חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1940 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויקהל/שקלים, כ"ח באדר-ראשון ה'תשפ"ד, (08/03/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1940 - כל המדורים ברצף
להחזיר לעצמנו את השפיות
יש חדש
הארת הנפש בשלבים
הקהלה והתאחדות
דיי בהוראת חז"ל
הצדקה מקרבת את הגאולה
'מכונת האמת' של הרב
רציתי לשאול
שני ספרי תורה?
משמח תלמידי ישיבות וחיילים

מס' 1940, ערב שבת-קודש פרשת ויקהל (שקלים), כ"ח באדר-ראשון ה'תשפ"ד (08.03.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להחזיר לעצמנו את השפיות

במקום לעסוק בסערות ובשערוריות אפשר להתרכז בפרשת השבוע, שהיא האקטואליה מלאת התוכן של יהודים ברחבי העולם כולו

לא אחת אנחנו מקנאים בחיים הפשוטים של בני הדורות הקודמים. אולי היו להם דירות קטנות יותר ופחות רווחה ושפע, אבל היה להם שקט נפשי. הם לא חיו בתוך הקלחת האינטנסיבית של החיים בימינו, בתוך אין-ספור סערות, שערוריות, אירועים ופרשיות.

האם אנחנו קולטים עד כמה האינטנסיביות הזאת הרסנית לבריאותנו הנפשית? היא נוטלת מאיתנו את השקט ואת הרוגע ומשבשת את פרופורציות החיים. כל אמירה הופכת ל'סערה', כל אירוע הוא 'טלטלה', כל הסתבכות 'שערורייה', וכעבור יום או יומיים הכול נשכח בעקבות פרשה חדשה.

אפשר לעצור

אבל יש לנו גם פרשה אחרת – פרשת השבוע. יהודים בכל העולם חיים מדי שבוע בשבוע את תוכנה של פרשה בתורה. בעבורם היא האקטואליה של אותו שבוע. השבת נקרא בתורה את פרשת ויקהל, המספרת על ביצוע העבודות לבניית המשכן וכליו ונחיה עם הדברים המפורטים בפרשה זו.

העמידו לנגד עיניכם את חייהם של בני ישראל במדבר. במרכז המחנה ניצב המשכן, ובו שורה השכינה. בקודש הקודשים עומד ארון הברית, ועליו שני הכרובים, ומשם נשמע הדיבור האלוקי אל משה רבנו.

את המשכן הנודד החליף בית הקבע – בית המקדש בירושלים. לאחר חורבנו נותרנו עם התפילה והציפייה לבניינו המחודש, ועם בתי הכנסת ובתי המדרש, המכונים 'מקדש מעט'. אבל זה המקום שבו האדם יכול לכייל את השעונים, ולנקות את הראש מההמולה המתמדת של שאון החיים.

הטרדות וההפרעות מנסות לרדוף אחרינו גם אל תוך בית הכנסת, באמצעות המכשירים הסלולריים. רבים אימצו להם מנהג טוב – לכבות את המכשיר קודם הכניסה לבית הכנסת, או פשוט להשאירו בבית ובמכונית. הם גילו להפתעתם כי העולם המשיך במהלכו, וכי לא אירע שום אסון בשל אי-הזמינות בשעת התפילה ושיעור התורה. כן, מתברר שלא כל אחד מאיתנו הוא מנהל חדר מיון או רמטכ"ל.

להיכנס ל'משכן'

היכולת להינתק משאון החיים ולהתמסר למהות הפנימית של קיומנו – תפילה לבורא העולם וקביעת עיתים ללימוד התורה – היא המפתח להישרדות בקצב המטורף של החיים בימינו. אותה שעה של שקט, שבה אנו עומדים לפני היושב במרומים, מאפשרת לנו לחזור לפרופורציות. האפשרות לשכוח את כל טרדות העולם בשעת השיעור בתורה מחזירה לנו את השפיות.

זה הזמן שבו אנחנו נכנסים ל'משכן' ומתחברים עם בורא העולם ומנהיגו. ההתחברות הזאת גם מאפשרת לנו לראות בבהירות את מהלך חיינו ואת הנתיב הנכון שאליו יש לפנות בצומתי החיים, ממש כשם שענן ה' שעל המשכן הנחה את עם ישראל בדרכי מדבר סיני.

