלילה...".

כך התנהלה השיחה, הסוחר מפרט את סדר יומו של הרב מלמברג, והצדיק ממשיך את דבריו ומאריך בדברי סנֵגוריה ושבח על עבודת ה' של הרב.

שיחה מוזרה זו נסתיימה כשהצדיק מסליש נפרד מהסוחר, בלי להסביר את פשר הדבר.

סוחר היין סיים את ענייניו בסליש, העמיס את עגלותיו בחביות היין הטרי ושב לעירו. בבואו ללמברג שאל מה התחדש בעיר בימי היעדרותו, ונאמר לו כי נס גדול אירע לרב העיר, רבי יוסף-שאול.

הסוחר נדרך למשמע הדברים, ושמע כי לפני כחודש נפל הרב למשכב וחלה במחלה אנושה. הרופאים שביקרו אותו נואשו מהסיכוי להצילו. מצבו הידרדר  והלך עד שאיבד את הכרתו ושקע בתרדמת. הרופאים אמרו כי זה יומו האחרון עלי-אדמות.

לפתע, באורח פלאי לגמרי, החל מצבו להשתפר, ולא עברו ימים רבים והוא חזר לבריאות תקינה ומלאה!

"באיזה יום אירע הנס?", נפלטה שאלה מפי הסוחר. כשנאמר לו התאריך עשה חישוב מהיר והתברר לו שהדבר היה בדיוק באותו יום שבו קרא לו הרב מסליש...

"ללא ספק יש קשר רב בין אותה שיחה סתומה עם הצדיק לבין רפואתו הפלאית של הרב", הרהר בליבו ומיד החיש את צעדיו אל בית הרב וביקש לשוחח עמו בדחיפות. כאשר נכנס אל חדרו סיפר הסוחר את כל אשר מעשהו אצל רבי שמואל-שמלקה מסליש.

בסיימו את הסיפור הבחין כי עיניו של הרב התמלאו דמעות. "האם תוכל לתאר לי את דמותו?", שאל הרב מלמברג. הסוחר תיאר בפרוטרוט את דמותו של רבי שמואל-שמלקה.

"אם-כן", אמר הרב, "אספר לך, אולם הבטח לי שלא תספר זאת ברבים". לאחר שהסוחר הבטיח לשמור זאת בסוד, החל הרב לספר: "כאשר שכבתי על ערש דוויי עלתה נשמתי לבית-הדין של מעלה, ודנו מה יהיה עליה. לבסוף נגזר עליי להיפרד מן העולם.

"פתאום הופיע יהודי בעל זקן שיבה, שתוארו היה בדיוק כפי שאתה מתאר, והחל לטעון וללמד עליי סנגוריה: 'כיצד ימות רב צעיר כל-כך, שכל עבודתו לשם שמים ובכל יום מחייו בעולם הזה הוא מוסיף להתעלות בלימוד התורה ובקיום מצוות ומעשים טובים?! כדאי להאריך את ימיו, למען הדור הזקוק לו'...

"טענותיו נתקבלו והוחלט להוסיף לי עוד שנים על חיי, כפי שאתה רואה", סיים הרב את סיפורו.

לאחר שיצא הסוחר ישב הרב לכתוב מכתב אל רבי שמואל-שמלקה מסליש, ובו תיאר את פרשת מחלתו ואת חזיונו המופלא. בסוף המכתב הודה לו מכל ליבו על אשר המליץ טוב בעדו והציל אותו ממוות.

הסיפור היה עלול שלא להיוודע כלל, מפני צניעותו הרבה של הצדיק מסליש. אולם לאחר פטירתו חשפה אלמנתו את המכתב ששלח לו הרב ה'שואל ומשיב' מלמברג. כמו-כן, לאחר שעברו שנים רבות סיפר הסוחר את הסיפור. וכך מגוללים הדברים בקונטרס 'לקוטי יצחק', שכתב נכד הצדיק מסליש, רבי יצחק-אייזיק.

  לומדים גאולה

להתעלות בכוח עצמנו

יש קשר פנימי עמוק בין ימי ספירת העומר לבין תקופת הגלות. הימים האלה הם שלב-ביניים בין חג-הפסח לחג-השבועות, וגם תקופת הגלות היא שלב-מעבר בין ימי הבית לזמן הגאולה.

בחג-הפסח הייתה יציאת מצרים. הקב"ה נגלה על בני-ישראל והוציא אותם ממצרים, בשעה שהם עדיין לא היו בשלים להתגלות כזאת. הם היו שקועים בטומאת מצרים, ולכן היציאה משם הייתה בדרך של "כי ברח העם" – בריחה מפני הרע, שאין אפשרות לשלוט בו. בשפת תורת החסידות נקרא הדבר – 'אתערותא דלעילא' (=התעוררות והתגלות שבאות מלמעלה, לא מן האדם עצמו). יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד והיא מרימה בבת-אחת את האדם לדרגות עליונות ביותר; אולם התעלות זו אינה באה מהאדם עצמו אלא בכוחו של הקב"ה.

