חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1919 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בראשית, כ"ח בתשרי ה'תשפ"ד, (13/10/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1919 - כל המדורים ברצף
אגרוף מלוכד למיגור הרשע
יש חדש
כל יהודי כמו אדם הראשון
בריאת האדם
לשוב בימי הנעורים
העברת הרוע מן העולם
שיקולי הסוחר ושיקולי הצדיק
רציתי לשאול
ברכות על מים
"מהכאב הנורא תצא תשועה גדולה"

מס' 1919, ערב שבת-קודש פרשת בראשית, כ"ח בתשרי ה'תשפ"ד (13.10.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

אגרוף מלוכד למיגור הרשע

ליבנו עם המשפחות הכואבות. כולנו מאוחדים עכשיו במאבק הנחוש נגד האויב. הפעם חייבים להכריע סופית, וזה הזמן להתחזק גם בעוצמה הרוחנית

1. כאב בלתי-נתפס

הלב מתפלץ לנוכח הממדים המחרידים של הטבח שביצעו המרצחים המתועבים בעיצומו של חג שמחת תורה. עם ישראל כולו כואב את כאבן הנורא של משפחות הנופלים, ומתפלל לשובם של השבויים ולרפואת הפצועים.

כולנו מחבקים את המשפחות האבלות, בוכים איתן ומשתתפים באסונן הנורא. כאבן כאבנו, אבלן אבלנו וצערן צערנו. כי עם אחד אנחנו.

2. עם אחד, לב אחד

בשעה הגורלית הזאת אין עוד שבטים ומחנות, ימין ושמאל, תומכים ומתנגדים. המערכה שגזר עלינו האויב האכזר הפילה בבת אחת את כל המחיצות המלאכותיות וחיברה אותנו מחדש לאגרוף אחד. האויב הרצחני אינו מבדיל בין יהודי ליהודי, בין בעלי דעות כאלה לבעלי דעות אחרות. בעבורו כולנו יהודים, והוא מבקש את נפשו של כל אחד ואחת מאיתנו (היו לא תהיה).

חבל מאוד שאנו יודעים להתאחד רק מול האויב המשותף, אבל לפחות עכשיו חייבים להפסיק מייד את כל ההתכתשויות והעימותים. עכשיו כולנו אחים, מלוכדים מאחורי מטרה אחת, נחושה ונחרצת – לחסל סופית את הקמים עלינו ולהפוך את התבוסה הצורבת לניצחון מזהיר.

3. למוטט ולהכריע

עכשיו כבר ברור לכולנו איזו מפלצת שטנית קמה ברצועת עזה, בעקבות הנסיגה שלנו ממנה. עכשיו אין שום ספק שאי-אפשר עוד 'להכיל', 'לנהל את העימות', 'לגבות מחיר', 'להרתיע' – ככל המילים המכובסות שהרגילו אותנו בהן.

מה הרווחנו מכל ניסיונות ה'הכלה' וה'הרתעה' האלה? קנינו שקט זמני מאוד, שאותו ניצלו המנוולים להתעצמות ולצבירת נשק וטילים שהפכו את העימות הבא לקשה יותר ולבעל פוטנציאל איום רחב יותר.

עכשיו אין עוד מקום ל'סבב לחימה' נוסף, שבסופו נישאר עם אותה מפלצת רשע תאבת דם, שכל משאביה מופנים למטרה אחת ויחידה – לטבוח בנו. עכשיו חייבים להשמיד את הגידול הסרטני הזה ולעקור אותו מן השורש. רצועת עזה שאחרי המערכה הזאת צריכה להיות נקייה משלטון החמאס. ועלינו לשאוף לחסל את כל המחבלים המתועבים, עד האחרון שבהם. על היעד הזה אסור לוותר ולהתפשר, ויהי מה!

4. העוצמה היהודית

כולנו נושאים תפילה לשלומם ולהצלחתם של חיילינו, היוצאים למלחמה שאין צודקת והכרחית ממנה. אך לצד העוצמה הצבאית עם ישראל זקוק גם לעוצמה רוחנית, שהיא האמונה, התפילה וההתחזקות בקיום המצוות.

זה הזמן שכל אחד ואחת מאיתנו יוסיף בתפילה ובקריאת פרקי תהילים לשלום חיילינו. להתחזק בהנחת תפילין, שיש לה סגולה מיוחדת להביא את הניצחון לעם ישראל ולהרתיע את האויב. להוסיף במתן צדקה בכל יום, שבכוחה להגן ולהציל. לבדוק את התפילין והמזוזות, דבר שמעניק שמירה אלוקית עלינו. לקנות לכל אחד ואחת מבני המשפחה אות בספר תורה.

