חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1267 - כל המדורים ברצף
ערב שבת הגדול פרשת אחרי, י"א בניסן ה'תשע"א (15 באפריל 2011)

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1267 - כל המדורים ברצף
להשלים את המשימה
יש חדש
השבת שממנה נובעת הגדלות
רבי
שיקול חינוכי
זקוק לרבי
מסר ומשמעות
לידת הגאולה
הקשרים הנסתרים נחשפים
אפיקומן כהלכתו

מס' 1267, ערב שבת-קודש הגדול פרשת אחרי, י"א בניסן ה'תשע"א (15.04.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להשלים את המשימה

יום שישי, י"א בניסן, הוא יום זכאי לכל אחד ואחד מבני דורנו. ביום הזה ירדה לעולם הנשמה הגדולה שחוללה תחייה אדירה בעולם היהודי

בעולם החסידי נהוג לציין לא רק את ימי ההילולא של צדיקים, אלא גם את ימי-הולדתם. יום שבו יורדת לעולם נשמה של צדיק ונשיא בישראל, הוא יום זכאי לדורי-דורות. זה יום שבו נקראים כל הקשורים לצדיק, לתורתו ולדרכו, להתעורר ביראת-שמים ובמעשים טובים, ולחזק איש את רעהו בהליכה בדרך אשר הורה הצדיק.

בדור שלנו אנחנו מציינים במיוחד את י"א בניסן, יום-הולדתו של הרבי מליובאוויטש. ביום זה, לפני מאה ותשע שנים, ירדה לעולם הזה נשמתו הקדושה של הרבי, ואנו זכינו לאורו הגדול.

זכות לדורי-דורות

בכלל, יום-הולדת של צדיק הוא יום שמחה, על האור שהאיר באותו יום בעולם. כשמדובר בנשיאי ישראל – השמחה גדולה פי כמה וכמה. חז"ל אומרים שהקב"ה בחר בא' בניסן ליום הקמת המשכן, "לפי שבאחד בניסן נולד יצחק, אמר הקב"ה: הריני מערב שמחתכם, שמחה בשמחה".

דבר מופלא נאמר בגמרא (מגילה יג,ב) בעניין יום-הולדתו של משה רבנו, ז' באדר. בזכות יום זה נתבטלה גזֵרת המן. הוא בחר בחודש אדר לביצוע מזימתו משום שבחודש זה מת משה רבנו, והוא ראה בכך סימן רע לעם-ישראל. אולם חז"ל אומרים שהמן לא ידע כי בחודש זה גם נולד משה, ו"כדאי הוא יום הלידה שיכפר על המיתה". רואים אנו אפוא שיום-הולדתו של נשיא ישראל נעשה יום של שמחה וזכות לדורי-דורות, עד שבזכותו נתבטלה גזֵרת המן כעבור יותר מאלף שנה.

מופת והשראה

כיום, במבט לאחור, נראית בבירור המהפכה הגדולה שחולל הרבי ברחבי העולם. בהשראתו נהפכה היהדות ממתגוננת למסתערת. הוא חולל את מפעל השלוחים, שהגיעו לכל פינה נידחת על-פני כדור-הארץ והפריחו בה את חיי היהדות. הוא שמר על גחלת היהדות ברחבי ברית-המועצות. למעשה, הרבי העניק תעוזה והשראה לכל הכוחות האחרים של היהדות האמונית, וגם אם מקצתם נרתעו בתחילה מללכת בנתיב שסלל, עם השנים אימצו את דרכו.

הרבי הביא בשורה של אהבת-ישראל לכל יהודי, יהיה מי שיהיה. הוא הציג מופת של ראייה כלל-יהודית, בלי הבדלי עדות, כיתות או קבוצות. הוא דאג לכל יהודי, ועשה הכול כדי להביא שמחה ואור לכל נפש יהודית על-פני תבל.

אולם משימתו העיקרית של הרבי עדיין לא הושלמה. פעמים אין-ספור ציין כי ייעודו של דורנו לסיים את הגלות ולהביא את הגאולה. אנו כולנו – תלמידיו, חסידיו, שליחיו, לומדי תורתו והנהנים מאורו – חייבים להמשיך בליבוי אש האמונה בגאולה הקרובה לבוא, ולהכין את העולם כולו לקראתה. בניסן נגאלו, ובניסן עתידים ליגאל.


