חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:55 זריחה: 5:54 ט"ז בחשון התשפ"ז, 27/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1258 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תצווה, ז' באדר-ראשון ה'תשע"א (11/02/2011)

נושאים נוספים
שיחת השבוע גליון 1258 - כל המדורים ברצף
טהרנות שעולה על גדותיה
יש חדש
משה מחבר את נשמות ישראל
כתית למאור
כיצד מתפללים
קשר לכלל-ישראל
צדיקים במיתתם
משה ואהרון יקומו
אלף מקומות, עשרה מתפללים
שימוש בכלי לא-טבול

מס' 1258, ערב שבת-קודש פרשת תצווה, ז' באדר-ראשון ה'תשע"א (11.02.2011)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

טהרנות שעולה על גדותיה

טוב שיש מלחמה בשחיתות וחתירה לטוהר מידות. אך האם לא נוצרת אווירת רדיפה, שתרחיק אנשים טובים וראויים מהחיים הציבוריים?


הרמטכ"ל היוצא אשכנזי עולה לתורה והרמטכ"ל הנכנס גנץ בפתיחת ההיכל,

 במהלך ביקור משותף בבית־חב"ד בבל־הרבור שבפלורידה, ארה"ב (צילום: col)

התנהלות הציבורית בשנים האחרונות מעוררת תחושות מעורבות. מצד אחד, טוב שיש מלחמה בשחיתות וחתירה לטוהר מידות. אנשי ציבור, המנהלים את ענייני הציבור ומנהלים כספי ציבור, צריכים להיות נקיי כפיים, ומחובתם לפעול ביושר ובהגינות. מצד שני, האם לא נוצרת אווירת רדיפה, שתרחיק אנשים טובים וראויים מהחיים הציבוריים?

איש איננו מושלם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". כל אדם שוגה ומועד, ובמיוחד איש-ציבור שנדרש לעשרות החלטות בכל יום ויום. אם נדרוש אפס תקלות מכל מועמד לתפקיד ציבורי – אולי נצליח למצוא מישהו שלא עשה מאומה בימי חייו. אדם כזה גם לא כשל...

חיסרון שהוא יתרון

חז"ל אומרים משפט שנשמע תמוה: "אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". כלומר, עלינו לחפש מראש אנשי-ציבור שאינם מושלמים, אנשים שיש מאחוריהם 'קופה של שרצים'.

חז"ל גם מנמקים את דבריהם: "שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו: חזור לאחוריך". נמצא שדווקא החסרונות של האיש והכתמים שיש בעברו מעניקים לציבור אפשרות לסלקו מתפקידו אם לא ימלא אותו כראוי. במובן זה אנשים מושלמים מהווים בעיה, כי אין דרך להדיחם מתפקידם.

ברור שאין כוונת חז"ל כי יש לחפש דווקא אנשים מושחתים לתפקידים ציבוריים. אנשים כאלה בהחלט אינם צריכים לנהל את ענייני הציבור. אבל אנשים טובים וראויים שכשלו בעבר אינם צריכים להיפסל, ולהפך, דווקא הכתמים בעברם ימנעו מהם להתנשא על הציבור.

מחדלים בלי חשבון

לפני כמה שבועות קראנו בתורה על עצתו של יתרו למשה רבנו כי ימנה לשופטים "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע". בפועל, משה רבנו מצא רק 'אנשי חיל', אבל את שאר התכונות לא מצא (הבדיחה העממית אומרת ש'שונאי בצע' אי-אפשר למצוא אפילו תמורת כסף...). כי המציאות היא שאין בעולמנו שלמות.

מטרידה מאוד העובדה שטהרנות-היתר מופנית לכיוונים מסויימים מאוד. ראו את הלהט שבו דרשו הסקת מסקנות אישיות בשל השרפה בכרמל. לא ראינו להט כזה אחרי התוצאות המרות של הסכמי אוסלו. כאלפיים יהודים שילמו בחייהם על ההרפתקה האומללה הזאת, ואיש לא נדרש לתת דין וחשבון.