לכן דרושה מיד לאחר ה'אתערותא דלעילא' עבודה עצמית, שנקראת 'אתערותא דלתתא' (=התעוררות שבאה מהאדם עצמו). זו מהותם של ימי ספירת העומר, שבהם היהודי מתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה. הדבר רמוז גם בפסוק "משכני אחריך נרוצה". "משכני" – זה חג-הפסח, שבו הקב"ה בא מלמעלה ו'משך' אליו את בני-ישראל; אבל מיד לאחר מכן בא שלב "אחריך נרוצה", העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.

בקרה שכלית

ימי ספירת העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב משבע כפול שבע, והדבר מציין את השלמות של עבודת האדם. כידוע, יש באדם שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות), והן מרכיבות את האישיות הרגשית שלנו. אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שולטת בו. מי שנוטה לקפדנות נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. אך לאמיתו של דבר הדברים מורכבים יותר, שכן כל מידה כוללת את האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), ובסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשעה פרטים במידות.

בתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם בימי ספירת העומר. עבודה זו נקראת 'המשכת המוחין למידות'. כלומר, בימים האלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת ואחת מן המידות הללו בנפשנו ולוודא שהמידות נשלטות על-ידי השכל ואינן עצמאיות.

מוח בלב

הצורך בהתאמת המידות לשכל נחוץ לא רק לתיקון המידות השליליות. ברור בתכלית שמידה שלילית (תאוותנות, כעס, התפארות וכדומה) טעונה תיקון, אבל בכך אין דיי. שומה עלינו להביא גם את המידות החיוביות למצב שיהיו נשלטות על-ידי השכל, משום שאפילו מידה חיובית כשהיא עצמאית עלולה להיות שלילית.

לדוגמה, מידת החסד היא מידה טובה מאוד – לאהוב את הזולת, לתת לאחרים וכו', אבל כשהמידה הזאת עצמאית ואינה נתונה לבקרת השכל, היא עלולה להיות שלילית. יש מצבים שבהם אסור להיות טוב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא', כדי שלא ייגרם נזק. אבל אדם שמידת החסד שלו אינה נשלטת על-ידי השכל, לא יוכל לומר 'לא', והוא יוסיף לתת ויקלקל.

זו משמעותה של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום ויום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום זה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובבניינה הנכון של המידה הזאת. על-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים לחג השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שניתנות בו.

גם בתקופת הגלות אנו נדרשים להתעלות בכוחות עצמנו, בלא אור הקדושה שהאיר בבית-המקדש הראשון והשני, ודווקא על-ידי כך אנו זוכים לאור הגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

צייר האותיות

אלה היו שנות השישים. המוני צעירים אמריקנים הצטרפו לתנועת ה'היפים' ומרדו בעולם המבוגרים.  דייוויד לואיס, צעיר יהודי משיקגו, מוזיקאי מחונן וצייר מוכשר, הגיע בחיפושיו לכנסייה קתולית, בעיירה קטנה בקליפורניה, ונעשה שם מורה למוזיקה. אחת הנזירות החליטה למשוך אותו לעבר הנצרות. היא הראתה לו ספר מסויים, ודייוויד עלעל בו. פתאום תפסה את עיניו תמונה שבה צוירו שמים, מלאכים ואותיות עבריות.

האותיות העבריות הציתו זיק כבוי בעומק ליבו. למעשה, זה הדבר היחיד שנותר לו מיהדותו. הוא לא זכה לחינוך יהודי, ובבית הוריו לא שמרו מצוות, אבל חמש שנים לפני בר-המצווה שלו שלחו אותו ללמוד את האותיות העבריות, כדי שיוכל לקרוא את ההפטרה. עכשיו, למראה האותיות האלה, התעורר משהו בנשמתו. "למחרת עזבתי את הכנסייה, בלי לדעת לאן פניי", הוא אומר.

הציציות משכו

דייוויד עלה אל מטוס ללוס-אנג'לס. הוא שוטט בעיר, תרמיל גדול על גבו, ופתאום ראה יהודי מזוקן, שציציות משתלשלות מעל מכנסיו. "הציציות משכו את ליבי והתחלתי לדבר איתו", הוא מספר. "היהודי, חסיד חב"ד, הזמין אותי להיכנס לביתו. הוא פתח ספר 'תורה אור' (של בעל התניא) והתחיל ללמוד איתי. בספר דובר על מלאכים, והרב סיפר לי על 'חזון יחזקאל' המתאר את המרכבה העליונה. בהבזק של רגע התחברו הדברים לציור שראיתי אתמול. ראיתי בזה סימן שאני בדרך הנכונה".