הכניסה היום-יומית ל'משכן' חיונית ביתר שאת בקצב החיים המודרני. בלי שעת האיפוס הזאת אנחנו עלולים להיטלטל כעלה נידף ברוח על-ידי הכוחות החזקים המנהלים את סדר היום הציבורי. דווקא במציאות זו חשוב להיכנס ל'משכן' ולהתחבר לעצמנו ולדברים החשובים באמת.


המשכן במדבר. המפתח להישרדות בקצב המטורף של החיים (איור: מכון המקדש)

  יש חדש

ראשי ערים מבקשים ברכה

כמה וכמה מראשי הערים שנבחרו בבחירות בשבוע שעבר ישבו למחרת לכתוב מכתב שנשלח לציונו של הרבי מליובאוויטש, לבקש ברכה להצלחתם בתפקידם. קודם לכן הניחו תפילין וביטאו את החיבור למסורת ישראל.  ראש עיריית ירושלים הנבחר, מר משה ליאון, יצא לחופשה בארה"ב, והתחנה הראשונה במסעו הייתה בציונו של הרבי. הוא נשא שם תפילה להצלחת תושבי ירושלים בכלל ותושבי הארץ בכלל.

קלפי המעשים הטובים

בית חב"ד חצור הגלילית, בניהולו של הרב ישראל-ניסן מור-יוסף, יזם דרך מקורית להוסיף במעשים טובים למען אחדות עם ישראל. קלפי מיוחדת הועמדה ברחוב העיר ובה פתקי מעשים טובים, והעוברים והשבים הוזמנו לבחור מעשה טוב שיעשו. ראש העיר המכהן חנך את העמדה.

בעקבות אסתר המלכה

כחמש-מאות נשים מכחמישים ערים ברחבי רוסיה ובלרוס התאספו בשבת האחרונה לשבתון השנתי, בעיר פטרבורג. השבתון עמד בסימן 'גלי את המלכה שבך!', ובמהלכו התוודעו לדמותה של אסתר המלכה ולמדו על הייעוד של כל אישה יהודייה להיות מלכה בביתה.

  שלחן שבת

הארת הנפש בשלבים

פרשיות ויקהל ופקודי הן למעשה חזרה על הדברים שנכתבו בפרשיות תרומה ותצווה, אלא ששם מעשה המשכן נכתב כציווי, ואילו בפרשיות ויקהל־פקודי הדברים נכתבים כדיווח לאחר שנבנה.

בפרשתנו מתוארת עשיית המנורה: "וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר". זה ביצוע ההוראה מפרשת תרומה: "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר". אבל בפסוקים שלאחר מכן מתגלה הבדל בין הפרשיות – פרשת תרומה מדברת בהמשך על היריעות, ואילו בפרשתנו ההמשך עוסק במזבח הקטורת.

אור המנורה

הציווי על בניית המשכן נועד להביא לידי השראת השכינה בעם ישראל, כדרשה הידועה על הפסוק "ושכנתי בתוכם" – "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל". היינו שכל יהודי צריך לבנות משכן בליבו פנימה, שבו משתקפים כל הפרטים שהיו במשכן הגשמי.

למשל, המנורה עניינה להאיר. במשכן שבנפש המנורה מייצגת את לימוד התורה וקיום המצוות – "נר מצווה ותורה אור" –  שמאירים את ליבו של היהודי באור האלוקי הטהור. כשה'מנורה' מאירה, המחשבה, הדיבור והמעשה של האדם מקרינים את אור הקדושה, כשם שמנורת הזהב הייתה דגם מדויק של ה'מנורה של אש' שהקב"ה הראה למשה.

שני המזבחות

יריעות המשכן נועדו להגן על המשכן מפגעים חיצוניים, כמו גשם, רוח וכו'. ב'משכן שבנפש', ה'יריעות' הן האמצעים שמגינים על היהודי מפני השפעות שליליות. אלה הסייגים והגדרים שמונעים מהאדם לחטוא ושומרים אותו בחלל המשכן.

