חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2055
ערב חג השבועות, ה' בסיון ה'תשפ"ו (21/05/2026)

מס' 2055, ערב חג השבועות ושבת-קודש פרשת נשא, ה' בסיון ה'תשפ"ו (21.05.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 

  עמדה שבועית

הביאו איתכם את הערֵבים

חג השבועות הוא זמן חשוב להנחיל מטען יהודי ערכי לילדים, ולקשור אותם עוד יותר למסורת אבותיהם, כדי שיגדלו יהודים בעלי שורשים עמוקים

עם כל הכבוד לגבינות ולמאכלי החלב, מהותו העיקרית של חג השבועות היא כפי הגדרת החג בתפילות הנאמרות בו – 'זמן מתן תורתנו'. זה היום שבו קיבלנו את התורה ונעשינו 'עם סגולה'.

ביום הזה ירד הקב"ה לעיני כל העם על הר סיני, ונתן לנו, בקולות וברקים, את התורה והמצוות. זה היום שבו הוטלה על העם היהודי השליחות המיוחדת, לקדש את העולם הגשמי והחומרי, ולעשות אותו 'דירה' לו יתברך.

האתגר של ימינו

חז"ל מספרים, שקודם נתינת התורה אמר הקב"ה לבני ישראל: "הביאו לי ערֵבים טובים שתשמרוה ואני נותנהּ לכם". אמרו ישראל: "אבותינו ערֵבים לנו. נביאים ערֵבים לנו". אמר להם הקב"ה: "גם הם צריכים ערֵבים. אלא הביאו לי ערֵבים טובים ואתננה לכם". אמרו: "הרי בנינו ערֵבים לנו". אמר להם הקב"ה: "אלו ודאי ערֵבים טובים, על-ידם אתננה לכם".

במדרש הזה טמונה משמעות עמוקה ונצחית. קיומו של העם היהודי אינו יכול להיות מבוסס על העיסוק בתורה של ה'נביאים' או ה'אבות' בלבד. הערובה לנצחיותו של עם ישראל ולהמשך אחיזתו במורשת ישראל היא כאשר הילדים מחוברים אליה, וגדלים יהודים בעלי שורשים עמוקים.

האתגר הזה נעשה קשה יותר בדורות האחרונים. כיום הילדים חשופים לאופנות הכלל-עולמיות. הטכנולוגיה המתקדמת מעבירה רעיונות, תרבויות וסגנונות חיים במהירות עצומה, ויוצרת שיטפון שקשה לעמוד בפניו. כדי שהדור הצעיר יעמוד מול הרוחות הללו, הוא זקוק לשורשים איתנים ולבסיס יהודי עמוק ויציב.

בזכות הילדים

חג השבועות הוא זמן חשוב להנחיל מטען יהודי ערכי לילדים, ולקשור אותם עוד יותר למסורת אבותיהם. מכאן הקריאה שהפנה הרבי מליובאוויטש להביא בחג השבועות לבתי הכנסת גם את הילדים, כדי שיהיו נוכחים במעמד קריאת עשרת הדיברות. הרבי ביקש להביא למעמד הזה אפילו תינוקות בני יומם, כי אף-על-פי שאין הם מבינים את המתרחש, נשמתם קולטת וסופגת את קדושת המעמד.

קריאה זו מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה". כשאנו קוראים בחג השבועות את עשרת הדיברות, נחשב הדבר כאילו אנו חוֹוִים מחדש את מעמד הר סיני. וכשם שבאותו מעמד נכחו כל בני העם היהודי, כך גם אנו נדרשים להיות שם עם הערֵבים שלנו – הילדים.

ראוי להזכיר כי כמה וכמה רבנים עוררו על הצורך לארגן בכל בית כנסת מניין תפילה בחג גם בשעות הרגילות, ולא רק השכם בבוקר, כדי לאפשר למי שלא היו ערים בלילה או למי שאינם משכימי קום להתפלל בציבור את תפילות החג ולשמוע את קריאת עשרת הדיברות.

זה המקום להפנות קריאה לגבאי בתי הכנסת להיערך לבוא הילדים, ואף להכין בעבורם כיבוד מתאים. הילדים הם הערֵבים שלנו, ואיתם נצא בקרוב לקראת משיח צדקנו ונאמר לו: "ראה גידולים שגידלנו".