הרבי מליובאוויטש. אהבה לכל יהודי, יהיה מי שיהיה

  יש חדש

עושים סדר בעולם

שלוחי חב"ד ברחבי העולם משלימים את ההיערכות לארגון כשלושת-אלפים סדרים ציבוריים, שבהם ישתתפו כרבע מיליון יהודים. סדרים כאלה יהיו בסין, בתאילנד, ביוון, בקפריסין, בבוליוויה, בטורקיה, בקונגו, בניגריה, בקמבודיה, וכמובן ברחבי מדינות חבר-העמים. הסדר הגדול ביותר צפוי להתקיים בקטמנדו שבנפאל, שבו צפויים להשתתף כאלפיים תרמילאים ישראלים.

מאות סדרים בארץ

לצד הסדרים המתקיימים ברחבי העולם בתי-חב"ד בארץ עורכים מאות סדרים ציבוריים, ל'כל דיכפין', בכל עיר ועיירה ברחבי הארץ. הסדרים מיועדים לכל שכבות הציבור, לכל מי שמעוניין לחגוג את הסדר כהלכתו, באווירה חסידית שמחה ומאחדת. ההשתתפות מותנית ברישום ובאישור מראש. פרטים במוקד חב"ד 3770* או באתר  http://chabad.org.il

ערוכים לחג

בתי-חב"ד ברחבי הארץ מחלקים לקראת חג-הפסח יותר ממאה אלף חבילות מזון, ובהן  מצות, יין ומצרכי מזון בסיסיים, למשפחות נזקקות. זה למעשה מפעל 'קמחא דפסחא' הגדול בארץ. צעירי-חב"ד הפיקו לקראת החג מגוון עלוני-הסברה על החג, הלכותיו ומצוותיו, בעברית וברוסית, לילדים ולמבוגרים, והם הופצו במאות-אלפי עותקים.

  שלחן שבת

השבת שממנה נובעת הגדלות

השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול'. בשולחן-ערוך של אדמו"ר הזקן מובא הטעם לכך, כי באותה שבת אירע הנס הגדול "למכה מצרים בבכוריהם". המצרים ראו את בני-ישראל לוקחים כבש לבתיהם,  ושאלו אותם לפשר הדבר. בני-ישראל השיבו להם שהם עומדים להקריב את קרבן הפסח, והקב"ה יכה את בכורי מצרים. תבעו הבכורים מאבותיהם לשחרר את בני-ישראל, וכשנענו בסירוב – נלחמו בהם, וכך הוכתה מצרים על-ידי בכוריה עצמם. לזכר הנס הזה השבת נקראת 'שבת הגדול'.

אולם מצאנו במנהגי קהילות עתיקות בישראל שכל שבת שלפני חג נקראה 'שבת הגדול', ואף יש במחזורים פיוטים מיוחדים לשבתות האלה. מהמנהג הזה עולה שהכינוי 'הגדול' אינו קשור עם הנס שאירע במצרים, אלא השבת נקראת 'הגדול' על שם שהחכם, הגדול שבחבורה, היה דורש בהלכות החג.

השבוע מתברך מהשבת

יש להוסיף טעם מדוע השבת שלפני כל חג מכונה 'שבת הגדול': מהשבת מתברכים כל ימי השבוע, וכאשר חל באותו שבוע יום-טוב, שהוא יום גדול ומקודש, הדבר מוסיף גדלות בשבת שלפניו. לכן השבת נקראת 'שבת הגדול'.

דוגמה לזה היא המנהג שהחתן עולה לתורה בשבת שלפני יום החתונה. אף כאן, מכיוון שמהשבת שופעת הברכה לגדול ונעלה, יום החתונה, נוצרת עלייה גם בשבת עצמה.

