חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1938 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תצווה , י"ד באדר-ראשון ה'תשפ"ד, (23/02/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1938 - כל המדורים ברצף
העם דורש שיח אחר
יש חדש
הבקשה לברר הלכות באורים ותומים
כתית למאור
לצוות ולהנהיג
'חֹשן' בגימטרייה 'משיח'
מסלול הזכות של העלאת האור
רציתי לשאול
קריאת שמע לער בלילה
מוכנים לגאולה עם מדי המקדש

מס' 1938, ערב שבת-קודש פרשת תצוה, י"ד באדר-ראשון ה'תשפ"ד (23.02.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

העם דורש שיח אחר

אנחנו שרויים שוב בעיצומו של קמפיין נגטיבי שאי-אפשר להימלט ממנו. אך אנחנו מאמינים בכוחו של האור לגרש את החושך

מאז טבח שמחת תורה עולה מהציבור הרחב זעקה אדירה לאחדות. החיילים בחזית משוועים לה, והאנשים בעורף מייחלים לה. נדמה היה שנוצר קו הפרדה ברור בין השיח שהיה פה קודם המלחמה לשיח שצריך להתקיים בינינו אחריה.

היו שניסו כבר בשבועות הראשונים של המלחמה לחזור לאותו שיח בוטה ומפלג, אבל התגובה הציבורית בלמה אותם. הציבור הבהיר בדרך הברורה ביותר שהוא דוחה זאת על הסף ותובע מכולם לחפש את המאחד והמחבר בין חלקי העם. גם החיילים שיצאו לחופשות קצרות העבירו מסר חד לכל הגורמים שעכשיו מצפים מכולם לומר אך ורק מסרים של אחדות וקירוב לבבות.

אבל כבר אז היו סימנים ברורים שגורמים מסוימים אינם מוכנים לקבל את התביעה הזאת. להם היו תכניות אחרות, ולא היה נראה שהם מסכימים לוותר עליהן. גם כסף גדול חיכה לרגע הנכון, שיוכל לשטוף את הארץ בעוד קמפיינים של שנאה והתססה. הגורמים הללו התחממו על הקווים בשעה שכולנו ייחלנו לאחדות השורות.

לא בשם העם

וכצפוי, אנחנו שרויים שוב בעיצומו של קמפיין נגטיבי שאי-אפשר להימלט ממנו. כמות הכסף המושקעת בו עצומה, וכל מטרתו להרים מחדש את חומות העוינות בין חלקי העם. הכול כשר להשגת המטרה. לפגוע במאמץ המלחמתי. להשתמש במשפחות החטופים. להשמיץ את ישראל בעולם. להציג את המלחמה שאין צודקת והכרחית ממנה כמוּנעת על-ידי אינטרסים פוליטיים.

ואתה שואל את עצמך, איך אפשר לעמוד מול מכונות תעמולה כאלה, שגם חלקים גדולים בתקשורת נרתמים אליה בחדווה? איך הכמיהה של העם לאחדות ולשיח שפוי ומכבד יכולה לבלום קמפיין משומן ועתיר משאבים כל-כך?

אנחנו מאמינים בכוחו של האור לגרש את החושך. בחסידות מודגש שאפילו מעט אור דוחה הרבה חושך. ועם זה, דיי בטיפת בוץ אחת לטנף את המפה הצחורה ביותר. פירור אחד של פסולת הופך את המנה היוקרתית ביותר למאוסה. האם כוח האחדות יכול לגבור על כוחות השנאה והשיסוי?

ייתכן שבטווח הקצר הכוחות השליליים יגברו, אבל לטווח הארוך אנחנו בטוחים שהכוחות החיוביים יתעצמו ויכריעו. אי-אפשר להפריח סיסמאות פילוג ושיסוי בשם העם, בשעה שהעם תובע את ההפך, את האחדות והחיבור.

שיח של הקשבה

כל מי שאינו רוצה לחזור לאותו שיח רעיל שהיה פה לפני המלחמה צריך להתגייס להדברת הפלגנות. לא לצרוך תקשורת שמלבה את פירוד הלבבות. להשמיע מעל כל במה אפשרית את הדרישה לחדול ממלחמות האחים. לבנות בימות שבהן יכול להתקיים שיח של הקשבה, הבנת כאביו של הזולת, וחיפוש פתרונות בכוחות משותפים.

