חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1261 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת פקודי / שקלים, כ"ח באדר-ראשון ה'תשע"א (04/03/2011)

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1261 - כל המדורים ברצף
העולם שסביבנו לאן?
יש חדש
רק גדולים יכולים
גבאי צדקה
הפסוק המתאים
למי הכוונה
הטלית הרטובה
גאולה בתוך דקות
ויעש שמואל את המשכן
ערך ה'פרוטה'

מס' 1261, ערב שבת-קודש פרשת פקודי / שקלים, כ"ח באדר-ראשון ה'תשע"א (04.03.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

העולם שסביבנו לאן?

לקח אחד אפשר להפיק מהמציאות המתחוללת לנגד עינינו – אין שום ערך אמיתי לחוזים ולהסכמים עם מדינות וארגונים שמעצם טבעם אינם יציבים

המהפכות המתחוללות בעולם הערבי משאירות את כל המומחים והפרשנים פעורי-פה. איש מהם לא חזה את ההתפתחויות, וההגונים שבהם מודים שאין להם שום מושג לאן הדברים אמורים להתקדם.

למעשה כל האפשרויות פתוחות. ייתכן שהתמורות בעולם הערבי יובילו אותו למדיניות סובלנית יותר, שתפעל יותר למען הצדק ולטובתם האמיתית של התושבים, וייתכן שהן יביאו עמהן עליית כוחות קיצוניים שישטפו עוד יותר את המוחות בשנאה לכל מה שאינו אסלאמי, ובפרט בשנאת ישראל. רק בורא העולם יודע מה באמת יקרה.

מנטרת ה'שלום'

אך גם בלי לדעת מה בדיוק יקרה, לקח אחד אפשר להפיק מהמציאות המתחוללת לנגד עינינו – אין שום ערך אמיתי לחוזים ולהסכמים עם מדינות וארגונים שמעצם טבעם אינם יציבים. להסכמים יש ערך (גם הוא מוגבל) כשמדובר במדינות מסודרות, המושתתות על ערכים ברורים והמחוייבות לרציפות שלטונית. הסכמים עם העולם הערבי כמוהם כחתימה על הקרח.

ראו מה נשאר מהסכמי אוסלו ברצועת עזה. הכול התנדף בעשן עם עליית החמאס לשלטון. סביר להניח שכך היה קורה גם ביהודה ושומרון לולא הנוכחות המתמדת של כוחות הביטחון שלנו, שאינם מאפשרים שם לחמאס להרים את ראשו יותר מדיי.

לכן אי-אפשר שלא לגחך למשמע הקריאות לנצל דווקא את המצב הלא-יציב הזה כדי להגיע להסכמים עם הרשות הפלסטינית או אפילו עם סוריה. יותר ויותר נראה שיש בתוכנו קבוצה היודעת רק לדקלם את המנטרה 'משא-ומתן לשלום', מתוך התנתקות מוחלטת מהמציאות ומהתהליכים המתחוללים, עד כדי עיוורון גמור.

הנהגה ניסית

אמנם איננו יכולים לנבא את ההתפתחויות הצפויות, אבל בהחלט ראוי להזכיר את הדברים שהשמיע הרבי מליובאוויטש לפני עשרים ושתיים שנה, כשהתחוללו המהפכות בברית-המועצות. הרבי ציין שנס פלאי הוא שמהפכות קיצוניות כאלה מתרחשות בשקט ובמנוחה, דבר שאין לו אח ורע בתולדות האנושות.

דבר זה ממחיש לעינינו את העובדה שהקב"ה מנהיג את העולם לא בהנהגה טבעית בלבד אלא גם בהנהגה ניסית, ועל-כן קרא הרבי להכיר בנס ולהודות לקב"ה על גודל החסד שבדבר (אמנם במקצת מדינות ערב המהפכות כרוכות במאבקים ובהתנגשויות-דמים, אבל הדברים אינם מתקרבים כלל להיקף שפיכות-הדמים באירועים דומים בעבר).