ובעיקר להרבות אהבת ישראל. לדבר ולכתוב רק טוב איש על רעהו. ונתפלל לבורא העולם שיחוס עלינו וינחיל לנו את הניצחון בקרוב ושעם ישראל יוכל לשבת לבטח בנחלה הנצחית שניתנה לו מאת הבורא הנצחי.


העוצמה הרוחנית. תפילין להצלחת חיילינו

  יש חדש

התחזקות רוחנית

ועד רבני חב"ד פרסם קריאה להוסיף בימים האלה בקריאת פרקי התהילים: כ, כב, סט, קכב וקנ. כמו-כן הציבור נקרא להוסיף בצדקה, ובמיוחד לזכותם של החיילים המוסרים את נפשם. הרבנים גם קוראים להתחזק באמונה ובביטחון בה', ש"לא ינום ולא יישן", ובמיוחד בארץ הקודש, שעליה יש שמירה אלוקית מיוחדת.

שלוחים בחזית

שלוחי חב"ד מקיימים סדרת פעילויות לנוכח הלחימה ברצועת עזה. מנהלי בתי חב"ד וצוותי הפעילים בערים המותקפות עוסקים בעידוד רוחם של התושבים ובהגשת הסיוע הנחוץ. הפעילים גם מקיימים שורה של פעילויות לחיזוק רוחם של חיילי צה"ל, על-ידי הנחת תפילין, חלוקת ספרי תהילים והגשת מיני מאפה ושתייה.

חיזוק המשפחות

מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור ושליחי חב"ד בכל מקום מתגייסים לבקר את בני משפחות הנרצחים הי"ד ולהעניק להם תמיכה רוחנית ורגשית. נעשה מאמץ מיוחד להגיע למשפחות רבות ככל האפשר, לנוכח המספר הבלתי-נתפס של המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן.

  שלחן שבת

כל יהודי כמו אדם הראשון

סיפור בריאת אדם וחווה מוזכר בשבע ברכות הנישואין: "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". המפרשים (כתובות ח,א רש"י, ר"ן) מסבירים שהברכה מתארת את בריאת הזוג האנושי הראשון, וכהקדמה לכך מברכים את הברכות 'יוצר האדם' ו'אשר יצר את האדם בצלמו' וכו'.

אך עדיין צריך להבין מה הקשר בין בריאת העולם לבין ברכות חתנים. הדבר יובן על־פי דברי המשנה (סנהדרין סוף פרק ד): "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא". והמשנה מסיימת: "לפיכך חייב כל אחד ואחד לומר, בשבילי נברא העולם".

הכול שווים

המשמעות היא שכל אדם צריך לראות עצמו חשוב כמו עולם מלא. לא רק אדם הראשון, שהיה יחיד בעולם, אלא כל אחד ואחד, בכל זמן ובכל מקום, נחשב עולם מלא, ובלבד שהוא מנצל את כוחותיו במלואם.

הדבר בא לידי ביטוי בתפיסה שכל בני ישראל שווים זה לזה, וכך ההלכה קובעת שאסור להציל את חייו של אדם אחד על חשבון חיי חברו, ואפילו הוא גדול שבגדולים והזולת הוא פשוט שבפשוטים, שכן דמו של האחד אינו אדום מדמו של השני. ויתרה מזו: בגמרא (ירושלמי, סוף פרק ח בתרומות) נקבע שאם גויים תובעים מיהודים למסור להם אחד מהם כדי להורגו ואם לאו יהרגו את כולם – אסור למסור להם את היחיד, אף שבזה יינצלו רבים. כי חיי כל אחד ואחד מישראל אינם ניתנים למדידה.

הניצוץ מתעורר

ההסבר הפנימי לשוויון הזה נובע מכך שבכל יהודי ויהודי טמון ניצוץ אלוקי הזהה לזה של חברו. ההבדלים בין יהודי למשנהו הם בשכל או ברגש, או במחשבה, בדיבור ובמעשה, ואולם הניצוץ האלוקי שווה בכולם. וכשם שאין אדם 'חי יותר' מחברו או 'יהודי יותר' מחברו, כך אין יהודי שהניצוץ האלוקי שבו חשוב מזה של זולתו.