אנחנו שומעים מהחיילים איך חיים יחדיו בשלום ובהרמוניה בעלי דעות שונות, ואיך מתאחדים כולם למען המטרה המשותפת. מה שנכון בקרב נכון גם באזרחות. אנחנו עם אחד ויש לנו גורל משותף. נכווינו קשה מאוד אחרי שנה של קרע פנימי. אסור לחזור לשם. הבה נוכיח שיצר האחדות יגבר וינצח ויביא לנו את הגאולה השלמה.


קול העם. לא רוצים לחזור לשיח המפלג והמפריד (צילום: 'תנהגו בנועם')

  יש חדש

מקדש בכל בית

המדרשה לידע המקדש של הרב מנחם מקובר יוצאת במבצע 'מקדש בכל בית', שעניינו חלוקת תמונת בית המקדש לכל בית בישראל. בחודש הקרוב מתוכננת חלוקה של חמישים אלף כרזות בית המקדש לבתי ספר ולבתים פרטיים. הזמנות בטל' 029666177.

תפילה מרגשת

יותר משלוש-מאות איש משורת קהילות יהודיות ברחבי ניו-יורק באו לציון הרבי מליובאוויטש לעצרת תפילה משותפת, להשבת החטופים ולזכר הקדושים שנפלו במערכה בעזה. "רבים בניו-יורק הרגישו שאינם עושים דיי למען אחיהם בארץ", אמר היוזם, ליאור מורגנשטרן. "הפריע לי לראות שאין הם מבינים את הפוטנציאל שלהם כאזרחי ארה"ב. מכאן אפשר להשפיע".

עצרת התעוררות

ביום חמישי שעבר נערכה עצרת תפילה מיוחדת לניצחון המלחמה ולהשבת החטופים, בבית הכנסת 'היכל דוד' בתל-אביב. בעצרת, בארגון בית חב''ד בעיר, השתתפו רבנים נכבדים. אורח בעצרת היה ראש מועצת קריית ארבע, אליהו ליבמן, שבנו, אליקים, חטוף בעזה. הדוברים קראו למשתתפים לקבל עליהם החלטות טובות לזכות החיילים והחטופים.

  שלחן שבת

הבקשה לברר הלכות באורים ותומים

הגמרא מספרת (תמורה טז,א) שבימי האבל על משה רבנו "שלושת-אלפים הלכות נשתכחו". באו בני ישראל ליהושע וביקשו ממנו לבקש שיגלו לו אותן מן השמיים, ואמר להם "לא בשמיים היא". לימים פנו אל שמואל הנביא ודחה אותם, בצטטו את הפסוק "אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה..." (ויקרא כז, לד), שממנו לומדים שאין נביא רשאי לחדש דבר בתורה.

מוסיפה הגמרא שבני ישראל ניסו לשאול את פינחס, ואף הוא השיב "לא בשמיים היא". גם אלעזר אמר: "אלה המצוות". נשאלת השאלה, מדוע ביקשו מאישים אלה דווקא לשחזר את ההלכות האבודות, ומדוע השיב כל אחד מה שהשיב?

ארבעת הנשאלים

הפנייה אל יהושע מובנת ביותר, שכן יהושע היה ממשיכו של משה רבנו, נותן התורה. גם הפנייה אל שמואל מובנת, מפני שחידש דין שאפילו עֵלי הכוהן לא ידעוֹ, ש"שחיטה כשרה בזר", והוכיח זאת מן התורה. לאור זאת ביקשו שיחדש את שלושת-אלפים ההלכות.

פינחס וכמוהו אלעזר נזכרו בדבר הלכה בשעה שמשה שכחה. פינחס במעשה זמרי, בדין "קנאים פוגעים בו", ואלעזר בהלכות גיעולי כלים של נוכרים ש"נתעלמו ממנו" ממשה רבנו "לפי שבא לכלל כעס". אלעזר אמר לחיילים אחרי מלחמת מדיין: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (במדבר לא,כא), ובגמרא (עירובין סג,א) נאמר על כך: "אמר להם, את אחי אבא ציווה ואותי לא ציווה", היינו שייחס את ההלכות האלה למשה. לכן נשאל שוב, אולי ייזכר בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה.

