חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1939 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תשא , כ"א באדר-ראשון ה'תשפ"ד, (01/03/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1939 - כל המדורים ברצף
אין 'הכול או לא-כלום'
יש חדש
מושגי זמן אחרים על ההר
מחצית השקל
רמז בפסוקים
השלב השלישי
הוראה מפתיעה בחלום
רציתי לשאול
עוגה בתנור חלבי
"מבטיחים לא לשכוח שום נופל"

מס' 1939, ערב שבת-קודש פרשת תשא, כ"א באדר-ראשון ה'תשפ"ד (01.03.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

אין 'הכול או לא-כלום'

אין מי שהגיע לשיא השלמות, ואין מי שהוא בבחינת 'לא-כלום'. אבל את מה שיהודי מקיים עליו לעשות נכון, בלי זיופים ועיוותים

רבים בציבור מגדירים את עצמם 'מסורתיים'. הם יכולים ללכת בלי כיפה, אבל ישמרו כשרות. האישה אולי אינה לבושה בצניעות, אבל תדליק נרות שבת ותימנע מלהבעיר אש בשבת. יש ההולכים בליל שבת לבית הכנסת, חוזרים לבתיהם ועושים קידוש, אבל לא בהכרח ישמרו את השבת כהלכתה.

יהודים מסורתיים אלה סופגים לעיתים ביקורת דווקא ממי שמגדירים את עצמם לא-דתיים, בטענה שהמסורתיים אינם ישרים, שהם מנסים ליהנות מכל העולמות, שהם פוסחים על שתי הסעיפים. לעומת זה, יהודים שומרי מצוות רואים תופעה זו בעין חיובית. הללו מבינים את הקשיים שבקבלת עול תורה ומצוות בשלמות ומתייחסים למסורתיוּת כאל דרגת ביניים שקושרת יהודים אל יהדותם ואל מורשתם.

קריאת הנביא

בהפטרת השבוע אנחנו קוראים על אליהו הנביא העומד מול עם ישראל ותובע ממנו לחתוך את הדברים לכאן או לכאן. "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", הוא אומר לעם. "אִם ה' הָאֱלֹקִים – לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל – לְכוּ אַחֲרָיו". מה כוונת הדברים? האם אליהו דוגל בנוסחת 'הכול או לא-כלום'?

ובכן, אין שום בסיס להשוואה בין יהודים המבקשים להתחבר למסורת ישראל לבין עובדי הבעל בימי אליהו. מי שיַפנה קריאה כזאת לעבר יהודים מסורתיים, עלול לדחוק אותם החוצה, בטענה הכוזבת שאין ערך למצוות שהם מקיימים.

היצר הרע, שהוא 'אומן במלאכתו', אוהב מאוד להשתמש בסיסמה 'הכול או לא-כלום'. לאחד יאמר: "אי-אפשר להיות חצי-חצי; או שאתה נהיה דתי עד הסוף, או שאתה נשאר כמו שאתה". לשני יאמר: "אתה רוצה להתחיל לחיות כמו יהודי? בסדר, אז עד הסוף! עזוב הכול ושב כל היום בכולל". הוא עוטה על עצמו אצטלה של צדקות ומושך כביכול לשלמות, מתוך כוונה להביא את האדם לידי משבר ונפילה מוחלטת.

המציאות היא ש"אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז,כ). לכל יהודי, גם המדקדק ביותר במצוות, יש מה לתקן ועל מה להתחרט. היהדות חובקת את כל חייו של האדם, את כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו, עד הרגשות הפנימיים הכמוסים ביותר. הסיסמה 'הכול או לא-כלום' פשוט אינה מציאותית. אין 'הכול' ואין 'לא-כלום'. אין מי שהגיע לשיא השלמות, ואין מי שהוא בבחינת 'לא-כלום'.

יצור כלאיים

את קריאתו של אליהו הנביא יש להחיל על ניסיונות לכופף את דת ישראל לחולשותיו של האדם. היהודי המסורתי אינו מנסה ליצור לעצמו תורה חדשה, שבה יש רק המצוות הנוחות לו. אין הוא מנסה לעוות את המושג 'בית הכנסת' וליצור מין יצור כלאיים בין בית כנסת, כנסייה (להבדיל) ובית תרבות. זו הפסיחה על שתי הסעיפים שכנגדה התריס אליהו הנביא.

