חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1941 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת פקודי, ה' באדר-שני ה'תשפ"ד, (15/03/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1941 - כל המדורים ברצף
מחפשי תיקון ומלבי תבערה
יש חדש
כללים אחרים לימי המילואים
פקודי המשכן
מבקשי הדוח
עולם שאין בו רע
תודה על הפציעה
רציתי לשאול
אורחים מירושלים ולהפך
לחשוף לעולם הערבי את האמת

מס' 1941, ערב שבת-קודש פרשת פקודי, ה' באדר-שני ה'תשפ"ד (15.03.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מחפשי תיקון ומלבי תבערה

אנשים החלו לדבר זה עם זה, ופתאום התברר שאין כאן בני אור מול בני חושך, טובים מול רעים. האחד החל להיות קשוב לכאביו של הזולת

אמר אחד מגדולי הדורות הקודמים: מה ההבדל בין בעל הבית הרודף אחרי העכבר לבין החתול המזנק על העכבר? לכאורה שניהם עושים אותו דבר – מנסים לתפוס את העכבר; אבל יש הבדל תהומי ביניהם: בעל הבית רוצה שלא יהיו עכברים בבית, ואילו החתול מעוניין בעכברים רבים ככל האפשר, כדי שיוכל לרדוף אחריהם.

הבדל דומה קיים בין כמה וכמה גורמים המצביעים על עיוותים ומחדלים ועל דברים הדורשים תיקון. יש החפצים באמת ובתמים להביא מרפא לשבר ופתרון לבעיה, ויש הנוהגים כחתול השש ושמח על ה'עכבר' שנפל לכפותיו. הסוג השני אינו מעוניין באמת בפתרון הבעיה, כי אז יישמט מידיו דגל חשוב שעליו אפשר לעשות הון פוליטי.

מה קרה במלחמה

קל לראות מי משתייך לקבוצה הראשונה ומי לשנייה. הראשונים נכנסים לעובי הקורה, מנסים ללמוד את הסוגיה לכל היבטיה, אינם מטיחים האשמות כוללניות, ובוודאי אינם משתמשים בביטויים המלבים שנאה ועוינות. הגורמים האחרים עושים בדיוק את ההפך, כי התיקון והפתרון אינם מעניינים אותם באמת אלא היכולת לצבור נקודות במעגלי התמיכה שלהם.

למרבה הצער הסוג השני משתלט יותר ויותר על השיח אצלנו. הכול נעשה בוטה, פוליטי, מוטה אינטרסים, משרת אג'נדות. עורכים סקרים, בודקים מה מגבש יותר את המחנה מול היריב, מה מלבה יותר שנאה, מה נקלט יותר בדעת הקהל הפופוליסטית. ברור ששום תיקון ובניין אינו יכול לצמוח משיח כזה.

ראו מה קרה לחיילי המילואים במהלך המלחמה. אנשים ממחנות פוליטיים ותודעתיים מגוּונים ומנוגדים מצאו את עצמם באותו טנק או נגמ"ש ובאותו אוהל. הם החלו לדבר זה עם זה, ופתאום התברר שאין כאן בני אור מול בני חושך, טובים מול רעים. לכל אחד יש הדברים הכואבים לו והחרדות הממלאות את ליבו.

פתאום החל האחד להיות קשוב לכאביו של הזולת, לעולם ערכיו, לחזון שלו על דמות החברה הרצויה בישראל. התברר שברוב הדברים אין הפער גדול כל-כך, והמשותף רב על המפריד. כולנו יהודים, ארץ ישראל יקרה לכולנו, המסורת חשובה לנו, וכולנו רוצים לחיות במדינה משגשגת ובטוחה.

הציניות שקופה

ברחבי הארץ מתקיימים מפגשים בין קבוצות בחברה הישראלית, לליבון סוגיות השנויות במחלוקת. השיח שם שונה לחלוטין מהוויכוחים העקרים בכלי התקשורת ובזירה הפוליטית. אנשים באים עם רצון להקשיב ולהבין, למצוא פתרונות, לגשר על פערים, וכאשר זו נקודת המוצא – מצליחים להתקרב ולהתחבר.

קשה לראות איך אפשר לשנות את כללי המשחק בזירה הפוליטית והתקשורתית. שם יוסיפו לחפש את ההקצנה, להפוך כל גפרור לתבערה, להוציא דברים מהקשרם ולחבוט איש ברעהו. ואולי אם הציבור יחדל לשתף פעולה עם התנהגות זו, ויבהיר שהוא מבין היטב את הציניות המנחה את המהלכים – ישתנה משהו גם שם.

