מהי "דרכו" של כל יהודי? * כאשר הולכים בשליחותו של הקב"ה, בכוח השליחות של ה"צדיק כי טוב" נשיא דורנו – אין לחשוש מהסכנה בדרכים * השפעה על הזולת מתאפשרת רק כאשר "טובעים" לגמרי בחסידות, כמי המקווה המכסים כל הגוף * יש להוסיף בשיעורי לימוד החסידות ובשופי * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. ישנו הלשון המורגל שלאחרי שמחת תורה מתחיל "ויעקב הלך לדרכו"1. – פתגם זה אמר הצמח צדק אודות שמחת תורה, וכ"ק מו"ח אדמו"ר2 אמר זאת אודות שבת בראשית, שלאחרי שבת בראשית מתחיל "ויעקב הלך לדרכו".
מהו עניין "לדרכו" – הרי זה מובן מעצמו, וכבר נתבאר בכמה וכמה התוועדויות3, שכללות עניין "ויעקב הלך לדרכו" הוא דרך המלך, מלכו של עולם, שדרכו היא – כמו שכתוב באברהם אבינו4 "כי ידעתיו (לשון חיבה) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט",
והיינו, ש"דרך הוי'" היא "לעשות צדקה ומשפט" – צדקה כפשוטו, ו"צדקה ומשפט", כמבואר בחסידות5 שצריך להיות משפט בצדקה,
היינו, ליתן לצדקה לא רק את המותרות, אלא לשפוט את עצמו כמה מוכרח לו, וכל השאר ליתן לצדקה.
ב. והנה, בנוגע ליציאה לדרך, "ויעקב הלך לדרכו", איתא בגמרא6 "לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב", והטוב האמיתי הוא "טוב לשמים וטוב לבריות"7.
והעניין בזה:
"טוב" – קאי על צדיק, כמו שכתוב8 "אמרו צדיק כי טוב". וגם: "טוב" בגימטריא י"ז9, שזהו עניין "יוסף בן שבע עשרה שנה"10, והרי ענינו של יוסף הוא – צדיק11, שעליו נאמר "אמרו צדיק כי טוב"12, והיינו, שענינו הוא לחבר נשמות בגופים עם הקב"ה.
ו"שמא מילתא היא"13 – שבדורנו זה הנה שמו של נשיא הדור הוא יוסף, "יוסף בן שבע עשרה שנה", בגימטריא "טוב", "אמרו צדיק כי טוב הוא", שהוא נותן כוח להצליח בכל העניינים.
ועל זה אמרו "לעולם יכנס אדם בכי טוב", כדלקמן.
ג. ובהקדמה:
כאשר יוצאים לדרך לאחרי חודש תשרי, "ויעקב הלך לדרכו", לעסוק בענייני העולם, עובדין דחול – הרי "כל הדרכים בחזקת סכנה"14, וכמו שנתבאר לעיל . . בעניין מי המבול.
אמנם, הסכנה היא רק כאשר הולכים לבד, אבל כאשר אומרים "תפלת הדרך", "שתוליכנו לשלום . . ותחזירנו לשלום", והולכים בשליחותו של הקב"ה, אזי אין חשש סכנה.
והעניין בזה:
כל נשמה היא "שליח" של הקב"ה – "אדם העליון"15, "נעשה אדם בצלמנו כדמותינו"16 – להשלים את הכוונה העליונה, וכאשר הולכים בתור "שליח" – ש"שליח" היינו מי שאינו משנה מדעת המשלח17 – אזי ישנו כוח המשלח, שיהיה "תוליכנו לשלום" ו"תחזירנו לשלום".
"תוליכנו לשלום" – היינו שנשלים את הכוונה דירידת הנשמה בגוף, ולא נישטף ב"מים הזידונים" של העולם; "ותחזירנו לשלום" – הוא עניין עבודת התשובה, שהרי תשובה היא לא רק על חטא ועוון, אלא כמו שכתוב18 "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", היינו, שכפי שנשארים בגוף, משיבים את כל העניינים למשלח, ל"אדם העליון".
