חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1921 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת לך, י"ב במרחשון ה'תשפ"ד, (27/10/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1921 - כל המדורים ברצף
עם ישראל בתפארתו
יש חדש
הגלות איננה 'תקלה' אלא משימה
ישראל והכוכבים
היהודים יישארו בארץ
שני אלפים תורה
התחבולה הביאה תשועה
רציתי לשאול
מילה בהרדמה
"ירדתי מהרכב ובכיתי"

מס' 1921, ערב שבת-קודש פרשת לך לך, י"ב בתשרי ה'תשפ"ד (27.10.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

עם ישראל בתפארתו

אנחנו רואים את מסירת הנפש היהודית בכל עוצמתה, ואת האמונה והביטחון בבורא העולם. זו עת שבה כולנו נדרשים לתשובה ולהתחזקות רוחנית

1. עם של מסירת נפש

העם היהודי מבוסס על מסירת הנפש. החל בה אברהם אבינו, שאף הושלך לכבשן האש באור כשדים בשל אמונתו בא-ל אחד (וניצל בנס). לאורך כל ההיסטוריה היהודית אנו רואים את עוצמת מסירת הנפש של עם ישראל, שלמעלה מכל שיקול הגיוני וחישובים אנושיים.

היו שסברו כי מסירת הנפש הזאת דעכה, וכי הדור של ימינו מפונק וחושב על עצמו ועל מה שטוב לכל אחד ואחד באופן אישי. והנה באה המערכה הזאת ואנחנו רואים את מסירת הנפש היהודית בכל עוצמתה. סיפורי הגבורה רודפים זה את זה. אנשים חירפו את נפשם כפשוטו ממש, בלי לחשוב על עצמם כלל, אלא על הצלת יהודים אחרים.

אנחנו רואים ושומעים את חיילי המילואים. יש להם משפחות, הורים, אחים, ילדים. הם יודעים שמלחמה היא דבר מסוכן. והם נחושים במידה מעוררת השתאות, ומוכנים למסור את נפשם כדי להכרית את מבקשי נפשנו ולנקום את דמם השפוך של הקדושים שנטבחו באכזריות שאין לתארה. זוהי העוצמה האדירה של מסירת הנפש היהודית!

2. תבוא עת בירור

כמה כואב שבשעה זו, שבה כל העם מבקש להתאחד מול האויב האכזר, יש המוסיפים לנהל את מלחמות האתמול ואת הטחת ההאשמות. תגיע העת לבדוק את המחדלים שהתרחשו, לברר איך נפלנו שוב בפח הקונצפצייה  שאפשרה לאויב להפתיע אותנו.

אבל כל המלהגים באולפנים, שממהרים להטיל אשמה על יריביהם, האם בדקו גם את עצמם? אולי הקונצפצייה  מתחילה באוסלו ובהתנתקות? כמה לעגו למי שהזהירו מירי קטיושות לעבר ערי ישראל. כמה בזו למי שהתחננו להקשיב למה שהערבים אומרים בערבית ולא להצהרותיהם באנגלית. 'הזויים' ו'משיחיים' כינו אותם. והנה מתברר שדווקא הם ראו נכונה ולא היו שבויים באשליות השווא.

כל המומחים הביטחוניים כביכול שחתמו על עצומות בעד הנסיגות ובעד מתן נכסים אסטרטגיים לאויבינו, ושדיברו בביטחון עצמי רב, לצד התקשורת הכללית שהובילה את הרוח הזאת – גם להם חלק לא מבוטל ביצירת הקונצפצייה  שהמיטה עלינו את האסון. ראוי שכולנו נעשה את הבירור העמוק – אבל לא עכשיו, אלא אחרי ההכרעה והניצחון!

3. יש אמונה

בתוך כל הסיפורים המצמררים שמתפרסמים מדי יום ביומו בולטת ההישענות על האמונה. ניצולים שחשבו כי אלה רגעיהם האחרונים זעקו 'שמע ישראל'. ברגעי האימה הנוראים אנשים התפללו ושמו את מבטחם בקב"ה.

זה מקור כוחנו – האמונה והביטחון. ודאי, צריך נשק וצבא, כי הקב"ה רוצה שלא נסמוך על הנס אלא נפעל בדרכי הטבע, אבל מקור כוחנו ועוצמתנו הוא הבורא, שומר ישראל – "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"!