נוכחנו בחודשים האחרונים כמה חיונית האחדות לעצם קיומנו. הבה נטפח אותה ונשמר אותה, ויחד ננצח.


כשרוצים להקשיב. מוצאים פתרונות וחיבורים (איור: שאטרסטוק)

  יש חדש

שותפות בפורים

בתי חב"ד קוראים לתרום ברוחב לב ל'מחצית השקל' ול'מתנות לאביונים' בפורים. שליחי חב"ד יעניקו לרבבות משפחות נזקקות משלוחי מזון מיוחדים לפורים, כדי שגם הן יוכלו לחגוג את החג בשמחה. כל זה נוסף על הפעילות הרחבה של קריאת המגילה, חלוקת משלוחי מנות והבאת שמחת החג לציבור הרחב. פרטים בבית חב"ד המקומי.

נערכים לפורים

בתי חב"ד משלימים את ההיערכות למבצע הגדול של הבאת שמחת פורים להמוני בית ישראל. בימי הפורים ייצאו אלפי מתנדבים לזַכות יהודים במצוות הפורים, ולהביא את השמחה לכוחות הביטחון, למאושפזים, לקשישים ולהמוני העם. מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור מתאם ביקורים בבתי אלפי משפחות של אלמנות צה"ל ונפגעי הטרור, שיקבלו משלוח מנות מהודר.

מגילה ברצף

בימי הפורים בתי חב"ד מפעילים ברחבי הארץ מוקדים לקריאת המגילה ברצף, בכל שעה עגולה. במקומות רבים יוכנו מראש כיפות, חוברות של מגילת אסתר, רעשנים ועוד. בכמה מקומות יקבלו המשתתפים אחרי קריאת המגילה שקיות של 'משלוח מנות' ומטבעות ל'מתנות לאביונים', כדי שיוכלו לקיים מייד עוד שתיים ממצוות היום. פרטים על הפעילויות ועל מוקדי המגילה: chabadisrael.co.il/purim.

  שלחן שבת

כללים אחרים לימי המילואים

הנחת היסוד של לומד הפשט היא שהמשכן הוקם בסדר הזה: תחילה הותקנה חצר המשכן, אחר־כך הוצב בה הכיור, ואז הוקם המשכן והכניסו את כלי המשכן – המזבח החיצון, המזבח הפנימי, המנורה, השולחן, עד ארון הברית.

ואולם מפרשתנו עולה סדר הפוך: תחילה נאמר "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן... וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן". אחר-כך: "וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ... וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן... וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה... וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב... וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה... וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר... וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב".

מה מוקדם ומה מאוחר

הייתכן שמשה הכניס תחילה את הארון, אחר־כך את פרוכת המסך, ואת החצר הקים רק לבסוף? הלוא בסוף פרשת במדבר מופיעה האזהרה שהארון לא ייראה לעיני איש, "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ", ואיך אפשר שבהכנסת הארון למשכן היה פתוח לכול ואנשים היו יכולים לראותו?!

בפרשה מתואר עוד סדר העבודות, שלפי חלק מהמפרשים איננו סדר כרונולוגי, משום שלא תיתכן הקטרת קטורת והקרבת עולה ומנחה קודם הקמת החצר סביב למשכן, שהרי אסור להקריב בלי קלעי החצר, מצד 'שחוטי חוץ'! גם הצבת הכיור נכתבה לאחר כל העבודות, בשעה שקידוש הידיים והרגליים הוא תנאי לעבודת המשכן בבוא הכוהנים אליו!

מי הכוהן?

אבל רש"י אינו מפרש כך. מדבריו משמע שכל הפרטים המוזכרים בפרשה נעשו בסדר שבו נכתבו. כיצד יְיַשֵב את הקושיות האלה? אלא הנחת היסוד של רש"י היא ש'ימי המילואים' הם חריגים, ולא חלים עליהם הכללים של שגרת העבודה במשכן. ההוכחה הפשוטה לכך היא שמי ששימש כוהן לא היה אהרון אלא משה, והוא לא שימש בבגדי כהונה אלא בבגדים לבנים.