הניצוץ האלוקי קיים אפילו ביהודי שהתנהגותו איננה עולה בקנה אחד עם אורח החיים הראוי ליהודי. אלא שהניצוץ נמצא אצלו בבחינת שינה. אך אם יחוש זעזוע בנוגע לנקודת היהדות שלו – הניצוץ יתעורר וישנה אותו מן הקצה אל הקצה.

בניית בית חדש

עקרון השוויון בעם ישראל נובע מההכרה בחשיבותו של כל יחיד. דבר דומה מצינו בדיני תערובות, בהלכה הקובעת ש'דבר קבוע' אינו מתבטל ברוב. זו חשיבות אמיתית של יחיד שמעניקה לו מעמד בלתי-מבוטל.

לפיכך יובן מדוע מזכירים תחת החופה את בריאת העולם והאדם. הברכה הראשונה מצהירה 'שהכול ברא לכבודו' של הקב"ה, ובכלל זה הבית שמוקם עכשיו. הברכה השנייה היא 'יוצר האדם', והיא רומזת לפעולה הראשונה הנדרשת מהאדם – "קשוט עצמך תחילה", לתקן את עצמו, שהרי כל יחיד הוא עולם מלא. או־אז אפשר לדבר על יצירה נוספת, "והתקין לו ממנו בניין עדי עד", שהכוונה ליצירת חווה, וברוחניות – המשימה לקדש את סביבתו. על-ידי זה זוכים ל'בניין עדי עד'.

(רשימות, חוברת קכג)

  מן המעיין

בריאת האדם

הפיכת ה'כנגדו' ל'עזר'

"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב,יח). אומרת על כך הגמרא (יבמות סג,א): "זכה – עזר; לא זכה – כנגדו". יש מי שהופך את ה'עזר' ל'כנגדו', ויש מי שמצליח והופך את 'כנגדו' ל'עזר'.

(הסבא מנוברדוק)

תירוץ מוכן

בדרך צחות: כשאדם אינו רוצה לתת צדקה, הוא מטיל את האשמה על אשתו, ואומר שהיא מעכבת בידו. זהו עזר כנגדו...

(רבי פינחס מקוריץ)

הניגוד מעניק ערך

אם יהיה האדם תמיד לבדו, בלי שיעמוד משהו כנגדו, אין ערך גם לטוב שלו. לפיכך אעשה לו עזר כנגדו ותהיה לו מלחמה, ואז, אם יזכה, תהיה לו לעזר. זה גם הפשט בפסוק (קהלת ז,כ) "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב" – בזמן של – "ולא יחטא"; בזמן שאין בו כל אפשרות לחטוא, גם הטוב בעצם אינו טוב.

(עקידת יצחק)

שתי אישות

"לזאת יקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב,כג). תנא משמיה דר' מאיר: איש ואישה שכינה ביניהם – יו"ד באיש וה"א באשה. זכו – שכינה ביניהן ומתברכין; לא זכו – שכינה מסתלקת מביניהן ונדבקות שתי האישות ואוכלתן.

(פסיקתא זוטרתא)

רק הנשמה יכולה

"וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" (בראשית ב,ז). הגוף נברא תחילה בלי חיוּת, עד שנזרקה בו נשמה. על הנשמה נאמר "וייפח באפיו נשמת חיים", כי היא באה מהבחינה הפנימית ביותר, כמאמר הזוהר "מאן דנפח, מתוכיה נפח" – היינו שהנופח מכניס בזה את תוכיותו ופנימיותו. נשמה עליונה זו התלבשה בגוף עב וגס, כי רק היא מסוגלת לברר ולזכך חומר שפל ונחות כל-כך.

(ספר המאמרים תש"ח)

הקב"ה לימד

"וייטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר" (בראשית ב,ח). 'גן' רומז לתורה, כפי שנאמר בתיקוני זוהר ש'גן' רומז לנ"ג פרשיות התורה. "עדן מקדם" – הקב"ה, קדמונו של עולם, יש לו עדן ותענוג כביכול מהתורה שקדמה לעולם, ככתוב (משלי ח) "ואהיה שעשועים יום-יום". "וישם שם את האדם אשר יצר" – הקב"ה לימד את אדם הראשון תורה.