לאחר מכן באות עבודות המזבח. הן משקפות את הטיפול בתאוות וברצונות הבלתי־רצויים. החֵלֶב והדם שהועלו על המזבח מסמלים את הקדשת התענוג והחיוּת לה' בלבד. וכאן יש הבדל בין המזבח החיצון למזבח הקטורת: המזבח החיצון משקף מצב שבו יש זמני קרבן, שהם זמני התפילה ולימוד תורה, ויש רגעי חולין, שאמנם מתנהלים על-פי ההלכה, אבל בהם לא נראה בגלוי החיבור עם הקדושה. ואילו מזבח הקטורת מייצג קשר תמידי עם הקב"ה ('קטורת' מלשון 'קטירא', התקשרות), עד שגם העיסוק בענייני העולם מבטא זאת.

מן הקל אל הכבד

שתי הפרשיות מייצגות שני שלבים בעבודת היהודי, מן הקל אל הכבד. תחילת העבודה זהה – הארת הלב באור הקדושה. בפרשת תרומה מפורטת המנורה ואחריה היריעות, היינו שאור הקדושה שבליבו של היהודי מקיף אותו ואת כל מה שנמצא בשטח ה'משכן' שלו, עד היריעות.

לאחר מכן, בשלב מתקדם יותר, שמיוצג  בפרשת ויקהל, אור המנורה מתקשר למזבח הפנימי, היינו שההשפעה החיובית על היהודי שנעשית בזמן התפילה ולימוד התורה איננה נפסקת בסיומהּ, אלא מוסיפה להאיר באור הקדושה את כל תחומי חייו של היהודי, וגם את עיסוקיו בענייני החולין.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1511)

  מן המעיין

הקהלה והתאחדות

הבניין תלוי בשלמות העם

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (שמות לה,א). כידוע, בית המקדש נחרב בעוון שנאת חינם. הפירוד והמחלוקת גורמים לערעור היסודות. לכן בהקמת המשכן הקהיל משה את כל עדת בני ישראל, כי השלמת המשכן תלויה בשלמות העם ואחדותו.

(אור פני משה)

סוד האחדות

"אמר הקב"ה, עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת" (ילקוט שמעוני). עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, ומשהוקם המשכן נאסרו ונעשו כל ישראל כאחד. לכן הקדים 'ויקהל' לפני עשיית המשכן, שעשה את כולם קהילה וכלל אחד. וזה הטעם שהקדים שבת למלאכת המשכן, ששבת היא רזא דאחד.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

בחזרה לאחדות

במתן תורה התאחדו, כנאמר: "וייחן שם ישראל... כאיש אחד בלב אחד" (רש"י). בעגל נתפרדו ונעשתה חרב איש ברעהו. תכלית המשכן הייתה לכפר על מעשה העגל, ולכן השתדל משה להקהילם, למען יחזרו למצב שבו עמדו בהר סיני.

(ארץ חמדה)

אסיפות רצויות

משה נצטווה להקהיל את בני ישראל ולומר להם: "אלה הדברים". דברים כאלה, אסיפות לתורה ולתעודה, בלב אחד ובעצה אחת, "אשר ציווה ה' לעשות אותם" – זה מה שהקב"ה דורש מכם שתעשו.

(עיטורי תורה)

זהירות ממחלוקת

"אין שלום יוצא מתוך מריבה", ובפרט ממחלוקת לשם שמיים. רוב הצרות והתלאות נולדות ממחלוקת לשם שמיים, הרחמן יצילנו ממנה.

(אדמו"ר הזקן)

תרומות זכות

"למחרת יום הכיפורים" (רש"י). מכיוון שנדרשו כאן התרומות של בני ישראל לבניין המשכן, היה צורך שהתורמים והתרומות יהיו זכים ונקיים משמץ גזל וגניבה, מעות חילול שבת או רווחים מדברים אסורים. לכן המתין משה עד למחרת יום הכיפורים, זמן תשובה וחרטה, ואז הקהיל את העם ואמר: "קחו מאיתכם תרומה".

(שארית מנחם)

להמשיך באחדות

משה רבנו רמז לישראל שלא רק ביום הכיפורים חייבים להיות חדורים באווירת סליחה ומחילה, אחווה ורֵעות, אלא גם למחרת יום הכיפורים חייבים להמשיך במידות אלה.

(רבי משה מקוברין)

דעת רחבה מכילה

אדם שיש בו הרחבת הדעת מסוגל לסבול דבר המנוגד לטבעו, וכמו-כן ביכולתו לסבול כשמקניטים אותו וכדומה. בשל רוחב שכלו ודעתו אין הדבר ההופכי או ההקנטה תופסים מקום אצלו. במקום רחב דיו – ישכנו גם שניים.

(אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

דיי בהוראת חז"ל

שאלו את רבי אייזל חריף, רבה של סלונים, מדוע לא נאמר במפורש בתורה ש"המבזבז (לצדקה) – אל יבזבז יותר מֵחוֹמֶש", כפי שהתורה מזהירה בנוגע למצוות 'מחצית השקל': "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה".

השיב רבי אייזל:

"המגבית של 'מחצית השקל' נעשתה בפומבי, לעיני כול, ושם היה חשש שהעשירים יבקשו להפגין לפני הציבור את מידת פזרנותם לצדקה, וירצו לתת יותר ממחצית השקל. לכן התורה ראתה צורך להזהיר שלא יוסיפו על מחצית השקל. לעומת זה, בצדקה רגילה, הניתנת בצנעה, לא היה צורך להזהיר ולכתוב במפורש שאין לבזבז יותר מחומש. אפשר לסמוך על בעלי הממון שבעניין זה לא יזדקקו לציווי מן התורה דווקא ויסתפקו גם בהוראה הכתובה בדברי חז"ל"...

  גאולהפדיה

הצדקה מקרבת את הגאולה

וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. למצוות הצדקה סגולה מיוחדת לקרב את הגאולה. כך אמרו חז"ל (בבא בתרא י,א): "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", וזאת על-פי הפסוק (ישעיה נו,א): "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא". עוד נאמר בגמרא (שבת קלט,א): "אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר (ישעיה א,כז): צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

בספר התניא (פרק לז) מוסבר מדוע בכל התלמוד הירושלמי הצדקה נקראת 'מצווה' סתם, שכן היא "עיקר המצוות מעשיות ועולה על כולנה". במקום אחר (איגרת הקודש פרק ט) מבואר ש"עיקר עבודת ה' בעיתים הללו, בעקבות משיחא, היא עבודת הצדקה".

את מעלתה המיוחדת של הצדקה אפשר לראות בשלושה מישורים. האחד – בהשפעתה המזככת על נפש האדם; השני – בבירור חומריות העולם ובהשכנת הקדושה בתוכו; והשלישי – בשפע האלוקי העצום ששופע בזכותה לעולם.

כל מצווה מזככת ומקדשת חלק מוגדר של הנפש, החלק הקשור באותה מצווה, ואילו הצדקה מרוממת ומעלה את הנפש כולה. הדבר נובע מההתקשרות הנפשית העמוקה של האדם עם כספו. לא לשווא אמרו חז"ל שיש מי שממונם חביב עליהם יותר מגופם. את הכסף האדם משיג בעמלו ובזיעת אפיו, והכסף גם נתפס כביטוי ליכולתו לחיות, ליהנות, לעשות דברים. כאשר אדם נותן מכספו לצורכי צדקה, הוא נותן את נפשו, את חייו. הצדקה מבטאת אפוא יותר מכל מצווה אחרת את מסירת הנפש ותענוגותיה לקב"ה. על כן היא יוצרת הזדככות כללית בכל הנפש.

צְדָקָה וְשֶׁפַע. נוסף על כך יש בצדקה מעלה מיוחדת מבחינת זיכוך חומריות העולם. חלק חשוב מחייו של אדם מופנה לעבודה ולהשגת פרנסה. העיסוק בהשגת פרנסה מקיף את כל תחומי החיים והעולם. כשיהודי מפריש מממונו לצדקה, הוא מגלה כי כל עיסוקו בפרנסה נעשֶה מתוך כוונה לעבוד את ה', ועל-ידי כך כל עבודתו עולה לקדושה. נמצא אפוא שהצדקה מרימה ומזככת את כל חלקי העולם, שמתוכם הושג הכסף שהופנה לצדקה.

המישור השלישי, שבו רואים את מעלת הצדקה, הוא בשפע האלוקי שהיא מורידה לעולם. הקב"ה קבע שכל שפע מלמעלה יבוא בהקדמת פעולה ממשית מצד האדם. כל מצווה מביאה שפע מיוחד, הקשור באופייה ובמהותה של המצווה. בצדקה הדבר פועל ביתר שאת. כשאדם נותן מממונו לצדקה – הוא מעורר שפע אלוקי רב ועצום מלמעלה; וככל שהוא מדקדק פחות במתן הצדקה, מדקדקים עימו פחות מלמעלה, והשפע האלוקי שניתן לו ולעולם בכלל, מדוד ומוגבל פחות. לכן כשאנו מצפים יום-יום לבוא הגאולה, חשוב להרבות ביותר בצדקה, המביאה את חסד ה' ובזכותה תבוא הגאולה במהרה בימינו.