גדלות באה מחירות

מתברר שאין סתירה בין המנהג לכנות כל שבת שלפני יום-טוב 'שבת הגדול' לבין הטעם הקושר את הכינוי 'שבת הגדול' לנס של 'למכה מצרים בבכוריהם'. חג-הפסח הוא 'ראשון לרגלים', וכל ענייני המועדים האחרים נובעים ממנו. גם מעלת השבת שלפני החג, 'שבת הגדול', מתחילה מהשבת שלפני חג-הפסח.

ובמיוחד ש'גדלות' אמיתית קשורה עם עניין החירות, שהיא מהותו של חג-הפסח. גדלות אמיתית משמעותה – חירות בתכלית, בלי להיות משועבד לשום גורם. דבר זה נוצר בחג-הפסח, שבו בני-ישראל נעשו בני-חורין, ועד השלמות של החירות בעת מתן-התורה על הר-סיני שאז נהיו בני-ישראל 'ממלכת כוהנים', שהוא ביטוי לחירות השלמה.

המקור לכל השבתות

נמצא אפוא שאותה גדלות של 'שבת הגדול' שייכת בעיקרה לשבת שלפני חג-הפסח, וממנה היא שופעת לשבתות שלפני המועדים האחרים. ובפרט שגדולתם של ישראל באותה שבת באה לידי ביטוי בגלוי גם לעיני אומות-העולם, דבר שהשתקף בנס של "למכה מצרים בבכוריהם".

לכן אין סתירה בין הביאור לכינוי 'שבת הגדול' הקשור בנס של "למכה מצרים בבכוריהם", לבין המנהג לכנות 'שבת הגדול' את השבת שלפני כל חג. כי התחלת עניין ה'גדלות' והחירות הייתה בשבת שלפני פסח, דבר שהתחיל בנס של "למכה מצרים בבכוריהם", וממנה נובע אותו עניין של 'גדלות' בשבתות שלפני שאר החגים, על-פי מנהגי הקהילות ההן.

(התוועדויות תשמ"ה כרך ג, עמ' 1637)

  מן המעיין

רבי

בה' ובמשה עבדו

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד,לא). אם במשה האמינו, קל-וחומר בה', ומה תלמוד לומר במשה? ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם.

(ילקוט שמעוני)

דבקות במשה שבדור

לפנינו לימוד חשוב: כל אחד ואחד מישראל, עם כל מעלותיו ועבודתו, צריך להיות דבוק וקשור למשה רבנו שבכל דור, ועל-ידו הוא מתקשר עם מי שאמר והיה העולם.

(לקוטי שיחות)

אמונת העם נותנת כוח

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אז ישיר משה" (שמות יד,לא; יד,לד). כאשר ישראל האמינו בה' ובזה שמשה הוא עבדו – "אז ישיר משה" – אז יכול היה משה רבנו לומר שירה.

(דגל מחנה אפרים)

דרגות בהתקשרות

יש שלוש דרגות בהתקשרות של רבי וחסיד: כמו רב ותלמיד; כמו אב ובן; כמו מאור ואור.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

סיפור, תורה, ניגון

כאשר מספרים סיפור על צדיק – נוצרת התקשרות במעשיו של הרבי. כאשר חוזרים על תורה שלו – ההתקשרות היא בדיבורו של הרבי. כאשר שרים ניגון שלו – ההתקשרות היא במחשבתו של הרבי.

(התמים)

בלי גבול בגבול

הגאון החסיד רבי הילל מפאריטש אמר: 'בינוני' הוא גבול; 'צדיק' הוא בלי גבול; ו'רבי' הוא בלי גבול כפי שהוא מתלבש בגבול.

ברייה חדשה

חסיד היה יוצא ברייה חדשה מ'יחידות' אצל הרבי: הנפש האלוקית – בריאה, יצר הטוב – שמח ומעודד; הנפש הבהמית – מפורקת; ויצר הרע – מעוך.