ואכן, כאשר לומדים בפרשת שמיני "ויבוא משה ואהרון", רש"י מפרש "נכנס משה עם אהרון ללמדו על מעשה הקטורת". לא נתמה מדוע משה נזקק ללמד את אהרון, בשעה שכבר ראה איך מקטירים קטורת – מפני שעבודת ימי המילואים איננה זהה לכללים הרגילים. לפי זה גם הקרבת הקרבנות והקטרת הקטורת וכו' נעשו קודם הקמת החצר, ומשה לא נזקק לקידוש הידיים והרגליים במי הכיור, שהוצב לאחר מכן.

מתי נערך הלחם

לאור זאת נפתרת עוד שאלה על לחם הפנים, שהמצווה היא לערוך אותו ביום השבת. הלוא ראש חודש ניסן חל ביום ראשון, ונמצא ש"וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם" לא היה בשבת!

ועדיין צריך להבין: הייתכן שמשה רבנו לא רחץ את ידיו ואת רגליו קודם שנכנס לעבוד באוהל מועד, גם אם לא נצטווה? יש לומר שכאשר משה נצטווה בפרשת תצווה "וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם", ולפי רש"י זו הייתה טבילת טהרה, מסתבר שגם משה רבנו טבל בעצמו קודם הכניסה למשכן, ועל כן לא היה לו צורך ברחיצת ידיו ורגליו.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1547)

  מן המעיין

פקודי המשכן

רמז לחמישה דברים

"אלה פקודי המשכן, משכן העדות" (שמות לח,כא). "המשכן משכן – שתי פעמים, רמז למשכן שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהן של ישראל" (רש"י). ולמה במשכן השני כתוב 'משכן' ולא 'המשכן'? לרמז על ה' דברים שחסרו במקדש שני (כדברי הגמרא ביומא כא).

(חתם סופר)

המשכון חוזר

"שנתמשכן" – כשם שהמשכון חוזר לבעליו, כך עתיד בית המקדש לחזור ולהיבנות.

(רבי יצחק-יעקב מביאלה)

עדות במשכן הגשמי

הכפילות 'המשכן משכן' רומזת על שני משכנות – המשכן הרוחני שלמעלה והמשכן הגשמי שלמטה, אך המילה 'העדות' נאמרה במשכן השני דווקא – המשכן הגשמי. כי 'עדות' שייכת רק בדבר מכוסה ונעלם, שהרי על דבר גלוי אין צורך בעדות. ומאחר שבמציאות הגשמית אין האלוקות נראית בגלוי, לכך צריכים 'עדות', להבהיר שגם במשכן הגשמי השכינה שורה.

(לקוטי שיחות)

סיבת החורבן

"אשר פוקד על-פי משה" (שמות לח,כא). מובא בספרים שאילו היה משה רבנו נכנס לארץ ישראל, לא היו ישראל חוטאים בעבודה זרה ובית המקדש לא היה נחרב. זהו 'אשר פוקד' – היינו נחסר, מלשון "ולא נפקד ממנו איש". "על-פי משה" – על שחטא בפיו, באומרו "שמעו נא המורים". זה גרם לו שלא נכנס לארץ ישראל ולכן נחסר ונחרב המקדש בעוונותיהם של ישראל.

(עיטורי תורה)

רמזי המשכן

'משכן' בגימטרייה ארבע-מאות ועשר, כנגד שנותיו של המקדש הראשון. 'המשכן' עם חמש האותיות של 'המשכן' – בגימטרייה ארבע-מאות ועשרים, שהן שנותיו של בית המקדש השני. 'העדת' – ארבע-מאות שבעים ותשע, כנגד השנים שהתקיים המשכן עד הקמת בית המקדש הראשון בידי שלמה.

(רבנו בחיי)

עדות נאמנה

"משכן העדות" – המשכן היה עד נאמן על החשבון המדוקדק של השימוש בכספי התרומות. כי אילו היה שמץ ואבק גניבה בכספים, לא הייתה השכינה שורה שם ולא היה 'משכן', כי "אֲנִי ה'.... שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה" (ישעיה סא,ח).

(מלבי"ם)

בזכות הארון

לוחות העדות היו תמיד בארון, כציווי התורה: "ואל הארון תיתן את העדות אשר אתן אליך" (שמות כה,כא). קדושת המשכן הייתה במשכן רק כשהארון היה בו, כדברי חז"ל (תוספתא סוף זבחים). ומכיוון שהשם 'משכן', המורה על השראת השכינה, היה בזכות הארון, לכן הוא נקרא 'משכן העדות'.