היהודי המסורתי אינו מקיים את כל מצוות התורה, אבל את מה שהוא מקיים הוא שואף לקיים כדת וכדין, בלי זיופים ובלי התחכמויות. הוא יודע שהקיום החלקי זו בעיה אישית שלו. ההבדל ה'קטן' הזה משנה את כל התמונה.


אליהו ונביאי הבעל. לא לפסוח (איור: שמשון קטלובסקי)

  יש חדש

'בוקעות רקיעים'

מיזם מיוחד ומרגש של צעירי חב״ד – הפרשת חלה באה אלייך. המיזם מציע לנשים להזמין חברות וקרובות משפחה, ושליחת חב"ד תבוא אליה ותנחה הפרשת חלה מיוחדת, עם מסר של אמונה, תפילה וכוח נשי בעת מלחמה. המיזם לזכות החיילים, לרפואת הפצועים ולהחזרת החטופים. חפשו: 'בוקעות רקיעים חב"ד'.

קייטנת חורף במוסקווה

במוסקווה נחתם מחנה חורף מיוחד, שבו השתתפו מאות ילדי שלוחי חב"ד מכל רחבי רוסיה, בלארוס ואזרבייג'אן. ילדים אלה לומדים כל ימות השנה בבית הספר הווירטואלי 'אור מנחם – אונליין'. מחנה החורף הוא בעבורם הזדמנות נדירה לפגוש את חבריהם פנים אל פנים.

נלחמים באנטישמיות

אחרי תקרית אנטישמית באוניברסיטת ברלין, שבה הותקף סטודנט יהודי בידי ערבי בעל אזרחות גרמנית, נפגש רב העיר ושליח חב"ד, הרב יהודה טייכטל, עם נשיא האוניברסיטה. בפגישה התחייב נשיא האוניברסיטה לטפל במקרה החמור. "אני וכל הצוות", אמר, "נדאג שלא יקרה שוב אירוע אנטישמי. נילחם שהמקום יהיה נוח לכל אחד". מפגש זה הוא חלק מפעילות שלוחי חב"ד למיגור האנטישמיות שזינקה בעקבות המלחמה בעזה.

  שלחן שבת

מושגי זמן אחרים על ההר

אחרי מתן תורה עלה משה רבנו להר סיני, והתורה מספרת: "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה". המדרש (ילקוט שמעוני תישא רמז תו) מקשה, והרי על הקב"ה נאמר שהאור שרוי עימו תמיד, ואם כן, כיצד ידע משה מתי יום ומתי לילה? והמדרש מתרץ: כאשר הקב"ה למד עימו מקרא – ידע שזה יום, וכאשר למד עימו משנה – ידע שזה לילה.

מה התורה מבקשת ללמדנו בסיפור זה? – עלינו לומר שבכך התורה מעניקה לנו את ההכרה שכל המציאות של לילה ויום נובעת מהמקרא והמשנה. על הר סיני לא הייתה שום מציאות אחרת חוץ מלילה ויום רוחניים, היינו מקרא ומשנה, וגם בעולם הזה התחתון, כשקיימת מציאות של לילה ויום גשמיים, הרי שורשם במקרא ובמשנה.

עיני בשר אינן רואות

מקרא נקרא 'יום' מפני שעל־ידי לימוד התורה שבכתב אורו של הקב"ה נכנס בלומד. וכך מבואר (תניא פרק לז) הלשון 'קורא בתורה', שהוא "כבן קטן הקורא לאביו". כך על-ידי לימוד התורה נכנס אור ה' באדם. ואילו ה'משנה' נקראת לילה, מפני שהתורה שבעל־פה תפקידהּ לברור את הפירוש הנכון ולפסול את הפירושים המוטעים. לימוד התורה שבעל־פה מועיל למאבק ביצר הרע, כמאמר חז"ל  (סוכה נב,ב) "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש".

אמנם אין רואים בעיני הבשר שכל מהותו של הזמן היא המציאות הרוחנית, וזאת מפני שאנו מתבוננים במציאות בעיני בשר. אבל יש אפשרות שגם נשמה המלובשת בגוף גשמי תחווה את האמת, שכל המציאות של לילה ויום היא מקרא ומשנה, ועובדה היא שהדבר היה אצל משה רבנו.

