חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:10 זריחה: 6:44 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1898 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת במדבר, כ"ח באייר ה'תשפ"ג, (19/05/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1898 - כל המדורים ברצף
להחזיר לשבועות את כבודו
יש חדש
לגבי התורה כולנו 'מדבר'
הכנה למתן תורה
שאלה ותשובה
האוּמנם 'מצוות בטלות'?
הכול נשאר על הרציף
רציתי לשאול
סעודות שבת בלי לחם
בן ה-96 ובן 8 הימים נימולו יחדיו

מס' 1898, ערב שבת-קודש פרשת במדבר, כ"ח באייר ה'תשפ"ג (19.05.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להחזיר לשבועות את כבודו

המחלבות התחילו להפציץ אותנו במסרים פרסומיים של תעשיית החלב. כך נטמנה בלב רבים ההנחה שחג השבועות הוא חג הגבינות ומוצרי החלב...

אם תשאלו את הישראלי המצוי מהו החג היהודי החשוב ביותר, יש להניח שתקבלו תשובות כמו פסח, יום הכיפורים או חנוכה. דווקא החג החשוב והמרכזי ביותר, שממנו נובע כל הקיום היהודי והוא מקור כל החגים – נדחק קצת הצידה. הכוונה כמובן לחג השבועות.

ייתכן שהסיבה נובעת מהמאמץ המגמתי שנעשה לפני שנים בניסיון לשנות את אופיים של חגי ישראל המסורתיים, ולהעניק להם משמעות חדשה. מכיוון שבאותם ימים החקלאות הייתה דגל מרכזי, נהפכו החגים לחגים חקלאיים. חג השבועות היה ל'חג הביכורים', מתוך בלבול מושג הביכורים שעליו התורה מדברת.

אחר-כך הצטרפו לחגיגה המחלבות הגדולות והתחילו להפציץ אותנו במסרים פרסומיים של תעשיית החלב. כך נטמנה בלב רבים ההנחה שחג השבועות הוא חג הגבינות ומוצרי החלב...

קריאה לגבאים

מהותו המרכזית של חג השבועות היא כפי שאנו אומרים בתפילה – "זמן מתן תורתנו". זה היום שבו קיבלנו את התורה ונעשינו 'עם סגולה'. זה היום שבו ירד הקב"ה לעיני כל העם על הר סיני, ונתן לנו, בקולות וברקים, את התורה והמצוות. זה היום שהפך אותנו לעם, כמו שמשה רבנו אומר לעם ישראל: "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹקֶיךָ".

האירוע החשוב ביותר בחג השבועות הוא קריאת התורה, שבמהלכה קוראים את עשרת הדיברות. חז"ל אומרים כי "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה". כשאנו עומדים בחג השבועות וקוראים את עשרת הדיברות, נחשב הדבר כאילו אנו חוֹוים מחדש את מעמד הר סיני.

וכאן נוצרת בעיה: בבתי כנסת רבים נוהגים להיות ערים כל הלילה ולהתפלל את תפילות החג מייד עם הנץ החמה. זה מתאים למקצת הציבור, אבל יהודים רבים, שבחגים אחרים באים עם ילדיהם לבית הכנסת, אינם מוכנים להשכים קום כל-כך, והם מפסידים את תפילות החג ואת קריאת עשרת הדיברות.

כמה וכמה רבנים עוררו על הצורך לארגן בכל בית כנסת מניין תפילה גם בשעות הרגילות, כדי לאפשר למי שלא היו ערים בלילה או למי שאינם משכימי קום להתפלל בציבור את תפילות החג ולשמוע את קריאת התורה ואת עשרת הדיברות. כך יזכו גם המוני ילדים להשתתף במעמד המיוחד הזה ויספגו את קדושתו.

בסיס האחדות היהודית

עלינו לעשות מאמץ להחדיר בלב העם את מרכזיותו של חג השבועות. מעמד קריאת עשרת הדיברות צריך להיות חוויה רבת משמעות לכל יהודי ולכל ילד יהודי. זו אבן היסוד שעליה נבנה הבניין היהודי כולו.

