חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:55 זריחה: 5:54 ט"ז בחשון התשפ"ז, 27/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1264 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת שמיני / פרה, י"ט באדר-שני ה'תשע"א (25/03/2011)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1264 - כל המדורים ברצף
העולם המודרני מסייע לאמונה
יש חדש
עצה אחת, יראה אחת
כשרות האכילה
לא על-ידי שליח
מזומן והקפה
ויכוח ותוצאותיו
זריקת מים טהורים
השחיטה היהודית בסכנה
פדיון הבן מרחוק

מס' 1264, ערב שבת-קודש פרשת שמיני / פרה, י"ט באדר-שני ה'תשע"א (25.03.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

העולם המודרני מסייע לאמונה

כיום אנו יודעים שההיגיון איננו תכלית הכול, ושיש דברים שהם מעל לשכל ומעל להיגיון. לא צריך עוד להצטדק ולעוות את התורה

בעבר רווחה הנחה שהעולם המודרני מקשה להיות אדם מאמין ולקיים את התורה והמצוות. האמת הפוכה לגמרי. דווקא התפתחות המדע והטכנולוגיה מסייעת לנו לקבל דברים שבעבר היה קשה להבינם.

למשל, יש קבוצת מצוות שנקראות 'חוקים' – מצוות שההיגיון האנושי אינו יכול להבינן. בעבר השכל נתפס כיודע-כול, ומה שלא היה ניתן לתפיסה הגיונית – לא היה קיים. כיום דווקא התפתחות המדע גילתה כמה עלובות ידיעותינו על היקום. איש-מדע בימינו כבר אינו מעז לטעון שסודות הבריאה מצויים בידו. הוא יאמר בצניעות שבעצם אנחנו יודעים מעט מאוד, וגם זה על בסיס הנחות משוערות. מה הפלא אפוא שאיננו מבינים את מצוותיו של הבורא.

למה דווקא במקווה

בעבר, כששאלו למה צריך לטבול דווקא במקווה ולמה צריך לנטול ידיים דווקא בשפיכת מים מתוך כלי, ובדיוק בדרך שההלכה קובעת – קשה היה לענות. כי באמת, רחצה באמבט וסתם מי-ברז אינם מנקים די-הצורך?

כיום אנחנו יודעים שניקיון הוא מושג יחסי מאוד. ידיים שנרחצו היטב במים וסבון עדיין הן מזוהמות לרמת הניקיון שנדרשת ממנתח. ואף הניקיון שנחשב מספק לצורכי ניתוח, הוא עדיין נמוך מרמת הניקיון של תהליכי מעבדה מסויימים. קל להמשיך קו-מחשבה זה ולהבין שיש גם מושג של זוהמה רוחנית, שנקראת 'טומאה', שנטהרת דווקא על-ידי מקווה ודווקא על-ידי נטילת-ידיים כראוי.

האדם בן-ימינו יודע שהמציאות מורכבת הרבה מעבר ליכולת ההשגה של החושים. בעבר היו שואלים: אם יש אלוקים – למה אין רואים אותו? באוזנינו זו שאלה פרימיטיבית. אנו מכירים כיום גם בקיומה של מציאות שאי-אפשר להוכיח בוודאות את קיומה! המדע עוסק כיום בהגדרת נוסחאות על דברים כמעט מופשטים לגמרי. מזה קצרה הדרך להכרה בקיומם של עולמות רוחניים.

לפנים היה קשה להבין שכל מצווה יש לה השפעה ממשית על העולם. אין זו השפעה שניתנת למדידה במד-חום ובברומטר, אך היא בהחלט משפיעה על העולם. כשיהודי מקיים מצווה – נוצר כאן דבר ממשי, אם-כי במישור הרוחני. אילו ניתנה לעין רשות לראות מה קורה על-ידי כל מצווה 'קטנה' שלנו – הייתה ניטלת מאיתנו הבחירה החופשית, כי היינו משתוקקים כל היום לעשות עוד ועוד מצוות...