גם לא שמענו תביעה להסקת מסקנות בעקבות מחדל ה'התנתקות'. כעשרת-אלפים בני-אדם עדיין זרוקים במגורים ארעיים. חייהם של כל תושבי הנגב המערבי נהפכו לסיוט. החמאס שעלה לאחר יציאת צה"ל מצטייד בטילים ארוכי-טווח שמאיימים על גוש דן. מישהו התפטר בעקבות תמיכתו במהלך הזה?!

אז אולי גם התביעה לניקיון כפיים נגועה בחוסר ניקיון כפיים?

  יש חדש

גויים בעדנו

חבל שלא ניתן הד ראוי לדברי מר מייק האקבי, מושל ארקנסו לשעבר וכיום המועמד הרפובליקני המוביל לנשיאות ארה"ב, שבא לטקס הנחת אבן-הפינה לשכונה חדשה בבית אורות בירושלים. "בלתי נתפש שמתקיים דיון בשאלה אם מותר לישראלים לחיות בישראל. באתי לכאן כי אני רוצה להצטרף למאמץ הזה, ולמאמץ שישראל תוסיף להיות הבית של העם היהודי", אמר האקבי. אליו נלווה מר ג'ון ווייט, אחד האישים הבולטים בהוליווד, שגם פגש קבוצות פצועי צה"ל ביוזמת מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור. ווייט אמר: "נפגשתי עם קרבנות הטרור. זה סוג חדש של שואה. הקיצוניים הפלסטינים מעוניינים לרצוח כל ילד, תינוק ואישה יהודים בישראל".

מחאה במערה

המתפללים היהודים במערת-המכפלה מוחים על ההזנחה של המקום מצד הרשויות. בשבוע שעבר ערכו תפילה בחוץ, תחת גשם שוטף, כדי לעורר את דעת הקהל לפעול לשיפור התחזוקה של המקום הקדוש. הוגשה גם שאילתה בכנסת לשר-הביטחון על הזנחת קברי אבות האומה.

מלכהלי על הבעש"ט

הפקה חדשה לילדים בסדרת ההפקות של מלכהלי, והפעם סדרה חדשה: בדרכי רבותינו. הפרק הראשון מוקדש לבעל-שם-טוב. באומר ובשירה מובאת הרוח המיוחדת שהביא הבעש"ט לעולם, עם גילוי תורת החסידות. התכנית מיועדת לילדים בני 2-10 ולאימהות. טל' 1-700-704120 או באתר www.judaica-il.com.

  שלחן שבת

משה מחבר את נשמות ישראל

בדרך-כלל, כשהקב"ה מורה למשה רבנו למסור את הוראותיו אל בני-ישראל, הלשון הוא "צו את בני-ישראל". אולם בתחילת פרשתנו נאמר: "ואתה תצווה". גם תוכן הציווי דורש הסבר. מדובר כאן על הדלקת המנורה, פעולה שנעשית על-ידי אהרון. אולם הקב"ה אומר למשה: "ויקחו אליך שמן זית זך". מדוע צריך להביא את השמן אל משה?!

הנביא ממשיל את עם-ישראל למנורה. הדלקת המנורה מסמלת אפוא את הצתת אור הנשמה בעם-ישראל. פעולת ההדלקה נעשית על-ידי אהרון, אך הבסיס להדלקת אור הנשמה נעשֶה על-ידי משה רבנו. זו משמעות הציווי: "ואתה תצווה". המילה 'תצווה' יש בה גם משמעות של 'צוותא', חיבור. "אתה תצווה" משמעותו: אתה תחבר ותקשר את כל היהודים עם הקב"ה.

רועה האמונה

אכן, זה תפקידו של משה רבנו. הזוהר מכנה את משה 'רעיא מהימנא', ויש בזה שני פירושים: פירוש אחד, שהוא רועה נאמן; ופירוש שני, שהוא רועה האמונה. כלומר, הוא מחדיר בעם-ישראל את האמונה בה', שהיא תהיה אמונה פנימית וחזקה.

האמונה קיימת בנפשו של כל יהודי מעצם היותו בן אברהם יצחק ויעקב, אולם האמונה יכולה להיות מופשטת ומנותקת מחיי המעשה. בתוך ליבו האדם מאמין בה', אך אין הוא מרגיש סתירה לנהוג בחיי היום-יום כפי העולה על רוחו. בגמרא מודגם מצב זה בדמות גנב המתפלל אל ה' שיסייע לו בגנֵבתו. לכן יש צורך להחדיר את האמונה לתוך כל רובדי הנפש.

