מָשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן. בסוף דברי נבואתו של בלעם הוא מתנבא על העתיד ומדבר "בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד... ובמשיח האחרון שעומד מבניו", כדברי הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, הלכה א). הגדרתו של דוד 'משיח הראשון' והמלך המשיח 'משיח האחרון' מלמדת על זיקה עמוקה ביניהם.

הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך חי, עמ' 271; ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 529) שהחיבור בין דוד המלך למשיח מבטא את מהות תפקידו של המשיח. המשיח עתיד להחזיר את מלכות דוד לממשלתה, לבנות את בית המקדש, לקבץ את נידחי ישראל ולהחזיר את משפטי התורה לכמות שהיו בזמן בית המקדש. זו מהותו – הוא מחזיר את השלמות בתורה ובמצוותיה שנפגמה בשל הגלות.

ההקבלה הרצופה לדוד המלך מחזקת את מעמדו של המשיח כמי שמביא שלמות בתורה ובמצוותיה. דוד יצר את התנאים להשגת שלמות זו: הוא היה מלך על כל ישראל; סיים את כיבוש הארץ ואת המלחמות מול אויבי ישראל; והחל בהכנות לבניית בית המקדש.

זה גם תפקידו של המלך המשיח (לפחות בתקופה הראשונה לבואו) – להחזיר שלמות זו. הוא יחזיר את מלכות דוד, יבנה את בית המקדש ויקבץ את נידחי ישראל, דבר שיאפשר את חזרת כל משפטי התורה ואת יכולתו של עם ישראל לקיים את התורה במלוא שלמותה. זאת רמז בלעם בנבואתו, ולזה אנו מצפים ומתפללים לה' בכל יום ויום.