(ספר השיחות ת"ש)

לבקש מה'חכם'

כל ענייניו של כל אחד ואחד מישראל, הן בגשמיות הן ברוחניות, תלויים בנשיא הדור. כך אמרו חז"ל (בבא-בתרא קטז): "מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים". כלומר מי שהוא 'חולה', בגופו או בנשמתו, אינו רשאי להסתפק בזה שהוא וקרוביו וידידיו יבקשו רחמים מה', אלא הוא זקוק לתפילתו של ה'חכם' שיפעל רפואה בעבורו.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

שיקול חינוכי

אחד השלוחים הראשונים של הרבי מליובאוויטש באחת ממדינות ארה"ב התחיל להוציא לאור עיתון שהופץ בקרב יהודי האזור. כשנכנס אל הרבי ל'יחידות' באותם ימים העלה התלבטות שהטרידה אותו: הוא צריך לכתוב בכל גיליון מאמר שהוא חתום עליו, והשאלה היא אם מותר לו לקחת רעיונות משיחותיו של הרבי ולהציג אותם כמאמר שלו.

הרבי השיב: "בהזדמנויות רבות הדגשתי שאפשר לומר את הדברים בשמי או שלא בשמי, כפי מה שנראה נכון יותר כדי שהדברים יתקבלו. על-כן אין מצידי שום התנגדות שתכלול במאמרך רעיונות מהשיחות. אבל עליך להביא בחשבון שייתכן כי מישהו מתלמידיך יגלה יום אחד שהדברים שכתבת בשמך אינם שלך אלא הם נלקחו מהשיחות, והדבר עלול לפגוע בהערכתו כלפיך"...

  פתגם חסידי

זקוק לרבי

אחד החסידים העז פעם אחת ושאל את הרבי מליובאוויטש למה הוא מרבה לנסוע אל ציון חותנו, הרבי הקודם. השיב לו הרבי: "כשם שאתה זקוק לרבי, גם אני זקוק לרבי"!

  מעשה שהיה

מסר ומשמעות

כאשר הרב יעקב בידרמן בא לווינה, בירת אוסטריה, בשליחות הרבי מליובאוויטש, בשנת תשמ"א (1981), התחיל לחפש דרכים ליצור קשר עם יהודי העיר. בין השאר נהג להוציא-לאור לקראת כל שנה חדשה לוח-שנה, ובו פירוט המצוות של החגים והמועדים. את הלוח שיגר לרשימה של כשלושת-אלפים יהודים.

"מעטים הגיבו, ויחידים אף טרחו לשגר תרומה", מספר הרב בידרמן. "אחד הנמענים שהקפיד לשגר בכל שנה תרומה צנועה היה הד"ר ויקטור פראנקל, נֵירולוג ופסיכולוג נודע. חוץ מהתרומה השנתית הצנועה לא היה בינינו קשר. הד"ר פראנקל לא היה מחובר לקהילה היהודית, ואפילו ביום-הכיפורים לא בא לבית-הכנסת".

ביום קיץ שגרתי בשנת תשנ"ה (1995) נכנסה אישה קשישה אך נמרצת לבית-חב"ד בווינה. היא פגשה שם את הרב בידרמן ואמרה לו: "אתה סבור כי אתה השליח הראשון של הרבי מליובאוויטש בווינה. טעות בידך. זמן רב בטרם באת לאוסטריה מילאתי כאן משימה בשליחות הרבי".

האישה החלה לספר. שמה מרגרטה חיות. אימהּ הייתה בת למשפחת הַגֵר המיוחסת של אדמו"רי ויז'ניץ. היא עצמה נולדה בעיירה צ'רנוביץ במשפחה מודרנית. מרבית שנות נעוריה עברו עליה בווינה. היא עסקה בשירת אופרה וזכתה לפרסום. בווינה גם נישאה וילדה בת.

ערב פרוץ מלחמת-העולם השנייה הצליחה להימלט עם בעלה ובתה לאיטליה, והם עלו לאנייה האחרונה שהפליגה לארצות-הברית. כל בני משפחתה שנותרו מאחור – נספו בשואה.

הם השתקעו בעיר דטרויט. בתה בגרה ונישאה לרופא. בשנת תשי"ט (1959) ערך מוסד חב"די בניו-יורק 'דינר' חגיגי, ואליו הוזמן חתנה הרופא, כאורח-כבוד. כך נוצר קשר בינה ובין חב"ד, ובעקבות זאת ביקשה להיפגש עם הרבי.