(כתר שם טוב)

כמו בגן העדן

"ועץ החיים בתוך הגן" (בראשית ב,ט). כיצד האדם יוכל להיות דבוק תמיד ב"עץ החיים" ולא יתאווה לתאוות העולם? התשובה היא: "בתוך הגן" – על-ידי שיראה עצמו כאילו הוא בגן עדן, ששם אין קנאה ותאווה. וכיצד יוכל האדם להרגיש שהוא בגן עדן? על-ידי שיקשר מחשבתו בבורא יתברך, ויחשוב שמלוא כל הארץ כבודו. בשעה שאדם 'רואה' רק את החיוּת האלוקית שבכל דבר – כלום אפשר שיתאווה לתאוות העולם?!

(המגיד ממזריטש, לקוטי אמרים)

המפליא לעשות

"וייפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב,ז). האפשרות שנשמת האדם, שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש", תתלבש בגוף שהוא 'עפר מן האדמה', היא בכוח האין-סוף בלבד, שמפליא לעשות.

(ספר המאמרים ת"ש)

  אמרת השבוע

לשוב בימי הנעורים

הרב יואב-יהושע וינגרטן, רבה של קינצק שבפולין, מחבר 'חלקת יואב', נפטר בד' במרחשוון תרפ"ב. בשבת האחרונה לחייו, שבת בראשית, שכב הרב על ערש דווי, ואמר לסובבים אותו בעיניים דומעות:

"התורה מספרת שהקב"ה שעה 'אל הבל ואל מנחתו' ואילו 'אל קין ואל מנחתו לא שעה'. אפשר לפרש זאת כך: הבל הביא קרבן לה' 'מבכורות צאנו', היינו שזכר את הקב"ה גם בימי ה'ביכורים' שלו, בימי נעוריו, כשהיה במלוא כוחו; ואילו קין הביא את הקרבן רק 'מפרי האדמה', כשהזקין ונזכר שסופו לשוב אל עפרו. רק אז הביא מנחה לה', כי האדמה זירזה אותו. לכן לא נרצה קרבנו".

את הדברים אמר הרב בענוותנותו, מתוך התעוררות תשובה על שאולי לא עבד את ה' כראוי בימי נעוריו.

  גאולהפדיה

העברת הרוע מן העולם

תַּפְקִיד הָרַע. בתחילת הבריאה נברא גם הרע, אלא שתפקידו המקורי היה לשמש קליפה לפרי – כמגן על הפרי שבתוכו. בעקבות חטא עץ הדעת התערבבו התחומים שבין הטוב לרע, ובעצם התערבבו הקליפה והפרי. מאז מוטלת עלינו העבודה לעסוק בסילוק ה'קליפות' שמסיטות אותנו מתפקידנו האמיתי. כאשר עבודה זו תסתיים, תבוא הגאולה, ואז יחזרו ה'קליפות' לייעודן המקורי.

כוחות הרע מכונים 'סטרא אחרא' או 'קליפה'. 'סטרא אחרא' פירושה המילולי הוא – הצד האחר, היינו הצד שעומד נגד הקדושה. 'קליפה' היא ממשמעות פסולת, ואף זה ביטוי לכוחות הרע, שאינם אלא פסולת מהקדושה.

תורת החסידות מסבירה שלכל דבר בעולם יש מקורות יניקה רוחניים, שמהם הוא שואב את קיומו וחיוּתו. כשיהודי לומד תורה או מקיים מצווה, הוא מקבל חיוּת רוחנית-נפשית מעולמות הקדושה. לעומת זה, כשהוא עושה דבר שלילי או מדבר וחושב על דברים רעים – חיוּתו הרוחנית באה ברגע זה מהיכלות ה'קליפות'.

אין פירוש הדבר שיש, חלילה, שתי רשויות עצמאיות ובעלות כוח – הקדושה וה'קליפה'. מחשבה כזאת היא כפירה באחדותו יתברך, החובקת את כל המציאות. החיוּת הנובעת מה'קליפה' אינה שלה, ומקורה אף הוא בקדושה. אלא שהקב"ה ברא את העולם במתכונת שחיוּת אלוקית מצומצמת מתלבשת בתוך ה'קליפות' ומעניקה להן כוחות להחיוֹת את כל ענייני הרע שבעולם. זאת, כדי שתתאפשר בחירה חופשית בין הטוב לבין הרע.