תוספת אור במשה

פעולתו של משה בהחדרת האמונה בעם-ישראל נרמזת במילים "ואתה תצווה", אך בהמשך לכך נאמר: "ויקחו אליך". המשמעות הרוחנית של הדברים היא, שבני-ישראל מביאים את האור אל משה. כלומר, על-יד פעולתו של משה בהחדרת האמונה לנפשות העם, משה רבנו עצמו מתעלה ומקבל תוספת אור.

אולם כדי שיופק השמן שממנו בא האור יש צורך שיהיה "כתית למאור". כלומר, בני-ישראל צריכים להרגיש את עצמם כתותים ושבורים, ועל-ידי תחושת שיברון-הלב מגיעים אל המאור עצמו.

מתוך השיברון

תחושה זו קיימת ביתר שאת בתקופת הגלות. הצרות והרדיפות שבתקופה זו מביאות לידי שיברון-לב אצל כל יהודי, ודווקא ה'כתית' הזה הופך אותו לכלי לאור הגדול. וגם בתקופה שאין בה רדיפות, הרי עצם העובדה שעדיין שרויים בגלות והאמת האלוקית אינה מאירה בעולם גורמת ליהודי להיות שבור ורצוץ, ועל-ידי כך הוא בא אל ה'מאור'.

זה הכוח המיוחד של משה רבנו וממשיכיו שבכל דור ודור, שהם מחזקים את האמונה של יהודים, ומביאים לידי גילוי את הקשר העמוק והעצמותי של כל יהודי עם הקב"ה. וזה נותן את הכוח שבקרוב ממש נזכה לקחת את השמן כפשוטו, להדלקת המנורה בבית-המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(ספר המאמרים מלוקט החדש כרך ג, עמ' לד)

  מן המעיין

כתית למאור

כתיתה עצמית

"ואתה תצווה את בני-ישראל ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור" (שמות כז,כ). אדם צריך לכתוש ולכתת את התאווה והמידות הרעות שבו, כדי שיגיע למאור ולזכות לקבל הארה מן השמים.

(רבי משה מקוברין)

יגיעה רבה

על-ידי הכתיתה מגיעים 'למאור', אך כדי שהאדם אכן יהיה 'כתית' – הוא זקוק ליגיעה רבה ועצומה עם הרבה תהילים בדמעות.

(אדמו"ר הזקן)

התגברות בגלות

על-ידי ה'כתית' מגיעים לבחינת ה'מאור', שהוא מקור האור. בזמן הגלות, כאשר כל אחד ואחד מישראל נשבר ונדכה, ובכל-זאת הוא מתגבר על כל הקשיים ועוסק בתורה ובמצוותיה – על-ידי זה מתגלה המאור של "נר ה' נשמת אדם", ושם ה' שבנשמה מאיר ביהודי בגלוי.

(ספר המאמרים תשי"א)

להאיר בחוץ

"להעלות נר תמיד... מחוץ לפרוכת" (שמות כז,כ,כא). אור ה' צריך להאיר לא רק בפנים, באוהל מועד, בבית-הכנסת ובבית-המדרש; לא רק בשעת התפילה והלימוד; אלא גם "מחוץ לפרוכת" – גם בחוץ, בעיסוקי היום-יום.

(ילקוט אליעזר)

ענווה חיובית

הציווי "כתית למאור" נאמר רק על השמן למאור ולא על השמן שבו הכינו את המנחות למשכן. ובלשון רש"י: "כתית למאור ולא כתית למנחות". יש לפרש זאת: ענווה היא מן המידות הנעלות באדם, אולם אסור שהיא תביא לידי רפיון ואזלת-יד. זהו שנאמר "כתית למאור" – הכתיתה ושיברון-הלב צריכים להביא ל'מאור', להארת הדרך, ולא "למנחות" – לנחיתות ולהשפלה.

(חשבה לטובה)

להעיר כדי להאיר

מותר להעיר לאדם אם הכוונה היא להאיר לו את הדרך אל האמת, אבל לא "למנחות" – אסור לעשות זאת מתוך כוונה להשפילו ולהביאו לידי נחיתות.