פרה אדומה

יש בין המצוות כאלה שהן למעלה מכל שכל והיגיון, כמו מצוות 'פרה אדומה', שעליה נקרא השבת, אבל דווקא האדם המודרני יכול להבין זאת ביתר קלות. כיום אנו יודעים שההיגיון איננו תכלית הכול, ושיש דברים שהם מעל לשכל ומעל להיגיון. הקב"ה הוא ודאי מעל להיגיון, ומה הפלא שיש בין מצוותיו כאלה שהן למעלה משכל ודעת.

ברור שהבסיס לכול הוא האמונה, אלא שהשכל כבר אינו אליל, כפי שהיה בעבר. כיום אנו יודעים היטב את מגבלות התפיסה האנושית. לא צריך עוד להצטדק ולעוות דברים. קל אפוא להיות יהודי מאמין בעולם המודרני.


פרה אדומה, לגמרי מעל ההיגיון (צילום: GeographBot, Wikimedia Commons)

  יש חדש

סיום הרמב"ם היומי

ביום שלישי הקרוב, כ"ג באדר-ב, מסתיים מחזור הלימוד העשרים ותשעה של הרמב"ם היומי, ונפתח מחזור הלימוד השלושים. את לימוד הרמב"ם היומי תיקן הרבי מליובאוויטש, ומעלתו המיוחדת היא, שהמוני בית-ישראל לומדים יחדיו את כל הלכות התורה. חגיגות הסיום ייפתחו בע"ה ביום הסיום, ליד ציון הרמב"ם בטבריה, בשעה 7 בערב. סעודת המצווה תהיה אי"ה במלון לאונרדו פלאז'ה (שרתון לשעבר) בטבריה. מטה הרמב"ם היומי, שעל-יד צעירי-חב"ד, הפיק לוח-לימוד למחזור החדש. אפשר להשיגו גם בטל' 072-2770100.

יריד חוויות הפסח

החלה ההרשמה ליריד 'חוויות הפסח' של צעירי-חב"ד, שאליו ינהרו בע"ה אלפי תלמידי גני-ילדים ובתי-ספר יסודיים מכל רחבי הארץ, ובו ייהנו משלל חוויות הקשורות בחג: התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, סיור במאפיית המצות שבכפר-חב"ד, מופעים אינטראקטיביים ועוד. הביקורים מותנים בהרשמה מראש בטל' 072-2770153.

יום-הולדת חסידי

הגב' לילך מקאניק הפיקה את הכתר – הפעלה מוזיקלית ליום-הולדת חסידי. התקליט מיועד לילדים קטנים ולגננות, ובו שירים ליום-הולדת באווירה חסידית. טל' 054-3295771.

מעשיות ביידיש

מיכאל שניצלר הפיק את די נשמה פלאם [=להבת הנשמה] – תקליטור לצפייה ובו קליפים של מעשיות חסידיות המושרים ביידיש. טל' 1-700-704120.

  שלחן שבת

עצה אחת, יראה אחת

לאחר שבעת ימי המילואים, שבהם נחנכה עבודת המשכן, התורה מספרת בתחילת פרשתנו על השראת השכינה שאירעה "ביום השמיני". ביום הזה ירד הקב"ה לשכון במשכן, ומשה ואהרון ובניו והזקנים זכו לעמוד מול הגילוי הזה – "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'".

לאחר מכן נאמר: "ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וְיֵרָא אליכם כבוד ה'". אך מהו בדיוק הדבר "אשר ציווה ה'"? – התורה אינה מציינת כלל. מיד אחר-כך מסופר שמשה אמר אל אהרון "קרב אל המזבח". הציווי נאמר לאהרון בלבד, ונכתב כאמירה בפני עצמה – "ויאמר משה אל אהרן". אם-כן, לְמה התכוון משה כשאמר לכל העם "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו" – מה עליהם לעשות?

תשובה פנימית

על השאלה הזאת אין תשובה בחלק הנגלה של התורה. התשובה המובאת בספרים שייכת לרובד הפנימי. ב'תורת כוהנים' נאמר שכך אמר משה: "אמר להם משה לישראל, אותו יצר הרע העבירו מליבכם ותהיו כולם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם – כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו... עשיתם כן – וירא אליכם כבוד ה'".