4. מאמץ משותף

הימים האלה הם עת תשובה והתחזקות רוחנית. כל אחד ואחת צריכים לחשוב איך להשתפר, איך להוסיף טוב, איך לקבל עוד החלטות טובות. עוד מצווה, עוד קביעות עיתים לתורה, עוד תפילה, עוד חסד. זה המאמץ שכולנו צריכים לעשות, ויחד נזכה לברכת ה' ולניצחון מלא ומזהיר.


שלוחי חב"ד באוונסטון שבאילינוי מניחים תפילין ביום חמישי שעבר עם אורי רענן, שאשתו לשעבר ובתו שוחררו למחרת מרצועת עזה

  יש חדש

מיגון רוחני

ביוזמת צעירי חב"ד החלו שלוחי חב"ד ברחבי  הארץ למגן את רכבי הביטחון וההצלה באמצעות ספר חת"ת (המאגד חומש, תהילים ותניא), וכמו-כן קופת צדקה. מיגון רוחני זה, המוסיף שמירה והגנה ליושבי הרכב, נעשה בעקבות המלצת הרבי מליובאוויטש שיהיו בכל רכב (במקום המתאים) סידור, תהילים, תניא וגם קופת צדקה.

משלחת תמיכה

במהלך השבוע נחתה בישראל קבוצה של עשרות שלוחי חב"ד בארה"ב, המשמשים רבני קהילות גדולות, לביקור חיזוק ותמיכה. חברי הקבוצה, מלוּוים על-ידי נציגי צעירי חב"ד, מבקרים אצל המפונים, אצל כוחות הביטחון, אצל המשפחות השכולות וכן בחמ"ל מערך החירום הארצי של חב"ד, הפועל סביב השעון.

תפילין בשטחי הכינוס

כחלק מההתעוררות הגדולה בעם הוקמו בימים האחרונים דוכני תפילין קבועים בשטחי הכינוס, בבסיסים וכמו-כן בבתי עלמין. הקמת הדוכנים באה בעקבות דרישה מהשטח, הן של החיילים הן של בני המשפחות, שביקשו להתפלל ולהתחזק, לזכרם של הנרצחים ולזכותם של החטופים והנעדרים ושל כלל תושבי ארצנו הקדושה.

  שלחן שבת

הגלות איננה 'תקלה' אלא משימה

בברית בין הבתרים, שמתוארת בפרשתנו, מבשר הקב"ה לאברהם אבינו "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע-מֵאוֹת שָׁנָה", ואולם "וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו,יג־יד).

חז"ל (ברכות ט,א) מספרים שבני ישראל טענו לפני הקב"ה שהם מוותרים על ה'רכוש גדול' ובלבד שייצאו מגלות מצרים רגע אחד קודם. ואף־על־פי־כן אמר להם הקב"ה שהיציאה ממצרים תלויה בצבירת ה'רכוש גדול'. ואכן, הקב"ה ציווה שבני ישראל ישאלו מהמצרים כלי כסף וזהב וכו', "שלא יאמר אותו צדיק: 'ועבדום ועינו אותם' קיים בהם; 'ואחרי-כן ייצאו ברכוש גדול' – לא קיים בהם".

לא כדי לייסר

עולה כאן השאלה אם מוצדק לעכב את הגאולה מפני השיקולים האלה? וכי בשביל זה צריך הקב"ה לייסר את בני ישראל?! ובפרט שיכול היה מלכתחילה שלא להתנות את הגאולה ב'רכוש גדול' ובמימוש ההבטחה הזאת.

יש לומר שהגלות בכללותה לא נועדה לייסר את בני ישראל. לגלות יש תפקיד – לחשוף את הטוב שבכל דבר ובכל מקום בעולם ואת האלוקות שבהם. המטרה הסופית היא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". לכן כל יהודי צריך להשפיע ככל יכולתו על עוד יהודים ולהנחיל להם את אור היהדות.

