חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1942 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויקרא/זכור, י"ב באדר-שני ה'תשפ"ב, (22/03/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1942 - כל המדורים ברצף
סופו של המן ויורשיו
יש חדש
למצות את כל היכולות
מגילת אסתר
יכולים או לא?
פורים בימות המשיח
ליהודי חברון הייתה אורה
רציתי לשאול
מגילה במוצאי שבת
ריאיון פורימי עם 'בובלך'

מס' 1942, ערב שבת-קודש פרשת ויקרא / זכור, י"ב באדר-שני ה'תשפ"ד (22.03.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

סופו של המן ויורשיו

קל מאוד לראות את הקווים המשותפים בין סיפור פורים לאירועי החודשים האחרונים. מי שביקש את חורבננו, המיט את החורבן על ראשו

השנה מקבלים ימי הפורים משמעות מיוחדת. השאיפה השטנית "לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים" איננה תיאור של תקופה אפלה בעבר, אלא מציאות עכשווית, טרייה ומדממת. הצוררים האכזרים לא חסו על נשים ותינוקות, ועל זקנים ונכים, ולא הבחינו בין 'מתנחלים' ל'שוחרי שלום'.

קל מאוד לראות את הקווים המשותפים בין סיפור פורים לאירועי החודשים האחרונים. כאז כן עתה, הכול מתחיל מהתחושה של המן שהעם היהודי "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד", שסוע וקרוע בתוך-תוכו, וזו הזדמנות לפגוע בו. אבל ברגע שהעם היהודי מזהה את האיום, הוא מתאחד ומתלכד כאיש אחד בלב אחד.

לפגוע במבקשי רעתנו

עוד קו דמיון הוא החיבור העוצמתי עם האמונה ועם הקב"ה. קודם שנגזרה הגזירה של המן היו יהודים שנהו אחרי הגויים ולמדו מדרכיהם, אבל ברגע שחשו את הסכנה – התאחדו כולם בצום ובתפילה ובאמונה עזה בבורא העולם. ראינו גם עכשיו את פרץ האמונה ששטפה את כל חלקי העם, ובמיוחד את הלוחמים.

המן ביקש להשמיד את היהודים, אבל הנס שהתחולל הביא לידי "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם". המן במו ידיו הכין את העץ ששימש לתלייתו. וכך עכשיו, "יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ" – אויבי ישראל ביקשו להמיט עלינו חורבן, והסוף הוא שהחורבן הומט על ראשם.

ועוד נקודה חשובה שיש לשים אליה לב: יש שאינם מבינים את פשר ההרג ההמוני שעשו היהודים ביום שבו הייתה אמורה להתקיים גזירת ההשמדה. הללו פשוט אינם יורדים לעומקו של סיפור המגילה. הלוא הגזירה לא נתבטלה, "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ – אֵין לְהָשִׁיב". אחשוורוש רק נתן רשות ליהודים להתגונן – "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם".

ליהודים לא נותרה ברירה אלא להקדים ולפגוע בשונאיהם ולהשמיד את כל מבקשי נפשם. הם לא הרגו 'חפים מפשע', אלא כמו שהמגילה עצמה אומרת – "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם... לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם". אילולא היו פוגעים בהם, היו הללו יכולים להכות ביהודים, ולכן לא הייתה ברירה אלא להשמידם תחילה.

הדברת הרוע

כאשר אסתר המלכה באה לפני אחשוורוש ומבקשת עוד יום שבו תינתן רשות להכות בצוררי ישראל אשר בשושן – היא עושה זאת מתוך הכרה שחייבים להדביר את הרוע עד תום. אי-אפשר להשאיר את המסתתרים במנהרות או ברפיח, ויש להשמיד את המרצחים עד האחרון שבהם, ובכלל זה לתלות לעיני כול את עשרת בניו-עוזריו של צורר היהודים.

הנחישות הזאת, להכות בשונאי ישראל עד הניצחון המוחלט, היא שהביאה לנו את שמחת פורים, ו"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר". זה המסר שכל צוררי ישראל צריכים לקבל – עם ישראל יפרח וישגשג, ואילו אויביו יוכו ויושמדו, כי "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל". ומגאולת פורים נבוא לגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו.