הספר 'תורת כוהנים' הוא ספר הלכות, ובהלכות גופא הוא נחשב חמוּר שבספרים, כלומר, הוא עוסק בענייני הלכה טהורים. אולם כאן הוא מפרש את הדברים פירוש פנימי – שמשה ציווה את בני-ישראל להוציא מקרבם את יצר הרע,  ושיתאחדו התאחדות נפשית פנימית.

אחדות בכוונה

גם ה'אור החיים' מפרש זאת במשמעות פנימית. לדבריו, אמר להם משה: "שתהיו תמיד מעריכים בדעתכם כי אתם עומדים לפני ה', (ואז) וירא עליכם כבוד ה'". כלומר, משה הורה לבני-ישראל דברים הנוגעים לעבודת ה' פנימית – לראות תמיד לנגד עיניהם שהם עומדים לפני הקב"ה.

מפירוש 'תורת כוהנים' אנו למדים שצריך להיות "בעצה אחת". כלומר, לא דיי להתאחד במעשים, בביצוע המצוות בפועל, אלא דרושה אחדות גם בכוונת המצוות. במעשה ברור שהכול שווים – הכול מניחים אותן תפילין ולובשים אותה ציצית. החידוש כאן הוא שגם בכוונה הפנימית דרושה "עצה אחת", מחשבה אחת.

נותנים כוח

אך גם בזה לא דיי. דרושה גם "יראה אחת". יש דרגות רבות ביראת שמים. יש יראה תחתונה, יראת-חטא – שהאדם ירא לחטוא מתוך חשש למרוד בקב"ה. יש יראת הרוממות – שהוא מתבייש מגדולתו של ה'. משה אמר לבני-ישראל שעליהם להתעלות לדרגת 'יראה אחת', היא היראה הנובעת מנקודת ה'אחת' שבנשמה, עצם הנשמה.

יכול אדם לחשוב שאין בכוחו להגיע לדרגה עליונה כזאת. עליו לדעת שהציווי הזה נאמר על-ידי משה רבנו, נשיא הדור, והציווי יש בו נתינת-כוח למלא את הקריאה. כשיהודי יעורר את עצם נשמתו, את דרגת ה'יחידה' שבנפשו, יוכל להגיע לעבודה של "עצה אחת" ו"יראה אחת", שזו עבודה שבה כל ישראל שווים.

(תורת מנחם כרך כח, עמ' 81)

  מן המעיין

כשרות האכילה

ההיתר הוא החידוש

"זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,א). התורה מתחילה לפרט את מה שמותר לאכול, כי בעצם היה ראוי שלא לאכול שום בעל-חיים, כמו שאמרו חז"ל (פסחים מט): "עם-הארץ אסור לאכול בשר". לכן היה צורך להתחיל ב"זאת החיה אשר תאכלו", כי עצם היתר האכילה הוא חידוש.

(חתם סופר)

סימני הטהרה הראשונים

"כל מפרסת פרסה... מעלת גרה" (ויקרא יא,ג). אלה סימני הטהרה הראשונים: "מפרסת פרסה", שהאדם יפרוס מלחמו לעני, ו"מעלה גרה", שעניינו מתן צדקה, מלשון "עשרים גרה השקל".

(מאוצרנו הישן)

מניעת אכזריות

הסימן הגדול בעופות הוא הדריסה, שכל עוף הדורס לעולם טמא, מפני שדמו מחומם לאכזריותו ונותן אכזריותו בלב האוכלו. ואין בבהמות הטהורות, שהן מעלות גירה ומפריסות פרסה, דורס. לפיכך רק הן מותרות באכילה.

(רמב"ן)

הפתגם הראשון

החסיד רבי מרדכי מהורודוק סיפר: הפתגם הראשון ששמענו מאדמו"ר הזקן כשבאנו לליאוזנה היה: "האסור הלוא הוא אסור, והמותר מיותר". כשלוש-ארבע שנים עבדנו על בסיס הפתגם הזה, עד שהצלחנו ליישמו בכל תחומי חיינו. רק אז נכנסנו אל הרבי ל'יחידות', לשאול דרך בעבודת ה'.

