חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1266 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת מצורע, ד' בניסן ה'תשע"א (08/04/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1266 - כל המדורים ברצף
בחג מצטיידים לכל השנה
יש חדש
שהאוויר יהיה טהור
לימוד התורה
שני ערבים
בן-חורין אמיתי
הצלה ושכרה
ה'מצורע' הגואל
לאבחן מתוך הגמרא
כזית מצה

מס' 1266, ערב שבת-קודש פרשת מצורע, ד' בניסן ה'תשע"א (08.04.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

בחג מצטיידים לכל השנה

כל חג מקנה לנו ערכים ותכנים המיוחדים לו. בחג אנו ממלאים את המצברים הרוחניים בתכנים ורעיונות למשך כל השנה

אדם הולך למסע ארוך במדבר. הדרך ארוכה וקשה, הנוף חדגוני. יום רודף יום, ובנקוף הזמן כל יום נעשה דומה לחברו. אט-אט אוזלים המזון והמים וגם הכוחות מתדלדלים.

אבל פה ושם יש נווה-מדבר, שבו אפשר למצוא מעיין מים זכים, עצי פרי שופעים וגם צל נעים. ההלך עוצר את מסעו, נח מעט, שואב כוחות חדשים, מצטייד במים ובמזון ויוצא להמשך הדרך בכוחות רעננים.

רובד חיצוני ופנימי

המסע הארוך והמתיש הוא בעצם מסע החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. זה מסע ארוך וקשה, שבו מרובים הקשיים, הטרדות והדאגות. השגרה שוחקת, והחיים נעשים לעיתים אפרוריים, נטולי חדווה. לשם כך ניתנו לנו לאורך השנה 'נווי-מדבר', הלוא הם החגים. כל חג וחג מוציא אותנו משגרת היום-יום ומעניק לנו שפע של כוחות רעננים, רעיונות ותכנים, חוויות וערכים. וכך אנחנו יכולים להמשיך את דרכנו במשנה מרץ.

אפשר להביט בחג במבט צר, מנותק מהקשרו האמיתי בתוך החיים. וכך עניינו של החג מצטמצם לקניית בגדים חדשים, למנוחה, לארוחה חגיגית ולאירוח בני-משפחה וידידים. ודאי שכל המרכיבים הללו קיימים בחג, אבל אין הם אלא הרובד החיצוני שלו. מהותו של החג היא העולם הגדול של תכנים וערכים וחוויות רוחניות שאנו נוטלים ממנו למשך כל ימות השנה.

כל חג מקנה לנו ערכים ותכנים המיוחדים לו. לכן אופיו של כל אחד ואחד מהחגים שונה מחברו. בכל חג אנחנו מתרכזים בעולם הרוחני המיוחד לו, וכך ממלאים את המצברים הרוחניים באותם תכנים ורעיונות, שאותם עלינו לשאת כל ימות השנה.

משמעותה של חירות

חג-הפסח מביא עמו את רעיון החירות. משמעותה של החירות היא היכולת לתת ביטוי מלא לרצונות ולמאוויים שלנו; לעשות את הדברים שאנחנו באמת רוצים לעשות. וזו השאלה שכל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו בחג-הפסח: האם אני באמת עושה מה שאני רוצה לעשות?

כדי להשיב על השאלה יש לברר תחילה מיהו 'אני'. האדם מורכב מגוף ומנפש, חומר ורוח. בדיקה קלה תגלה שרוב הזמן והמאמצים שלנו מושקעים בסיפוק צורכי הגוף. גם רוב שאיפותיהם של בני-אדם רגילים קשורות בתחומים גשמיים וחומריים. ומה על הנפש?

לנפש שאיפות אחרות לגמרי. היא רוחנית במהותה, "חלק א-לוה ממעל ממש". היא מחפשת את הקִרבה לבוראה, את הטוהר והרוחניות, את הקדוּשה וההתעלות. האם הנשמה שבתוכנו היא בת-חורין? האם היא יכולה לתת ביטוי למאווייה ולשאיפותיה?