אורים ותומים עדיפים

היו שתי אפשרויות לשחזר את ההלכות, אם על־ידי נבואה אם בשאלה באורים ותומים. מבין שתיהן, הבחירה המועדפת היא לשאול באורים ותומים, כדברי הגמרא (יומא עג,ב) שגדולים מנבואה, ונקראים אורים ותומים על שם שמאירים ומשלימים את דברי הנביאים.

לכן פנו אל יהושע, שהיה מלך ובעבורו שואלים באורים ותומים. ביקשו שישאל באורים ותומים, והוא השיב "לא בשמיים היא". כך פינחס, שהיה משוח מלחמה, והדין הוא שגם משוח מלחמה נשאל באורים ותומים. אף הוא נתבקש לשאול באורים ותומים, וגם הוא ענה "לא בשמיים היא".

סדר הנשאלים

לעומתם, שמואל ואלעזר לא היו יכולים לשאול באורים ותומים, ולכן ביקשו מהם שישאלו בנבואה. על כך ענו: "אלה המצוות", שזה דין שאוסר על נביא לחדש דבר בהלכות התורה.

ובאשר לקביעת סדר הפניות יש לומר שזה איננו סדר כרונולוגי, שהרי שמואל חי אחרי אלעזר, אלא זו הקִרבה המהותית של הנשאלים למקור ההלכות: תחילה יהושע, שקיבל את התורה ממשה רבנו, ולא היה דבר אחד שאמר או עשה מעצמו. לאחר מכן שמואל, שנחשב שקול כמשה ואהרון. אחריו פינחס, שיכול היה לשאול באורים ותומים וכמו-כן היה נביא, והאחרון אלעזר, שאמנם היה נביא ולא שואל באורים ותומים, אבל היה תלמיד משה.

(רשימות חוברת צה)

  מן המעיין

כתית למאור

בזכות הצוותא

״ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך״ (שמות כז,כ). 'תצווה' מלשון צוותא. כשתהיה בצוותא וחברותא עם המוני ישראל ותשפיע עליהם להעלותם בדרגה, תצמח טובה גם לך – ״וייקחו אליך שמן זית זך״; שפע והתעלות יומשכו גם לצדיק.

(תולדות יעקב-יוסף)

מהתורה לחסד

'תצוה' נוטריקון – "צעקת הדל תקשיב ותושיע". עם הציווי על הדלקת המנורה, המסמלת את אור התורה, בא הרמז על מעשה הצדקה והחסד. ללמדך שאל יפטור אדם את עצמו ממעשים טובים בשל עסקו בתורה.

(עיטורי תורה)

כל האותיות

'שמן' רומז לתורה. 'זך' – בגימטרייה כ״ז, שהן כ״ב אותיות הא״ב וחמש האותיות הכפולות (מנצפ״ך). ״ויקחו אליך שמן זית זך״ – כל אותיות  התורה – ובכלל זה מנצפ״ך – נמסרו ומתייחסות למשה.

(אור תורה)

כתישה והארה

״כתית למאור להעלות נר תמיד״. 'כתית' – כתוש וכתת את כל התאוות והמידות הרעות אשר בקרבך, 'למאור' – כדי שתקבל הארה מן השמיים.

(רבי משה מקוברין)

להגיע ל'מאור'

על-ידי 'כתית' – התבטלות וכתיתה עצמית, מגיעים לבחינת 'מאור' שבתורה. לימוד התורה צריך להיות בביטול ובהנחת עצמותו של הלומד, מתוך ידיעה והכרה שהוא לומד את חוכמתו ורצונו יתברך. ולא זו בלבד שלומד בהתמדה ושקידה, אלא שמסלק את עצמו בסילוק אמיתי, שכל חפצו יהיה אך ורק בתורת ה׳ וחוכמתו יתברך, וישעבד את שכלו לגמרי מכול וכול.

(אדמו״ר הזקן)

טעון תיקון

לעולם צריך האדם לחשוב כי נפשו צריכה תיקון והעלאה. רמז לכך בפסוק ״להעלות נר״ – נר ראשי תיבות 'נפש רוח', ״תמיד״ – זאת עליו לזכור תמיד.

(עיטורי תורה)

נר בחוץ

״באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות״ (שמות כז,כא). בלב כל יהודי צריך לדלוק נר תמיד, נר אלוקים, אבל לא רק ב'אוהל מועד' – בבית הכנסת, בבית המדרש, בשעת התפילה, אלא גם ״מחוץ לפרוכת״ – ברחוב, במסחר, בעבודה, בעסקי החולין; במעשים שבין אדם לחברו.