(היום יום)

טמטום הלב

"אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תיטמאו בהם ונטמ(א)תם בם" (ויקרא יא,מג). תנא דבי רבי ישמעאל: עבֵרה מטמטמת ליבו של אדם, שנאמר "ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם"; אל תקרי 'ונטמאתם' אלא 'ונטמתם'.

(יומא לט,ב)

השפעה בנפש

המאכלים האסורים, נוסף על גודל העונש הראוי לאוכלם, הם מטמטמים את הלב ואת המוח של האדם האוכל אותם. טמטום זה מוצא את ביטויו בחיי היום-יום של היהודי. ענייני תורה ומצוות נעשים לו זרים, עד שדברים שהיו מופרכים בעיניו קודם לכן נעשים פתאום לדברים שבאים בחשבון אצלו.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

הרגליים מוליכות

"את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה" (ויקרא יא,ד). סימן שמכשיר את האדם לטומאה הוא לא רק הפה אלא גם הרגליים. רגלי האדם מוליכות אותו למעשיו הרעים ולחברה רעה. זהו שאמר דוד (תהילים א,א): "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים".

(קרבן העני)

פגם למטה ולמעלה

אדם מטמא עצמו מעט, מטמאין אותו הרבה (יומא לט,ד). אין הפירוש שמן השמים מרבים ומוסיפים על טומאתו, אלא שטומאה מועטת כאן היא טומאה רבה למעלה, כי כל פגם טומאה למטה מתגדל ומתרחב למעלה.

(המהר"ל)

  אמרת השבוע

לא על-ידי שליח

אחד מחסידיו של רבי ישראל מרוז'ין נתפס לשתייה מרובה, ובני-משפחתו לא הצליחו לשכנעו להיגמל ממנה. סיפרו זאת לאדמו"ר מרוז'ין, והוא שיגר מיד שליח אל עירו של אותו חסיד והורה לו לבוא אליו.

כשבא החסיד לרוז'ין דיבר עמו הצדיק על חומרת מעשיו, והחסיד קיבל עליו לחדול לחלוטין מהשתייה ונתן לצדיק תקיעת כף על כך. אך קודם שיצא שאל מדוע היה צורך לזַמן אותו שישמע את הדברים ישירות מפי הרבי, וכי לא היה מציית להם אילו היו נמסרים לו על-ידי שליח?

השיב רבי ישראל: "כאשר ביקש הקב"ה לצוות את אהרון ובניו 'יין ושכר אל תשת' – לא מסר את הציווי על-ידי משה רבנו, אלא אמר זאת בעצמו אל אהרון. מכאן למדנו שבעניינים האלה טוב לדבר בצנעה, מפה לאוזן, ולא על-ידי שליח"...

  פתגם חסידי

מזומן והקפה

"יצר הרע נותן תגמול במזומן, ולעומתו יצר הטוב נותן את התגמול בהקפה. לכן הבריות נמשכות אחר יצר הרע, הנותן תמורה במזומן" (רבי מרדכי מצ'רנוביל)

  מעשה שהיה

ויכוח ותוצאותיו

ידידות קרובה התקיימה בין רבי יהודה ליוואי, הנודע בכינוי המהר"ל מפראג, ובין המלך רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית, מלך בוהמיה והונגריה. המלך היה בעל דעות חופשיות, ולא ראה את עצמו כפוף למָרוּת אנשי הכנסייה.

לעומת זה העריך המלך את אישיותו של המהר"ל. לאחר שנפגש עמו והתרשם עמוקות, הודיעו כי שערי הארמון יהיו פתוחים לפניו בכל עת. לעיתים קרובות ישבו השניים ושוחחו על אמונות ודעות ועל דברים העומדים ברומו של עולם.

ידידות זו הייתה לזרא בעיני אנשי הכנסייה. הם תלו את התרחקותו של המלך מהכנסייה בהשפעתו של המהר"ל עליו. על-כן החליטו לשגר שליח מיוחד לרומא, אל האפיפיור, לבקש את עזרתו.