הסיפור הנצחי. קריאת המגילה במערת המכפלה (צילום: מנדי הכטמן)

  יש חדש

שמחת פורים

בתי חב"ד ברחבי הארץ יקיימו השנה את פעילות פורים ביתר שאת מבכל שנה, כדי להפיח רוח של אמונה ועידוד בקרב המוני בית ישראל. אלפי פעילים ייצאו לזַכות יהודים במצוות הפורים, ולהביא את השמחה לכוחות הביטחון, למאושפזים, לקשישים ולהמוני העם. אלפי משפחות של אלמנות צה"ל ונפגעי הטרור יקבלו משלוח מנות מהודר לבתיהם, ובערי ישראל יתקיימו מוקדי קריאת מגילה בכל שעה עגולה.

סיום הרמב"ם המ"ג

ביום שלישי הקרוב, ט"ז באדר-ב, יסתיים מחזור הלימוד הארבעים ושלושה של הרמב"ם היומי, במתכונת של שלושה פרקים ליום, וייפתח מחזור הלימוד הארבעים וארבעה. זה הזמן להצטרף ללימוד היומי ברמב"ם, כתקנת הרבי מליובאוויטש, ולזכות ללמוד את כל הלכות התורה. יצוין כי השנה היא השנה הארבעים לתקנת לימוד הרמב"ם, שסחפה אחריה רבבות יהודים בכל רחבי תבל.

חגיגת הסיום בטבריה

חגיגות סיום הרמב"ם ייפתחו אי"ה ביום שלישי, ט"ז באדר-ב, בשעה 17:30, ליד ציון הרמב"ם בטבריה, במעמד רבנים וגדולי תורה. האירוע נערך על-ידי מטה הרמב"ם היומי שעל-יד צעירי אגודת חב"ד ובית חב"ד בטבריה.

  שלחן שבת

למצות את כל היכולות

המצווה לקרוא את מגילת אסתר מחייבת לקרוא את כולה, בלי להחסיר שום פסוק. כל שכן קטע שלם, שיש לקרוא וללמוד בעיון, ולהפנים את הוראותיו בעבודת ה'.

לאור זאת צריך להבין מדוע המגילה טורחת לספר באריכות רבה כיצד המלך אחשוורוש ערך את 'משתה המלך'. אכן, עצם העובדה שערך משתה נחוצה כדי להבין את השתלשלות האירועים שהביאו להכתרת אסתר למלכה. אך לשם מה נחוץ הפירוט שהאורחים ישבו על מיטות זהב וכסף, מכוסות בבדי חור, כרפס ותכלת, ושהרצפה הייתה עשויה מבהט ושש ודר וסוחרת?

לא להצטדק

בפשטות, תיאור ההוללות של המלך אחשוורוש נועד לבטא את טיפשותו של המלך ואת תחומי העניין שהעסיקו אותו. ועדיין אין זו סיבה מספקת לחזור מדי שנה בשנה על כל פרטי המשתאות של אחשוורוש! מן ההכרח שפרטים אלה באים ללמדנו מסר משמעותי, הנוגע לעבודת ה' של כל יהודי.

כאשר הקב"ה נותן לאדם יכולות ואפשרויות, עליו למצות אותן עד תום. לא להסתפק בעשייה חלקית, ולהצטדק שפלוני עשה כך וכך וזה היה טוב בעבורו. מלמדת אותנו המגילה שאם יש לך יכולות גדולות, אינך עושה 'משתה' רגיל, אלא אתה חוגג 'בחצר גינת ביתן המלך' בהידור רב ככל האפשר.

גם אחשוורוש הבין

לכן לא דיי לומר בקצרה שהמשתה היה "משתה גדול", אלא המגילה רואה צורך לתאר את הפרטים המדויקים שמעידים על עושרו של המלך ועל ההשקעה הרבה במשתה. מכיוון שהוא מולך על מאה עשרים ושבע מדינות, עליו לעשות משתה ראוי, שיבטא "את עושר כבוד מלכותו"!

ואם המלך אחשוורוש, שלא היה הפיקח הגדול ביותר, הבין את חשיבות עשיית המשתה לפי יכולותיו, על אחת כמה וכמה שיהודי נדרש להבין, שכאשר ניתנת לו שליחות מהקב"ה לעשות עניין של מצווה – עליו לעשותו במידה המרבית שלו, "בכל מאודך", לפי הגדרת ה'מאוד' שלו!