חַיּוּת לָרַע. החיוּת שנקצבה מלכתחילה ל'קליפה' מזערית ומצומצמת ביותר. הצרה היא שה'קליפה' מקבלת תוספות חיוּת, שלא נקצבו לה, בעקבות מעשי האדם. נאמר (קהלת ג,יא): "גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם". הקב"ה הפקיד את העולם כולו כביכול ברשותו של האדם. כשהאדם עושה טוב ועוסק בענייני קדושה – הוא גורם לנביעה יתרה של חיוּת אלוקית. לעומת זה, כשהוא עושה דברים רעים ומשקיע את כוחותיו בדברים שהם הפך הקדושה – הוא מוסיף כוחות ב'קליפות' וב'סטרא אחרא'.

זו גם המשמעות הפנימית של המאמר "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה" – המצווה מוסיפה כוח בקדושה, וכשזו מתחזקת, היא תובעת ומסייעת לקיים עוד מצווה; וכשאדם עושה עבירה ומחזק את כוחות הרע, הוא מעביר לרע כוחות נוספים, לגרור אותו לעוד עבירה.

בבוא הגאולה יתבטל הרע ויסולק יצר הרע, כמו שנאמר (זכריה יג,ב) "אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". עבודת בירור הטוב מן הרע תבוא לסיומה, והרע יועבר מן הארץ ולא יתקיים עוד. לכן בזמן הגאולה לא יהיו מלחמות וקנאה ותחרות וכו' (כדברי הרמב"ם בסוף ספרו), אלא העולם כולו יעסוק בלדעת את ה'.

  מעשה שהיה

שיקולי הסוחר ושיקולי הצדיק

"רבי, יש כאן טעות!", קרא אייזיק בחרדה. "אינני עוד אייזיק הגביר והנדבן הגדול. מזלי התהפך עליי, ונותרתי עם פרוטות אחרונות. עסק זה הוא הסיכוי האחרון שלי להפוך את הגלגל"

פני הפועלים היו נפולות. "מה קרה?", שאל אייזיק וליבו הלם בחוזקה. "העצים התליעו", אמרו הפועלים. בחלומותיו השחורים ביותר לא תיאר לעצמו אייזיק שכך יקרה. "כולם?!", שאל בבהלה. "אכן", באה התשובה, "התולעים אכלו אותם מבפנים".

אייזיק נודל, סוחר היערות העשיר, נמנה עם סוחרי העצים הגדולים בפולין. מדי שנה, עם הפשרת השלגים, היה נוסע ליערות הגדולים, נושא ונותן עם האצילים אדוני היערות, וקונה את העצים הדרושים לו. בבתי המלאכה שלו היו מנסרים את הגזעים והופכים אותם לקורות הראויות לבנייה ולייצור רהיטים.

ידו של אייזיק הייתה פתוחה לכל נזקק. כשעלה בידו להשלים עסקה גדולה, היה נוסע אל רבו שבמזרח פולין, רבי יעקב מביאלה, ומוסר לידו סכום הגון לצורכי צדקה.

השנה חדל המזל להראות לאייזיק פנים שוחקות. מתחריו הצליחו להקדימו ולקנות את העצים שעמדו לכריתה, והוא נותר בלי סחורה.

אייזיק נערך מראש לאפשרות כזאת, ולשם כך בנה מחסני ענק, שבהם אחסן אלפי גזעי עצים, עתודה לימים קשים. והנה מתברר שכל העצים ששמר במחסניו בדיוק לעת כזאת התליעו...

הוא ביקש מפועליו שלא לגלות את דבר קריסתו העסקית: "אם יעוטו עליי הנושים ויתבעו ממני לשלם להם מייד את חובותיהם, תישארו בלי מקור פרנסה. אל תאמרו דבר, ובעזרת ה' נעבור את התקופה הקשה יחד, ותוכלו להוסיף ולהתפרנס אצלי". פועליו נותרו נאמנים לאדונם ולא סיפרו דבר, אך בליבו של אייזיק כרסמה דאגה עמוקה.

ביקורו של מר רשקס, מתווך היערות הוותיק, כמו זרה מלח על פצעיו. אציל מעיירה סמוכה, שעימו לא היו לאייזיק קשרים עסקיים, רוצה למכור את יערו הגדול במחיר מציאה ממש: אלפיים רובל, אבל במזומן!

ברגע הראשון רצה אייזיק לדחות את המתווך על הסף. בידו נותרו מאתיים רובלים בלבד. אך במחשבה שנייה, העסקה שנפלה לפתחו מן השמיים נראתה לו גלגל הצלה אחרון. "שוב אליי מחר", ביקש מהמתווך.