חג-הפסח נותן לנו כוח ל'יציאת מצרים', יציאה מהמְצָרים האישיים, מהמגבלות של הגוף והחומר. המצה מחזקת את האמונה שבלב, וביעור החמץ מסייע לנו לבער את הגאווה והרגשת הישות העצמית. כך אנחנו שואבים כוחות להתמודדות היום-יומית במשך כל ימות השנה.

פסח כשר ושמח!


התוכן הפנימי של החג. 'והגדת לבנך'

  יש חדש

יום של אור

יום שישי הבא, י"א בניסן, הוא יום-הולדתו ה-109 של הרבי מליובאוויטש. זה יום שבו "מזלו גובר", ועל-כן אפשר לבקש בו ברכה ולהחליט החלטות טובות. ביום זה ייטלו אלפי חסידי חב"ד פסק-זמן מההכנות לפסח ויצאו למגוון פעילויות להפצת היהדות ולזיכוי הרבים במצוות. יניחו תפילין עם יהודים, יחלקו נרות שבת לנשים, יפיצו עלוני הסברה על החג, ויתגייסו להביא את צורכי החג לרִבבות משפחות נזקקות.

ההתוועדות המרכזית לרגל י"א בניסן מאורגנת על-ידי ועד כפר-חב"ד, והיא תהיה אי"ה בבית-הכנסת בית-מנחם בכפר-חב"ד, ביום חמישי, בשעה 8:30 בערב. הציבור מוזמן.

סדר בכפר-חב"ד

ארגון אשנב מארגן אירוח למשפחות בכפר-חב"ד לליל הסדר ולחג הראשון של פסח. האירוח מתאים ליחידים או לזוגות עד שני ילדים בלבד. לפרטים מוקד חב"ד: 3770*.

דיסק החודש

היכל מנחם בירושלים הפיק את דיסק החודש ובו לקט הרצאות בענייני חג-הפסח וחינוך חסידי. טל' 02-6700772.

נשיפה יהודית 2

המוזיקאי מאיר הלוי אשל הפיק את נשיפה יהודית 2 – תקליט של נעימות חסידיות מנוגנות בפליגלהורן וחצוצרה. הפקה איכותית ונעימה לאוזן. טל' 1-700-704120.

  שלחן שבת

שהאוויר יהיה טהור

בפרשה הקודמת למדנו על דיני הטומאה והטהרה של אדם, של כלים ושל בגדים. אלה דברים מוחשיים, ואפשר להבין שיכול להיות בהם מצב של טומאה וטהרה. אך האם גם באוויר עצמו יכול להיות מצב של טומאה וטהרה? לכאורה האוויר אינו נתון לשליטה אנושית, ואיך ייתכן שהאדם יוכל לטמא את האוויר או לטהר אותו?

אולם למעשה גם האוויר יכול להיטמא, וכל מה שנמצא בחלל האוויר הזה נטמא אף הוא. בפרשתנו אנו לומדים על טומאת הבית, שמטמאת את כל מה שנמצא בבית. התורה גם מנחה אותנו כיצד לטהר את האוויר – על-ידי החלפת האבנים שבהן הופיע הנגע באבנים חדשות, ובהן לבנות את הבית מחדש, ואז יחזור האוויר להיות אוויר טהור.

משימה קשה יותר

כל זה קיים גם בעולמו הרוחני של האדם. אנחנו נדרשים לשמור על טהרת המעשים, הדיבורים והמחשבות שלנו, אך בזה לא דיי. עלינו לשמור גם על טהרת האוויר – האקלים הרוחני שבתוכו אנחנו חיים.

משימה זו קשה יותר מההקפדה על טהרת המעשים, הדיבורים והמחשבות. קל יותר להיזהר ממאכלים לא-כשרים, מלבישת בגד שיש בו שעטנז, מדיבורים אסורים וכדומה. בדברים האלה אפשר בנקל להבחין בין המותר לאסור ובין הטהור לטמא. אבל טהרת האוויר היא עניין קשה הרבה יותר.