כיתוב:
קריאת הרבנים הראשיים אשתקד: להביא את הילדים לקריאת עשרת הדיברות

  יש חדש

כל הילדים באים

נוסף על המוני הילדים שיבואו לבתי הכנסת לשמוע את קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות מפעילים שלוחי חב"ד ברחבי הארץ אלפי מוקדים לקריאת התורה לאורך יום החג, בעבור מי שלא הספיקו לבוא לבתי הכנסת בשעות התפילה הרגילות. הציבור מוזמן לברר בכל מקום את שעות הפעילות של המוקדים, ולבוא עם הילדים לקראת עשרת הדיברות. למשתתפים יחולקו כיבוד והפתעות.

קריאה לילדי ירושלים

בירושלים יהיה אי"ה מעמד מיוחד של קריאת עשרת הדיברות לילדים, בשעה 11:30 בבוקר, בבית כנסת חב"ד 'בית יוסף' (רח' זוננפלד 23, בשכונת בית ישראל). הילדים ייהנו מכיבוד מיוחד.

הגרלת הפרסים הענקית

בין כל הילדים שהשתתפו בשמיעת עשרת הדיברות וידווחו על כך אחרי החג באתר 'חב"ד ישראל', תתקיים הגרלת פרסים ענקית. הכתובת לדיווח: chabadisrael.co.il/shavuot.

  שלחן שבת

היהודי והקב"ה שותפים בתורה

הגמרא אומרת שאבותינו עסקו בתורה ומעולם לא פסקה ישיבה מהם: "אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה", ויצחק ויעקב המשיכו בדרכו. גם במצרים הייתה "ישיבה עימהם". אפילו על אדם הראשון נאמר שעסק בתורה ולימד את הברואים להשתחוות לה': "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ" (תהילים צה,ו). גם על הפסוק "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב,טו) נאמר שזה רמז למצוות עשה ולא תעשה.

אם כן מה עניין נתינת התורה בהר סיני ברעש גדול, בקולות וברקים? תורת החסידות מסבירה שהתורה שהאבות למדו הייתה בכוחם של הברואים. אכן, על-ידי התורה שלמדו והמצוות שקיימו התעלו למדריגות הרוחניות הגבוהות ביותר שבן אנוש מסוגל להשיגן, אך עדיין הכול נשאר מוגבל ותלוי בכוחו של האדם.

תורה של שנינו

בחג השבועות התחולל מהפך. הכוח להתעלות ניתן מאת הקב"ה. לכן החג נקרא 'מתן תורה'. שלא כאבות, שהשיגו את התורה בזכות קדושתם האישית הנשגבה, בהר סיני הקב"ה הוא שנתן את התורה, בכוחו של הנותן. זו תורה ברמה אחרת לחלוטין.

הבדל זה משתקף במילה '(מתן) תורתנו'. רבנו הזקן מסביר שהביטוי 'זמן שמחתנו' רומז לשמחה המשותפת של הקב"ה ושל בני ישראל. כך 'תורתנו' משמעותה 'התורה של שנינו' – שותפות מלאה בין הקב"ה לבין היהודי. זאת שלא כאברהם אבינו, שעליו נאמר "וישמור... תורותיי", היינו ששמר את תורתו של הקב"ה, אך לא היה שותף בה.

נתינה בעין יפה

השותפות מתבטאת בכלל ההלכתי "כל הנותן – בעין יפה הוא נותן". הקב"ה נתן לנו את התורה בעין יפה, עד שהסמכות לפסוק את ההלכה ניתנה לחכמי התורה בעולם הזה, כמסופר בגמרא על הוויכוח שבו הקב"ה אמר "ניצחוני בניי ניצחוני" (בבא מציעא נט,ב).

קודם מתן תורה כל מי שלמד תורה זכה להשגה רוחנית לפי ערכו, כישרונותיו ושורש נשמתו. במתן תורה ניתנה התורה לפי ערכו האין-סופי של הנותן, הקב"ה, ולכן כולם קיבלו את התורה בשווה. במובן זה אין הבדל בין הלמדן הגדול ליהודי הפשוט.

שלום אמיתי

את מהות החיבור הזה הרמב"ם מגדיר באומרו (בסוף הלכות חנוכה) "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם". 'שלום', כפי שמסביר רבנו הזקן בתניא (איגרת הקודש סי' ל), הוא חיבור בין שני קצוות הפוכים לחלוטין, "שהן קצה השמים לעילא (למעלה), בחינת 'ולגדולתו אין חקר', וקצה השמים לתתא' (למטה)... בחינת גבול ומספר".