  מעשה שהיה

'מכונת האמת' של הרב

"קח חבל ולך למדוד את היקף גזע העץ", אמר רבי רפאל. "כשתסיים תשוב לכאן ותאמר לי בדיוק מה היקפו של אותו עץ"

"מה זאת אומרת שאינך זוכר אותי?", זעק איברהים, "וכי אתה מכחיש שהפקדתי אצלך את כספי?!".

איברהים עמד בפתח ביתו של שכנו היהודי, כולו המום ונרעש. הייתכן שהשכן הוותיק החליט להתכחש לפיקדון ולגנוב את כספו?!

איברהים היה סוחר ערבי שהתגורר בעיר הנמל סלא, בצפון-מערב מרוקו. יום אחד חזר עם שאול, יהודי שהתגורר בשכונתו, ממסע עסקים. בהיותם ביער, סמוך לעיר, פנה איברהים אל שאול ואמר לו: "אני מתכונן לנסוע למֶכָּה. אני חושש להשאיר את כספי בביתי. בבקשה, קח את הכסף ושמור עליו היטיב עד שובי". שאול הסכים בחפץ לב והבטיח לאיברהים לשמור על כספו.

גדולה הייתה תדהמתו של איברהים בשובו ממסעו, כשגילה כי שכנו היהודי מכחיש מכול וכול את קבלת הכסף. "לא קיבלתי ממך דבר ואינני חייב לך דבר", אמר לו ביובש.

איברהים הבין שלא יועיל לו לבכות ולצעוק מול התכחשותו של שאול לפיקדון. הוא הרהר בדבר, התייעץ עם חבריו, והללו יעצו לו להביא את עניינו לפני רבם של היהודים, רבי רפאל אנקווה.

"רבי רפאל הוא אדם חכם וישר", אמרו לו. "אין לנו ספק שבפיקחותו וצדקותו ימצא את הדרך להוציא את הצדק לאור ולהוכיח שאכן נתת לשכנך את כספך ושהוא משקר בהתכחשותו".

רבי רפאל נולד בסלא בשנת תר"ח (1848). היה בן לשתי משפחות מיוחסות מצאצאי מגורשי ספרד: משפחת אביו באה מטולדו ומשפחת אימו, ביבס, הייתה ממגורשי קסטיליה.


רבי רפאל אנקווה

כבר בילדותו ניכרו בו כישרונות גדולים. רבי יששכר אסרף, רבה של סלא ואב בית הדין, עמד במהירות על יכולותיו של תלמידו העילוי, על זיכרונו המופלא, תפיסתו המהירה וכוח ההתמדה שלו. בהמשך נשא התלמיד את בתו של רבו.

רבי רפאל היה עניו. הוא קיבל כל אדם בסבר פנים יפות והסתפק במועט. נהג בוותרנות ובסלחנות גדולה, לצד אומץ לב ותקיפות איתנה כשנדרש לכך כרב ומורה הוראה בישראל.

בהיותו כבן עשרים ושתיים נתמנה לדיין בבית הדין בסלא. בשבתו בהרכב התבלט בחריפתו ובתקיפותו, לא חת מפני איש ודן דין אמת לאמיתו. לעיתים אף באו אליו תושבים מוסלמים, שהעדיפו להתדיין אצלו במקום ללכת אל הקאדי.

"עזור לי, רבי רפאל", ביקש איברהים בדמעות. "את כל כספי מסרתי בידיו של שאול שכני, והלה מתכחש לפיקדון".

"המתן כאן", ביקש רבי רפאל מאיברהים. הוא קרא לשמש בית הדין וביקש ממנו להזמין את שאול להתייצב לפניו תיכף ומייד.

"האם דבריו של איברהים נכונים?", שאל רבי רפאל את שאול.

"לא היו דברים מעולם!", השיב שאול. "מעולם לא הפקיד בידי אפילו מטבע אחד. זו מזימה של איברהים לשדוד ממני את כל כספי!".