"אינני יכולה להסביר זאת", סיפרה, "אבל כשישבתי מול הרבי פרצתי בבכי בלתי-נשלט. סכר שעמד בפני נהר דמעותיי במשך שנים – נפרץ. מאז השואה לא בכיתי. כאן הרגשתי שאני יכולה לשפוך את ליבי".

היא סיפרה לרבי את סיפור חייה, ובין הדברים אמרה כי יש בה רצון לחזור ולבקר בווינה. הרבי הגיב ואמר שאם היא תיסע לווינה הוא מבקש שתסור אליו קודם לכן. "יצאתי מחדרו מעודדת, ומאז הרבי הוא בעבורי כמו אבא", אמרה.

עבר זמן והיא החליטה לנסוע לווינה. היא באה אל הרבי, כפי שהבטיחה, והרבי שאל אותה אם תיאות לעשות לו טובה. "בוודאי", אמרה. הרבי ביקש ממנה להעביר בשמו מסר לשני אישים בווינה. אחד מהם היה הד"ר ויקטור פראנקל.

"מסרי לו דרישת שלום ממני ואמרי לו בשמי שעליו להתחזק ולהמשיך בעבודתו, מתוך נחישות מלאה. אל לו להתייאש, ויהי מה. אם יוסיף להיות חזק ונאמן לדרכו, בוודאי ינצח", אמר הרבי.

לא היה פשוט להיפגש עם הד"ר פראנקל. מרגרטה באה למרפאתו, ושם נמסר לה כי כבר שבועיים לא בא למרפאה. היא איתרה את כתובת ביתו. את הדלת פתחה לה אישה וביקשה ממנה להמתין.

הד"ר פראנקל יצא אליה והביט בה בקוצר-רוח. היא חשה אי-נוחות, אך אזרה אומץ ואמרה כי הרב שניאורסון מברוקלין מוסר לו דרישת שלום. היא הפסיקה לרגע, ואז מסרה לו את המסר מהרבי.

"נדהמתי מהשינוי שחל פתאום בפניו", סיפרה לרב בידרמן. "עיניו התמלאו דמעות, ובקושי הוא הצליח להירגע. הוא הודה לי, והזמין אותי להיכנס אל חדר-עבודתו. הוא הציג לפניי מסמכי הגירה שהיו מונחים על השולחן".

הוא סיפר לה כי שיטתו בפסיכותרפיה מותקפת בחריפות מצד הדוגלים באסכולת הפסיכואנליזה של פרויד. זה היה כמה שנים לאחר שפרסם את ספרו 'האדם מחפש משמעות', שבו הוא מגולל את חוויותיו בימי השואה ואת התובנות שהגיע אליהן בעקבות זאת. הוא האמין שביסוד האדם עומדת שאיפה למשמעות ולקשר עם כוח עליון. עמדתו זו עוררה עליו ביקורת קשה.

לנוכח המתקפות העזות החליט לעזוב את וינה ולהגר לאוסטרליה, בקרבת מקום לאחותו. עתה, כשקיבל את המסר מהרבי, אמר למרגרטה שישקול זאת מחדש.

ואכן, הד"ר פראנקל החליט להישאר בווינה ולהילחם על עמדותיו, והצליח בכך. ספרו תורגם לאנגלית ובמהרה נעשה רב-מכר ותורגם לעוד כעשרים שפות. האיש נעשה מרצה באוניברסיטאות בחמש יבשות, קיבל מדליות ופרסים בין-לאומיים, ומיליוני בני-אדם הושפעו מהראייה החיובית שביסוד שיטתו על טיבו של האדם.

בעקבות סיפורה של מרגרטה החליט הרב בידרמן להתקשר אל הרופא הקשיש בן התשעים. כששאל אותו אם הוא זוכר את המסר שקיבל מהרבי, השיב בחום: "כיצד אוכל לשכוח את הרב שבא לעזרתי בתקופה הקשה בחיי! הלוא אני חייב לו חוב עצום של הכרת-תודה!"...