חג השבועות הוא גם בסיס האחדות של העם היהודי. מעמד הר סיני היה האירוע היחיד בהיסטוריה שאיחד את כל העם, "כאיש אחד בלב אחד". הזיקה לתורה היא שאיחדה את כל תפוצות ישראל. בזכותה אנחנו עם אחד, המאמין באלוקים אחד. הבה נתאחד גם בחג השבועות הקרוב.


עשרת הדיברות. לחוות מחדש (בצילום: ארון הקודש בחרסון, אוקראינה)

  יש חדש

שבת של אחדות

בשבת זו, ערב ראש חודש סיוון, חשוב להדגיש את האחדות הפנימית, כשם שעם ישראל התאחד ביום הזה "כאיש אחד בלב אחד" לקראת קבלת התורה. הרבי מליובאוויטש קרא לקיים בשבת זו כינוסים של אחדות ישראל בשעת המנחה, ובהם לעורר את נקודת האחדות, שהיא ההכנה הראויה לקבלת התורה מחדש בחג השבועות. רצוי לקיים את הכינוסים מתוך סעודה, המקרבת את הלבבות.

להביא את הערֵבים

הרבי מליובאוויטש קרא להביא את כל הילדים, ובכלל זה התינוקות, למעמד קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. גבאי בתי הכנסת נקראים להיערך לבואם של הילדים, ולהכין בעבורם כיבוד שיעניק להם את הטעם המתוק של התורה.

המבחן החמש-מאות

ביום שני, ל' בסיוון (19.6.23), ייערך אי"ה המבחן ה-500 מאז ייסוד 'מפעל הש"ס העולמי' בידי האדמו"ר מצאנז זי"ע בעצה אחת עם גדולי ישראל נוספים. זו הזדמנות לעוד יהודים להצטרף למפעל זה, ללמוד ולהיבחן על התלמוד. פרטים בטל' 035797020.

  שלחן שבת

לגבי התורה כולנו 'מדבר'

את פרשת במדבר קוראים תמיד לפני חג השבועות, ומזה מובן שיש קשר בין המדבר לבין התורה שניתנה בו. דבר זה מעורר פליאה: הלוא התורה היא "חמודה גנוזה שגנוזה לך", והיא כביכול השעשוע שממנו מתענג הקב"ה עצמו. לעומת זה, המדבר הוא מקום שומם שאינו מיושב, מקום של "נחש שרף ועקרב". מה הקשר בינו ובין התורה, שהם שני הפכים?!

אלא שהתורה ניתנה במדבר דווקא משום שהיא נועדה לפעול במקום הנחות ביותר. אילו הייתה ניתנת במקום נעלה יותר, היה אפשר לטעות ולחשוב שהתורה מוגבלת לסביבה חיובית ורק בה היא יכולה לפעול. לכן התורה ניתנה במדבר, ויתרה מזו – בשביל זה נברא המדבר, כדי שבו תינתן התורה, כמאמר חז"ל (שבת עז,ב) "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא דבר אחד לבטלה".

כוח האש

התורה נמשלה לאש, כלשון הפסוק (ירמיה כג,כט) "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'". אחת מתכונותיה של האש שהיא שורפת ומכלה את הדבר שבו היא נאחזת, ודווקא כשהיא שורפת דבר חומרי וגס יותר, בזה נראה יותר תוקפה של האש. כך פעולתה של התורה באה לידי ביטוי במדבר דווקא, במקום החומרי ביותר.

יכול אדם לשאול: הייתכן שהקב"ה נתן לנו את תורתו? הלוא התורה היא החוכמה שבה ברא את העולם, כפי שנאמר בזוהר: "אסתכל באורייתא וברא עלמא". כל אדם מבין עד כמה רחוקה חוכמתו של הקב"ה מחוכמת האיש החכם ביותר. ואף־על־פי־כן ירד הקב"ה על הר סיני ונתן את התורה לכל אחד ואחד מעם ישראל, ואף ליהודי שקורא בתורה ואינו מבין את מה שהוא קורא, שגם הוא מברך "ונתן לנו את תורתו".

הכול שווים

התשובה על כך טמונה בנתינת התורה במדבר. זו הוכחה שהתורה לא נועדה לבעלי מדריגות גבוהות בלבד, אלא לכל אחד ואחת, בכל מעמד ומצב רוחני – אפילו אם הוא בבחינת 'מדבר'.

