קריינא דאיגרתא

״וירא פינחס בן-אלעזר בן אהרון הכוהן, ויקם מתוך העדה וייקח רומח בידו״ (במדבר כה,ז). ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו משה, מקובלני ממך הבועל ארמית קנאים פוגעים בו. אמר לו, קריינא דאיגרתא איהו ליהווי פרוונקא. מייד ״ויקח רומח בידו״.

(רש"י)

קנאות מחוץ לעדה

הלשון 'מתוך' לכאורה מיותר. אלא שישים ריבוא נשמות ישראל מקבילות לשישים ריבוא אותיות התורה, ולכן בכל מצווה שאדם עושה הוא מכניס עצמו לכלל ישראל. לכן אומרים "בייחודא שלים בשם כל ישראל". ואולם כאן, שקנאים פוגעים בו, ואם בא להימלך אין מורין לו, המקנא הזה יוצא לעשות מעצמו, מפני קנאתו לה', ולא על-פי מצוות התורה, הכוללת את כל ישראל. לכן כתוב "ויקם מתוך העדה", היינו שנחלק מתוך העדה.

(שם משמואל)

צריך לשאול

אחרי שפינחס נזכר בהלכה וידע אותה, מדוע שאל את משה מה לעשות? אלא שאם רוצה אדם לעשות מעשה רב כזה, אף שהוא כדין, בכל-זאת עליו לשאול את רבו אם לעשותו.

(חידושי הרי״ם)

קנאות אמיתית

על ההלכה "קנאים פוגעים בו" אומרים חז"ל: "הלכה ואין מורין כן". ההסבר הוא: הלכה זו היא תוצאה של קנאות. כאשר אדם רואה מעשה מכוער והדבר נוגע לליבו, ויש לו צורך נפשי להגיב תגובה מיידית, מותר לו לעשות דין על דעת עצמו. אבל אם יש לו זמן וסבלנות לשאול שאלה, סימן שאין זה נובע מקנאות אמיתית, ולכן "אין מורין כן".

(עיטורי תורה)

מצווה במסירת נפש

״ויקח רֹמח בידו״. רֹמח - רמ"ח איברים. יש לעשות מצווה בדבקות ובמסירת נפש. פינחס, כשהלך לקנא את קנאת ה',  לקח את כל רמ"ח איבריו וסיכן עצמו בסכנת נפשות.

(נועם אלימלך)