התורה מחברת את הבורא האין-סופי עם העולם הגשמי, המוגבל והסופי. בזה טמון ייחודה של התורה שניתנה בהר סיני, שהיא מעניקה לכל יהודי את הכוח להביא את ה'שלום' הזה, בין קדושה לגשמיות, אל תוך המציאות היום-יומית שלו.

(תורת מנחם, כרך פ, עמ' 259; כרך סד, עמ' 248)

  מן המעיין

חג השבועות

הנהגת משה

״משה ידבר״ (שמות יט,יט). מדוע נאמר 'משה ידבר', בלשון עתיד, ולא 'משה דיבר', לשון עבר? אלא 'ידבר' הוא מלשון הנהגה והדרכה, ככתוב (תהילים מז) ״יַדְבֵּר עמים תחתינו״. 'משה ידבר' – הנהגתו והדרכתו של משה הן תמידיות, בכל הדורות, כמאמר הזוהר: ״אתפשטותא דמשה בכל דרא״.

(ספר המאמרים קונטרסים)

דיברות למאמרות

״וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור״ (שמות כ,א). ידועה השאלה, מה הכוונה במילה 'לאמור', למי לומר, והלוא כל בני ישראל שמעו זאת? מסביר המגיד ממזריטש שהכוונה היא 'לומר' את עשרת הדיברות לעשרת המאמרות שבהם נברא העולם. כלומר, יש להחדיר את אור התורה לתוך מציאות העולם. לא כאלה הסבורים שתורה לחוד וענייני העולם לחוד, אלא נדרש שגם ענייני העולם יהיו על-פי התורה.

(הרבי מליובאוויטש)

הכול מאותם קולות

״וכל העם רואים את הקולות״ (שמות כ,יד). 'ראו' לא כתיב אלא 'רואים'. פירוש: כל מה שבני ישראל רואים ומשיגים בכל הדורות הכול בא מאותם הקולות, כפירוש חז״ל שכל הנביאים קיבלו את נבואתם מסיני. וזהו ״את הקולות״ – הנמשכים והנובעים מאותם הקולות.

(שפת אמת)

לא להתרגש מהתרגשות

״וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק״ (שמות כ,יד). אף-על-פי שהתנועעו והזדעזעו, בכל-זאת עמדו מרחוק. יש הסבורים שהתרגשות היא סימן ליראת שמיים אמיתית, ולא-כן, כי גם השטן מתרגש ונפחד.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

בבית יהיה 'לכם'

לקראת חג שבועות אחד בא אל האדמו״ר מרדומסק קהל חסידים גדול, ולא היה אוכל בעבור קהל גדול כל-כך ורעבו קצת. חסיד אחד התאונן לפני הרבי: "הלוא בשבועות נאמר 'הכול מודים בעצרת דבעינן נמי לכם'״. "נכון", אמר לו הרבי בחיוך, "ולכן נאמר 'שובו לכם לאוהליכם' – בבתיכם יהיה לכם 'לכם' בשפע".

ההקדמה לתורה

שאלו חסידים את רבי שמחה-בונם מפרשיסחה: דרכם של מחברים לערוך הקדמה לספריהם. מהי הקדמתו של הקב״ה לספר התורה שנתן לנו? אמר להם: דרך-ארץ קדמה לתורה – זו ההקדמה לתורה.

רב יכול למחול

ריבונו של עולם, בימים הנוראים אתה מלך ושופט, ולכן קשה לך למחול על עוונותינו, כי ״מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול״, ואולם היום, בשבועות, יום מתן תורה, אתה הוא המלמד תורה לעמו ישראל, ולכן מחל לנו וכפר לנו, כי ״רב שמחל על כבודו, כבודו מחול״.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ׳ב)

הר בזהירות

התורה ניתנה בהר, להורות שלימוד וידיעת התורה וההילוך בדרכי ה׳ צריכים ליצור באדם הגבהת הלב. עם זה צריכים להיזהר מאוד שלא יבוא מהגבהה זו לידי גאווה. וזהו 'נגד ההר' – יש צורך בזהירות רבה לעמוד כנגד הגאווה העלולה לבוא מידיעת התורה.