(רבי מנחם-מנדל מוורקה)

התבטלות גמורה

על-ידי 'כתית', התבטלות והנחת עצמך בצד, ביכולתך להגיע לבחינת 'מאור'. כדי שאור התורה, שהוא האלוקות שבה, יאיר באדם, אל לו להסתפק בלימוד נעלה בלבד, אלא עליו להיות בהתבטלות גמורה ולשעבד את שכלו לגמרי אל שכל התורה.

(ספר המאמרים קונטרסים)

נפשי כעפר

זהו שאנו אומרים בתפילת שמונה-עשרה: "ונפשי כעפר לכול תהיה, פתח ליבי בתורתך" – על-ידי ההתבטלות של "ונפשי כעפר לכול תהיה" מגיעים לידי "פתח ליבי בתורתך".

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

כיצד מתפללים

רבי חיים סולובייצ'יק, רבה של בריסק, נזדמן פעם אחת למקום שבו התפללו הנוכחים בצעקות רמות ובנענועי גוף עזים. הדבר לא מצא חן בעיניו, כי הרגיש שאלה צעקות מלאכותיות ותנועות גוף מוגזמות.

לאחר התפילה אמר להם: "התורה ציוותה שהכוהן הגדול ילבש מעיל שיש בשוליו פעמונים, כדי שיישמע קולו בבואו אל המקדש. ולכאורה, אם סדר התפילה הראוי הוא להתפלל בצעקות ובנענועי גוף עזים, לשם מה הצורך בפעמונים, הלוא ממילא ישמעו את קולו של הכוהן הגדול?

"אלא מכאן למדנו שהתפילה האמיתית היא בלחש ובכוונה פנימית, ולכן היה צורך בפעמונים כדי שבכל-זאת ישמעו את הכוהן הגדול".

  פתגם חסידי

קשר לכלל-ישראל

אני מקשר את עצמי עם כלל-ישראל: עם הגדולים ממני – כדי שירוממו אותי, ועם הקטנים ממני, שיתעלו על-ידי" (רבי יחיאל-מיכל מזלוטשוב)

  מעשה שהיה

צדיקים במיתתם

מחזה לא-שגרתי נראה לפני כשלושה שבועות באולם בית-הספר המקומי בעיירה ברֶז'אן שבאוקראינה. קבוצת יהודים התארחה בבית-הספר הלא-יהודי, ונתקבלה בחמימות אצל המנהל. הם העניקו לו תחריט של ירושלים לאות הוקרה, והוא נשא דברים בהתרגשות ובירך את הנוכחים.

מאחורי האירוע המרגש מסתתר סיפור מופלא, הקשור בקברו של הגאון רבי שלום-מרדכי שבדרון, הנודע בכינויו 'המהרש"ם מברֶז'אן', שנסתלק לפני מאה שנה, בט"ז בשבט תרע"א. מספר הרב חנוך הכהן שבדרון, מנכדי המהרש"ם:

בשנת תש"ן, לאחר פתיחת שערי ברית-המועצות, התחלתי להתעניין על דבר מקום קבורתם של סבי הגדול וזוגתו שנטמנה לידו. התברר שבית-הקברות בברֶז'אן נחרב כליל, ולא נותר זכר מהמצבות.

עברו שנים. בשנת תש"ס פגשתי את העסקן הרב אלימלך שוחט, שעסק באיתור קבריהם וציוניהם של אבות החסידות. ביקשתי ממנו לעזור לנו באיתור קברו של זקננו, והוא הבטיח לפעול בעניין.

באותו זמן עסק גם הרב אלחנן הלפרין, רבה של קהילת גולדרס-גרין בלונדון, בחיפוש אחרי קברי אבותיו בברֶז'אן. בראותו את העזובה במקום החליט כצעד ראשון לגדר את בית-העלמין, לבל יחללוהו התושבים המקומיים.

על-פי תצלום אוויר שהשיג הרב שוחט התברר שחלק מבית-העלמין המקורי נהפך למגרש משחקים של בית-ספר סמוך. הרב שוחט החליט לנסות להחזיר את החלק ההוא לתחום בית-העלמין. הוא ידע כי עליו להיערך למערכה משפטית ארוכה אל מול העירייה ובית-הספר, שהצלחתה נתונה בספק.