לכן כהכנה למתן תורה נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירש רש"י "כאיש אחד בלב אחד". אכן, בלימוד התורה יש הבדלים בין יהודי אחד למשנהו, אבל לגבי מהותה העצמית של התורה כולם נחשבים כ'מדבר', ולכן כולם עומדים בשווה לקראתה.

יסוד האחדות

אין הכוונה לבטל את מעלותיו של כל אחד ואחד. כשם שיהודי צריך להכיר את חסרונותיו, כך עליו להכיר את מעלותיו ולנצלן לעבודת הבורא. אבל אחרי כל המעלות יש לזכור שלגבי התורה עצמה כל אחד ואחד הוא בבחינת 'מדבר', ואז הוא מרגיש את האחדות המלאה עם כל בני ישראל.

אחדות זו היא ההכנה לקבלת התורה. כשהולכים לקבל את התורה בהכנה זו, מצליחים להתכונן לקבלת התורה, ומקבלים אותה מתוך שמחה, וכפי שאיחלו ובירכו רבותינו נשיאינו: "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות".

(תורת מנחם, כרך עו, עמ' 215)

  מן המעיין

הכנה למתן תורה

כל אחד במקומו

"לעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת" (טור). משום שבפרשת במדבר כתוב "איש על דגלו באותות", היינו שכל אחד ואחד יהיה במקומו הראוי לו, וזו מצוות הגבלה שנצטוו קודם מתן תורה.

(חידושי הרי"ם)

שבת להכנה

בשבת לפני שבועות צריכים לעשות הכנה לקבלת התורה, כי השבת ניתנה קודם התורה, והיא הייתה הכנה לקבלת התורה. וכן נאמר (שמות טז,ל): "וישבתו העם ביום השביעי". ומשם נסעו להר סיני.

(שפת אמת)

התקשרות במקור

שמו של כל דבר הוא עצמיותו ושורשו, ולכן קודם שישראל הקדושים מכינים עצמם למעמד הנבחר, עליהם להתקשר במקור מחצבתם, בשמות השבטים הקדושים ונשיאי ישראל, הלוא הם צדיקי הדור, ורק לאחר מכן ביכולתם להגיע לתכלית קבלת התורה.

(דברי יחזקאל)

שתי הוראות

קריאת פרשת במדבר קודם מתן התורה מלמדת: א) אף מי ששרוי במצוקה חייב בתלמוד תורה. ב) מי מקיים את התורה – מי שמשים עצמו כמדבר. על האדם לגשת לקבלת התורה בלי חישובים ושיקולים אישיים. כל מגמתו צריכה להיות אך ורק בקבלת התורה, בבחינת 'הקדמת נעשה לנשמע'.

(הרבי מליובאוויטש)

להיות כמדבר

אם רוצה אדם לזכות לקבלת התורה, ישים עצמו כמדבר, שתהיה בו מידה גדולה של ענווה, ויחוש שאין לו במה ולפני מי להתגאות, ויידע שהוא ערום וחסר כול, כמו המדבר.

(עיטורי תורה)

לא לענווה מזויפת

יש מי שמתעטפים בענווה מזויפת, ואומרים: מי אני ומה אני שאלמד את תורת ה', ולאיזו מדריגה בלימוד התורה אוכל להגיע. לכן קוראים תחילה את פרשת במדבר, שבה כל יהודי נמנה בשמו ומקבל חשיבות, כדי שכל אחד ואחד יידע שביכולתו ללמוד את התורה ולהתעלות בה.

(רבי משה פיינשטיין)

אהבת ישראל

עיקר ההכנה לקבלת התורה היא מצוות "ואהבת לרעך כמוך", כפי שענה הילל לאותו גר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת. והמניין הכללי של בני ישראל איחד אותם לחטיבה מלוכדת אחת.

(בית אברהם)

כאיכר בתחילת הקציר

דרכו בקודש של רבי ישראל מרוז'ין הייתה לומר תורה בכל שבת בסעודת היום, ואילו בשבת שלפני שבועות לא אמר תורה. הוא היה אומר: דומה אני בשבת זו לאיכר בתחילת הקציר – הישן כלה והחדש עדיין לא נכנס.