הדבר השני שראוי להפיק מכך – שעלינו להתחזק באמונה בביאת המשיח ובציפייה לבואו, וכדברי הרבי: "מהפכות בעולם הן מהסימנים שהובאו במדרשי חז"ל על התקופה של 'עקבתא דמשיחא'. וכשרואים מהפכות גדולות בימינו אלה, הרי זה סימן נוסף שנמצאים אנו ברגעים האחרונים של 'עקבתא דמשיחא', ותיכף ומיד ממש בא משיח-צדקנו".


הפגנות בצנעא, בירת תימן (צילום:
Sallam from Yemen, Wikimedia Commons )

  יש חדש

היערכות לפורים

צעירי-חב"ד משלימים את ההיערכות לקראת ימי הפורים. נדפסו מאות-אלפי עלוני הסבר על החג, בעברית וברוסית, למבוגרים ולילדים. העלונים מתאימים לציבור הרחב, ומסבירים בשפה פשוטה ובהירה את משמעות החג ואת מצוותיו המיוחדות. כמו-כן נארזים מאות-אלפי משלוחי-מנות לחלוקה להמוני בית-ישראל בימי הפורים.

סעודת פורים

ארגון אשנב לחב"ד מארגן סעודת פורים מיוחדת בכפר-חב"ד, שתיערך ביום ראשון, י"ד באדר-ב (פורים), בשעה 3 אחה"צ. במקום תהיה גם קריאת מגילה. רישום מראש חובה בטל'  052-7707090.

מייל משושן

מייל משושן – הפקה חדשה לפורים, מבית אלף-בית-טף - מרכז אורייני מוזיקלי לילדים המתמחה בהקניית לימודי יהדות בדרך אמנותית. בתקליטור מוגש סיפור המגילה מנקודת מבטו של ילד ובשפתם של הילדים. הסיפור מתובל במדרשים ועשיר בליווי מוזיקלי ובאפקטים מיוחדים. טל' 1-700-714-120.

אחד יחיד ומיוחד

אוהד מושקוביץ מגיש תקליטור מוזיקלי חדש – אחד יחיד ומיוחד. בתקליטור שנים-עשר שירים, ובהם 'שיר השלוחים', המוקדש לשלוחי חב"ד במומבאי הי"ד. טל' 1-700-714-120.

  שלחן שבת

רק גדולים יכולים

המשכן הוקם בתרומת כל בני-ישראל, אנשים, נשים וגם טף, כפי שנאמר במדרש שגם ילדים תרמו בעבור הקמת המשכן. אולם היה חלק במשכן שנעשה מתרומתם של גדולים בלבד, ולקטנים לא הייתה אפשרות להשתתף בו. זו תרומת מחצית השקל, שממנה נעשו האדנים. התרומה הזאת נתקבלה אך ורק מבני עשרים ומעלה.

הדבר מעורר תמיהה: איך ייתכן שדווקא בתרומת האדנים, שמהם נעשה היסוד של המשכן, לא היה לילדים חלק, ואפילו לא הייתה אפשרות שהגדולים יתרמו בעד הילדים?! וכי אין לילדים חלק ביסוד של המשכן?

מרכיבי המשכן הרוחני

העניין יובן לאור המשמעות הפנימית של הקמת המשכן. מטרתו של המשכן היא שיהיה "ושכנתי בתוכם – בתוך כל אחד ואחד מישראל". הפריטים של המשכן מייצגים את השראת השכינה ברבדים השונים של נפש האדם ואת סוג העבודה הרוחנית הנדרשת ממנו, כדי שיהיה 'משכן' לקב"ה.

קרשי המשכן מייצגים את העבודה הרוחנית של כפיית היצר והפיכת הרע לטוב. זה עניינו של 'קרש' – להפוך את ה'שקר' לקרש של המשכן. לכן הקרשים היו מ'עצי שיטים', הרומזים ל'שטות', דבר המסמל את הצורך להפוך את ה'שטות' של העולם הזה ל'שטות דקדושה', היינו, להתעלות מעל גדרי הדעת של העולם.