הוא בא למקום, לבדוק את השטח על-פי התרשימים שבידו, והשתדל להסתיר את זהותו, כדי שלא למשוך תשומת-לב מיותרת. לפתע הגיח מולו נער מקומי ושאל: "אתה יהודי? אתה מחפש את המשכו של בית-הקברות?".

הרב שוחט נדהם. הנער החל לספר כי רק לפני כמה שנים סיפחה העירייה את השטח הזה למגרש המשחקים של בית-הספר. "מאז פקדו את בית-הספר צרות רבות", סיפר הנער. "תלמידים רבים חלו במחלות קשות, ואף אירעו שני מקרים של ילדים שפשוט לא קמו בבוקר. האנשים אומרים כי שורה קללה על בית-הספר הזה".

הנער הִפנה את הרב שוחט אל מנהל בית-הספר, והבטיח לו כי המנהל יספר לו על כך ביתר פירוט. הרב שוחט עשה כדבריו, ואכן, המנהל קיבל את פניו בחמימות, אישר את הדברים ואף הוסיף בתיאור המקרים המשונים. הוא אמר כי בהנהלת בית-הספר מאמינים שהדבר קשור בעובדה שהחצר שימשה בית-קברות.

המנהל הוסיף כי פנה כמה וכמה פעמים אל העירייה בבקשה לקבל שטח חלופי בצידו השני של המגרש, אולם זו מסרבת. "אם תתבע את העירייה למשפט, אבוא להעיד לטובתכם", הבטיח.

מצויד במידע החשוב הזה הגיש הרב שוחט תביעה משפטית על שימוש באדמת בית-הקברות שלא כחוק. ואכן, גם המנהל התייצב להעיד, ועדותו סייעה רבות לקבלת התביעה. בית-הדין קבע כי הקרקע תוחזר לבית-הקברות, וכי בית-הספר יקבל קרקע חלופית.

הבעיה העיקרית כעת הייתה לאתר את קבר המהרש"ם במגרש שרובו מכוסה אספלט. אך גם הפעם נוכחנו לראות את יד ההשגחה. בשיחה עם הרב הלפרין מלונדון הזכיר לנו את צוואתו של המהרש"ם, המודפסת בהקדמת ספרו 'תכלת מרדכי', ובה ציין את מקומו המדוייק של קברו, כשנה לפני פטירתו.

הלכנו לעיין בספר ונדהמנו לראות את הדברים המפורשים: "...אבן מצבה כפי האבן של זוגתי יענטע ע"ה, והמקום הפנוי שבין קברה ובין הכותל דרומית מזרחית במקצוע [=זווית] הנ"ל נשאר עבורי. ויניחו גם לצד מערב פנוי כשיעור קבר, ולא יקברו שם שום איש זר ולא יעשו שום אוהל. ואל יכתבו על המצבה תארי כבוד...".

נרגשים מסרנו את הדברים לרב שוחט, שבינתיים נבר בארכיונים ממשלתיים והצליח להשיג מפות ותצלומים, צהובים מיושן, אולם ברורים ומדוייקים, ממראה בית-הקברות לפני המלחמה. בתצלומים נראו בבירור שתי מצבות גדולות סמוך לגדר. אולם הבעיה היא שלא נותר זכר מאותה גדר.

לאחר מדידות מדוייקות, על בסיס המפות והתצלומים הישנים, הצליח סוף-סוף הרב שוחט, בחסדי ה', לאתר את מקומו המשוער של הקבר. הוא שכן בדיוק באותה פינת קרקע ששימשה בעבר מגרש משחקים לילדי בית-הספר!

בזהירות החלו בעבודות החפירה, ובמהרה נתגלו יסודותיה של הגדר הישנה. מומחים שסרקו את השטח איתרו תשתית של שני קברים גדולים לעומת שאר הקברים. התברר גם כי בצד מערב אין קברים, בדיוק כפי שביקש המהרש"ם בצוואתו.

עוד דבר שפתאום הבנו, שהמהרש"ם בחר להיקבר בפינה צדדית דווקא, כדי שבבוא היום תהיה לצאצאיו יכולת להתקרב אל הקבר, שכן בהיותנו כוהנים איננו יכולים להיכנס לבית-העלמין עצמו.