שני מיליון

מי שיכול לבנות מוסד חינוכי מפואר, אינו יכול להסתפק בבניית מוסד מצומצם. אלא מה, הדבר מחייב אותו שלא לישון ולא לנוח – עליו לעשות זאת! מי שיכול לתרום לצורכי צדקה שני מיליון דולר, אינו יכול להסתפק בתרומה של מיליון אחד, אף-על-פי שבעבור מישהו אחר גם תרומה של ח"י דולר היא תרומה נכבדה.

וכשם שאחשוורוש לא הסתפק במאה ושבעים ימי משתה, אלא חגג מאה ושמונים יום; וכשם שלא רק הוא התבסם מיין משובח אלא דאג שכולם יחגגו לפי כבודם – מי בחצר, מי בגינה, מי בביתן (מגילה יב,א) – כך גם אתה, בבואך לבצע את שליחותך בעבור הקב"ה ועם ישראל, אל תסתפק ביציאה ידי חובה בלבד. עליך לממש את כל היכולות, הכישורים, ההזדמנויות והכלים שניתנו לך, ולמלא את שליחות הקב"ה במידה הרחבה והנדיבה ביותר.

(תורת מנחם, כרך עא, עמ' 267)

  מן המעיין

מגילת אסתר

לראות ולהשגיח

"להיות כל איש שׂורר בביתו" (אסתר א,כב). רבי שמואל-אבא מזיכלין היה נוהג לקרוא את הפסוק כך: 'שׁוֹרֵר בביתו', בשין ימנית. והיה מבאר שהוא מלשון "אשורנו ולא קרוב", שעניינו הבטה והסתכלות. והכוונה היא שכל אדם צריך לראות את הנעשה בביתו ולהשגיח שהכול יתנהל כשורה.

זכר את מוצאו

"אשר הגלה מירושלים" (אסתר ב,ו). גם בהיותו יושב בשער המלך, מעולם לא שכח מרדכי שמוצאו מירושלים, וכי שרוי הוא בגלות.

(הרבי מליובאוויטש)

סכנת הפירוד

"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג,ח). זו הייתה טענת המן: "ישנו" – העם היהודי קיים, משום – "עם אחד", מפני שעד עתה הייתה בין היהודים אחדות; ואולם עכשיו הוא "מפוזר ומפורד בין העמים" – מפולג בתוך עצמו, ולכן קל לגבור עליו.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

תיקון הפגם

"מפוזר" הוא עניין חיובי, כי על-ידי הפיזור יכולים בני ישראל לפרסם את שמו יתברך בכל מקום, אך "מפורד" הוא דבר שלילי, שכן בני ישראל צריכים להיות אגודה אחת. ולכן אחרי הנס תיקנו לקיים את מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, כדי לחזק את האחדות.

(שפת אמת)

חשיפת החולשות

"מפוזר ומפורד בין העמים" – היהודים אינם חסים עוד על כבודם, ואת כל המחלוקות הפנימיות שבתוכם, את כל הפיזור והפירוד שלהם, הם מוציאים החוצה, אל "בין העמים". על-ידי כך גלויים לאויבי ישראל כל החסרונות והחולשות של עם ישראל, וכך הם יודעים כיצד להילחם בנו.

(רבי יצחק-יעקב ריינס)

להיות שונים

"ודתיהם שונות מכל עם" (אסתר ג,ח). "ודתיהם" – מצוות דתם מחייבת אותם שיהיו "שונות מכל עם" – שונים מכל העמים האחרים.

(רבי בונם מפרשיסחה)

פתח חדש

"כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא ייקרא – אחת דתו להמית" (אסתר ד,יא). והלוא אסתר יכלה ללכת דרך החצר החיצונית, בלי להסתכן; אלא שזה עניינו של פורים, שבו נפתח פתח חדש, "אשר לא כדת", גם אם איננו ראויים.

(אמרי אמת)

מנין לו השמחה

"ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב" (אסתר ה,ט). ויי, ויי! מנין באה להמן הרשע מידה חשובה כל-כך, מידת השמחה?! ויי, ויי! רק משום כך גבר תחילה על מרדכי, שהיה שרוי בדאגה.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

  אמרת השבוע

יכולים או לא?