יסוד המשכן

בדומה לזה היריעות של המשכן מייצגות את הכוחות ה'מקיפים', הרצון והתענוג, שגם אותם יש לרתום לעבודת ה'. לא דיי שיהודי עובד את הקב"ה במעשה, בדיבור ובמחשבה, ואף ממלא את שכלו בתורה ומשעבד את רגשותיו לקב"ה, אלא גם כוח הרצון והתענוג שלו צריכים להיות מכוּונים לקב"ה בלבד.

אך היסוד של כל המשכן הוא האדנים, שעליהם המשכן עומד. בעבודה הרוחנית ה'אדנים' מייצגים את קבלת-העול. האדם נדרש לקבל עליו את עולו של הקב"ה ולשעבד אליו את כל רצונותיו האישיים. זה היסוד שעליו אפשר לבנות את שאר מרכיבי המשכן.

ביטול הרצונות האישיים

עתה יובן מדוע האדנים נעשו מתרומתם של גדולים בלבד. קבלת-עול שייכת אך ורק לבני-אדם בוגרים, שיש להם רצונות אישיים משל עצמם. לילד אין כל-כך רצונות אישיים, שכן הוא כפוף להוריו וממלא את הוראותיהם, וגם אין לו הכוח לשעבד אותם. דווקא אדם בוגר, שכבר יש לו רצונות ומאוויים משל עצמו, נדרש לעבודה זו של שעבוד הרצונות, ובהיותו אדם בוגר – יש לו הכוח לעשות זאת.

לכן הילדים היו יכולים להיות שותפים בכל תרומות המשכן, חוץ מתרומת האדנים, מכיוון שזו עבודה השייכת אך ורק לבוגרים. זו העבודה של קבלת-עול וביטול הרצונות האישיים אל מול רצונו של הקב"ה, והעבודה הזאת נעשית היסוד שעליו עומד המשכן הרוחני כולו.

(תורת מנחם כרך לו, עמ' 174)

  מן המעיין

גבאי צדקה

חשבון לציבור

"אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פּוּקד על-פי משה" (שמות לח,כא). אף-על-פי שגבאי הצדקה הכשרים אין מדקדקים אחריהם, בכל-זאת טוב שייתנו חשבון, כמו שמצאנו במשה רבנו שנתן חשבון מנדבות המשכן.

(הב"ח)

לא גזבר יחיד

אין עושים שררה על הציבור בפחות משניים, ואיך נעשה משה גזבר יחידי? אלא אף-על-פי שהיה משה צדיק נאמן על-פי הגבורה בכל-זאת קרא לאחרים וחישב באמצעותם, שנאמר "אשר פוקד על-פי משה... ביד איתמר בן אהרון הכהן".

(שמות רבה)

אות לגבאי הצדקה

משה רבנו ציווה לבדוק את "פקודי המשכן" ולמסור לידי העם דין-וחשבון. זה אות ומופת לדורות הבאים, לגבאים בכל הזמנים, שלא יחכו עד שיתבעו מהם חשבון, אלא אף הנאמן והישר שבהם ייתן דין-וחשבון לציבור.

(תורת משה)

המשכן העיד

"משכן העדות" – המשכן עצמו היה עד נאמן שלא היה כל דופי ושימוש לרעה בכספי התרומות למשכן. כי אילו היה איזה שמץ ואבק גנֵבה לא הייתה שורה בו השכינה וזה לא היה 'משכן'.

(מלבי"ם)

מטרת הסיכום

המדרש מספר שכאשר מנה משה רבנו את התרומות גילה שחסרים לו 1775 שקלים. יצאה בת-קול ואמרה: "ואף האלף ושבע-המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים". לכאורה היה אפשר לוותר על כל הדין-וחשבון ובת-קול זו הייתה יכולה להעיד שמשה ניהל את התרומות בנאמנות? מכאן שסיכום התרומות על-ידי משה לא היה רק כדי להסיר חשד, אלא בהיותו נשיא ישראל הפך את תרומותיהם של יחידים ליצירה של כלל-ישראל.

(הרבי מליובאוויטש)

נתינת המטבע הראשון

גבאי צדקה, המתרים את הציבור למטרת צדקה כלשהי, עליו לתרום את המטבע הראשון.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

התעסקות בצדקה

ההתעסקות במעשה הצדקה היא דבר קבוע, נטוע ומושרש בין החסידים, עוד מימי אדמו"ר הזקן, שהיה מטיל על חסידיו להיות עושים ומעשים בעבודת הצדקה.

(אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ)

על העגל אין שאלות

במשכן חישבו ובדקו כל פרוטה ופרוטה, ואילו בעגל, אף שאספו זהב רב ולא יצא ממנו אלא עגל קטן – איש לא דרש דין-וחשבון, איש לא שאל ואיש לא הקשה.

(אמרי חן)

חשד-שווא

"רבי יוסי אומר: יהא חלקי מגבאי צדקה... ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו" (שבת קיח,ב). חלקו השני של המאמר אינו אלא המשכו של הראשון. אף כאן מדובר בגבאי צדקה, וחושדים אותו אף ש"אין בו" – גם כשידיו נקיות.

(שיחת חכמים)

  אמרת השבוע

הפסוק המתאים

חבורה של יהודים בווינה שפרשו מדרך התורה הקימו להם בית-תפילה שדמה לכנסייה יותר מלבית-כנסת. הם השקיעו בבניין הון רב, ועשו אותו מפואר ביותר. מעל הכניסה הראשית לבניין התקינו כתובת באותיות זהב ובה הועתקו מילות הפסוק: "וכבוד ה' מלא את המשכן".

פעם אחת עבר במקום הרב צבי-הירש חיות, וראה את הכתובת המתנוססת מעל בית-התפילה. אמר רבי צבי-הירש לסובבים אותו בחיוך: "הפסוק שנבחר הוא אכן הפסוק המתאים, אך לא סופו של הפסוק, אלא דווקא תחילתו".

"מה הכוונה?", תהו השומעים.

"למקום הזה מתאימה תחילת הפסוק: 'ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד'"...

  פתגם חסידי

למי הכוונה

"כשאני משמיע דברי תוכחה – אינני מכוון את דבריי לאיש מסויים, אבל אם מישהו חושב שדבריי כוּונו אליו – הוא צודק; אכן אליו כיוונתי" (רבי מנחם-מענדל מקוסוב)

  מעשה שהיה

הטלית הרטובה

בין ההמונים שבאו אל היריד הגדול בעיר גוסטינין נראה גם איכר, לבוש בגדים כפריים, העומד ליד עגלתו ומציע את מרכולתו הדלה. איש לא היה יכול להבחין כי זה רבי מאיר מקובל, שהיה מגדולי תלמידיו של רבי שמחה-בונם מפשיסחה, ולאחר מכן מתלמידי רבי מנחם-מענדל מקוצק.

חסידי פשיסחה וקוצק היו ידועים בשנינותם ובחריפותם, ועם זה נהגו בפשטות ובתמימות. הם הִרבו לבקר את עצמם ולהצניע את הליכותיהם, אולם מי שהכירם ידע כי חסידותם מגביהה שחקים.

רבי מאיר לא הניח כתר אדמו"רות על ראשו ולא עסק בהנהגת חסידות. הוא בחר להישאר חסיד מן השורה, ולעבוד את ה' בדרך פנימית בעודו מנסה להסתיר את עצמו.

בעיר גוסטינין התגורר אברך תלמיד-חכם מופלג וירא-שמים, רבי יחיאל-מאיר שמו. הוא נהג לסגף את עצמו, וכל הליכותיו אמרו קדושה וטהרה, אולם עדיין לא דבק בחסידות, בתורתה ובמנהגיה. גביר העיר, ר' לייבוש, זכה להשיא את בתו לאברך יקר זה, ולא היה מאושר ממנו. הוא העמיד לרשות החתן את כל האמצעים כדי שיוכל להוסיף לשקוד על תלמודו.

כשבא רבי מאיר מקובל ליריד הגדול בגוסטינין, הציג את עצמו כאיכר פשוט הזקוק לטלית ולתפילין כדי להתפלל. בירור שעשה הביא אותו למסקנה כי התפילין המהודרות ביותר בעיר הן של האברך רבי יחיאל-מאיר.

