חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1944 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שמיני/החודש, כ"ו באדר-שני ה'תשפ"ד, (05/04/2024)

מדורים נוספיםק
שיחת השבוע 1944 - כל המדורים ברצף
דורסנות משיגה את ההפך
חדש על המדף
משה מציב יעדים גבוהים
הקמת המשכן
בזכות המאמץ
כשהקב"ה ישרוק לעמו
כבוד הרב
כריתת ברית בין אב לבנו
רציתי לשאול
מכירת חמץ לכול?
השיחה שמפזרת את ענני הסערה

מס' 1944, ערב שבת-קודש פרשת שמיני / החודש, כ"ו באדר-שני ה'תשפ"ד (05.04.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

דורסנות משיגה את ההפך

"זה היה רגע מכונן עבורי. אמרתי לעצמי, אם אנחנו לא יודעים מהי גמרא, איך אנחנו בכלל יכולים לנהל ויכוח על גיוס תלמידי ישיבות?"

המקהלה המאורגנת של התקשורת פצחה בתשואות למשמע החלטת בג"ץ בעניין גיוס תלמידי הישיבות. גם פוליטיקאים רבים מיהרו לברך על ההחלטה, כאילו הגיעו ימות המשיח. ואז, כשוך גלי ההתלהבות, החלו הפרשנים להשמיע את ניתוח המציאות שלהם, ומתברר שיש הסכמה גורפת שההחלטה על הפסקת תקציב הישיבות לא תביא ולו לגיוסו של תלמיד ישיבה אחד.

מי שמכירים את הדברים לעומקם מזהירים כבר שנים כי ההתנפלות על לומדי התורה תשיג את המטרה ההפוכה. הציבור החרדי חש, במידה רבה של צדק, כי מתנהלת נגדו מִתקפה משולבת, בניסיון להתערב בחינוך ילדיו ובאורחות חייו. בכלי התקשורת מתנהלת נגדו הסתה פרועה, רווית שנאה, שאילו הייתה מופנית למגזר אחר הייתה קמה סערה ציבורית אדירה.

הנה, מה הרוויחו כל הצעקנים וכל מארגני ההפגנות והמחאות, שכל מטרתן לצבור נקודות ותשואות בקבוצות ההתייחסות שלהם? האם עכשיו יהיה יותר 'שוויון בנטל' או שנקבל ציבור חרדי כאוב ופגוע יותר, שחש כי רומסים את נשמת אפו?

קול שפוי

בתוך שטף הסיסמאות וההכרזות פורסם בשבוע שעבר ריאיון מרתק עם הגב' ענבר גיטי, לשעבר פרויקטורית מתווה השירות במשרד הביטחון. אתה רואה אישה שמדברת על הציבור החרדי בכבוד, מבינה אותו, את צרכיו, רגישויותיו, חששותיו. מגלה הבנה עמוקה במה שאפשר ואי-אפשר, וכיצד עושים את הדברים נכון.

את הריאיון איתה היא פותחת בסיפור: "לרגל שנת הבר-מצווה של בני, הלומד בכיתה המדעית בשוהם, הזמינה אותי המורה לדבר עם התלמידים על נושא הגיוס של תלמידי הישיבות. שאלתי אותם: מה עושים החרדים כשהם לא הולכים לצבא? הילדים השיבו: הם לומדים תורה. אמרתי להם: הם לומדים גמרא, ושאלתי: אתם יודעים מה זה גמרא? אף ילד לא ידע!".

אומרת הגב' גיטי: "זה היה רגע מכונן עבורי. אמרתי לעצמי, אם אנחנו לא יודעים מהי גמרא, איך אנחנו בכלל יכולים לנהל ויכוח על גיוס תלמידי ישיבות? אנחנו לא מדברים באמת, לא מגלים אמפתיה באמת, לא מחפשים שותפות אמיתית. אנחנו חיים זה לצד זה".

ופה טמון כל העניין. כאשר האחד מזלזל בתרומתו של זולתו, הוא דוחק אותו להתבצר בתוך עצמו ולהמעיט מערך תרומתו של הראשון. לעומת זה, כאשר הצד האחד מעריך את תרומתו של השני, הוא פותח פתח לחיפוש דרכים להגברת השותפות.

הדרך לחיבור אמיתי

תלמידי ישיבה אינם עושים לביתם. הם מתמסרים ללימוד התורה בלי להפיק תועלת חומרית כלשהי. הם מקריבים את השנים היפות ביותר בחייהם בעבור לימוד התורה, מתוך אמונה עמוקה כי התורה מעניקה כוח ועוצמה לעם ישראל. על-פי הכרתם הם תורמים תרומה מכרעת לקיום היהודי.