הוא התחיל להניח תפילין ולשמור שבת, וכעבור כמה חודשים מצא את עצמו בישיבת 'הדר התורה' בברוקלין. לצד לימודי יהדות וחסידות התעניין במוזיקה החסידית ובציור היהודי. הוא היה בן-בית אצל הצייר החב"די הידוע ר' הענדל ליברמן. "ספגתי ממנו המון בכל מה שקשור למשמעות הפנימית והרוחנית של הציור", הוא אומר.

משמעות רוחנית

עם השנים נשא אישה ועלה לארץ-ישראל. כיום הרב לואיס מתגורר בירושלים ורוֹוה נחת מילדיו ומנכדיו. אהבתו לאותיות הקודש הביאה אותו להיות סופר סת"ם, ובזמנו הפנוי הוא מצייר ציורים מרהיבים שמשולבות בהם אותיות. ביתו מלא ציורים כאלה.

סדר יומו עמוס במיוחד: תפילת 'ותיקין' בבית-הכנסת הקרוב לביתו, לימוד תורה, ציור, כתיבת סת"ם, ובערב נגינה בחתונות. ההיכרות של דיוויד עם האותיות איננה נגמרת בציורים. "זה הדבר הראשון שהכרתי ביהדות, אבל הוא השפיע על כל חיי", הוא מסביר.

צבע וקבלה

הוא יכול להרצות שעות על משמעות האותיות. "כל אות מאותיות הקודש נושאת בתוכה עולם עמוק ומופלא", הוא אומר בלהט. "הבעש"ט לימד יהודים פשוטים, שלא ידעו להתפלל, לקרוא את אותיות האלף-בית".

גם ציוריו מושפעים מעולם הקבלה והחסידות. "הצבעים מייצגים עניינים רוחניים", הוא מסביר. "הצבע הלבן, למשל, מייצג את מידת הרחמים, האדום – את מידת הגבורה, והכחול – את החסד. כך הציור מקבל משמעות עמוקה ופנימית".


אותיות שקירבו. לואיס במלאכתו (צילום: יוסי פורמנסקי)

  פינת ההלכה ומנהג

להגיב או להבליג?

שאלה: האומנם חובה עלינו להבליג על פגיעה מצד הזולת ולא לשלם לפוגע כגמולו?

תשובה: נאמר בתורה (ויקרא יט,יח): "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך". פירשו חז"ל: "איזוהי נקימה? אמר לו: השאילני קרדומך, ולא השאילו. למחר בא חברו אצלו, ואמר לו: השאילני מגלך, ואמר לו: איני משאילך כדרך שלא השאלתני - זו היא נקימה. ואם אמר לו: הריני משאילך, ואיני כמותך - זו היא נטירה", ששומר איבה בליבו. אלא ימחה הדבר מליבו ולא יזכרנו, ולא יעלה על לב לעולם.

אלה שתי מצוות לא-תעשה, הנמנות עם תרי"ג המצוות, והרעיון שבבסיסן כפול: א) אל לאדם לכעוס, כי הכול נגזר עליו מאת ה' (ובכל-זאת הפוגע נענש על שבחר להיות המבצע, שהרי "הרבה שלוחים למקום"); ב) כל ענייני העולם הזה הם "דברי הבל והבאי, ואינם כדאי לנקום עליהם".

על-פי גרסתנו בגמרא, ולרוב הפוסקים (וכן פסק בעל התניא), התורה אסרה רק תגובה על מניעת חסד בממונו, ולא אם אדם פגע בגופו, בממונו או בכבודו של אדם. במקרה כזה יש לשאול רב אם ועד כמה מותר להגיב כדי למנוע פגיעה חוזרת וכדומה (ה'חפץ חיים' מחמיר בזה).

ברור שאם יש מקום לתבוע פיצוי, הטלת קנס, עונש או התנצלות על הפגיעה - האדם רשאי לתבוע זאת בבית-דין, ובמקום הצורך גם ליצור לחץ ציבורי.

ואמר רבנו יונה: "ודע, כי בדברים שבין אדם לחברו, כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת-דברים, יכול לספר הדברים לבני-אדם... כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת".

מקורות: יומא כג,א. רמב"ם סוף הל' דעות. רמב"ן עה"פ. שע"ת ג,לח.רכא. ספר החינוך, מצוות רמא, שלח. שו"ע אדמו"ר הזקן שם וסי' קנו,ג. תניא, אגרת-הקודש ר"ס כה. חפץ חיים, פתיחה, לאוין ח-ט וש"נ. וראה קובץ 'תחומין' ו, 292, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)