האברך הצעיר הופתע לראות בפתח ביתו איכר פשוט המבקש להתפלל דווקא בטלית ובתפילין שלו. "איך הגעת אליי?", שאל. ה'איכר' ענה כי ביריד הכול עסוקים עד מעל לראש. "אמרו לי שאתה יושב בבית ואינך משתתף ביריד, ולכן ודאי תוכל לעזור לי".

התשובה שכנעה את האברך אך ליבו התמלא חשש: כיצד יוכל למסור את תפיליו היקרות לאדם זר, והאם יֵדע לשמור עליהן כראוי? האיכר הבחין בהתלבטותו ומיד אמר: "אל דאגה, ברשותך אתפלל כאן, בחדר הזה. ממילא הפסדתי את שעת התפילה בבית-הכנסת". הוא הוסיף: "אתפלל במהירות, כדי שלא לגזול מזמנך".

רבי יחיאל-מאיר הגיב מיד: "אל-לך למהר בתפילה בגללי. התפלל בנחת". האורח כבר נטל את הטלית והתפילין ועמד להתפלל, בעוד רבי יחיאל-מאיר חוזר ללימודו ומפעם לפעם מרים את ראשו להביט באיש.

לפתע ראה דבר מוזר: ה'איכר' העטוף בטלית ומעוטר בתפילין מביט כל הזמן מבעד לחלון. האברך הרים את ראשו לראות מה נשקף מהחלון וראה כי עומדת שם פלוגת חיילים המבצעת תרגילי סדר על-פי הוראות מפקדהּ.

רבי יחיאל-מאיר העיר בעדינות ל'איכר' כי בעת התפילה לא ראוי להביט בחלון, אולם האיש לא שת ליבו לדבריו. אמר רבי יחיאל-מאיר בליבו כי מוטב שיהיה שוגג משיהיה מזיד, וחזר ללימודו.

ה'איכר' סיים את תפילתו, אמר תודה ויצא מן הבית. רבי יחיאל-מאיר ניגש לקפל את הטלית והתפילין, ואז הבחין כי הטלית ספוגה זיעה, כאילו הוצאה מן המים. הוא תמה: הלוא מזג-האוויר היום סגרירי, רוחות קרירות מנשבות, ואין שום סיבה שהאיש יזיע כל-כך.

פתאום התגנבה מחשבה למוחו. מי יודע, אולי האדם הזה אינו אלא אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים? עכשיו הצטער על שחשד בו, העיר לו הערות, והניח לו לצאת מביתו בלי שיזכה לשמוע ממנו דבר-מה. המחשבה טרדה את מנוחתו עד שהחליט לצאת ולחפש את ה'איכר'.

תושבי העיר תמהו למראה רבי יחיאל-מאיר המתהלך ביריד אנה ואנה. הכול ידעו כי רק סיבה חשובה מאוד יכולה להוציא אותו משקידתו המופלאה על התורה. מאמציו נשאו פרי והוא מצא את האיש. הלה היה שעון על עגלתו וניסה למכור את סחורתו הדלה.

פנה אליו רבי יחיאל-מאיר: "אקנה ממך את כל סחורתך, בתנאי שתביא אותה אל ביתי".

ה'איכר' הסכים לעִסקה. הוא ארז את סחורתו ונשא אותה אל ביתו של רבי יחיאל-מאיר. שוב הכניסו האברך אל חדרו, אולם הפעם נהג בו יתר כבוד.

"הסבר-נא לי", פתח ואמר, "כיצד קרה שבתפילה קצרה כזאת נעשתה הטלית ספוגה זיעה".

השיב לו ה'איכר': "ראיתי בחלון את החיילים העומדים מול מפקדם, והבחנתי כי על פני כולם שורה ארשת של אימה ופחד. חשבתי בליבי: איזו יראה גדולה צריכה ליפול עלינו בעומדנו לפני מלך-מלכי-המלכים הקדוש-ברוך-הוא! מהמחשבה הזאת נשטף כל גופי בזיעה". האיש הוסיף בתמימות: "אני מתנצל אם גרמתי נזק לטליתך, והנני מוכן לשלם ככל שיידרש".

