ילד יתום שבא לומר קדיש על אביו בבית הכנסת בקאזאן סוגר מעגל כשליח ברפובליקה מוסלמית. סיפורו של השליח הצעיר, שמסמל את חג הגאולה י"ב בתמוז

תעודת זהות. הרב חיים-דוד פאייר, יליד קאזאן – בירת טָטַרְסְטָן, רפובליקה בעלת רוב מוסלמי בפדרציה הרוסית. בן 25, משמש שליח הרבי ורב העיר נאבֵּרֶזְ'נִיֶה צֶ'לְנִי, העיר השנייה בגודלה ברפובליקה.

ילדות. הקשר שלי עם עולם היהדות היה קלוש. כשהייתי בן שבע לקחו אותנו לסיור בבית הכנסת. זה היה בחג הסוכות. אני זוכר היטב את ריח הסכך, את ניחוח האתרוג, את עוגת הדבש הטעימה. גם תמונתו של הרבי מליובאוויטש נחקקה בי.

קדיש. אבי נפטר כשהייתי בן אחת-עשרה. דודתי המליצה לי ללכת לבית הכנסת לומר קדיש. את פניי קיבל השליח לקאזאן, הרב יצחק גורליק. ה'שלום' הלבבי שלו נגע בי  מאוד. לימים הגעתי להכרה ששלוחו של אדם כמותו, ולמעשה דרך השליח – הרבי, המשלח, אמר לי 'שלום' ועורר את נשמתי.

הכנה. לקראת בר-המצווה ביקשתי מהרב גורליק להכין אותי לאירוע. הוא לימד אותי על תפילה, על מבנה הסידור, וגם על חשיבות ברית מילה. אני זוכר את הרגע שבו נגעתי בפעם הראשונה בתפילין. שאלתי את הרב למה יש לו שני זוגות, והוא ענה: "אחד רש"י והשני רבנו תם, ואתן לך תפילין של רש"י במתנה לבר-מצווה". ואני שואל אותו: "ומה עם רבנו תם?", והרב משיב: "את זה תקבל בישיבה"...

בר-מצווה. החגיגה הייתה מרגשת מאוד. באו החברים מבית הספר, ובזכות הרב גורליק גם נשאתי דרשה יפה. התחלתי להתפלל מדי יום, בהתחלה תפילות של ילדים קטנים, כעצת הרב, ובהמשך התקדמתי לתפילה רגילה.

הרב גורליק ונער הבר-מצווה

התקדמות. מבר-המצווה התחלתי להתקדם אט-אט ביהדות. התעניינתי, למדתי, חקרתי. התחלתי ללבוש ציצית. אימי תמכה בי והעניקה גיבוי מלא להחלטותיי.

ברית. החלטתי לעשות ברית בעקבות קריאת סיפור על יהודי שנשאל אם לא פחד לעשות ברית מילה בימי האימים של הק-ג-ב, וענה שהוא מפחד יותר שלא לעשות ברית מילה... אימא חששה מאוד, שכן אני בנה היחיד.

שכנוע. שבת אחת, כשהלכתי עם אימא לבית הכנסת, היה שם אורח, הרב יהושע רסקין. הצעתי לרב גורליק שאולי הוא יוכל לשכנע את אימי. באמצע הסעודה פנה הרב רסקין אל אימי ואמר לה: "אימא יהודייה היא כמו לביאה ששומרת על ילדיה, אבל אימא יהודייה גם יודעת שברית מילה זה הדבר הטוב ביותר בעבור בנה". אימא התרגשה מאוד והסכימה.

ישיבה. כשהייתי בן שמונה-עשרה עברתי ללמוד בישיבת חב"ד במוסקווה. התרגשתי לראות שם אנשים שמחים. בבית הספר שלי כולם היו בדיכאון. צעדים גדולים ביהדות עשיתי בזכות ארגון הנוער של חב"ד במדינות שלנו – 'אנרג'ו'. הם סיפקו לי ולרבים מחבריי, שעברו מסלול דומה, תוכן יהודי שעזר לנו מאוד.

הסמכה. משם נסעתי ללמוד בישיבה לבעלי תשובה במגדל העמק, בראשות הרב עקיבא גולדשמיד, והוסמכתי לרבנות. לאחר מכן חזרתי למוסקווה, לשמש שליח במתיבתא. בהמשך זכיתי להקים בית בישראל, והרב גורליק ורעייתו ליוו אותי לחופה, והעניקו לי הרגשה שיש לי משפחה אמיתית.

שליחות. ואז באה ההפתעה: הרב הראשי לרוסיה, בערל לאזאר, הציע לנו להיות שלוחים בעיר נאברז'ני צ'לני, בטטרסטן. הרגשתי שזו משימת חיי. סגירת מעגל שבה אני חוזר אל המדינה הפעם כמנהיג, שתפקידו להדליק את האור בעבור אחרים.

בשיעור ובחנוכה

אימא. אימא התקרבה לחיי תורה ומצוות, וכיום היא מקדשת שם שמיים במקום עבודתה, בענף הפרסום בקאזאן. שם מכבדים אותה מאוד, ובמסיבות הגדולות של העובדים מזמינים אוכל כשר לכולם – כדי שהיא תוכל לאכול...

גאולה. חג הגאולה של הרבי הריי"צ הוא חג הגאולה של כל יהודי בברית-המועצות לשעבר. לולא החג הזה, לא הייתי חי כיהודי כלל. זה נס גדול מאוד, שבעקבותיו היהדות פורחת כיום בכל המדינות האלה.