יהודי שלא היו לו ילדים ידע שפורים הוא עת רצון, ובא ביום זה לפני רבי יהושע הורוביץ מדז'יקוב, בעל 'עטרת ישועה', לבקש ברכה לילדים. הרבי בירכו שייוושע ותיוולד לו בת.

כשיצא מחדרו של הצדיק ראה את בנו, רבי אלתר-יחזקאל-אליהו (לימים ממלא מקומו), יושב עם חסידים בהתוועדות פורים, וסיפר לו על הברכה שקיבל מאביו. אמר לו הבן: תביא לנו כמה בקבוקי 'משקה' ותיוושע בבן זכר. מיהר האיש לקנות 'משקה' טוב והביא לו ולחסידים.

כעבור שנה נתקבל בבית הרבי מברק מהאיש ובו בישר שנולדה לו בת. אמר הרבי לבנו: "כשלא יכולים, לא מבטיחים". אך כעבור זמן קצר נתקבל עוד מברק, ובו בישר האיש שנולדו לו תאומים – בן ובת...

  גאולהפדיה

פורים בימות המשיח

מַעֲלַת פּוּרִים. הרמב"ם כותב (בסוף הלכות מגילה) שגם בימות המשיח נחגוג את פורים: "ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". מעלתו המיוחדת של פורים נובעת ממהותו הפנימית.

על הפסוק "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט,כז) אומרים חז"ל (שבת פח,א) שבכך התבטל מה שבמתן התורה "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית", שכן היהודים קיבלו בימי מרדכי ואסתר את התורה מחדש, מרצונם. בכך גדול יום הפורים מיום מתן התורה, שהרי במתן התורה אמר עם ישראל 'נעשה ונשמע' מכוח הכפייה של 'הר כגיגית', ואילו בפורים קיבל העם את התורה מרצונו. על כן נאמר (אסתר ט,כג) "וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת", כי מעמד הר סיני נחשב התחלה בלבד לגבי קבלת התורה בפורים.

במה התבטאה הכפייה של ה'הר כגיגית' בשעת מתן התורה? מוסבר בתורת החסידות, שבשעת מתן התורה הרעיף הקב"ה על עם ישראל אהבה נפלאה, הציף אותם באורו האין-סופי, עד שפרחה נשמתם. קִרבה זו מצד הקב"ה יצרה מצידם משיכה עצומה כלפיו, עד שאמרו 'נעשה ונשמע'. זה נקרא "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית", מכיוון שעל-ידי אהבה עליונה זו ניטלה מהם הבחירה החופשית.

בימי הפורים היה מצב הפוך. אלה היו ימים של הסתר פנים (וכמאמר חז"ל: "אסתר מן התורה מניין? דכתיב: ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"). כל פרשת הגזירה והנס באה כאילו בדרכי הטבע, בלי שיתגלה באופן גלוי וברור כוחו העל-טבעי של הבורא (במגילה אין שם ה' מוזכר אפילו פעם אחת). ריחפה על ראשי היהודים גזירת השמדה כללית, ומנגד עמדה לפניהם האפשרות להמיר את דתם ולהינצל. ואף-על-פי-כן לא נמצא ביניהם אפילו יהודי אחד שעלתה על דעתו מחשבה כזאת. בימי הפורים קיבל העם מחדש, מרצונו הגמור, את התורה, ובכך גדולת הימים הללו.

עַד דְּלָא יָדַע. דבר זה בא לידי ביטוי ב"עד דלא ידע" של פורים. בפורים צריך יהודי להתעלות מעל השכל והדעת, ולחשוף את הקשר העל-שכלי בינו ובין הקב"ה והתורה. מסירת הנפש של העם היהודי בימי אחשוורוש לא הייתה שכלית והגיונית. היא הייתה ביטוי לקשר העמוק, העל-שכלי, בין נשמת היהודי לבין הקב"ה. הקשר הפנימי הזה מתגלה מדי שנה בפורים, אלא שכאשר השכל והדעת שולטים בנו, איננו יכולים לחוש אותו כראוי. על כן צריך יהודי להתעלות מעל השכל והדעת, ולוּ על-ידי 'לבסומי', ואז יכולה להתגלות בו מהותו הפנימית – הקשר העצמותי עם הקב"ה.

