אברהם נדהם מבקשת הצדיק ולא ידע מה לעשות. "תן מייד את כל הכסף. אל תעכב אותי!", חזר רבי יצחק על דרישתו

חג השבועות מתקרב ובא ואברהם חש מועקה גדולה בליבו. האם יוכל להמשיך במנהגו הקבוע ולהזמין אורחים בליל החג כבשנים שעברו?

אברהם בן-ישי היה עשיר מופלג שחי בתוניס. ביתו היה פתוח לרווחה לכל אדם, והוא הִרבה לתת צדקה לכל נזקק ונודע בטוב ליבו ובנדיבותו.

בלילות חג השבועות והושענא רבא היה מזמין לביתו תלמידי-חכמים עניים, והם היו יושבים ולומדים אצלו במשך כל הלילה עד אור הבוקר. הוא היה מגיש לפניהם סעודה דשנה, וגם משאיר לכל אחד ואחד סכום נאה. כך נהג שנים רבות. יהודי העיר אהבו וכיבדו אותו, והוא נהג ביושר ובהגינות עם כל אחד ואחד.

ואולם ימים קשים באו והגלגל הסתובב. אברהם החל לרדת מנכסיו. הוא ספג הפסדים כבדים, ונאלץ למכור מדי פעם בפעם בתים ונכסים, כדי לשלם את חובותיו. מצבו הכלכלי נעשה קשה יותר ויותר, וכמעט שלא נותר לו ממון אפילו למחייתו.

ככל שהתקרב חג השבועות גברה מצוקתו של אברהם. יום אחד ישב בביתו ומירר בבכי. אשתו, חנה, שמעה את בכיו וניגשה אליו. "האם אתה בוכה על אובדן הרכוש?", שאלה. "אל דאגה, הכול בא מאת ה'", ניסתה לנחמו.

אך אברהם השיב לה שאין הוא מבכה את מצבם הכלכלי, שכן גלגל חוזר הוא בעולם, אלא הוא דואג מאי-היכולת להמשיך במסורת היפה של ליל שבועות. "כיצד אוכל להודיע לתלמידי-החכמים הרגילים לבוא אלינו בליל החג שאין בידי לשלם להם ולארחם כבכל שנה?".

בית הכנסת ברובע היהודי של תוניס

"אל תבכה", אמרה חנה ופנתה לחדר השינה. היא פתחה תיבה קטנה והוציאה ממנה שרשרת זהב משובצת אבנים יקרות. זה התכשיט האחרון שנותר לה. היא מסרה את השרשרת לבעלה וביקשה ממנו לצאת אל הצורף ולמכור אותה, ובכסף שיקבל יוכל לחגוג את החג בהרחבה ולארח את האורחים כמנהגו הקבוע.

עיניו של אברהם נצצו בדמעות של התרגשות. הוא הודה לזוגתו ואמר: "הגדלת חסדך איתי, וה' ישלם לך כגמולך!".

אברהם יצא מייד אל הצורף ומכר את השרשרת. הוא מיהר לשוב לביתו והכסף בידו, כדי למסור אותו לאשתו בעבור קניית כל צורכי החג.

בדרך לביתו פגש את המקובל רבי יצחק-חי טייב, מחשובי רבני יהודי תוניסיה, שנחשב בעל מופת.

קברו של רבי יצחק־חי טייב (צילום: מוניק חיון)

רבי יצחק פנה אל אברהם ואמר: "תן לי מייד את הכסף שבכיסך".

אברהם נדהם מבקשת הצדיק ולא ידע מה לעשות. "תן מייד את כל הכסף. אל תעכב אותי!", חזר רבי יצחק על דרישתו.

אברהם לא היה יכול לסרב לרב ומסר לו מייד את כל הכסף. רבי יצחק נטל את הכסף והלך לדרכו. אברהם נשאר עומד נבוך ומבולבל.

בעודו תוהה על שאירע הופיע לפתע פתאום משרתו של המושל. "אתה אברהם הסוחר?", שאל. אברהם השיב בחיוב.

"השבח לא-ל שמצאתי אותך", אמר המשרת. "אני מחפש אותך כבר זמן רב. דע כי המושל חפץ בספלי חרס דקים, מצופים זהב, מדגם ישן, שכבר אינו בנמצא במדינתנו. סוחרים רבים אמרו לי שרק אצלך אפשר למצוא אותם. הבא את הספלים לארמון המושל, ובינתיים מקדמה – שקית זהובים. כשתביא את הסחורה תקבל את שכרך המלא".

אברהם לקח את שקית הזהובים והשיב שיעשה ככל יכולתו להשיג את הספלים, אף שקשה מאוד למוצאם. הוא נפרד מהמשרת והמשיך בדרכו.

בעודו צועד שמע אדם קורא בשמו. זה היה זקן מקומי שקרא לו ואמר: "בחנותי יש סחורה שתופסת מקום רב ואינני מוצא לה קונים. אולי תיקח אותה? אתן לך אותה בכל מחיר שרק תרצה".

"באיזו סחורה מדובר?", שאל אברהם.

"אלו ספלי קפה עשויים חרס ומצופים זהב", השיב הזקן. "דוגמה זו כבר יצאה מהאופנה ואין לה קונים".

אברהם לא האמין למשמע אוזניו. הוא הלך עם הזקן לחנותו וקנה מייד את הספלים. למוחרת בבוקר הביא אותם לארמון המושל.

המושל שמח מאוד למראה הספלים. הוא הודה לאברהם ואמר לו: "כל אשר תבקש ממני תקבל". אברהם השיב למושל כי הוא שמח על שניתנה לו הזכות לשרת אותו ולמלא את משאלותיו. המושל העניק לאברהם זוג כבשים, בגדים מהודרים וכסף רב.

אברהם יצא מביתו של המושל, ולפתע הופיע מולו רבי יצחק-חי טייב, וקידם את פניו בחיוך רחב. "אמור לי, אברהם, מה גדול יותר – מה שנתת לי או מה שנתתי לך?".

אברהם היה נרגש: "כבוד הרב, ודאי שמה שנתת לי גדול הרבה יותר!".

אברהם שב לביתו, קנה את צורכי החג וחגג את ליל חג השבועות כמנהגו בכל שנה. לאחר מכן הצליח ה' את דרכו, ברכת ה' שרתה בכל מעשיו ועסקיו שבו לפרוח, והוא המשיך במנהגו לעשות טוב וישר.

(על-פי 'סיפורי עדות המזרח')