  אמרת השבוע

שאלה ותשובה

רבי שלמה מרדומסק, בעל 'תפארת שלמה', סירב בתחילה לקבל עליו את עול האדמו"רות. לקראת חג השבועות בא אליו קהל חסידים גדול. כשנוכח שהציבור אינו מרפה ממנו, קם ונסע לעשות את החג אצל רבי יחזקאל מקוזמיר.

אמר לו רבי יחזקאל: "איך עזבת את עדת ישראל? הלוא אפילו על משה רבנו נאמר 'וירד משה מן ההר אל העם', שלא התעסק בהכנותיו הרוחניות לקבלת התורה אלא התמסר לטובת העם".

השיב רבי שלמה: "משה רבנו היה ליד הר סיני, ואף אני רצוני להיות ליד הר סיני"...

לא השיבו רבי יחזקאל דבר, ואותו חג שבועות היה שם דבר בעולם החסידות.

  גאולהפדיה

האוּמנם 'מצוות בטלות'?

מִצְווֹת לֶעָתִיד. יש מחלוקת בגמרא (נדה סא,ב) בשאלה אם "מצוות בטלות לעתיד לבוא". לדברי הכול המצוות לא יתבטלו בתקופה הראשונה של ימות המשיח (ראה תניא, איגרת הקודש סימן כו), ולהפך, אז יהיה קיום המצוות בתכלית השלמות ("כמצוות רצונך"); ואולם בתקופה השנייה, אחרי תחיית המתים, יש הסבורים ש"מצוות בטלות".

הדבר מעורר תמיהה גדולה: הלוא נצחיות התורה היא מיסודות האמונה – "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצווה עומדת לעולם ולעולמי עולמים... שכל דברי התורה מצוּוין אנו לעשותן עד עולם" (רמב"ם, הלכות יסודי התורה, תחילת פרק ט). אם כן, איך יעלה על הדעת שהמצוות יתבטלו?

ההסבר הוא שאין הכוונה חס ושלום שהמצוות עצמן יתבטלו, אלא שכל צורת קיומן תהיה בדרגה אחרת לגמרי. וכך מוסבר בתורת החסידות (המשך תער"ב חלק א, פרק קצג): "הרצון דמצוות הוא רצון עצמי, שאינו משתנה, ומה שכתוב 'מצוות בטלות לעתיד', אין הכוונה שיתבטלו חס ושלום, כי אם שיתבטלו בבחינת העדר תפיסת מקום לגבי האור העצמי דלעתיד... כמו שרגא בטיהרא". כלומר, המצוות לעתיד לבוא יהיו כמו אורו של נר בעיצומו של יום, שאינו נחשב מול האור הגדול.

ועוד מוסבר (פירוש המילות לאדמו"ר האמצעי, צג,ב) שהמצוות בימינו משמשות לבוש לאור האלוקי, אבל לעתיד לבוא יתגלה הקב"ה בלי שום לבוש, כמו שנאמר (ישעיה ל,כ) "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ", אלא יתגלה הוא בכבודו ובעצמו. "ולכך המצוות בטילות לעתיד, שיתגלה שם הוי'ה עצמו, בלא לבוש דמצוות". כלומר, יתבטל התפקיד של המצוות כפי שהוא בזמן הזה, לשמש לבוש לאור האלוקי.

תְּאֵנָה צוֹוַחַת. הרבי מליובאוויטש מסביר (ספר השיחות תשנ"ב, עמ' 31) שהגדר של מצוות הוא ציוויים לאדם. גדר זה קיים כל עוד האדם הוא מציאות לעצמו, ואז אפשר לדבר על ציווי שהקב"ה מצווה את האדם, שיתנהג על-פי רצונו של הקב"ה. אבל בזמן התחייה לא תישאר המציאות הנפרדת של האדם, והוא יהיה מאוחד לגמרי עם הקב"ה, עד שהם נעשים מציאות אחת, בבחינת "ישראל (על-ידי אורייתא) וקוב"ה כולא חד".

במצב כזה המצוות יתבטלו, מכיוון שהאדם לא יישאר מציאות לעצמו, אלא כל מציאותו היא שהוא מאוחד עם הקב"ה, וממילא הוא ממלא את רצון הבורא. דוגמה לכך הוא מאמר חז"ל, שלעתיד לבוא אם יעלה על הדעת לקטוף תאנה בשבת, "תאנה צווחת ואומרת שבת היום". לא יצטרכו לצווֹת שאסור לקטוף תאנה בשבת, אלא התאנה עצמה כביכול תצעק את רצונו של הקב"ה.