ד. אמנם, על זה יש צורך ב"ממוצע" – "ממוצע המחבר", "אנכי עומד בין ה' וביניכם"19, שבדורנו זה הרי הוא נשיא דורנו, "יוסף בן שבע עשרה שנה", בגימטריא טוב, "אמרו צדיק כי טוב", וכיוון שטבע הטוב להיטיב20, מבטל הוא את כל הסכנות.
וזהו "לעולם . . יצא בכי טוב" – שכאשר יוצאים לדרך של השנה החדשה, צריך כל אחד ליטול עמו את ה"צדיק כי טוב", היינו, להיות שלוחו, ואז יכול להיות העניין ד"ויעקב הלך לדרכו" באופן שמובטח לו ש"שלוחי מצווה אינן ניזוקין"21, ועד ש"יעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות"22, היינו, שעושים דירה לו יתברך הן מהעניינים של קבע ("בית") והן מהעניינים של עראי ("סוכות"), וממלאים את שליחותו של הקב"ה במילואה.
ובאופן כזה נעשית העבודה במשך כל השנה23 – "שנה תמימה"24, "להביא את חודש העיבור"25, על-פי ההוראה ד"תורת ה' תמימה"26, גליא דתורה ופנימיות התורה27, שהיא "משיבת נפש"26, היינו שמקשרת את הנפש עם הגוף.
ועל-ידי זה נעשה "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי"28, היינו, שגם ב"רשות הרבים", טורי דפרודא, מבררים את ניצוצות הקדושה,
עד שעושים מזה "רשות היחיד" – כפי שיתגלה באמיתיות לעתיד לבוא, על-ידי ההכנה והעבודה שבזמן הגלות, כמאמר רז"ל29 "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת".
ואז נעשה "ויבוא יעקב שלם"30, בממונו בגופו ובתורתו (נשמתו)31, ולא כמו שהיה בדורות שלפני זה, כמו שכתוב32 במשה רבינו "צדקת ה' עשה גו'", שנשאר במדבר יחד עם בני-ישראל שנשארו שם33, אלא באופן שהרבי ייקח ויוליך את כולנו לקראת משיח, ונדלג מתוך ריקוד ("מ'וועט אַריינטאַנצן") לגאולה העתידה לבוא במהרה ממש.
* * *
ה. בנוגע לעניין לימוד החסידות, אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר34, שלא נוגע ה"כמות"; יכולים לחיות אפילו עם פתגם אחד ("איין וואָרט"), ובלבד שיהיה הדבר בפועל, "טאַפּאָרו דאָ פּלאַחו".
אמנם, עניין זה הוא רק מצד העבודה, שעל זה מספיק אפילו פתגם אחד; אבל מצד העניין ד"יפוצו מעינותיך חוצה"35, צריך להיות ריבוי גם בכמות, היינו, שלא להסתפק בכך שיודעים מאמר אחד, עשר מאמרים, מאה מאמרים, אלא צריכים ללמוד חסידות בשופי.
מה נקרא "בשופי"? – הרי זה כמו אדם הנכנס למקוה, שצריך להיות כולו מכוסה לגמרי ("אינגאַנצן פאַרטרונקען") במקוה, עד שמציאותו אינה נראית כלל, ומה שרואים אין זה אלא מציאות המים בלבד, מה שאין כן כל זמן שרואים עדיין את מציאותו, אפילו אם בולטת מהמים שערה אחת, אזי לא עלתה לו טבילה, גם לא עבור האברים המכוסים במים36.
וכמו כן צריך להיות בלימוד החסידות – כלשון הרמב"ם37: "הביא נפשו במי הדעת טהור", שיטביע בהם ("פאַרטרינקען") גופו ונפשו הבהמית וחלקו בעולם, כך, שלא תהיה נראית מציאותו, כיוון שנעשה מכוסה לגמרי בחסידות.