בלי להבין זאת לא יוכל להתקיים חיבור אמיתי ולא תהיה הגברת השותפות. יש בהחלט מקום להשתתפות גדולה יותר של המגזר החרדי בתחומי החיים האחרים, אבל הדבר לא יושג בדורסנות ובקיצוץ בתקציבי מוסדותיו. אולי עכשיו מישהו יתפכח?


ערך לימוד התורה. "אף ילד לא ידע מה זה גמרא"

  ספרים

הרב אשכנזי (ב)
מאת הרב יוסף אשכנזי
בהוצאת המשפחה

כרך שני על הגאון החסיד הרב מרדכי-שמואל אשכנזי, רבו של כפר חב"ד. יחידויות, התוועדויות וגילויים מרתקים. 832 עמ'. טל' 039600770.

פרלינים בשלוש שכבות
מאת הרב מוני אנדר
בהוצאת 'ארוכה וקצרה'

אוסף רעיונות מקוריים במגוון תחומים המשיקים לחיים היהודיים, כתובים בהומור ובחן, ומתובלים בתובנות לחיים על-פי כתבי החסידות. הספר עובר בנקודות זמן משמעותיות לכולנו – זוגיות, הורות, בריאות, פרנסה ושלווה. הגיע למעמד רב-מכר וזוכה לתגובות חמות. 278 עמ'. טל' 039606120.

המורה צבי
בעריכת הרב זושא וולף
בהוצאת המשפחה

קורות חייו ופועלו המרתקים של איש החינוך והמרצה החסיד ר' מרדכי-צבי גרינוולד ע"ה, שרבבות זוכרים את דמותו בהערצה. 450 עמ'. טל' 039606018.

מוח שליט על הלב
מאת רחל נועם
בהוצאת ניב

המחברת, מהנדסת ניהול ותעשייה, מלמדת תניא כבר שלושה עשורים, ומגישה בספרה שיעורים המחברים את התניא עם תפיסות של פסיכולוגיה יהודית ופיזיקה יהודית. 426 עמ'. טל' 039600770.

  שלחן שבת

משה מציב יעדים גבוהים

ביום השמיני למילואים אומר משה רבנו: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ, וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'" (ויקרא ט,ו). מהו הדבר "אשר ציווה ה'"? המפרשים מסבירים שאין הכוונה לנאמר בפסוק הבא "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ", מפני שלהוראה זו נאמרה פנייה נפרדת, וגם הציווי 'קרב אל המזבח' הוא בלשון יחיד ואילו דברי משה נאמרו בלשון רבים – "תעשו וירא אליכם".

ב'תורת כוהנים' נאמר: "ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו, אמר להם משה לישראל, אותו יצר הרע העבירו מליבכם, ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום, כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו... מפני מה, כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים. עשיתם כן? – וירא אליכם כבוד ה'".

תמיד לפני ה'

'תורת כוהנים' הוא מדרש הלכה, והוא מכונה 'חמוּר שבספרים'. לאור זאת, הציטוט שלעיל נראה חריג לסגנונו של הספר. הדברים העוסקים בעבודת האדם את קונו מול יצר הרע מזכירים ניסוחים מספרים העוסקים בפנימיות התורה.

בעל 'אור החיים' כותב שפסוק זה מוסב על הפסוק "וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'". משה רבנו אומר לבני ישראל: ה' מצווה שתמיד תשוו בנפשכם שאתם עומדים לפניו. בהמשך ה'אור החיים' שב ודן בפסוק, ומוסיף עליו את דברי 'תורת כוהנים' ומשווה אותם לדבריו, באומרו: "והם דברינו עצמם".

מצווה וכוונה

אם כן, דברי משה מכוּונים לכל עם ישראל. מה פשר הדרישה ש"תהיו כולכם בעצה אחת"? הכוונה היא שלא דיי בקיום המצוות, אף ש"המעשה הוא העיקר", אלא צריך להתרכז בכוונת המצוות. אילולי זה, הרי פלוני מניח תפילין וחושב על עסקי העצים שלו, פלוני על מסחר בכלי כסף וזהב וכו', כך שאין כאן מחשבה אחת ו"עצה אחת".