מה באמת חשוב

יכול יהודי להקפיד על כל המצוות המעשיות של התורה. הוא אוכל מאכלים כשרים בלבד, לובש בגדים שאין בהם שעטנז, מתגורר בבית שקבועות בו מזוזות כשרות וכו'. כל פרט בהתנהגותו, שאפשר להצביע עליו, נעשה על-פי הוראות התורה. ועם זה הוא עלול להיות ספוג כולו ב'אוויר' שלילי.

אדם כזה, כשהוא יושב יום אחד עם עצמו ומתבונן בנעשה בתוך-תוכו, עלול לגלות שאף כי מעשיו מתנהלים על-פי התורה, הרי נפשו שרויה במקומות אחרים לגמרי. הדברים החשובים לו באמת הם תאוות הממון, מה יאמרו עליו הבריות, ועוד הנחות-יסוד השאובות מהעולם הכללי.

כשעצם הנשמה מאיר

ולכאורה אפשר לשאול – אם ההתנהגות המעשית היא על-פי התורה, במה חשיבותו של ה'אוויר'? אלא שאם האדם דואג לתיקון המעשים בלבד ואינו דואג לתיקון ה'אוויר' – הרי בסופו של דבר האקלים הרוחני השלילי יפגע גם בקיום המעשי של התורה והמצוות. כשאדם נושם אוויר מזיק, גם אם הוא אוכל ושותה דברים בריאים, בסופו של דבר בריאותו תיפגע. וכך גם בחיים הרוחניים.

יהודי צריך לבנות סביבו 'אוויר' טהור – אקלים רוחני שבו הנחות-היסוד נובעות מהשקפת-עולם יהודית טהורה. עליו להיזכר באבותיו, שלא היו שקועים בהבלי העולם, אלא גם המאוויים הפנימיים שלהם היו בדברים רוחניים, בענייני אמונה, תורה ועבודת ה'. וכאשר ה'אוויר' יהיה טהור – יתגלה בו עצם נשמתו ויאיר את כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו.

(תורת מנחם כרך לז, עמ' 121)

  מן המעיין

לימוד התורה

רפואה לכל התחלואים

"זאת התורה לכל נגע הצרעת" (ויקרא יד,נד). זאת התורה רפואה שלמה היא "לכל נגע הצרעת" – לכל המחלות ולכל המיחושים, כדברי חז"ל (עירובין נד): "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה".

(דגל מחנה אפרים)

הגנה מהטומאה

"להורות ביום הטמא וביום הטהור" (ויקרא יד,כז). יש ללמוד תורה בכל העיתים ובכל הזמנים, "ביום הטמא וביום הטהור". אפילו מי ששקוע בשער האחרון של הטומאה, התורה מגינה עליו ומצילה אותו, כדברי חז"ל (ברכות כב) "דברי תורה אין מקבלין טומאה", והמאור שבה מחזירו למוטב.

(מאוצרנו הישן)

התורה נאפית

התורה נמשלה ללחם, ככתוב (משלי ט,ה) "לכו לחמו בלחמי". כאשר אדם לומד תורה כדי לדבוק בקב"ה, התורה 'נאפית' באש האהבה והיא נבלעת בפנימיותו ומתאחדת עמו.

(לקוטי תורה)

החכמה האמיתית

התורה היא חכמה אלוקית, שהיא חכמה אמיתית העומדת מעל כל החכמות. לכן לומד התורה נקרא 'תלמיד-חכם', כי הוא תלמיד המקבל מן החכמה האמיתית.

(ספר המאמרים קונטרסים)

נס בכוח התורה

הגמרא (חולין ז,א) מספרת שרבי פינחס בן-יאיר בקע את הנהר 'גינאי' ועבר בו. כיצד היה בכוחו לחולל נס כזה, הדומה לנס קריעת ים-סוף? אלא שבלימודו הוריד את גילוי אור התורה, שהיא מעל גדרי העולם והטבע.