בעודו תוהה כיצד לפעול בא אליו לביקור אחד מידידיו הטובים, שעימו ניהל בעבר כמה שותפויות. אייזיק הציע לו להיות שותף בקניית היער הגדול תמורת אלף ושמונה-מאות רובלים. הסוחר הסכים ויצא להביא את חלקו בעסקה.

כעת היו ברשותו של אייזיק אלפיים רובלים. חשק עז תקפו לנסוע מייד אל האציל ולסגור את העסקה בטרם יתחרט, אך כחסיד נאמן ידע שלא יעשה צעד כזה בטרם יקבל את ברכת רבו. ברגליים כושלות הגיש לרבי יעקב מביאלה את בקשת הברכה, שאליה צירף 'פדיון' בן רובל אחד בלבד.

"זה איננו 'פדיון' הראוי לעסקה גדולה כל-כך", השיב הצדיק, והחזיר את הרובל לחסיד. אייזיק הוציא מארנקו מטבע של שלושה רובל, שהכין כדמי נסיעה לפריץ, אך רבו סירב גם לזה.

"תן לי את ארנקך", ביקש הרבי, ואייזיק עשה כמצוותו. הרבי הוציא מהארנק מאתיים רובל, והחזיר לאייזיק את אלף ושמונה-מאות הרובלים הנותרים.

"רבי, יש כאן טעות!", קרא אייזיק בחרדה. "אינני עוד אייזיק הגביר והנדבן הגדול. מזלי התהפך עליי, ונותרתי עם פרוטות אחרונות. עסק זה הוא הסיכוי האחרון שלי להפוך את הגלגל. אני חייב את כל הסכום, שרובו אינו שלי, כדי להשלים את העסקה".

"אייזיק, אל תהיה טיפש", אמר רבי יעקב בקול שליו. "האציל יאריך לך את מועד מסירת הסכום כולו. בקש ממנו ארכה".

אייזיק יצא אל ביתו של האציל ובליבו אמונה גדולה כי אם הרבי אמר – כך יהיה. ואכן, הפריץ, שהכיר את שמו הטוב של אייזיק וידע שאפשר לסמוך עליו, ניאות למכור לו את היער על סמך הבטחתו כי ישלים  את מאתיים הרובלים החסרים לאחר זמן.

מזלו של אייזיק החל נוסק מחדש. הוא מכר את העצים במחיר טוב, וגם לאחר שמסר לשותפו את חלקו ברווחים, נותרו בידיו אלפי רובלים. מייד נסע אל הפריץ וסילק את חובו, ומשם היישר אל רבו. הפעם הכין 'פדיון' הגון – חמש-מאות רובל.

רבי יעקב נטל את חבילת השטרות, הוציא ממנה רובל אחד והחזיר את השאר לחסיד. "רבי, נתתי זאת בלב שלם", אמר אייזיק.

רבי יעקב חייך. "ידעתי, בני, ידעתי. בשעתו חפצת לתת לי רובל אחד, ואותו אני לוקח היום. וכי עלה על דעתך כי רבך נעשה פתאום אוהב בצע? דע כי באותה שעה ראיתי שמזלך יורד. נגזר על כספך שלא יצליח. אילו היית מוסר לאציל את הצרור עם מאתיים הרובלים, לא היית רואה ברכה לעולם.

לכן נטלתי ממך את כל מה שהיה שלך. לאציל נתת כסף שאינו שלך, וכך ההצלחה האירה לך פנים. יצאת לבצע את העסקה מתוך אמונת חכמים עזה שסיגלת לך, והיא פתחה לפניך שערי הצלחה חדשים. עכשיו העשירות לא תמוש ממך ומזרעך לדורות".

(על-פי 'סיפור לשבת', מאת יאיר וינשטוק)

  רציתי לשאול

עם הרב ינאם בן-הרוש

שליח חב"ד ורב היישוב אורנית

האם אפשר לתת לילד שם עכשווי או שראוי להעדיף שם מסורתי?

התורה מספרת (בפרשת בראשית) שאדם הראשון קרא שמות לכל בעלי-החיים, ובכך הוכיח ש"חוכמתו גדולה משל המלאכים" (כמאמר המדרש), מכיוון שידע והשיג את שורשו הרוחני של כל נברא.