(ספר המאמרים תש״ג)

  אמרת השבוע

לקנות כדי למכור

אחד מחסידיו של הרבי מליובאוויטש שימש רב באחת מעיירות ארה"ב. לקראת חג השבועות נסע לעשות את החג בבית מדרשו של הרבי. לפני החג נכנס ל'יחידות' אל הרבי, והרבי שאלו: "מה יהיה על קהילתך בימי החג?".

השיב הרב: "ממילא בלילה הראשון נשארים ערים, ואחר-כך אוכלים את מאכלי חלב וכו', וכבר לא נשאר זמן לשאת דרשה לפני הקהל".

הגיב הרבי: "והלוא יש חג שני". השיב הרב: "ביקשתי וקיבלתי רשות מבני הקהילה לנסוע".

אמר לו הרבי: "רשות מבני הקהילה קיבלת, אבל חסרונך שם יישאר בעינו!".

הרגיש הרב שעוד מעט יורה לו הרבי לחזור לעיירתו ואמר: "הסברתי להם שמפעם לפעם אני חייב לנסוע ליריד, שאם לא-כן, לא יהיה לי מה למכור להם". למשמע הדברים חייך הרבי ואמר: "אם כך, אתה יכול להישאר".

  גאולהפדיה

חג השבועות כעולם התחייה

שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. בחג השבועות הביאו לבית המקדש את שתי הלחם מיבול החיטה החדש. וכך הרמב"ם מתאר זאת (הל' תמידין ומוספין ח,א): "מביאין ביום הזה מנחה חדשה, שתי הלחם. ומקריבים עם הלחם פר ושני אילים ושבעה כבשים – הכול עולות. ושעיר חטאת. ושני כבשים זבח שלמים".

השל"ה (מס' שבועות, פרק נר מצוה ד"ה חייב אדם לשמוח) מביא מדברי ה'תולעת יעקב' בעניין מעלתו של חג השבועות. בתוך הדברים הוא מביא, שחג השבועות רומז לעולם התחייה, ושהקרבת 'שתי הלחם' מן החמץ ["חָמֵץ תֵּאָפֶינָה" (ויקרא כג,יז)] ביום זה (נוסף על שאר המנחות הרגילות, שבאות מן המצה דווקא) רומזת שהגוף (ה'חמץ') גם הוא יתעלה ויתקרב לקב"ה באותו זמן. וכך הוא כותב:

"ועוד ירמוז היום הקדוש הזה אל העולם שאחר התחייה, שאז יתענגו בני העולם ההוא בגוף ובנפש יחד מן הסעודה השכלית המעותדת להם, כמו שהיה מתענג אדם הראשון בגוף ובנפש קודם שחטא, כי אז יחזור העולם לשלמותו הראשונה.

"ולדוגמה זו בא הקרבן ביום זה חמץ ('שתי הלחם') ומצה (שאר המנחות הקבועות); חמץ – כנגד הגוף, ומצה – כנגד הנפש. והחמץ והמצה קרבים יחד על גבי מזבח – גם הנפש והגוף יתענגו יחד בעידון העולם ההוא, שהוא זיו השכינה, כמו שמצינו למשה ואליהו" (שאצל משה הגוף הגשמי לא הסתיר את האלוקות, ואליהו גופו הזדכך עד שעלה בסערה השמיימה).

  אהבת ישראל

דרגות באהבת ישראל

הבעש"ט רחש אהבה גם ליהודים פשוטים, קירבם ועודדם. בתורותיו הוא מסביר את המעלה המיוחדת של האנשים הפשוטים. פעם אחת אמר תורה על הפסוק (שמואל-ב ז,כג) "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ", שעל זה נאמר בגמרא (ברכות ו,א) כי בתפילין של הקב"ה 'כתוב' הפסוק הזה.

הבעש"ט הסביר: "יש תפילין של יד ותפילין של ראש. שתיהן – מצווה וחייבים בברכה (ברכה אחת או שתיים, על-פי הדעות שבזה). ואולם הנחת תפילין של יד קודמת להנחת תפילין של ראש. גם אצל הקב"ה באות 'תפילין של יד' לפני 'תפילין של ראש'. ה'תפילין של יד' של הקב"ה הם יהודים בעלי מעשים טובים (אנשים פשוטים, מקיימי מצוות). והם קודמים ל'תפילין של ראש' – בעלי מוחין והשגה (למדנים ויודעי תורה)".