(לקוטי תורה)

רווח נקי

כאשר שני יהודים נפגשים זה עם זה ומדברים דברי תורה, הם נקראים 'עוסקים' בתורה. אכן זה עסק טוב בעבורם. הם מרוויחים קודם-כול שבזמן הזה אין הם מדברים לשון הרע או דברים בטלים.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

הדרך הטובה ביותר

על הפסוק (ויקרא כו,ג) "אם בחוקותיי תלכו" אומר רש"י: "שתהיו עמלים בתורה". יש הרבה דרכים לעבודת הבורא, אך הטובה שבכולן היא לימוד התורה ויגיעתה.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

שבת שמו

הרבי מהר"ש מליובאוויטש קרא פעם אחת לעבר אברך מסויים: "שבת, בוא לכאן". איש לא ידע למי הכוונה, עד שהרבי הצביע על האברך ואמר: "אברך זה לומד מסכת שבת על-פה, ולכן קוראים לו למעלה 'שבת'".

  אמרת השבוע

שני ערבים

פעם אחת, בתחילת חודש ניסן, כשיצא רבי שמואל מקמינקה לאסוף כספים למגבית 'קמחא דפסחא', נכנס אל יהודי עשיר וביקש ממנו לתרום סכום נכבד בעבור העניים. הלה היסס וניסה להתחמק.

אמר לו רבי שמואל: "אין לך ממה לחשוש. אתן לך שטר התחייבות משני ערבים מכובדים".

העשיר תהה לפשר הדברים, ורבי שמואל הסביר: "הרמב"ם כותב בהלכות מתנות עניים שלעולם אין אדם נעשֶה עני בגלל נתינת צדקה, והוא מבטיח שלא יקרה לו שום נזק או דבר רע בעקבות מתן הצדקה. על ההבטחה הזאת חוזר גם ה'בית יוסף' בתחילת הלכות צדקה. הרי לך שני ערבים מכובדים – הרמב"ם ורבי יוסף קארו".

  פתגם חסידי

בן-חורין אמיתי

"גם עבד ללא בעלים – עדיין עבד הוא. בן-חורין הוא מי שאינו משועבד בנפשו, לא לאדם אחר ולא לעצמו" (רבי שמחה-בונם מפשיסחה)

  מעשה שהיה

הצלה ושכרה

זקני החסידים שנקראו אל מיטת החולה היו נרגשים. החסיד בן השמונים ושבע, ששכב על ערש-דוויי, ביקש לגלות להם סוד שנשא בתוכו שנים רבות. הוא חש כי כוחותיו אוזלים וכי הוא עומד לעזוב את העולם.

ר' חיים-יהושע היה תושב העיר גלוכוב שבאוקראינה. אביו, ר' אברהם-ישראל, היה חסיד של אדמו"ר הזקן בעל התניא ושל בנו, אדמו"ר האמצעי. הוא התגורר עם משפחתו בכפר קטן ליד קליסק, במחוז ויטבסק, וחינך את בניו להתפרנס מעמל כפיהם. כמו-כן נטע בהם מידות טובות, ובמיוחד את מידת הכנסת אורחים.

בימים ההם עלה על כס השלטון ברוסיה הצאר ניקולאי הראשון, שהיה ידוע ביחסו הקשה ליהודים. גזֵרות רבות גזר על היהודים, אך האכזרית מכולן הייתה גזֵרת הקנטוניסטים. ילדים רכים נחטפו מחיק אימותיהם ונשלחו למחנות הצבא, כדי להשכיח מהם את יהדותם.

הצאר קבע מִכסה של ילדים יהודים שיגויסו בכל שנה, ועל רקע זה התפתחה תופעת ה'חוטפים'. הללו היו חוטפים ילדים יהודים, ומקבלים תשלום נכבד בעבור כל ילד.

"בשנת תקצ"ג (1832) נסעתי אל הרבי הצמח-צדק", מספר ר' חיים-יהושע. "אלה היו ימי החנוכה, ובמהלכם אמר הרבי שלושה מאמרי חסידות. בכולם עברה נקודה מרכזית –  במלחמה הרוחנית על האדם להיות מוכן למסור את נפשו כדי לנצח. הדברים חדרו עמוק לליבי.

"שנתיים לאחר מכן, בליל חורף בשנת תקצ"ה, בשעה מאוחרת, נשמעו דפיקות על דלת ביתי. בפתח עמדו שני יהודים. שלג כיסה את מעיליהם החורפיים, והם ביקשו להתחמם מעט ולשתות משקה חם. הגשתי לפניהם גם ארוחה קלה לסעוד את לבם, ובינתיים יצאתי אל הרפת לעניין כלשהו.