(משך חכמה)

קדוש בעצמו

"ובצלאל בן-אורי בן-חור למטה יהודה עשה את כל אשר ציווה ה' את משה" (שמות לח,כב). בצלאל היה לא רק אומן, שעשה את כל עבודת המשכן וכליו בחוכמה, אלא עשה את 'כל' אשר ציווה ה' את משה; הוא קיים את כל התורה כולה. עובד עבודת הקודש צריך להיות קדוש בעצמו.

(תפארת שלמה)

  אמרת השבוע

מבקשי הדוח

רבי יהונתן אייבשיץ, ששימש רב בפראג, מץ וקהילות אה"ו, הכריז פעם אחת על מגבית לצורכי צדקה. לאחר שנאספו הכספים באו כמה מהתורמים סכומים קטנים ודרשו דין וחשבון על השימוש בכסף.

אמר רבי יהונתן: "התורה מספרת בפרשת פקודי שמשה רבנו מסר דין וחשבון על השימושים שנעשו בכסף ובנחושת, ואילו על השימוש בזהב לא מסר דוח. אלא שהזהב נתרם בידי נדיבי הלב, והללו אינם חשדניים ואינם דורשים חשבונות.

"ואולם התורמים תרומות קטנות, אלה מתייצבים בעוז ודורשים פירוט מלא של השימוש בכסף, כדי שתהיה להם אמתלה שלא לתרום בפעם הבאה"...

  גאולהפדיה

עולם שאין בו רע

לֵב בָּשָׂר. בימות המשיח יטהר הקב"ה את ליבנו, כדברי הנביא (יחזקאל לו,כו): "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". אברבנאל מפרש שהכוונה לביטול יצר הרע לעתיד לבוא: "רוצה לומר [שהלב יהיה] נכנע ומשועבד לשכל, לא קשה כאבן. ואין הכוונה בייעוד הזה שיבטל הבחירה והאפשרות ויהיו בני-אדם מוכרחים במעשיהם, אלא שיעשה הקב"ה לעיניהם כל-כך מהאותות והמופתים, עד שיפחדו אל השם ואל טובו, ולא תהיה בהם נטייה אל התאוות הגשמיות, כי אם אל השלמות, כמו שהיה באדם הראשון קודם חטאו".

תורת החסידות מבארת (וככה תרל"ז, פרק יז) בדרך שונה את משמעות הייעוד הזה: "ונוכל להבין זאת מנפש הבהמית הרוחנית שבאדם. שעכשיו הרי היא מתאווה תאוות גשמיות, ועל-פי הסתת יצר הרע יכשיל גם נפש האלוקית שבאדם, שתומשך אחר תאוותיו הקשות והרעות, לעבור פי מלך מלכי המלכים הקב"ה. עם כל זה, לעתיד לבוא תזדכך ותשוב להיות מכלל עובדי ה'. שהרי אז בוודאי יקוים מאמר רז"ל: בכל לבבך – בשני יצריך".

שְׁחִיטַת הַיֵּצֶר. דברים אלה עולים בקנה אחד עם ביאור החסידות למאמר הגמרא (סוכה נב,א): "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו". וכך מסביר זאת הרבי מליובאוויטש (בביקורו של האדמו"ר מסקוליא, בי"ג בתמוז תשמ"א), בהקדמת השאלה מדוע נאמר 'שוחטו' ולא 'הורגו':

"פירוש הענין של 'שוחטו' אינו כפי שמפרש העולם, שמבטלים את מציאותו, כי לפי פירוש זה אינו מובן מדוע נאמר הלשון 'שוחטו' ולא הלשון הרגיל – 'הורגו'. אלא הפירוש ב'שוחטו' הוא על דרך לשון חז"ל 'אין ושחט אלא ומשך'. והביאור בזה: על-ידי עניין השחיטה נעשית הבהמה מוכשרת למאכל אדם, ועל-ידי זה יש אפשרות למין החי להתעלות למין המדבר – כאשר המאכל (מבשר הבהמה) נעשה דם ובשר כבשרו של האדם, מין המדבר... וזהו הפירוש במאמר רז"ל 'לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו', היינו, שמציאות יצר הרע לא תתבטל לגמרי, אלא אדרבה, מציאותה תתעלה ותתהפך לטוב".