מי יעלה בהר

גם אצל משה רבנו זה לא היה מצב קבוע. ברדתו מן ההר חזרו המושגים יום ולילה למשמעותם הרגילה. בהיותו בהר, לא אכל ולא שתה, אך בירידתו אכל ושתה. כך גם מושגי הזמן חזרו למושגי הלילה והיום הגשמיים. מזה עלינו ללמוד איך לשלב את שני הדברים.

גם בחיי כל יהודי יש מצבים שהוא ב'הר'. הכוונה לשעה שהוא ספון בבית המדרש ולומד תורה, שאז עליו להיות מנותק מענייני העולם. בזמנים האלה תפיסת הזמן שלו צריכה לאבד את המשמעות הרגילה, ולהיות 'מקרא' ו'משנה'. ובפשטות, יש לנצל כל רגע ללימוד התורה, מתוך תחושה שחוץ ממנה לא קיימת שום מציאות אחרת.

אדון אחד

ביתר שאת הדברים אמורים לתלמידי ישיבה ולמי שתורתם אומנותם. מכיוון שזה כל עיסוקם, הרי התורה מאחדת את האדם עם הקב"ה, ולכן הזמן והתורה נהפכים לדבר אחד.

ולפועל, צריך לשמור את הזמן ולנצל כל רגע ללימוד התורה. תלמידי הישיבות צריכים להשתעבד ללימוד התורה, וכעבד – יש לו אדון אחד בלבד, ו"אימת רבו עליו". וכאשר הוא מתנהג במוּדעוּת זו, הוא זוכה שהיום והלילה שלו הם אכן מקרא ומשנה.

(תורת מנחם, כרך יט, עמ' 87)

  מן המעיין

מחצית השקל

כסף כמו אש

"זה ייתנו, כל העובר על הפקודים מחצית השקל" (שמות ל,יג). "הראה לו כמין מטבע של אש ואמר לו, כזה ייתנו" (רש"י בשם המדרש). למה מטבע של אש דווקא? אלא שהמטבע כמוהו כאש – כשם שהאש יכולה להועיל, ככוח מניע ומחמם, ויכולה להזיק ולחולל שריפה, כך המטבע יכול לשמש לדברים טובים ונעלים, לצדקה ולמעשים טובים, ויכול לשמש גם להרס ולחבלה, להיות שורש כל תקלה.

(נועם אלימלך)

נתינה באש

משה רבנו תמה איך המטבע הפשוט יכול להיות כופר נפש. הראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר "כזה ייתנו" – אם הנתינה לא תהיה סתמית, אלא באש ובהתלהבות, בהתעלות הנפש, במסירת הנשמה ממש – כי אז יהיה זה כופר נפש.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

בוער כאש

אל תתמה על כוחו הגדול של מטבע קטן, ועליך לדעת שזה 'מטבע של אש' –  אף על אותו מטבע האדם נתקל בסירובו של יצר הרע הבוער כאש, שאינו מסכים לתיתו לצדקה.

(רבי משה מקוברין)

תחת כיסא הכבוד

הדין במחצית השקל ש"כופין את מי שלא נתן, עד שייתן". ועל זה תמה משה, כיצד נתינה כפויה יכולה להיות כופר נפש? הראהו הקב"ה 'מטבע של אש'. גם נתינה שעושים מתוך כפייה, בלי רצון וחיות, היא 'מטבע של אש', מאחר שהיא קשורה ונובעת מ'תחת כיסא הכבוד' – מעצם הנשמה.

(הרבי מליובאוויטש)

בריחה מאש

משה תמה איך יוכל האדם לעמוד בניסיון הממון, והראה לו הקב"ה 'מטבע של אש' – שיברח מזה כבורח מן האש.

(עיטורי תורה)

להעלות את המחצית

שקל רומז לנשמה, שכן 'שקל' בגימטרייה 'נפש'. לכל יהודי ניתנה מחצית נשמה, ומוטל עליו להעלות את המחצית האחרת בעבודת השם ובמעשים טובים, שתהא שווה במדריגתה למחצית הראשונה.