שליחות חיים

עולה מכך שהגלות היא חלק מהשליחות שהקב"ה הועיד ליהודי, והיא איננה 'תקלה' חלילה. ואכן, כבר ירידת הנשמה האלוקית לתוך גוף גשמי היא בבחינת גלות שאין גדולה ממנה. הנשמה היא חלק א-לוה ממעל ממש, ומה לה ולגשמיות המאוסה ולעולם הזה שאין ירוד ממנו?! אלא שזו שליחות חייו, ולכן היהודי נדרש להיות קשוב למשימות שהקב"ה הועיד לו, והסימן הוא – המקרים שמגיעים לפתחו, בהשגחה פרטית, והמקומות שאליהם הוא מגיע.

אדם עלול לטעון שהואיל והוא שרוי בגלות, ובפרט שהקשיים בזמננו מתעצמים לעומת השנים שעברו, הרי לכל לראש עליו לדאוג לעצמו ולבני ביתו, ולהתמקד בגילוי הקדושה בארבע אמותיו. משיבים לו: בכך לא ייחלץ מהמצב של "עבדום ועינו אותם", שכן "ייצאו ברכוש גדול" זה תנאי שחייבים למלא. רק כשיהודי עוסק בגילוי הקדושה שבדברי הרשות, הוא גואל את הניצוץ שבהם ומאיר אותם באור הקדושה.

עילוי גדול

זאת ועוד, אם ייצא מהגלות בלי ה'רכוש גדול', אזיי כל הגלות הייתה ללא תועלת. מטרת ירידת הנשמה היא לפעול בעולם שייעשה 'דירה' לו יתברך, ואם היהודי איננו עוסק בכך – זה הפך כל הכוונה של ירידת נשמתו למטה.

וכשם שהיציאה ממצרים גרמה עילוי גדול, שבא בדמות השכר של ביזת הים שהייתה גדולה מביזת מצרים, כך ירידת הנשמה לעולם היא לצורך עלייה. דווקא על-ידי ירידתה היא מגיעה להתעלות גבוהה מזו שהייתה לה קודם ירידתה למטה.

(תורת מנחם, כרך עה, עמ' 128)

  מן המעיין

ישראל והכוכבים

צא מהאצטגנינות

"ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמיימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו כה יהיה זרעך" (בראשית טו,ה). אמר לפניו: ריבונו-של-עולם, הסתכלתי באצטגנינות שלי, ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל.

(שבת קנו)

מזלם של ישראל

התוספות הקשו על זה: כיצד אפשר לומר שאין מזל לישראל, והרי אמרו חז"ל (מו"ק כח) "בני חיי ומזוני – לאו בזכותא תליא אלא במזל תליא"? אלא שאינה דומה בחינת המזל של ישראל למזל של אומות העולם. המזל של אומות העולם הוא שבעים השרים והכוכבים, שחלק ה' להם, ואילו ישראל אינם נתונים לשליטת המזלות, ומזלם הוא – בחינת "אַיִן", שלמעלה מהשתלשלות. וזהו "אַיִן – מזל לישראל".

(לקוטי שיחות)

כוכבים מאירים

ישראל נמשלו לכוכבים המתנוצצים בשמי רקיע, אשר לאורם לא יתעה גם ההולך במחשכי הלילה. בכל אחד מישראל, בין איש ובין אישה, יש די כוח מוסרי ורוחני להשפיע ולהעמיד בקרן אורה גם את מכריו ומיודעיו.

(היום יום)

אור בחשיכה

הכוכבים מאירים בלילה, ואף אור היהדות עולה ומאיר במיוחד ברגעים שבהם אדם מישראל מתחיל לחוש את חשכת הגלות במלואה. כפי שאמנם ראיתי זאת במו עיניי בעת גירוש ספרד, כאשר אצל הפחותים שביהודים הקיץ והאיר אורו של ישראל.

(אברבנאל)

למעלה מהכוכבים

אברהם אבינו הועלה 'למעלה מן הכוכבים', למעלה מדרך הטבע. הקב"ה הראה לו: "כה יהיה זרעך" – אף קיומם של בניך יהיה למעלה ומחוץ לדרך הטבע.

(שפת אמת)

העולמות בידך

הקב"ה נתן לאברהם את כל העולמות שינהיגם וידריכם כרצונו. זהו "הבט נא השמיימה וספור" – מלשון לבנת הספיר; האר את כל צבא השמיים!