העברת הרע מן העולם תשנה לבלי הכר את כל מציאות החיים. הרע והמלחמה בו ארוגים כל-כך בתוך חיינו, עד שסילוקו יוצר למעשה עולם שונה לחלוטין. זה עולם בלי עלבונות ובלי שנאות, בלי קנאה ובלי רדיפת בצע. ילדים שאינם רבים עם הוריהם ומוריהם. אנשים שאינם רבים עם עצמם. אין על מי לכעוס. אין בשביל מה להתרגז. הכול רק טוב – וזה יהיה טבעי כל-כך! המאבק בין הטוב לרע הוא תמצית כל העבודה בזמן הזה. זה התפקיד שמוטל עלינו – להילחם ברע, להגביר את הטוב, להפריד את הטוב מן הרע. בעקבות העבודה שלנו העולם מתברר והולך; הטוב נפרד והולך מן הרע, והשלמת המלאכה הזאת מביאה את הגאולה האמיתית והשלמה.

  מעשה שהיה

תודה על הפציעה

איך פציעה בעזה יכולה להוביל לדבר טוב, ואיך אגב כך נחשף סיפור מופלא על הילדים שנולדו בזכות ברכת הרבי מליובאוויטש

"הפציעה בעזה הייתה הדבר הטוב ביותר שיכולתי לצפות לו..." – מוזר קצת לשמוע משפט כזה מחייל מילואים שנפגע מרסיסים בראשו והשוהה במחלקת שיקום.

מספר הרב מנחם קוטנר, מנהל מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור:

"בעת האחרונה נפתחה מחלקת שיקום במרכז הרפואי הדסה הר הצופים. עד כה הפצועים הזקוקים לשיקום הופנו למרכז הרפואי שיבא בתל השומר. אך לצערנו יש פצועים רבים מהמלחמה, למעלה מיכולת הקיבול של המחלקה בשיבא, ונוצר הצורך לפתוח עוד מחלקת שיקום, וזו נפתחה בהדסה.

"כששמעתי על פתיחת המחלקה, יצאתי לבקר את החיילים השוהים בה. אני עובר מחדר לחדר, ובאחד החדרים פוגש את עוז יעקב, ולצידו הוריו, צוריאל ורנית. מתחילים לדבר. עוז, תושב ירושלים, נשוי ואב לילדים, נפצע בעזה מרסיסים שחדרו לראשו.

"להפתעתי אומר לי עוז שהוא מלא תודה לקב"ה על הפציעה. כן, תודה על הפציעה! מה מתברר? בעקבות הפציעה נעשו לו צילומי ראש, ופתאום נתגלה שמתפתח אצלו גידול מסוכן. הוא הוכנס מייד לחדר הניתוחים, הגידול סולק, ועכשיו הוא בהליך שיקום.

"הרופאים אמרו לעוז שבזכות הגילוי המוקדם של הגידול ניצלו חייו. אילולא הפציעה בעזה, אומר לי עוז, ייתכן שהיה מגלה את הגידול מאוחר מדיי.

"אנחנו ממשיכים לדבר, והוריו אומרים לי שעוז נולד בזכות ברכתו של הרבי מליובאוויטש!... מובן שאני מבקש לשמוע את הסיפור".


צוריאל ועוז. בזכות הגילוי המוקדם של הגידול ניצלו חייו

רשות הדיבור לצוריאל ורנית יעקב, תושבי קריית ארבע:

"שבע שנים אחרי נישואינו לא זכינו להתברך בילדים", מספר צוריאל. "טיפל בנו המומחה הטוב ביותר במרכז הרפואי הדסה עין-כרם, ללא הצלחה. החלטתי לבקש ברכה מהרבי מליובאוויטש.

"השגתי את מספר הטלפון של מזכירות הרבי, אך הטלפון היה תפוס כל הזמן. לילה שלם ניסיתי שוב ושוב ליצור קשר, ורק לאחר שעות רבות הצלחתי לתפוס את המזכיר. סיפרתי לו על הטיפולים שאנחנו עוברים וביקשתי את ברכת הרבי להצלחת ההליך.

"המזכיר ביקש את השמות שלנו ושמות האימהות ואמר שימסור זאת לרבי.

"המשכנו בטיפולים. בשלב מסוים הרופא הציע לנו לפנות לרופא אחר, במרכז הרפואי ביקור חולים, שיש לו טיפול חדשני שאולי יוכל להועיל לנו.