שמע זאת רבי יחיאל-מאיר והבין כי איש קדוש הוא, המסתיר את עצמו ואת דרכיו. הוא קירב את פיו אל אוזנו של ה'איכר' ושאל: "אמור-נא לי, היכן משיגים דרך כזאת בעבודת ה'?".

הרים אליו ה'איכר' עיניים בורקות וחכמות וענה במילה אחת: "בקוצק!".

באותו רגע גמלה בליבו של האברך מגוסטינין החלטה לנסוע לקוצק. משם חזר חסיד נלהב, ולימים היה לצדיק המפורסם רבי יחיאל-מאיר מגוסטינין.

  לומדים גאולה

גאולה בתוך דקות

לפעמים נדמה שביאת המשיח היא תהליך, שצריכים לראות תחילה את שלביו המקדימים ורק אז אפשר לצפות לגאולה עצמה. זו מחשבה מוטעית. ידועים דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה): "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין". כלומר, הגאולה באה 'מיד', כהרף-עין.

היה אפשר לחשוב שהמלה 'מיד' מכוּונת לחודשים או לשבועות. אולם מהגמרא אפשר ללמוד עד כמה עלינו לצפות לביאת המשיח מיד ממש. יש דעה בגמרא (תענית יז,א) שאסור לכוהן לשתות יין גם בזמן הזה, מאחר שאנחנו מצפים במהרה ייבנה המקדש ושיכור אינו יכול לעבוד בבית-המקדש (אמנם הדעה הזאת לא נתקבלה להלכה, אבל עצם קיומה של דעה זאת יש בה להמחיש כמה בניין בית-המקדש יכול להיות קרוב).

הפגת שכרות של יין אפשרית בשתי דרכים: א) שינה; ב) שהייה 'כדי הליכת מיל'. מהו שיעור מהלך מיל? השיעור המקובל הוא שמונה-עשרה דקות, וגם המחמירים סבורים שהוא אינו יותר מעשרים וארבע דקות. אם אותה דעה רוצה לאסור על כוהן לשתות יין, הרי שבית-המקדש יכול להיבנות בתוך זמן מועט ביותר, פחות מכדי שיעור מהלך מיל, שהוא לכל היותר עשרים וארבע דקות. בתוך זמן קצר כל-כך עשוי לבוא המשיח, ותיכף ייבנה בית-המקדש ויהיה צורך לגשת מיד לעבודת המקדש! (ראה לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 618).

הרהור תשובה

יש הטוענים, שאמנם הרמב"ם אומר ש"מיד הן נגאלים", אבל בהקדמה לזה צריך להיות עניין התשובה – "סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן", ועבודת התשובה דורשת זמן, וממילא כל עוד אין רואים שבני-ישראל עשו תשובה, אין הגאולה יכולה לבוא.

גם זו גישה מוטעית. עבודת התשובה אינה עבודה הדורשת זמן ותהליכים מורכבים, אלא כלשון הזוהר: "בשעתא חדא וברגעא חדא" [=בשעה אחת וברגע אחד]. מהותה של התשובה היא שהאדם מקבל עליו לקיים את כל ענייני התורה ומצוותיה, אבל ברגע התשובה עצמו אין התחלקות לתרי"ג פרטים, תרי"ג מצוות התורה, ואפילו לא לשני פרטים, אלא יש נקודה אחת בלבד, שלכן אין היא מוגבלת בזמן, אלא 'בשעתא חדא וברגעא חדא'.

ההוכחה לכך היא לא רק מהזוהר, אלא גם בחלק ההלכה הנגלה שבתורה: "המקדש את האישה על-מנת שאני צדיק (גמור), אפילו רשע גמור – מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו" (מסכת קידושין מט,ב). נמצא שעל-ידי הרהור תשובה בלבד – דבר שיכול להתרחש ברגע אחד – האדם נהפך מ'רשע גמור' ל'צדיק גמור'.

אמנם הקידושין האלה אינם אלא מספק, מכיוון שאין אנו יודעים בבירור ובוודאות שאכן האיש עשה תשובה, ובלשון הגמרא: "שמא הרהר תשובה בדעתו"; אבל אילו היו יודעים בבירור ובוודאות ש"הרהר תשובה בדעתו" – הרי זו ודאי מקודשת, קידושין גמורים!