(אדמו"ר רבי חנוך מאלכסנדר)

דיי באיסור מדרבנן

"העשיר לא ירבה" (שמות ל,טו). נאמר בגמרא (כתובות סז): "התקינו, המבזבז – לצדקה – אל יבזבז יותר מחומש". למה לא נאמר על זה לאו מפורש בתורה, כמו שנאמר בתרומת המשכן "העשיר לא ירבה"? אלא שבנדבות המשכן התרומה הייתה בגלוי, בפרהסיה, ולכן היה חשש שיימצא עשיר שירצה לקבל כבוד ופרסום על-ידי הצדקה. אבל סתם צדקה ניתנת בסתר, ולכן לא היה צורך בלאו מפורש, כי אפשר לסמוך על העשירים שגם איסור דרבנן יספיק להם...

(רבי אייזיל חריף)

להניח ארבע

טעמי המקרא במילים "העשיר לא ירבה" הם 'מונח רביעי'. רמז למאמר חז"ל "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" – ד' חלקים יניח לו, וזהו 'מונח רביעי'.

(קרבן העני)

  אמרת השבוע

רמז בפסוקים

בן של יהודי נכבד בעירו החליט לנטוש את דרך התורה והמצוות, פרק מעליו כל עול והודיע שבכוונתו להמיר את דתו חס ושלום.

אביו הנסער נסע מייד אל רבי אברהם-יהושע-השיל מאפטה וביקש שיפעל שבנו לא יתנתק מעם ישראל ושישוב לדרך הישר.

השיב לו הרבי: "אם אתה יודע שבנך טרם נכשל באכילת חמץ בפסח – אוכל להושיעו, אבל אם אכל חמץ בפסח – לא אוכל להועיל".

והסביר רבי משולם-שרגא מברז'אן שהדבר מרומז בתורה בשני פסוקים הצמודים זה לזה: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" ומייד נאמר "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר".

  גאולהפדיה

השלב השלישי

קִבּוּץ גָּלוּיוֹת. מהלך הגאולה, כפי שהרמב"ם קובע (הלכות מלכים, פרק יא), מורכב משלושה שלבים, שיתנהלו בסדר הזה: א) עמידתו של המלך המשיח וניצחונו על אומות העולם; ב) בניין בית המקדש השלישי בידי המשיח; ג) קיבוץ כל נידחי ישראל, גם כן על-ידו. השלב האחרון, קיבוץ הגלויות, מביא אותנו לגאולה במובנה הפשוט והבסיסי – עם ישראל חוזר מפיזורו על פני תבל ומתרכז מחדש בנחלתו הנצחית.

התורה מדברת על קיבוץ הגלויות במקומות אין ספור. הנה כמה דוגמאות: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" (דברים ל,ג-ד). ישעיהו הנביא אומר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ... וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיה יא,יא-יב). הנביא עמוס ניבא: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ... וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם" (עמוס ט,יד-טו).

קיבוץ הגלויות הוא יעד גדול ונשגב. אמרו חז"ל (פסחים פח,ב): "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ". כאשר עם ישראל כולו חוזר לארץ ישראל, הבריאה מגיעה למצבה הנכון, שלשמו נבראה, והעולם מתחיל להתנהל במתכונת התואמת את כוונת הבריאה.

כמו-כן עם קיבוץ הגלויות גם השכינה מגיעה לגאולתה. חז"ל אומרים שהקב"ה יצא עִם עם ישראל לגלות, וכאשר בני ישראל ישובו מהגלות – אף הקב"ה ישוב עימם. כל עוד יהודים שרויים בגלות – גם הקב"ה שרוי בגלות. רק בקיבוץ הגלויות הגדול והשלם, שבו ישובו כל נידחי ישראל – תסתיים גלות השכינה. מכאן גדולתו וחשיבותו של קיבוץ הגלויות.

קיבוץ הגלויות יהיה שלם, ולא יישאר אפילו יהודי אחד בגלות. על כך נאמר (ישעיה כז,יב): "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". רש"י (דברים שם) מתאר זאת כך: "גדול יום קיבוץ גלויות ובקושי, כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש-איש ממקומו". זאת, משום שרק גאולה שלמה של כל ישראל היא גם גאולה שלמה של השכינה.