בספר הביוגרפי 'כאשר החיים משוועים אלינו', המספר את קורות חייו של הד"ר פראנקל, מתגלה עובדה מעניינת – מתברר שהוא הניח תפילין בסתר מדי יום ביומו. "את התפילין לקח עמו תמיד לכל מקום על פני כדור הארץ", נכתב שם.

"הסיפור הזה חושף טפח מהפעילות המופלאה של הרבי לליבוי הזיק היהודי בליבם של יהודים, שאיש לא היה מעלה על דעתו כי יכול להיות קשר ביניהם ובין הרבי", מסיים הרב בידרמן.

  לומדים גאולה

לידת הגאולה

הגאולה נמשלת ללידה. חבלי המשיח מכונים 'חבלי לידה', ככתוב (הושע יג,יג): "חבלי יולדה יבואו לו", ועל צרות הגלות נאמר: "כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה" (ישעיה לז,ג). הגאולה עצמה מכונה 'לידה': "כי חלה גם ילדה ציון את בניה" (ישעיה סו,ח).

גם על המשיח נאמר שהוא עובר מעין 'לידה'. על הפסוק בתהילים (ב,ז) "בני אתה, אני היום ילידתיך" הזוהר אומר (פרשת בלק, עמ' רג,ב) שהפסוק הזה מדבר על לידת משיח בן-דוד. במדרש תהילים מובא שבעת הגאולה יהיה המשיח כאדם שנולד לידה חדשה, שכן יינתנו בו כוחות חדשים: "וכד תיתי שעתיה (=וכשתבוא שעתו) אמר להם הקב"ה, עליי לבראותו בריאה חדשה".

בכוח עצמנו

עניין הלידה בכללותו דורש הסבר. מדוע שמחים על הלידה, והלוא לכאורה הלידה היא ירידה גדולה – קודם לכן היה העובר במעי אימו, וחז"ל (נדה ל,ב) מתארים את מצבו העילאי, כאשר "מלמדין אותו כל התורה כולה". לפני הלידה הנשמה שלמה בתכלית, ולא יכולים להיות בה פגמים, ואילו אחרי הלידה האדם עלול להיכשל הן באי-עשייה מתאימה בקו של 'עשה טוב', הן בעשיית דברים שהם בגדר 'סור מרע'. ואם-כן, על מה השמחה?

אלא השמחה של הלידה היא, שאז האדם עובר ממצב שבו הכול ניתן לו מלמעלה, למצב שבו הוא משיג דברים בכוח עצמו. לפני הלידה הוא עובָּר, שמקבל הכול מן המוכן. הוא אוכל ושותה את מה שאימו אוכלת ושותה, והוא עצמו אינו עושה דבר. זה גם מצבה של הנשמה – כל מעלותיה המופלאות ניתנו לה מעצם הווייתה, והיא לא הגיעה אליהן בכוח עצמה. לאחר הלידה מתחילה העבודה העצמית של האדם, כשהוא משיג דברים בעבודתו-שלו ובכוח עצמו.

אמנם האדם יכול לקבל מתנות נפלאות מלמעלה, אבל דבר שהאדם לא השיג בכוחות עצמו – איננו טוב אמיתי. הקב"ה, שהוא עצם הטוב ו'טבע הטוב להיטיב', רוצה לתת לנו את הטוב האמיתי, ולכן הוא יצר את עניין הלידה, שבו מתחילה העבודה העצמית של האדם, ומכאן והלאה הוא יכול להשיג את הדברים בכוחות עצמו.

על כך היא השמחה הגדולה ביום-ההולדת – שמחה לא רק להורים ולסביבה, אלא גם לנולד עצמו. כי אף-על-פי שבמובנים רבים יש כאן ירידה (ממצב שבו "מלמדין אותו כל התורה כולה" וכו'), האמת היא שעכשיו מתחילה העלייה האמיתית שלו, כי עכשיו הוא מתחיל להשיג דברים בעבודתו-שלו ובכוח עצמו.