כשבאנו למקום לפני שלושה שבועות, לרגל מלאות מאה שנה להסתלקות המהרש"ם, הלכנו להודות למנהל בית-הספר על עזרתו. הוא אמר לנו כי לאחר שהשטח הוחזר לבית-העלמין חדלו כל התופעות המוזרות, ולהפך, בית-הספר עלה ושגשג וזכה בכמה וכמה פרסים יוקרתיים.

  לומדים גאולה

משה ואהרון יקומו

כאשר הוקם המשכן נצטווה משה רבנו להלביש את בגדי הכהונה לאהרון ולבניו. הגמרא (יומא ה,ב) דנה בשאלה כיצד נעשתה הלבשת הבגדים, והיא אומרת שגם לעתיד לבוא יבואו משה ואהרון וינחו אותנו כיצד לעשות זאת: "יבואו אהרן ובניו ומשה עמהם". מכאן אנו למדים שעוד קודם תקופת תחיית המתים יקומו לתחייה משה ואהרון, כדי להנחות את עם-ישראל על סדרי עבודת בית-המקדש השלישי.

דברים אלה של חז"ל פותרים הרבה שאלות, כפי שהרבי מליובאוויטש אומר באחת משיחותיו (התוועדויות תשמ"ז כרך ג עמ' 488): "תיכף ומיד כשיֵרד ויתגלה בית-המקדש, שבו-ביום יחול החיוב של הקרבת הקרבנות, הדלקת המנורה וכיוצא בזה, יהיו משה ואהרון עמהם, והם יורו כיצד צריכים לעשות את כל פרטי הדברים".

בגדי כהונה מניין

זו גם התשובה לשאלה מניין יימצאו בגדי כהונה לעבודת הכוהנים מיד עם בניין בית-המקדש: "ועל-פי זה מתורצת גם השאלה מניין יהיו להם בגדי כהונה [שהרי העבודה בבית-המקדש צריכה להיות בבגדי כהונה דווקא, ומכיוון שהעבודה אינה יכולה להיעשות בכוהן אחד, יש צורך בבגדי כהונה לכל הכוהנים שיעסקו בעבודה] – כי מכיוון שתחיית המתים היא באופן שעומדים בלבושיהם (כתובות קיא,ב), יקומו אהרון ובניו עם בגדי הכהונה שלהם.

"וגם בנוגע לאהרון, שאף שנאמר 'ויפשט משה את אהרון את בגדיו (בגדי כהונה גדולה) וילבש אותם את אלעזר בנו', הרי מובן וגם פשוט שלא ייתכן שאהרן יקום ללא לבושים חס-ושלום, אלא ודאי יהיו לו לבושים, ולא סתם לבושים, כי-אם לבושים הראויים לו – בגדי כהונה, 'לכבוד ולתפארת'.

"ידועה השקלא-וטריא שהיתה בזמנו של ר' יחיאל מפריז – כשרצה לעלות לארץ-ישראל עם קבוצה מגדולי ישראל – אם יכולים וצריכים להקריב קרבן פסח, שהרי קרבן פסח מקריבים אף-על-פי שאין בית, וגם בטומאה, ולאידך הרי צריכים בגדי כהונה, כולל גם התכלת שנעשית מדם החילזון כו', ואם-כן, איך יוכלו להקריב קרבן פסח?

"ובכן, במה דברים אמורים – בנוגע לעלייה של ר' יחיאל מפריז בזמן הגלות וכו', מה-שאין-כן כשמדובר אודות הגאולה העתידה, כשייבנה בית-המקדש במהרה בימינו, אפילו בשבת ואפילו בלילה כו' – הרי מכיוון שמשה ואהרון ובניו עמהם, יקומו הם, אהרון ובניו, עם בגדי הכהונה שלהם, שישנם כבר מן המוכן, כשם שבית-המקדש עומד מוכן כו'".