ודאי גם בזמן התחייה יקיימו את המצוות בפועל, אבל לא מחמת ציווי שצריך לצוות עליו את האדם, אלא כדבר הטבעי ביותר המתבקש מעצמו. כשם שכיום אין צורך לצוות את האדם לאכול ולשתות או להיזהר מפני אש, שכן זה הטבע של מציאות העולם, כך בזמן התחייה לא יהיה צורך ב'מצוות' – בציווי לאדם – שכן מציאות העולם עצמה היא שתחייב לקיים את המצוות, כדבר טבעי ומתבקש מאליו.

  מעשה שהיה

הכול נשאר על הרציף

"ברגע שתעזוב את הרציף לא יישאר זכר לחפציך. הערבים ישדדו הכול", לגלג עליו הקצין. "מעולם לא חיללתי את השבת", הסביר הרב הרמן לקצין הבריטי

מסעה של הספינה אמור היה להסתיים ביום רביעי, שבו הייתה צריכה לעגון בנמל חיפה. ואולם יום רביעי חלף והספינה עדיין שטה בלב ים. גם ביום חמישי הוסיפה הספינה לעשות את דרכה בים, והיבשה לא נראתה באופק.

בבוקר יום השישי נתבשרו הנוסעים כי בעוד כמה שעות תגיע הספינה ליעדה. השמחה הייתה גדולה, ועימה גם הדאגה לנוכח השבת המתקרבת.

בין נוסעי הספינה היה הרב יעקב-יוסף הרמן. הוא נולד בסלוצק בשנת תר"מ (1880), והיגר עם הוריו בהיותו ילד לארצות-הברית. שם הקים את ביתו וגידל את בני משפחתו. בקיץ תרצ"ט (1939) החליט לעלות עם זוגתו לארץ ישראל.

הרב הרמן סיכם מראש כי את הימים הראשונים בארץ יעשו בחיפה, בביתו של הרב אליעזר אלפא, ידיד המשפחה. את כל מיטלטליהם ארזו בני הזוג בארגזי מטען ובמזוודות ויצאו לדרך.

ואולם קולות מלחמת העולם השנייה הממשמשת ובאה שיבשו את מסעה של הספינה. רב-החובל קיבל הוראה לשנות את מסלול הנסיעה ולהפליג בנתיב עוקף, כדי שלא להיפגע ממוקשים שהוטלו למימי הים התיכון.

הארכת המסלול גרמה להגעת הספינה לנמל חיפה ביום שישי, ו' באלול, שעה אחת בלבד לפני שקיעת החמה. שעות אחדות קודם לכן פרצה מלחמת העולם השנייה.

מהומה שלטה בכול. קריאות ברמקולים האיצו בנוסעים לעזוב מייד את הספינה, לפרוק את כל המזוודות על הרציף, ולפנותן במהירות האפשרית.

הרב הרמן ורעייתו היו מודאגים מאוד. כיצד יוכלו לטפל במטענם, כשעליהם לצאת מייד לעבר בית הרב אלפא, בטרם תיכנס השבת?

הרב הרמן חיפש את המזוודה שבה הטמין ספר תורה. הוא לקח אותה עם תיק הטלית והתפילין שלו, וזוגתו לקחה עימה אך ורק את תיק היד. יחד פילסו את דרכם ברציף, מחפשים את הקצין הממונה.

"כמה מזוודות יש לך?", שאל הקצין במבט חמור סבר.

"שישה-עשר ארגזים בתא המטען, ותשע מזוודות בתא הספינה", השיב הרב. "אבוא לקחתם בצאת השבת".

"שכח מזה", לגלג עליו הקצין. "ברגע שתעזוב את הרציף לא יישאר זכר לחפציך. הערבים ישדדו הכול".

"מעולם לא חיללתי את השבת", הסביר הרב הרמן לקצין הבריטי, אדם גבה קומה. "מבחינתי, לעלות לארץ הקודש ולחלל בה את השבת – זה תרחיש שאינו בא בחשבון". דמעות שטפו את לחייו.