יום שמחה

זה גם הקשר בין יום-הולדת לבין הגאולה. מעלתה של הגאולה העתידה על הגאולות שקדמו לה, שהיא תבוא בזכות עבודתם של בני-ישראל בתקופת הגלות, שזיככו את העולם והכינו אותו לקראת הגאולה. וזה עניינו של יום-הולדת, שבו מתחילה עבודתו של האדם בזיכוך עצמו והעולם שסביבו, כחלק מהמשימה הכללית של הפיכת העולם להיות 'דירה' לקב"ה.

ואם יום-הולדת של כל יהודי הוא יום שמחה, על-אחת-כמה-וכמה יום-הולדת של נשמה כללית. וכפי שאמר הרבי מליובאוויטש על יום-הולדתו של חותנו, הרבי הקודם (תורת מנחם כרך לד, עמ' 110): "זהו גודל השמחה שביום-ההולדת של הרבי, אשר 'הימים האלה נזכרים ונעשים', 'בכל שנה'. זוהי שמחה לא רק עבור אלו שזכו ונהנו מתורתו, אלא עד לכל 'אשר בשם ישראל יכונה', כיוון שבלידתו התחיל להאיר לכל העולם".

יום זה נותן אפוא כוח לכל יהודי להגביר עוד יותר את העבודה העצמית בזיכוך העולם ובהפצת אור התורה והקדוּשה בכל פינה בעולם, כדי לסיים את מה שעדיין חסר להכנת העולם כולו לקראת הגאולה הקרובה לבוא.

  חיים יהודיים

הקשרים הנסתרים נחשפים

תמיד היה ידוע כי אל חדרו של הרבי מליובאוויטש נכנסו אישים רבים ומגוּונים, מכל גוני הקשת. היו בהם אדמו"רים ורבנים, מדינאים ואנשי ביטחון, מדענים ואמנים, מנהלי עסקים ורופאים, מנהיגי ציבור ופשוטי עם. לא-מעטים זכו לפגישות ארוכות, שנמשכו שעות רבות.

בשנים האחרונות נחשף הציבור לעוצמת הקשרים האלה, בזכות מיזם תיעודי מיוחד של חברת המדיה JEM, המופקדת בין השאר גם על ארכיון ההקלטות והסרטים מהאירועים בחצר הרבי. מאות אישים, מכל רחבי העולם, תועדו בווידאו כשהם מספרים את חוויות המפגשים עם הרבי. הדבר המשותף לכולם הוא עוצמת החוויה וההתפעלות שבה הם מספרים את הדברים.

פגישה בת שבע שעות

בכל שבוע נחשף הציבור לקטע קצר מאחד הראיונות, במסגרת תכנית הווידאו השבועית המוקרנת במרכזי חב"ד בעולם, שבה מובאים קטע משיחותיו של הרבי, אירועים שאירעו בחצרו בתקופה זו, מפגשים עם אישים מעניינים ועוד. הדברים מוגשים באורח בלתי-אמצעי, בלי קטעי קישור – דברים כהווייתם.

בראיונות האלה מתגלים דברים שלא היו ידועים. למשל, הרב ד"ר משה טנדלר (חתנו של הפוסק הנודע רבי משה פיינשטיין) חושף כי בשנת תש"ל (1970) נפגש עם הרבי לפגישה שהחלה בחצות הלילה ונסתיימה בשעה שבע בבוקר. הרבי ביקש ממנו לכתוב ספר ביולוגיה לבתי-הספר התיכוניים. הרבי עמד על הבעיות בספרי הלימוד הקיימים, המקבלים את תיאוריית האבולוציה כעובדה, ובמשך שעות רבות הציג את תפיסתו על הגישה הנכונה לבעיות שבין דת למדע.

בכירי המוסד מדברים

בפעם הראשונה חושפים אישים מקהילת המודיעין הישראלית את עומק הקשרים שהם קיימו עם הרבי. ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, סיפר על פגישה מרתקת ביותר. "הרבי הראה בקיאות ניכרת בכל התחום הזה של מודיעין, של איסוף ידיעות", גילה הלוי.

בקרוב תתפרסם עדותו של נחיק (מנחם) נבות, סגן ראש המוסד לשעבר, שמספר על ביקורו עם שני בניו בחדרו של הרבי: "אתה בא לחצר הרבי – אתה בא הביתה, מהרבה בחינות", הוא אומר. בהמשך הוא מתאר את החוויה של הקפות שמחת-תורה בבית-מדרשו של הרבי.