(רבי ברוך ממז'יבוז')

למעלה הם גדולים

רק מלמטה הכוכבים נראים קטנים, אבל למעלה הם גדולים מאוד. ועל זה אמר הקב"ה "כה יהיה זרעך" – בארץ ישראל נראים קטנים ושפלים, אבל למעלה, בשמיים, הם חשובים וגדולים מאוד.

(רבי חיים מצאנז)

אל הבלתי-אפשרי

אף-על-פי שאתה יודע מראש שלא תוכל לספור את הכוכבים, בכל-זאת אתה מביט השמיימה ומנסה לספור. "כה יהיה זרעך" – גם הם יעזו ויעפילו אל הבלתי-אפשרי, אל הלמעלה מן הטבע. הרצון לא יימדד במידת היכולת, אלא היכולת במידת הרצון.

(הרב מאיר שפירא מלובלין)

  אמרת השבוע

היהודים יישארו בארץ

בחורף תרפ"ד, כשהאדמו"ר מגור, רבי אברהם-מרדכי אלתר, בעל 'אמרי אמת', היה בדרכו לארץ ישראל, התעכב זמן מה בווינה. נכנס אליו סוחר בספרים עתיקים, שחזר באותו זמן ממסע במרוקו, והביא הצעה מהמושל, שיהודי מזרח אירופה יתיישבו במדינתו וייהנו מהטבות.

אמר בעל 'אמרי אמת': "שאני אוביל את יהודי פולין לגלות חדשה?! אין זה עסק בשבילי. בהזדמנות הראשונה שתפרוץ שם הפיכה היהודים יהיו הקרבנות הראשונים".

שאל הסוחר: "ומה בארץ ישראל? גם שם יש מלחמות ופרעות". השיב הצדיק: "ארץ ישראל ניתנה לנו מאת בורא העולם. הנני מבטיח לך שבסופו של דבר הנוכרים המתגוררים בה ייטשוה והיהודים הם שיישארו בה".

  גאולהפדיה

שני אלפים תורה

הַתְחָלַת הָאוֹר. ימי העולם מתחלקים לשלוש תקופות, כפירוט הגמרא (סנהדרין צז,א; עבודה זרה ט,א): "ששת-אלפים שנה הווי עלמא, שני אלפים – תוהו, שני אלפים – תורה, שני אלפים – ימות המשיח". תקופת ה'תוהו' נסתיימה כאשר אברהם אבינו הגיע לשלב "הנפש אשר עשו בחרן". אז החלה תקופת ה'תורה' – אברהם החל להפיץ בעולם את האמונה בה' אחד. הדבר תואם גם את מאמר המדרש: "עד אברהם היה העולם מתנהג באפילה; משבא אברהם – התחיל להאיר".

תקופת ה'תורה' עצמה מתחלקת לשני שלבים – קודם מתן תורה ואחרי מתן תורה. תקופת האבות היא מעין שלב ביניים, שהכשיר את העולם לקבלת התורה והמצוות.

אברהם, יצחק ויעקב נקראים 'אבות' ("אין קוראים אבות אלא לשלושה", ברכות טז,ב), מפני שבהם התגבשה המהות המיוחדת של העם היהודי (שהגיעה לשלמותה במעמד הר סיני). הם ה'אבות' שלנו, שכן כל יהודי ויהודי נושא בקרבו את מהותם של האבות.

כל אחד ואחד משלושת האבות הצטיין באחד משלושת ה'קווים': חסד (אברהם), גבורה (יצחק), תפארת (יעקב). ועד שאומרים, כי האבות 'החליפו' בעבודתם הרוחנית את המידות העליונות, כמאמר: "אמרה מידת החסד לפני הקב"ה: מימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי". זאת, מפני שהאבות הקדושים ביטלו לחלוטין את מציאותם האישית, עד שלא היו אלא כלי שרת בידי המידה האלוקית שביטאו.

התבטלות כזאת מוגדרת 'ביטול המרכבה'. כשם שמרכבה אינה בגדר מציאות עצמאית, אלא היא כלי שרת בידי האדם הנוהג בה; כך היו האבות בטלים לחלוטין לקב"ה, עד שכל ימיהם ובכל מעשיהם לא היו אלא כלי ביטוי של הקדושה. לכן נאמר: "האבות הן-הן המרכבה", ולכן הקב"ה נקרא 'אלוקי אברהם', 'אלוקי יצחק', 'אלוקי יעקב', מפני שהאבות התבטלו לגמרי לקב"ה ונכללו באורו.