המגיד ממזריטש הוסיף עומק נוסף באהבת ישראל, ואמר שאהבת ישראל פירושה "לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור" (ספר השיחות קיץ ת"ש עמ' 116). הבעש"ט דיבר על החובה לאהוב אנשים פשוטים, שהם בעלי מעשים טובים, ואילו המגיד חידש שיש לאהוב אפילו רשע גמור. ויתרה מזו, שהאהבה לרשע גמור צריכה להיות באותה מידה כמו לצדיק גמור.

אדמו"ר הזקן מוסיף עוד רובד באהבת ישראל. הוא מסביר (תניא פרק לב) שאהבת ישראל היא למגדול ועד קטן, כמו אצל אחים ממש, שהיא אהבה עצמית!

  מעשה שהיה

איך הגלגל מסתובב

אברהם נדהם מבקשת הצדיק ולא ידע מה לעשות. "תן מייד את כל הכסף. אל תעכב אותי!", חזר רבי יצחק על דרישתו

חג השבועות מתקרב ובא ואברהם חש מועקה גדולה בליבו. האם יוכל להמשיך במנהגו הקבוע ולהזמין אורחים בליל החג כבשנים שעברו?

אברהם בן-ישי היה עשיר מופלג שחי בתוניס. ביתו היה פתוח לרווחה לכל אדם, והוא הִרבה לתת צדקה לכל נזקק ונודע בטוב ליבו ובנדיבותו.

בלילות חג השבועות והושענא רבא היה מזמין לביתו תלמידי-חכמים עניים, והם היו יושבים ולומדים אצלו במשך כל הלילה עד אור הבוקר. הוא היה מגיש לפניהם סעודה דשנה, וגם משאיר לכל אחד ואחד סכום נאה. כך נהג שנים רבות. יהודי העיר אהבו וכיבדו אותו, והוא נהג ביושר ובהגינות עם כל אחד ואחד.

ואולם ימים קשים באו והגלגל הסתובב. אברהם החל לרדת מנכסיו. הוא ספג הפסדים כבדים, ונאלץ למכור מדי פעם בפעם בתים ונכסים, כדי לשלם את חובותיו. מצבו הכלכלי נעשה קשה יותר ויותר, וכמעט שלא נותר לו ממון אפילו למחייתו.

ככל שהתקרב חג השבועות גברה מצוקתו של אברהם. יום אחד ישב בביתו ומירר בבכי. אשתו, חנה, שמעה את בכיו וניגשה אליו. "האם אתה בוכה על אובדן הרכוש?", שאלה. "אל דאגה, הכול בא מאת ה'", ניסתה לנחמו.

אך אברהם השיב לה שאין הוא מבכה את מצבם הכלכלי, שכן גלגל חוזר הוא בעולם, אלא הוא דואג מאי-היכולת להמשיך במסורת היפה של ליל שבועות. "כיצד אוכל להודיע לתלמידי-החכמים הרגילים לבוא אלינו בליל החג שאין בידי לשלם להם ולארחם כבכל שנה?".

כיתוב:
בית הכנסת ברובע היהודי של תוניס

"אל תבכה", אמרה חנה ופנתה לחדר השינה. היא פתחה תיבה קטנה והוציאה ממנה שרשרת זהב משובצת אבנים יקרות. זה התכשיט האחרון שנותר לה. היא מסרה את השרשרת לבעלה וביקשה ממנו לצאת אל הצורף ולמכור אותה, ובכסף שיקבל יוכל לחגוג את החג בהרחבה ולארח את האורחים כמנהגו הקבוע.

עיניו של אברהם נצצו בדמעות של התרגשות. הוא הודה לזוגתו ואמר: "הגדלת חסדך איתי, וה' ישלם לך כגמולך!".

אברהם יצא מייד אל הצורף ומכר את השרשרת. הוא מיהר לשוב לביתו והכסף בידו, כדי למסור אותו לאשתו בעבור קניית כל צורכי החג.

בדרך לביתו פגש את המקובל רבי יצחק-חי טייב, מחשובי רבני יהודי תוניסיה, שנחשב בעל מופת.