"רבי, פרצה מלחמה", הגיב הקצין. "אנו מפנים את הספינה ומשאירים את החבילות על הרציף. כאשר הספינה עוזבת, גם הרציף צריך להיות מפונה".

הרב הרמן לא התבלבל: "לא אכפת לי. אני רק מבקש שתחתים את דרכונינו כדי שנוכל לצאת מכאן במהירות".

הקצין הביט על הרב במבט מוזר. הוא קרא לקצין אחר והורה לו להחתים את דרכוני בני הזוג ולהניח להם ללכת. "הרב הזה מוכן לאבד את כל חפציו, ובלבד שיגיע לעיר לפני כניסת השבת שלהם", קרא לעבר חברו, שנדהם גם הוא למשמע הדברים. הלה החתים את הדרכונים ואישר להם לצאת מהנמל.

הרב הרמן אחז במזוודה ובה ספר התורה. הם נכנסו למונית, וזו הביאה אותם אל ביתו של הרב אלפא בדיוק לקראת הדלקת הנרות.

במשך כל השבת הייתה רוחו של הרב הרמן מרוממת. שוב ושוב אמר לזוגתו: "ה' עושה הכול למעננו. מה נוכל אנחנו לעשות בעבורו? סוף-סוף נפלה לידנו הזכות לקיים את מצוות 'בכל מאודך – בכל ממונך', ולקדש את שמו!".

לזוגתו היה קשה להצטרף להתרוממות הרוח של בעלה. היא הייתה תשושה מהנסיעה הארוכה. געגועיה אל ילדיה הנשואים שנותרו בחו"ל העיקו עליה, ואובדן כל רכושה היה גלולה קשה לבליעה. אך היא לא התלוננה וקיבלה את המצב החדש באהבה.

עם צאת השבת אמר הרב אלפא לאורחו: "הבה נלך אל הנמל. ייתכן שעדיין נמצא שם כמה מהארגזים שלכם". בני הזוג לא היו שותפים לאופטימיות שלו, אך הסכימו להצטרף אליו.

"מי הולך שם?", נשמע קול, כשהתקרבה הקבוצה לאזור המואר שבנמל. "אנחנו נוסעי הספינה שעגנה אתמול אחר הצהריים", קרא הרב הרמן.

השומר האנגלי ניגש אליהם. "מה שמך?", שאל. "יעקב-יוסף הרמן", באה התשובה.

"אכן, כבר הגיע הזמן שתופיע", קרא השומר. "הובטח לי שתבוא מייד עם שקיעת השמש, ואתה איחרת בכמה שעות!".

השומר הוסיף ואמר: "דע שהמפקד שלי איים לכרות את ראשי, אם יחסר משהו מחפציך. הואל נא לבדוק אם הכול בסדר, וחתום על הניירות האלה. בבקשה, סלק הכול מכאן במהירות האפשרית. אני כבר תשוש לגמרי".

הרב הרמן נדהם לראות שכל חפציו נשארו בשלמותם. מן השמיים דאגו לו לשומר שישמור על חפציו לאורך כל השבת.

(על-פי סיפורה של בתו בספרה 'הכל לאדון הכל')

  רציתי לשאול

עם הרב ישר אדרעי

מנהל בית חב"ד ומוסדות 'בית ישראל' בנתיבות

האם החשיבות שמייחסים לייחוס אבות אינה פוגעת במי שבאים ממשפחה פשוטה ולא מיוחסת?

ייחוס הוא עניין חשוב, והתורה מפרטת בכמה וכמה מקומות את ייחוסם של בני ישראל ושל אישים מסוימים. ואולם ציון הייחוס לא נועד לשם גאווה והתנשאות, אלא להפך – כתביעה וכמחויבות.

הנביא (ישעיה נא,א) מפנה קריאה נוקבת אל בני ישראל: "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" – התבוננו בשורשים שלכם. האמירה 'סבא שלי היה רב' אינה אמורה להסתיים בהבעת חשיבות, אלא בשאיפה להידמות לסב הגדול ובמאמץ ללכת בדרכו.

הרבי מליובאוויטש אמר וכתב לאנשים שבאו ממשפחות מפוארות, שלא דיי שהנכד גאה בסבו, אלא צריך להשתדל שגם הסבא יהיה גאה בנכדו.