הַבִּצּוּעַ שֶׁלָּנוּ. האבות החלו להאיר את העולם באור אלוקי, ובכך הכינו בעבורנו את הכוחות לקיום התורה והמצוות. מובא על כך משל מאב שמכין בעבור בנו את כל חומרי הבניין, ואף את תכנית הבנייה, והבן צריך רק ליטול את החומרים ולבנות את הבית בפועל. במשל זה באות לידי ביטוי שתי נקודות: א) החומרים ניתנים לבן מידי האב; ב) הבנייה בפועל נעשית בידי הבן.

אף בנמשל כן: האבות הורידו לעולם אורות עליונים ביותר והכשירו את העולם לקבלת אור הקדושה, אך העבודה המעשית של קידוש המציאות הגשמית לא נעשתה על-ידם, אלא על-ידינו דווקא. למצוות האבות לא היה הכוח להיקלט בתוך המציאות הגשמית. לכן אנו אומרים שהאבות הכינו את הקרקע בלבד, אבל היכולת לקדש את המציאות הגשמית ולהעלותה – ניתנה לבני ישראל במעמד הר סיני, והפעולות שאנו עושים כיום יתגלו בפועל בגאולה האמיתית והשלמה.

  מעשה שהיה

התחבולה הביאה תשועה

"באותו רגע עלה במוחי הרעיון להציל את חייו וחיי האנשים שאיתו. הבנתי כי החיילים העומדים על המשמר אינם יודעים קרוא וכתוב"

הידיעה המשמחת שהגיעה מעיראק הפתיעה את אנשי משרד החוץ. זה היה כשבוע לפני פורים תש"י (1950). על-פי הידיעה, שר הפנים של עיראק, סאלח ג'בר, מביא לפרלמנט של עיראק הצעת חוק המאפשרת לכל יהודי לוותר על אזרחותו העיראקית ולעלות לארץ.

ואכן, בלחצו של שר הפנים אושר החוק, וביום פורים פורסם ברשומות ונכנס לתוקף. שר הפנים עצמו הקים שתי ועדות, אחת בבגדד ואחת בבצרה, לטיפול בבקשות היציאה. כך יצא לדרך 'מבצע עזרא ונחמיה', שבמהלכו עלו לארץ כמאה ועשרים אלף מיהודי עיראק.

בלשכת שר החוץ, משה שרת, ניסו להבין מה גרם לשר הפנים של עיראק להגיש את החוק ולהפעיל לחץ כבד לאישורו המיידי. לנוכחים בדיון לא הייתה תשובה מספקת.

התשובה ניתנה כעבור שנים, בסיפורו של עו"ד יעקב-אליהו לוי, שהיה פעיל בקהילה היהודית בעיראק. אביו היה המקובל עבדאללה-ברוך-נחום-חכים לוי. הבן, יעקב-אליהו, נולד בשנת תרע"ה (1915), וסיים לימודי עריכת דין בבגדד. לאחר עלייתו לארץ הקים בבת-ים בית כנסת לעולי עיראק, וכעבור שנים עבר להתגורר ברמת-גן. שימש מבקר ביקורת ראשי במשרד מבקר המדינה, וכתב ספר העוסק בתורת הנסתר.


יעקב־אליהו לוי

לקראת מלחמת העולם השנייה גויס יעקב-אליהו לצבא העיראקי. אלה היו ימי תהפוכות. באביב תש"א (1941) ביצעו קצינים בצבא הפיכה, הדיחו את השלטון הפרו-בריטי, והקימו ממשלה חדשה, בראשות רשיד עלי, שתמכה במשטר הנאצי.

בעקבות ההפיכה פתחה בריטניה במתקפה על עיראק. הצבא העיראקי קרס אל מול הצבא הבריטי, וכוחותיה של בריטניה התקרבו לבגדד. רשיד עלי ואנשיו נמלטו מהבירה, והשלטון חזר לידי תומכי בריטניה.

בתקופת הדמדומים הזאת של חילופי השלטון פקד את היהודים הפוגרום הנורא 'פַרְהוּד', שהתחולל בבגדד בחג השבועות באותה שנה. בבוקר החג התנפל על היהודים אספסוף מלוּוה בשוטרים, חיילים, פקידי ממשלה ותלמידי בית ספר. הפרעות החמירו עוד יותר ביום השני של החג. הפורעים רצחו אנשים נשים וטף, התעללו באכזריות ביהודים אומללים, בזזו ושרפו בתים וחנויות של יהודים.