רבי רפאל פנה אל איברהים. "האם יש לך עדים שראו כי נתת את כספך לשאול?".

פניו של איברהים התכרכמו. "אין לי עדים מלבד אלוקים שבשמיים", השיב בעצב.

"האם אתה זוכר באיזה מקום נתת לו את הכסף?", הוסיף רבי רפאל לחקור את הערבי.

"בהחלט", השיב האיש. "זה היה ליד עץ גדול ביער".

"אם כן", אמר רבי רפאל. "קח חבל ולך למדוד את היקף גזע העץ. כשתסיים תשוב לכאן ותאמר לי בדיוק מה היקפו של אותו עץ".

איברהים לקח חבל ויצא לדרכו.

כשיצא החל רבי רפאל כאילו לדבר אל עצמו. "אני ממהר, אבל אני מקווה שזה לא יארך יותר מדיי זמן וכי איברהים ישוב לכאן מהר".

שאול, שישב בסמוך, קפץ והעיר: "כבוד הרב! מקומו של העץ רחוק מאוד. הדרך לשם הלוך וחזור תארך לערבי לפחות שעה!".

רבי רפאל הרים את עיניו החכמות ונתן בשאול מבט חד ומפלח כליות. "האם שמעת את הדברים שיצאו מפיך? אם אתה יודע היכן אותו עץ, הרי שהדבר מוכיח כי טענותיו של איברהים צודקות. אתה גנב!".

שאול נחרד וקפא על מקומו. במו פיו חשף את תרמיתו.

רבי רפאל הרים את ידו ואמר לשאול בקול שקט אך תקיף: "הבא אליי מייד את הפיקדון, עד הפרוטה האחרונה! עשה זאת עכשיו!".

שאול הבין כי נפל במלכודת המתוחכמת שטמן לו הרב. "אני מודה", מלמל בעיניים מושפלות. באין ברירה גרר את רגליו אל ביתו, והביא לרב את מלוא הפיקדון.

בשובו של איברהים, כעבור שעה, אל בית הרב, כשהוא מתנשף ומזיע, הושיט לעברו את החבל שבו מדד את היקף העץ... אבל הרב אמר לו כי אין עוד צורך בהוכחות. "שאול כבר הודה והביא לכאן את כספך".

דמעות שמחה עמדו בעיני הערבי. הוא נשק את ידו של הרב ונפרד ממנו לשלום.

(על-פי אנציקלופדיה לחכמי ורבני מרוקו)

  רציתי לשאול

עם הרב עמי ברעם

ראש ארגון 'התקשרות'

האם יש עתיד לחיי נישואין של בני זוג שיש ביניהם פערים ניכרים בתחום הדתי?

פערים כאלה יכולה להתקיים בשני מצבים: האחד, כשמלכתחילה בני הזוג ידעו על הפערים הקיימים ביניהם, וסברו שיצליחו לגשר עליהם, אלא שהתברר להם שהאתגר מורכב הרבה יותר משחשבו. השני, כשהפערים לא היו קיימים בתחילה ונוצרו לאחר הנישואין, וכאן מצטרפת גם תחושה של 'הפרת חוזה' – כביכול זה לא האדם שאיתו התחתנתי.

בעיקרון, בכל מערכת זוגית יש פערים בתחומים כאלה ואחרים, והאתגר הגדול הוא ללמוד להכיל אותם. כשיש תקשורת טובה, רצון להבין את צורכי הצד השני, הקשבה, התחשבות והומור – מצליחים לגבור על הפערים.

מהניסיון שלנו, מתחים על רקע פערים בתחום הדתי יושבים תמיד על פער זוגי. בני זוג שהתקשורת ביניהם טובה – יודעים הרבה יותר טוב לנהל משבר ולהתמודד עם אתגרים. אך כשיש קושי כללי במערכת הזוגית, כל פער נוסף, ובכלל זה פער דתי, מעצים את הקשיים.

אנחנו רואים בפועל שכאשר בני זוג מוכנים להפשיל שרוולים ולעבוד על בניית קשר נכון ביניהם, הם מצליחים ב-95% מהמקרים להתגבר על הפער הדתי. יתרה מזו, אצל זוגות כאלה, כעבור כחמש שנים, מתברר שהפער הדתי חדל מלהיות 'אישיו'.