מוכנים לעבודה

עוד שאלה המתעוררת היא, כיצד יוכלו לעבוד מיד בבית-המקדש בשעה שכולנו טמאי מתים. אולם על-פי הדברים הללו של הגמרא מיושבת גם השאלה הזאת, כפי שהרבי אומר שם: "ועל-פי זה יש לתרץ גם השאלה מהעניין דטהרת פרה אדומה – מכיוון שמשה ואהרון ובניו לא יצטרכו להיטהר, כי אף שבנבואת הגאולה נאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים גו'', הרי לא מצינו בשום מקום שכאשר יקומו משה ואהרן (ועל-דרך-זה אברהם אבינו ושאר הצדיקים) יצטרכו להיטהר באפר הפרה. ואדרבה, מפשטות הסוגיא בנוגע ללבישת בגדי כהונה לעתיד לבוא משמע, שכל העניינים, בניין בית-המקדש ולבישת בגדי כהונה כו' ותחיית המתים, יהיו בבת-אחת (ולא באופן שיצטרכו להמתין להזאה בשלישי ובשביעי)".

מכאן אנו למדים שיש אפשרות ממשית שבית-המקדש השלישי ייבנה כהרף-עין, ומיד תתחדש בו עבודת המקדש, הקרבת הקרבנות והדלקת המנורה וכו' וכו' – שכן העבודות האלה ייעשו על-ידי "אהרון ובניו", שיקומו לתחייה ויעמדו מוכנים לחדש את עבודת המקדש, על-פי הנחיותיו של משה רבנו, שיבוא אף הוא עמהם.

  חיים יהודיים

אלף מקומות, עשרה מתפללים

יום חמישי לפני שלושה שבועות, אלכסנדריה. הרב אברהם דיין, רבה לשעבר של אלכסנדריה שבמצרים, עלה למונית בדרכו לנמל-התעופה המקומי. הוא סיים ביקור בן שבוע וחצי בקהילה היהודית, שאותה הוא פוקד אחת לכמה חודשים, ונערך לחזור לישראל. "ראיתי פה ושם הפגנות קטנות, אבל לא העליתי על דעתי שבעוד יום אחד מצרים תיכנס לעידן חדש", הוא מספר. "היה משהו באוויר שלא הרגשתי בעבר, אבל מכאן ועד התקוממות עממית – המרחק היה גדול".

הקהילה באלכסנדריה היא הקהילה היהודית הגדולה במצרים. נמנים עמה כיום כחמישים יהודים, רובם מבוגרים. יש בה כמה בתי-כנסת מפוארים, עדות לחיים היהודיים התוססים שהיו בעבר בעיר המצרית.

עבר עשיר

הרב דיין נולד בתל-אביב. הוריו, ילידי מצרים, עלו לארץ עם רוב יהודי המדינה. בשנת תשס"ח יצא למסע באלכסנדריה, והתיידד עם כמה מבני הקהילה. קודם שעזב הפצירו בו לשמש להם רב, והוא ניאות. על-אף היותו אזרח ישראלי הצליחה הקהילה להסדיר לו אישור שהייה קבוע מהמִמשל.

עזובה, זה מה שגילה הרב דיין: "בשבתות היה לנו מניין מצומצם ממש. רק בימים הנוראים באו לתפילות כמה עשרות יהודים. וזה בית-כנסת שבו קרוב לאלף מקומות. בארון-הקודש שוכנים יותר משלושים ספרי-תורה עתיקים. כשביקרתי בבתי-העלמין וראיתי את המספר העצום של המצבות, או כשנברתי בארכיון הקהילה ומצאתי מספר מדהים של כתבי-יד, שנכתבו בידי רבנים חשובים שהתגוררו במצרים – הבנתי את גודלה ועוצמתה של הקהילה היהודית בימי קדם".

חזרה ליהדותה

יהודי מצרים שלחו את ילדיהם ללמוד במדינות שיש בהן חיים יהודיים פורחים. "לא פגשתי שם צעירים מקומיים, כולם היו מבוגרים", הוא מספר. "עבודתי הייתה מותאמת לצורכי היהודים האלה –ביקור חולים, ארגון מניינים, הכשרת מטבחים ועוד. חשתי מחוייבות להיות כמו אבא לבני הקהילה ולדאוג לכל מחסורם".