(פרדס יוסף)

השמן הפנימי

'שמן' רומז לטוב המצוי בכל אחד מישראל, גם ביהודי הפשוט ביותר, וכנאמר בספרים שמכל דבר אפשר להוציא שמן. על-ידי התקשרות בבחינת משה, ראש אלפי ישראל, מתעורר הטוב שבכל אחד ואחד מישראל, ומשה עושה מזה ״כתית למאור״ – שמן משובח ומובחר.

(ספר המאמרים קונטרסים)

  אמרת השבוע

לצוות ולהנהיג

כאשר הציעו לרבי שאול רוזנברג, בעל 'חמדת שאול', לשמש רבה של רַצפֶּרט עדיין היה אברך צעיר, ולא היה נראה לו לקבל את התפקיד, שכן אל הרב צריך לדבר בכבוד ולפנות אליו בלשון נסתר או בלשון רבים, ואליו הכול פונים בלשון נוכח.

הלך הרב רוזנברג אל רבי ישכר-דב מבעלז והציג לפניו את התלבטותו. השיב לו הרבי כי יקבל את המינוי והסביר: "כתוב בתורה 'ואתה תצווה את בני ישראל'. ולכאורה למה היה הקב"ה צריך לומר למשה 'ואתה', והלוא ממילא היה מדבר עימו באותה שעה, והיה יכול לומר 'צווה את בני ישראל', כהמשך לדבריו הקודמים איתו?

"אלא כך אמר הקב"ה למשה: 'ואתה' – אף-על-פי שבני ישראל פונים אליך בלשון נוכח ואומרים לד 'אתה' ולא 'אתם', בכל-זאת 'תצווה את בני ישראל' – צווה והנהֵג את בני ישראל!".

  גאולהפדיה

'חֹשן' בגימטרייה 'משיח'

הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. אחד מבגדי הכהונה של הכוהן הגדול היה החושן, שבתוך קפליו היה מונח השם המפורש. בני ישראל היו שואלים שאלות ומקבלים תשובות על-ידי שאותיות באבני החושן היו מוארות. זה ה'אורים ותומים', כפי שהתורה מצווה (שמות כח,ל): "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים". ה'אורים ותומים' הוא "כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החושן, שעל-ידו הוא מאיר את דבריו ומתמם את דבריו" (כדברי רש"י). על שם זה הוא גם נקרא 'חושן המשפט', שכן על-ידו ביררו בני ישראל את המשפט.

מצב זה התקיים עד חורבן בית המקדש הראשון. לאחר מכן, בבית המקדש השני, לא היה בחושן השם המפורש, וכמו-כן לא היו ה'אורים ותומים'. הכוהן הגדול לבש את החושן, אך בלי השם המפורש ובלי הסגולה הפלאית של 'אורים ותומים'.

נשאלת השאלה, איך היה אפשר ללבוש את החושן בלי מרכיב חשוב כל-כך של ה'אורים ותומים'? הלוא כל פרט בבגדי הכוהן הגדול חיוני, ובלעדיו אי-אפשר; וכאן מוותרים על ליבו ונשמתו של החושן – ה'אורים ותומים'?!

הדבר מובהר (לקוטי שיחות, כרך יא, עמ' 133) מתוך עיון בפרטי הציווי בעניין החושן. התורה מפרטת את כל פרטי החושן, ואינה מזכירה את ה'אורים ותומים'. לאחר מכן היא אומרת: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד". בכך מסתיים תיאור מרכיביו של החושן עצמו. אחר-כך בא עניין נוסף: "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט  אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים... וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ". זה עניין נפרד – סגולת ה'משפט' שהייתה בחושן, שעל-ידה היו יכולים לשאול שאלות ולקבל תשובות. ומכיוון שזה עניין בפני עצמו, אין היעדרו מעכב ומונע מללבוש את החושן.

הֲפִיכַת הַ'נָחָשׁ'. נמצא שגם בבית השני היה החושן עצמו בשלמותו, ומה שהיה חסר הוא עניין ה'משפט' – פעולתו של החושן בעולם. מצב דומה שורר גם בזמן הגלות. האמת האלוקית קיימת בכל תוקפה, אך היא חבויה ונסתרת. עבודתנו היא שלא להתרשם מהסתר זה, ולגלות את האמת האלוקית.