אצל בני זוג שמתנהלים נכון נוצר תהליך התקרבות הדדי, שבמהלכו הפער מצטמצם והולך. האחד לומד איפה הוא יכול להתגמש, והשני מבין איפה הוא יכול לעשות צעדים לקראת בן הזוג.

גם כשצצים אתגרים, בעיקר בעניין חינוך הילדים, בני זוג כאלה יודעים לנהל אותם, בלי ליצור קרע ומתח מיותר במשפחה. הכול עניין של נכונות לעבוד ולהשקיע, וכשעושים זאת, רואים הצלחה.

  פינת ההלכה ומנהג

שני ספרי תורה?

שאלה: האם צריך השבת להוציא ספר תורה מיוחד לקריאת פרשת 'שקלים'?

תשובה: בדרך כלל מוציאים ספר תורה מיוחד לכל קריאה. בשבת זו קוראים נוסף על פרשת השבוע, ויקהל, גם את פרשת שקלים, מפרשת כי תישא, שקראנו בשבת שעברה.

ידוע על שניים מגדולי ישראל – רבי נתן אדלר, רבו של החתם סופר, ורבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים – שבקביעות כזאת העדיפו להוציא ספר אחד בלבד ולקרוא את פרשת 'שקלים' באותו ספר, מכיוון שפרשה זו כתובה סמוך לפרשת השבוע. השיקול המכריע אצלם הוא הרצון לחסוך 'הוצאה' ו'הגבהה' נוספת, ולפעמים גם את גלילת הספר השני למקומו. אך ברוב קהילות ישראל במרוצת הדורות נהגו להוציא ספר שני.

וכן מפורש ברמב"ם: "כל פרשה מארבע פרשיות האלו, אחד קורא אותה בספר שני... ואם היה סדר אותה שבת 'כי תשא' עצמה [דבר בלתי-אפשרי לפי כללי הלוח שלנו], קורין שישה מ'כי תשא' עד 'ויקהל' [לפרשת השבוע], והשביעי חוזר וקורא בספר שני מ'כי תשא' עד 'ועשית כיור נחושת' [פרשת שקלים]".

בלוח 'דבר בעתו' מובאים שני טעמים לכך: האחד, שספר התורה יהיה מוכן תמיד לפרשת השבוע (ואם ייגלל ל'כי תישא' יצטרכו אחר-כך לגוללו בחזרה). או "מפני היוצאים" באמצע, שכשיראו שמוציאים ספר תורה אחד בלבד, יבואו לומר ששבת זו אינה פרשת שקלים.

הפטרת השבת היא בהמשך לקריאת ה'מפטיר', בפרשת שקלים (ממלכים-ב יא-יב). הספרדים וחב"ד מתחילים ב'ויכרות יהוידע' (סוף פרק יא), והאשכנזים, התוניסאים והאיטליאנים מתחילים ב'בן שבע שנים...' (תחילת פרק יב). הכול מסיימים בפסוק יז: 'לכוהנים יהיו'. הספרדים וחב"ד מוסיפים השנה פסוק ראשון ואחרון מהפטרת 'מחר חודש'.

מקורות: רמב"ם הל' תפילה פי"ג הכ"ב. לוח 'עץ חיים'. לוח 'דבר בעתו'.

  חיים יהודיים

משמח תלמידי ישיבות וחיילים

ערב אחד הוא שר לפני תלמידי ישיבה ולמחרת מופיע לפני חיילים. מאז הטבח בשמחת תורה הופיע פיני איינהורן לפני רבבות חיילים. הוא מאמין בכוחה של המוזיקה לחבר

תעודת זהות. פיני איינהורן, בן 35, תושב גבעת זאב, זמר ויוצר. נולד בשיקגו, למשפחה מחסידות בֶּלז, ובצעירותו עלה לארץ. שר במקהלות חסידיות, ולפני כשש שנים פרץ לדרך עצמאית. יצירותיו זכו לחשיפה של מיליוני צפיות, ובראשן 'אנא השם' ו'טוב הבעש"ט'.


"שליחות חיי היא לשמח יהודים". איינהורן

מאת השם. עברתי הרבה דברים בחיי כדי להבין שמה שאני עושה היום – זה בדיוק מה שאני אוהב ורוצה לעשות. הקב"ה חנן אותי בכישרון לשיר ולשאת חן. הכול מאיתו יתברך, ואנחנו צריכים רק לנתב נכון את הכישרון.