נוסף על כך יש צורך להיות ב"יראה אחת". בלי אהבת ה' ויראתו המצוות אינן שלמות, אף שנעשו בכוונה. ועוד אומר משה: "תהא עבודתכם מיוחדת לפניו". זו עבודת ה' במדריגה הנעלית ביותר, המגיעה לעצמותו יתברך.

הכול יכולים

משה מציב לבני ישראל יעד גבוה מאוד, אבל הוא שייך לכל יהודי, משום ש"ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים". "אלוקי האלוקים" הכוונה למלאכים ולשאר המדריגות הרוחניות של 'סדר ההשתלשלות'. ואילו בני ישראל קשורים עם "אלוקי האלוקים" – הקב"ה עצמו.

יש הסבורים שדברי משה הם מעל לרמתם הרוחנית, אבל משה הוא נשיא הדור, והכול קשורים בו. מכאן שבידי כל אחד ואחד לעורר בעצמו את עצם הנשמה, על-ידי כוח מסירת הנפש, וכאשר עצם הנשמה מתעוררת, היהודי מתחבר עם עצמותו יתברך.

(תורת מנחם, כרך כח, עמ' 81)

  מן המעיין

הקמת המשכן

פעם דיבור ופעם אמירה

"ואל בני ישראל תדבר לאמר" (ויקרא ט,ג). הכוהן הגדול, הלובש אורים ותומים ועונה לשואליו את דבר ה', עליו לכוון את דבריו, לפעמים בדיבור קשה ולפעמים באמירה רכה, הכול כפי רוח הקודש השורה עליו.

(אזניים לתורה)

ההתקרבות לתפילה

"וייקחו את אשר ציווה משה אל פני אוהל מועד" (ויקרא ט,ה). על-פי האר"י ז"ל חייב כל אדם לקבל עליו מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך כהכנה לתפילה. חז"ל אומרים: "אין עמידה אלא תפילה שנאמר, ויעמוד פנחס ויפלל". וזה המובן כאן: "ויקרבו כל העדה", שהתקרבו זה לזה קרבה נפשית, ואז "ויעמדו לפני ה'", להתפלל.

(חסד לאברהם)

כשעושים מתגלים הסודות

"ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'" (ויקרא ט,ו). אתם תעשו בפשטות, את "אשר ציווה ה'", וממילא "וירא אליכם כבוד ה'" – יתגלו לכם עמקי סודותיה של התורה ונועם טעמיה.

(ילקוט דברי חכמים)

אותה תשוקה

"זה הדבר" – אותה השתוקקות שהתבטאה בכך שעמדו לפני ה', היא "הדבר אשר ציווה ה'" לעשות בכל עת.

(רבי יצחק-מאיר מגור)

אחווה תמידית

מה הוא "הדבר אשר ציווה ה'", והלוא אין כל ציווי קודם לכן? אלא כשראה משה את קירוב הלבבות, "ויקרבו כל העדה", ושבעקבות זה שרתה עליהם השכינה עד ש"ויעמדו לפני ה'", התלהב משה ואמר: "זה הדבר" – אחווה זו – "אשר ציווה ה' תעשו", הלוואי שתתנהגו תמיד כך, שישרו ביניכם אהבה ואחווה, "וירא אליכם כבוד ה'" תמיד, בכל עת.

(עיטורי תורה)

מלווה לעני

"ויקרב את המנחה, וימלא כפו ממנה, ויקטר על המזבח, מלבד עולת הבוקר" (ויקרא ט,יז). 'מלבד' ראשי תיבות: מלווה לעני בשעת דוחקו. מי שעושה כן – כאילו הקריב עולת הבוקר.

(אמרי צדיקים)

קשר של קטורת

"ויבוא משה ואהרון אל אוהל מועד" (ויקרא ט,כג). רש"י מפרש: "למה נכנס משה עם אהרון? ללמדו על מעשה הקטורת". 'קטורת' הוא מלשון קשר ואיחוד מוחלט. "ללמדו על מעשה הקטורת" – משה לימד את אהרון כיצד להתקשר עם הקב"ה בתכלית הדבקות והייחוד. אף שאהרון כבר הקריב את קרבנות היום והגיע לדרגה נעלית של קירוב לקב"ה, בכל-זאת לא הסתפק בכך, אלא צמאה נפשו להתקשר ולהתאחד בקב"ה בדבקות המוחלטת שבבחינת 'קטורת'.