כיתוב:
קברו של רבי יצחק־חי טייב (צילום: מוניק חיון)

רבי יצחק פנה אל אברהם ואמר: "תן לי מייד את הכסף שבכיסך".

אברהם נדהם מבקשת הצדיק ולא ידע מה לעשות. "תן מייד את כל הכסף. אל תעכב אותי!", חזר רבי יצחק על דרישתו.

אברהם לא היה יכול לסרב לרב ומסר לו מייד את כל הכסף. רבי יצחק נטל את הכסף והלך לדרכו. אברהם נשאר עומד נבוך ומבולבל.

בעודו תוהה על שאירע הופיע לפתע פתאום משרתו של המושל. "אתה אברהם הסוחר?", שאל. אברהם השיב בחיוב.

"השבח לא-ל שמצאתי אותך", אמר המשרת. "אני מחפש אותך כבר זמן רב. דע כי המושל חפץ בספלי חרס דקים, מצופים זהב, מדגם ישן, שכבר אינו בנמצא במדינתנו. סוחרים רבים אמרו לי שרק אצלך אפשר למצוא אותם. הבא את הספלים לארמון המושל, ובינתיים מקדמה – שקית זהובים. כשתביא את הסחורה תקבל את שכרך המלא".

אברהם לקח את שקית הזהובים והשיב שיעשה ככל יכולתו להשיג את הספלים, אף שקשה מאוד למוצאם. הוא נפרד מהמשרת והמשיך בדרכו.

בעודו צועד שמע אדם קורא בשמו. זה היה זקן מקומי שקרא לו ואמר: "בחנותי יש סחורה שתופסת מקום רב ואינני מוצא לה קונים. אולי תיקח אותה? אתן לך אותה בכל מחיר שרק תרצה".

"באיזו סחורה מדובר?", שאל אברהם.

"אלו ספלי קפה עשויים חרס ומצופים זהב", השיב הזקן. "דוגמה זו כבר יצאה מהאופנה ואין לה קונים".

אברהם לא האמין למשמע אוזניו. הוא הלך עם הזקן לחנותו וקנה מייד את הספלים. למוחרת בבוקר הביא אותם לארמון המושל.

המושל שמח מאוד למראה הספלים. הוא הודה לאברהם ואמר לו: "כל אשר תבקש ממני תקבל". אברהם השיב למושל כי הוא שמח על שניתנה לו הזכות לשרת אותו ולמלא את משאלותיו. המושל העניק לאברהם זוג כבשים, בגדים מהודרים וכסף רב.

אברהם יצא מביתו של המושל, ולפתע הופיע מולו רבי יצחק-חי טייב, וקידם את פניו בחיוך רחב. "אמור לי, אברהם, מה גדול יותר – מה שנתת לי או מה שנתתי לך?".

אברהם היה נרגש: "כבוד הרב, ודאי שמה שנתת לי גדול הרבה יותר!".

אברהם שב לביתו, קנה את צורכי החג וחגג את ליל חג השבועות כמנהגו בכל שנה. לאחר מכן הצליח ה' את דרכו, ברכת ה' שרתה בכל מעשיו ועסקיו שבו לפרוח, והוא המשיך במנהגו לעשות טוב וישר.

(על-פי 'סיפורי עדות המזרח')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק סילברמן

מנהל בית חב"ד באלעד

מה עדיף לעשות בליל שבועות, לשמוע שיעורי תורה או לומר את 'תיקון ליל שבועות'?

ראשית, אפשר לשלב את שני הדברים, כפי שנהוג במקומות רבים: אומרים תחילה את ה'תיקון', ואחרי שמסיימים אותו שומעים שיעורי תורה.

יש חשיבות רבה באמירת 'תיקון ליל שבועות', שתיקנו גדולי ישראל – מרן הבית יוסף וחבריו, והושלם והונהג על-ידי האר"י ז"ל והשל"ה הקדוש. ב'תיקון' כלולים  קטעים נבחרים מכל פרשיות התורה ומכל ספרי הנביאים והכתובים, וכמו-כן משישה סדרי משנה, סדר תרי"ג מצוות בקצרה, וקטעים מספר יצירה ומספר הזוהר.

זו הכנה אמיתית לקבלת התורה, באמירת האותיות הקדושות שבה, השוות לכל נפש מישראל. כן כתבו השל"ה, החיד"א, הבן-איש-חי, וכן נהג החת"ם סופר, וגם המהרי"ץ (מרבני תימן) הפליג בסגולות שבאמירת ה'תיקון'.