מודאג מהדיווח זימן האפיפיור שלושה מהחשמנים המלומדים ביותר. הוא ביקש מהם לצאת לפראג, לנסות להשפיע על המלך להרחיק מעליו את הרב. הוא אף הציע להם לערוך ויכוח עם המהר"ל ובו יוכיחו לעיני המלך את 'בורותו' של המהר"ל בענייני מדע ובכל הקשור לנצרות.

השלושה התייצבו לפני רודולף השני וציינו באוזניו את החומרה שהכנסייה רואה בה את ידידותו עם הרב. אם כי כלפי חוץ כיבדם המלך והקשיב לדבריהם, בסתר לבו בז להם. כאשר הציעו לו לערוך ויכוח עם המהר"ל, חייך וניאות ברצון רב באמרו: "אכן, צודקים אתם כי הגיע העת להוכיח לכול את צדקת הנצרות. לכן אני מעוניין לערוך את הוויכוח בפומבי, לעיני קהל ועדה".

החשמנים חככו ידיהם בהנאה. הם ראו בכך סימן כי המלך נוטה לקבל את השפעתם, ונתנו את הסכמתם לעריכת הוויכוח הפומבי.

המלך, שהיה בטוח בניצחונו של המהר"ל וקיווה מאוד לראות בהשפלת החשמנים, מיהר לשלוח שליחים לכל ערי האזור, להודיע בקרב אנשי האצולה והכמורה על הוויכוח המתארגן. משלחות רבות וחשובות של אצילים ואישי כמורה החלו לזרום אל חצר הארמון, ובמועד שנקבע לפתיחת הוויכוח, בשנת הש"נ (1590), הייתה זירת ההתמודדות מלאה עד אפס מקום.

בטרם נפתח הוויכוח הכריז המלך בטקסיות רבה על כללי הוויכוח. כמו-כן העמיד שני מזכירים, שיכתבו פרוטוקולים מדוייקים, כדי שאיש לא יוכל להתכחש לדברים. האות ניתן והוויכוח החל.

ראשונים הציגו החשמנים את שאלותיהם, ועל כל שאלה השיב המהר"ל בשפה ברורה ובמשפטים קולחים. בשלב מסויים הפנה המהר"ל שאלות מצידו אליהם, ותשובותיהם המגומגמות העמידו אותם באור מגוחך, כאשר הוכח בעליל כי אינם מסוגלים להתמודד עם שאלות מהותיות.

עשרה ימים תמימים נמשך הוויכוח, ובסופו לא נותר לספק. ניצחונו של המהר"ל היה ברור לכול. החשמנים המושפלים הרימו בקושי את עיניהם להסתכל זה בפני זה, וביקשו לשוב אל ארצם בהקדם האפשרי.

המלך לא הסתפק בזאת. הוא ציווה להביא לפניו את דפי הפרוטוקולים, וביקש מהצדדים לחתום ולאשר את הדברים. באין-ברירה חתמו החשמנים על הדפים, אחריהם חתם המהר"ל, ואחריו טבע עליהם המלך את חותמו המלכותי והניחם למשמרת.

דבר הוויכוח ותוצאותיו הִכו גלים בכל רחבי המדינה ואף מחוץ לה. הדבר הביא שמחה גדולה ליהודים, אשר סבלו רבות מהצקות הנוצרים על רקע דתם. היחיד שלא שמח היה המהר"ל עצמו. בראייתו הרחבה ראה את הסכנה העלולה להתרגש עם הניצחון וביזיון הגויים. הוא ידע כי הדבר עלול ללבות את אש שנאת היהודים עד כדי פגיעה בהם, ובראש ובראשונה בו עצמו.

לאחר ששקל את הדברים החליט לצאת מן העיר. כך, קיווה, יֵרד העניין מעל סדר היום והרוחות יֵרגעו. את שבט הרבנות מסר ביד בנו, רבי בצלאל, שהיה למדן מופלג בזכות עצמו, אך גם המליץ לפניו להתייעץ עם רעייתו, הרבנית פערל, שנודעה כלמדנית מופלגת, בכל בעיה הלכתית סבוכה. ואכן, את שלוש השנים הבאות עשה המהר"ל במקומות אחרים. את אחת מהן, שנת השנ"ב, עשה בעיר פוזנה.