(הרבי מליובאוויטש)

רמזי חנוכה

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" (ויקרא י,ב). היום השמיני לחנוכת המשכן, שבו מתו נדב ואביהוא, שייך וקשור לימי החנוכה. כי מלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו, אלא שחנוכת המשכן נדחתה לאחד בניסן. וסימנך: ח – היום השמיני למילואים, נו (26) – עולה 'נדב', כה (25) – עולה 'אביהוא'. רמז שביום השמיני למילואים נסתלקו נדב ואביהוא.

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

  אמרת השבוע

בזכות המאמץ

הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש נזקק לנסוע מפעם לפעם לאזורי מרפא. לקראת נסיעה כזאת היה לוקח עימו את כתבי היד של מאמרי החסידות, שהצטברו לשני ארגזים כבדים. כשהעגלון היה מעמיס אותם על העגלה, היה הרבי עומד ומשגיח שהכול נעשה כשורה.

פעם אחת עמד הרבי עם כמה חסידים והשגיח על העגלון המעמיס את הארגזים. בשלב מסוים ניגש אל העגלון ושאלו דבר מה והעגלון השיב לו.

לאחר מכן חזר הרבי אל החסידים ואמר: "נתחדש לי עכשיו עניין בעבודת ה'. הבחנתי שאחרי שהעגלון העמיס את הארגזים על העגלה, הוציא גלגל אחד כדי למרוח על הציר חומרי סיכה, ונאלץ לשאת אז את העגלה על כתפו. שאלתיו למה לא עשה זאת קודם העמסת המטען. ענה לי העגלון: 'כשזה קשה יותר, זה מחזיק יותר'. מזה למדתי הוראה גדולה בעבודת ה'".

  גאולהפדיה

כשהקב"ה ישרוק לעמו

שְׁרִיקַת הַגְּאֻלָּה. בנבואת הגאולה של הנביא זכריה נאמר (זכריה י,ח): "אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם". מה עניינה של שריקה זו? המפרשים מסבירים שהדבר דומה לשריקת רועה לעבר עדרו, שכאשר הצאן שומעות את השריקה, הן מתקבצות ומתאספות. כך הקב"ה 'ישרוק' לבני ישראל הפזורים בגולה, והם יתאספו לארץ ישראל.

בגמרא (חולין סג,א) נאמר שזו אכן שריקה ממש – שריקה של עוף ששמו רחם: אמר רבי יוחנן, למה נקרא שמו רחם? כיוון שבא רחם, באו רחמים לעולם". בהמשך לכך אומר רב ביבי בר אביי: "והוא שהוא יושב על דבר מה ומשמיע קול שנשמע כ'שרקרק', ומקובל בידינו שאם העוף יושב על הארץ ושורק – בא משיח".

המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק מב) מפרש כך את מאמר הגמרא: "כאשר באים רחמים מלמעלה לעולם, מפני כי השם יתברך מתחבר לתחתונים ומרחם עליהם... זהו דווקא כאשר 'יתיב על מידי' [יושב על דבר מה], לא כאשר הוא פורח מלמעלה באוויר, שאין כאן חיבור, רק כאשר הרחמים למטה... וכאשר 'יתיב על ארעא ועביד שרקרק' [יושב על הארץ ומשמיע שרקרק] נעשו עליונים חיבור לתחתונים חיבור אחד... הנה הרחמים שבאים מלמעלה הם בארץ לגמרי, ואז יבוא משיח במהרה בימינו אמן".

הבן איש חי מביא על כך את הפסוק (איוב לה,יא) "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ", ומסביר שהקב"ה מבשר לעם ישראל את בשורת הגאולה על-ידי 'בהמות ארץ', שזו געיית הפרה ביום החורבן, געייה שבישרה את לידת המשיח, ועל-ידי 'עוף השמיים', הלוא היא שריקת העוף.

 טעימה מהרמב"ם

כבוד הרב

"כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה בִּכְבוֹד אָבִיו וְיִרְאָתוֹ, כָּךְ הוּא חַיָּב בִּכְבוֹד רַבּוֹ וְיִרְאָתוֹ יֶתֶר מֵאָבִיו; שֶׁאָבִיו מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ, שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה, מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא" (הלכות תלמוד תורה פרק ה)

מה המקור לחובת התלמיד לכבד את רבו?

בהקדמת הלכות תלמוד תורה הרמב"ם מונה שתי מצוות עשה: "ללמוד תורה; לכבד מלמדיה ויודעיה". עד פרק ד מדובר על המצווה הראשונה, ובפרק ו מדובר על המצווה השנייה, לכבד את החכמים, ושם מובא המקור מהתורה: "והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה". בין שתי המצוות מופיע פרק ה, העוסק בכבוד המיוחד שתלמיד נדרש לכבד את רבו המובהק. הרמב"ם אינו מביא לכך מקור מהתורה.