"כאן התעוררה בעיה. הטיפול החדשני לא היה כלול בסל הבריאות, ועלותו הייתה גבוהה מאוד. לא הייתה לנו היכולת הכלכלית לממן אותו".

"סיפרתי על כך להוריי", ממשיכה רנית. "אבי זצ"ל, הרב אשר ליטוב (שרעבי), רב היישוב אבן-שמואל, אמר שיסכים לממן את הטיפול בתנאי שהרבי מליובאוויטש ייתן את ברכתו. האמת, הופתענו שאבי התנה זאת בברכה מהרבי דווקא, אבל זה היה רצונו".

צוריאל: "פניתי לידיד חסיד חב"ד וביקשתי את עזרתו ליצור קשר עם הרבי. הוא לקח ממני את כל הפרטים, העלה אותם על הכתב ושלח פקס למזכירות הרבי. כעבור חצי שעה התקשר אליי בהתרגשות ואמר שהוא מופתע מהמהירות שבה נתקבלה התשובה.

"הרבי השיב תשובה בת שלושה סעיפים. בסעיף הראשון תמך בביצוע הטיפול החדשני. בסעיף השני כתב שיזכיר אותנו על ציון חותנו (הרבי הריי"צ, רבי יוסף-יצחק שניאורסון). ובסעיף השלישי בירך אותנו.

"עשינו את הטיפול והוא נחל הצלחה. בשנת תש"נ נולדה לנו בתנו הבכורה. קראנו לה נסיה. שמחתנו הייתה אדירה, ושלחנו מכתב לרבי, לבשר על לידת הבת".

רנית: "אמרו לנו שהרבי נוהג לשגר מכתב ברכה להולדת ילד. ציפינו למכתב תשובה, אבל השבועות והחודשים חלפו ולא קיבלנו מכתב מהרבי".

צוריאל: "כשהילדה גדלה, התברר שיש לה בעיה מסוימת ברגל. ניסינו לטפל בבעיה בכמה דרכים, ובסוף הרופאים אמרו שאין מנוס מניתוח. ביום הניתוח, כשאנחנו מלאי מתח ודאגה, אני מוצא פתאום בתיבת המכתבים שלנו מכתב מארה"ב.

"זה היה מכתב מהרבי. אני פותח את המעטפה ורואה שזה מכתב ברכה להולדת הבת. המכתב 'התעכב' תשעה חודשים והגיע בדיוק ביום הניתוח. ברכת הרבי הרגיעה אותנו מאוד באותו יום, וברוך השם הכול עבר בשלום, הילדה גדלה בריאה ושלמה, וכיום היא כבר אם לחמישה ילדים.

רנית: "כשנתיים אחרי הבת הבכורה, בשנת תשנ"ב, נולדו לנו תאומים, בן ובת. לבן קראנו עוז ולבת הדר – עוז והדר. זה עוז שלנו, שנלחם בגבורה בעזה, ובזכות פציעתו נתגלה וסולק הגידול שסיכן את חייו.

"אחריהם זכינו לעוד שישה ילדים, ואנחנו מתפללים שכולם יהיו בריאים ושלמים ושהקב"ה יזכה אותנו לרוות נחת מכולם".

  רציתי לשאול

עם הרב יצחק קורץ

מנהל בית חב"ד פסגת זאב

איך אפשר לשמוח ולחגוג השנה את פורים כשיש לנו חטופים, משפחות אבלות וחיילים שנלחמים?

גם בשעות הקשות ביותר יהודים לא ויתרו על חגי ישראל. אפילו בשואה האיומה השתדלו לחגוג את החגים ולשאוב מהם כוחות ותקווה. אנחנו שמחים לא רק כשהכול טוב ונחמד, אלא כשצריך שיהיה טוב, משתדלים לשמוח ובכך למשוך אלינו את השפע והברכה.

ראינו את חיילינו שמחים ורוקדים ערב הכניסה לעזה. אפשר היה לשאול: מה אתם רוקדים? בדרך הטבע לא כולם יחזרו. אז על מה השמחה? אלא שהשמחה היא האנרגייה שבכוחה מנצחים במלחמה. וכפתגם הידוע: "לא המנצח שמח, אלא השמח – מנצח".

שמחה איננה התפרקות וקלות ראש חלילה, אלא התחברות למקורות כוח ועוצמה, למאגרי האמונה והתקווה הנצחיים שלנו. ודווקא בשעות קשות אנחנו זקוקים עוד יותר לאנרגיות האלה.