תוצאות הוויכוח הגיעו, כמובן, גם אל האפיפיור, וליבו נחמץ לנוכח הביזיון בעקבות ההפסד הגדול במערכה החשובה. הוא המתין לשובם של החשמנים כדי לקבל דיווח מלא ולטכס יחדיו עצה.

שלושת החשמנים שבו לרומא, אולם רק שניים מהם התייצבו לפני האפיפיור. החשמן השלישי, הגדול והחשוב שבהם, נפגע פגיעה אישית מכישלונו, נוסף על צערו מכישלון הנצרות בכלל. הוא בוש ונכלם להראות את פניו לפני האפיפיור, ומיד בבואו לרומא נכנס לאחד מחדרי הכנסייה והסתגר שם. קודם לכן ביקש שלא יטרידוהו ושלא ינסו להיכנס לחדרו, כי עסוק יהיה 'בעבודת הקודש'.

עברו כמה ימים ועדיין החשמן סגור ומסוגר בחדרו. כמה מאנשי הכנסייה החליטו לדפוק על דלת חדרו ולברר מה מעשיו. לאחר שלא נענו פרצו את הדלת, ולנגד עיניהם נתגלתה האמת המרה: החשמן המכובד, שלא היה יכול לשאת את הכלימה שהמיט עליו הוויכוח, נמצא תלוי בחדרו...

  לומדים גאולה

זריקת מים טהורים

באחת הנבואות המדברות על תקופת הגאולה נאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל לו, כה-כו).

מה משמעות זריקת ה'מים טהורים'? על-פי רש"י ומצודת-דוד הכוונה להזיית מי הפרה האדומה. כך רש"י מפרש: "מים טהורים – אכפר עליכם ואעביר טומאותיכם בהזיית מי חטאת, המעבירין טומאת המת". מצודת-דוד מפרש: "וזרקתי וגו' – רצונו לומר: אכפר עוונם ואעביר טומאת חטאתם, בהזיית מי אפר פרה, המעביר טומאת המת".

לעומת זה, אברבנאל מפרש שהכוונה לרוח התעוררות שתיזרק על בני-ישראל מלמעלה: "הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא... השם יתברך יקבץ פזוריו מבין הגויים, ויזרוק עליהם מים טהורים, ויעשה כל-כך ניסים ונפלאות לעיניהם, עד שימנע לבבם הערל ויהיה להם לב חדש ורוח חדשה, באופן שתמיד יהיו עם השם והוא יהיה להם לאלוקים. 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם' – ...ישראל יסירו מעליהם עוונותיהם בעניין שיישארו טהורים ונקיים מהם. והנה, ייחס התשובה אליו יתברך, באומרו 'וזרקתי עליכם'  - לפי שהתשובה לא תושלם אלא עם העזר האלוקי שיושפע על החוטא לשוב אליו. וכמו שאמר: השיבנו ה' אליך ונשובה".

הסרת לב האבן

לפי פירושו, בהמשך הנביא מדבר על ביטול יצר הרע לעתיד לבוא: "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר – רוצה לומר, נכנע ומשועבד לשכל, לא קשה כאבן. ואין הכוונה בייעוד הזה שיבטל הבחירה והאפשרות ויהיו בני-אדם מוכרחים במעשיהם, אלא שיעשה הקב"ה לעיניהם כל-כך מהאותות והמופתים, עד שיפחדו אל השם ואל טובו, ולא תהיה בהם נטייה אל התאוות הגשמיות, כי אם אל השלמות, כמו שהיה באדם הראשון קודם חטאו".

כ"ק אדמו"ר מהר"ש מבאר (וככה תרל"ז, פרק יז) את משמעות הייעוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר": "ונוכל להבין זאת מנפש הבהמית הרוחנית שבאדם. שעכשיו הרי היא מתאווה תאוות גשמיות, ועל-פי הסתת יצר הרע יכשיל גם נפש האלוקית שבאדם, שתומשך אחר תאוותיו הקשות והרעות, לעבור פי מלך מלכי המלכים הקב"ה. עם כל זה, לעתיד לבוא תזדכך ותשוב להיות מכלל עובדי ה'. שהרי אז בוודאי יקוים מאמר רז"ל: בכל לבבך – בשני יצריך".