המבי"ט (רבי משה בן-יוסף טראני, בן דורו של רבי יוסף קארו) מציע בחיבורו 'קרית ספר' על הרמב"ם הסבר מפתיע. לדעתו, כבוד הרב נלמד מהפסוק "כבד את אביך ואת אימך". כך משמע מדברי הרמב"ם בפתח פרק ה: "כשם שאדם מצוּוה בכבוד אביו ויראתו – כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו". הרי שהוא משווה את כבוד הרב לכבוד האב.

ואכן, על הפסוק "ושיננתם לבניך" רש"י מפרש: "אלו התלמידים". ומוסיף: "מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים... כך הרב קרוי אב".

ללמדנו כי היחס בין רב לתלמיד מבוסס גם על קשר של אהבה, כאב לבן. הרב אמור להביע אהבה ולחוש אכפתיות לתלמיד, כאילו היה בנו, כדברי הרמב"ם בסיום הפרק: "וצריך אדם להיזהר בתלמידיו ולאוהבם, שהם הבנים".

  מעשה שהיה

כריתת ברית בין אב לבנו

בבואם אל עיירת הנופש יצאו האב ובנו לטיול של שעתיים בשדות המוריקים. הרבי גילה לבנו את החלטתו להתמסר בעצמו להדרכתו

"י"ב סיוון בשנת תרנ"ה הוא היום המאושר. ביום זה החל אבי להדריכני בחינוך מיוחד" – כך פותח הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש תיאור הפותח צוהר קטן לשיח הרוחני-פנימי שלו עם אביו.


הרבי הרש"ב

זו הייתה השנה הראשונה שבה הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער שניאורסון) מליובאוויטש נסע לעיירת מרפא. הסיבה הגלויה לנסיעה הייתה חולשתו הבריאותית, ואולם הסיבה האמיתית הייתה רצונו העז להתמסר לחינוכו והדרכתו של בנו-יחידו, שהיה אז כבן חמש-עשרה.

בבואם אל עיירת הנופש יצאו האב ובנו לטיול של שעתיים בשדות המוריקים. במהלך הטיול גילה הרבי לבנו את החלטתו להתמסר בעצמו להדרכתו, כשם שעשה עימו אביו בהיותו בן אחת-עשרה.

"במילים הראשונות שאבי דיבר אליי ראיתי את ההבנה הגדולה שעל מחנך להבין את רגשותיו של המחונך", כותב הריי"צ.

הרבי חשף לפני בנו את צפונות ליבו ואת עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב דחיית ההדרכה והחינוך שרצה להעניק לבנו, בשל מצב בריאותו הרופף ותדירות נסיעותיו למעיינות מרפא בחוץ לארץ. דיבורו אל בנו היה מלוּוה בכי רב.

הרבי הציג לפני בנו את סדר היום שערך בעבורו. כמה שעות ילמד הבן עם מורו, וכמה שעות ילמד בעצמו וישנן מאמרי חסידות. מכיוון שהריי"צ נהג להעלות על הכתב את שיחותיו עם אביו, קבע לו האב זמן מיוחד בכל יום שיוקדש לכתיבה.

יום שלישי, י' בתמוז, היה היום העשרים ואחד שבו טיילו האב ובנו. בעוד יומיים, י"ב בתמוז, יחול יום הולדתו של הריי"צ. הרבי הודיע לבנו שביום זה ייסעו לליובאוויטש, לבקר באוהלי הקודש של האדמו"רים המהר"ש וה'צמח צדק'. מטרת הנסיעה: "לבקש שיעוררו רחמים שההדרכה שהוא מדריך אותי תצליח באריכות ימים ושנים".


הרבי הריי"צ. התמסרות לחינוך

למחרת הורה הרבי לבנו את סדר היום לאותו ערב: להתפלל ערבית באריכות, לקרוא קריאת שמע שעל המיטה עם 'על חטא', לומר 'תיקון חצות', לקום לא יאוחר מחמש בבוקר, ולאחר טבילה בנהר להתפלל במתינות. בשעה שמונה בבוקר ייסעו יחד לליובאוויטש.

"קיימתי ככל אשר ציווני", מעיד רבי יוסף-יצחק, "ובבואי אל אבי... בירכני בברכת מזל טוב ואמר: היום מלאו לך חמש-עשרה שנה, המספר ט"ו הוא מספר מכובד".