מַתָּנוֹת לַמָּשִׁיחַ. הגויים עצמם יסייעו לקיבוץ הגלויות. וכך נאמר (ישעיה סו,כ): "וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה'". הרד"ק מפרש שהגויים, כשישמעו על נפלאות הגאולה, "יביאו ישראל... מלובשים בגדי תפארת ורוכבים בסוסים וברכב". במדרש (שוחר טוב פז) נאמר: "עתידין אומות העולם להביא דורונות למלך המשיח. וכיוון שהם באים אצל מלך המשיח, הוא אומר להם: יש ביניכם ישראל? הביאו אותם לי... משפחות של ישראל הביאו לי".

  מעשה שהיה

הוראה מפתיעה בחלום

רבי מרדכי הזדעזע. "אבקש לעזוב את ביתך עכשיו", הודיע לאנטול. "אינני יכול לחיות בבית שבו יהודי חי עם גויה!"

"לך לגטו קובנה עכשיו", אמרה הדמות בחלום, "והצל את חייו של רבי מרדכי". אנטול התעורר בתדהמה. זיעה קרה שטפה את פניו. זה היה אביו, שכבר הלך לעולמו, שהופיע פתאום בחלומו ובפיו ההוראה המוזרה.

אנטול היה יהודי תושב קובנה, העיר השנייה בגודלה בליטא. בימים שלפני המלחמה מנתה האוכלוסייה היהודית כרבע מתושבי העיר, והחיים היהודיים בעיר שקקו.

ואולם היו יהודים שניסו להתערות בקרב האוכלוסייה המקומית על חשבון יהדותם. כזה היה אנטול. הוא המיר את דתו, נשא אישה לא-יהודייה וחי כגוי גמור. כשהחלה רדיפת היהודים חש אנטול בטוח. כך חמק מידי הנאצים יימח-שמם ואיש לא ידע כי הוא יהודי.

בתחילה ביטל את החלום. אין זה אלא חלום שווא, אמר בליבו. ואולם אביו לא הניח לו. לילה אחר לילה הופיע בחלומו וביקש ממנו בקשה אחת – ללכת להציל את רבי מרדכי פגרימנסקי מהגטו.


הרב פגרימנסקי

רבי מרדכי היה דמות מופת בעיר. הוא נולד בעיר טבריג (טאורגה) שבמערב ליטא, שבה סבו, רבי חיים רצגר, שימש הרב. כבר מקטנותו ניכרו בו כישרונות גדולים והתמדתו הייתה מופלאה.

כשבגר, למד בישיבת קלם, ושם נודעה גאונותו הגדולה. בשנת תרצ"ג מינה אותו הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש לראש ישיבת תומכי תמימים בריגה. כעבור זמן עבר רבי מרדכי לעמוד בראשות ישיבת היידה באנטוורפן שבבלגיה. בסוף שנות השלושים (של המאה הקודמת, למניינם) שב לקובנה. השואה האיומה לכדה אותו בגטו, וגם בו שימש מקור עידוד וכוח ליהודי הגטו.

לילה אחד ניהל אנטול ויכוח עם אביו בחלום. "כיצד אעשה זאת?!", טען. "האלך לגטו ואבקש לראות את רבי מרדכי?! הלוא בכך אסכן את חיי!".

"כל שעליך לעשות", השיב האב בחלום, "הוא רק לגשת עכשיו לגדר הגטו. היהודי הראשון שתפגוש יהיה רבי מרדכי". האב לא הסתפק בכך ותיאר לבנו בחלום את דרך ההצלה המיועדת, שדרכה יוכל להציל את רבי מרדכי.

אנטול התעורר מחלומו נרעש. הפעם הבין שאין אלה דברים של מה בכך. הוא לבש את בגדיו ושם את פעמיו לעבר הגטו.

בהגיעו אל הגדר הבחין בדמותו של יהודי הדור פנים. "אתה רבי מרדכי פגרימנסקי?", שאל בלחש את האיש שמעבר לגדר. "אכן, זה אני", השיב רבי מרדכי.

"באתי להציל אותך!", קרא אנטול בהתרגשות. "לך כעת אל מבנה המקווה שבגטו, היכנס אל הבור המוביל אל אוצר המים, וצעד בתוך תעלה שיהודים חפרו. כך תגיע אל פתח המצוי מעבר לגדר הגטו". אנטול מסר לרבי מרדכי את הדברים ששמע זה עתה בחלום.

