שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות לשלושת השבועות מי"ז בתמוז?

תשובה: עשרים ואחד הימים משבעה-עשר בתמוז, שבו הובקעה העיר ירושלים, ועד תשעה באב, שבו חרב בית המקדש, נקראים 'בֵּין הַמְּצָרִים' ('ימי צרה'), על שם הפסוק (איכה א,ג) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים".

ימים אלו מתחלקים לשלוש תקופות, מבחינת חומרת האבֵלות הנהוגה בהם:

מי"ז בתמוז: נמנעים משמיעת כלי זמר. למנהג האשכנזים אין נושאים נשים ואין מסתפרים ומתגלחים. טוב להיזהר שלא לאכול פרי חדש בימים אלו, כדי שלא לברך "שהחיינו... לזמן הזה", ולפי האר"י נמנעים מכך אפילו בשבת. נזהרים ביותר בימים האלה מכל דבר שיש בו חשש סכנה. מפטירים בשבתות האלה שלוש הפטרות הקשורות לחורבן.

משנכנס אב: מראש חודש אב 'ממעטין בשמחה', בבניין ובמשא ומתן של שמחה (אלא כשחייבים זאת לצורך נישואין שיתקיימו מייד אחרי תשעה באב). אין עורכים נישואין (בכל העדות). אין לובשים בגד חדש אפילו בשבת. אין אוכלים בשר ואין שותים יין (מכיוון שבטלו הקרבנות והנסכים) אלא בשבת או בסעודת מצווה, או אם חולה או יולדת זקוקים לכך. למנהג האשכנזים אסור לכבס (חוץ מבגדי ילדים קטנים) וללבוש בגדים מכובסים (רצוי להכין מראש בגדים כנדרש, וללובשם מעט לפני ראש חודש).

שבוע שחל בו תשעה באב: בשבוע זה אסור לכל העדות להסתפר, להתגלח ולכבס, וכמו-כן אסור להתרחץ במים חמים.

ואמרו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה".

מקורות: משנה תענית כו,ב. רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ו. טושו"ע סי' תקנא ונו"כ. ילקוט יוסף שם. (וראה מנהג ישראל תורה ס"ק ו,י,יא, ו'דרכי הלכה' לקיצור שו"ע סי' קכב). אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'בין המצרים' (כרך ג עמ' קטז).