ו. ונקודת הדברים – שהכוונה היא שלימוד החסידות יפעל עליו באופן שיהיה רישומו ניכר גם לאחרי לימוד החסידות.
ועניין זה מרומז גם בנגלה דתורה:
הכסף משנה מבאר בדברי הרמב"ם38, "שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה, לא בעודו בתוך המקוה".
ושואלים על זה39: מה פשר דין זה ששלימות הטהרה היא דווקא בשעה שיוצא מהמקוה?!
אמנם, ברוחניות העניינים מובן העניין40 – שהכניסה ל"מקוה" כשלעצמה אינה מספיקה, כיוון שהכוונה היא שכאשר יוצא מה"מקוה", ונכנס לעולם, ומתלבש בלבושי המתברר41 – יעשה שם דירה לו יתברך; ואם אין בכוחו שגם לאחרי היציאה מהמקוה יהיה ניכר שטבל קודם במקוה, הרי זו ראייה שמעיקרא לא היתה הטבילה כדבעי.
ז. וזהו שתובעים מכל אחד, שלא להסתפק בעבודתו עם עצמו, ולטעון "אני את נפשי הצלתי", אלא להתעסק גם עם הזולת, ולהתלבש בלבושי המתברר ולקרב אותו כו', ודווקא אז רואים שעלתה לו טבילה, כמאמר "אין חכם כבעל הנסיון"42.
ובכדי שיוכל לפעול על הזולת ולהיות "טופח על מנת להטפיח"43 – צריך ליטול עמו הרבה, היינו, ללמוד בעצמו בריבוי, ללמוד בשופי, ועד להטביל בזה את כל מציאותו, ובאופן שמבטל – טבילה אותיות הביטל44 – ומאבד את מציאותו ("פאַרלירן זיך") ב"מי הדעת", ואז יהיה לו מה ליתן לזולת.
וזהו עניין הטבילה במי המקוה – "אין מים אלא תורה"45, ובפרטיות קאי על פנימיות התורה (כמבואר בעניין ניסוך המים, דקאי על פנימיות התורה46, אף שבכללות קאי מים גם על נגלה דתורה47), דהיינו, להיות שקוע בזה כל כך ("אַזוי פיל פאַרטרונקען אין דעם"), עד ש"מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים"48, בגילוי המשיח.
ח. (אחר כך אמר:)
בנוגע לכבוד אביו וכבוד אמו, הדין הוא, שכבוד אביו קודם, מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו49.
ועל-פי זה נשאלת השאלה50 בנוגע לכבוד אביו וכבוד זקנו – מהו הטעם שכבוד אביו קודם51, דלכאורה צריך להיות כבוד זקנו קודם, לפי שגם אביו חייב בכבוד זקנו?
והתירוץ על זה52 – שנוגע לאדם מה שקרוב אליו יותר.
ובנוגע לענייננו:
מה שנוגע לנו – הרי זה הרבי, שהוא פועל אצלנו את העניין ד"יצא בכי טוב".
יקוים אפוא היעוד53 "הקיצו ורננו שוכני עפר", והוא בתוכם, והוא יוליכנו בעגלא דידן אל הגאולה השלימה.
ובכדי למהר זאת – צריכים ללמוד חסידות בשופי, לא רק ביום חמישי וביום ששי, אלא גם בכל יום54, ועד כלשון הרמב"ם: "הביא נפשו במי הדעת טהור", ואז – "יצא בכי טוב", "לך לך מארצך גו'"55, היינו, שיצא מכל העניינים כו'56, ויקוים בו "עולם חדש ראה"57.