כך השפיע הרבי

השופט בדימוס צבי טל מספר כי שאל את הרבי אם להגיש את מועמדותו לבית-המשפט העליון: "הרבי השיב שאגיש את מועמדותי, ועם זה לקבל עליי הוספה בקיום משפטיו של השופט כל הארץ" [=כלומר, הוספה בקיום התורה והמצוות]. אליעזר שמואלי, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, סיפר על שיחה מרתקת שבה יעץ הרבי לו כיצד להילחם בנגע הסמים הפושה בנוער. צייד הנאצים טוביה פרידמן מגלה כי חשב להפסיק את פעילותו, והרבי שכנע אותו להמשיך והדגיש את הנחיצות להביא את הנאצים על עונשם.

מנהל JEM, ר' אלקנה שמוטקין, אומר כי המיזם הזה כרוך במשאבים רבים, אבל אין ערוך לחשיבותו. "מהעדויות האלה אנחנו לומדים כיצד הרבי השפיע על העולם היהודי באמצעות קשר אישי עם אישים רבים ומגוּונים. זה חשוב לא רק לדור הצעיר. גם המבוגרים יותר מגלים עולם מופלא שלא הכירו את עוצמתו", הוא מסביר, וקורא למי שזכו למפגש עם הרבי ליצור קשר (טל' 03-9608018), כדי לתעד את סיפור הפגישה.


שמוטקין: "מיזם שימור שאין ערוך לחשיבותו"

  פינת ההלכה ומנהג

אפיקומן כהלכתו

שאלה: למה אין אוכלים דבר אחרי ה'אפיקומן'?

תשובה: ב'יחץ' פורסים את המצה האמצעית לשני חלקים. את החלק הגדול מחביאים לאפיקומן, שהוא מצווה חשובה, ואת החלק הקטן משאירים כדי לומר עליו את ההגדה ('לחם עוני' –  'שעונים עליו דברים').

בזמן בית-המקדש היו אוכלים את השה של קרבן הפסח בסוף כל הסעודה, כדי שייהנו באכילתו ותהיה דרך חשיבות וגדולה, כדרך שהמלכים והשרים אוכלים. לאחר אכילתו אין אוכלים דבר, כדי שלא יעבור טעם הפסח מהפה.

עכשיו, שאין לנו קרבן פסח, חובה עלינו לאכול 'כזית' מצה, זכר לפסח, בסוף הסעודה, והוא הנקרא 'אפיקומן' (דהיינו לפתן). ולכתחילה צריך לאוכלו בהסָבָה.

את האפיקומן עוטפים במפה ומניחים אותו בנפרד, כדי שלא יבואו לאוכלו עד תום הסעודה. בקהילות המזרח, האב (באחרות – הבן, 'שומר האפיקומן') לוקח את האפיקומן העטוף במפה על כתפו, יוצא וחוזר, ומספר לילדים: ככה יצאו אבותינו ממצרים, "משארותם צרורות בשמלותם על שכמם" (שמות יב,לד).

מנהג נפוץ בקהילות אשכנז שהילדים 'גונבים' את האפיקומן (ופודים אותו מהם תמורת מתנה כלשהי), אבל בחב"ד לא נהוג כך, והעיר הרבי ממאמר חז"ל, שהגונב את שלו מן הגנב, אף הוא טועם טעם גנֵבה.

לפני אכילת האפיקומן יש לשתות כפי הצורך, כדי שלא להיות צמאים לאחר מכן, שאם יצמא האדם מאוד, יתירו לו לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות מים.

צריך להיזהר לאוכלו לפני חצות הלילה (במרכז הארץ: 12:40), כמו הפסח, שלא היה נאכל אלא עד חצות.

מקורות: שו"ע סי' תעז-תעח. שו"ע אדמו"ר הזקן שם. לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח, לאדמו"ר מליובאוויטש. 'ילקוט מנהגים – ממנהגי שבטי ישראל'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)