שחיטת היצר

בעת ביקורו של האדמו"ר מסקוליא אצל הרבי מליובאוויטש, בי"ג בתמוז תשמ"א, נסבו הדברים על 'שחיטת' יצר הרע לעתיד לבוא:

חותנו של האדמו"ר מסקוליא אמר: "איתא בגמרא (סוכה נב,א) ש'לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו', זאת אומרת שמציאות היצר הרע תתבטל". הרבי הגיב: "פירוש הענין של 'שוחטו' אינו כפי שמפרש העולם, שמבטלים את מציאותו, כי לפי פירוש זה אינו מובן מדוע נאמר הלשון 'שוחטו' ולא הלשון הרגיל – 'הורגו'.

"אלא, הפירוש ב'שוחטו' הוא על דרך לשון חז"ל 'אין ושחט אלא ומשך'. והביאור בזה: על-ידי עניין השחיטה נעשית הבהמה מוכשרת למאכל אדם, ועל-ידי זה יש אפשרות למין החי להתעלות למין המדבר – כאשר המאכל (מבשר הבהמה) נעשה דם ובשר כבשרו של האדם, מין המדבר... וזהו הפירוש במאמר רז"ל 'לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו', היינו, שמציאות יצר הרע לא תתבטל לגמרי, אלא אדרבה, מציאותה תתעלה ותתהפך לטוב".

  חיים יהודיים

השחיטה היהודית בסכנה

בימים הקרובים אמורה לעלות בפרלמנט ההולנדי הצעת חוק האוסרת שחיטה דתית. ההצעה מבקשת לאסור כל שחיטה דתית - יהודית, ולהבדיל מוסלמית. על-פי ההצעה, השחיטה תתאפשר רק לאחר שהבהמה תורדם (דבר האסור על-פי ההלכה). הקהילה היהודית בהולנד מנסה לסכל את ההצעה על-ידי שיחות אישיות עם כמאה וחמישים חברי הפרלמנט ההולנדי.

"לרוב חברי הפרלמנט אין ממש הבנה בנושא. הם אינם מבדילים בין השחיטה היהודית למוסלמית", אומר הרב בנימין יעקבס, מרבני הולנד וחבר מועצת רבני אירופה. "אנו חוששים שאי-הידיעה הזאת תוביל לאישור אוטומטי של הצעת החוק. כרגע אנחנו מבקשים לדחות את הצעת החוק, כדי להרוויח עוד זמן, שבו נוכל להסביר את העניין".

דומינו שחיטה

הכול החל לפני כמה חודשים, כאשר חבר הפרלמנט ההולנדי צפה בביתו באחד מכלי-התקשורת בשחיטה מוסלמית. בקטע הווידאו נראו מוסלמים שוחטים כבש בדרך חובבנית, והמחזה היה מבחיל. חבר הפרלמנט הזדעזע והחל לקדם את החוק נגד שחיטה דתית של בהמות.

מה המשמעות המעשית של חוק כזה? "הקהילה היהודית בהולנד קטנה מאוד, ולכן מבחינה מעשית נוכל להסתדר. נקנה מוצרי בשר כשרים ממדינות סמוכות", מסביר הרב יעקבס. "החשש הוא מאפקט דומינו – אם החוק יעבור בהולנד, הוא יגיע גם לעוד מדינות, כמו אנגליה וצרפת. קל לשער מה משמעות חוק כזה בצרפת, למשל, שבה רוב היהודים מסורתיים ומקפידים על שחיטה כשרה".

שחיטה ללא כאב

השיחות עם חברי הפרלמנט המחישו לחברי הקהילה היהודית את הקושי להסביר את העניין. "חברי הפרלמנט אינם מבינים מה הבעיה להרדים את הבהמה לפני השחיטה", מספר הרב יעקבס. "הם טוענים שהשחיטה הדתית גורמת סבל לבהמות. התחלנו להציג להם הוכחות מצולמות שהשחיטה היהודית היא ההומנית ביותר והבהמה מתה בלי להרגיש כל כאב. אנחנו סובלים בגלל המוסלמים, כי אצלם כל אחד ואחד יכול לשחוט ואין שום הכשרה".