מספר הנרצחים אינו ברור. יש המעריכים אותו במאה ושמונים ויש הסבורים שהמספר מגיע לאלף. יותר מאלפיים יהודים נפצעו. כמאתיים וארבעים ילדים היו ליתומים. השבר היה נורא. יהודים רבים ביקשו לברוח מעיראק, אך הבריחה הייתה בלתי-חוקית, ורבים נתפסו ונענשו.

באותה עת נקרא יעקב-אליהו לוי לשירות מילואים. הוא שימש מפקד מחלקה בחטיבה ה-11 שבדיוויזיה השלישית. הדיוויזיה נלחמה בפאלוג'ה, ספגה אבידות כבדות וחזרה לבסיסה במנצוריה אל-ג'בל.

אמנם השלטון המרכזי חזר לידיהם של תומכי הבריטים, אבל מפקדי הצבא הזוטרים היו ברובם אוהדי הנאצים. הם זממו להוציא להורג מול כיתת יורים את אנשי המשטר הנוכחי, שהחלו לחזור לבגדד לאחר שרשיד עלי וחבורתו איבדו את השלטון.

וכך סיפר עו"ד יעקב-אליהו לוי:

"קיבלתי פקודה ממפקד הגדוד שלי לכבוש את גשר הברזל הנמצא בין מנצוריה אל-ג'בל לעיר בעקובה (בירת מחוז דיאלה בעיראק), שהיה המעבר היחיד לבעקובה. לרשותי הועמדה פלוגה (ארבע מחלקות). נצטוויתי לבדוק דרכונים, ולהעביר לידי החיילים כל איש מהשלטון הקודם, כדי לירות בו.

"אחרי שעה בערך ניגש אליי אחד החיילים ואמר: 'בוא, תפסנו דג שמן'. ניגשתי למכונית וראיתי את סאלח ג'בר יושב ליד הנהג. באותו רגע עלה במוחי הרעיון להציל את חייו וחיי האנשים שאיתו. הבנתי כי החיילים העומדים על המשמר אינם יודעים קרוא וכתוב.

"נתתי פקודה לסאלח ג'בר למסור לי את דרכונו. ראיתי שכתוב בו סאלח ג'בר, ואני קראתי את השם יוסף עלוואן. בדרכון השני הופיע השם סייד אברהים אל-קלידאר, מופתי בעיר קאדמייה של השיעים, שהיה מופיע בלבוש רגיל. קראתי שם בדוי. החיילים השומרים אמרו שאלה אנשים פשוטים ונראים סוחרים.

"נתתי פקודה להוריד את הנשק שהיה מכוּון אל סאלח ג'בר וחבריו, והוריתי לנהג לעבור את הגשר. כשהתרחקנו קמעה קרא לי סאלח ג'בר, שלא האמין למראה עיניו. שאל אותי לשמי ולמקצועי. עניתי: אליהו לוי ומקצועי עורך דין בשירות מילואים. אמר לי: 'לא אשכח לך זאת כל עוד נשמה באפי', ואז אמרתי לנהג 'סע מהר'".

ג'בר הצליח לחזור לבגדד, וכעבור כמה שנים אף עמד בראש ממשלת עיראק. אך שלטונו לא האריך ימים, וכעבור זמן התפטר מתפקידו ונשאר שר הפנים. בשנת תש"י ג'בר הוא שפעל במרץ לחוקק את החוק שאִפשר את עליית יהודי עיראק לארץ, ובכך גמל ליהודי שהציל את חייו.

(על-פי ספרו של לוי 'תפארת יעקב מנחת אליהו')

  רציתי לשאול

עם הרב אלישיב קפלון

שליח ומשפיע בישיבת תומכי תמימים קריית גת

איך אפשר להסביר את האירוע הנורא שהתרחש, ועוד ביום שמחת תורה?

הקרבה בזמן לאירועים וגודל הזוועות מעוררים את השאלה הגדולה, שכבר נשאלה פעמים רבות על אירועים כאלה בהיסטוריה הארוכה והכואבת של עם ישראל. מקצת האירועים אירעו אף הם בחגי ישראל.