בפרשת ה'תוכחה' נאמר (ויקרא כו,מב) "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר". מה עניינו של פסוק זה לדברי ה'תוכחה'? אלא שהזכרת האבות נושאת בחובה אף היא תוכחה לבנים – ראו מי היו אבותיכם ואיך אתם מתנהגים!

הייחוס יש בו גם כוחות מיוחדים. מי שבא ממשפחה של צדיקים צריך לדעת שאבותיו הקדושים מתפללים בעבורו ומעוררים רחמים עליו, וממילא יש לו כוחות גדולים יותר להתגבר על קשיים ולהתעלות בתורה, במעשים טובים ובמידות טובות.

ובעצם כל יהודי 'מיוחס'. כולנו בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה. לקראת מתן התורה אמר הקב"ה לכל יהודי (שמות יט,ו) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". זה הייחוס המפואר של כל אחד ואחת מעם ישראל!

על המגיד ממזריטש מסופר שבילדותו פרצה שריפה בביתו ונשרפה מגילת היוחסין של המשפחה. אמר הילד לאימו: אל תבכי, הייחוס יתחיל ממני!

  פינת ההלכה ומנהג

סעודות שבת בלי לחם

שאלה: הנמנעים מאכילת מוצרים שיש בהם קמח דגנים, מה יעשו בסעודות השבת?

תשובה: אכילת לחם היא מרכיב מרכזי בסעודת השבת. חז"ל אף חייבו כל אדם, אנשים ונשים, לבצוע בסעודת שבת ויום טוב על שתי כיכרות שלמות, וסמכו זאת על האמור בפרשת המן (שמות טז) "ביום השישי לקטו לחם משנה".

לעניין זה, 'לחם' הוא כזה העשוי מקמח של אחד מחמשת מיני הדגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין, שיפון). לחמים המיוצרים מקמחים אחרים, כמו תירס, שקדים, קוקוס, קטניות, שורש טפיוקה, אינם נחשבים לחם.

ההימנעות מאכילת לחם גם יוצרת בעיה בקידוש, שכן הקידוש חייב להיות 'בְּמָקום סעודה' (במקום שבו סועדים). אחרי הקידוש צריך לאכול מייד לחם, או מיני מזונות, בשיעור 'כזית' (27 סמ"ק). לכן כדאי מאוד שלא לוותר על אכילת הלחם בסעודות השבת, ולאכול ממנו אפילו 'כזית' בלבד.

מי שאינם יכולים בשום אופן לאכול אפילו 'כזית' לחם, יוכלו לפתור את עניין הקידוש על-ידי שתיית 'רביעית' (86 סמ"ק) יין (או מיץ ענבים), הנחשב כסעודה לעניין זה. יש דעה שדיי בשתיית רביעית יין של כוס הקידוש, אך עדיף לשתות עוד רביעית, נוסף על כוס הקידוש, כדי לצאת ידי חובת הכול.

ואולם סעודות השבת עצמן נשארות במצב כזה ללא פתרון. אפשר להשיג (או להכין) לחמים מקמח דגן ללא גלוטן. לדעת כמה פוסקים קמח כזה אין לו דין דגן, ומברכים עליו 'שהכול' ואחריו 'בורא נפשות'. ובכל-זאת עדיף להשתמש בו לסעודות השבת מתחליפים שאינם עשויים מדגן כלל.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' רעג סעי' ז-ט. ראה: 'וזאת הברכה' מהדורת תשס"א עמ' 262. שערי הברכה עמ' תקסב, וברשימת 'מוצרים חדשים' שבסוף הספר.

  חיים יהודיים

בן ה-96 ובן 8 הימים נימולו יחדיו

"ברית כזו דורשת לוגיסטיקה לא פשוטה", מספר הרב זלצמן. "צריך מוהל שהוא רופא מומחה ובדיקות רפואיות. כשנולד לי בן, החלטנו לערוך את שתי הבריתות יחד"

קהילת יוצאי בריה"מ בטורונטו שבקנדה חוותה בימים האחרונים אירוע מרגש: ברית מילה ליהודי בן 96. אולי הוא הנימול הקרוב ביותר לגילו של אברהם אבינו... וזו לא הייתה השמחה היחידה: לצד בן ה-96 נימול עוד יהודי, בפער של כמעט מאה שנה – תינוק בן שמונה ימים.