מובא בספרי הקבלה (שער המצוות וטעמי המצוות לרבי חיים ויטאל, פרשת תצווה) שהחושן היה כנגד הנחש הקדמוני שגרם לחטא עץ הדעת והמסמל את מקור הרע. מכיוון ש"זה לעומת זה עשה אלוקים", הרי ה'חשן' הוא ניגודו של ה'נחש'. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהמילים 'חשן' ו'נחש' מורכבות מאותן אותיות. עוד מובא ('מאורי אור' בערכו, בשם רבי אפרים מבעלי התוספות) ש'חשן' בגימטרייה 'משיח'. משמעות הדבר שעלינו לברר את ה'נחש' ולגלות את ה'משיח' המסתתר בתוך המציאות, עד שיהיה בבחינת 'חושן משפט' – שיבוא ויתגלה המלך המשיח בקרוב ממש.

  מעשה שהיה

מסלול הזכות של העלאת האור

"אל תשתמש בכסף שתקבל מהקצב", הורה הרב, "אלא תניחהו בקופה מיוחדת. ביום מן הימים מובטחני שתזכה להשתמש בכסף למצווה אחרת"

מדי שחר היה הקצב מביט במעשיו של השמש, ותשוקה גדולה החלה למלא אותו, עד שפנה אל השמש והציע לו עסקה.

זה היה בעיר דונאיסקה סטרדה (סֶרדהֶלי בפי היהודים) בדרום סלובקיה. השכם בבוקר היה השמש מדליק את מנורות הנפט בבית הכנסת. הוא היה יהודי ירא שמיים ועובד ה' בתמימות, ובשעה שהיה מדליק את המנורות היה חוגר עצמו באבנט ואומר תפילה שחיבר: "לשם ייחוד קודשא-בריך-הוא ושכינתיה, הריני מוכן ומזומן להעלות אור בנרות בית הכנסת".

ועוד היה מוסיף: "יהי רצון כאילו כיוונתי בהדלקה זו את כל הכוונות והייחודים שכיוון הכוהן הגדול בזמן שהעלה את הנרות בבית המקדש".

גם הקצב נהג להשכים קום, לבוא לבית הכנסת ולקרוא פרקי תהילים. הקצב היה איש פשוט והמוני, ולא הצטיין לא בתורה ולא ביראה. ואולם בראותו את השמש בעבודתו, נתמלא ליבו רגש של קדושה ושל קנאת סופרים על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו של השמש.

בהיותו איש מעשה, פנה אל השמש והציע לו עסקה: "אשלם לך זהוב על כל יום אם תמכור לי את זכות הדלקת המנורות בבית הכנסת".

השמש משך בכתפיו. "איני מעוניין בכסף אלא במצווה עצמה", ענה קצרות. ואולם הקצב לא הרפה. למחרת שב אל השמש ובפיו אותה בקשה. וכמו-כן בימים הבאים.

באותם ימים חי בעיר הגאון רבי יהודה אסאד, מגדולי רבני הונגריה. כשראה השמש שהקצב אינו מניח לו ואינו חדל מהפצרותיו, החליט להביא את העניין להכרעת הרב. הלך אל רבי יהודה אסאד וגולל לפניו את סיפור הדברים.


רבי יהודה אסאד. זכות המצווה של הדלקת מנורות הנפט

לאחר ששקל את הדברים פסק הרב: "אם כדבריך כל מעשיך לשם שמיים בלבד ושלא על-מנת לקבל שכר, הרי גם אהבת ישראל מצווה גדולה היא. עצתי אפוא היא כי תוותר לקצב על הזכות שבהדלקת המנורות". ומייד המשיך: "אך אל תשתמש בכסף שתקבל מהקצב, אלא תניחהו בקופה מיוחדת. ביום מן הימים מובטחני שתזכה להשתמש בכסף למצווה אחרת".

אף-על-פי שהמצווה הייתה יקרה מאוד לליבו של השמש, קיבל עליו את הכרעתו של הרב. מאז, מדי יום ביומו התייצב הקצב בבית הכנסת בשעה הנכונה, שילם לשמש זהוב אחד והדליק את המנורות.

הקצב לא ידע דבר וחצי דבר על מעורבותו של רבי יהודה אסאד בעניין, וכי הכול נעשה במצוותו ועל-פי הנחיותיו.