זה הקשר המיוחד של פורים לגאולה, שכן הגאולה מגלה את המהות הפנימית של העולם הגשמי עצמו, שבמצב של עולם גשמי הוא מתמלא דעה את ה' ומגלה את האמת הפנימית שבו.

  מעשה שהיה

ליהודי חברון הייתה אורה

שאול סייר בין החיילים הישנים, ופתאום התעורר בו אי-שקט בלתי-מוסבר. ליבו אמר לו כי הלילה החשוך נושא בחובו סכנה

חרדה עצומה מילאה את ליבם של יהודי העיר. השמועה על הטבח שאירע הלילה במחנהו של איבראהים פאשה עברה במהירות מפה לאוזן. היו שידעו לומר כי הפאשה נשבע לנקום את נקמתו בכל תושבי חברון, והיהודים נבהלו מאוד. הם התכנסו בחצר בית הכנסת, קבעו יום צום וזעקו לה' שיושיעם.

זה היה בשנת תקצ"ב (1832), כאשר איבראהים פאשה, הקצין המצרי שהשתלט על צפונה של ארץ ישראל ועל סוריה, החליט להרחיב את שלטונו בארץ ישראל ויצא למסע לכיבוש העיר חברון. איברהים רצה שבקרב החשוב הזה יהיה לצידו שאול פרחי, הגנרל היהודי המעולה, שליווה אותו במלחמותיו.

שאול נולד לאביו חיים פרחי, ששימש יועצו ואיש סודו של אחמד אל-ג'זאר, שליט צפון ארץ ישראל. כאשר צבאות נפוליון הגיעו לארץ ישראל, בשנת תקנ"ט (1799), היה חיים המוח שמאחורי הגנת העיר עכו, והוא אכן עמד במשימה ותכנית הקרב של נפוליון נחלה כישלון חרוץ.


בקשה מיוחדת. ציון הגבורה של חיים פרחי בעכו (צילום: ויקיפדיה)

אחרי מות אל-ג'זאר קיבל את התפקיד המושל סגנו, סולימאן פאשה, ומעמדו של חיים פרחי עלה והתעצם עוד יותר. ואולם המושל שבא אחריו, עבדאללה פאשה, חשש מכוחו הרב של פרחי, ושלח את אנשיו לרצוח אותו.

בנו של חיים, שאול, נקרא על שם סבו, שהיה שר הכספים של מושל דמשק. בדומה לאביו, שאול היה בחור חריף, הבקי גם בהוויות העולם. איבראהים קירב אליו את שאול הצעיר, והוא אכן לא אכזב והפגין כישרונות מעולים בשדות הקרב.

כאשר איבראהים יצא למסע לכיבוש חברון, אך טבעי היה שצירף אליו את שאול. גֵיסותיו התכנסו בבריכות שלמה, ואיבראהים אמר לשאול: "תנוח טוב ותחליף כוח. מחר ניכנס לעירו של הנביא איבראהים (אברהם אבינו), שעל שמו אני נקרא. אתה צאצא של יצחק ואני של ישמעאל. לשנינו סבא משותף. נהיה שותפים בכיבוש עירו של אברהם!".

שאול היה נרגש מהכיבוש הצפוי של העיר, שבה נמצאת מערת המכפלה ובה טמונים האבות והאימהות הקדושים. הרגשות הסוערים שמילאו אותו גרמו לו שלא לחוש את העייפות של המסע הארוך שעשו באותו יום.

בשעה שכל החיילים שקעו בשינה עמוקה, לא הצליח שאול להירדם. הוא קם והחל להתהלך במחנה. הוא נזף באחד השומרים על חוסר ערנות וביקר בעמדות שמירה נוספות.

שאול סייר בין החיילים הישנים, ופתאום התעורר בו אי-שקט בלתי-מוסבר. ליבו אמר לו כי הלילה החשוך נושא בחובו סכנה. הוא גירש את המחשבות האלה, ופנה לעבר האוהל הסמוך לזה של איבראהים פאשה.

