עם הרב יוסף-יצחק סילברמן

מנהל בית חב"ד באלעד

מה עדיף לעשות בליל שבועות, לשמוע שיעורי תורה או לומר את 'תיקון ליל שבועות'?

ראשית, אפשר לשלב את שני הדברים, כפי שנהוג במקומות רבים: אומרים תחילה את ה'תיקון', ואחרי שמסיימים אותו שומעים שיעורי תורה.

יש חשיבות רבה באמירת 'תיקון ליל שבועות', שתיקנו גדולי ישראל – מרן הבית יוסף וחבריו, והושלם והונהג על-ידי האר"י ז"ל והשל"ה הקדוש. ב'תיקון' כלולים  קטעים נבחרים מכל פרשיות התורה ומכל ספרי הנביאים והכתובים, וכמו-כן משישה סדרי משנה, סדר תרי"ג מצוות בקצרה, וקטעים מספר יצירה ומספר הזוהר.

זו הכנה אמיתית לקבלת התורה, באמירת האותיות הקדושות שבה, השוות לכל נפש מישראל. כן כתבו השל"ה, החיד"א, הבן-איש-חי, וכן נהג החת"ם סופר, וגם המהרי"ץ (מרבני תימן) הפליג בסגולות שבאמירת ה'תיקון'.

בספר השל"ה הקדוש (בתחילת מסכת שבועות) מובאת איגרתו של רבי שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט 'לכה דודי', ונאמר בה שבליל שבועות תלמידיו של מרן הבית יוסף היו אומרים 'תיקון ליל שבועות' וזכו לגילוי מן השמיים שבו נאמר להם כמה נחת רוח יש לקב"ה מזה.

בשיחותיו של הרבי מבואר שעיקר החידוש של מעמד הר סיני ומתן תורה אינו בחוכמה ובהבנה שיש בתורה; חוכמה והבנה היו גם קודם מתן תורה, שכן מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, גם קודם מתן תורה. החידוש העיקרי הוא, שאז קיבלנו את התורה מפי הקב"ה עצמו, וזכינו להתגלות אדירה כל-כך של הקדושה האלוקית. זאת אנו מבטאים על-ידי אמירת ה'תיקון', שבו הדגש אינו על השכל וההבנה שיש בתורה (שכן פתיחים וסיומים של ספרים אינם לימוד שכלי), אלא על עצם הקדושה שבה, המתבטאת באותיותיה הקדושות.