והיינו, שהתורה שילמד, תגלה את שרש הנשמה, כפי שהיא בשרשה קודם הצמצום, עד לבחינת שם ואור הכלול בעצמותו, ועד להעצמות ממש (כמו שנתבאר לעיל במאמר58), ואז, כמאמר הבעל שם טוב59, העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו – שזהו תוכן השמחה דשמיני עצרת ושמחת תורה, שנעשה יחוד הקב"ה ובני-ישראל, מלכא וישראל בלחודוהי60.
ולאחרי כן נעשה עניין "ויעקב הלך לדרכו", שיוצאים מה"מקוה" לעולם, ושם פועלים שבכל מקום יתגלה ויורגש ש"אין עוד מלבדו"61, והיינו, שעניין זה יורגש בעולם הזה הגשמי, למטה מעשרה טפחים.
* * *
ט. בנוגע לניסוך המים – ישנו שיעור: לוג אחד, או שלשה לוגין62. וכאשר מוסיפים יותר מהשיעור – ישנם ב' סברות: (א) כיוון שאין זה השיעור הראוי, אזי בטל כל העניין. (ב) השיעור נשאר בקיומו, כי, אף שההוספה על השיעור מבלבלת, מכל מקום, אין זה משנה את כל המציאות (כדעה הא').
אמנם, בנוגע לעניין ה"מים" ברוחניות, שזהו פנימיות התורה – אין חסרון בכך ("מאַכט ניט אויס") שיהיה יותר מהשיעור... וכנ"ל, שצריכים ללמוד חסידות בשופי.
ואף שמבואר בקונטרס העבודה63 שאין זה מן הראוי לקבל על עצמו הידור שאינו שייך אליו ("ער האַלט ניט דערביי") – הרי64 מבואר ב"מבוא" לקונטרס ומעין65, שעכשיו הוא הזמן שאין איתנו יודע עד מה בסוד הבירורים, ולכן אין מקום לטענה "סמוך לפלטירין שלך לא הורשת כו'"66, אלא יש לפעול כל מה שבא לידו ("וואָס עס מאַכט זיך אונטערן האַנט"), ובלשון חז"ל67 "חטוף ואכול חטוף ואשתי דעלמא דאזלינן מיניה כהילולא דמי", וכאשר מתנהגים כן, אזי נעשה לא רק "כהילולא", אלא "הילולא" (ללא כ"ף הדמיון), ונעשה עניין "דאזלינן מיניה", היינו, שנעשה בבחינת מהלך68.
ובנוגע לפועל: צריכים ללמוד חסידות, וכל אחד יוסיף ביותר על מה שלמד עד עתה, ובתוספת מרובה – על דרך המשל המובא בשערי אורה69 מחבית מלאה מים עד שהמים נשפכים על כל גדותיה, שדווקא אז יודעים שהחבית היא מלאה, מה שאין כן כאשר המים אינם נשפכים, יתכן שחסר מים בחבית, וכאשר חסר, אזי לא יודעים כמה חסר, מעט או הרבה...
ובמילא, צריכים להוסיף בשיעורי לימוד החסידות, ולא רק להוסיף כשיעור, אלא בשופי, ואז יוסיפו גם מלמעלה, בגשמיות וברוחניות, שיוכלו ללמוד מתוך הרחבה.
י. אחד העניינים המסייעים להפצת המעיינות הוא – "גדולה לגימה שמקרבת"70.
ולכן הונהג בשנים האחרונות71, שכל אלו הנוסעים מכאן, נותנים להם משקה מההתוועדות, כדי לערוך התוועדות במקומם.
וכאשר הנמצאים במקומם ישתו מהמשקה שניתן בהתוועדות חסידית – הן אם ידע מהיכן הוא המשקה והן אם לאו – הרי זה מסתמא יפעל פעולתו.