בספר השל"ה הקדוש (בתחילת מסכת שבועות) מובאת איגרתו של רבי שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט 'לכה דודי', ונאמר בה שבליל שבועות תלמידיו של מרן הבית יוסף היו אומרים 'תיקון ליל שבועות' וזכו לגילוי מן השמיים שבו נאמר להם כמה נחת רוח יש לקב"ה מזה.

בשיחותיו של הרבי מבואר שעיקר החידוש של מעמד הר סיני ומתן תורה אינו בחוכמה ובהבנה שיש בתורה; חוכמה והבנה היו גם קודם מתן תורה, שכן מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, גם קודם מתן תורה. החידוש העיקרי הוא, שאז קיבלנו את התורה מפי הקב"ה עצמו, וזכינו להתגלות אדירה כל-כך של הקדושה האלוקית. זאת אנו מבטאים על-ידי אמירת ה'תיקון', שבו הדגש אינו על השכל וההבנה שיש בתורה (שכן פתיחים וסיומים של ספרים אינם לימוד שכלי), אלא על עצם הקדושה שבה, המתבטאת באותיותיה הקדושות.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

שבועות בערב שבת

שאלה: מה מותר ומה אסור לעשות בחג השבועות שחל בערב שבת?

תשובה: מצווה לשמוח ולשמח את בני הבית בכל יום-טוב, ובחג השבועות יש להרבות בשמחה. מכינים סעודה נאה, יותר מבכל חג: "וישמח בו במאכל ובמשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל, שניתנה תורה בו".

את סעודת יום החג רצוי להתחיל לפני 'שעה עשירית' (באזור המרכז: 16:06 בערך), כדי שיוכלו לאכול את סעודת ליל שבת בתיאבון.

אחר הצוהריים (כבכל ערב שבת) קוראים את פרשת השבוע, נשא, 'שניים מקרא ואחד תרגום'. לפי האמור בגמרא, שלא היו מתרגמים את פסוקי 'ברכת כוהנים' (ו,כב-כז) בזמנם, שהיו מתרגמים כל פסוק בקריאת התורה בציבור, יש שהחמירו לקרוא כל אחד מהפסוקים הללו שלוש פעמים לפני קריאת התרגום.

מותר להדיח היום את הכלים לצורך השבת. את האוכל שרוצים לחמם בעבור השבת יש להעמיד על הפלטה מבעוד יום, כדי שיספיק להתחמם קודם כניסת השבת, באופן שאם ירצו, יוכלו לאכול ממנו בחג.

את נרות השבת מדליקים בזמן הקבוע בלוחות, וההדלקה היא מאש קיימת, ולא בהצתת גפרור וכדומה.

לפני תפילת מנחה אין אומרים 'הודו', אלא מתחילים 'פתח אליהו'. את קבלת שבת פותחים ב'מזמור לדוד' (במקום ב'לכו נרננה'). ב'בואי בשלום' אומרים "גם ברינה, בשמחה ובצהלה", ולמנהג חב"ד: "גם בשמחה ובצהלה" (בלי 'ברינה'). בנוסח אשכנז פותחים ב'מזמור שיר ליום השבת'. הנוהגים לומר 'במה מדליקין' אין אומרים זאת היום, כי אין צריך להזהיר את בני הבית כבכל ערב שבת, ובפרט שאין מעשרים ביום-טוב.

מקורות: פסחים סח,ב ורש"י. מגילה כה,א-ב. שו"ע או"ח סי' רמט,ב ונו"כ, ושו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ז. סי' ער ס"ב ונו"כ, ושו"ע אדה"ז שם. קצות השלחן סי' עב הע' א. פתחי תשובות סי' רפה ס"ק ב. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 26. לוח דבר בעתו. 'אוצר טעמי המנהגים' עמ' קלא-קלה.