"פתאום קלטו אוזניי בכי של ילד. משתומם קראתי: 'מי שם?'. קול דק של ילד ענה לי: 'אני, בנימין'. הלכתי בעקבות הקול, והגעתי לקצה החצר, שבה חנתה עגלת החורף של אורחיי. בתוך העגלה גיליתי לתדהמתי שני ילדים כבולים באזיקים, האחד ישן והשני מייבב.

"ברגע זה קלטתי כי אורחיי אינם אלא ה'חוטפים' הידועים. שחררתי מיד את הילדים ולקחתי אותם אל ביתו של אחי, מיכאל, שהתגורר בחצר הסמוכה. רק אז עלתה מחשבה בליבי כי החוטפים עלולים לקחת גם את ילדיי. מיהרתי לחזור בהעמידי פנים כי לא אירע דבר.

"כשנכנסתי נחרדתי לראות את אחד ה'אורחים' יושב עם בני. כשראה אותי אמר: 'ילד נבון הילד. ומה אעשה ששני ילדיי יצאו מדעתם, ואני מוליך אותם אל רופא מומחה למחלות-נפש'...

"בתוך כך נכנס הביתה מיכאל אחי, שהיה איש חסון. לאחר שטיפל במסירות בילדים והשאיר אותם בביתו, עם ילדיו, בא לראות מה נעשה אצלי. בזעם רב שמע את דברי האורח והזדעק לעומתו: 'חוטפים שכמותכם! הסתלקו ברגע זה מן הבית!'.

"חברו של האורח ניסה להיתמם ופנה אל ידידו: 'הבה נלך מכאן. הם אינם יכולים להבין את צערך על הילדים המסכנים שלך'. השניים עזבו את הבית, אך מיד חזרו, כשגילו כי הילדים אינם. אני ואחי התייצבנו מולם, ומהר מאוד הבינו כי לא יוכלו לעשות דבר, ומוטב שיסתלקו מהמקום.

"חודש לאחר מכן ביקר אחי בליובאוויטש, וסיפר לרבי ב'יחידות' על הילדים שניצלו. פני הרבי צהלו מאושר, והוא הורה לו להוסיף לגדל אותם אצלו במשך שנה, ולאחר מכן להשיבם לבתיהם. וכך עשה.

"מאז אותו מעשה בערה בי התשוקה לפדות ילדים חטופים. בביקורי הבא אצל הרבי סיפרתי לו על רצוני זה. הרבי היה מרוצה והדריך אותי בפירוט כיצד לפעול. בשבע השנים הבאות הקדשתי למשימה הזאת כשלושה או ארבעה חודשים בשנה, וברוך-השם הצלחתי להציל נפשות רבות. יום אחד נתפסתי, וכמעט חרצו את דיני למוות, אך בדרך נס ניצלתי.

"כשבאתי לאחר מכן אל הרבי הורה לי לעבור לעיר גלוכוב ובירכני באריכות ימים, ופתאום הוסיף: 'עמי במחיצתי!'. הרבי הבטיח לי שאזכה לשכון עמו בעולם העליון.

"עתה מבקש אני מכם, חבריי היקרים", סיים ר' חיים-יהושע, "כי לאחר שאשיב את נשמתי ליוצרה, תעמדו ליד קברי ותאמרו: 'כבוד-קדושת אדמו"ר מנחם-מענדל, נכד אדמו"ר הזקן וחתן אדמו"ר האמצעי! עבדך חיים-יהושע בן אסתר מת, וביקש ממנו להזכיר את הבטחתך שהבטחת לו, 'עמי במחיצתי'"...

בלחיים רטובות מדמעות נפרדו ממנו החסידים. למחרת הספיק ר' חיים-יהושע להתפלל תפילת שחרית בדעה צלולה, ולאחר שהניח גם תפילין של רבנו-תם, עצם את עיניו והחזיר את נשמתו.