בדרך לליובאוויטש שוחח האב עם בנו על מעלת נשמות הצדיקים ועלייתן ממדריגה למדריגה שלוש פעמים בכל יום, והעלייה המיוחדת בשבתות ובמועדי השנה, ובמיוחד ב"שמחת בניהם ובני בניהם עד דור שביעי ושביעי בכלל".

בבואם לליובאוויטש פנה הרבי לבקר את אימו, הרבנית רבקה, לקבל את ברכתה, ומשם המשיכו השניים ונכנסו לבית הכנסת הצמוד לאוהלי הקודש.

הרבי פתח את ארון הקודש ואמר: "אני מביא היום את בני לעקידה... אברהם אבינו עליו השלום עקד את יצחק בנו, כדי שלא יהיה בו פסול חס ושלום, וכך גם אני רוצה שהעקידה תהיה כפי הרצוי". באומרו זאת פרץ בבכי מעומק ליבו והנער הצטרף לבכיו.

הרבי למד עם בנו הצעיר קטע מספר התניא ואמר: "בפניהם של אבות קדושים אני רוצה לכרות איתך ברית!".

הוא העמיד את בנו מולו, הניח את ידיו הקדושות עליו ואמר: "מהיום אני מוסר בידך את העבודה בעסקנות הכלל, בעניינים גשמיים ורוחניים". הרבי הזכיר את פרק התניא שלמדו קודם לכן, שעסק במילות הפסוק 'חגרה בעוז מתניה', ואמר: "עוז זה מסירות נפש, ומסירות נפש היינו – כך ולא אחרת!". הרבי הסביר את הדברים באריכות, וכשסיים, נכנס אל תוך ה'אוהל' ובנו נותר בבית הכנסת.

בכיותיו הנוראות של אביו מתוך האוהל הרעידו את נפשו של הבן, והוא בכה עימו בסערת נפש, בעודו אומר תהילים. בתוך כך פתח אביו את הדלת המפרידה בין האוהל לבית הכנסת והורה לו להיכנס פנימה.

"הייתי נרעש ביותר", מתאר הריי"צ. "היכנס, אמר לי אבי, ואבי, סבך – הרבי מהר"ש, והסבא, הרבי ה'צמח צדק', יברכו אותך. אימה ופחד נפלו עליי, וברגע הראשון עמדתי כמאובן, מבלי יכולת להניע יד או רגל. כשהתאוששתי ונכנסתי ל'אוהל', הדליק אבי שבעים ושניים נרות שמן, לקחני בידי וקירבני אל תוך ארבע האמות של הקברים הקדושים, שם ידיו הקדושות על ראשי ויברכני".

משם שבו אל הרבנית רבקה, כדי שתעניק להם את ברכתה.

כעבור כעשרים וחמש שנים, בב' בניסן תר"פ (1920), הסתלק הרבי הרש"ב, ובנו הריי"צ קיבל את ההנהגה ונדרש לעמוד במסירת נפש מול רדיפות הקומוניסטים. אפשר להניח שמסירת נפשו שאבה הרבה מאותה 'עקידה' שעשה עימו אביו, ביום הולדתו החמישה-עשרה.

(על-פי ספרי השיחות תש"ד, תש"ה)

  רציתי לשאול

עם הרב יעקב מנדלזון

שליח הרבי ורב קהילת חב"ד בערד

אנחנו מגיעים לליל הסדר מותשים וסחוטים ולא מצליחים להתכונן רוחנית לקראתו.

ככל דבר בחיים, הכול תלוי בהגדרת סדר העדיפויות ובהתארגנות נכונה.

ליל הסדר הוא ערב חשוב ביותר, וצריך להתכונן לקראתו כראוי. אחת המצוות העיקריות בו היא 'והגדת לבנך', שמשמעותה – להנחיל לדור הבא את הזהות היהודית ואת החיבור העמוק לאמונה ולמורשת שלנו.

לשם כך חשוב לבוא לליל הסדר רעננים ונינוחים. ראוי שהילדים ואף המבוגרים ינוחו בערב החג, וגם כדאי לאכול אחר הצהריים דברים שמותר לאכול על-פי ההלכה, כדי שלא לשבת באמירת ההגדה רעבים ועצבניים.

חשוב גם לייחד זמן ללימוד ענייני החג, לעיון בהגדה, להכנת דברים שאפשר לומר לסועדים במהלך הסדר. ההכנות האלה חשובות לא פחות מההכנות הגשמיות, הקניות והבישולים וכדומה.