רבי מרדכי הרגיש שכוונתו של האיש כנה וטובה, ועשה כדברי הזר שמעולם לא פגש קודם לכן. הוא צעד אל מבנה המקווה, מצא את תעלת המים והחל לצעוד בתוכה. כעבור שעה קלה נפגשו השניים מחוץ לגטו.

אנטול הוביל את רבי מרדכי אל ביתו. "כיצד הצלחת לחמוק מידי הנאצים ולא להיכלא בגטו?", תהה רבי מרדכי בהיכנסו אל הבית.

מצילו השיב כי הוא חי את חייו כגוי ואף נשוי לאישה לא-יהודייה, ובזכות זה הצליח להסתיר את זהותו היהודית.

רבי מרדכי הזדעזע למשמע הדברים. "אבקש לעזוב את ביתך עכשיו", הודיע לאנטול. "אינני יכול לחיות בבית שבו יהודי חי עם גויה!".

אנטול התחנן לפני רבי מרדכי לבל יעזוב את ביתו. "זה פיקוח נפש ממש", זעק. אך ללא הועיל. רבי מרדכי היה איתן בדעתו לעזוב את הבית ויהי מה.

נחישותו של רבי מרדכי הבהירה לאנטול את חומרת נישואיו ללא-יהודייה. הוא אמר לרבי מרדכי שהשתכנע כי עליו להיפרד ממנה, אך טען שיש לעשות זאת בזהירות, שאם לא כן, היא עלולה להלשין לנאצים על יהדותו ולסכן את חיי שניהם.

רבי מרדכי נותר איתן בדעתו כי הדבר אינו סובל דיחוי. "אני מסכים להמתין רק עד מחר", אמר לבסוף. למחרת אמר לו: "שלח אותה לדרכה ואני מבטיח לך שלא יקרה לך דבר".

מלחמה עזה התחוללה בנפשו של אנטול, אך הוא החליט לעמוד בה בגבורה והודיע לאשתו הנוכרייה כי עליו להיפרד ממנה.

לפלא היה שעל אף הצעד הדרמטי שעשה נמנעה האישה מלהלשין לגרמנים על בעלה לשעבר וחברו היהודי. השניים הסתתרו בבית שנה תמימה, עד תום המלחמה.

בהשפעתו של רבי מרדכי שב אנטול לחיק היהדות. הוא נעשה בעל תשובה גמור, היגר לארצות-הברית, ושם היה מספר את נס הצלתו של רבי מרדכי ואת הצלת יהדותו שלו.


מצבתו בבית העלמין בבני־ברק

אחרי השואה היגר רבי מרדכי לבַּאיִי שבפרוורי פריס, ושם הרביץ תורה בתלמידים. לדאבון הלב לא האריך ימים ונפטר בשנת תש"י, והוא בן ארבעים ושבע שנה. ארונו הועלה לארץ ישראל ונטמן בבני-ברק.

(על-פי 'דרך עץ החיים')

  רציתי לשאול

עם הרב ברוך סלונים

מנהל בית חב"ד במודיעין

כשאני בא להתפלל בבית כנסת ניגשים אליי לפעמים אנשים ובלי לשאול אותי מיישרים לי את התפילין.

האמת היא שיש כאן פער תרבותי שראוי להיות מוּדעים לו. בתוך הקהילה הדתית והחרדית זה נוהג שגרתי ומקובל. אם רואים בבית הכנסת יהודי שהתפילין שלו אינן מונחות במקומן, או שהרצועה הפוכה, ניגשים אליו ומיישרים את התפילין או הופכים את הרצועה. אנשים מקבלים זאת בטבעיות ובהכרת תודה.

בכלל, יש פתגם שהעצים בשדה גדלים לפעמים עקום בעוד עצי היער צומחים ישר, מפני שביער עץ אחד מיישר את השני. וכך בתוך הקהילה האחד 'מיישר' את רעהו, מסייע לו ומכוון אותו.

באשר לתפילין: אכן חשוב מאוד שהתפילין של ראש יעמדו במקומן, בדיוק באמצע. האדם עצמו לא תמיד מודע שהן זזו ממקומן או שלא הונחו כהלכה. לא לכל אחד יש מראה שהוא יכול להביט בה ולראות שהתפילין אכן במקומן. לכן טבעי שאחד המתפללים, שמבחין בכך, מיישר את התפילין של חברו.