כידוע, היו זמנים שבהם לקראת חג הפסח, חג החירות, השתלטה אימה על הלבבות מפני הבאות: איזו עלילת דם מתכננים כעת שונאינו. אלא שמרחק הזמן גורם לנו להתמקד יותר בניסי ה' שאירעו במרוצת ההיסטוריה, ופחות בדברים הכואבים.

לכן השאלה איננה רק לנקודת הזמן הזאת ולאירועים המחרידים שחווינו, אלא זו שאלה כללית על משמעות סבלו של העם היהודי.

בפרשת 'האזינו' נכתבו דברי משה רבנו הצופים את הסבל העתידי של עם ישראל, עם התייחסות לצדק האלוקי ובה בעת לנקמה הצפויה בגויים. על הצדק האלוקי הוא אומר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" [כלומר, סמכו על ה', הוא יודע את פשר מעשיו, אך אתם לא תבינו זאת], ועל הנקמה: "כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו".

כדאי להתעמק בפסוק מצמרר בהפטרת פרשת נח, דברי הנביא לעם ישראל בשם ה' (ישעיה נד,נ): "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ – אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'".

האדם המוגבל אינו מסוגל להבין את דרכי הבורא האין-סופי, וכמו-כן אין ביכולתנו להבין איך בעיני הקב"ה כל זה הוא רק 'רגע' אחד של הסתר פנים. אך אנו בטוחים שבבוא הגאולה השלמה נבין את משמעות הסבל הנורא שסבלנו, ונזכה לנחמה האמיתית ולהתגלות אין-סופית של חסד ה' ('חסד עולם').

  פינת ההלכה ומנהג

מילה בהרדמה

שאלה: במילת מבוגרים – האם מותר להרדים את הנימול בהרדמה כללית?

תשובה: על יסוד דברי המדרש על אברהם אבינו "הרגיש ונצטער, כדי שיכפול הקב"ה שכרו", יש סברא באחרונים, שמצוות מילה צריכה להיות על-ידי צער דווקא, ולכן יש להימנע מהרדמה המונעת מהנימול להרגיש את הכאב.

בדורנו יש בעניין זה מגוון דעות בין הפוסקים. יש הרואים בזה שינוי בהליך המקודש של ביצוע המילה, ומתנגדים להרדמה. לעומתם, יש שהתירו אפילו הרדמה כללית במילת מבוגר. לפי זה קשה להבין את הדרישה להשאיר צער בתינוק, שאינו מבין את משמעות הצער ומטרתו.

במילה של אדם שהוא מעל גיל מצוות יש להעדיף הרדמה מקומית מהרדמה כללית. כאשר מזריקים את חומר ההרדמה ליד חוט השדרה, זו הרדמה מקומית, ובשעת המילה האדם שולט בכל חושיו, וחייב בכל המצוות.

כל זה באשר למילת יהודי שלא נימול בילדותו, אבל גם לדעה זו כתבו שמילת גר אינה מצווה כלל, אלא רק 'הכשר מצווה', ולכן מותר להרדימו לכל הדעות.

במילת תינוק יכול המוהל למרוח משחת הרדמה, אך יעילותה אינה גבוהה. החלופה השנייה היא הזרקת חומר מרדים, שיעילותו עדיפה, פעולה שחייבת להיעשות על-ידי רופא, ויש לוודא שאין בה שום סיכון לתינוק.

מקורות: בראשית רבה מז,יא. שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קמ. שו"ת מערכי לב חיו"ד סי' נג. אנציקלופדיה הלכתית-רפואית כרך ד עמ' 569 ואילך, וש"נ. שלחן מנחם כרך ה עמ' קכט.

  חיים יהודיים

"ירדתי מהרכב ובכיתי"

ישראל מורגנשטרן, יו"ר יחידת 360, ראה הכול בשבועיים האחרונים. המדינה השתנתה, הוא אומר, ועכשיו כולנו באווירה של אהבת חינם. בואו נמשיך עם זה!

תעודת זהות: ישראל מורגנשטרן, בן 45, איש עסקים בתחום הנדל"ן, המשמש בכובעו השני יו"ר יחידה 360 – מערך הסיוע הלאומי. גדל בבני-ברק ולמד ב'חורב', ב'היישוב החדש', בישיבת הנגב ובישיבת מיר.