השמש קיים גם את החלק השני של הוראת הרב. את הזהובים שקיבל אגר בתוך קופה מיוחדת, והיא הוסיפה להתמלא מדי יום. מעולם לא הוציא ממנה ולו מטבע אחד.

חלפו כמה שנים. בינתיים הורע מאוד מצבו הכלכלי של הקצב, והוא נאבק על פרנסתו. מצוקתו גברה עוד יותר כאשר עמד להשיא את בתו. על אף כל מאמציו לא הצליח לגייס את דמי הנדוניה שהתחייב לשלם.

יום אחד ראה השמש את הקצב בוכה במר נפשו. הוא שאלו לפשר בכיו, והשמש סיפר לו כי המזל חדל לפתע מלהאיר לו פנים. "מה אעשה? כיצד אוביל את בתי לחופה?", תהה בכאב. "הלוא התחייבתי על סכום מסוים של נדוניה וליבי מלא חשש מפני התגובה של צד החתן!".

השמש מיהר אל רבי יהודה אסאד וסיפר לו את הדברים ששמע מפי הקצב. "אנא הבא אליי את קופת הזהובים שאספת", אמר לו הרב.

כעבור שעה קלה התייצב השמש בביתו, ובידו הקופה עמוסת המטבעות. "הבה נלך יחדיו אל הקצב", אמר לו הרב. הוא לבש את מעילו ויצא אל אטליזו של אותו קצב.

הקצב הופתע למראה הרב והשמש שהופיעו פתאום בפתח חנותו. "מה הסכום שעליו התחייבת?", שאל הרב את הקצב. האיש נקב בסכום הדרוש לו, והרב הורה לשמש: "פתח את הקופה והרק את תכולתה על הדלפק".

לאחר שעשה כן נתבקש השמש למנות את המטבעות. ספר השמש את המטבעות מול עיני הרב ומול עיניו המתבוננות של הקצב, והנה זה פלא – סך הזהובים תאם בדיוק את סכום הנדוניה שעליה התחייב הקצב למחותניו.

"כעת הגיעה שעתם של הזהובים למלא את ייעודם", אמר הרב לשמש. "לאחר ששימשו פעם אחת לקיום מצווה נכבדה של הדלקת הנרות בבית הכנסת הגיעה העת לעשות בהם עוד מצווה גדולה. תנם לקצב, שיוכל להשיא את בתו בכבוד ולהובילה לחופה בלב שמח". השמש עשה כמצוות הרב בלי להוציא הגה מפיו.

רבי יהודה אסאד סיפר את הסיפור בהתפעלות לתלמידיו ואמר: "ראו את התמימות והצדקות של השמש, שהסכים לוותר על מצווה שחיבב וייקר כל-כך. וראו איך מצווה אחת שנעשתה בכוונה הצמיחה עוד מצוות, כאהבת ישראל, צדקה והכנסת כלה".

(על-פי 'תפארת בנים')

  רציתי לשאול

עם הרב שניאור-זלמן פיקרסקי

מנהל בית חב"ד בכיכר המדינה, תל-אביב

האם נכון להציע לעמיתים בעבודה להניח תפילין, נרות שבת וכדומה, או שזה עלול ליצור אי-נעימות?

מטבע הדברים במקום העבודה נוצרים קשרים שמעבר לענייני העבודה עצמם. אחד ממליץ על מתכון מוצלח, השני על מוצר טוב, והשלישית על בעל מקצוע אמין. אנשים שגילו את יתרונות התזונה הבריאה, למשל, אינם חוששים לדבר עליה עם עמיתיהם לעבודה.

באותה מידה אין סיבה לחשוש לדבר על ענייני יהדות – הנחת תפילין, בדיקת מזוזות, הדלקת נרות שבת וכדומה. אך מובן שהדברים צריכים להיעשות בטאקט ובנעימות ובלי ליצור לחץ שיעכיר את מערכת היחסים במקום העבודה.

באחת ההתוועדויות בבית חב"ד הצעתי לאנשים לקחת עימם את התפילין למקומות עבודתם, ולומר לעמיתיהם שיש אצלם תפילין, ומי שרוצה מוזמן לקיים את המצווה. כמה וכמה התחילו לעשות זאת וסיפרו כי היוזמה התקבלה בעין יפה.