ואולם ראוי לזכור שבעלי תשובה או מתקרבים אינם רגילים ל'תרבות' זו, שאנשים זרים ניגשים אליהם ונוגעים בהם. הדבר יכול להיתפס בעיניהם כחדירה לפרטיותם. על כן ראוי לפנות אליהם בעדינות ובכבוד, להעיר על הדבר הדורש תיקון ולא לגעת בתפילין או ברצועה לפני קבלת הסכמה מהם.

מי שאינם רגילים לבוא לבית הכנסת עלולים גם כן שלא להכיר מנהגים והלכות. הם יכולים לשבת במקום שבו צריך לעמוד וכדומה. בהחלט יש מקום שאנשים יעירו את תשומת ליבם וילמדו אותם, אך יש לעשות זאת ברגישות ובכבוד. יש לזכור שכשם שצריך ליישר את התפילין, כך צריך 'ליישר קו' עם הזולת.

  פינת ההלכה ומנהג

עוגה בתנור חלבי

שאלה: האם מותר לאפות עוגה פרווה בתנור חלבי בכוונה להגישה כקינוח אחרי ארוחה בשרית?

תשובה: לבני אשכנז – אסור לבשל לכתחילה מאכל פרווה בכלי חלבי, אפילו אינו 'בן יומו' (שלא בושל בו חלב ב-24 השעות האחרונות), אם הכוונה לאוכלו עם בשר, אלא אם כן אין בשום אופן כלי פרווה המתאים לשימוש זה (וכן להפך, בישול מאכל פרווה בכלי בשרי כדי לאוכלו עם חלב). זו גם דעתם של כמה מגדולי פוסקי ספרד.

לדעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל יש מקום לבני ספרד להקל לבשל, אף לכתחילה, מאכל פרווה בכלי חלבי או בשרי, מתוך כוונה לאוכלו עם המין השני. ועם זה גם לדעתו – המחמיר תבוא עליו ברכה.

בנדון שלנו, מכיוון שהכוונה אינה לאכול את העוגה עם בשר אלא אחרי הסעודה הבשרית – מותר לכל הדעות לאפות אותה בתנור חלבי, ואפילו הוא 'בן יומו'. כמו-כן מותר לאפות עוגה פרווה בתנור בשרי כדי לאוכלה אחרי ארוחה חלבית.

אבל אם רוצים לאכול את העוגה שנאפתה בתנור הבשרי עם קפה חלבי – אם התנור היה 'בן יומו', הדבר אסור לבני אשכנז, ולבני ספרד מותר. ואם התנור לא היה 'בן יומו' – מותר לאכול את העוגה עם חלב אף לבני אשכנז.

אם הונח מאכל פרווה רותח בכלי בשרי או חלבי נקי, אפילו הכלי 'בן יומו' אך קר, או שהניחו מאכל פרווה קר בכלי בשרי או חלבי נקי 'בן יומו', והכלי רותח – מותר לאכול את מאכל הפרווה עם מאכלי בשר או חלב גם לבני אשכנז.

מקורות: ב"י ושו"ע יו"ד סי' צה ס"א-ג. רמ"א שם ס"ב ונו"כ. חכמת אדם כלל מח ס"ב. שו"ת יביע אומר ח"ט, יו"ד סי' ד. ספר 'הכשרות' להרב יצחק פוקס, פרק י סעיפים צג-צו ובהערות.

  חיים יהודיים

"מבטיחים לא לשכוח שום נופל"

מי אומר קדיש על יותר מאלף הקרבנות שנפלו בטבח בשמחת תורה ובקרבות בעזה ובצפון? יש מערך מתנדבים שאומרים קדיש בשנת האבל על הנופלים

תעודת זהות. דרור-דויד עמוס (43) נולד במשפחה מסורתית וגדל בנשר. 25 שנים שימש קצין לוגיסטיקה בצה"ל. בעקבות הטבח יצא ביוזמה 'קדיש לכל קדוש', וגייס קרוב לאלף מתנדבים, שאומרים קדיש בשנת האבל על הנופלים.