נמצא אפוא שעניין התשובה אינו מעכב כלל וכלל שתהיה הגאולה תיכף ומיד, 'לאלתר לגאולה' – שהרי בכל מעמד ומצב יהודי יכול להרהר תשובה בשעתא חדא וברגעא חדא, ואין שום הגבלה בדבר,  ואז נעשה 'לאלתר לגאולה' תיכף ומיד ממש (התוועדויות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2622).

קפיצה בבת-אחת

ומעניינים דברי הרבי מליובאוויטש באחת מאיגרותיו (אגרות-קודש כרך יג, עמ' שנה): "כל אלו האומרים שגאולת ישראל תבוא בדרך הטבע ולאט-לאט... מתעלמים מהמציאות ומתעלמים גם מראות את העבר, וכמו שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים – שגם שם היתה הגאולה על-ידי קפיצה ממ"ט שערי טומאה לגאולה שלמה וביד רמה".

  חיים יהודיים

ויעש שמואל את המשכן

בקומת הקרקע בביתו של הרב שמואל דהן (64), ברמת בית-שמש, מוצב דגם מרהיב של משכן, כמעט בגודל הטבעי. הדגם הזה גם משלב אפקטים ויזואליים, הממחישים את פעולות המשכן. מהכיור יוצאים זרמי מים שוצפים, מ'מזבח העולה' יוצאת להבת אש (חשמלית), מ'מזבח הקטורת' עולה עשן, וכדומה.

מדי יום ביומו באות קבוצות של ילדים מרחבי הארץ ללמוד מקרוב על המשכן. הרב דהן, לשעבר מחנך בתלמודי-תורה, מלווה את הילדים לאורך הביקור. הוא מפעיל את הילדים בדרך חווייתית; מאתגר אותם בשאלות ועורך להם חידון מסכם.

הילד והשליח

הוא נולד בעיר מקנס שבצפון מרוקו. בילדותו התחבר מאוד אל הרב מיכאל ליפסקר, שנשלח למרוקו מטעם הרבי מליובאוויטש. "רבי מיכאל היה חסיד עד כלות הנשמה", אומר הרב דהן בעיניים בורקות, "וספגתי ממנו אהבת-ישראל ואהבת התורה". בהיותו בן שלוש-עשרה נסע עם הוריו לצרפת. שלוש שנים לאחר-מכן עלה לארץ-ישראל.

כאן שלחה אותו הסוכנות לקיבוץ חוקוק שבצפון. "שאלתי את האנשים שמסביבי על יהדות וקיבלתי תשובה אחידה: הדתיים רמאים", מספר הרב דהן. "כעבור זמן קצר הבנתי שאין זה מקומי והלכתי ללמוד ב'מכון מאיר' בירושלים". בסיום שירותו הצבאי הקים בית בישראל ולמד רבנות ושחיטה. בתשמ"ד מונה לרב המושב שדה צבי בצפון הנגב.

כישורים טכניים

אהבתו הגדולה הייתה ללמד ילדים. הוא החליט לעבור לבני-ברק ונעשה 'מלמד' בתלמוד-תורה. שנים רבות לימד ילדים בכיתה א'. בהיותו בן חמישים עבר תאונת-דרכים, הפסיק ללמד ונעשה מאבטח במוסד חינוכי. "בכל יום הייתי רואה את הילדים יוצאים מתלמודי-התורה, וחשבתי כיצד אוכל לסייע להם בגילי. כשיצאתי לגמלאות הגשמתי את חלומי והקמתי דגם של המשכן", הוא מספר.

איך אדם בן שישים מתחיל בבניית משכן? "מאז היותי ילד היו בי כישורים בכל הקשור לעניינים טכניים – חשמל, אלקטרוניקה, נגרות וכדומה. מהבחינה הזאת היה לי קל יותר", הוא מסביר.