בבית הוריי בתל-אביב נהגנו תמיד להציע לכל איש מקצוע שנכנס הביתה להניח תפילין. בדרך כלל האנשים נענו בשמחה, והיו שאמרו כי הם מניחים בעצמם. אבי שיחיה הציע ליהודי מסורתי שפתח מסעדה להציב בה עמדת תפילין, והאיש קיבל את ההמלצה בשמחה, ויהודים היו באים לאכול ובאותה הזדמנות להניח תפילין.

חשוב שהאנשים ירגישו שהדיבור בענייני יהדות לא בא ממקום 'שיווק', אלא מתוך אכפתיות אמיתית כלפי אותו עמית לעבודה. אתה לא בא 'לעשות נפשות', אלא לדאוג שיהיה לו יותר טוב ברוחניות ובגשמיות. כשאדם מרגיש שהפנייה אליו באה מתוך כנות ואכפתיות, הוא מגיב לה בחיוב.

וכדאי לזכור שמקום העבודה הוא הזדמנות גדולה לשבור מחיצות וליצור חיבורים בין יהודים לבין עצמם ובינם לבין האמונה והמורשת שלנו.

  פינת ההלכה ומנהג

קריאת שמע לער בלילה

שאלה: אדם העובד בלילה וישן ביום, מתי עליו לקרוא קריאת שמע שעל המיטה?

תשובה: בגמרא אמרו: "אף-על-פי שקרא אדם קריאת שמע [של ערבית] בבית הכנסת, מצווה לקרותה על מיטתו, שנאמר (תהילים ד,ה): 'אִמרו בלבבכם על משכבכם (אִמרו 'שמע' שכתוב בה "על לבבך... ובשכבך") ודומו סלה (לפני השינה)'". כמו-כן אמרו ש"הנכנס לישון על מיטתו, אומר: 'ברוך... המפיל...'". וכתב הרמב"ם שהכוונה למי ששוכב לישון בלילה.

ואכן, הישן ביום אינו אומר קריאת שמע שעל המיטה ואינו מברך 'המפיל'. אפילו מי ששוכב לישון לפנות ערב, קודם צאת הכוכבים, וכל שנתו תהיה בלילה – אינו יכול לברך 'המפיל'.

מי ששוכב לישון סמוך לעלות השחר ומשער שעד שיירדם כבר יעלה עמוד השחר, יברך 'המפיל' בלי שם ה'. אבל השוכב לישון בין חצות הלילה לעלות השחר יברך 'המפיל' (אף שמקצת המקובלים נוהגים שלא לברך אחר חצות).

גם בלילה אין לברך אלא כשמשער שיישן לאחר מכן שנת קבע (חצי שעה לפחות), אבל אם כוונתו לנמנם כמה דקות בלבד, לא יברך 'המפיל'.

אף שהיא נקראת 'קריאת שמע שעל המיטה' אין צורך לאומרה על המיטה דווקא, אלא הכוונה היא סמוך לעת הכניסה למיטה. ואולם את ברכת 'המפיל' יש להשתדל לומר במיטה, צמוד לשינה ממש, אחרי כל הלימודים והאמירות, ובכלל זה קריאת שמע. אם אחרי שאמר 'המפיל' נזכר שטרם התפלל ערבית, או ששכח לברך ברכה אחרונה או ברכת 'אשר יצר' – עליו לקום ולהתפלל או לברך גם אחרי 'המפיל'.

מקורות: ברכות ד, עב ורש"י שם, ודף ס ע"ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ז ה"ב. טושו"ע או"ח סי' רלט. פסקי תשובות שם ס"ק א-ב וסי' רלט ס"ק א-ב ובהערות.

  חיים יהודיים

מוכנים לגאולה עם מדי המקדש

עשרות כוהנים, מכל רחבי הארץ, קיבלו בגדי כהונה אישיים, והם מאוגדים למשמרת שממתינה לעבודת בית המקדש השלישי. הרב אברהם כהנא, מחוקרי מכון המקדש, מגלה את מה שמאחורי הקלעים

תעודת זהות. הרב אברהם כהנא, בן 45, תושב שילה. גדל ברעננה ובכפר-סבא, למד בישיבת שילה. כבר עשרים שנה ממלא מגוון תפקידים במכון המקדש – מדריך, מרצה, ובעיקר חוקר בכיר במכון המחקר של המכון.