שמו של האדם בלשון הקודש הוא כעין צינור שדרכו שופעת חיוּתו הרוחנית של האדם. כאשר קוראים בשמו נוגעים בצינורות הרוחניים, שהם מקור השפע שלו.

בספרי הקבלה נאמר ששמו של האדם הנקרא בהיוולדו מזדמן מאת השם יתברך בפי אביו ואימו, והוא חיותו כל ימיו. לכן אין לראות בשם כינוי טכני בלבד לזיהוי האדם, אלא השם מקפל בתוכו עבר, הווה וייעוד חייו של האדם בעולם.

לא נכון לקשור את שם הילד ביכולת היצירתית של ההורים לתת שם ייחודי, מתוך רצון להתחבר לאופנה עכשווית. שמות כאלה משקפים מגמות ותרבויות זמניות, בלי תוכן, משמעות והכוונה למימוש עצמי ראוי.

ראוי לקרוא לילד שם בעל משמעות חיובית, כדברי הגמרא (יומא פג) שרבי מאיר היה בודק את שמות האנשים, ולפי זה ידע את מעשיהם.

נכון לקרוא לילד בשם תנ"כי, בעל משמעות חיובית, מתוך תפילה שאכן הילד יגשים את ייעודו ויהיה שותף לתיקון העולם. או לקרוא לילד על שם אחד מגדולי ישראל או אחד מבני המשפחה מדורות קודמים, שהיה דמות חיובית. הנקרא על שמו מתברך ושואב הארה מנשמתו.

נולדתי אחרי מלחמת ששת הימים, וברוח אווירת הניצחון הניסי העניקו לי הוריי את השם ינא"ם, ראשי תיבות 'ישראל ניצחה ארבע מדינות'. ומתברר שברוח נבואה הטביעו בשמי את תפקידי כרב, העוסק במתן שיעורי תורה – 'ינאם'...

  פינת ההלכה ומנהג

ברכות על מים

שאלה: נואם שמגישים לו כוס מים, האם עליו לברך עליהם, שהרי אין הוא צמא אלא שותה כדי להקל על הדיבור בלבד?

תשובה: במשנה אמרו: "השותה מים לצמאו, מברך 'שהכול נהיה בדברו'", ופירשו בגמרא שביטוי זה בא לשלול שתייה שמטרתה להבליע מזון שנתקע בגרון. וכתב המשנה ברורה שכל שהחֵך נהנה מהמים – סביר שהוא צמא קצת, ועליו לברך. על-פי זה יש רבנים בדורנו שכתבו בשאלה הנדונה, שאף שהנואם אינו צריך לשתיית המים להוספת נוזלים בגופו, הרי בפועל הוא נהנה עכשיו משתיית המים, ועליו לברך.

השותה מים לפני צום או לפני יציאה לדרך, ומטרתו למנוע צימאון לאחר זמן, יש שכתבו שדינו כדין השותה לצמאו, ועליו לברך.

כעצה לצאת מספק במצבים כאלה כתבו שרצוי לשתות אז (מעט) מים ממותקים, או מי סודה, ואף מים קרים, למי שזקוק להם כדי לקרר עצמו, ואז יוכל לברך לכל הדעות.

על שתיית מי מעיינות לרפואה, כתבו שדינם כמים מינרליים המצויים כיום, שאין לברך עליהם אם האדם אינו חש צמא. אדמו"רי חב"ד הורו לומר לפני השתייה רק "יהי רצון שיהיה לרפואה".

הלוגם במשך היום מבקבוק מים, עדיף שישתה בכל פעם רביעית (86 סמ"ק) לפחות, כדי שיוכל לברך עליהם ברכה אחרונה 'בורא נפשות'. בפעם הבאה שישתה יברך שוב "שהכול נהיה בדברו", ואחרי שתיית רביעית – יברך שוב 'בורא נפשות'.

מקורות: ברכות מד,א. גמ' שם סע"ב. טושו"ע סי' רד ס"ז, ונו"כ. סדר ברה"נ פ"ז ס"ז. 'רשימות היומן' עמ' קצו. שערי הברכה פי"ח סמ"ח-נ (ופי"ג ס"ו-ז) ובהערות.