לימוד מאהבה

שנה שלמה עמל הרב דהן על בניית המשכן. "מניסיוני האישי כמורה אני יודע כמה קשה לפעמים להמחיש לילדים את החומר הנלמד. דגם המשכן, עם האפקטים החשמליים הרבים, נותן לכל ילד שמבקר כאן את ההמחשה לכל מה שלמד", הוא אומר. הוא בנה מנורה בעלת קנים אלכסוניים. "לפני בניית כל כלי התעמקתי במקורות, וכך גיליתי את דברי הרבי מליובאוויטש, המבוססים על הציור של הרמב"ם ועל לשון רש"י, המוכיחים שקני המנורה היו אלכסוניים ולא מעוגלים".

את לימוד מבנה המשכן הרב דהן משלב בשאלות מאתגרות. "מה מזכיר לכם הכיור?", הוא שואל את הילדים. "נטילת ידיים", עונה דוד, אחד התלמידים. הרב דהן ממשיך: "שמעתי שהרבי שלכם לימד אתכם על המשכן. אולי תמצאו טעות בדגם שלפנינו?". מיד נפתח דיון סוער וגורם לכל התלמידים להתעניין בנושא. "רצוני ללמד מתוך אהבה, לא בכפייה", הוא אומר.


בן שישים לבנייה. הרב דהן ודגם המשכן שבנה

  פינת ההלכה ומנהג

ערך ה'פרוטה'

שאלה: מהו הסכום המינימלי הנחשב 'ממון' בתורה?

תשובה: אמרו בגמרא: "כל פחות מפרוטה – לאו כלום הוא". יש אומרים שזו 'הלכה למשה מסיני', ככל שיעורי-תורה, ויש הסבורים שכך אמדו חז"ל את דעת האדם, שפחות מפרוטה אינו חשוב בעיניו ואינו מקפיד עליו.

במצוות ובאיסורים שבממון, כמו קניין (קידושי אישה) והתחייבות, הנאה, נתינה, חילול הקדש או מעשר-שני ונטע-רבעי, תביעת-ממון ועוד – שיעור 'פרוטה' מעכב. כמו-כן אין עוברים על איסורי גנֵבה וגזֵלה, במעילה בהקדש, ואין מתחייבים בהשבת  אבֵדה בפחות משווה פרוטה.

הריטב"א כתב ששיעור 'מתנות לאביונים' הוא שתי פרוטות, פרוטה לכל עני (ויש הדורשים שווי לחם בשיעור שלוש ביצים).

הפרוטה הייתה מטבע הנחושת הקטן ביותר העובר לסוחר בימי המשנה והתלמוד.

על-פי מסורת הגאונים והרי"ף, שנפסקה בשולחן-ערוך, ערך הפרוטה במתכת כסף טהור הוא: משקל חצי שעורה. בימינו מקובל להעריך את משקל השעורה ב-0.05 גרם. הפרוטה היא אפוא 0.025 גרם (=חלק 40 של גרם). יש הדורשים לכלול בזה גם את המע"מ, ולפי זה סכום הפרוטה לפי שעה הוא 11.25 אגורות.

לעניין נתינת זכר למחצית השקל: למנהג האשכנזים נותנים שלושה מטבעות הנקראים 'חצי', היינו כאן בארץ שלושה חצאי שקלים. למנהג הספרדים בדורות האחרונים נוהגים לשער את 'מחצית השקל' ב-9.6 גרם כסף טהור, שערכו כיום 43.20 ש"ח. סכום זה ניתן לעניים (ויש הנותנים אותו לבית-הכנסת). יש להתעדכן לקראת פורים, כי יכולים לחול בזה שינויים.

מקורות: ב"מ צו,א. פיה"מ לרמב"ם מע"ש פ"ד מ"ח. ריטב"א מגילה ז,א. שו"ע: חו"מ פח,א אה"ע כז,י. יו"ד רצד,ו. שה,א. שע"ת סי' תרצד ס"ק א. שיעו"ת מהדו"ק עמ' ז ומהדו"ב עמ' פב. מידות ושעורי תורה ס"פ כב, פכ"ד, ופכ"ה ס"ב וש"נ [שם העיר שמדידה זו נעשתה בשעורים כבדות ביותר, והשיעור הנכון הוא 0.022 גרם (= חלק 45 של גרם)].


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)