הפעילות זימנה לו סיפורים לא-שגרתיים. "יום אחד קיבלתי טלפון מאישה מבוגרת, בת שמונים, תושבת אלכסנדריה. כשבאתי אליה סיפרה שבהיותה בת שלוש-עשרה נחטפה בידי ערבי מקומי, וזה אילץ אותה להתחתן איתו. בעלה מת כמה שנים קודם לכן, וכשהיא שמעה שיש במקום רב, החליטה להסתייע בי כדי לחזור ליהדותה. היא החלה לשמור שבת ובהמשך חידשה את הקשר עם בני משפחתה המתגוררים בארץ".

אמונה לעתיד

באחת השנים קיבל הרב דיין סיוע בחודש החגים מתלמידי ישיבת 'תומכי-תמימים' בכפר-חב"ד. במוצאי יום-הכיפורים נפרדו הבחורים מראש הקהילה, הד"ר מקס. אחד הבחורים איחל לו: "בשנה הבאה נחגוג יחדיו בירושלים הבנויה". הד"ר מקס השיב: "הנני כבר בן תשעים ושלוש שנה, ואינני יודע אם יעמדו לי כוחותיי להגיע עד ירושלים הבנויה. רק חשוב לי שתדעו שאת קהילת אלכסנדריה הנחרבת בניתם השנה".

הרב דיין מקווה כי התהפוכות במצרים לא יפגעו בקהילות היהודיות. "השלטונות המוסלמיים בכל המדינות התייחסו עד כה יפה ליהודים. אני מאמין שכך יהיה גם כאן".

הרב דיין על רקע בית-הכנסת הגדול באלכסנדריה

  פינת ההלכה ומנהג

שימוש בכלי לא-טבול

שאלה: האם מותר להשתמש פעם אחת בכלי שלא נטבל?

תשובה: כל 'כלי סעודה' עשוי מתכת או זכוכית שנקנה מגוי טעון טבילה במקווה כשר. לדעת רוב הראשונים, וכך נפסק להלכה, אסור להשתמש בו אפילו פעם אחת ללא טבילה.

חיוב הטבילה הוא על הבעלים, אבל איסור השימוש חל על כל יהודי. אולם בדיעבד, שימוש בכלי אינו אוסר דבר שנתבשל בו.

יש מקום להקל שלא לטבול כלים של מסעדות ומלונות, שלא נקנו על-ידי בעליהם לצורך עצמם, אלא כדי להשאילם למתארחים. כמו-כן אפשר להקל במוסדות ציבור. והרוצה להחמיר (כנהוג בימינו) –  יטבילם ללא ברכה.

בימינו רוב היצרנים הם חברות בע"מ, שבעלי מניותיהן רבים ומגווּנים, בכל קצווי תבל, ויש סבירות גבוהה שביניהם גם יהודים. כאשר יהודי שותף במפעל – יש הפוטרים את הכלים המיוצרים בו מטבילה. על-כן בדרך-כלל יש להטביל כלים ללא ברכה.

כלים חשמליים עלולים להיפגע מהטבילה. אפשר לפתור זאת על-ידי פירוק חלק מהמכשיר עצמו (לא את התקע), בדרך שמוציאה אותו לגמרי מכלל שימוש, ולחזור ולהרכיבו על-ידי טכנאי יהודי, ובכך הכלי נפטר מטבילה. אפשרות נוספת היא לתת את הכלי במתנה לגוי, ולחזור ולקחתו ממנו בהשאלה, שכן כלי שאול פטור מטבילה (אבל לרוב הפוסקים אין זה מועיל כדי להשתמש בכלי בקביעות, וכך פסקו אדמו"ר הזקן והמשנה ברורה).

מקורות: תוספתא ע"ז פ"ט ה"ב, גמ' שם לה,א וירושלמי שם. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ג. טושו"ע ונו"כ יו"ד סי' קכ. או"ח שכג ס"ז וברמ"א, ושו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ח. משנ"ב שם. ספר 'טבילת כלים' פ"ד הע' ב. קובץ 'בית אהרן וישראל', גיליון צד עמ' קיד, וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'טבילת כלים', כרך יח עמ' תקי. מסעדה: דרכי תשובה קכ,ע. ערוה"ש שם, מה. שו"ת: מנחת יצחק א,מד. יחוה דעת ד,מד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)