"כדי שכוהן יוכל לעבוד בבית המקדש, צריך שיהיו לו בגדי כהונה". הרב כהנא

עצת אסיר. עוד קודם נישואיי הייתי עושה פעילות עם אסירים בבתי כלא. באחד מביקוריי בכלא דיבר איתי אחד האסירים ובמהלך השיחה אמר לי: "אתה כוהן, יש ישיבה מיוחדת בעיר העתיקה, כדאי לך ללמוד שם". אימצתי את העצה, נכנסתי לישיבה שהפעיל מכון המקדש, והשאר היסטוריה.

מחקר הבגדים. מכון המקדש, שייסד הרב ישראל אריאל, זכה לעורר מוּדעוּת גדולה לסוגיית המקדש. אחת היוזמות הבולטות היא עשיית בגדי הכהונה. זכיתי לעמול על המחקר, עם הפרויקטור הרב יהושע פרידמן שפיקח על כל העבודות, הלכתית ומעשית, עד הרמה הביצועית: כל כוהן שבא למדוד בגדים עבר דרכו.

פשתן מהודו. הפשתן, למשל, מיובא במיוחד מהודו. פיתחנו את שיטת הצביעה של התכלת, הארגמן ותולעת השני. מאחורי כל חוט וחוט בבגדי הכהונה – הכתונת, המצנפת, האבנט, והמכנסיים – יש עבודה פרטנית. לכל כוהן הותאמו הבגדים למידתו.

כהונתם עליהם. הרעיון לייצר בגדי כהונה נולד מהתפיסה שעליהם להיות מוכנים לגאולה. חלק מהמוכנות של 'כוהנים בעבודתם' היא שיהיו להם בגדי כהונה. הגמרא (במסכת סנהדרין) אומרת: "בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם". כדי שכוהן יוכל לעבוד בבית המקדש מייד עם בניינו, הוא צריך שיהיו לו בגדי הכהונה.

מוכנים לעבודה. כל הכוהנים שקיבלו את בגדי הכהונה מאוגדים למשמרת, שתוכל להתחיל לעבוד מייד עם בניית בית המקדש. הכוהנים קיבלו הדרכה ליום שבו תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים: מאחר שהבגדים הם נכס של בית המקדש, הרי שכל כוהן יצטרך להביא עימו את הבגדים לבית המקדש, ושם הוא יקדיש אותם לציבור, ואז יוכל להשתמש בהם.

תרגולת מקדש. מעת לעת אנחנו עורכים תרגול של לבישת הבגדים. בכל פעם שאני לובש את בגדי הכהונה, בתרגולות של המכון, ממלאת אותי תחושה מרוממת מאוד. סוג של 'צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות'. מרגישים שמתקדמים עוד צעד לביאת המשיח.


כוהנים בתִרגולם. עוד צעד לביאת המשיח

מגילת המקדש. בעשור האחרון עמלנו על 'מגילת בית המקדש'. זו אנציקלופדיית ענק, ובה כאלף ערכים הקשורים לבית המקדש. זכיתי להיות שותף למחקר, כעורך ראשי, לצד עוד חמישה חוקרים. עבודה רציפה ומעמיקה זו מחדדת את התחושה של חיי גאולה במובן המוחשי ביותר.

מוכנות לגאולה. דורות של מבוגרים וילדים באים למכון וזוכים ללמוד על הגאולה באמצעים מונגשים וצבעוניים, שבדורות קודמים לא יכלו אפילו לחלום עליהם. כל מה שלומדים אפשר לראות בעין, וזה מאפשר לקבל הבנה מעמיקה. יש חשיבות כבירה ללימוד על בית המקדש, ובדורנו המוּדעוּת הזאת גבוהה מאוד.

פרה אדומה. יוזמה נוספת של המכון היא הפרה האדומה. בחווה סודית יש כיום חמש פרות הקרובות ביותר להגדרות של פרה אדומה, ומהן שלוש במיוחד. הלוואי שנזכה להשתמש בהן בגאולה העתידה.

האריכות מלמדת. כל שנה, בפרשיות תרומה-תצווה, אני חושב על האריכות הגדולה של התורה לפרט כל דבר הקשור לבניית המשכן וכליו. אם התורה האריכה כל-כך, הדבר אמור לעורר אותנו להאמין ולצפות לבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)