"פשוט העתקנו את המודל הצה"לי לאזרחות". עמוס

תפילות של סבתא. אין לי שום סיפור מיוחד וחריג של חזרה בתשובה. לא מסעות במזרח ולא מהפך דרמטי. כשהתגייסתי הייתי צעיר מסורתי, עם משיכה בסיסית לדת. בצבא הייתי קורא פרקי תהילים. אני משוכנע שזה בזכות התפילות של סבתי. היא וסבא היו אנשים צדיקים בעיניי, ונראה שפעלו לעורר את נשמתי. כשחזרתי לנשר, השתלבתי בתפילות ובשיעורי התורה בבית הכנסת 'נוריות'.

חסד של אמת.  כאיש קבע בצה"ל ראיתי מקרוב איך מערך הנפגעים עובד עם המשפחות. קלטתי שבשכול האזרחי אין מערך דומה; ומשפחה אחרי ההלוויה שבה לביתה, ונאלצת להתמודד לבדה עם השבר. לפני עשר שנים החלטנו – קבוצת נגדים וקצינים – להקים את עמותת 'חסד חיים ואמת', שכולה על טהרת ההתנדבות ותפקידה ללוות את המשפחות האבלות. פשוט העתקנו את המודל הצה"לי לאזרחות.

מכפילים כוח. אחרי הטבח הנורא הצלחנו לבצע הכפלת כוח במערך המתנדבים שלנו. בשיתוף 'אחים לעורף', הצלחנו להגיע ליותר מ-800 משפחות אבלות. עטפנו אותן, ככל האפשר, עם ליווי ותמיכה, לצד סלי מזון והקמת אוהלי אבלים. גופים, מוסדות ואנשים טובים עמדו לצידנו ואִפשרו את הפעילות הזאת.

יתגדל ויתקדש. הצענו למשפחות – שאין אצלן מי שיאמר קדיש על הנופל – שנגייס למענן מתנדב מיוחד. ראינו שכל משפחה חשוב לה מאוד שיהיה מי שיאמר קדיש. יש גם משפחות שלמות שנכחדו, ולא השאירו מי שיאמר קדיש. גייסנו מתנדבים שקיבלו זאת עליהם למשך שנת האבל.

בקשת האלמנה. שלחנו אברך מרכסים לנחם אלמנה בצפון שבעלה נפל. כשניגש לאלמנה לנחמה, הצביעה על ילדיה, שישבו בפינת הסלון, ואמרה: "עדיין הם קטנים, וחשוב לי שמישהו יאמר קדיש על בעלי". מובן שמצאנו מייד מתנדב.

ברית דמים. לפני כשלושה חודשים שלחנו נציג לביתה של הגב' אורטל בליך, בשבעה על בעלה, ואדים, שנפל בקרב על בארי. האלמנה ביקשה מהנציג לדאוג שיהיה מי שיאמר קדיש על בעלה. כבר באותו יום עדכנו אותה שיהודי ושמו איתן מייזלס התנדב לעשות זאת. האלמנה אמרה לנו ש"הידיעה שיהודי שמעולם לא הכיר את ואדים, התנדב לומר עליו קדיש כאילו הוא קרוב משפחתו, ריגשה אותי ונתנה לי הרבה עידוד". לפני כמה שבועות התהפך הגורל. בנו של איתן, ניתאי, לוחם שריון, נפל בקרבות בעזה. איתן הצטרף למשפחת השכול. החיבור עם משפחת האלמנה הפך להיות שותפות גורל אמיתית. עכשיו איתן אומר קדיש גם על ואדים וגם על בנו.


קדיש כפול. דרור־דויד עמוס ואיתן מייזלס. המתנדב שהפך לאב שכול

הצטרפו. לצערנו רשימת הנופלים גדלה והולכת. יש כבר 1350 קדושים, השם ייקום דמם, שנפלו מתחילת המלחמה. אנחנו זקוקים לעוד מתנדבים. זה חסד אמיתי ומצווה גדולה, והדבר נותן המון נחמה למשפחה השכולה. אני פונה אל הציבור – כל מי שיכולים, אנא קבלו עליכם משימה קדושה זו. זה מאחד ממש את העם. באמירת הקדיש על כל נופל אנחנו מבטיחים שכל אחד ואחת יונצחו (להצטרפות 0522513345).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)