את הסיפור סיפר החסיד ר' דב-זאב מיקטרינוסלב, אשר באותם ימים בא לעיירה גלוכוב בשליחות אדמו"ר מהר"ש. כאשר קרא ר' חיים-יהושע לזקני החסידים, ביקש שיקראו גם לו, וכך זכה להיות נוכח באותה צוואה מרגשת.

"מילאנו את בקשתו, ובמניין חסידים הכרזנו ליד קברו את הדברים ששם בפינו. קרוב לוודאי שר' חיים-יהושע זכה להבטחה נדירה כזו בזכות התעסקותו בפדיון-שבויים", סיים הרב דב-זאב.

  לומדים גאולה

ה'מצורע' הגואל

מאמר פלאי של חז"ל מכנה את המשיח 'מצורע'. כשהגמרא (סנהדרין צח,ב) שואלת (על המשיח) "מה שמו?", היא משיבה: "חיוורא" (=מצורע). ההסבר של הגמרא הוא שעל המשיח נאמר (ישעיה נג,ד) "חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם". אך הסבר זה אינו מספק. גם אם המשיח סובל חולי ומכאוב, מה ההכרח לכנותו 'מצורע' דווקא?

המהר"ל מסביר (נצח ישראל פרק מא) שיש בזה רמז עמוק למהותו של המשיח: "כי המצורע הוא נדחֶה מן מחנה ישראל ואין לו שייכות אל העולם, ולכך כתיב: 'בדד ישב'. ומפני כי המשיח גם-כן הוא נבדל מן עולם-הזה לגמרי, לכך קודם שיבוא המשיח הוא דומה כמו מצורע... כי המשיח הוא שכלי לגמרי, ואילו העולם-הזה הוא גשמי".

הזיכוך מסתיים

תורת החסידות מסבירה את הדברים בהיבט רחב יותר. מצב העולם ערב הגאולה הוא בבחינת 'מצורע'. ההלכה בדיני הנגעים היא שכל עוד הנגע נמצא בחלק מעור האדם, הוא טמא; אך אם "כיסתה הצרעת את כל בשרו", טהור הוא. הגמרא מביאה הלכה זו בהקשר הגאולה. נגע רומז לעוונות ולחטאים. אומרת הגמרא (שם צז,א) : "אין בן-דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות". כלומר, כאשר מלכות הכפירה תהיה מוחלטת, זה סימן לגאולה הקרובה. וההוכחה על כך: "כולו הפך לבן - טהור הוא".

כאשר הרע מתפשט על כל העולם, זו הוכחה שאין מדובר בסתם התגברות של הרע. אילו היה כך, היו צריכים להישאר חלקים שבהם הטוב שולט. ההשתלטות המוחלטת של הרע מעידה שכל הכוחות השליליים פורצים החוצה, משום שבפנים כבר אין להם מקום.

מצב זה מעיד כי תהליך זיכוכו של העולם מגיע לסיומו, כמו שנאמר (דניאל יב,י) "יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים". הרע נפרד מהטוב ויוצא החוצה, והעולם כבר נעשה מוכשר בפנימיותו לקבל את אור הגאולה.

אותו עיקרון מסביר גם-כן מדוע המשיח מכונה 'מצורע'. הצרעת היא "בעור בשרו". היא אינה פוגעת ברבדים פנימיים של הגוף, ואפילו לא בבשר עצמו, אלא רק בחלק החיצוני ביותר - העור. הצרעת מסמלת אפוא מצב, שבו עצמותו של האדם, עם כל פנימיותו, היא בתכלית השלמות. יש רק נגע חיצוני, בעור שמחוץ לבשר עצמו.

בתפיסה הפנימית של הדברים המצורע מסמל אפוא אדם נעלה מאוד, מושלם בכול, שזיכך לחלוטין את כל כוחות נפשו, עד שכל פנימיותו כבר טהורה. עתה נותר לו לזכך רק את השיירים, את הפסולת שנשארה ברובד החיצוני ביותר שלו. וגם פסולת חיצונית זו אינה שלו, אלא של עם-ישראל, ככתוב (שם נג,ד): "חוליינו הוא נשא".