שמו של הקשיש הנימול, עד הברית, היה ארמין קאהן. הוא נולד בזוויהל שבאוקראינה, בח"י במרחשוון תרפ"ז (1926), בימי האימים של השלטון הקומוניסטי. הזיכרונות היהודיים היחידים שלו מילדותו הם של אימו המדברת ביידיש עם חברותיה, מצה בפסח והדלקת נרות חנוכה בסתר. "כשהייתי בן 15 הגיעה מלחמת העולם לרוסיה, ואני הצטרפתי לפרטיזנים", הוא מספר. בשלב מסוים נשלחה קבוצת הפרטיזנים לאימונים, ובסופם ארמין בן ה-17 נעשה נווט בחיל האוויר.

המטוס הופל

רגע דרמטי בחייו התרחש כאשר מטוסו הופל מעל שמי ליטא. "אחרי כמה ימים הרגשנו שאנחנו גוֹועים ברעב, והסגרנו את עצמנו למשטרה המקומית, ששיתפה פעולה עם הנאצים", הוא משחזר. "העבירו אותנו למחנה של אסירי מלחמה ואזרחים רוסים. לפני שנכנסנו למחנה איתרו את כל מי שנימולו ושלחו אותם ליער הסמוך. הם נורו למוות".

חייו ניצלו. אחרי המלחמה היגר ארמין לטורונטו שבקנדה, ושם הוא מתגורר כבר יותר משבעים שנה. בשנים האחרונות פגש את הרב ישראל זלצמן, מפעילי ארגון jrcc בטורונטו, והתחיל להתעניין ולהתקרב ליהדות. מועדי ישראל נהפכו לימים רבי משמעות בעבורו, והוא התחבר עם כלל חברי הקהילה.


ארמין-אברהם והרב זלצמן. "אין מילים לתאר את ההתרגשות"

דמים בדמים נגעו

בשבועות האחרונים נודע לרב זלצמן הצעיר שארמין עדיין לא זכה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. לא היה צריך להתאמץ לשכנעו. "הנני מוכן ומזומן", אמר בהחלטיות. "ברית כזו דורשת לוגיסטיקה לא פשוטה", מספר הרב זלצמן. "צריך מוהל שהוא רופא מומחה, בדיקות רפואיות ועוד. בעקבות זאת ביצוע הברית התעכב מעט".

בינתיים, התרחש אירוע משמח במשפחת הרב זלצמן: "נולד לנו בן בשעה טובה ומוצלחת, והדבר הראשון שחשבתי עליו – שנעשה את שתי הבריתות ביחד ולא נתעכב אפילו יום אחד". בתוך שבוע ימים נבדק ארמין אצל רופא, וזה אישר את בריאותו ומוכנותו לעבור ברית מילה. המוהל המיוחד בטורונטו, הרב ישראל-דוד גולדשטיין, סידר שהרב ד"ר אברהם רוזנברג מבולטימור יבוא לעשות את ברית המילה המיוחדת, והרב זלצמן עמל על הכנת הצד הטכני, ובכלל זה סעודת המצווה.


ברית הדורות. נכנסו יחדיו בבריתו של אברהם אבינו

"עכשיו אני בן-חורין"

ואכן, ביום חמישי י"ג באייר, בשעה 5:30 אחר הצהריים, נכנס ארמין, בן ה-96, בבריתו של אברהם אבינו! בבית הכנסת התאספו חברי הקהילה המקומית לברית לתינוק של הרב זלצמן, אך קודם לכן נימול ארמין, בחדר צדדי, ומייד קם ובא לשמוע את הברכות וקריאת השם. "הוא בחר בשם אברהם", מספר הרב זלצמן. "אין מילים לתאר את ההתרגשות. אברהם-ארמין קרא: 'עכשיו אני מרגיש בן-חורין אמיתי! '".

בסעודת הברית הרים ארמין, מעתה אברהם, את האקורדיון שלו ועינג את הקהל בשירת 'א יידישע מאמע', ביידיש, אנגלית ורוסית. "ראינו במו עינינו את הטוהר והפנימיות של הנשמה האלוקית במלוא תפארתה", אומר הרב זלצמן. "כאשר רואים גילוי כזה של הנשמה, מרגישים ממש טעימה מימות המשיח".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)