  חיים יהודיים

וזאת התורה שהוחזרה מהכנסייה

מדי בוקר הוא ממשיך את המסע של אביו, ניצול שואה שהציל ספר תורה עתיק מכנסייה בגרודנה, גלגל אותו על גופו והביאו ארצה. לקראת חג השבועות הוא מדבר על הספר הייחודי

תעודת זהות. אריה בורדה, בן 72, גר בבית הכרם בירושלים. בנו של ר' דוד בורדה ז"ל, ניצול שואה מגרודנה, רוסיה. שימש נהג אוטובוס, וגם כיום עוסק בתחבורה. ממשיך את מורשת אביו, ובא מדי בוקר לבית הכנסת באַבּוּ-תוֹר, שבו שימש אביו גבאי, ושם גם שמור ספר התורה הייחודי שאביו הבריח ארצה.

כיתוב:
אריה וספר התורה. "אני בא לבית הכנסת לפני כולם"

לחישה. אבי, יליד גרודנה, שירת בצבא הרוסי ועבר את המלחמה הקשה. אחרי המלחמה התחתן עם אימי, והם הגיעו למחנה עקורים. שם החלו לתכנן את המסע לארץ ישראל. בדרך לארץ אבא נתקל בכומר בכניסה לכנסייה, והם החלו לשוחח. הוא סיפר לכומר שבכוונתו לעלות לארץ ישראל. הכומר לחש לו שיעלה לעליית הגג.

מסע. בעליית הגג היה מונח ספר תורה, גדול וכבד מאוד. אבא התלבט מה לעשות. לבסוף החליט לגלגל אותו על גופו, תחת מעילו. כך עלה לרכבת ומשם לאונייה. את 'עצי החיים' של הספר הטמין במזוודה. לאורך כל המסע אבא הסתיר את ספר התורה, ורק חיכה לרדת עימו אל אדמת ארץ הקודש.

בדמייך. בארץ נבדק ספר התורה, ונמצאו כתמי דם על שני עמודים. אלה הועברו ל'יד ושם'. עמודים חדשים נכתבו והספר חזר להיות כשר. על מעיל הספר נרקם באותיות כסופות: "ספר תורה זה נמצא בעליית גג בעיר גרודנה ברוסיה על ידי ר' דוד בורדה, גאלו והביאו במו ידיו בעלייתו ארצה בשנת תש"ט".

אבו-תור. הוריי הלכו להתגורר באבו-תור, מה שנקרא דרך חברון. חלקה היהודי של השכונה נמצא במערבה, ושמה הרשמי גבעת חנניה. הוא וכמה מתפללים פתחו שם בית כנסת, בדירה נטושה בקומת קרקע. אבא נפטר לפני 54 שנים, בימים אלה, כשהייתי בן 18. אני מוסיף לבוא לבית הכנסת הזה דווקא, ומרגיש שבכך אני מכבד את אבא.

מסורת. כל בוקר השעון מצלצל בחמש ורבע. אני בא לבית הכנסת חצי שעה לפני כל המתפללים, מסדר כיסאות וסידורים, ומתחיל תפילה. מדי ראש חודש אנו נוהגים לקרוא בספר התורה. הספר כבד, בן יותר ממאה שנה, ואינו בנוי לקריאה שבועית. בכל פעם שאני נוגע בו אני מרגיש את שרשרת הדורות. פעמיים בשנה, לקראת יום השנה להוריי, אני צועד בשבת מבית הכרם לבית הכנסת, שעתיים לכל צד, בהליכה איטית, כדי להתפלל שם דווקא ולעלות לתורה.

כיתוב:
אריה עם שליח חב"ד בשכונת ארנונה דרום מזרח, הרב מנדי בריקמן

זיכרון. יש לי זיכרונות ילדות חזקים מבית הכנסת. אבא הכשיר אותי לבר-מצווה, ודאג לי למורה מיוחד, כדי שאקרא את כל פרשת נשא – הפרשה הארוכה ביותר בתורה.

כיתוב:
אריה כילד עם אביו מאחוריו במרתף השואה בהר ציון

המשכיות. שמעתי שיש הנוהגים להפסיק את העלייה לקבר ולומר קדיש אחרי חמישים שנה מהפטירה. כשמלאו חמישים שנה לפטירת אבי שוחחתי על כך עם רב בירושלים, שגם אביו נפטר בהיותו ילד, והוא אמר לי שאמנם יש הנוהגים כך, אבל הוא אישית מוסיף לעלות לקבר אביו ולומר קדיש, שכן בהיותו ילד קטן לא הספיק לכבד את אביו. דבריו התקבלו על ליבי וכך אני נוהג. אשרינו שאנו זוכים לחיות חיי אמונה בארץ ישראל.

 


 

 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)