ישראל במרכז. משמאל: הרב חיים הרוויץ, רב שכונת צהלה בתל־אביב ורב היחידה

טרגדיה והחלטה. לפני שלוש-עשרה שנים נפטר אחי פתאום בשנתו. אחרי השבעה הרגשתי שאינני יכול לחזור לשגרת חיי. החלטתי להשקיע את כספי וזמני לטובת כבוד המת. התחברתי לזק"א ובהמשך ליחידת 360.

יחידה 360. היחידה שלנו עושה מגוון רחב של פעילויות הקשורות בכבוד המת ובסיוע למשפחות הנספים. זה מתחיל בטיפול בקרבנות בזירות אסון, תמיכה וליווי נפשי של משפחות נפגעי טרור ותאונות דרכים, ואיתור נעדרים. ביחידה שלנו כחמש-מאות אנשי צוות, ותפקידי לנהל את המערך הזה.

כבוד המת. עם הגעת הידיעות על המתקפה הרצחנית בשמחת תורה, כל הצוות שלנו נכנס לעבודה סביב השעון ממש. אנשים פעלו במסירת נפש ממש, בקיבוצים, בשטחי האירועים, ובה בעת בבסיס 'שורה', שאליו הובאו הנספים. בעבודה הזאת אין שחיקה, כי אנחנו יהודים, וכל יהודי הוא בן מלך, שראוי לקבל את היחס הרגיש והמכבד ביותר.

ליווי המשפחות. תפקידנו ללוות את המשפחות ולהביא לזיהוי החללים. הזיהוי מעניק הקלה למשפחות, השרויות קודם לכן בחוסר ודאות. לצערנו עדיין יש יותר ממאתיים משפחות שממתינות לידיעה על גורל יקיריהן. מלאכת הזיהוי אורכת זמן רב, בשל הזוועתיות והחייתיות של המרצחים השפלים, הגרועים מהנאצים.

רגעי שבירה. התחושות קשות מאוד, ויש לנו פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמלווים אותנו. השבוע קיבלתי באמצע הלילה ידיעה שאחד המתנדבים שלנו לקה בהלם, לאחר שטיפל במשפחה שלמה שנגדעה. זה שבר אותו לגמרי. הזעקתי אנשי מקצוע ואנחנו מלווים אותו.

מלחמה בשקר. אני גם מעניק ראיונות לתקשורת, בארץ ובעולם. ידידים מהעולם סיפרו לי שיש כלי תקשורת המנסים לגמד את הזוועות. הבנתי שמוכרחים לספר לעולם שאירע כאן טבח מתועב, בקנה מידה שהעולם לא הכיר עד כה.

אהבת חינם. בשמחת תורה המדינה השתנתה. כעת כולנו עסוקים באהבת חינם בלבד. אין עוד אנחנו והם. כולנו יחד, כתף אל כתף, עוברים את המשבר הזה.

והיא שעמדה. בכל שנה, כששרים בליל הסדר 'והיא שעמדה', אני חושב על סבי, ניצול שואה, שחש את ה'עמד עלינו לכלותנו'. עכשיו כולנו מבינים את משמעות המילים האלה. אבל אנחנו מתעודדים מההמשך: 'והקב"ה מצילנו מידם'!

רגע שייצרב. אחרי שהייתי בזירות הזוועה בדרום, ירדתי מהרכב ובכיתי. אינני נוהג לבכות, אבל המראות שברו אותי. כשחזרתי הביתה ראיתי את בני, בן החמש, והדבר הראשון שעשיתי הוא לחבק אותו. זה היה בעבורי רגע מכונן, להבין ששום דבר אינו מובן מאליו, ושצריך כל הזמן להודות לה' על מה שיש לנו.

יש בעל בית. כולנו חטאנו, בנקודה כזאת או אחרת, בחטא היוהרה. הגיע הזמן שנבין שיש בעל בית שמנהל את הכול. התברר לכולנו שמאחורי ההצהרות של 'כוחי ועוצם ידי' – אין שום דבר. הבה נבטח ונאמין בקב"ה ובעזרתו נראה ישועות גדולות.


זירות הזוועה. פעילי היחידה סורקים ביישובים שנחרבו


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)