שלמות עליונה

זה גם מצבו של עם-ישראל בסוף הגלות - מבחינה חיצונית נראה כאילו יש בו נגעים רבים (צרעת), אבל האמת היא שאלה נגעים חיצוניים בלבד. כל פנימיותו של עם-ישראל כבר נטהרה במשך הדורות, ונשאר רק לזכך ולטהר את הדרגות החיצוניות והתחתונות ביותר.

לכן המשיח, גואלם של ישראל, נקרא 'מצורע'. כינוי זה, במשמעותו הרוחנית והפנימית, מבטא שלמות עליונה ביותר - הן של המשיח עצמו הן של עם-ישראל כולו. הכול כבר שלם ומוכן לגאולה, ונשאר רק לברר ולזכך את ה'עור' החיצוני בלבד. כמו-כן מבטא הכינוי 'מצורע' את העובדה, שהמשיח שרוי בגלות, סובל את תחלואי הגלות ומצפה בקוצר-רוח ובכיליון-עיניים להתגלותו, כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלמה (ספר השיחות תנש"א כרך ב, עמ' 490; לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 78; כרך לז, עמ' 33).

  חיים יהודיים

לאבחן מתוך הגמרא

הילד מתקשה בלימוד הגמרא. המורה ממליץ על שיעורי-עזר. הילד הולך לשיעורים האלה באי-חשק ולא ממש מתקדם. הוריו המסורים מחליטים לקחת אותו לאבחון, אבל המורה אינו מצליח להבין מצרור דפי האבחון את הקושי המדוייק שמפריע לילד בלימוד הגמרא, ובעיקר אין הוא יודע כיצד לפתור את קשייו.

את הבעיה הזאת זיהה הרב ישעיהו ובר כבר לפני שלושים שנה. הרב ובר, שהקים את מכון רות ויד צבי, המסייעים לילדים קשי-למידה, ואת מכון אחיה להכשרת מורים, הרגיש שהכלים המקצועיים המקובלים אינם נותנים מענה לילדים המתקשים בלימודי הקודש. "האבחון הרגיל אינו נותן לנו תמונה מדוייקת של קשיי הילד בלימוד הגמרא, ואינו ממקד אותנו בדרכי הטיפול בבעיה", הוא אומר.

אלפי ילדים טופלו

אט-אט, בהכוונת אנשי מקצוע, התחיל הרב ובר לפתח שיטת אבחון עצמאית. השיטה שלו נקראת בפשטות – 'השיטה', ובה האבחון נעשה על-ידי לימוד הגמרא עצמו. הוא יושב עם הילד מול הגמרא, ובמהלך הלימוד מאתר את קשייו וכמו-כן את הדרך להתמודד עם הקשיים. "בחמש-עשרה השנים האחרונות טיפלתי בשיטה הזאת באלפי ילדים, והתוצאות מדברות בעד עצמן", הוא אומר.

על-ידי שיטתו המיוחדת חולל הרב ובר מהפכה במוסדות חינוך חרדיים בניו-יורק, ובשנה האחרונה הביא את השיטה לארץ, בברכת גדולי התורה. כבר היום מטופלים בה כמאה ילדים בירושלים, והכוונה להרחיב את הפרוייקט לעוד ערים ברחבי הארץ. את עיקרי שיטתו פרסם בספר 'אור בשבילי הגמרא', שהופיע לפני שתים-עשרה שנה.

להפוך בעיה לאתגר

עשרות שנים הרב ובר (63) עוסק בחינוך. בתחילת דרכו התקבל ל'יחידות' אצל הרבי מליובאוויטש וזכה לברכה מיוחדת: "הצלחה רבה ומופלגה ב'בניך', אלו התלמידים". הרב ובר אומר: "הברכה הזו היא נר לרגליי. הבנתי שזאת שליחותי ואני לא מש ממנה".