וכאן אנחנו חוזרים לעניין סדר העדיפויות וההבחנה בין עיקר לטפל. ידוע הפתגם שאבק אינו חמץ ושהילדים אינם 'קרבן פסח'. אכן, צריך לנקות את הבית מחמץ, אבל לא חייבים לצבוע את הבית לפני פסח דווקא, אם הדבר יוצר לחץ מיותר. גם את הניירת לא מוכרחים לסדר לפני פסח דווקא, ואפשר להשאיר זאת לאחרי החג.

עשיית הדברים המוכרחים לקראת פסח דורשת זמן ומאמץ, וכאשר מוסיפים על כך דברים שאינם הכרחיים, יוצרים עומס מיותר. רבים אינם עומדים בו, והתוצאה היא הגעה לליל הסדר בלי כוחות ובלי נשימה. לכן צריך להיות "חכם עיניו בראשו", לשים את הדגש על העיקר, ולתכנן את הזמן נכון.

מי שכבר עשו פסח פעם ופעמיים יוכלו לזהות מראש את נקודות התורפה, ולהקדים את ההכנות, כדי שאכן יגיעו לליל הסדר כשהם מוכנים לחוות אותו כראוי.

  פינת ההלכה ומנהג

מכירת חמץ לכול?

שאלה: האם ראוי שגם מי שאינו נזהר מחמץ בפסח יעשה 'מכירת חמץ'?

תשובה: הרבי מליובאוויטש פסק שאין ספק בצורך לסדר גם לאלה מכירת חמץ.

התועלת במכירה זו – ודאית. ונוסף על העיקר, שהחמץ הנמכר לא יהיה בבעלותם בפסח, הרי עצם המכירה מזכירה להם את איסור חמץ בפסח, ואת מנהג אבותיהם בעניין זה.

ובאשר לחשש שמא ייקחו מן החמץ באמצע החג, כמה תשובות בדבר:

ודאי שלפחות מקצתם לא יעשו זאת. ואפילו במי שיש בסיס לחשוש שישתמשו בחמץ, אין זה ודאי כוודאות המכירה.

אפילו אם ישתמשו בחמץ בפסח – לכמה דעות אין זה מבטל את כל המכירה, אלא שמה שלקחו הוא בבחינת גזל מן הגוי.

גם לדעה הסבורה שעל-ידי השימוש בחמץ בטלה המכירה – הביטול הוא רק מכאן ולהבא, ועד רגע הלקיחה ניצל המוכר מאיסור 'בל ייראה'; ואילו אם לא יעשה מכירת חמץ – יעבור איסור כל ימי הפסח.

אפילו אם נאמר שעל-ידי השימוש בחמץ מתבטלת המכירה למפרע, לא הפסדנו דבר בעשיית המכירה, כי לפי דעה זו מעולם לא הייתה מכירה, ובעצם הלקיחה בפסח אין מעשה המהווה קנייה.

בהוראת הרבי, הוסיפו לשטר המכירה קטע שמקל את האיסור, וכך נאמר בו: "היהודי המוכר, או בא-כוחו, יהיה, באם ירצה, מורשה מהנוכרי הקונה את החמץ – ושלא על-מנת לקבל פרס – למכור בשבילו או לתת במתנה מהעניינים הנמכרים במכירה זו".

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' תמח סי"ג-י"ד, ופסקי תשובות שם הע' 83 בשם דברי חיים וחלקת יעקב. שלחן מנחם ח"ב עמ' רצב. וראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' קמט, וח"ב סי' צא.

  חיים יהודיים

השיחה שמפזרת את ענני הסערה

כבר 15 שנה הוא פוגש נערים צעירים, שומע את מצוקותיהם ורואה איך בפגישה אחת נעשה לנער סדר בראש. עכשיו דובי ברוד מגיש מיזם ייחודי – שיחה דיגיטלית 'אל הנער'

תעודת זהות. ר' דובי ברוד, בן 40, תושב קריית מלאכי. מטפל רגשי, יועץ חינוכי, מרצה, ובעיקר מחולל מהפכה בתחום המוּגנוּת ובהצלת דורות של ילדים ונערים מתבגרים. הוא פוקח את עיניהם של הורים רבים על הנעשה בימינו, וסולל לנערים נתיב בטוח, שהופך את התקופה המאתגרת למאירה וטובה.


