השניים חייכו בלעג ואמרו: "אתה חושב שלא שמענו אתכם שרים 'ממצרים גאלתנו'? מצרים בראש שלכם?! מחר, בשעה שמונה בבוקר, אתה מתייצב בק-ג-ב לחקירה מפורטת"
הימים ימי המשטר הקומוניסטי בברית-המועצות, השואף לדכא כל זיק של חיי יהדות. העיר סמרקנד שבאוזבקיסטן נעשתה עיר מפלט להמוני יהודים, ובהם חסידי חב"ד רבים.
סמרקנד הייתה באותם ימים מרכז חשוב של החיים החסידיים במחתרת. אף שגם שם התנהל מעקב בלתי-פוסק של השלטונות, הוסיפו החסידים לערוך התוועדויות, ללמד תורה ולהחזיק את גחלת היהדות.
מעונה של משפחת לרנר היה מרכז לפעילות החסידית. האב, ר' הרשל, היה מהחסידים שנשאו על כתפיהם את עול המחתרת, מתוך סיכון חיים יום-יומי.
ר' הירשל לרנר
מאבק מיוחד ניהלו המשפחות בחובה לשלוח את ילדיהן לבתי הספר הממשלתיים, שבהם הטיפו לילדים רעיונות כפירה והלימודים היו מתקיימים גם בימי שבת ומועד.
אם באין ברירה נאלצו לשלוח את הילדים לבתי הספר, היו מוגיעים את מוחם בכל שבת וחג למצוא תירוץ מדוע לא בא הילד לבית הספר. ואם נאלצו הילדים ללכת לבית הספר בשבת, היו עושים הכול להימנע מכתיבה ומחילול קדושת השבת.
יעקב, בנו של ר' הרשל, נאלץ ללכת ללמוד בבית הספר הממשלתי. רוב המורים שם היו יהודים, אך ראו עצמם נאמנים לתפקידם כחברי המפלגה הקומוניסטית.
פעם אחת נאלץ להתייצב ללימודים בשבת אך נמנע מלגעת בכלי כתיבה. שאר התלמידים הניחו בהפגנתיות את עפרונותיהם, והודיעו למורה שאם יעקב אינו כותב – גם הם אינם מעוניינים לכתוב.
אחת מקרני האור שהבליחו בסמרקנד היה החסיד ר' בֶּרקה (חיים-דובער) חֵן. הוא נמלט מבית הסוהר, שבו ריצה עונש בגין הפצת יהדות, והוסתר בביתו של אחד החסידים. בהתוועדויות שקיימו החסידים היה ר' בֶּרקה דמות מרכזית.
החיסיון שאפף את דמותו היה גדול, ובתחילה נאמר לילדים שהוא חסר בית שנאסף מהרחוב. במהלך ההתוועדויות לבש חלוק לבן, ופעם אחרת אמרו לילדים שהאיש רופא...
בהתוועדויות היה משלים את המשחק ועובר בין כל המשתתפים. לאחד היה אומר שהוא נושא מחלה, ושהתרופה היא 'שולחן ערוך'. ל'חולה' אחר המליץ על 'תניא'. אחר-כך לימד בעצמו שיעורי תניא, לתמיהת הצעירים שבחבורה. אט-אט הוסר המסווה, אך החסידים הוזהרו לשמור את זהותו בסוד כמוס.
שנת תשי"ח (1958) הייתה רגועה יחסית. ההתוועדויות בבית משפחת לרנר התקיימו כסדרן. בליל שביעי של פסח ישבו סביב השולחן ר' ברקה חן, ר' לייזר ננס, ר' בערל איטקין וחסידים נוספים.
ופתאום נשמעו דפיקות חזקות בדלת. דממה השתררה. הוחלט שיעקב, שהיה אז בן 17, ייצא אל הבאים.
דפיקות בלילה באמצע ההתוועדות. ר' יעקב לרנר
בפתח עמדו שני יהודים. "הבא אלינו את אביך", אמרו ליעקב. הלה החל לרעוד מפחד. הוא חזר פנימה ומסר את הפקודה לאביו. "אבא, הם רוצים רק אותך", אמר בקול חלש.
ר' הרשל ניגש אל הפתח. השניים חייכו בלעג ואמרו: "אתה חושב שלא שמענו אתכם שרים 'ממצרים גאלתנו'? מה אתם שמחים עכשיו על מצרים?! מצרים בראש שלכם?! מחר, בשעה שמונה בבוקר, אתה מתייצב בק-ג-ב לחקירה מפורטת. שם תספר הכול, איך יצאתם ממצרים ומה היה לכם שם".
אימה נפלה על הנוכחים. מקצתם התעשתו ומיהרו לחמוק מהבית. ברחוב היה קר, ולאנשים לא הייתה כתובת להתדפק עליה בשעה כזאת, ואולם הפחד מהצפוי לכולם מחר אם יישארו במקום – הכריע. מי שנשארו החלו לטכס עצה.
לאחר התלבטות הוחלט לאתר את האיש המאיים ולנסות למנוע את ההלשנה על-ידי מתן שוחד. האיש אותר, ואחד החסידים נשלח לביתו. האיש היה פרופסור לגיאוגרפיה, וכאשר נכנס החסיד לביתו הכריז: "אני אספר לך מה קרה במצרים...".
כאשר ניסה החסיד לשכנעו להימנע מהלשנה והבטיח לו שיבוא על שכרו השיב, שבהזדמנות אחרת היה נענֶה, אך הפעם הוא מסרב, משום שאחד מבני החבורה הבהיל אותו. לא הועילו כל התחנונים.
ר' הרשל ניסה להשתדל אצל אנשים שהכירו את הפרופסור. במיוחד ניסתה לעזור רופאה יהודייה שהכירה אותו, ואף סייעה במתן אישורי מחלה לתלמידים יהודים, כדי שיוכלו להימנע מלבוא בשבת לבית הספר. ואולם גם בקשותיה נתקלו בחומה בצורה של התנגדות.
בבוקר החליט המלשין משום מה להתמהמה במתן התלונה. תחילה ביקר במכון שבו הרצה. באותו בוקר עסק בבחינת תלמידים. שני תלמידים הציעו לו שוחד, כדי שיקל עליהם בבחינות. הוא הסכים.
לרוע מזלו, השניים היו סוכנים של הק-ג-ב. הוא נעצר מייד, הובל לחקירה ושולח למאסר.
כך, באורח בלתי-צפוי, עברה הסכנה שריחפה על ראשם של החסידים, ור' הרשל ובני משפחתו יכלו סוף-סוף לנשום לרווחה.
(על-פי 'אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