מבט לעבר אוהלו של הפאשה הבהיר לו מייד שמשהו אינו כשורה. שומר ראשו של הפאשה – איננו. הוא זינק אל הפתח ומצא את השומר מוטל על הארץ, מתבוסס בדמו.

בלי לאבד שנייה קפץ לתוך האוהל וראה מולו ערבי מניף חרב על הפאשה הישן. שאול התנפל עליו והחל להיאבק בו. הרעש שהקימו גרם לפאשה להתעורר והוא סייע לשאול לגבור על התוקף.

"מי שלח אותך לכאן?", שאל הפאשה, כשהוא מצמיד את חרבו אל צווארו של הערבי. "עוד מעט כולכם תהיו שחוטים", השיב הערבי בבוז, "תישחטו כמו כבשים בידי חיילינו הגיבורים מחברון". איבראהים הרג אותו באבחת חרב.

שאול יצא והשמיע קול אזעקה בקרן מלחמה. באותו רגע נשמעו קולות קרב מקצות המחנה, כאשר התוקפים מחברון התנפלו על חיילי הפאשה הישנים. מהומה אדירה קמה במחנה. החושך הכבד גרם שיד התוקפים תהיה איש ברעהו. בתוך זמן קצר השתלטו שאול וחבריו הקצינים על המצב והצליחו להבריח את התוקפים.

כאשר עלתה השמש עסקו החיילים בקבורת חבריהם, כשלושת-אלפים חיילים שנפלו בלילה. הפאשה נאלץ לדחות את המתקפה על חברון לצורך התארגנות מחדש.

בבוא העת, לפני המתקפה, נשא איבראהים את דבריו לפני קציני צבאו. "אני נשבע כי אבוא חשבון עם כל תושבי חברון שנתנו יד למתקפה הרצחנית נגדי", אמר בזעם. הוא שיבח את הקצין היהודי שהציל את חייו. "במה אוכל להודות לך, שאול יקירי?", שאל הפאשה.

"רק מילאתי את חובתי", השיב שאול בצניעות, "אך בקשה אחת יש לי – אנא אל תפגע באחיי היהודים, שלא הייתה להם יד במתקפה עלינו".

"אעשה כל שבידי להגן על היהודים", הבטיח הפאשה. ואולם כאשר נכנסו צבאותיו לחברון, החלו החיילים לפרוע בכל חלקי העיר, ובפרעות נפגעו גם יהודים רבים.

שאול פנה שוב אל הפאשה וביקש שיעמוד בהבטחתו להגן על היהודים. הפעם פעל הפאשה בנחישות, והפרעות ביהודים נפסקו כעבור יום אחד, בעוד החיילים מוסיפים לכלות את זעמם בשאר תושבי העיר.

כשהסתיים הכיבוש הופיע שאול בבית הכנסת וחגג עם יהודי חברון את נס הצלתם. כ"ט בתמוז, ערב ראש חודש אב, נקבע מאז ל'פורים חברון'.

(על-פי 'שיחות לנוער')

  רציתי לשאול

עם הרב יחיאל גלוכובסקי

מנהל בית חב"ד פארק המדע, רחובות נס-ציונה

מה עניינה של השתייה לשוכרה בפורים?

בגמרא (מגילה ז,ב) נאמר שאדם חייב להתבסם בפורים עד שלא יידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הפוסקים דנים אם אכן הכוונה להשתכר ממש. הרמ"א, גדול פוסקי אשכנז, מורה: "ישתה יין יותר מלימודו מעט, ויישן, ומתוך שיישן לא יידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

ברור לגמרי שמי שהשתייה תגרום לו להתבזות ולהתנהג בצורה שלוחת רסן – עליו להימנע משתייה. פורים הוא יום קדוש ולא יום של פריקת עול והשתוללות.

ואולם מי שנכנס לסעודת פורים מתוך הרגשת הקדושה וההתעלות של יום זה, ולוקח 'לחיים' כדי להשתחרר מהמגבלות והעכבות הרגילות, וכדי לאפשר לנשמתו לפרוץ ולהאיר – אדם כזה יכול לשתות.

בפורים ניסה המן הרשע להשמיד את הגוף היהודי, ולכן מצוות פורים מתבטאות בענייני הגוף דווקא – משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה. גם השתייה היא חלק מעניין זה, כדי לבטא שכאשר יהודי שותה, הוא מתעלה ומתחבר יותר עם הקב"ה.