את עיקר פעילותו מיקד בילדים מתקשים. "עם השנים למדתי שכל הבעיות יכולות ליהפך לאתגרים ושאפשר להצליח עם כל ילד, אבל לשם כך חיוני לאתר את הבעיה הייחודית של כל ילד ולהתאים לה תכנית טיפול מתאימה", הוא מסביר. לאחר האבחון ניתנות הנחיות מדוייקות למורים ולחונכים, שהם עצמם עוברים הכשרה בשיטת הרב ובר ומבחני התאמה ייחודיים, והם נותנים לילדים האלה שיעורי-עזר, וכך הילדים מתחילים להתקדם ולהגיע להישגים.

בין חו"ל לישראל

שנות פעילותו בחו"ל הביאו אותו לתובנות על ההבדלים בין הלימוד בארץ לחו"ל: "בחוץ-לארץ הילדים צריכים להתגבר על מחסום השפה, אבל איכות הלימוד גבוהה יותר, כי הם מתעמקים בכל פרט. בארץ נדמה שהילדים מבינים הכול, אבל לא הכול מובן מאליו, ובדרך אובדים הרבה פרטים".

לסיום הוא נותן לנו טיפ מההגדה של פסח: "חז"ל אמרו: 'שאינו יודע לשאול את פתח לו'. למה נאמר 'את' (בלשון נקבה)? אלא שהתרגלנו לחנך ילדים מעֶמדה של משפיע-נותן, והילד הוא מושפע-מקבל. אומרים חז"ל: 'את פתח לו' – עלינו להיות בבחינת 'מקבל' ולתת לילד לדבר ולשאול, ואז החינוך מצליח".


שיטת חינוך מהפכנית. הרב ובר ותלמיד

  פינת ההלכה ומנהג

כזית מצה

שאלה: מה השיעור ההכרחי של אכילת מצה שחייבים בה בליל-הסדר?

תשובה: למי שמתקשה לאכול מצה, הנה סדר החשיבות על-פי ההלכה, כדי לקיים את מצוות אכילת מצה ואת דיני ליל-הסדר:

א) מי שיכול לאכול רק 'כזית' אחד, יאכל זאת ב'כזית' הראשון בתחילת הסעודה, שמברכים עליו 'המוציא' ו'על אכילת מצה'.

ב) מי שיכול לאכול יותר, יאכל גם את ה'כזית' של ה'אפיקומן' בסימן 'צפון' (זכר לקרבן הפסח, שהיה נאכל על השובע), בסיום הסעודה, לפני ברכת המזון.

ג) מי שיכול לאכול יותר, יאכל גם את ה'כזית' בסימן 'כורך', עם המרור.

ד) מי שיכול לאכול יותר, יאכל בשעת אכילת ה'כזית' הראשון שני 'כזיתים': הראשון (מהמצה השלמה, העליונה) לברכת 'המוציא', והשני (מהמצה האמצעית, שאותה חצינו ב'יחץ') לברכת 'על אכילת מצה'.

ה) מי שיכול לאכול עוד, רצוי שיאכל בזמן אכילת ה'אפיקומן' שני 'כזיתים' - אחד זכר לקרבן הפסח, ואחד זכר למצה שהייתה נאכלת עם הקרבן (ככתוב: "על מצות ומרורים יאכלוהו").

שיעור כזית: מקובל לחשב את שיעור 'כזית' במצה ל-29 גרם, ובזה כלולים גם 2 גרם למה שנשאר בין השיניים. משקל זה הוא כשליש מצת-יד גדולה. יש מקום לומר, שהואיל ושיעור ה'כזית' הוא מידת נפח, הרי 29 סמ"ק במצת-יד, ללא דחיסה, על-פי מדידה מדוייקת, אינם שוקלים יותר מ-9 גרם (כעשירית מצת-יד גדולה). במקום הצורך יש לסמוך על זה, ובוודאי ב'כזיתים' שמדרבנן שאחרי ה'כזית' הראשון.

מקורות: שו"ע תעה,א; תעז,א ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן תעה,ג-ח.יז-יח. תעז,ג. הגש"פ עם 'לקוטי טעמים ומנהגים' לרבי מליובאוויטש, בסימנים: יחץ; מוציא-מצה; כורך; צפון. 'מידות ושיעורי תורה' פי"ז ס"ב. קובץ 'יגדיל תורה' נ"י חוברת סה סימן סד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)