ועל דרך שאמרו חז"ל72 ש"גזרו על פתן כו' משום יינן ועל יינן משום בנותיהן כו'", היינו, שהיין כשלעצמו, אפילו אם לא יודעים מהיכן הוא, הרי זה פועל פעולתו, ומכל-שכן בקדושה, שתהיה הפעולה ד"יינן משום בנותיהן" – שסוף כל סוף ישא בת חסידית, ו"בנותיהן משום כו'" – שיתחיל לעבוד את ה' כמו חסידים בעלי עבודה, עבודה בלבב שלם, שהתחלתה מ"דע73 את אלקי אביך"74.
[כ"ק אדמו"ר נתן משקה בידו הקדושה לכל הנוסעים, לסדר התוועדות במקומם, ואמר:]
אלו שלוקחים את המשקה הם שלוחי מצווה, בהליכתם ובחזרתם, לערוך התוועדות חסידית על מנת להשלים את הכוונה העליונה דהפצת המעיינות חוצה בשופי.
[ציוה לנגן ניגון ה"בינוני". ניגון מאדמו"ר מהר"ש. ניגון מהצ"צ. ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (בבא הרביעית – ג' פעמים), והניגון "ניע זשוריצי כלאָפּצי".
לאחר ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה, נתן כ"ק אדמו"ר בידו הקדושה לכל הנאספים מ"כוס של ברכה". וטרם צאתו אמר:]
ייתן השם יתברך שיהיה – כנוסח שהרבי היה אומר75 – חורף בריא ושנה שמחה ("אַ געזונטער ווינטער און אַ פריילכער יאָר"), ושיהיה "כי אנו עמך" (והתחיל לנגן הניגון החדש: "כי אנו עמך").
(מהתוועדות ש"פ בראשית, מבה"ח חשוון, ה'תשי"ז. תורת מנחם כרך חי, עמ' 160-167, בלתי מוגה)
___________________________
1) לשון הכתוב – ויצא לב, ב.
2) ראה שיחת שבת בראשית תרצ"ו ס"ג (סה"ש תרצ"ו ע' 43). וש"נ.
3) ראה תו"מ חט"ו ע' 225. וש"נ.
4) וירא יח, יט (ובפרש"י).
5) ראה סה"מ תרפ"ט ע' 90, ובהנסמן שם בהערה 41.
6) פסחים ב, א. וש"נ.
7) קידושין מ, א.
8) ישעי' ג, יו"ד. וראה יומא לח, ב. וש"נ. וראה גם קידושין שם.
9) ראה ל"ת להאריז"ל ר"פ וישב. שער היחוד לאדמו"ר האמצעי פל"ו. ובכ"מ.
10) וישב לז, ב.
11) ראה זח"א נט, ב ובנצו"ז שם אות ד.
12) שער היחוד שם. ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' קעא. סה"מ תרכ"ט ע' טז. המשך תער"ב ח"ב ריש ע' תשצד. ועוד.
13) ראה ברכות ז, ב. יומא פג, ב. זהר ח"א ו, סע"א. ח"ב קעט, סע"ב. ועוד.
14) ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. ועוד.
15) ראה לקו"ת ויקרא א, ג. ובכ"מ.
16) בראשית א, כו.
17) ראה רמב"ם הל' שלוחין ושותפין פ"א ה"ב ואילך. שו"ע חו"מ סקפ"ב ס"ב ואילך.
18) קהלת יב, ז. וראה לקו"ת ר"פ האזינו. ובכ"מ.
19) ואתחנן ה, ה. וראה סה"ש תורת שלום ע' 158.
20) ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ד ע' 334 בהערה (ד"ה מספרי הח"ן).
21) פסחים ח, ב. וש"נ.
22) וישלח לג, יז. וראה תו"מ חי"ג ע' 67. חט"ו ע' 239 ואילך.
23) ראה גם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות ב) תשי"ד ס"ט ואילך (תו"מ ח"י ס"ע 119 ואילך).
24) בהר כה, ל.
25) ערכין לא, א (במשנה).
26) תהלים יט, ח.