למעשה, החשש הגדול הוא שהפרלמנט ההולנדי מנסה להגביל בכלל את הדת במדינה. "כמה מחברי הפרלמנט אמרו לי זאת בפירוש", אומר הרב יעקבס. "שאלתי אותם, איפה בדיוק החופש שלנו? ארבע-מאות שנה הכול היה בסדר, ופתאום אתם רוצים להגביל אותנו?!".

הרצחת וגם ירשת

הרב יעקבס גם מנהל את ה'חדר' היהודי במדינה, והוא מספר כי בעת האחרונה הודיעו לו ממשרד החינוך על הפסקת התקציב. הסיבה: אין מספר מספיק של ילדים. "בפגישה רשמית עם נציגי השלטון זעקתי בקול רם על האבסורד", הוא אומר. "אמרתי להם שהסיבה שאין די ילדים היא משום שהנאצים רצחו תשעים אחוז מבני הקהילה היהודית בהולנד. באותם ימים החוק אמר שהילדים צריכים ללכת לאושוויץ, עכשיו החוק מתלונן שאין די ילדים?!".

הרב יעקבס נשמע כאוב. "אנחנו רוצים שהקהילה היהודית תוסיף להתקיים. מנסים לפגוע בשחיטה, עכשיו גם בחינוך. מה יהיה מחר? יאסרו עלינו לקיים ברית מילה. כבר שמעתי חבר פרלמנט אומר שקודם-כול צריכים לשאול את הילד".


הרב יעקבס. חושש מאפקט דומינו באירופה

  פינת ההלכה ומנהג

פדיון הבן מרחוק

שאלה: אדם שנולד לו בן-בכור, ובבוא יום 'פדיון הבן' האב שוהה במדינה אחרת, האם הוא יכול לפדות את בנו שם?

תשובה: אחת המצוות שהאב חייב בה כלפי בנו (בן שהוא בכור לאימו) היא מצוות 'פדיון הבן' – לתת לכוהן 'חמישה סלעים', כפי שציוותה התורה, ביום השלושים ואחד ללידתו. ערך 'חמישה סלעים' כיום הוא כ-500 ש"ח, ויש לתת זאת לכוהן במטבעות כסף טהור או בתכשיטים ובמיטלטלים השווים סכום זה, אך לא בשטרות (גם לא בשִטרי כסף של המדינה).

אפשר לפדות את הבכור גם שלא בנוכחותו. לכן לכתחילה יפדה האב את בנו במקום שהוא נמצא בו, גם אם אין שם מניין, סעודה וכו'.

אולם אם אין שם כוהן, או שהאב אינו יכול לעשות זאת מסיבה כלשהי, האב רשאי למנות (גם בטלפון) שליח. השליח צריך להיות יהודי בן-מצוות, והוא יעשה את הפדיון בשליחות האב (ועדיף שיעשה זאת במקום שהבן נמצא). אפשר למנות גם אישה לשליחה, והיא מקיימת זאת בברכה.

עדיף שהשליח יפדה את הבן מממונו של האב. אפשר גם לקבל את כסף הפדיון מאדם אחר, ולתיתו לאדם שלישי שיגביהנו ויזכה בו בעבור האב.

השליח מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן". יש חילוקי דעות אם רשאי לברך 'שהחיינו', ולכן ידאג שיהיה באותו מעמד פרי חדש, ותחול הברכה גם עליו, ויאכל ממנו.

אם לא קיים האב את המצווה בזמן, יזדרז לקיימה לאחר מכן. בכור שלא נפדה חייב לפדות את עצמו כשיגיע לגיל מצוות.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' שה ס"א,ג,י,יא, רמ"א ונו"כ. פדיון הבן כהלכתו פ"א סי"ז ופ"ח סכ"ו וש"נ. 'ילקוט יוסף – שובע שמחות' סי' שה ס"ו-ז וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)