"אפשר למנוע הרבה סבל מיותר". דובי

הארה. אחרי שנת הלימודים שלי בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק, שימשתי כשלוש שנים מדריך בישיבת חב"ד בברינואה שבצרפת. לא מעט מחניכיי ראו בי כתובת לשיחה על דברים שהציקו להם. ראיתי כמה הם אבודים, בהעדר מענה מסודר למצוקותיהם. בעקבות זאת עשיתי חישוב מסלול מחדש, ואם קודם לכן שאפתי לצאת לשליחות במקום כלשהו, הרי עכשיו הרגשתי ששליחות חיי היא להציל נערים בגיל הקריטי הזה של חייהם.

הכשרה. אחרי שחזרתי לארץ והקמתי בית בישראל, התחלתי ללמוד ולהתמחות בתחום. הוכשרתי לשמש יועץ חינוכי, מטפל בנושאי המוּגנוּת, ובעל תוארM.A.  לטיפול רגשי בבני נוער. מצויד בכלים המקצועיים יצאתי לדרך.

אפשר אחרת. התחלתי לטפל בבני נוער באורח פרטני, ומהר מאוד גיליתי עד כמה הנוער משווע להדרכה מתאימה, בשפה צנועה ועל-פי ההלכה. בניתי הרצאות לתלמידים ברמות גיל שונות, העוסקות במוּגנוּת ובהבנה נכונה של גיל ההתבגרות. מקובל לחשוב שזה גיל של מרדנות וטריקת דלתות, אבל זה ממש לא חייב להיות כך.

הכנה לישיבה. כבר שנים אני מעביר בתלמודי התורה סדנאות הכנה לישיבה. יש נטייה לחשוב שהמעבר הזה טבעי ושגרתי, ולא כן. כשילד צעיר עוזב את הבית ועובר לפנימייה, זו טלטלה. בסדרת מפגשים אני מכין את הנערים למעבר הזה, וכך ההסתגלות וההתמודדות נעשות רכות ומאירות יותר.


"אני יודע מה מתחולל בנפשם"

הפיל שבחדר. יום-יום אני פוגש בקליניקה נערים מכל הגוונים, ורואה כמה סבל נגרם להם בהעדר הדרכה מתאימה. מדברים איתם בבית ובישיבה על לימוד תורה, תפילה בכוונה, מידות טובות וכדומה, אבל יש פיל בחדר שעליו אין מדברים. הורים רבים מרגישים מבוכה לדבר עם ילדיהם על העניינים האלה, וגם אנשי הצוות בישיבה נמנעים מכך. אני רואה יום-יום איך בפגישה אחת אפשר לעשות לנער סדר בראש, להרגיע את סערת רוחו ולגרום לו לצאת מהחדר בחיוך מאושר. ואני נשאר מתוסכל: מה על אלפי ורבבות הנערים שלא זכו לפגישה כזאת? הלוא אני יודע בדיוק מה מתחולל בנפשם!

מנגנון הכחשה. להורים רבים יש מנגנון הכחשה, אבל אני פוגש את בניהם ורואה את סבלם. הם יכולים לבוא מהבתים הטובים ביותר. נערים יראי שמיים, הלומדים היטב ומתנהגים למופת, ובתוך-תוכם סערה גדולה. וכל-כך קל לפזר בפגישה אחת את העננים הקודרים ולגרום לשמש לחזור ולהאיר!

פגישה דיגיטלית. הגעתי למסקנה שצריך למצוא דרך לדבר אל המוני ילדים ונערים. השקעתי חודשים רבים בבניית פגישה דיגיטלית, 'אל הנער' שמה, בעצה ובהכוונה של רבנים, ראשי ישיבה ומשפיעים, שבה אני מדבר אל הנער ומקנה לו כלים להתמודדות עם התקופה המאתגרת בחייו. בימים האלה השקתי את המיזם (באתר dovi-brod.com), המיועד לכל נער חרדי ודתי, וכך ההורים אינם תלויים בלו"ז שלי ויכולים לתת לבנם את המפגש הזה בכל שעה.

"כשהייתי בגילו". אם קודם לכן האמנתי שהדבר חשוב וחיוני, הרי בשבועות שחלפו מאז השקת המיזם אני קולט שלא שיערתי עד כמה. הורים שצפו בשיחה הזאת עם בניהם כותבים לי תגובות נלהבות, זו מרגשת מזו. כמעט בכולן חוזר משפט אחד: "למה כשהייתי בגילו לא היה דבר כזה? כמה סבל היה נמנע ממני!". אכן, שליחות חיים!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)