הרבי מביא שבפורים השאיפה היא להגיע להתחברות עם הקב"ה שמעבר למגבלות השכל. כל השנה השכל הקר מגביל אותנו ומונע מאיתנו להיסחף עד כלות בצימאון לבורא. בפורים אנחנו מנסים לפרוץ את המגבלות האלה, ונעזרים גם באמירת 'לחיים', בבחינת "נכנס יין, יצא סוד".

אך כאמור, הכול תלוי באישיותו של האדם ובהכנה שלו לסעודת פורים. אם הוא מרגיש את קדושת היום ויש בו תשוקה להתעלות ולדבוק יותר בקב"ה – השתייה תסייע לו להתרומם ולהוציא מעצמו את הטוב הטמון בו. וגם אז עליו לשמור על עצמו, שכן "אדם מוּעָד לעולם" (משנה, בבא קמא, ב,ו).

  פינת ההלכה ומנהג

מגילה במוצאי שבת

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות כשפורים חל במוצאי שבת?

תשובה: תענית אסתר, שחלה בכל שנה בי"ג באדר, מוקדמת השנה ליום חמישי, שהרי אין צמים בשבת (חוץ מביום הכיפורים שחל בשבת), וכמו-כן אין מרבים בתחנונים בימי שישי, מפני כבוד השבת.

לא ראוי לערוך ביום הצום 'מסיבת פורים' בגני הילדים ובבתי הספר.

מי ששכח לצום ביום חמישי – יצום למחרת, ביום שישי.

אין להביא את מגילת אסתר לבית הכנסת בשבת, אפילו במקום שיש בו עירוב, מפני שאסור להכין דברים משבת ליום חול, אפילו בטרחה מועטת.

במנחה של שבת אין אומרים 'צדקתך', משום שאין אומרים תחנון בערב פורים במנחה.

יש לאחֵר מעט את זמן קריאת המגילה, כדי שהבאים לשומעה (ובפרט הרוצים לבוא מחופשים) לא ייכשלו חלילה בחילול שבת. יש לזכור לומר 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' קודם שעושים מלאכה, ולפחות קודם שהולכים לבית הכנסת לקריאת המגילה.

את המגילה קוראים בבית הכנסת קודם הבדלה (והקורא בביתו, או מי שזקוק ביותר לטעום משהו, יבדיל תחילה). הספרדים נהגו לברך 'בורא מאורי האש' תחילה, על ההנאה מהאור, מכיוון שגם הקריאה היא הנאה מן האור (וכמובן, לא יחזרו על הברכה בהבדלה).

כשחוזרים הביתה ימצאו 'שולחן ערוך'. מוסיפים בסעודת 'מלווה מלכה' לכבוד פורים.

מקורות: שו"ע ורמ"א סי' תרפז ס"ב, סו"ס תרצב ותרצה ס"א, ומשנ"ב. רמ"א, שע"ת וערוך השלחן סי' תרצג. כף החיים סי' תרצד ס"ק כה. ילקוט יוסף ח"ה עמ' שטו, נטעי גבריאל הל' פורים פכ"ח, וש"נ. ס' השיחות תש"נ ח"א, עמ' 351.

  חיים יהודיים

ריאיון פורימי עם 'בובלך'

לפני עשרים שנה היא נולדה, ומאז זכתה לשמח רבבות בארץ וגם בעולם. עכשיו היא מספקת הצצה ראשונה וגם חושפת את האיש שמאחורי הבובה הפופולרית

תעודת זהות. 'בובלך', בובת ענק בצורת רב חסידי, נולדה לראשונה לפני עשרים שנה. במרוצת השנים 'הולידה' מגוון אטרקציות וזכתה להעלות חיוך על פניהם של רבבות מכל שבטי ישראל, בארץ ובעולם.


"הנשימה כבדה, הזיעה ניגרת, אבל המאמץ כדאי". 'בובלך'

ההתחלה. ההתחלה הייתה בשמחות משפחתיות קטנות. השמועה עשתה לה כנפיים, ורבים החלו להזמין אותי. בכל פעם אני 'מריחה' את הקהל לפני הפריצה אל תוך רחבת הריקודים. אני לומדת מהר את הסגנון, העדה, הריקוד, ואז נכנסת פנימה ומשתלבת עם החוגגים.