  חיים יהודיים

"מהכאב הנורא תצא תשועה גדולה"

את המראות שראה הרב משה-זאב פיזם, מנהל בית חב"ד בשדרות, בשמחת תורה האחרון לא ישכח לעולם. הוא כואב את אובדן חבריו ומשדר מסר של אמונה וביטחון בה'

תעודת זהות. הרב משה-זאב פיזם מנהל את בית חב"ד בשדרות קרוב לארבעים שנה, עם רעייתו, ילדיו והמשפחה המורחבת. הם עברו בעיר את כל ימי הטילים, גם הקשים ביותר. מעולם לא חשב לעזוב את העיר, וכך עכשיו. הוא ומשפחתו עושים הכול כדי לעודד את התושבים ולהיות משענת תומכת.


"חיילים ליוו אותי לתפילה".
פיזם

שמחת תורה תשפ"ד. בליל חג שמחת תורה היה כאן שמח מאוד. קרוב למאתיים איש השתתפו בהקפות ובתפילות, עד השעות הקטנות של הלילה. הלכנו לבתינו בשמחה ובטוב לבב, בלי לחשוב לרגע מה יקרה בשעת בוקר. ב-6:30 בבוקר התחלנו לשמוע פיצוצים ויריות. לא הבנו מה קורה. פתאום עבר כרוז והודיע שלא לצאת מהבתים, כי יש מחבלים ברחובות. זה נשמע הזוי לחלוטין.

מחיר יקר. העיר שדרות שילמה מחיר כבד מאוד. עשרות תושבים נרצחו בידי המחבלים. חברים טובים שלנו, תושבים, שוטרים ולוחמים, נלקחו מאיתנו בתופת הנוראה. אנשים שהיו חלק בלתי-נפרד מהפעילות בבית חב"ד, חלק ממעגל החיים השמח שלנו, נטבחו באכזריות. תחנת המשטרה, שנחנכה בעת האחרונה, נחרבה לחלוטין לאחר שמחבלים השתלטו עליה.

אי-ודאות. עכשיו יום ראשון בצהריים. אנחנו עוסקים באיסוף החללים. אלה מחזות שלא ראינו מעולם. מחבלים במספרים עצומים הסתובבו כאן באין מפריע!

עשירי למניין. כשבאתי לבית הכנסת לתפילת שחרית, בבוקר שמחת תורה, ליוו אותי כמה חיילים. כשנכנסתי ראיתי תשעה יהודים מחכים שם. גם הם לא ידעו מה קורה. הייתי העשירי למניין. החלטנו להתפלל. פשוט סגרנו דלתות והתפללנו. מסביב היה ירי בלתי-פוסק, פצצות, כריזות 'צבע אדום', מלחמה. אחרי התפילות עשינו הקפות, הכול במהירות הבזק.

פאניקה בבית. בני המשפחה ראו מחלון הבית את המחבלים, את היריות. לא היה להם מה לעשות חוץ מלגונן על הילדים ולא להפסיק להתפלל.

אמונה וביטחון. לכולנו יש שאלות כואבות, אבל אנחנו עושים כל מאמץ לחזק את התושבים. במצבים דומים בעבר שמענו מהרבי מליובאוויטש מסרים של אמונה וביטחון. עלינו להגן בנחישות על הגבולות, ובה בעת להוסיף בתורה, בתפילה ובצדקה, להתחזק באמונה בה'. בעזרת ה' עוד נראה ניצחונות גדולים, והבורא לא יעזוב אותנו לרגע!


הקפות שניות בלב דואב.
מחזות שלא ראינו מעולם

הפעם יש תקווה. בניגוד למערכות קודמות, אנחנו מקווים שהפעם ישראל תנקוט יד ברזל נגד המחבלים, תצא מהכלים, ותגרום להם להתחרט על הרגע שיצאו לבצע את הפשע הנתעב הזה. שילמנו קרבנות רבים כל-כך, ואי-אפשר לסיים את המערכה בלי להשיג הפסקה מוחלטת של הטרור.

בואו לסייע. המסר שלי לכל אחד ואחד – קומו ועזרו איש לרעהו, כל אחד במה שהוא יכול, בגשמיות וברוחניות. יכולים לארח חברים ובני משפחה? עשו זאת. יכולים להתפלל ולומר פרקי תהילים? עשו זאת. כולנו עם אחד, כולנו מתמודדים עם צרה גדולה, וכולנו צריכים לשאת בנטל עם הזולת. והעיקר, להתחזק, כאמור, בתורה, בתפילה ובצדקה, לזכותם של כל התושבים וחיילי צה"ל, העומדים על משמרתם, במסירות אין-קץ.


עידוד החיילים. נשארים בעיר ומשמשים משענת תומכת


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)