אלבומים באהבה. אני עובד על אלבום שלישי, במקביל לכמה קליפים מוזיקליים. האם משתלם כיום להוציא אלבומים? לא, אלא אם כן אתה עושה את עבודתך המוזיקלית מתוך רצון לשמח אנשים, ובעיקר להפיץ את המוזיקה שלך.

החיבור. מאז הטבח הנורא הופעתי בעשרות בסיסי צה"ל ושימחתי רבבות חיילים יקרים. יש שבועות שיוצא לי להופיע ערב אחד בבסיס וערב שני בשמחה ישיבתית. אם ננקה את רעשי הרקע התקשורתיים, מדהים לחוות בכל פעם מחדש את החיבור ואת תחושת האחדות בין הלוחמים בחזית ובין המתמסרים ללימוד התורה. אני שומע מהחיילים הרבה כבוד ללומדי התורה, וכמו-כן להפך, הרבה הערכה של בחורי ישיבה לחיילים הגיבורים.

ההודעה. הופעתי בחנוכה בבסיס של גולני בדרום, ופתאום התקבלו הידיעות על נפילת חמישה חיילים באירוע כואב בעזה. עצרנו את ההופעה ועשינו 'מי שבירך', אבל דווקא החיילים ביקשו, כעבור כמה דקות, שנשוב ונשיר להם שירי אמונה. זה נתן להם חיזוק להמשך המערכה. כולנו יצאנו מחוזקים.

הלב. המוזיקה שלי חסידית, אבל אני מצליח להתחבר לחיילים שאני מופיע לפניהם. אני מביא איתי להופעה משהו שמעבר למיקרופון – את הלב. עובדה שאנחנו מוסיפים לחרוש את כל הבסיסים ברחבי הארץ, וההצלחה מדברת בעד עצמה.

שליחות. שליחות חיי היא לשמח יהודים. כך אני מרגיש בכל בוקר. לפני כל הופעה אני מתפלל לבורא עולם ומבקש שיצליח את דרכי לשמח יהודים.


החיילים ביקשו שירי אמונה (צילום: יצחק הרץ)

תגובה. אחרי שפרסמתי את השיר 'תאמין', שמדבר על ההתמודדות שלי עם נשירת השיער שפקדה אותי בגיל 18-14, קיבלתי המון תגובות. אחת מהן מבחור צעיר, שהתמודד עם חרם חברתי, הקנטות והצקות. הוא סיפר לי ששמע את המוזיקה והחליט להתגבר ולהתמודד. מאז נוצר בינינו קשר והוא מצליח מאוד בחסדי ה'. המקרה הזה הוכיח לי כמה כוח יש למוזיקה.

מהודו ועד מיאמי. קיבלתי לא מכבר תגובה מתושב הודו, שסיפר שבתו מתמודדת עם המחלה הקשה, ובכל בוקר היא מקשיבה לשיר 'תאמין' ומקבלת כוח לחיות. מיהודי במיאמי קיבלתי תגובה בימי הקורונה, שבעקבות אחד משיריי החליט לחזור למקורותיו החסידיים, אחרי תקופה מאתגרת בחייו שבה נטש הכול.

השגחה בטבריה. הופעתי בקומזיץ לבחורי ישיבות בטבריה, מול קבר רבי מאיר בעל הנס. כעבור שבועיים קיבלתי שיחת טלפון מאישה שסיפרה כי היא ובעלה נסעו לקבר להתפלל  על בנם החולה. בדרך עצרו טרמפ לשני בחורים, והללו סיפרו להם על הקומזיץ. אחרי התפילה בקבר התנא, עצרו לצפות בקומזיץ. האישה סיפרה שבעקבות השירים היא ובעלה למדו להסתכל על תשעת הילדים הבריאים שיש להם בבית, וזה נותן להם כוחות להתמודד עם הילד החולה.

ניצחון באחדות. האחדות בעם תביא לנו את הניצחון, לא רק במלחמה. לא חייבים להסכים עם השני בכל דבר, ובהחלט צריך שכל אחד ישמיע את דעתו – אבל אסור לשכוח שכולנו משפחה אחת ועם אחד!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)