התגובות. תמיד נעים לראות את השמחה שמשתררת על החוגגים.  בהתחלה אנשים אמרו לי שלא חשבו שיש עוד מה לחדש בעולם השמחה.

המשפחה. בהתחלה הייתה לי דמות של 'רב חסידי' בלבד. עם הזמן התרחבתי לשבע דמויות: שלישיית ילדים, חסיד ברסלב, מרוקאי, תימני ועוד. הלהיט האחרון הושק ממש לא מזמן, והוא 'סמיילי' צהוב ענק, שמקפץ מול החוגגים. אין אחד שנשאר אדיש. אבל מבין שלל הבובות הכול אוהבים במיוחד את הרב החסידי המרקד.

הנשימה. אנשים רואים אותי, את הבובה, קופצת ומרקדת, אבל זה כרוך במאמץ לא קל. הנשימה נעשית כבדה, הזיעה ניגרת, וכעבור זמן קצוב אין ברירה אלא לצאת מהאולם ולהחזיר את הנשימה לסדרה.

המוזיקה. עם הכניסה לאולם מועבר המסר לאנשי המוזיקה לנגן שירים שמחים ומקפיצים, שיכניסו את כולם לקצב. אוכל לגלות ל'שיחת השבוע' שאחד השירים האהובים עליי ביותר הוא 'ניגון הצמח צדק', המוכר בכינוי 'הניגון האבוד'. ברגע שניגון זה מושמע, כולם קופצים ושמחים.

גמלים. האירוע ה'מוזר' ביותר שהשתתפתי בו היה בר-מצווה לנער מחו"ל, שהוריו בחרו לחגוג לו במדבר. נכנסתי למעין אולם שהוקם באוהל רחב, ומסביב גמלים וחול. זה היה מוזר ושונה, אבל גם לשם דאגתי להביא את השמחה.

התהלוכה. האירוע המרשים ביותר היה תהלוכת ל"ג בעומר שארגנו חסידי חב"ד בשכונת בורו-פארק בברוקלין. היו שם למעלה מחמשת-אלפים ילדים והוריהם. ערכתי שם שני מופעים שמחים במיוחד, וזה היה אירוע בלתי-נשכח.

הגבולות. יש לי רב שמלווה אותי. ביקשו ממני ליצור דמות של רב מסוים, שתרקוד באירוע כלשהו. הרב שלי שלל את הרעיון. מובן שכל אירוע שאינו על טהרת הקודש אינו בא בחשבון מבחינתי.

דמעות אושר. שמחה מיוחדת יש לי להופיע לפני ילדים חולים או מוגבלים. דווקא הם זקוקים מאוד לשמחה. אני מתאמצת במיוחד לשמח אותם, ודמעות האושר שלהם נותנות לי המון כוח. שה' ישלח להם רפואה שלמה.

לא בפורים. בחודש אדר אני מופיע בכל יום באירוע אחד לפחות, אבל בפורים אני לא מופיע בעד כל הון. זה יום קדוש שבו אני חוגג עם בני משפחתי.

בובה כמשל. מבחוץ רואים בובה, אבל בעצם יש בן-אדם שמתפעל אותה. כך בדיוק מתנהל העולם: אל תביטו אל המעטפת החיצונית. הכול מתנהל על-ידי בורא עולם. אל תכעסו על הזולת, והאמינו שהכול לטובה.


המשפחה התרחבה. שבע דמויות מרקדות

סוד חיי. ועכשיו אני מסירה מעליי את התחפושת ואחשוף את שמי האמיתי: יוסי כהן. נולדתי ברמת-גן במשפחה מסורתית. למדתי בישיבת 'נחלים' ובהמשך עברתי לישיבה בפתח-תקווה. עברתי תהליך מורכב, עד שעליתי על מסלול התשובה, ואני ברוך השם מנהל כיום אורח חיים חרדי. במשך היום אני אברך כולל העמל על לימוד התורה, ורק בערבים יוצא לפעילות השמחה. אז את שמי אתם כבר יודעים. תמונה? עוד חזון למועד. מאחל לכולכם שהשמחה של פורים תימשך אצלכם כל השנה. פורים שמח!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)