27) ראה שיחת ליל שמח"ת תרנ"ט (נדפסה גם בהוספות לסה"מ תרנ"ט).
28) תהלים נה, יט.
29) ע"ז ג, סע"א.
30) וישלח לג, יח.
31) ראה שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"פ.
32) ברכה לג, כא.
33) ראה במדב"ר פי"ט, יב. ועוד.
34) שיחת שמח"ת לפני הקפות תרצ"ז סי"א (סה"ש תרצ"ז ע' 198). וש"נ.
35) משלי ה, טז. וראה תענית ז, א. וראה גם אגה"ק דהבעש"ט (כש"ט בתחלתו. ובכ"מ).
36) ראה תו"מ חט"ו ע' 257. וש"נ.
37) הל' מקוואות בסופן.
38) הל' אבות הטומאות ספ"ו.
39) ראה ספר שם משמעון מהדו"ק להר"ש פאלאק (סטמור תרצ"ב) חיו"ד סי"ח. הובא במכתב ה' מ"ח שנה זו (אג"ק חי"ד ע' ס).
40) ראה גם תו"מ חי"ג ע' 136 ואילך.
41) ראה סה"מ תרכ"ט ע' קפו ואילך. תרנ"ח ע' קעב ואילך. ועוד.
42) ראה המשך תרס"ו ע' שצ. סה"מ תש"א ע' 69. אג"ק חט"ז ע' רלג. וש"נ.
43) לשון חז"ל – ברכות כה, רע"ב. ועוד.
44) סידור (עם דא"ח) סוף כוונת המקוה (קנט, סע"ד). ובכ"מ.
45) ב"ק יז, א. וש"נ.
46) ראה תו"מ ח"ז ע' 46 ואילך.
47) ראה סה"מ מלוקט ח"ב ס"ע ריג ואילך. וש"נ.
48) ישעי' יא, ט. וראה רמב"ם הל' מלכים בסופן.
49) קידושין לא, א. רמב"ם הל' ממרים פ"ו הי"ד. טושו"ע יו"ד סר"מ סי"ד ובש"ך שם.
50) ראה שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סל"ג.
51) רמ"א יו"ד שם סכ"ד.
52) ראה גם תו"מ ח"ב ע' 123.
53) ישעי' כו, יט.
54) ראה גם תו"מ חי"ג ע' 85. חט"ו ע' 146. חט"ז ע' 165.
55) ר"פ לך לך.
56) ראה גם תו"מ חי"ב ע' 120 ואילך. וש"נ.
57) ב"ר פ"ל, ח.
58) ד"ה נעשה אדם (לעיל ע' 115 ואילך).
59) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סרכ"ז. וש"נ.
60) ראה זהר ח"א סד, א-ב. רח, ב. ח"ג לב, א. קד, ב.
61) ואתחנן ד, לה.
62) סוכה מח, א (במשנה).
63) פ"ז.
64) ראה גם תו"מ ח"י ע' 196.
65) ע' 22.
66) ספרי עקב יא, כד.
67) עירובין נד, א.
68) ראה אוה"ת ויחי תטז, ב. תיט, רע"א. המשך תרס"ו ע' יח ואילך.
69) שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פי"ב.
70) ראה סנהדרין קג, סע"ב ואילך.
71) ראה גם שיחת יום שמחת תורה דאשתקד סמ"ה (תו"מ חט"ו ע' 173). וש"נ.
72) שבת יז, ב. וש"נ.
73) דברי הימים-א כח, ט. וראה תניא קו"א קנו, ב.
74) ראה גם שיחת יום שמח"ת תשט"ו סל"ב (תו"מ חי"ג ע' 84). וש"נ.
75) ראה שיחת יום שמח"ת ה'שי"ת בסופה (סה"ש תש"י ס"ע 381). וראה גם שיחת מוצאי ש"פ בראשית תשי"ד בסופה (תו"מ ח"י ריש ע' 141). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:41
זריחה: 5:53