בשכונתנו מתגוררות שלוש משפחות של חטופים, ואנחנו כואבים את כאבן. ועם זה, מתחילת חודש אדר אנחנו מפעילים מוזיקה שמחה בחצר בית חב"ד. אנשים אומרים שהמוזיקה מעודדת אותם ומרוממת את רוחם. אנחנו רואים בגינה שלידנו הורים וילדים רוקדים לצלילי המוזיקה. שכנים אומרים לנו שהם רוקדים בבית. זה כוחה של השמחה.

שמחת פורים מבטאת את ה"וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם". המרצחים המתועבים ביקשו להשבית את שמחת תורה, ולהפוך את חגנו לאבל. התשובה שלנו היא שמזימתם לא תצלח. נוסיף לשמוח ולהאמין, לבנות ולשגשג. אנחנו נשמח ונחיה, והם יבכו ויושמדו.

דווקא השנה חייבים לשמוח בפורים, להפגין את היותנו 'עם אחד', לשלוח מנות איש לרעהו, לשמח את האביונים, ובכוח השמחה לנצח את כל שונאינו ולהביא את הגאולה.

  פינת ההלכה ומנהג

אורחים מירושלים ולהפך

שאלה: מה דינם של בני ירושלים המתארחים בשבת י"ג באדר-ב בערים פרוזות ולהפך?

תשובה: מה שקובע לעניין מצוות פורים הוא המחשבה בכניסת פורים היכן להימצא בעלות השחר. מי שבמוצאי שבת חשב להיות בעלות השחר של יום ראשון, י"ד באדר-ב, בערי הפרזות (תל-אביב, בני-ברק, פתח-תקווה וכדומה) – מתחייב במצוות פורים ביום ראשון. ומי שחשב להימצא בעלות השחר בירושלים – מתחייב במצוות פורים בשושן פורים, כדין בני ירושלים.

תושב המרכז שנסע להתארח בשבת בירושלים ובצאת השבת מתכונן לחזור לביתו, צריך לשמוע את המגילה במוצאי שבת (יש בירושלים מנייני קריאה במוצאי שבת בדיוק בעבור אנשים כאלה), ולקיים את כל מצוות פורים ביום ראשון.

ואולם אם בדעתו להישאר בלילה (ובעלות השחר) בירושלים – דינו כתושב ירושלים, ועליו לקיים את מצוות פורים ביום שני, שושן פורים, גם אם יחזור בהמשך היום לביתו שבמרכז הארץ.

כך בן ירושלים שנסע להתארח בשבת באזור המרכז ובדעתו לחזור לביתו במוצאי שבת – אינו קורא את המגילה עם כולם במוצאי שבת, כי פורים שלו הוא ביום שני, שושן פורים. אך אם בדעתו לשהות באזור המרכז בעלות השחר של יום ראשון, יקרא את המגילה במוצאי שבת ויקיים את מצוות פורים ביום ראשון (וגם אם ייסע בבוקר לירושלים יקיים שם את מצוות פורים). ויש אומרים שכדאי שיקיים את מצוות פורים בירושלים גם ביום שני, שושן פורים, אך בלי ברכה.

בן ירושלים צריך להיזהר שלא לנסוע בליל ט"ו אל מחוץ לעיר, באופן שישהה שם בעלות השחר של שושן  פורים, כי בזה עוקר עצמו ממצוות פורים.

מקורות: מגילה יט,א. טושו"ע או"ח סי' תרפח, ופסקי תשובות שם.

  חיים יהודיים

לחשוף לעולם הערבי את האמת

הוא נולד בביירות ונמלט מלבנון לאחר שאביו נרצח. מביתו בראשון-לציון הוא חושף לפני מיליוני מוסלמים את האמת על ישראל והיהודים

תעודת זהות. הד"ר אדי כהן, יליד לבנון, בן 52, תושב ראשון-לציון. מזרחן בהכשרתו ומתמחה ביחסי ערבים-ישראלים ובסכסוך הערבי-ישראלי. בשנים האחרונות נהפך לדמות משפיעה מאוד בעולם הערבי. רבים במדינות מוסלמיות עוקבים אחר פרסומיו, שבהם הוא מעביר את האמת, מעל ראשן של רשתות התקשורת.


"המידע שאני מציג פוקח לרבים את העיניים" דהן

יהודי בלבנון. נולדתי בביירות, בירת לבנון, בימי מלחמת האזרחים במדינה. מצב היהודים הלבנונים היה סביר למדיי, ויהודים רבים התגוררו באזורנו. חיינו את ההוויה היהודית חצי בשקט, חצי בסתר. בשכונה היהודית היו בית כנסת, בית תלמוד, אטליז כשר. חגגנו את פסח בהתרגשות, ותמיד התפללנו 'לשנה הבאה בירושלים'.

המהפך. אחרי שפרצה מלחמה האזרחים הכול התהפך. מצב היהודים הורע. רבים ברחו מהמדינה. מי שבחרו להישאר האמינו כי הקשרים הטובים עם שכניהם יעניקו להם רשת ביטחון. הם נזהרו מכל קשר עם ישראל. אבא החליט להישאר. השנאה ליהודים הייתה עזה. נאצות ברחוב, גרפיטי אנטישמי, חלון מנופץ. מדי פעם בפעם הושלכו אבנים באמצע הלילה למרפסת שלנו.

פסח בלי מצה. אחרי שנחשף בסוריה המרגל אלי כהן והוצא להורג, כל יהודי שנקרא כהן חשש לחייו. שינינו את שם המשפחה שלנו. בחג הפסח שאחרי פרוץ המהפכה לא הצלחנו להשיג מצות.

החטיפה. חיינו השתנו ברגע אחד, בעקבות חטיפת אבי בידי אנשי חזבאללה. ראשון החטופים היה מזכיר הקהילה היהודית, ובאישון לילה נחטפו עוד ארבעה – נשיא הקהילה, הרופא, אחד מאנשי החברה קדישא ואבא. לדאבון-לב החטופים הוצאו להורג. זה היה הקש ששבר את אחרוני היהודים בלבנון.

טובה הארץ. לאחר שעזבנו את לבנון נדדנו למקסיקו ובהמשך, בהיותי בן שבע-עשרה, עלינו לארץ. בשירותי הצבאי השתמשתי בהיכרותי את העולם הערבי לטובת עבודתי המודיעינית. בו בזמן למדתי מזרחנות והיסטוריה של המזרח התיכון.

פוקח עיוורים. בסיום העבודה בשירות המודיעין התחלתי לפעול ברשתות החברתיות וצברתי עוקבים רבים בעולם הערבי. הצבנו את האמת לפני העולם הערבי. העיתון הסעודי 'ערב ניוז' בחר בי לפני כשנתיים לאיש המשפיע ביותר על דעת הקהל. מאז פרוץ המלחמה בעזה הפרסומים שלי זוכים לתהודה רבה. יש בעולם ערבים רבים המבקשים להכיר גם את הזווית הישראלית. המידע שאני מציג פוקח לרבים מהם את העיניים. יש כאן מלחמה תמידית על התודעה ואנחנו צריכים להיאבק ולהציג את העובדות.

אין חפים. הניסיון לבַדֵל בין אזרחי עזה לבין מחבלי החמאס אינו מעוגן במציאות. כולם שיתפו פעולה עם המחבלים. האמונה שרווחה כלכלית תספק לנו שקט מבטאת חוסר הבנה מוחלט של הצד שכנגד. גם עכשיו אנחנו מכניסים לאויב מזון וציוד שמאפשר לו אורך נשימה במלחמה. בסוף זה נתפס כחולשה שלנו.

אנטישמיות ערבית. חיברתי שני ספרים שחשפו את האנטישמיות של המנהיגים הערבים. ספרי הראשון דן בעבודת הדוקטורט של מחמוד עבאס (אבו-מאזן), הרצופה בשקרים על השואה. בספרי השני חקרתי את פעילותו האנטי-יהודית של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני ושיתוף הפעולה שלו עם הנאצים. אלו נושאים מושתקים שחקרתי והוצאתי אותם לאור.


רבים במדינות מוסלמיות עוקבים אחר פרסומיו

סעודים ופלסטינים. אפשר להשפיע על חלקים בציבור הערבי, כמו הסעודים והאמירותים. ההסברה המכוּונת אליהם משיגה תוצאות. לעומתם, עם הפלסטינים אין מה לדבר. ההיסטוריה שלהם שחורה וחסרת תקנה. לכן אין כמעט מדינה בעולם המוכנה לקבל אותם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)